 |
|
 |
||
|
||||
 |
רציתי להודות לך על מאמרך היפה והרגיש. דרושה מידה לא קטנה של אומץ לחשוף צדדים כה פרטיים מחייך .האם יתכן וזה משום שאתה מרגיש שכאן באייל אתה נמצא בין ידידים? רק אזכיר את שכתב כבר המשורר (מי? רימבו? רילקה?). לכל מקום אליו תלך ,תמיד תישא עימך את אחוריך, קרי ,את עצמך. וללא סטיה קלה מהנושא הרי אי אפשר. עניין ההקשר המוסיקלי אוסיף כי מיקרה וואגנר מסמל יותר מכל את הדיסוננס הישראלי .כמו הרבה נושאים בישראל ,חרם שהיתחיל בהסח הדעת ב 1936 נהפך לנושא של יהרג ובל יעבור .אם אפשר היה להבין את התערבות המדינה בהעדפותיו האומנותיות של כל אחד ואחד ,הרי הטאבו הציבורי המוחלט היום הפך את הדרמה לגרוטסקה. חבר שלו סיפרתי שאני אוהב לשמוע אופרות של וואגנר היתפלץ והגיב כאילו לפחות היתגלה שאני מסתיר סימן מסוים מתחת לבית השחי. לא עזרו טענותי שהלה אין לו ולו שמץ של עניין במוסיקה קלאסית (דבר שכמובן אינו ניזקף לחובת אף אחד ), שלו ולמשפחתו אין בכלל שום קשר עם אירופה והשואה (מוצא משפחתו מעיראק), ושוואגנר מת ב 1883 (עובדה שהפתיעה אותו אך לא שינתה את דעתו) להיתעלם מן הגאונות הוואגנרית משמעה להתעלם מכל עולם הדרמה המודרני (יתקנני מר מאן) שה Gesumkunstwork האומנות טוטאלית, הניחה את יסודותיה ,כולל עולם הסרטים ,צורת ההופעה באולם הקונצרטים וכו.' ייתכן ויש מקום לפתח את הנושא במאמר ניפרד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החרם על וואגנר (או שמא ווגנר, או ואגנר או וגנר) הוא משנת 1938 (אחרי ליל הבדולח) ולא מ1936. חרם זה אכן החל באופן לא רשמי (אך במודע ולא ב"הסח הדעת") כאשר התזמורת של הוברמן, לימים הפילהרמונית הישראלית, החליטה לוותר על בצוע הפתיחה לאופרה Die Meistersinger von Nurnberg וזאת עקב הרגישות לשם העיר שבה נחקקו חוקי הגזע ובלי שום קשר לזהות המלחין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...בהקשר זה הוא ספרה המעניין והמקיף של נעמה שפי - 'טבעת המיתוסים, הישראלים, ואגנר והנאצים' לאחרונה הייתה התפרצות-פטיט מחודשת של הפרשה כאשר הוחלט על ביטול שידור חלקים מה'טבעת' בקול המוסיקה, זאת לאחר שנים רבות בהן שודרו חלקים אלו ללא כחל ושרק. הספר בדיבוק - http://www.dbook.co.il/book.asp?ID=3-13060&Durl=HAAY... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק כמובן בקשר לתאריך. קראתי את סיפרה של נעמה שפי אבל הוא לא הוסיף הרבה תובנות על היחס הישראלי לוואגנר .יחודו של הספר בסידור כרונולוגי של השתלשלות הארועים. למתעניינים בנושא אוכל להמליץ על שני סיפרי יסוד צנומים: Aspects of Wagner של מיודעינו מעולם הפילוסופיה Bryan Magee The Perfect Wagnerite מאת George Bernard Shaw |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה על התאריך לא הייתה שלי. מה שהיה חסר לי בעיקר בספר של שפי הוא סקירה (לא מוסיקולוגית-טכנית בלתי ניתנת להבנה כמו שיש בהרבה ספרים אחרים) והסברים על מכלול יצירותיו של ואגנר - בין אם ספרותיות או מוסיקליות, ואופי ההקשרים שנעשו עימן לתורות טוטליטריות מאוחרות יותר. תודה על ההמלצה - אתה חושב שספרים אלו תורגמו לעברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שיש האומרים שנכתבו על וואגנר יותר ספרים מאשר על *אותו האיש* (LOL) למיטב ידיעתי סיפרה של שפי הוא רק השלישי בעברית. (ספרו של יעקב כץ' וואגנר בסבך האננטישמיות והשני אוסף מאמרים בקשר ,איך לא ,לאנטישמיות) סיפרו של ג'. ב. שואו ,שנכתב בסביבות 1900 מתרכז *בטבעת* מנקודת מבט סוציאליסטית. הספר של מגיי מנתח את כלל האומנות של וואגנר. כמובן שאין למנתק את היוצר מיצירתו, ואם אתה מחפש חומר בהקשר לתורות טוטליטריות אני משוכנע שתימצא (אפילו הגנאולוגיה המשפחתית של וואגנר קשורה לנאציזם) אבל ,לדעתי ,היצירה האמנותית שלו מאפילה ומגמדת הקשר שכזה. שש שעות בחברת טריסטן ואיזולדה עוברות ללא שמץ הירהור בפילוסופיה האנטישמית שלו. אנקדוטה :וואגנר בחר במנצח לוין לביצוע הבכורה של יצירתו האחרונה והכי דתית-נוצרית שלן ,פארסיפל .בתור טובה הוא ביקש מלוין להיתנצר ,אך סירובו לא מנע ממנו למצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לדבריהם תהווה הנגינה הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ועקרונות דמוקרטיים אחרים" אני מתחיל לחשוש כאשר מונחים כמו "כבוד האדם וחרותו" ו"עקרונות דמוקרטיים" עוברים מטהמורפוזה שכזו ומשמשים לייצוג ההפך הגמור ממשמעותם האמיתית – כיצד ניתן לטעון כי ניגון יצירה מוסיקלית מנוגד לעקרון כבוד האדם וחרותו?? ה-NewSpeak חוגג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם האחרונה שנאסר על ביצוע חלקים ממחזור "טבעת הניבלונגים" של וואגנר, זה היה בגרמניה, כאשר היטלר (או אולי מישהו מיועציו) החליט שסוף היצירה (דמדומי האלים שכולל את קץ שלטונם של האלים - הגזע העליון) מתפרש כנבואה על קריסת המשטר הנאצי וסופו של הגזע הארי. כתוצאה מכך נאסר על ביצוע האופרה האחרונה במחזור, Goetterdaemmerung (דמדומי האלים, הצרופים oe ו ae באים במקום האותיות O ו A עם שתי הנקודות מעליהן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמהני כמה אנשים מבין המשתתפים בויכוח הציבורי בישראל (ובדיון שלנו כאן בפרט) בענין העלאת יצירותיו של ואגנר בישראל טרחו להשקיע את הזמן הנדרש (ומדובר בזמן רב למדי) על-מנת להכיר את החומר המדובר היכרות של ממש. התעמקתי ביצירה ''טבעת הניבלונגים'', המורכבת מארבע אופרות בעלות עלילה המשכית, והמבוססות על סיפורים מיתולוגיים טבטוניים-נורדיים. התרשמתי מאוד מעומק ההבעה המוסיקאלי של ואגנר, מתשומת הלב שהקדיש לכל סצינה ולכל דובר, ומהתוצאה המפעימה בכללותה. היצירה אמנם ארוכה מאוד (כארבע-עשרה שעות בסה''כ), אך יש בה סיפור ארוך ועשיר, ורגעים של התעלות אמיתית. אני ממליץ בחום לכל מי שסבור שיש לו הסבלנות והסובלנות הדרושות להתעמקות ביצירתו של ואגנר לעשות כן. אם היו מחרימים כל מי שהתבטאויות גזעניות בעברו, התרבות העולמית היתה דלה יותר, כמו גם התרבות העברית, שלא לדבר על בית המחוקקים שלנו. האזינו לואגנר ושפטו בעצמכם, אם מחשבה חופשית היא עקרון היקר ללבכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעמקתי גם התעמקתי ביצירתו של ואגנר, את טבעת הניבלונגים שמעתי במלואה (עם כתוביות באנגלית) פעמיים בביצועים שונים, קראתי עליה מספר מאמרים וכן חלק מהמיתוסים עליהם היא מבוססת וכמובן את התמליל שלה. כמו כן שמעתי אופרות נוספות שלו וקראתי עליהן. מסקנות? צריך אורך נשימה ונכונות להכנס לסיפור שהוא בכמה רמות מעל מוצרי הצריכה התרבותיים המקובלים בימינו. זאת לא יצירה קלה להבנה ואין בה הנחות לקהל הרחב. היא מיועדת בראש ובראשונה לאנשים מסוגו של ואגנר - כלומר מעריצים של ואגנר. (במאמר מוסגר נציין, שעל ואגנר ועל אישתו קוזימה לבית ליסט, נאמר שהיה להם דבר אחד במשותף, שניהם העריצו את ואגנר.) לקהל הרחב צפויה חוויה הדומה לקריאה רצופה של כל כתבי שיקספיר, כבד, ארוך ובשלב מסוים נראה שהבנו את העקרון - שוב מלך שבניו/בנותיו/אביריו/שכניו קושרים תחתיו והוא ממשיך לבטוח בהם, הוא נבגד, הוא זוכה לעזרתו של מי שלא הוערך על ידיו, הוא מת. כבר ציין רוסיני, המלחין האיטלקי בן דורו של ואגנר, שבמוזיקה של ואגנר יש רגעים מופלאים ורבעי שעות ארוכים ומשעממים. אז מה גזר הדין? אני מסכים עם דבריו של סמואל קלמנס (הוא מארק טווין): "המוזיקה של ואגנר אינה גרועה כפי שהיא נשמעת." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אחלוק על דעתך בענין ואגנר, אך כחובב שייקספיר מושבע, אני חייב למחות בתוקף על אמירתך אודותיו. העלילה השבלונית שהצעת לא מכסה יותר מחלק קטן מיצירתו (היא תואמת את ''המלך ליר'' ואולי את ''מקבת'', למשל). קח את המחזות ''המלט'', ''מהומה רבה על מאומה'', ו-''רומיאו ויוליה'', שלא לדבר על הסונטות, כדוגמאות הסותרות את קביעתך. ''אדוורד השני'' לכריסטופר מארלו, לעומת זאת, תואם את העלילה הכללית שהצעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היחס לוואגנר בישראל מאופין בקיבעון וקיפאון טיפוסי (שימוש לא רע בשפתו של ש. פרס). את ההקשר בין ההתייחסות ליצירתו של וואגנר למציאות הישראלית העכשווית יעשה כל אחד לעצמו. צריך לדעת שחשיבות מיכלול היצירה הוואגרית היא מעבר ליצירה פר-סה. לדוגמא, החוויה המודרנית באולם הקונצרטים נובעת מהחידוש המהפכני של וואגנר לכבות את האור באולם. מעבר לכך ,חשיבותו של המנצח כיוצר אומנותי בפני עצמו ,המפענח ומפרש את היצירה, ומוביל את התיזמורת לנגן את האינטרפרטציה האישית שלו, ולא לשמש רק מטרונום אנושי, החשיבות הזו יצאה מתוך המחשבה הוואגנריאנית. (נידמה לי שגם מנדלסון תרם לכך) הרעיון של מוסיקה תוכניתית ,דבר שהוא מובן מאליו בסרטים, נובע ישירות מהיצירה והתפיסה האומנותית הוואגנריאנית. המוסיקה לא מאיירת או משרתת את העלילה אלא הינה חלק אינטגרלי מהיצירה Gessampkuntzwork(?) לא אורך האופרה הוא מה שמפריע, אלא מה שמפליא הוא איך הוא הצליח לידחוס את כל ההתרחשויות לתוך 14 שעות קצרות כל כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער על הקטנוניות אבל האיות הנכון ל"יצירת אומנות כוללת" הוא Gesamtkunstwerk כולל, שלם - gesamt אומנות - Kunst יצירה, עבודה (אומנותית) - Werk |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |