בתשובה להפונז, 23/03/25 12:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שאלה קשה. בעיני הם אוברייטד, אבל בהחלט לא אומר שהם גרועים. אני מכיר בגדולתם בעיני אחרים, אבל בעיני הם סתם טובים. מצד אחד לא אחליף תחנה אם יהיו ברדיו. מצד שני יש להם רק שיר אחד בפלייליסט שלי, וגם הוא בקושי נכנס ומועמד להדחה כל הזמן. יש לא מעט להקות שנות התשעים שאני מעדיף על פניהם, בראשן גרין דיי ורד הוט צ'ילי פפרס. מצבך נראה לי דומה למצבי עם הקיור בשנות השמונים. אז בכלל לא הבנתי מה ההתלהבות הגדולה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מגניב. גרין דיי והפלפלים שתיהן עדיפות גם בעיני. הן גם מהלהקות החביבות על גיטריסטים חובבים, יש להן כמה וכמה שירים שכיף לנגן על גיטרה, אז מאחר ואני בז'אנר זה לא מפתיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הכל נורא סובייקטיבי, מן הסתם, אז זה לא ממש משנה / על טעם ועל ריח וכל הג׳אז הזה, אבל אני חושב בדיוק הפוך ממך ומאריק. גרין דיי והפלפלים זה חביב כשרוצים משהו מקפיץ וכייף. גם קריפ היה להיט חביב, אבל הוא היה בנאלי ונמאס עלי מאוד מהר (היום אני לא מסוגל לשמוע אותו בלי לעשות סקיפ). לעומת זאת רדיו-הד נמצאת ב-Top5 של הלהקות האהובות עלי בכל הזמנים וכל אחד מהאלבומים (מפאבלו ועד In Rainbows) הם נפלאים באוזני (כל אחד באופן קצת שונה) בכמה רבדים (כולל מעבר לשירים עצמם / כל אחד בפני עצמו. אלו אלבומים/יצירות במלא מובן המילה עם Theme, קונספט ומהות מאחדת ולא סתם אוסף של סינגלים). עד היום צרובה לי בזיכרון השמיעה הראשונה שלי את OK Computer ואיך הרגשתי שמתפוצץ לי המוח ממה שהאוזניים שלי שומעות (ועל אילו מיתרים בנפש שלי הדבר הזה פורט). האלבום הזה (במלואו, מהתחלה ועד הסוף) עדיין ברוטציה הקבועה שלי עד עצם היום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין. אז אנסה לשמוע את אוקיי קומפיוטר. להבהרה - לא הייתי שם לא את גרין דיי ולא את רד הוט במעלה הלהקות האהובות עלי, רחוק מזה. אבל לפחות הן חביבות וכמו שאמרתי, ממש מוצלחות לגיטריסטי ספה. בעיקר הרד הוט. יש לפלפלים כמה וכמה ריפים ממש מוצלחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי גרין-דיי והרד הוט - בוודאי. אלו להקות לימים בהם אני אוהב את העולם או מחפש אווירה גרובית ומקפיצה (וחלק נכבד מהפלייליסטים שלי הם גם דברים כאלה). הפונקציה של רדיו-הד היא משהו אחר לחלוטין. אם מישהו ניגש לרדיו-הד כדי להאזין למשהו שירומם את הרוח והלב, זה כאילו הוא בחר לשתות אספרסו כפול כדי להירדם, הזמין מרק חם ביום חמסין כדי להתקרר או פתח ספר של ארתור שופנהאואר כדי להתעודד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בשנתיים האחרונות הפלייליסט שלי הפך ליותר ויותר upbeat. כנראה שמרה שחורה יש לי מספיק מהמציאות. אם כי הכנתי פלייליסט קצר שקראתי לו "למצב" והוא הרבה יותר עגום (והגורל צבעו אפל עמוק בפנים). אבל הוא כולל רק שירים בעברית. אני מקשיב לו מדי פעם כשאני צריך לבכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כמו שאמר ניק קייב בהופעה שלו בחיפה בניינטיז: "The next song is about a horse. And the horse dies."
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |