בתשובה לחן שפירא, 17/10/02 6:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עיוות אחד משמעותי: לא סתם ישראל החלה "לייבא יהודים ממרוקו", ניסוח מתנשא ומבזה היוצר את הרושם שיהודים אלה היו רובוטים חסרי רצון. היא הייתה מוכרחה, על פי ערכיה שלה, לפתוח את שעריה לעליית הצלה של ציבורים יהודיים שהקרקע בערה תחת רגליהם; ועם כל הליקויים והשגיאות, ההיסטוריה הצדיקה החלטה זו. תיזכורת: יהדות מרוקו נמצאה במשבר מתמשך, ומעבר לתנאים הכלכליים הקשים, כבר פרצו פוגרומים (אוג'דה 1949). גל העלייה השני ב-1956 היה בהקשר של החרפת המאבק האנטי-צרפתי במגרב, כשהכל כבר העיד על כך שהקיום היהודי הגלותי שם נקלע למבוי סתום ועתיד להישחק בין הקולוניאליזם הצרפתי, המלוכה השמרנית והאיסתיקלאל הלאומנית הפאן-ערבית. נכון, גל העלייה השלישי ב-1961/63 אורגן כבר בלי מצוקת זמן ובהסכמה עם המלוכה, אבל רק אחרי שזו קיבלה החלטה אסטרטגית להיפטר מהיהודים; אחרת היא הייתה משתמשת בהם כשעיר לעזאזל במאבקים של שנות ה-60. אותו הדבר תקף לגבי עליות תימן, סוריה, לוב ועיראק - וכן גם פולין, הונגריה ורומניה. הלב נחרד למחשבה מה היה קורה להם חלילה אילו היו נלכדים במקומותיהם: התימנים היו מושמדים במהומות 1949 ונעלמים כקהילה לכל המאוחר במלחמת האזרחים; יהודי לוב וסוריה היו מחוסלים בפוגרומים, כמו אלה שכבר פרצו ב-1947/9; יהודי עיראק היו נטבחים במעשי הטבח ההמוניים שליוו את מהפכת 1958-63 ושרידיהם היו זוכים לחיות תחת שלטון הבעת' של צדאם, שנפתח ב-1969 בתליות פומביות של יהודים. זו הייתה האלטרנטיבה האמיתית, ההיסטורית, לעליית ההצלה ההמונית; במציאות לא הייתה אופציה של עלייה מסודרת בניחותא לפי אפשרויות הקליטה. מדינת ישראל עמדה בסופו של דבר ביעודה הציוני;מובן שתוך כדי כך התחזקה והתעצמה. בחשבון היסטורי אמיתי לא הייתה סתירה בין שני הדברים אלא להיפך, הם השלימו וחיזקו זה את זה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |