בתשובה לגלעד דנבום, 24/10/00 16:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למרות שיש האומרים שנכתבו על וואגנר יותר ספרים מאשר על *אותו האיש* (LOL) למיטב ידיעתי סיפרה של שפי הוא רק השלישי בעברית. (ספרו של יעקב כץ' וואגנר בסבך האננטישמיות והשני אוסף מאמרים בקשר ,איך לא ,לאנטישמיות) סיפרו של ג'. ב. שואו ,שנכתב בסביבות 1900 מתרכז *בטבעת* מנקודת מבט סוציאליסטית. הספר של מגיי מנתח את כלל האומנות של וואגנר. כמובן שאין למנתק את היוצר מיצירתו, ואם אתה מחפש חומר בהקשר לתורות טוטליטריות אני משוכנע שתימצא (אפילו הגנאולוגיה המשפחתית של וואגנר קשורה לנאציזם) אבל ,לדעתי ,היצירה האמנותית שלו מאפילה ומגמדת הקשר שכזה. שש שעות בחברת טריסטן ואיזולדה עוברות ללא שמץ הירהור בפילוסופיה האנטישמית שלו. אנקדוטה :וואגנר בחר במנצח לוין לביצוע הבכורה של יצירתו האחרונה והכי דתית-נוצרית שלן ,פארסיפל .בתור טובה הוא ביקש מלוין להיתנצר ,אך סירובו לא מנע ממנו למצח. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |