בתשובה לאביב י., 06/10/02 1:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ביום שישי בחדשות הייתה כתבה בה הוצג (עוד ) ארגון צדקה שמחלק מזון למשפחות מעוטות יכולת. חברות קייטרינג ומלונות מהסביבה תורמים מזון, וכך, מדי שבוע מקבלות המשפחות שלוש שקיות עמוסות בכל טוב. ההנחה שלי הייתה שהאנשים הללו מחסלים הכל ועוד מצטערים שלא מביאים עוד. אבא שלי היה ספקן דווקא, וזה הכעיס אותי שהוא טוען שהם זורקים אוכל לזבל. זה נראה לי לא הגיוני. והנה, בסוף הכתבה, שאלו את אחד ממקבלי התרומה איך האוכל. אז הוא ענה "לפעמים ככה ולפעמים ככה, אבל אני לא יכול להתלונן, כי זה בחינם" (שזה בסדר גמור). ואז הוא המשיך ואמר: "למשל, יש את הסלט המתוק, כל פעם מביאים סלט מתוק, ואני בכלל לא אוהב את זה. אז זה יושב יום-יומיים, ובסוף זורקים את זה". כששמעתי את זה זעמתי. איך אפשר בכלל לדבר עם האנשים האלה? איך בן-אדם שאומר שאין לו אוכל לאכול ומקבל תרומות, מעיז לזרוק אוכל שהוא מקבל כי זה לא טעים לו? ועוד אומר את זה מול המצלמות! אלו אותם אנשים שמסרבים לעבוד בעבודות קשות כי אין להם כוח להתאמץ. אנשים שחושבים שהכל מגיע להם. אני לא יודע אם האיש הזה שדיבר מייצג או לא, אבל הוא העלה לי את כל הנרווים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז איזה מתמחה מטומטם בבית מלון עדיין לא למד להשתמש במשורה והוא שופך לפי העין יותר מדי סוכר לסלט. אז איזה עני (אחד!) עדיין לא דיווח לארגון הצדקה שמצדו את סלט הסוכר אפשר לחלק לאיזה עני אחר. אז לאיזה תיכוניסט שעובד בחלוקת מזון בתור מחויבות אישית ממש מזיז את התחת שאף אחד לא נוגע בדלי הסלט המסוכר שהוא מוזג בנדיבות כל פעם למנות הראשונות בתורנות, כי לא נוח לו לגוון בין הדליים ועדיף לו קודם למזוג לא'-ד' ברשימה את כל הסלק, לה'-כהן את כל הסלט, ללוי-ס' את המרק ולע'-ת' את הסלט המסוכר. מעל הכל, אז במקום להרים טלפון דקה לאהובה בר-מזל או מתאמת פעולות התנדבות אחרת בעיר מגוריך, או לארגון שהוזכר בכתבה, ולשאול אותם מדוע ולמה הם מחלקים מזון שממילא נזרק לאשפה, יש לך את החוצפה הדובית לבוא בטענות ולזעוק חי וקיים. למה מה זה האוכל של אמא שלך? הם חיים מהמסים ששילמת? אתה תרמת גרוש אחד לאחד הארגונים האלה? אתה בכלל התנדבת בחיים שלך וראית עוני מהו? העיקר לבוא ולהפיץ שקרים מנוולים כאילו "אלו אותם אנשים שמסרבים לעבוד בעבודות קשות כי אין להם כוח להתאמץ." אתה בכלל בדקת על מה אתה מדבר? יש לך מושג על מה אתה מדבר בכלל? טרחת לפתוח את אתר הלמ"ס ולראות כמה עניים יש במדינה הזו? בושה וחרפה. (גם לי יש נרווים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודבר שני, מישהו אולי יודע פרטים על "באר שובע"? זה מעין בית תמחוי בבאר שבע. אני מעוניינת להגיע לשם (אם צריך כמובן) מדי פעם עד לגיוס, ואין לי מושג מה ואיך. _______ העלמה עפרונית, תוהה אם באמת יש לה כל כך הרבה זמן פנוי כמו שהיא חשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהובה בר מזל? אתה מאיזור הרצליה במקרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי. כל האייל זה פיקציה של כמה הרצליאנים עם חיזוק חיפאי, רענני וגן-תקואי. אני מגן רש"ל, שבע דקות ממאור, מאור במרחק סיגריה מדובי, 2-3 סיגריות משרעבי. ערן וגלעד ב. עברו מקרית אונו רבתי לטכניון, טל מנתניה, שמעון מת"א. הפצצת הרצועה שביני לבין הים תמחק את במה חדשה מעל פני הרשת, ואפשר לנהוג ולדבר בפלאפון כשסופרים על הידיים מי נשאר פה אם סדאם יקח את רצועת עכו-גדרה איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כולם גרים קרוב להורי (שגרים בלב העיר). המממ... --- Xslf שעברה לגור בראשון עם החבר, ונטשה את הרצליה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם איזי היה קריתאונואי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה היה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם סדאם יקח את רצועת עכו-גדרה איתו, אני נשאר. מישהו מעונין להפקיד משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל החדר שלי עדיין לא חזר למצבו המסודר הטבעי, ככה שאני לא משוכנעת שבא לי לשמור גם דברים של אחרים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני גרתי תקופה קצרה בהרצליה, ברחוב הדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה לי פעם חברה שגרה ברצליה (לא ממש, אבל על יד) זה נחשב? תקבלו גם אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אם תבטיח להתנהג יפה ולא לעשות בלאגנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו החביב עלי מבין ראשי ממשלות ישראל, גם לי אין בעיה להבטיח. אבל לקיים אני לא מבטיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא פגשתי בנאדם אחד מרח' הדר עם מערכות יחסים נורמליות בחייו: ת' - החליטה בגיל 19 להיפטר מבתוליה באוהל סיירים בכנרת, ומאז הספיקה למלא ידיה במשגלים וסטוצים. י' - בחורה חיננית ומוכשרת שאיכשהוא היתה נכנסת עם הראש למטה למערכות יחסים אבודות ע' - בגיל 45 זרק את אשתו ושלושת ילדיו והביא ילדה לעולמה של חברתו הכוסית והקוטרית. מאז הוא פותח לילדי הרצליה את הנשמה כדי לממן מזונות. וכמובן - דובי ופופק, שני גלמים מיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוגה שלי דוקא בסדר מהבחינה הזו, למרות שהוא עדיין לא הגיע לגיל 45 אז אי אפשר לדעת. כן חשפתי פרט מפליל על ההוגה שלי, הוא מתחת לגיל 45 אז כנראה שהוא לא דב אנשלוביץ'. אפילו שהוא מהנדס והוא עובד בחברה המייצרת מוצרים עבור גורמים בטחוניים. חוץ מזה הוא מכחיש בתוקף את העובדה שהוא אי פעם גר ברחוב הדר או בהרצליה או באיזשהו מקום אחר בעולם.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... מתאים בהחלט לתיאוריה שיש לי בקשר לזהותו של הוגך. עכשיו רק צריך לוודא את העניין :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מוזמנת לשלוח לי את הניחוש בדואל. אני מתחייב לענות אמת בתנאי שתתחייבי לשמור על דיסקרטיות. בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מבאי האייל התגורר במרחק מסוכן מרח' הדר, ועם זאת החזיק במערכת יחסים יציבה ומאושרת עם בחירת לבו היפה והעמוקה באישיותה כשם שהיתה שטוחה בחזה. למרבה הצער נעזב האייל לאנחות זמן-מה לאחר שעבר להשקיף על הרח' מקצהו המנוגד. האם הנ"ל הוא הוגו של מר פופק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מערכת היחסים היחידה שהייתה להוגה של פופק עם נערה שטוחת חזה (אך כבירת עכוז) הייתה בלתי יציבה בעליל, קצרה עד מאוד ונסיבות סיומה אינן כוללות שינוי נקודת השקפה אלא החלטה של הבחירה לחזור לחבר שממנו הוא גנב אותה. אולי יש משהו בתיאוריה שלך לגבי רחוב הדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק נדמה לי, או שבאמת הוגך ממעט לכתוב באייל בזמן האחרון תחת שמו הרגיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי למה את מתכוונת כשאת אומרת התקופה האחרונה... חוץ מזה לפעמים הוא נותן באייל האלמוני אז אי אפשר לדעת. בכל אופן מאז תחלתי לנהל בלוג יש לו הרבה פחות זמן לשאר האתרים. הארץ כבר לא ראו אותו חודשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, דרך אגב, לא נותנים להם לבחור איזה מאכלים לקחת ואיזה לא (אולי, תלושי אוכל)? אם הבן אדם באמת לא סובל את הסלט המתוק, למה צריך לתת לו אותו? ואם הוא אלרגי למשהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שחתמת את דבריך בספק קל אם האיש הזה הוא מייצג או לא. קל לנו מאוד לשבת על הספה מול הטלוויזיה ולצקצק בלשון למראה כל הבטלנים ואוכלי החינם, שאוכלים מהכיס שלנו, כמובן. ומה באמת אתה יודע עליהם ועל הקשיים שאיתם הם נאלצים להתמודד? וחוץ מזה, גם לעניים מותר שיהיה להם חוש טעם. לא צריך להחזיק אדם בחרפת רעב כדי שיעבוד בשכר רעב כדי שאנחנו נקנה קילו עגבניות בשקל. קל לנו מאוד להלבין את המצפון שלנו ולהאשים את העניים בעוניים. עוד מעט נהיה כמו החברה הויקטוריאנית באנגליה, שהמציאה את חוק העניים המופלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הוויקטוריאנית. חוק העניים (החדש) נחקק ב-1834, המלכה ויקטוריה עלתה על כס המלוכה ב-1837. חוץ מזה היה חוק עניים ישן (ופטרנליסטי יותר) מימי המלכה אליזבת (הראשונה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבילך - בעונג. ובכן: חוק העניים הראשון נחקק ב-1536. הוא קבע תמיכה מסוימת לעניים על חשבון המיסים המקומיים (rates) ובפיקוח שופטי השלום בנפות. מטרתו היתה להקל את בעיית העניים נוצרו עקב הפרטת (כן כן) אדמות המנזרים והקרקעות הכפריות הציבוריות. ב-1834 כבר נוצרה מזה 50 שנה בעיית עניים חדשה כתוצאה מן המהפכה התעשייתית. החוק החדש קבע את חובת העבודה כתנאי לתמיכת סעד ויצר את מוסד ה-Workhouse. הכוונה היתה טובה, אך התוצאה תוארה בסיפורי האימים של דיקנס. היסטוריה -אבל אקטואלית בהחלט. ושוב: אני נרגש מדו שיח ראשון זה עם כבוד מעלת פיקטיביותך. באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל תודה על ההסבר. חוץ מזה תודה על התואר שהצמדת לי. כבוד מעלת פיקטיביותך, אכפת לך אם אני אשתמש בזה ביומן שלי? "איש התעשיות הבטחוניות" יתפוגג בתוך כמה זמן (מין הסתם, ברגע שאני אבין מהי באמת העבודה שלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק נדגיש שכפי שחוק העניים יושם, העניים נענשו על שום היותם עניים...וחוזר חלילה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה עם אדם שטוען שהוא על סף רעב, ואז מספר שהוא זורק אוכל. לא מדובר פה על אלרגיה, כמו שהוצע למעלה. הוא אומר - לא טעים לו. וואלה, בעסה. בוא אני אספר סוד - בשלוש השנים שלי בצבא, אפילו פעם אחת לא מצאתי בחדר האוכל משהו שהיה טעים לי. חלק נרחב מהאוכל סבל מחריפות, שהיא דבר שאני לא יכול לסבול כלל. אז מה, רעבתי? לא. אכלתי מה שיש. וזה לא בגלל שהייתי כזה מזה רעב, סתם בגלל שאני שמן. אבל ת'אמת, לא אכפת לי אם הוא אוכל או זורק או מאכיל יונים בחוץ. לא אוכל שלי. אכפת לי שלגמרי לא מפריע לו לספר על זה למצלמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אכלתי אוכל צבאי שלוש שנים (וחצי), אבל פה מדובר באנשים שחיים בעוני כרוני כבר שנים רבות. ושוב - גם להם יש זכות לחוש טעם. כמו כן, אני לא חושב שלעניים בארץ צריכה להיות בטן נפוחה כמו לסומלים כדי שיחשבו "רעבים". רעב יכול להיות גם רעב לבשר, וכל מה שהם מקבלים זה סלטים ושאר ירקות. אגב, מה עם המאמר ששלחנו לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת באמת השאלה: מהן אותן זכויות היסוד שאנחנו, כחברה, מוכנים להעניק לכל אזרח. על הזכות לא לרעוב אני חושב שכולנו מסכימים, על זכויות אחרות אני לא בטוח ומכל מקום בתיאורי העוני שמתפרסמים מדי פעם מודגש המקרר הריק ולא כל-כך המקרר שמלא בדברי אוכל "לא טעימים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו עניין, שמעתי לפני כמה ימים ברדיו איזושהי מובטלת מתלוננת רבות על קצבת ההכנסה הזעומה שלה שלא מאפשרת קיום הוגן, וגם מודיעה בפה מלא שהיא מנויה על טלביזיה בכבלים. אני מניח שכל זמן שהעוני מוגדר באופן יחסי זאת לא אנומליה. אולי משמעותו של "קיום הוגן" בחברה שבעה יחסית כשלנו (?) כוללת בתוכה טלביזיה בכבלים וחמש ארוחות בשריות בשבוע. זה הכל סביר בעיני, מלבד המילה "עוני" שקשורה אצלי אסוציטיבית למצבי דחק אבסולוטיים, לא יחסיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבוכים שאין להם לאוכל, אבל לסיגריות כנראה יש להם, כי הם מעשנים מול המצלמה, או שיש להם קופסת סיגריות ביד, או על הספה לידם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנחס שדה ז"ל אהב לתאר את דלות המשורר בעליית הגג כגורם יצירתי. זה היה נסבל, כל עוד היה לו קיום מינימלי של תה,לחם וגבינה,ו*טבק*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על ילדה שנתבקשה לכתוב חבור על עוני: "פעם היתה משפחה נורא עניה. האבא היה נורא עני, והאמא היתה נורא עניה. גם הילדה שלהם היתה נורא עניה, וגם המטפלת של הילדה היתה עניה. אפילו הגנן שלהם, והנהג שלהם, והעוזרת, כולם היו נורא עניים." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |