 |
|
 |
||
|
||||
 |
מערכות כאלה, מתאימות וטובות (אולי) למשפחה בכפר נידח המסתפקת במועט. על מנת לייצר מספיק מזון פרמקאלצ'רי לכל תושבי גושדן למשל, לא יספיק כל השטח החקלאי של כל המזרח התיכון. שלא לדבר על כמות הידיים העובדות וכמות העבודה הנדרשת. בואו נסתפק בעציץ פרמאקלצ'רי בשביל הפוזה ונמשיך לאגאדיר... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת, "יש רק דרך אחת לעשות פרמקלצ'ר – הדרך שלך", לפיכך גם מי שיושב בתל אביב, קונה את הזיתים שלו בסופר, ומעדיף את הפרות שלו באודיאון הולך בדרך של פרמקלצ'ר. עד היום עשיתי פרמקלצ'ר, רק עכשיו אני יודע שככה קוראים לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחיר הוא מרכיב חשוב. החקלאי המודרני עומל, משקיע תשומות חיצוניות, קוטף... ומפסיד. כשיש יבולים נמוכים אין הכנסה וכשיש יבולים גבוהים אין מחיר. פרמקלצ'ר לא מטיפה לחזרה לאת מכוש, טוריה וקילשון, ואנשי פרמקלצ'ר לא שורפים טרקטורים בכיכרות. הרעיון הוא להתייעל. לא להגדיל את התשואות על ידי הגדלת התשומות אלא ניצול טוב יותר של התשומות הפנימיות. השטח החקלאי הנחוץ כדי להאכיל את כל גוש דן בשיטות של פרמקלצ'ר קטן מהשטח החקלאי הנחוץ למטרה זו בחקלאות קונבנציונאלית. פרמקלצ'ר מפיקה את המירב מכל שטח בלי לפגוע בקרקע. למשל הגדלת מגוון הצומח על שטח נתון תגדיל את התשואות מהשטח, תקטין את השימוש בחומרי הדברה, דשנים ומיכון, והחקלאי לא יפסיד. וגם לא יהיה תלוי במיכון. אגב המחיר שמשלמים עבור תוצרת חקלאית קונבנציונאלית אינו רק מחיר עגבניה בשוק. אוכלי אותה עגבניה משלמים גם עבור טיהור המים שהזדהמו מחןמרי הדברה ודשנים, וישלמו עבור הטיפולים הרפואיים כשגופם ינזק מאותם רעלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבינה, ההתמחות והתעשייתיות בחקלאות המערבית המודרנית מאפשרת לפעול ב"סרט נע", בצורה שנראית (לפחות על פניה) יעילה יותר. קל יותר על פי שיטה זו, לקטוף, לארוז ולשנע 1,000 תפוזים באותה צורה, מאשר לארוז ולשנע 200 תפוזים, 150 פומלות, 300 צמחי בזיליקום, והשאר - תירס (הצירוף - מדמיוני הקודח בלבד). נקודה נגזרת - על פניו זול יותר לשלם לפועל חקלאי שכל היום אורז תפוזים באותה תנועה, מאשר ללמד אותו 5 שיטות אריזה שונות של צמחים שונים (שלא לדבר על הגידול שלהם והטיפול בהם). הדרך השנייה דורשת השקעה גבוהה יותר בהכשרת עובדים ותעריף שעת עבודה גבוה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרמקלצ'ר פחות כלכלית מחקלאות מתועשת, ואין על כך וויכוח. היא גם דורשת יותר עבודה, וגם על כך אין ויכוח. לעומת זאת, אם מודדים את הכדאיות בפרמטרים לא כלכליים (או לפחות לא כלכליים טהורים), היא לעיתים עדיפה ויעילה יותר. השטח הדרוש לגידול קטן יותר עקב עירוב גידולים, כמות המים הנצרכת קטנה יותר, אין שימוש בדשנים (למעט קומפוסט), וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמישהו מספר לכם שדשנים מרעילים את הצמח, זהו אות שיש כאן מישהו שלא ממש מכיר את המצב. דשנים מוסיפים חומרי מזון לצמח. חומרים אילו חסרים לקרקע. אין שוני מהותי בין זיבול בזבל אורגני לבין דישון בדשן (ויש תופעות לוואי דומות לשימוש לא נבון בשני הסוגים). גם שימוש מושכל בחומרי הדברה (שמתפרקים בזמן) חוסך הרבה ימי עבודה (=כסף) ולא מסוכן. אם תטען שאפשר להשיג את אותן תוצאות בעזרת הדברה ביולוגית, הרי שגם הדברה ביולוגית היא משחק מסוכן עם הטבע ויכולות להיות לה תוצאות מאוד לא צפויות. חקלאים היום מבינים היטב את הצורך להתייעל כדי לשרוד. ואגב, בד"כ התוצאה היא גם הכנסת עבודה תאילנדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו אלמוני דשנים: דשן כימי מיועד למטרה אחת - הזנת הגידול הספציפי לשם הגדלת היבולים. דישון כימי ניתן על ידי השקיה ומכיוון שהוא מומס במים הוא גם נשטף. רוב הדישון הכימי ניתן בעונת הקיץ, מכיוון שבעונה זו משקים את הגידולים ונוח לדשן. הבעיות הסביבתיות הנגרמות מדישון כימי הם: 1. שטיפה למי התהום, המלחתם ושינוי בהרכבם. 2. המלחת הקרקע - המים מתאדים (קיץ ישראלי) והמלחים נותרים על פני הקרקע. בעיית המלחת קרקעות נפוצה יותר במדינות מדבריות כמו עירק ומצריים ופחות בישראל הודות לגשמי החורף השוטפים את המלחים. בחקלאות אורגנית בכלל ובפרמקלצ'ר בפרט לא מטפלים בגידול יחיד אלא משפרים את מצב הקרקע. יותר עבודה לטווח קצר אבל חסכון בטיפול בקרקע בטווח הארוך. חומרי הדברה: אשרייך, אתה יכול לאכול ירקות בשלווה. חומרי ההדברה משתייכים למספר קבוצות חלקם רעילות יותר וחלקם פחות. הזרחנים האורגניים לדוגמה הם גזי עצבים שעדיין לא נמצאו בעירק אבל נמצאים בכל מחסן חקלאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם קוטלי חרקים יש כמעט בכל בית. אני אישית לא נוהג לשים אותם בסלט, אבל כמה מחברי הטובים ביותר משתמשים בהם נגד תיקנים ונמלים בביתם הפרטי, רחמנא לצלן! אתה צריך להשתמש בהם בזהירות. היצרן כותב הוראות. הוא הדין בחומרי הדברה. לגבי דשנים: לא רלוונטי לארץ, אלא אם כן אתה שופך עודפי דשנים. אבל אם אתה שופך עודפי דשנים אתה ממילא בזבזן ולא זהיר. בכל מקרה, השיטות שאתה מתאר פשוט לא רלונטיות לגידולים בסיסיים כגון חיטה ואורז. הם בנויים למשק ביתי קטן שיספק תצרוכת של משפחה אחת במשך יום אחד בשבוע במקרה הטוב. זה לא עובד בצורה יעילה בקנה מידה גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתקלת בתיקנים אתה בוודאי יודע שעמידותם ראויה לציון. התיקנים מפתחים עמידות במהירות לכל חומר היוצא לשוק. גם פרעושים וקרציות נהנים מתכונה זו. חומרי ההדברה הנהוגים בחקלאות משתנים כל הזמן, וחומרים קשים יותר ויותר נכנסים לשימוש בגלל העמידות של המזיקים. אתה, דרך אגב, סתם צובר חומרים מסרטנים ברקמות השומן של גופך בלי להנות מפיתוח עמידות. דשנים - מאוד רלוונטי לארץ. במקורות הדן ניתן למצוא ניטראטים וניטריטים שמקורם בדשנים כימיים מהמטעים בסביבה. גם אורז וחיטה ניתן לגדל ביחידות קטנות יחסית. במקרה הזה לגודל החלקה יש משמעות. במצריים בה חלקות החיטה קטנים יחסית, היבול גדול מאוד בהשוואה לארצות הברית בה חלות החיטה גדולות מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שטענתי הוא בסה"כ שלא צריך לפחוד מחומרי הדברה רק משום שהם מסוגלים להרוג. אחרת גם חומרי ההדברה הביתיים היו אסורים בשימוש. למיטב ידיעתי המקור העיקרי לעודפי החנקות בכנרת הוא עדיין ביובים (לדוגמה של רפתות) שלא מטופלים כמו שצריך. אם גידול החיטה במצריים כ"כ יעיל, איך ייתכן שארה"ב מייצאת למצריים חיטה ולא להפך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חומרי הדברה מסוגלים להרוג, הורגים ואף גורמים לחקלאים, תאילנדים ולצרכנים. עודפי החנקות בכנרת מגיעים ממקורות שונים בינהם שימוש בדשנים באגן הכנרת. גם שאריות חומרי הדברה מגיעים למי הירדן והכנרת. צפיפות האוכלוסיה במצריים גבוהה מזו של ארצות הברית, האקלים צחיח יותר והשטחים החקלאיים קטנים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שכל הרעה הזאת - חקלאים, תאילנדים ואפילו צרכנים - נובעת מחומרי הדברה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה טעות. חסרה שם המילה ''נזק''. חומרי ההדברה גורמים נזק לחקלאים, צרכנים ולעובדים התאילנדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין יבול החיטה, אני מניח שאתה מתכוון לתפוקה פר יחידת שטח. ובכן, ויקיפדיה חולקת עליך: http://en.wikipedia.org/wiki/Agricultural#Crop_impro...
South American average wheat yields are around 2 t/ha, African under 1 t/ha, Egypt and Arabia up to 3.5 to 4 t/ha with irrigation. In contrast, the average wheat yield in countries such as France is over 8 t/ha. Higher yields are due to improvements in genetics, as well as use of intensive farming techniques (use of fertilizers, chemical pest control, growth control to avoid lodging). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יבול החיטה בצרפת גבוה, והשטחים לא גדולים כמו בארצות הברית. נתתי את ארצות הברית כדוגמה כדי להראות שאין בהכרח יחס ישר בין גודל החלקות לרמת היבולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין דשן כימי לזבל אורגני הוא כמו ההבדל בין חלב אם למטרנה. העובדה שיודעים מה בדיוק מטרנה מכילה לא עושה אותה טובה יותר למאכל תינוקות. תופעות לוואי לשימוש לא נבון בקומפוסט ??? כוון אותי. התייעלות ? פרמקלצ'ר היא ההתייעלות. היא מנצלת טוב יותר את הקרקע ואת המשאבים הכספיים. למיטב ידיעתי תאילנדים עולים כסף וכך גם ריסוסים ודשנים כימיים (הרבה יותר מקומפוסט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך קל לעשות קומפוסט טוב מאוזן ואפקטיבי, עם או בלי תולעים! קומפוסט רע יכול לגרום לשלל נזקים לטווחים שונים- מהחמצת הקרקע , המלחת הקרקע , הפרת היחס C/N ועד הפצת מחלות צמחים . שלא תביני לא נכון, אני מאוד בעד, ומחזיק מתקן קומפוסט פעיל בגינה ,אבל אכן יש סיכונים... גילוי נאות- בעברי הייתי אגרונום כיום הגינה היא רק תחביב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאתה עובד בגני התמנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חבל שכל כך רבים האנשים שמסתפקים בלעשות משהו בשביל הפוזה בלבד. הארתך מראה על חוסר הבנה בסיסי בשיטת העבודה והתכנון של הפרמקלצ'ר. א. פרמקלצ'ר דורשת מעט מעוד שטח, עליו ביכולתם של חקלאיה לגדל הרבה יותר אוכל, מגוון ונטול רעלים, עבור כל תושבי הארץ ברווחה רבה. ב. פרמקלצ'ר אינה דורשת הרבה ידיים עובדות, אלא להיפך היא מתמקדת במערכות חסכוניות בעמל, וחסכוניות במשאבים. למעשה השיטות המודרניות המקובלות לגידול מזון הוכיחו עצמן כבלתי יעילות לטווח ארוך, ואין ספק היום כי האנושות תשמיד עצמה תוך שימוש בהן, כולל שימוש פזיז בדשנים כימיים ומשמידי חרקים, כולל מונוקולטורה על שיטות העיבוד שלה. מאז החלת השימוש בשיטות אלה פרודוקטיביות הקרקע רק פחתה, וכמות המזיקים בשדה והמחלות באדם רק גברה. היום ברור לחלוטין כי הדרך היחידה לחלץ את האנושות ממשברי העתיד היא דרך הרחבת השטחים החקלאיים בתוך הישובים עצמם. מה רבים השטחים הבלתי מנוצלים בכל ישוב שהוא, כפרי או עירוני, אשר ניתן היה להשתמש בהם לגידול מזון. לא רק אדמות, אלא גם גדרות וקירות של בנינים, וגגותיהם. כדאי שתעמיק/י ידיעותיך בדבר לפני שתשתמש במונח "פרמקלצ'ר" לפני שיוצאים בהכרזות שמהותן באי ידיעה גרידא. בכבוד רב ושיהיה לך נחת וכל טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות שהועלו ע"י טליה שניידר: 1. הפרמקולטורה דורשת מעט שטח, אשר עליו יכולים לגדל החקלאים הרבה יותר. לא ראיתי במאמר ביסוס לטענה הזו. לעומת זאת, חוקרים בכל העולם (וגם בארצנו הקטנטונת) משקיעים מאמצים רבים במחקר לשיפור הטכניקות החקלאיות, שיפור הזנים החקלאיים, ועוד. המחקר הזה מניב שיפור מתמיד של תעשיית החקלאות. 2. פרמקולטורה אינה דורשת הרבה ידיים עובדות חקלאות דורשת הרבה ידיים עובדות. נקודה. הזית הוא אכן דוגמה גרועה. והוא אכן גם אינו הפרנסה העיקרית של רוב בעלי החלקות: אם אתם רוצים להתפרנס מחקלאות אתם צריכים להשקיע עבודה. אפשר להוריד את כמות העבודה ע"י הכנסת מיכון. אבל אז צריכים חלקות מספיק גדולות כדי להצדיק את ההשקעה במיכון. 3. שיטות חקלאות מודרניות הוכיחו את עצמן כבלתי יעילות לטווח הארוך בגלל: 3א. שימוש פזיז בדשנים כימיים אין הבדל מהותי בין דשנים כימיים לבין זבל אורגני. גם עם שימוש פזיז בזבל אורגני אפשר לגרום נזקים רציניים. ההבדל הוא שאנחנו יודעים בדיוק מה הדשנים מכילים, ולא יודעים בדיוק איזה זבל יש בקומפוסט. 3ב. משמידי חרקים אני לא מוכן לשתף חרקים ביבול שלי. אם לא משמידים חרקים הם משמידים יבולים. העסקת תאילנדים שיעברו בין הצמחים וילכדו את החרקים נשקלה אולם ירדה מהפרק לאחר שהתבררה כלא יעילה ;-) . יש גם מזיקים אחרים, כגון פטריות. יש גם סתם צמחים שצומחים במטעים צמחים ששותים מי השקיה יקרים ואם לא יושמדו, יהיה צורך להשתמש בכמות מים גדולה יותר. הועלתה האפשרות להשתמש באויבים טבעיים במקום בחומרי הדברה. אל תזלזלו ביכולתם של האויבים הטבעיים: חומר ההדברה לא יגיע בכוחות עצמו מהשדה של החקלאאי אליכם (לא מרססים אף-פעם בזמן רוח). הצרעה שהוא שם שם נגד זבובים, יכולה להגיע אליכם לשכונה. 3ג. מונוקולטורה מונוקולטורה: אחידות. במקרה של החקלאות: נוח לעבוד עם גידולים צפויים. גם לצרכנים האחידות נוחה מאוד. לכן נוח שכולם יהיו מאותו הזן ודומים ככל האפשר. לעומת זאת, זה אומר שאם מזיק הצליח למצוא נקודת חולשה אצל אחד, היא כנראה קיימת גם אצל כולם. זוהי אכן בעיה. הפתרון המקובל כיום הוא לשמור על האחידות, אולם לקיים מגוון בזמן: להחליף את הזן פעם בכמה שנים. לכן צריכים כל הזמן להמשיך ולפתח זנים חדשים: הזנים הישנים "נשחקים" כל הזמן ע"י מזיקים. אולם "מאגר" הזנים החדשים אינו מאגר מתכלה. נדרשת כאן השקעה ראשונית גבוהה יותר, אולם התוצאה הסופית טובה יותר. 3ד. מאז החל השימוש בשיטות אילו פרודוקטיביות הקרקע רק פחתה. החקלאות המודרנית הצליחה להעלות את היבולים בצורה משמעותית ולהפטר מהרבה רעות חולות. חקלאי אחד היום מפיק אותה כמו תוצרת שהפיקו (להערכתי הגסה. למישהו יש מספרים יותר מדוייקים?) כמה עשרות לפני מאה וחמישים שנים. השיטות הללו כבר בשימוש במשך למעלה משני דורות ואני לא רואה את חוסר היעילות שמפניו מתריעים. אין לי כרגע קישור לעובדות, אולם למיטב הבנתי היבולים ממשיכים לעלות. אני אנסה למצוא מספרים. בשלב זה נמאס לי להתייחס לטענות ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה לאותו האלמוני 1. הגדלת ההכנסה על ידי הגדלת כמות הפרי היוצאת מחלקה מסוימת תוך שימוש בתשומות גדולות, היא תפיסה חקלאית קונבנציונלית. לפי הפרמקלצ'ר אל תגדיל את השקעותיך כדי להגדיל את היבול, אלא הגדל את ניצול השטח. אם אתה מגדל זיתים (זן ברנע), אתה יכול להוציא כ- 10 טון זיתים בשנה לדונם. אם תגדל זנים פחות פוריים אבל יותר עמידים (סורי) היבול שלך יהיה נמוך יותר, אבל ההשקעה בשטח תקטן. לאורך השורות אתה יכול לגדל גידולי חורף (כרוביים, חסות, ירקות שורש), ובין השורות אפשר לגדל מספוא. התנובה לאותו שטח במצב זה גדולה יותר לא בגלל שיפור הזנים או הגדלת התשומות, אלא הודות למחשבה יצירתית וניצול נכון של השטח. מצב זה מקטין את הסיכון - ההשקעה נמוכה יותר, והתלות שלך המחיר של מוצר בודד (שמן זית) קטנה יותר. 2. חקלאות = עבודה קשה. בתכנון נכון של יחסי גומלין וניצול המצב הטבעי אפשר להקטין את השקעת העבודה. אם במקום להלחם בעשביה, נשחרר אווזים במטע, נחסוך עבודה ונרוויח בשר. 3. 3ב. מגיפות מתפשטות בקלות יותר באזורים צפופים - אם תפרק את המונוקולטורה ותיצור מטע מגוון תקטין את הפגיעה של המזיקים. אני אישית מעדיף לשלם מס חרקים ולא להרעיל את עצמי. 3ג. פיתוח הזנים החדשים מהווה סיכון לחקלאי. מטעי נשירים מוחלפים כל 15 שנה בגלל הזדקנות העצים (ניצול יתר). חלק מהמטעים מוחלפים בתדירות גבוהה יותר בגלל חוסר הצלחה של זנים. חלק מהזנים החדשים סובלים מבעיות שונות כמו עמידות והפריה דבר המצריך את החלפתם. על הטעם של עגבניה כבר דיברנו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח לרגע שהשטח שעומד לרשותי גדול מספיק. וכן שאני מתעקש לגדל בו דווקא זיתים, אווזים, ירקות, ומספוא. איך יותר יעיל לי לגדל? להפריד כמובן. כאשר אני אצטרך למסוק את הזיתים, אני אצטרך ממילא לכסות את כל מה שמתחת. כאשר ארצה לקצור את המספוא בצורה יעילה, לא ארצה למצוא בפנים חלקי ירקות. אותו שילוב מגדיל לכאורה את הצפיפות אולם מעלה בהרבה את כמות העבודה הנדרשת ומונע אפשרויות מיכון. וכמוכן שים לב שהתנובה גם לא גדולה יותר כי אתה צריך להשתמש בגידולים לא אופטימליים ובשיטות לא אופטימליות. לגבי התלות במוצר בודד: כך עובדת היום הכלכלה. לא רוצה להיות תלוי במוצר בודד? תגדל בשדות שלך גם כרוב וגם חסה ובצד תגדל לול אווזים קטן. דרך אגב, אם תשחרר אווזים בשדה, יאכלו אותם שועלים ותנים. למעשה, ייתכן שמהסיבה הזו תהיה התנגדות לשימוש בטכניקה כזו מצד גורמים ירוקים בארץ. פטריות הרסו יבולים שלמים עוד לפני החקלאות המודרנית. תקרא קצת על ההיסטוריה של אירלנד. עצים במטעים מוחלפים כי הם לא מספיק טובים. כלומר: עדיף בנקודת זמן זו לספוג 3-4 שנים ללא פרי כדי להעלות את רמת היבולים ו/או להשיג תכונות רצויות יותר. כאמור, מפותחים כל הזמן זנים חדשים. לא בדיוק "ניצול יתר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכנון נכון של השטח מנצל אותו לאורך השנה. מספוא אפשר לגדל בחורף (תלתן, בקיה, דגניים) בין השורות, ולאורך השורות ירקות. קציר ממוכן יעשה לאורך המרווחים ולא בין העצים, כך שאין חשש שתקצור ירקות. המסיק מתבצע בסתיו, אז הכל יבש אין מספוא ואין ירקות חורף. העבודה תתחלק על פני כל השנה כך שלא תצטרך להשקיע בעובדים זרים בעונה הבוערת, אלא תוכל לנצל את כח העבודה העצמי בעיבוד מתמשך לאורך השנה. "גידולים לא אופטימליים ובשיטות לא אופטימליות." החקלאות המודרנית משתמשת בגידולים לא אופטימליים. הזנים החדשים נותנים יבול גדול אבל הם פגיעים מאוד והדרישות שלהם לדישון והשקיה גדולות מאוד. ריסוס כותניון במטע נשירים כל 10 ימים, זה לא בדיוק שיא היעילות והחסכנות. לגבי האווזים - גדר רשת תמנע כניסה של תנים. מכיוון שמדובר בחלקות קטנות, התוספת השולית של עלות שידרוג הגדר נמוכה יחסית. איזה יבולים הושמדו באירלנד ? האם היו אלו תפוחי אדמה מיובאים ? אם השקעת בנטיעת מטע ואתה מתכנן 12 שנות קטיף (15 פחות 3 שנות עורלה), החלפת הזן אחרי 4 שנים, היא הפסד רציני. אם נטעת כרם זיתים, מזנים מקומיים, ההשקעה שלך נמוכה והיא מניבה תשואה לאורך תקופה ארוכה היכולה להמשך 300 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, אם הטכניקות הללו היו כה יעילות, למה אף חקלאי כמעט לא משתמש בהן? חקלאים הרי רוצים להרוויח. הסיבה היא שהן לא ממש יותר יעילות. גם מגדלי ירקות אורגניים (שמגדלים ירקות יקרים יותר) לא ששים להשתמש באווזים. מטעים כיום מתוכננים בקפדנות. אם יש אפשרות להמנע מהחלפה, לא מחליפים. אבל ציינתי שיש סיבות להחלפה גם מלבד פגיעות. אובדן פופולריות, לדוגמה. לגבי תפוחי האדמה: http://he.wikipedia.org/wiki/רעב_תפוחי_האדמה_הגדול_ב... שים לב שזו לא הפעם היחידה שבה הכמשון השמיד את יבול התפודים. תירוף של נסיבות גרם לכך שהשמדת היבול הזו גרמה לתוצאות קטסטרופליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הראשונה שלך מתעתעת - מוצגת כאן פרדיגמה חדשה יחסית בחקלאות, המנסה לתפוס מקום ולדחוק פרדיגמות שליטות 1. השאלה "אם זה כל כך טוב, מדוע לא כולם משתמשים בזה", עיוורת לתהליך הפוליטי הכרוך בהחלפת פרדיגמה - כל פרדיגמה. 1 וזה לפני שבדקתי אם מתאים בכלל לטבע הפרמקלצ'ר לדחוק לגמרי את שיטת החקלאות הקיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בכך שהמאמרים הראשונים על הגישה הזו הם מלפני יותר מחמישים שנים (משנת 1970), ושהיא מבוססת על גישות חקלאיות מסורתיות ידועות ומוכרות, אין כאן משהו מאוד חדשני. על חקלאים במקומות רבים בעולם יש לחץ להתייעל. אם השיטה הזו היתה כה יעילה, כפי שאתה מציג אותה, היה לה כבר זמן להכנס לגידולים מסחריים. בפועל, כדי לעמוד בתקנים המחמירים החדשים של אירופה וארה"ב למוצרי מזון יותר קל אם אתה גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז 1970 עברו חמישים שנה? ולא העירו אותי? תיקון שולי נוסף - אני לא מציגת השיטה (ואתה מוזמן לפנות אלי בלשון נקבה, תודה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. הייתי בטוח שאני משיב ל"איכר הנבער" אשר כינויו רומז שמומלץ לפנות אליו בלשון זכר. ותודה על התיקון (עוד 15 שנים זה יהיה חמישים. אבל מדובר הרי ממילא בטכנולוגיה שהיתה מוכרת היטב כבר בשנת תרפפ"ו ;-) ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שזו לא טכנולוגיה אלא מתודה. טכנולוגיה חדשה הרבה יותר קל לאמץ לעומת שיטת חשיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הדוגמה. תפוחי האדמה באירלנד היו גידול מיובא שהגיע לאירלנד 200 שנה קודם לכן. תפוחי האדמה היו גידול עיקרי, מונוקולטורה קיצונית ללא מחזור זרעים, מגוון אקולוגי בשדה וללא חלוקת סיכון. אם תגדל מגוון גידולים הסיכוי שתגיע למצב של אובדן כל היבולים נמוך מאוד. המצב באירלנד באותם שנים היה דוגמה הפוכה לגמרי לפרמקלצ'ר, המעודד מגוון. אם הם היו מרססים את הכימשון במנבגן, בשלב מסוים הפטריות היו מפתחות עמידות והפגיעה ביבולים הייתה נדחית אבל לא נבלמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא על כל השמדת יבול יש ערך בוויקיפדיה. רק על מקרים קיצוניים. אבל באופן כללי אם התוצרת היא תמיד מאיכות נמוכה ולפעמים נגועה בפטריות, היא פשוט לא תעמוד בתחרות. ואם אתה משלם כל שנה ''מס פטריות'', תראה שלטווח הארוך זה לא משתלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מס הפטריות שלי לא הולך לפח כמו במטע קונבנציונלי אלא משמש כמזון לבעלי חיים. במשק מגוון ניתן למצוא שימוש נרחב לתוצרת כך שהפחת קטן יותר. כותבת המאמר מתייחסת לנקודה זו. דרך אגב, הודות ליבולים הגדולים שהיו בקיץ האחרון בעלי החיים שלי שבעו אפרסקים, נקטרינות ותפוחים שלא נקטפו בגלל מחיר שוק נמוך. האם זה משתלם בטווח הארוך ? לגבי נגיעות במחלות - זנים מקומיים מתפתחים בתהליך ברירה לאורך שנים רבות ולכן הם מותאמים לפגעים המקומיים. עז בלאדי עמידה בתנאי הארץ יותר מעז זאנן מיובאת. אם אתה חושש ממס פטריות, עבור לזנים מותאמים המבוססים על זנים מקומיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר הזכרתי את ויקיפדיה: הערך על פרמקולטורה בויקיפדיה העברית נמצא בקטגוריית הערכים הזקוקים לשכתוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש ההעמדה של כרם זיתים מול מטע? אתה חושב שבישראל צריכים להיות רק זיתים? ליבא תפוחים ופירות אחרים מאירופה? חיטה מארה"ב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרם זיתים הוא רק דוגמה לגידול ארוך טווח. מטעי נשירים הם קצרי טווח בגלל הגידול האינטנסיבי ולא בגלל אופי העצים. ברמת הגולן יש בוסתנים סוריים נטושים בהם ניתן למצוא עצי פרי זקנים שעדיין מניבים. גידול נכון הכולל בחירת זנים מתאימים, טיוב הקרקע ושמירתה יכולים להתאים גם לעצי פרי, ירקות ודגניים. היבול יהיה נמוך יותר אבל הרווח ימשך תקופה ארוכה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר ואומר שהחלפת הגידולים אינה בהכרח בגלל שהעץ הקודם אינו טוב. ואם כבר מזכירים את רמת הגולן, הרי שדווקא ,הרי שדווקא תושבי צפון רמת הגולן ההררית לא ממש מתרשמים מדבריך ונוטעים תפוחים ואגסים בכל מקום שאליו טרקטור יכול (איכשהו) להגיע. להבדיל מאנשי הזיתים, הם חקלאים במשרה מלאה ומשקיעים בגידול שדורש יותר עבודה אולם נמכר יותר טוב. אגב, מאוד ייתכן שעוד 20 שנים מחירי התפוחים לא יהיו כ"כ טובים, או שתקום להם תחרות חדשה. ר' המקרה של כל הפרדסים בשרון. לכן השקעה בעץ שמחזיק 2000 שנים אינה בהכרח משתלמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Nothing you idiots, Doron Shadmi is locked up in my basement! (credit to Eminem) השיטה הדדוקטיבית היא שהוכיחה את עצמה כבלתי יעילה לטווח ארוך ואין ספק שהאנושות תשמיד את עצמה תוך שימוש בה. היום ברור לחלוטין שהדרך היחידה לחלץ את האנושות ממשברי העתיד היא לא חקלאות אורגנית אלא מתמטיקה אורגנית. מצד שני, אם להשתמש בציטוט חביב מסרט, אז שואה חקלאית היא"not your wooooorst nightmare, but quite up there" בכבוד רב, ושייתקים בך הכתוב "תאכל מרק, תהיה חזק".
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |