בתשובה לחן שפירא, 16/10/02 7:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם יש יזם אשר מוכן לקחת על עצמו הקמת קו ייצור, אני מוכן לעבוד כפועל ייצור. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השתמשתי בביטוי כדי לבטא את התחושה שלי, שאנשי ועדת הדמוגרפיה מתייחסים לילדים כאל מוצר. נראה שהם מתדיינים איך להעלות את תפוקת בית החרושת, ולא בנושאים שהם קצת יותר פרטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאפילו בוועדה מבינים שזה לא פס ייצור - אחרת הם היו מציעים הכנסת פועלות מתאילנד למפעל. גם הביקורת של חברות הכנסת (הועדה "שוללת את זכות האשה על גופה"? כיצד?) קצת מצחיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פועלים מתאילנד זה בחקלאות. (מהפיליפינים - סיעוד, רומניה וסין - בנין). כמעט ואין פועלים זרים בתעשיה. אבל אולי, כמו בתעשית הטקסטיל יעבירו את המפעל לירדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת ליצר עוללים יהודיים, עפ"י ההלכה, צריך פועלים מתאילנד ולא פועלות. המשריצות הסדרתיות צריכות להשאר אמהות יהודיות, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגזמתי בניסוח שלי כנראה. אין כוונתי שהכנסת שוללת את זכות האשה על גופה. הבעיה היא שהכנסת מתיחסת לילודה באופן מאד צר, כפתרון לבעיה דמוגרפית. וכאשר מסתכלים על ילודה כעניין דמוגרפיה נטו, זה קצת נראה כמו תעשיה שמנסה להגדיל ייצור. אולי לא על ידי פועלים מתאילנד, אבל על ידי נסיונות לשכנע את הפועלים הקיימים להגביר את קצב הייצור. ילדים זה עסק די מסובך, אפילו אם מישהו אחר מגדל אותם. ישנן סיבות רבות ומורכבות לירידה במספר הילדים במשפחה בחברה המערבית. ישנן תוצאות לוואי רבות להגברת הילודה (למשל הוצאות בריאות, אבדן ימי עבודה של ההורים, צפיפות אוכלוסין, מקומות עבודה, וכו'), ולהסתכל על כל העניין מזווית של "חסרים X ילדים יהודים. פועלות, חזרו לקו הייצור!", הוא מגוחך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם רואים את קצב הילודה כחלק מהתמונה הרחבה, זה לגיטימי להקים ועדה שתתרכז בקטע אחד שלה. אני חושב (מקווה) שהועדה לא תחליט להסתובב עם השלטים ''פועלות חזרו לקו היצור'' ברחובות, אלא תפעל יותר בכיוון של ההצעות הפרקטיות שהעלית למעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי לחלוטין להקים ועדה לכל עניין. אבל זה בעייתי ויוצר בעיות. גם הקו הפרקטי שלי יוצר בעיות רבות. עצם גידול האוכלוסין יוצר בעיות שאני מקווה מאד שישכילו לחשוב עליהן מראש. אביא כדוגמא את שנות החמישים. מישהו החליט שצריך X יהודים בישראל. בגלל סיבות שונות, רוב יהודים אלו היו יהודי מרוקו, ואכן התחילו לייבא יהודים ממרוקו בהמוניהם. נראה ששיקולים כמו כלכלת המדינה, מקומות מגורים, חינוך וכו' לא עלו - השיקול הדמוגרפי היה השיקול היחיד. התוצאה הייתה זריקת המשק הישראלי לתקופת הצנע וגרימת טראומות ליהודי מרוקו שמשפיעות עלינו עד היום. אני מאד מקווה שמישהו למד מהניסיון (אולי בניזרי?) ומבין שהסתכלות דמוגרפית בלבד לא תעבוד וצריך לחשוב על כלל הגורמים במשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיוות אחד משמעותי: לא סתם ישראל החלה "לייבא יהודים ממרוקו", ניסוח מתנשא ומבזה היוצר את הרושם שיהודים אלה היו רובוטים חסרי רצון. היא הייתה מוכרחה, על פי ערכיה שלה, לפתוח את שעריה לעליית הצלה של ציבורים יהודיים שהקרקע בערה תחת רגליהם; ועם כל הליקויים והשגיאות, ההיסטוריה הצדיקה החלטה זו. תיזכורת: יהדות מרוקו נמצאה במשבר מתמשך, ומעבר לתנאים הכלכליים הקשים, כבר פרצו פוגרומים (אוג'דה 1949). גל העלייה השני ב-1956 היה בהקשר של החרפת המאבק האנטי-צרפתי במגרב, כשהכל כבר העיד על כך שהקיום היהודי הגלותי שם נקלע למבוי סתום ועתיד להישחק בין הקולוניאליזם הצרפתי, המלוכה השמרנית והאיסתיקלאל הלאומנית הפאן-ערבית. נכון, גל העלייה השלישי ב-1961/63 אורגן כבר בלי מצוקת זמן ובהסכמה עם המלוכה, אבל רק אחרי שזו קיבלה החלטה אסטרטגית להיפטר מהיהודים; אחרת היא הייתה משתמשת בהם כשעיר לעזאזל במאבקים של שנות ה-60. אותו הדבר תקף לגבי עליות תימן, סוריה, לוב ועיראק - וכן גם פולין, הונגריה ורומניה. הלב נחרד למחשבה מה היה קורה להם חלילה אילו היו נלכדים במקומותיהם: התימנים היו מושמדים במהומות 1949 ונעלמים כקהילה לכל המאוחר במלחמת האזרחים; יהודי לוב וסוריה היו מחוסלים בפוגרומים, כמו אלה שכבר פרצו ב-1947/9; יהודי עיראק היו נטבחים במעשי הטבח ההמוניים שליוו את מהפכת 1958-63 ושרידיהם היו זוכים לחיות תחת שלטון הבעת' של צדאם, שנפתח ב-1969 בתליות פומביות של יהודים. זו הייתה האלטרנטיבה האמיתית, ההיסטורית, לעליית ההצלה ההמונית; במציאות לא הייתה אופציה של עלייה מסודרת בניחותא לפי אפשרויות הקליטה. מדינת ישראל עמדה בסופו של דבר ביעודה הציוני;מובן שתוך כדי כך התחזקה והתעצמה. בחשבון היסטורי אמיתי לא הייתה סתירה בין שני הדברים אלא להיפך, הם השלימו וחיזקו זה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניזרי מרביע יהודים, איזי מסרס חתולים.. מה זה פה? רק מין יש לכם בראש?! ובעניין של בתי חרושת נשיים, יש לי יוזמה חדשה, מהפכנית, שתוכיח לא רק ששוב הראש היהודי ממציא פטנטים, אלא שזו אכן "ארץ חלב ודבש", גבורתי ורבותי: מחלבות נשים. מי לא תהה איזה טעם יש לחלב של פעם? (לכל הנשואים והנשואות - אז ניסיתם, תפסיקו להשוויץ ותנו גם למישהו אחר) זה עבד בשבילנו אז, אככ, כמה טוב היה אז, למה בכלל הפסקנו?! תחשבו על זה, מדפים חדשים במחלקת מוצרי החלב יציעו לנו גבינה 100% מחלב אם, קרטונים של 3% ו5% שומן "בטעם של אמא", יוגורט עם כל המרכיבים החיסוניים, "גבינות עיזים". פתרון לבעיית האבטלה, חגיגות בנעמת על המקצוע שרק נשים מוצלחות לו, הקלות במס ע"י בניזרי, אניני טעם מכל העולם יעלו לרגל...1 אחרי הכל, חלב פרה הוא מאד מועיל - אם אתה עגל ! 1 אחיי הגברים, הפעם בטח הקפצתי להן פיוז, אני יורד למחתרת, היו שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם נורא לא טעים. מיימי. [איך אני יודע? שומר על זכות השתיקה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף באמת שתשמור על זכות השתיקה כי יש הבדל בין מימי ולא טעים לבין הדבר האמיתי (ואני לא אהיה גסת רוח עד כדי לתהות האם אנחנו דנים באותם נוזלי גוף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג כיצד הצלחתי לעצבן אותך גם הפעם (רק אציין לעצמי שזה ממש קל), פשוט, "על טעם ועל ריח"... *לדעתי* זה1 לא טעים (ודי חסר טעם, למעשה) ומימי. מצד שני, "המדגם המיצג" שלי קטן אפילו מהמדגם שהיה במחקר ההוא שלך, כך שאולי באמת לא בדקתי מספיק. עמך הסליחה. ------------------ 1 כן, אנחנו מדברים על חלב אם. שמרי על עצביך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(.)(.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיכית הרבה זמן שמשהו ירים לך להנחתה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט נזכרתי שראיתי לא מזמן את זה. חביב, לא? אני אוהב ansi art. מזכיר לי את הימים ההם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שאתה כל כך זקן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זקנה (לא ביולוגית) היא פונקציה של התישנות האופנה והאומנות שסביבך: לפני אלף שנים, העולם השתנה אך במעט מבחינה תרבותית - אדם בערוב ימיו חי בערך באותו עולם אליו נולד. אולי, במובן מסוים, הוא חש פחות זקן מאדם החי היום ונולד ב 1920... והרי פה אנו מדברים על אומנות שכמעט נעלמה תוך כמה שנים (וחזרה מעט בזכות ה SMS)! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לי הראו ציורים כאלה שעשו לפני שבכלל היו pc ולכן חשבתי שאתה בא מהעולם ההוא עם הסרטים המגנטיים וכל מיני חוטים וכאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מדובר ב "גרפיקה" המבוססת על התקן של ansi, וברוב המקרים מגבילה עצמה ממש ל ascii. הייתי מהמר שתקן כזה נוצר ממש בראשית ימיו של ה pc כפי שאנו מכירים אותו. מי האייל הזריז שיבדוק בגוגל מתי נוצר התקן ascii? בזה אין לראות שלילת הדיעה שבאתי מהעולם ההוא עם הסרטים המגנטיים וכל מיני חוטים וכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אני למדתי (אי שם בראשית שנות ה80), מחשב אישי אולי לא היה בחזקת מדע בדיוני, אבל הוא בהחלט היה בגדר עתידנות. קוד ASCII לעומתו כבר היה קיים וידוע ושימש במיני מחשבים (so called) של אז, ואולי אף בגדולים מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, סוף-שנות-השבעים-תחילת-שנות-השמונים הם בפירוש עידן המחשב האישי. נכון שהוא עדיין לא היה (כמעט) מחשב *ביתי*. ואפילו הייתה כוונתי להכליל את המיני-מחשבים בקטגוריה הזו. הכוונה היא, האם ascii היה קיים בשנות השישים-שבעים, קרי, בפירוש לפני עידן המחשב האישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש יודע, ומה שאני הולך לכתוב כאן הוא בגדר השערה ותו לא, אבל מהיום שבו מחשבים התחילו לדבר עם אנשים בcharacters של בני אדם, ולא בשפת מכונה (ואני לא מתכוון לאסמבלר כזה או אחר, אלא לשפת מכונה ממש, רצפים של אחדים ואפסים (1), היה צורך במפתח כלשהו לקידוד רצפי מכונה לcharacters מוסכמים. אני מניח שזמן קצר אח"כ נקבע סטנדרט למפתח הזה, ומאז אנחנו חיים באושר ובעושר עם קוד ASCII עד עצם היום הזה. _____ (1) אשתי עד היום מדברת אתי בשפת מכונה. היא כל הזמן אומרת לי: "אפס אחד, אפס אחד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את עלבונה של ה EBCDIC אני בא לתבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותראו מה ה Jargon File אומר על EBCDIC: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי וי, ה EBCDIC המיושן אינו עומד בקריטריונים מודרנייים, וגם הוא אינו אלא מזימה זדונית של השב"כ באמצעות חברת הקש שהקים (IBM - Irgun Bilti Mezuheh) שנועדה להבאיש את ריחו של הימין הקיצוני (ולראיה: הסוגר השמאלי מופיע לפני הימני), כאילו גלליהן של הכבשים השותקות לא עשו מספיק בנדון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, בדיוק כשהתחלתי לחשוש שתיכנס איתי למלחמה זוטא. חן חן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שידידי האנרכיסט נוהג לומר: "מלחמה? על מה?!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע? מהסגנון המתלהם קמעא ניתן היה, אולי, להסיק שהיו לי כוונות טלאולוגיות (שזאת כמובן טאוטולוגיה אבל איך אפשר לעמוד בקסמן של כל ה"ט" וה"א" האלה) להגן על ה EBCDIC או לטעון נגד ה ASCII או משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמידע נוסף על התפתחות ה ASCII: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומך בתחושה האינטואיטיבית שלי, שASCII קיים עוד מהתקופה שסבתי ז"ל (1) נהגה לקרוא למחשב "גולם". _____ (1) סבתי - אם אמי 1967-1900 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי שם היה המחשב הראשון בישראל, וקראו לו ''גולם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כשמחליפים ניק. לא, סבתי לא עבדה במכון ויצמן, אבל היא קראה עיתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה כמובן *כן* נרשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין יהיה למצוא את ה ASCII-ART הראשון. יש מתנדבים בקהל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנתון הזה *לא* נכנס לקובץ. מצטער. יש גבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא נכנס לקובץ? שסבתי קראה עיתונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם כבר אז כבר: האמן החביב עלי1: http://www.afn.org/~afn39695/veilleux.htm ואחד הרגעים המדהימים של ה ansi art: כל אפיזודה 4 של Star Wars ב ascii!! 1 טלי, שוב יש לך הזדמנות להביע חלחלה מהאופי הפרוסי שלי, על ההערצה ליופי הסימטרי-מתמטי-קר של Normand Veilleux |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש מביך, אבל אין לי מושג ירוק על מה אתה מדבר. לינק? משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 89225 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה הארכיבאי? מכל מקום, אני מוכנה לרשום מאה פעם: מעתה לא אקניט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אבל מה עם זה, אגב: תגובה 37437 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, עודכן. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשש.. זה ממש יפה! גם אני מאד אוהב את הז'אנר הזה (ואפילו יצרתי קצת על האפל 2C שלי). יש עוד לינקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה: http://directory.google.com/Top/Arts/Visual_Arts/ASC... נכון Veilleux נהדר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו שמתי לב שכתבת "שמשהו" ולא "שמישהו", אז חשבתי שאולי לא הבנתי אותך נכון... כפיצוי, הנה ansi טיפה יותר מוצלח: http://www.ascii-art.de/ascii/my/cycling_s.txt | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עצבנת אותי. זו היתה תגובה אימפולסיבית. אני באמת חולקת על דעתך וזה אפילו לא קשור לטעם וריח. יכול להיות שמדובר בקולוסטרום - שהוא הנוזל שמופיע לפני שנוצר חלב אם (בשם אלוהים, מה כבר חשבת? :) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נאמר שזה מספיק מזעזע כדי להקריא לילדים לפני השינה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מיחזור זה מה שעושה לך את זה, מי אני שאפריע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו כבר הפעם השניה שאת הופכת דיון מחויך בינינו להתרגזות. ממש בועטת בדלי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה, הוא קרא לך פרה חולבת? עשי לי טובה, אל תתעצבני. היום יום ללא עצבים פמיניסטיים (מחר אפשר לתת למלעיזים באבי אביהם). 1 התכוונתי לסכסך ויצא לי פאסיב אגרסיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחייכת מבפנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון גרוע. הדבר המוצלח ביותר בחלב אם זו האריזה. לדעתי, מספר אחת בעיצוב המוצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכוסיות בחוטיני יחלקו מוצצים ליד עזריאלי כקידום מכירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין המועצה הדמוגרפית לבין המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים? גם המוסדות האקדמיים בהם אנו לומדים מתייחסים להכשרתנו האקדמית כאל מוצר - המשק הישראלי יזדקק בשנת 2007 למאה מהנדסי מכונות, מאתיים פיסיקאים, חמישים מהנדסים ימיים ולא יותר מעשרה מומחי לווינים. למה? כובע. גם זה קו יצור בזוי לאקדמאים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שלך מאירה באור חדש את המושג "בית חרושת לציונים". בכל אופן, אני יודעת שהצבא מתייחס באופן דומה לעתודאים, אך לא ידעתי שזו הגישה בכלל באקדמיה. אם אכן זו הגישה, אני אכן רואה בה בעיתיות מסוימת (כגישה), אך לא את הבעייתיות הפרקטית שיש בשיקלול דמוגרפי של ילדים. מס' בני האדם העתידי במדינה משפיע על הרבה יותר מהדמוגרפיה, ואני רואה פגם חמור בהתייחסות הצרה שהוועדה מראה. בערך כמו שדמוגרפית היו זקוקים לX יהודי מרוקו בשנות החמישים, ואף אחד לא חשב האם המשק עומד בזה, איפה הם יגור, איזה חינוך הם יקבלו, וכו'. מסתבר שאנחנו לא לומדים מהנסיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה - לא, זו לא הגישה באקדמיה. הצרכנים הם אלה היוצרים מגמות, לא האוניברסיטה. האוניברסיטה יכולה להחליט לפתוח חוג חדש למדעי המחשב, אבל הציבור הוא זה שנרשם בהמוניו. בגלל זה תמיד ישנה חוסר התאמה בין צרכי השוק למספר הבוגרים (למשל, אם לפני 8 שנים היו חסרים בוגרי מדעי המחשב, הרי שבעוד שנה יהיו הרבה יותר בוגרים מכפי שהשוק מסוגל לקלוט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך מחליטים כמה מקומות לפתוח לתלמידים בחוגים שונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערכתי זה תלוי בזמינות המשאבים הדרושים לקיום הלימודים. מספר המרצים ועוזרי ההוראה הזמינים, מחשוב, מעבדות , כיתות. מובן שתמיד קיים הפיתוי הכלכלי לקבל ''קצת'' יותר תלמידים במטרה להרויח יותר כסף ולפעצים האוניברסיטה נכנעת לו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם מספר הסטודנטים נקבע על ידי מספר המרצים, השאלה היא איך נקבע מספר המרצים. לפי איזה קריטריון מוקצים תקנים לפקולטות השונות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, לפי מספר הסטודנטים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא עניין המרצים הוא הכי פחות משמעותי. מרצה יכול בהשקעה דומה להעביר קורס 10 סטודנטים ול 200 הבעיות היותר משמעותיות הן כיתות, מחשבים ומשאבים אחרים שמוגבלים במספר התלמידים שהם יכולים לשרת. במקרים הללו יש את כמות המשאבים הקיימת והוספת משאבים רק כשיש גידול מתמשך בביקוש מה שמאפשר את הגדלת החוג באופן הדרגתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I beg to differ. Teaching 10 students and teaching 200 students is entirely different, in ways that preclude solution by the means you are referring to. With 10 students you can be constantly accessible to everyone, you can conduct joint discussions, know the students personally, cater to their specific problems, and overall make the learning experience more beneficial to all.
With 200 students you can't make useful discussions interactive, because people constantly get in each other's way, you have a limited time to answer questions, if at all, you cannot know all students personally, et cetera, et cetera. Of course, this is different for different lecturers, some lecturers can easily handle 200 students, but will certainly falter at 400, or even 300, it depends on the lecturer, though _always_ the active participants will be in a minority when you have more than a few half-dozen students. I talk, of course, only of my experience as a student, rather than as a teacher. But that has been my experience, when comparing classes with various amounts of students and various amounts of resources. Yes, greater halls, air conditioning, coputer-connected projectures, they can all help the learning experience. But they cannot compensate for the problems caused by too large a student per lecturer ratio. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בהחלט צודק. כוונתי הייתה שמבחינה אדמניסטרטיבית אין משמעות לרמת ההוראה אלא רק למספר השעות שהמרצה יצטרך להשקיע, לשכר שישולם לבודקי התרגילים, לגודל הכיתה ולעומס על חדרי המחשבים. בדרך כלל בקורסים של שנים ראשונות (שמושפעות מההחלטה כמה תלמידים יתקבלו לחוג) כל אילו הם קצת מתחת למינימום הנדרש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |