בתשובה לאריק, 18/03/25 8:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין מה להתבייש, תמיד מוזמן :) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין במה להתבייש, אז אולי אתה יודע מי על הגיטרה החשמלית ב"האיש מן הבקעה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילי דור. אאז"נ, קראתי / שמעתי פעם ראיון איתו, שם הוא סיפר שכשהוא הגיע לאולפן להקליט את תפקיד הגיטרה הוא ניגן סיבוב אחד על השיר רק כדי להתחמם, אבל אז אמר לו המפיק שהוא הקליט אותו (ללא ידיעת גילי דור), ואין צורך בטייקים נוספים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. באמת תפקיד יפה יצא לו. ב. אם זה היה בטייק אחד - זה מאד מרשים מצד אחד, ומבאס מצד שני. הצד השני הוא שברור לי שזה 2 סדרי גודל מעל היכולות שלי1. 1 למשל - איך הוא מחליט איזה ארפג'יו לנגן בכל אקורד? והוא החליט על כולם ומיד יצא לו הכל? מה לעזאזל. או שהוא מנגן מתווים שמישהו אחר כבר "הלחין"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 לא יודע. אני מנחש שהיו מונחים לפניו רק האקורדים של השיר (ולא תווים מדויקים), והוא ניגן ארפג'ים כפי שהוא מצא לנכון. לטעמי הליווי המוזיקלי בשיר הזה דווקא לא כל כך מוצלח. גילי דור מנגן נקי ומדויק, אבל התפקיד שלו מאד עמוס, מה שמתנגש עם הליווי הסמיך הנוסף שיש ברקע (מקהלה שלמה, אורגן, בס, ואולי אפילו עוד גיטרה; באופן תמוה דווקא אין תופים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אוסיף לחובת השיר שהמילים שלו קצת אוויליות לטעמי (ולא מחזיקות היטב את המוזיקה, היפה מאוד בסך הכל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על המוזיקה והביצוע אין לי מה להגיד, אבל את המלים אני דווקא אוהב (במחשבה שניה: אולי גם בזכות המנגינה והביצוע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב הרבה שירים של הלהקות הצבאיות אבל רק השיר הזה נכנס לפלייליסט הקבוע שלי. הלחן יפהפה והמלים יושבות עליו מצויין, אבל יש שני אלמנטים שקונים אותי כל פעם מחדש ובזכותם אני מתרגש לשמוע אותו שוב ושוב. האחד הוא שאני פשוט סאקר של האלמנט שהזמר מחזיק טון והליווי מחליף אקורדים (דוגמה בולטת- More than a feeling של בוסטון שמלא בכאלה). וכאן זה עוד אקורדים מפורקים אז בכלל תענוג. השני הוא העליה המתאחרת של המקהלה, שכבר הזכרתי פעם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להצביע איפה בדיוק שני האלמנטים האלה מופיעים בשיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקראת סוף הבית דורית שרה "הוא" ארוך בטון אחד והליווי מחליף 4 אקורדים (או כך נדמה לי). בפזמון האחרון, ב"לאן" עם העליה בסוף, חלק מהמקהלה עולה לטון הגבוה כמו בפזמונים הקודמים, וחלק מושך עוד קצת לפני שעולה לטון הגבוה, ואני מת על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף הבית זה אקורד אחד (רה במול מוקטן) מנוגן בארבעה היפוכים. ועכשיו הבנתי למה התכוונת עם המשיכה של המקהלה, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה רוצה דוגמה לשיר (קלאסי) שבו הזמר/ת מחזיק/ה טון ארוך והליווי מחליף אקורד תוך כדי, “השיר על המים” (מילים: פרידריך לאופולד שטולברג, לחן: פרנץ שוברט) נותן דוגמה יפה לזה. https://www.youtube.com/watch?v=laa2fqo-2IE אחרי דקה וקצת. או אם אתה רוצה ישר את המקום: https://www.youtube.com/watch?v=laa2fqo-2IE&t=64s |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופתעתי לגלות כמה קשה לי למצוא שיר פופולרי עם אלמנט כזה. הכי קרוב שהגעתי זה שלושת האקורדים שמאחורי ההברה "כל" בתחילת הפזמון של "פנים ושמות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. חשבתי שאוכל להביא לך כמה דוגמאות בשליפה וגם אני הופתעתי לגלות שזה פחות נפוץ ממה שחשבתי. חשבתי שבלדות רוק יהיו מלאות בזה (ארוסמית', בון ג'ובי) אבל להפתעתי לא ממש. יש חזרות על פראזות שירה עם אקורד שונה (Dream on) ויש שירה מונוטונית עם החלפת אקורדים אבל לא משיכות צליל כמו של בוסטון. מסתבר שזה פיצ'ר אצלו כי גם ב Peace of mind הוא עושה את זה (3:45). עוד מקרה שחשבתי אבל זכרתי לא נכון היה It's no game של בואי. קרוב, כי אחרי המשיכה של הצליל יש החלפת אקורד והמקהלה נכנסת באותו טון. דיברנו פעם על הברות מושרות מונוטוניות. ב Another Day מקארטני שר מונוטונית 17 הברות כמעט מתחילת השיר והאקורדים מתחלפים מספר פעמים. במקרה הזה המונוטוניות מתחברת למילות השיר. גאוני בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי עלה לראש זה https://youtu.be/Lt8AfIeJOxw?si=dHjkebobC6mC2kcB&... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי, תודה. אבל אני שומע שם רק שני אקורדים מתחלפים על הצליל הנמשך, ושירים עם כאלה יש יחסית הרבה. האתגר (מבחינתי...) זה למצוא מקרים של שלושה אקורדים או יותר. בגזרת ה"כמעט" יש את Lovely day, שבאחד הסיבובים באאוטרו שלו ביל וית'רס מושך את ה-day על פני חמישה אקורדים שונים (ותשעה לא שונים). אבל ברקע יש את החזרה המושרת על Lovely day, אז אני לא יודע אם זה נחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוטף" את הפתיל מהקישור הזה לנושא שאשמח לשמוע את דעת הפורום: מה אתם אומרים על "רדיוהד"? מצד אחד, אני יודע שהיא אחת הלהקות הכי נחשבות של סוף-המילניום-תחילת-המילניום-הזה. מצד שני, ראיתי אותם כלהקת חימום להופעה הכי גרועה שראיתי בניינטיז1. ולמרות שהם היו פחות גרועים מההופעה - הם השאירו רושם לא מזהיר בכלל. טוב, "קריפ" זה סבבה. אבל זהו. בקיצור - האם זה רק הטעם המוזיקלי המיושן והמאובן שלי שלא מצליח להכיר בגדולתה הנשגבת של הלהקה הזו? 1 ואולי בכלל - R.E.M באצטדיון רמת גן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה קשה. בעיני הם אוברייטד, אבל בהחלט לא אומר שהם גרועים. אני מכיר בגדולתם בעיני אחרים, אבל בעיני הם סתם טובים. מצד אחד לא אחליף תחנה אם יהיו ברדיו. מצד שני יש להם רק שיר אחד בפלייליסט שלי, וגם הוא בקושי נכנס ומועמד להדחה כל הזמן. יש לא מעט להקות שנות התשעים שאני מעדיף על פניהם, בראשן גרין דיי ורד הוט צ'ילי פפרס. מצבך נראה לי דומה למצבי עם הקיור בשנות השמונים. אז בכלל לא הבנתי מה ההתלהבות הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגניב. גרין דיי והפלפלים שתיהן עדיפות גם בעיני. הן גם מהלהקות החביבות על גיטריסטים חובבים, יש להן כמה וכמה שירים שכיף לנגן על גיטרה, אז מאחר ואני בז'אנר זה לא מפתיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הכל נורא סובייקטיבי, מן הסתם, אז זה לא ממש משנה / על טעם ועל ריח וכל הג׳אז הזה, אבל אני חושב בדיוק הפוך ממך ומאריק. גרין דיי והפלפלים זה חביב כשרוצים משהו מקפיץ וכייף. גם קריפ היה להיט חביב, אבל הוא היה בנאלי ונמאס עלי מאוד מהר (היום אני לא מסוגל לשמוע אותו בלי לעשות סקיפ). לעומת זאת רדיו-הד נמצאת ב-Top5 של הלהקות האהובות עלי בכל הזמנים וכל אחד מהאלבומים (מפאבלו ועד In Rainbows) הם נפלאים באוזני (כל אחד באופן קצת שונה) בכמה רבדים (כולל מעבר לשירים עצמם / כל אחד בפני עצמו. אלו אלבומים/יצירות במלא מובן המילה עם Theme, קונספט ומהות מאחדת ולא סתם אוסף של סינגלים). עד היום צרובה לי בזיכרון השמיעה הראשונה שלי את OK Computer ואיך הרגשתי שמתפוצץ לי המוח ממה שהאוזניים שלי שומעות (ועל אילו מיתרים בנפש שלי הדבר הזה פורט). האלבום הזה (במלואו, מהתחלה ועד הסוף) עדיין ברוטציה הקבועה שלי עד עצם היום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין. אז אנסה לשמוע את אוקיי קומפיוטר. להבהרה - לא הייתי שם לא את גרין דיי ולא את רד הוט במעלה הלהקות האהובות עלי, רחוק מזה. אבל לפחות הן חביבות וכמו שאמרתי, ממש מוצלחות לגיטריסטי ספה. בעיקר הרד הוט. יש לפלפלים כמה וכמה ריפים ממש מוצלחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי גרין-דיי והרד הוט - בוודאי. אלו להקות לימים בהם אני אוהב את העולם או מחפש אווירה גרובית ומקפיצה (וחלק נכבד מהפלייליסטים שלי הם גם דברים כאלה). הפונקציה של רדיו-הד היא משהו אחר לחלוטין. אם מישהו ניגש לרדיו-הד כדי להאזין למשהו שירומם את הרוח והלב, זה כאילו הוא בחר לשתות אספרסו כפול כדי להירדם, הזמין מרק חם ביום חמסין כדי להתקרר או פתח ספר של ארתור שופנהאואר כדי להתעודד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בשנתיים האחרונות הפלייליסט שלי הפך ליותר ויותר upbeat. כנראה שמרה שחורה יש לי מספיק מהמציאות. אם כי הכנתי פלייליסט קצר שקראתי לו "למצב" והוא הרבה יותר עגום (והגורל צבעו אפל עמוק בפנים). אבל הוא כולל רק שירים בעברית. אני מקשיב לו מדי פעם כשאני צריך לבכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כמו שאמר ניק קייב בהופעה שלו בחיפה בניינטיז: "The next song is about a horse. And the horse dies."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דביל שכמוני. טוב שהזכירו לי בפתיל אחר את רדיוהד, כי השיר היחיד שלהם שמופיע בפלייליסט שלי עושה בדיוק את הטריק הזה- Street spirit (fade out). הנה רואים אותם מחליפים את האקורדים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בשיר הזה הם מחליפים אקורדים (על צליל מתמשך)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, לא? בכל הקטע מ 2:08 עד 2:20 רואים אותם מחליפים אקורדים על צלילים מתמשכים. עבדו עלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא החלפות אקורדים, אלא תוספות של צלילים משתנים לאקורד נתון: בצליל המושר הראשון דו מז'ור עם תוספות, בשני מי מינור עם תוספות, ובשלישי לה מינור עם תוספות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב נו, לי זה עדיין עושה את זה, כמו הוריאציות על האקורד ב''האיש מן הבקעה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, לא אתווכח עם מה שזה עושה לך :) אבל מבחינה מוזיקלית, האלמנט הנ"ל במקרים האלה (האיש מן הבקעה, Street spirit) הוא יותר עניין של עיבוד מאשר עניין של הלחנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. עיבוד, טמפו, ה-Arangement, קולו של הסולן (והטמפרמנט שהוא מקרין על השיר), המילים, נושא השיר, האפקטים, ה-Vibe, ה-Groove, הקונטקסט התרבותי, הקונטקסט המוזיקלי ועוד רשימה ארוכה של קניות - כל אלה מגדירים והופכים קטע מוזיקלי למה שהוא. מה כתוב על דפי תווים זה רק חלק (חשוב, אבל רק חלק) מהתבשיל. וידאו בו Aimee Nolte עושה סקירה של שירים עם שני אקורדים ומסבירה מדוע ״הם עובדים״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אכפת לי מה תגיד על Lovely Day, אבל הוא מושך שם צליל מספיק בשביל 20 החלפות אקורדים (נראה לי שיש שם שלוש החלפות במשיכות ה"רגילות" וכמובן הרבה יותר בארוכות שבהמשך). ו"יום יפה" הזכיר לי את ברברה סטרייסנד אז הלכתי לבדוק את Woman In Love והמשיכה הארוכה באמצע השיר (10 שניות, החל מ 2:25 בספוטיפיי) עוברת מיליון אקורדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לקשר לברבורה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגניב, זה בדיוק השיר שחשבתי עליו אחרי התגובה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו! תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, בסיפור על ההקלטה באולפן התבלבלתי עם שיר אחר שבו גילי דור מלווה את דורית ראובני החיילת, "מסביב למדורה". הנה גילי דור מספר את הסיפור. בלי קשר (או עם קשר רופף), גילי דור אכן מנגן חשמלית ב"האיש מן הבקעה" - יש לו אנקדוטה עסיסית גם על ההקלטה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד יותר מדהים וגם מסביר את הליווי הביזארי מעט שהוא העניק ל"האיש מן הבקעה", שהפך קצת לשיר בתוך שיר0, מה שכנראה איפשר לי לשמוע אותו פעמים רבות מבלי שיימאס1. ------------------------------------------- 0 לא משהו שמתחרה בפוגות של באך, אבל בכ"ז מוסיף לשיר שכבה נוספת שאינה שגרתית עבור ז'אנר זה. 1מצד שני, אני גם בוודאי זה שהקפיץ בשנה שעברה את כמות ההשמעות של גירסת הכיסוי לשירה המצליח של להקת Mono No Aware מכמה עשרות אלפים ליותר ממיליון וחצי2, כך שאולי אני קושר לביצוע של דור כתרים עודפים. 2 אני לא אחראי לשאר המיליונים, כך שאין לייחס לי טעם מוזיקלי ביזארי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
0 מתחרה (או לא) יותר בפרלודים של באך מאשר בפוגות, אבל יאללה :) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |