 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפוקוס של הישראלי הממוצע הוא בתגרות עם הפרוקסים (שהתבררו בדיעבד כנמרים של נייר). אולי כדאי להזכר בתמונה הגדולה, להניח את ההנחה הסבירה שאיראן כן תגיע (או כבר הגיעה) ליכולות פיתוח נשק גרעיני ולשאול מה הולכת להיות דוקטרינת הגרעין של איראן (ומה המשמעויות הגאופוליטיות לכך): https://www.youtube.com/watch?v=Sjmb8O-fRWI (אפשר ורצוי לדלג על הקטע הפרסומי ב-2:00 עד 3:25) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי עדיף שהישראלי הממוצע, בהיותו קודם כל ישראלי ורק אחר כך ממוצע, ישאל קודם כל מה הולכת להיות דוקטרינת הגרעין של ישראל ביום שאחרי "לא תהייה הראשונה"? מלחמה קרה? דטאנט? נאט"ו של המזרח התיכון? כיוון שבתקופה שנתניהו היה גם מדינאי ולא רק נאשם וראש ממשלה הוא פעל ללא לאות להסיר את המגבלות על תכנית הגרעין האירנית, אולי כדאי לשאול גם אותו מה הייתה התוכנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, לכל הרוחות, אף אחד לא מתייחס לפיתרון שהצעתי? ה"אנטי חומר" הוא לא החלק החשוב בה. הוא היה האתנחתא הקומית. אפילו המטורף שבאיראנים לא יעז להרוס את טהרן בוודאות תמורת אחוזים בודדים של סיכוי שתל אביב תיהרס לפני כן (קלע דוד, חץ 3 ועוד שנתיים גם לייזר 1). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא חשבתי על משהו אחר - חדירה למערכת המיחשוב שם והכנסת פקטור 2 בחישוב המסה הקריטית במקום הנכון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שב-2024 המספר הזה הוא ידע בסיסי בתחום עד כדי כך שלא אתפלא שג'פיטי יודע אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלומות באספמיה. זה מסוג הנושאים שאפשר להשתעשע בהם ברמה האינטלקטואלית, אבל לציבור בישראל אין שום say בנושא הזה. זה בכלל לא נושא שהוא על סדר היום הציבורי. אפילו לא קרוב. אני חושב שהציבור הישראלי צריך להפנים שהכיוון הוא איראן גרעינית (כבר עכשיו או בזמן הקרוב) כנתון (או לפחות כאופציה סבירה) ולהסיק את כל השאר משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות אחד כבר הסיק :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: בתגובה לעיל נכתב בטעות "נאט"ו של המזרח התיכון". בהתחשב באופי המשטרים באיזור היה צ"ל כמובן "ברית ורשה של המזרח התיכון" ועם הקוראות והקוראים הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. כתבתי פעם באייל איזו תגובה שבה אני מהרהר בקול (בלי לתת תשובה נחרצת) על איזה עתיד ישראלי הוא מפחיד יותר. זה שישראל תשאר תמיד מדינה קטנה מוקפת אויבים או זה שישראל תצליח להשתלב ולהתאקלם במזרח תיכון חדש ביחד עם משטרי פח הזבל העשירים והמושחתים עד העצם של האיזור (קטאר, ערב הסעודית, למשל). בתסריט השני, קל (לי) לדמיין איך הכסף הגדול (והמוסר הקטן) של המשטרים הללו יכול לסנוור פוליטיקאים ישראלים עם עסקאות שחיתות של הזרמת כסף מפה ולשם (ואולי קצת לכיס בדרך?) והעלמת עין מדברים שיכולים לפגוע בביטחון המדינה ו/או הציבור. לדעתי השביעי באוקטובר (והדבר שקדם לו - יחסי הגועל נפש בין ממשלות ישראל לחמאס וקטאר עם הזרמת המליונים לאירגון טירור ג׳יהאדיסטי בעד שקט מדומה) הוא איזה קדימון ליחסי השחיתות הצפויים, במזרח תיכון חדש שכזה, בין הפוליטיקאים הישראלים לבין מנהיגי המשטרים המפוקפקים סביבנו. כשמעבירים את הזרקור אל ההפיכה המשטרית המתוכננת (משטר הכלאיים של המאפיה הליכודית), פתאום המהלך נראה טבעי ומתבקש להתאקלמות שכזו במרחב המזרח תיכוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין ותודה. הוא חידש לי את סוגיית נתיבי הסחר. אבל אני חולק על עיקר תפיסתו. כשהדובר בסירטון בוחן את המשטר האיראני, זה שהסכין עם חורבן כלכלי, בידוד בינ"ל והקרבה בלתי מוגבלת של חיי אדם מאז קם, זה שכחלק מיעודו חותר בכל הרצינות, עקב בצד אגודל, שלושה צעדים קדימה ושניים לאחור, לחסל את מדינתו של בית סעוד, להשמיד את השטן הקטן ולאחריו גם את הגדול, דומה שהדובר מפספס את העיקר. הוא עושה זאת בדרך שפיספסה את הפלישה לאוקראינה, הפלת התאומים, מלחמת עיראק, 7 באוקטובר, המהפיכה האיראנית, מלחמת יום כיפור, רצח העם ברואנדה, שתי המלח"ע, השואה ואת האביב הערבי ואחריתו, דרך שהניבה אינספור תחזיות שווא אבל הסברים משכנעים בדיעבד. כוונתי, לתפיסת האלימות הבינ"ל כמבוססת על השאיפה לשיפור כלכלי ו/או השפעה אזורית. הוא מפספס לחלוטין את נושא האידאולוגיה - של מנהיג, מפלגה ושל עם. כתבתי על זה בעבר כך שרק אציין שוב שמטרת פרוייקט הגרעין האיראני אינה הרתעה אלא שימוש. זאת תוך נכונות לשאת עשרות מיליוני הרוגים. בפרט, אין "יריבות" בין ישראל לאיראן כפי שהוא מכנה זאת. איראן אינה מעניינת את ישראל, וזו אינה נאבקת עמה על השפעה כלכלית או אחרת במזה"ת. ישראל רוצה לשרוד ואיראן מתנגדת לכך. ישראל לא "תצטרך ללמוד לחיות לצד איראן גרעינית" כי תחת המשטר הקיים שם, איראן גרעינית אינה מתכוונת בשום תנאי לחיות לאורך זמן לצד ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוא מפספס לחלוטין את נושא האידאולוגיה - של מנהיג, מפלגה ושל עם." יאפ. זה גם מה שאני חושב. אני מקשיב לניתוחים כאלה כדי להשלים את התמונה, אבל ברור שזו לא כל התמונה. כנ״ל לגבי מה שאני חושב שאיראן תבחר לעשות עם נשק גרעיני, לאחר שתשים את ידה על מצבור מספק: לא הייתי שם כסף (או את החיים שלי) על ההימור ש - MAD מול איראן גרעינית זה משהו שיכול לעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפ, MAD vs mad לא נשמע כמו אסטרטגיה טובה. (בדיחה משומשת עם זקן, מתנצל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי האיסלם האיראני מתנגד לשימוש בנשק גרעיני ברמה האידיאולוגית לפחות. זה לא מפריע לו לפתח נשק כזה, גם אם עושה רושם שלא אצה לו הדרך. בינתיים כל אלו שפיתחו נשק גרעיני, מטורפים או לא, עשו זאת מטעמים של הרתעה. זכותך לחשוב שהאיראנים הם היוצא-דופן הראשון. ההוכחות שלך לכך, אפעס לא משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמריקאים לא היססו להשתמש בהירושימה וכשהיה בסיס להרתעה השמידו את נגסאקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אותך. האמריקאים השתמשו בנשק הגרעיני בעיצומה של מלחמה וללא התרעה, כך שהרתעה לא היתה כאן. טרומן וג'ורג' מרשל החליטו להשתמש בפצצות האטום לאחר שצבא ארה"ב העריך שכיבוש יפן יעלה במיליון נפגעים אמריקנים. הפצצה על נגאסקי הוטלה לאחר שנודע למודיעין האמריקני, כי היפאנים לא מתכוונים להיכנע לאחר הירושימה. 3 אנשי הצבא במועצה הקיסרית בת 6 השרים, הכשילו את ההצעה להיכנע שהגישו האזרחים. למזלם של אמריקנים ויפאנים רבים, לאחר נגאסקי, הקיסר עצמו הטיל את קולו המכריע לטובת הכניעה. בנאום הרדיו הראשון בהיסטוריה של קיסר יפאני לעמו הוא הצדיק את הכניעה בטיעון "אם נמשיך להילחם, לא רק שהדבר יביא לקריסתה והכחדתה של האומה היפנית, אלא גם יוביל להכחדה מלאה של הציוויליזציה האנושית." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי על ההחלטה לא להכנע אחרי הירושימה, תודה על ההארה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שהצליחו להגיע להחלטה כל כך מהר ולתקשר אותה. כמדומני שההפרש היה 3 ימים בלבד, וכאמור לא היתה שום התרעה לפצצה הראשונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כך. עמדת שר המלחמה אונאמי ואנשי הצבא נקבעה חודשים לפני הירושימה. אונאמי הודיע למועצה שאפסו הסיכויים לניצחון. טענתם היתה שהמשך הלחימה יביא ליפן תנאי כניעה משופרים. אם מדברים על הליוצנטריות, רוב הדיונים היו בשאלה אם האמריקנים יסכימו להשאיר את הקיסר על מכונו. החוגים האזרחיים ניסו במשך חודשים להניע מהלך של כניעה אלא שבאוילותם שלחו את הנסיך טאנאקה להניע את המהלך במוסקבה. כך בן משפחת הקיסר גם הורחק מטוקיו וגם אפשר לסטלין לשבש את המהלך (הם אפילו לא הודיעו לאמריקאים על הגישושים היפניים). הרוסים ניצלו את הזמן כדי להעביר כוחות למזרח, להכריז מלחמה על יפן ולהשתלט על שטחים חשובים (קוריאה, מנצ'וריה וסחלין). הקיסר הירוהיטו שהיה אישיות אנמית לגמרי, העדיף, בהתאם למסורת, להניח לשרי המועצה שלו להחליט ללא התערבותו. הדבר היחיד שקרה בין 6 ל-9 באוגוסט, הוא ששומר החותם הקיסרי ויועצו הקרוב של הקיסר, קואיצ'י קידו ("השען"), שכנע את הקיסר להפעיל את זכותו להכריע בין אנשי הצבא לאזרחים + שר הימיה. בהמשך משמר הארמון עוד היה צריך להדוף הסתערות של קצינים צעירים שניסו ל"הציל" את הקיסר וקידו הצליח לשכנע את הקיסר לדבר בפעם הראשונה לבני עמו דרך הרדיו ולהודיע להם שעליהם לקבל את מה שלא ניתן לקבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהערת אגב אני רוצה להודות לך על המידע ההיסטורי שאתה מחדש עבורי לא פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק. גם עונה לתהייה שלי וגם פורש תמונה שלא הכרתי כלל וכלל. מהזוית היותר מוכרת לי - הטכנולוגית - עולה התהייה אם האמריקאים היו מוותרים בקלות על ניסוי המנגנון האטומי השני שלהם. (כידוע - ''הילד הקטן'' של הירושימה היה מנגנון פשוט של הגעה למסה קריטית על ידי הדיפה של שני גושי אורניום זה מול זה, בעוד ''האיש השמן'' של נגאסקי היה השיטה המסובכת יותר של פיצוץ כדורי פנימה שדוחס כדור פלוטוניום ודורש סימטריה ותזמון מדויקים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל את הניסוי אפשר היה לערוך במקום קצת פחות מיושב מאשר נגאסקי. איי ביקיני, למשל. אגב, האם פצצת אטום שמתפוצצת סמוך לחוף יכולה לגרום לצונאמי של ממש? אם רוב הקרינה נבלעת במים (כמו בכור גרעיני אבל אני לא בטוח שהנויטרונים של פצצה איטיים כמו בביקוע מבוקר) אולי זה פותר חלקית את הבעיה של הנזק לטווח ארוך, אם כי בטח יהיה מחסור מסויים בדגים לאכילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהקרינה מחממת את המים שמן הסתם מתחממים מאד ומתפשטים ולכן התוצאה לי פחות אנרגטית מפיצוץ ביבשה או באויר. יש שלל תיעודים ביוטיוב לניסויים הרלוונטיים. לגבי צונאמי - אני לא יודע, אבל להבנתי האפיון של צונאמי שונה והאנרגיה הכוללת שלו גדולה הרבה יותר משל פצצה גרעינית. קצת כמו שפיצוץ גרעיני באטמוספירה לא גורם הוריקן למרות שהוא יוצר גל הלם לא זניח בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה לא היה המצב. לאחר הירושימה, טרומן הורה לגרובס, מנהל פרוייקט מנהטן, להטיל כל פצצה שיש לו על יפן ללא צורך בכל אישור נוסף. רק אחרי נגסקי, מרשל ביטל את הפקודה הזו. ממילא לא היו יותר פצצות והיה לוקח שבועות, עד להרכבת פצצה נוספת. בינתיים היפנים למזלם הגדול נכנעו. אני כותב למזלם, מפני שהרוסים פרקו במהירות את הצבא היפני בסין, ואלמלא הכניעה המיידית, יפן היתה עשוייה להיות לחלוק את גורלן של גרמניה וקוריאה. וכמובן מאות אלפי הנפגעים, לו המשיכה יפן להלחם ללא סיכוי לנצח. מסתתר כאן שיעור חשוב, כיצד ממשלה כל כך מנותקת ומטורללת, הצליחה בכל זאת בסופו של דבר לקבל את ההחלטה הנכונה. האנושות נתונה בחסדי הגורל, הרבה יותר משנוח לה להודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון שלך מתאר באופן מדויק הרבה יותר מדי את הרגשתי בשנתיים האחרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם נניח (את ההנחה המפוקפקת משהו) שפסק ההלכה של המנהיג הרוחני העליון, שכביכול אוסר על ממשלת איראן לפתח נשק גרעיני, מגיע מאיזה מקום אידיאולוגי (ולא מהשפה ולחוץ לאוזניים מערביות), התסריט של איראן גרעינית הוא לכל הפחות מאוד מדאיג. מדאיג, אפילו אם אתה מניח שהמדינה שזורקת עליך טילים בלי הרבה היסוס (למרות שהיא נפגעת מהמעשה יותר משהיא פוגעת בך) לעולם לא תעלה בדעתה להכניס איזה ראש נפץ בלתי קונבנציונלי לאחד מהם (כי להשלכות יש השלכות והרי האירנים ידועים בעולם כולו בדבקותם הכמעט פנטית ב״סוף מעשה במחשבה תחילה״!). לאיראן יש מספר קטנטן של פרוקסים במזרח התיכון: - חיזבאללה (לבנון) - מיליציות שיעיות בעיראק (כגון "אל-חשד א-שעבי") - החות'ים (תימן) - חמאס (רצועת עזה) - מיליציות שיעיות בסוריה - "גדודי אל-אשתר" (בחריין) - ועוד כסף וחימוש זורם מאירן לקבוצות הללו כבר שנים וכך גם צפוי להיות בעתיד. למרות היותם פרוקסים של אירן, אין לאירן שליטה מלאה (לפעמים אפילו לא משמעותית) על מה המג׳נונים האלה יכולים או רוצים לעשות כחלק מהריקוד הג׳יהאדיסטי של כת המוות אליהם הם שייכים. עם אירן גרעינית, זליגה (בכוונה או בטעות) של פצצות מלוכלכות (במקרה האופטימי) או נשק גרעיני של ממש (במקרה הלא בלתי סביר) הוא תסריט עם סטטוס קצת יותר ודאי מ״אפשרי״. לך תנהל דוקטרינת גרעין על בסיס הבטחה להשמדה הדדית עם אלה שמאמינים שהחיים הם רק חימום למופע האמיתי, ושהקרבה עצמית (ביחד עם הסביבה והמשפחה שלך) הוא כרטיס ה-VIP לגן עדן. הערכתי היא שעתידו של המזרח התיכון הוא הוספה של איזורים נרחבים לבניית מגרשי חנייה בערים המרכזיות. רק חבל שכבר לא יהיה בהם ממש צורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי להודות שזה נימוק לא רע נגד מה שהצעתי בתגובה 772603. אני חושב שהסיכוי לזליגת נשק אטומי לפרוקסיס הוא קטן מאד, אבל מודה שהוא לא אפס. בכל אופן, אם אתה מניח שלאירן כבר יש נשק אטומי או שיהיה להם כזה בעתיד הקרוב, ההצעה בתוקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהסיכוי לזליגת נשק אטומי הוא יותר מ״לא אפס״, בגלל אופי המשטר הנשען, לפני הכל, על פנטיות דתית. פנטיות דתית (כזו שדוגלת בהפצת הרעיון כי הוא טוב אוניברסלי לשיטתם) היא תמיד מרוץ אל התחתית בה נוצרים מאבקים פנימיים של מי ״פי אלף יותר עוצמה ונאמנות לרעיון״ בה לפחות חלקים מהתנועה מתנתקים מהמציאות ומהשלכות מעשיהם בעולם האמיתי. מקרה בו המנהיג העליון מתנגד לזליגה של נשק גרעיני, אבל מישהו/מישהם ממורמר/ממורמרים על רפיסות ההנהגה מול שני השטנים, נראה לי כמו תסריט לגמרי סביר. לכן יש אוסף של תסריטים אפשריים (ממדיניות מכוונת של הורדת הנשק ל״גנרלים״ בשטח ועד אובדן שליטה בניגוד למדיניות המכוונת) וביחד כל התסריטים האפשריים האלה, לדעתי, מצטברים לכל הפחות לכדי סיכוי לזליגת נשק אטומי לפרוקסיס שהוא גדול יותר מקטן ביותר. חוץ מזה, להחלטה של האיראנים על שימוש בפרוקסים, עם כל היתרונות שהוא מספק להם, יש מחיר. יש סיבה למה מדינות מודרניות מתעקשות על כוח צבאי אחד, בלתי מבוזר ועם היררכית שליטה ברורה. הרגע שאיראן שולחת את טובי אנשיה להוות גנרלים/מתווכים/מאמנים של כל המליציות הללו בכל פינה של המזרח התיכון, איראן משלמת על כך באובדן שליטה מסוים על אנשיה. זה טבע האדם שהאנשים הללו, שהם שליחים שלה בכל מיני פרוקסים למיניהם, יפתחו רגש הזדהות, שייכות ונאמנות למטרה של האירגונים הללו עצמם ושטובת האינטרסים של אירן פרופר היא לא הדבר היחיד שיניע אותם לפעולה. זה כביש דו סיטרי - איראן נהנת מכוח השפעה על מה שקורה במדינות האיזור, אבל הפרוקסים הללו בעצם קיבלו גם ״וקטור תקיפה״ וחודרים לפוליטיקה הפנימית של משמרות המהפכה ולחלקים מהנהגת המשטר. קונספירציה להעברת נשק גרעיני לפרוקסים היא לפחות אפשרות סבירה בקונסטלציה הזו. כל זאת אפילו תחת ההנחה שהמשטר עצמו לא יהיה מעוניין בהעברת נשק גרעיני לשליטה של ״גנרלים בשטח״ או לפרוקסים, הנחה שיש לי ספק אם אפילו היא נכונה. לכן, ההערכה שלי היא שסה״כ התסריטים מתאספים לכדי סיכוי הדומה למה שמניע אותך להתסכל תמיד ימינה ושמאלה לפני שאתה חוצה את הכביש. הסיכוי שתדרס הוא לא מאוד גבוה או ודאי, אבל הוא מספיק גבוה כדי לשנות את ההתנהגות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים, למי שאין סבלנות, אפשר להסתפק בנשק להשמדה המונית בידי אל-קאעידה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |