 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממליץ שוב על מאמר של יגיל לוי בהארץ: הצבא המוסרי בעולם? כרגיל אינפורמטיבי, ענייני ולא מתלהם. הערות: א. יגיל לוי הוא תאורטיקן צבאי. ככזה, יתכן שהיכרותו עם השטח מצומצמת והוא עלול לפתח תאוריות אבסטרקטיות שאין להן בסיס במציאות. שימוש במאמריו עלול להיות חרב פיפיות למי שכמוני מנסה לפצות על העדר מידע ממקור ראשון. היות ולוי אינו פוליטיקאי/איש צבא/כוכב תקשורת, אני מניח שהסיכוי לכך די נמוך. ב. לוי מוכיח בנתונים, מה שחשבתי מלכתחילה: הטבח והחורבן בעזה יסודו אינו בג'נוסייד או נקם אלא בניסיון לחסוך בקרבנות צה"ליים. לוי שם אצבעו על נקודה מאד רגישה באתיקת המלחמה שרק מעטים בישראל יוכלו להבין ולהסכים לה: יש מידתיות למספר אזרחי האוייב שצריכים לשלם בחייהם כדי למנוע פגיעה בחייל ישראלי. ג. בהמשך להערה הקודמת, חסרה לי אצל יגיל לוי נקודה אחת. לוי אינו כותב זאת, אך משתמע מדבריו, שהיה ראוי להיות זהירים יותר בחיי האזרחים מעזה, גם אם זה היה מעלה את מספר נפגעי צה"ל. חסרה לי התיחסות לנקודה הבאה: מה אם הדבר היה הכרחי בגלל המדיניות של אביב כוכבי (תחת נתניהו, בנט, גנץ וגלנט) שצמצמה את הסד"כ הלוחם והפכה את מספר הנפגעים לעניין קריטי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הארץ חסמו את התוסף let my read haaretz כך שקישורים אליו הם בבחינת הטפה לילדי המקהלה, אם תסלח לי על ההיבריש הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלת במתנה כתבה מהארץ! הצבא המוסרי בעולם, פי אלף מהאמריקאים? השוואה יסודית מספרת סיפור אחר https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2024-11-2... אולי זה יעזור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עזר; המתנה מוגבלת כנראה במספר אלה שקיבלו אותה. לא נורא, אני עצמי נער מקהלה אם כי מנוי רק על גיליון סוף השבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שונא מתנות יחיה > |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקורת בן-דרור ימיני על הניתוח של לוי: 1. פורסמו לפחות חמש הפרכות לנתוני חמאס, אבל נצעד על לוי. 2. לפי חמאס, 23,982 נשים וילדים נהרגו, נכון לאוקטובר. כשמדובר בפלסטינים, לוי מונה את כל ההרוגים. כשמדובר בישראלים, הוא מוריד את חללי 7 באוקטובר, ונוקב במספר נמוך הרבה יותר - 349. 3. לפי החישוב שלו, נהרגו 68 חפים מפשע על כל חייל ישראלי, לעומת הקרב על פלוג'ה בעיראק ב-2004, שם נהרגו רק 56 אזרחים על כל חייל אמריקאי. 4. קראתי ושיפשפתי את העיניים. בהפצצות על מוסול וא-רקה, במסגרת המלחמה בדאעש, נהרגו לפי הערכות שונות בין 11 אלף ל-40 אלף אזרחים, 65-70 אחוז מהבניינים נהרסו, וספק אם חייל אמריקאי אחד נהרג (ההפצצות היו מהאוויר). 5. לפי ההערכות הצנועות ביותר, שפירסמו Iraqi Body Count ו"מכון ווטסון" של אוניברסיטת בראון 70% מהרוגי המלחמה בטרור היו חפים מפשע. לפי לוי, במלחמה זו מדובר ב-60%. 6. לפי פרסום של אוהד חמו, ממקורות חמאס עצמו, כ-80 אחוז מההרוגים הם אנשי הארגון ומשפחותיהם. בהתייחס לכך שכ-17 אלף מחבלים נהרגו - זה בהחלט סביר. לוי מתעלם מעוד הרבה מאוד עובדות רלוונטיות: א. התמודדות צבא ארה"ב הייתה בעיקר עם מחבלים (רוב האוכלוסיה פונתה), כך שהוא לא התמודד עם אוכלוסייה שרובה תומכת במחבלים, ועם מחבלים שהופכים אותם למגן אנושי. ב. וגם לא עם מערכת מנהרות הטרור המושקעת ביותר בעולם, עם תשתית שמוטמעת באוכלוסייה אזרחית, כולל בתי חולים ומוסדות חינוך. ג. ולא עם אין-ספור רקטות על וושינגטון, ניו-יורק ומיאמי. ד. וגם לא כאשר מאחורי גבו מתנהל קמפיין אדיר של תמיכה בארגוני הטרור. למרות כל אלו, ישראל פגעה בחפים מפשע פחות מצבא ארה"ב. - Ynet |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הביקורות נשמעות לי נכונות1, חוץ מ-2. לוי לא משווה מספרי הרוגים כדי למצוא מי טוב ומי רע, אלא כדי לשפוט אם צה"ל נלחם באופן פושע ברצועת עזה. לכן נכון לספור רק הרוגים משני הצדדים בזמן המלחמה ברצועה, ולא ב-7 באוקטובר. (אני מקווה שאכן לוי לא מונה בקרב ההרוגים הפלסטינים את אלו שנהרגו ב-7 באוקטובר על אדמת ישראל2, אבל אני מניח שמספרם קטן יחסית.) 1 עד כדי טענות עובדתיות שאיני בודק. 2 הוא ממילא לא מונה כלום בעצמו, רק מסתמך על נתונים של אחרים, זו כבר ביקורת 1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכונות? תמיד היתה לי תחושה עמומה שימיני הוא קשקשן מסוגת העיתונאים שמחפשים איזון ולא את האמת. הכתבה הזאת לא שפרה ערכו בעיניי. לוי מציג את הטענה שצה"ל בכיבוש עזה, בכדי לצמצם את מס' חייליו הנפגעים, פגע באזרחים באופן חריג. כדי לכמת טענה זו הוא מציג פרמטר הנקרא העברת סיכון (מן החיילים שלך אל אזרחי האוייב). הפרמטר הוא מס'הנפגעים של הצבא הכובש ביחס למס' הלא חמושים שנפגעו. ולכן לוי משתמש במספר 349 שהם נפגעי צה"ל מתחילת התמרון בעזה. יוצא לו בערך 1:68 אאז"ן. איך קשורים נפגעי צה"ל ב-7 באוקטובר? לימיני הפתרונים. ימיני מקשקש על כיבוש מוסול וא-רקה כדי להראות ששם היה יחס גרוע יותר. זה קשקוש ולו מהסיבה שהלוחמים שם לא היו אמריקנים אלא כורדים ועירקים, צבאות מערביים מובהקים. בכל מקרה, א-רקה זה דוגמה ממש גרועה, כי הכוחות הכורדים שלחמו שם בדאעש, לא רצו או לא יכלו לכתר את העיר ותושביה יכלו להמלט בכל רגע בכיוון דרום. מס' ההרוגים האזרחיים שם היה קטן מאד (117 לפי הויקי) וחלקם מן הסתם נהרגו ע"י לוחמי דאעש. במוסול התרחשו קרבות קשים במשך חודשים, כאשר קואליציה שעיקרה כורדים ומיליציות של עירקים שיעים לחמו בדאעש. בקרבות נהרגו 2 חיילים אמריקאיים. מס' האזרחים ההרוגים היה גדול מאוד, אבל לא ידוע, מפני שאפאחד לא טרח לספור אותם ומדובר בהערכות. בכל מקרה לא מדובר בניסיון של צבא מערבי לחסוך בנפגעים ע"י פגיעה באזרחים. בקיצור אין קשר. לעומת זאת בקרב על פאלוג'ה שמביא לוי כהשוואה, לחמו צבא היבשה האמריקני והמארינס כנגד לוחמים עירקים-סונים. לוי עצמו מציין שפאלוג'ה פחות צפופה מעזה. לעומת זאת האמריקנים נקלעו שם למצבים קשים, כולל ירי של אנשי מארינס לתוך קהל מפגין שעד היום לא ברור אם ירו מתוכו על האמריקנים או לא. בקיצור היתה שם תערובת מאד מסוכנת של לוחמים ואזרחים עויינים. ואכן היחס שם לא מאד שונה (1:57 אאז"ן). אבל מה שמרגיז זה לא השרלטנות של ב"ד ימיני. יגיל לוי מציג את הטענה שצה"ל הפעיל אש מאד כבדה והרס סביבתי דרמטי כדי להעביר את הסיכון מחייליו שלו אל האוכלוסיה האזרחית. טענה זו, עובדתית, היא ברורה כשמש לכל מי שאינו חרש, שוטה, קטן או ביביסט. והוא מביא מספרים כדי לבדוק אם יחס העברת הסיכון חריג או לא. עכשיו נניח שב"ד ימיני צודק והיחס בעזה אינו חריג ביחס למקרים דומים. האם עצם הטענה עצמה אינה ראוייה לבחינה עצמית אצל הצבא המוסרי ביותר בעולם, האמון לשעבר על טוהר הנשק, בלי קשר לשאלה אם האמריקנים והצרפתים גרועים יותר או פחות מאתנו? (גם מהמספרים של לוי עולה שההבדל אינו גדול). במקום זאת גוררים אותנו שוב לויכוח החביב על חסידי הימין אם ערבים יודעים לספור. בניגוד לסיפורים של אפופידס, רבים דוקא מקבלים את דיווחי משרד הבריאות הפלשתיני. הטענות של צה"ל הן בעיקר בשאלת היחס בין לוחמים לאזרחים. לוי כותב שני דברים על כך. ראשית הוא אומר שלגבי מספר המתים הפלשתינאיים, אפאחד לא הציע בינתיים הערכה אחרת מזו של הפלשתינאים. ושנית הוא אומר שהוא השתמש ביחס לוחמים\אזרחים לפי הגרסה הישראלית. וכל זה מבלי להזכיר שיתכן שיש עדיין אלפי גויות שלא חולצו מהריסות הבתים בעזה. (לענ"ד גם ההערכה הישראלית של הרוגי החמאס מופרזת ומורכבת כמנהג הצבאות בכל מקום מדיווחים כפולים על אותם הרוגים). אני חושב שגם אם פרופ' יגיל לוי צודק בהערכות שלו, רוב הישראלים בכלל לא יבינו מה הבעייה כאן. על השאלה כמה אזרחי אוייב מותר לך להרוג כדי לחסל את כוחו הלוחם של האוייב צריך להתווכח ולא על דקדוקי העניות של מי שקרן גדול יותר. אלמלא השרלטנות הקונילמלית של ב"ד ימיני, הייתי מוכן לקבל בשלווה שדעותיו ה"פרוגרסיביות" של פרופ' יגיל לוי היטו את שיקול דעתו. אפשר היה אפילו לקבל בשיוויון נפש את הטיעונים נטולי ההוכחות שהרעבת ילדים, אבדן שטחים או טרנספר משפיעים באופן כזה או אחר על הנפש ערבית. אבל כאשר הגולם-איש שמונה לשרהב"ט מתעקש שבפעם הבאה צריך לפגוע במדינת לבנון ולא רק בחזבאללה, האם לא ראוי להתיחס לנפש הישראלית כחשודה בסוג של פסיכופטיות שאי אפשר לסמוך עליה בעניין ביצוע פשעי מלחמה כנגד אוכלוסיה אזרחית? האם לא צריך לדרוש מישראל לתת לעצמה דו"ח אם וכמה פגיעה באזרחי האוייב חיונית לבטחונה (כפי שעשה אפופידס בעצמו בעניין לבנון) מבלי לתת לעצמנו פטור על סמך הטיעון שהאמריקנים\צרפתים גרועים מאיתנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שאיני יחיד ומיוחד בהסתייגות של השבט שלנו מטרנספר של העזתים וסיפוח שטחים ברצועה. עד לרגע זה לא לגמרי ברור לי עד הסוף, מה הסיבה להתנגדותי הנחרצת. אחרי הכל העזתים קבלו הזדמנות לעצמאות שלא היתה לאף פלשתיני, בלי שאפילו מתנחל אחד זיהם את טוהר החיים הערבי. הבחירה שלהם היתה אחריות קולקטיבית לטבח ה-7 באוקטובר. נראה שהחרות היקרה ביותר לליבם היא החרות לטבוח ביהודים. ישאו נא בתוצאות מעשיהם. אלא שדווקא הדיון בטענות של יגיל לוי מספק קצה חוט לדיון בשאלה זו. אם שוכחים את תגובת האיסטרא בלגינא ב"ד ימיני, אפשר לטעון שיחסי העברת הסיכון של צה"ל בעזה, איך שלא יחשבו אותם, לא יכולים אפילו לגרד את היחס האינסופי בהירושימה ונגסקי. מה בעצם עומד לזכות האמריקנים שם? אפשר לטעון שעשרות אלפי הנפגעים בהירושימה ונגסקי, חסכו במותם גם את חייהם של מאות אלפי יפנים אחרים שהיו נספים אם המלחמה הקונבנציונלית נגד יפן היתה נמשכת. בדומה לכך, אפשר לטעון כי גם העזתים, בטווח הרחוק יצאו נשכרים ממיטוט שלטון החמאס. לעומת זאת, אם התוצאה הסופית של הטבח וההרס בעזה תהיה טרנספר של האוכלוסיה הנותרת, הרי שכל צידוק מוסרי ניטל מן הנעשה שם. גם אם מתעלמים מטרוף המערכת של ההתנחלות בעזה בשעה שהדרום והצפון של ישראל חיים עם רוב ערבי שאורחות חייו והסטנדרטים של שלטון החוק אצלהם הולכים ומזדחלים לחיי שכניהם, הרי שטבח וגרוש של אוכלוסיה אזרחית שלמה בגלל מעשים שלא הם עשו, הם דברים שאף בן אנוש לא צריך להשלים עמם. יש הבדל מהותי בין עם הנלחם על חייו לבין עם העושה שפטים בשכניו בחסות הצידוק של ענישה קולקטיבית ושרירותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמריקאים טענו שהאופציה לפצצות האטום - פלישה וכיבוש של יפן על ידי כוחות הברית עד שתיכנע - היתה עולה מיליון חיילים אמריקאיים. שזה הפוך ממה שאתה טוען. אם שאר הדברים שכתבת אני נוטה להסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הפוך? זהו יחס העברת הסיכון האינסופי אותו ציינתי. מטרת האמריקאים היתה להציל מיליון מחייליהם שהיו עשויים ליהרג בכיבוש יפן. לצד זה, בפועל הם הצילו גם את חיי מאות אלפי היפנים שהיו נספים. אפשר לעיין בנפגעים היפנים האזרחים בעת כיבוש אוקינווה. אני מניח שרוב היפנים לא חושבים כך. אבל אני בטוח שגם ביניהם יש שיודעים שמספר ההרוגים היפניים היה הרבה יותר גדול אילו נמשכה המלחמה, שלא לדבר על כך שמחצית יפן היתה נופלת לידיו של סטלין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, במחשבון שלי 200,000 לחלק למיליון זה חמישית, לא אינסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על יחס העברת הסיכון: מספר האזרחים שנהרגו מחולק במספר החיילים שנהרגו בכיבוש העיר. היחס הזה בא לכמת את המידה בה הצבא הכובש העביר את הסיכון לעצמו אל האזרחים. בעזה 349:24,000 בהירושימה 0:100,000 אני שוב ממליץ לקרוא את המאמר של יגיל לוי בהארץ. יתכן שהוא מדייק יותר ויתכן שפחות. אבל צריך לראות את המספרים כדי לפחות להבין על מה אנו מדברים. המסקנה שאני הסקתי היא: לא צריך לחכות לעתיד. ישראל כבר הסתבכה בעזה במצב שהוא מאד בעייתי מבחינה הומאנית ומוסרית. זה עדיין לא נותן כיוון ברור לגבי מה צריך לעשות בהמשך, אבל לפחות מאיר באור ברור את החמאס מבית, שבעיניו המצב הזה הוא סוג של ימות המשיח. אם לא נדע להרחיק עצמנו מתועבת דניאלה וייס, סמוטריץ והבנחמין נעטה על עצמנו ועל צאצאינו אשמה וכלימה שלא במהרה תמחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, אם החמאס היה נכנע אחרי שבוע כמו ביפנים, זה היה באמת חוסך עשרות אלפי הרוגים פלסטינאים. הבעיה היא שהחמאס בעד חרוגים פלסטינאים, שלא כמו היפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הירושימה למתחילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך ליפנים לקח 6 ימים לחתום על הסכם כניעה ולעזתים לא קרוב אפילו, אחרי 15 חודשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שלו היפנים ידעו שיש לאמריקאים רק 2 פצצות, הם היו ממהרים להודיע על כניעה מיידית לאחר הטלת הפצצה השנייה. ולהבדיל אצלנו - גם אם תהרוג להם מליון, הם יטענו שהם נצחו. ולכן עדיף שישראל תודיע מראש שהיא הפסידה ושהם נצחו ולהמשיך במלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז השיקולים האסטרטגיים שלנו נקבעים על פי זה שכמה מחבלים "יטענו שהם ניצחו"? או שאולי האנלוגיה לא היתה נכונה? אגב - ישראל אכן הפסידה במלחמה, לפחות על פי הפרמטרים שהיא לא השיגה (אחרי 15 F**ing חודשים) אף מטרה שהציבה לעצמה בתחילת המלחמה. האירוניה היא שכל הסמוטריצ'ים מצווחים עכשיו מרה ש"צריך לחזור להילחם כדי להשיג את מטרות המלחמה", כשהם לא מבינים שעל הדרך זו הצהרה מפורשת ש*הממשלה שלהם* נכשלה כשלון נוראי במלחמת ה-7 באוקטובר1. היו חודשיים-שלושה שבהם אפשר היה לעשות בעזה מה שאנחנו רוצים - אולי חוץ מהירושימה - והעולם היה מקבל את זה, וזה אמור היה להספיק כדי להשיג את מטרות המלחמה. משזה נכשל והמלחמה דעכה דה-פקטו אבל לא דה-יורה, מה שעלה זה בעיקר המחירים שמשולמים ולא התמורה. העסקה הנוכחית בעצם מפגישה את הממשלה עם המציאות שהיא בורחת ממנה כבר שנה - הכשלון המלחמתי הגדול בתולדותינו, מ-7 באוקטובר וגם אחריו. גם על זה הם צריכים למסור את המפתחות וללכת מבויישים הביתה. 1 לדעתי מבחינת טרמינולוגיה מלחמת לבנון ה-3 - שבה דוקא היו לישראל הישגים נאים - היא לא אותה מלחמה כמו ה-7 באוקטובר. מי שמרח את המלחמה הראשונה מסיבות הליוצנטריות, ופנה למלחמה השנייה באיחור אבל תוך כדי הראשונה, ירצה כמובן לאחד אותן. כמובן שהיו אחרים, גם בקבינט, שרצו לסיים את הראשונה מהר הרבה יותר כדי להתפנות לשנייה - שזה הרבה יותר יעיל והגיוני מבחינת סד"כ ועוד - אבל כמובן שהם לא קבעו כלום. המיקבול בין המלחמות2 היה קריטי למטרות הפנימיות של ממשלת ישראל. 2 שמחירו עצום מבחינת ימי מילואים, כלכלה, מפונים וחיילים הרוגים ופצועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה אמור להכתב במרכאות. זה נכתב בהלצה. אנחנו הפסדנו ב7.10 . ואגב, ׳הנצחון המוחלט׳ נעלם מלקסיקון המלל של נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עיוות העובדות ההיסטוריות. האמריקנים יכלו להמשיך להפיל פצצות אם היה בכך צורך ואם הם היו רוצים. ההסתפקות בשתי פצצות היתה תוצאה של הכניעה היפנית. לא מדובר היה בבלוף אמריקני / איום סרק. את הרכיבים המשיכו ליצר על סרט נע ולאחר הקטן והשמן, פצצה שלישית היתה כבר בשלבי יצור מתקדמים עם יכולת להגיע למוצר מוגמר אחרי מספר ימים (יפן נכנעה ב 15 לאוגוסט, ימים ולא שבועות לפני שלארה״ב היתה אמורה להיות היכולת המתוכננת למכה שלישית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מפסיק להרשים, היכולת הטכנולוגית העצומה שהראו האמריקאים במלחמה הזו ובפרוייקט הזה. תחשוב על זה במונחים של ימינו - נשק חדש בטכנולוגיה בלתי ידועה לחלוטין שעבר ניסוי בודד בתצורה מעבדתית לחלוטין בתאריך X, ואחרי X+3 שבועות כבר יש קו ייצור שמוציא אחד כזה בתצורה מבצעית להטלה ממטוס כל שבועיים, כשהוא תקין ומתפקד בשלמות. זה פשוט לא יאומן. היום אפילו הוצאת גרסה לתוכנה מצ'וקמקת לוקחת פי שלושים יותר זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''היום אפילו הוצאת גרסה לתוכנה מצ'וקמקת לוקחת פי שלושים יותר זמן.'' בואו נעלה את זה לדיון בדיילי. אני בטוח שאם נעלה את הביקורת שלך זה יוביל למספר ישיבות בהן נוכל לתכנן את הדיון בו נחשוב על דרכים להתייעל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיוון שלי הפוך. אני לא טוען שהפיתוח היום לא יעיל. האנשים היום לא שונים מלפני 80 שנה. אני נפעם מהיכולת שלהם אז להתעלות בסדרי גודל מעל מה שאני מכיר היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגרסא הראשונה של גיט נכתבה בעשר ימים. כשיש לך מנהלים מבריקים שמשתפים פעולה עם חוקרים גאונים (31 זוכי פרס נובל) בפרוייקט עם מטרה ברורה וניתנת להשגה ולמדידה, כשכולם השותפים רוצים להשיג את מטרת הפרוייקט לא פחות משאיפותיהם האישיות, ההצלחה די מתבקשת. ____ לפעמים אני שואל את עצמי אם לכל האנשים שמספרים לנו שאלון מאסק הוא ״האיש החכם ביותר בעולם״ יש קשר למציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לביבי יש IQ 180 למה שמאסק לא יהיה האיש הכי חכם בעולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הסיפור מאיפה הגיע ה-180 הזה הוא פשוט מדהים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לישראל כץ, דודי אמסלם ומאי גולן יש אייקיו 180. ביחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיט לא המציאה טכנולוגיה חדשה לגמרי מאפס (שלא לומר שתוכנה לוקחת הרבה פחות מחומרה חדשה לפתח), תשתיות ותוכנות ל-Source control היו קיימות כבר 20 שנה לפניה. אז זה בכלל לא דומה. המציאות מוכיחה שב-90% מהמקרים המשפט השני שלך לא מתאר את המציאות. רוב הפרוייקטים החדשניים, ולא משנה כמה מבריקים האנשים שם, נכשלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה דומה למה? כתבת - ואני מצטט - ״היום אפילו הוצאת גרסה לתוכנה מצ'וקמקת לוקחת פי שלושים יותר זמן.״ אז גיט הוא דוגמא לתוכנה לא מצ'וקמקת שלא לקח פי שלושים יותר זמן. יש לך דוגמא לפרוייקט דומה (לפי הקרטריונים שהגדרתי - (1)מנהלים מבריקים, (2)חוקרים גאונים, מטרה (3)ברורה ו(4)ניתנת להשגה ו(5)למדידה ו(6)כל השותפים רוצים להשיג את מטרת הפרוייקט לא פחות משאיפותיהם האישיות) שנכשל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע שאתה עוסק בטאוטולוגיה - אתה מגדיר פרמטרים שרק מראש אפשר לשפוט אותם לפי הצלחתם ואז מכריז שהם הצליחו. סטארטאפים שהשקיעו בהם מיליארדים ושיתפו מנהלים ואנשים מבריקים עם מטרות ברורות נכשלים על ימין ועל שמאל. משם הבאתי את ה-90% ההוא. אולי כדי לעשות בדיקת היתכנות לתיזה שלך - אתה מכיר פרוייקט אחר שלהגדרתך עונה לכל הפרמטרים שלך? גם כזה שהצליח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני לא מכיר אף פרוייקט שהעסיק כל כך הרבה אנשים כל כך מבריקים (לא שלא היה כזה, אני לא מכיר). בסדר גודל הרבה יותר קטן, יש פרוייקטים שהצליחו בזכות הפרמטרים האלה. סטארטאפים, בלי קשר למספר האנשים המבריקים בהם או כמות ההשקעה, הם עסקים למטרות רווח, ולכן לא עומדים בתנאי של ״כל השותפים רוצים להשיג את מטרת הפרוייקט לא פחות משאיפותיהם האישיות״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם הורדת את כל הפרוייקטים המסחריים, נשארנו רק עם פרוייקטים לאומיים/צבאיים. חסרים כאלה שנכשלו? ואם אתה מבסס את הטיעון שלך על דוגמה אחת ויחידה (שהעסיקה כל כך הרבה מוכשרים ומנהלים וכ"ו) - קשה מאד לטעון שזה מבוסס סטטיסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את רוב (רוב - ז״א כל אלה שאני מסוגל לחשוב עליהם כרגע) הפרוייקטים הלאומיים צבאיים אפשר להוריד. תיאורטית, אולי אפשר לכלול פרוייקטים אקדמיים, למטרות צדקה או קוד פתוח. בהחלט לא מבוסס סטטיסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שדי מיצינו, אבל אני רוצה להדגיש משהו מהסנטימנט שעלה בראשי בתגובה הראשונה - מעבר להישג המדעי הפנטסטי, עם כול הנובליסטים וכ"ו, אני רציתי להעלות על נס את ההישג ה*הנדסי*. ההישג המדעי הושלם כמעט ברגע שבוצע ניסוי מוצלח (עד כדי ההבדל בין ילדים קטנים לאנשים שמנים). אבל אני בטוח שאלפי המהנדסים שהביאו לזה שתוך שבועות היה קו ייצור שלם ומתפקד של פצצות מבצעיות, לא היו זוכי נובל, אלא מהנדסים נחושים ומוכשרים שגם הצליחו להקים פס ייצור כה על כל הבעיות הלוגיסטיות והטכניות הנדרשות שלא דורשות דוקטורט מהאקדמיה. ולפחות לגבי זה, יש מספיק והותר דוגמאות מההיסטוריה למאות ואלפי מהנדסים שלא הצליחו במשימה כה מורכבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שובר כאן מיתוסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפוצץ מיתוסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה עוד כלום לעומת אכזריות ההונים וג'ינג'יס חאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא! הא!. _______ רק עכשיו שמתי לב לאיות בשם השיר - Dschinghis. 7 אותיות להברה אחת. מרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה 6 אותיות בהברה Dschin, ו-4 אותיות בהברה ghis. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, חילקתי אחרת, אולי בהשראת הפזמון ג'ינג, ג'ינג(7), ג'ינגיס קאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הנה לך מילה חד-הברתית בת 9 אותיות: strengths | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה צודק. ב. ועם זאת, לפחות במבטא שלי - שומעים את רוב האותיות הנהגות. שלא כמו בג'ינג. ג. וניטפוק אחרון - יש שם המון "שוואים", בחוזקות שלך, איכשהו יכול להיות שהם כן קצת מאריכים את ההגיה, למרות שהם לא תנועה "ארוכה"? זה ממש מהר, אבל אני מנחש שאם אמדוד כמה זמן לוקח לי לומר strengths מול go, האחרונה תהיה מהירה הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה של שפות אירופיות רבות היא שמי שלימד אותם לכתוב - כלומר העניק להם את האלפבית - הם הלטינים, וללטינים היה מנעד פונטי מצומצם יחסית. ואז האירופים היו צריכים לפתח כל מיני טריקים ושטיקים כדי לייצג עיצורים כמו אלו בז'ורז' ובשמשון. הגרמנים הלכו בגדול עם שלוש אותיות לייצג שי"ן. תוספת ה-D עבור ג'ינגיס ידידנו היא סבירה כשלעצמה, בפרט לשם לא-גרמני עם צירוף שלא קיים בגרמנית שורשית. הבעיה היותר קשה היא שהעיצור ש' על שלוש אותיותיו נפוץ מאוד גם בגרמנית שורשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עוד זוכר את דזשאן ולדזשאן בגרסה שאני קראתי לעלובי החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרסה שאני קראתי קראו לו י'אן ולי'אן, ולא ידעתי איך לקרוא את זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |