 |
אני חושב שהסיכוי לזליגת נשק אטומי הוא יותר מ״לא אפס״, בגלל אופי המשטר הנשען, לפני הכל, על פנטיות דתית. פנטיות דתית (כזו שדוגלת בהפצת הרעיון כי הוא טוב אוניברסלי לשיטתם) היא תמיד מרוץ אל התחתית בה נוצרים מאבקים פנימיים של מי ״פי אלף יותר עוצמה ונאמנות לרעיון״ בה לפחות חלקים מהתנועה מתנתקים מהמציאות ומהשלכות מעשיהם בעולם האמיתי. מקרה בו המנהיג העליון מתנגד לזליגה של נשק גרעיני, אבל מישהו/מישהם ממורמר/ממורמרים על רפיסות ההנהגה מול שני השטנים, נראה לי כמו תסריט לגמרי סביר. לכן יש אוסף של תסריטים אפשריים (ממדיניות מכוונת של הורדת הנשק ל״גנרלים״ בשטח ועד אובדן שליטה בניגוד למדיניות המכוונת) וביחד כל התסריטים האפשריים האלה, לדעתי, מצטברים לכל הפחות לכדי סיכוי לזליגת נשק אטומי לפרוקסיס שהוא גדול יותר מקטן ביותר.
חוץ מזה, להחלטה של האיראנים על שימוש בפרוקסים, עם כל היתרונות שהוא מספק להם, יש מחיר. יש סיבה למה מדינות מודרניות מתעקשות על כוח צבאי אחד, בלתי מבוזר ועם היררכית שליטה ברורה. הרגע שאיראן שולחת את טובי אנשיה להוות גנרלים/מתווכים/מאמנים של כל המליציות הללו בכל פינה של המזרח התיכון, איראן משלמת על כך באובדן שליטה מסוים על אנשיה. זה טבע האדם שהאנשים הללו, שהם שליחים שלה בכל מיני פרוקסים למיניהם, יפתחו רגש הזדהות, שייכות ונאמנות למטרה של האירגונים הללו עצמם ושטובת האינטרסים של אירן פרופר היא לא הדבר היחיד שיניע אותם לפעולה. זה כביש דו סיטרי - איראן נהנת מכוח השפעה על מה שקורה במדינות האיזור, אבל הפרוקסים הללו בעצם קיבלו גם ״וקטור תקיפה״ וחודרים לפוליטיקה הפנימית של משמרות המהפכה ולחלקים מהנהגת המשטר. קונספירציה להעברת נשק גרעיני לפרוקסים היא לפחות אפשרות סבירה בקונסטלציה הזו.
כל זאת אפילו תחת ההנחה שהמשטר עצמו לא יהיה מעוניין בהעברת נשק גרעיני לשליטה של ״גנרלים בשטח״ או לפרוקסים, הנחה שיש לי ספק אם אפילו היא נכונה. לכן, ההערכה שלי היא שסה״כ התסריטים מתאספים לכדי סיכוי הדומה למה שמניע אותך להתסכל תמיד ימינה ושמאלה לפני שאתה חוצה את הכביש. הסיכוי שתדרס הוא לא מאוד גבוה או ודאי, אבל הוא מספיק גבוה כדי לשנות את ההתנהגות שלך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש