בתשובה לאביב, 24/08/24 11:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מנסה להבין מה בדיוק הבעיה: 1. שיש כלל שלא להשתמש במילים ומושגים שיכולים לפגוע? 2. מילים ומושגים ספציפיים שסומנו כפוגעים בפוטנציה? 3. מספר המילים והמושגים שסומנו ככאלה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן. כלל דלוק כברירת מחדל שמעיר על שימוש במילים בקוד כביכול פוגעניות. זאת למרות שאלו מושגים פרווה מקובלים שנמצאים בשימוש כבר עשרות שנים. 2. מילים ספציפיות, גם אם הן בקומבינציה בשמות עם מילים אחרות. למשל phoneNumbersBlackList או whiteListOfUrls יגרמו ללינטר לצעוק על שימוש בשפה פוגענית. אבל זה לא באמת בעיה. מוסיפים שורה לקובץ קונפיגורציה וזה מכבה את החוק. זה בעיקר מצחיק שיש מי שחשב שזו צריכה להיות ברירת המחדל. מעולם לא נתקלתי במתכנת שנעלב מקוד או צוות פיתוח שמתעסק בשטויות הללו. צוחקים, מכבים את החוק וממשיכים הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, זה לא 1 (בעיה עקרונית) אלא 2 (בעיה ספציפית), נכון? אתה מבין את העקרון של לא להשתמש במילים פוגעניות בכלל (לא "כביכול")אבל אתה חולק על זה שהמילים הספציפיות האלה יכולות לפגוע. נכון? "...אלו מושגים פרווה מקובלים שנמצאים בשימוש כבר עשרות שנים" לא יכול להיות שמה בפרווה בעינך הוא לא פרווה בעיני אחרים? לא יכול להיות שמונח שנמצא בשימוש עשרות שנים היה פוגעני עשרות שנים? "מעולם לא נתקלתי במתכנת שנעלב מקוד..." אני זוכר את השפה שבה השתמשו כלפי נשים במשרדים בשנות השבעים והשמונים, אני בטוח שמי שהשתמשו בה חשבו שהם מעולם לא נתקלו באשה (או הומו, או נכה, או אוטיסט, או ערבי, או רוסי וכו') שנעלבת מהשפה הזאת... אני חושב שאתה מפספס את הנקודה של הלינטרים האלה. יש הבדל בין רפוסיטורי סגור עם מספר תורמים מצומצם (200 מפתחים) מתרבות אחת (או שלוש) לרפוסיטורי פתוח או רפוסיטורי עם אלפי תורמים מכל העולם. מה שבעינך לא פוגעני יכול להיות פוגעני בעיני מישהו אחר שבא מתרבות אחרת לגמרי עם רגישויות אחרות משלך. (הבעיה היא לא במילים Black או White אלא ספציפית במושגים רשימה שחורה ורשימה לבנה בהקשר של איסור והתרה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> לא יכול להיות שמונח שנמצא בשימוש עשרות שנים היה פוגעני עשרות שנים? יכול להיות. אבל גם יכול להיות, שרטרואקטיבית, מנסים להצמיד למונח קונוטציה גזענית שמעולם לא היתה בו. השאלה היא מה קורה במקרה הזה. לדעתי זה דיי ברור שזוהי האופציה השנייה, שהרי המונח blacklist קיים מאות שנים, והמונח black בהקשר גזע הוא מונח משנות ה 60. ==> הבעיה היא לא במילים Black או White אלא ספציפית במושגים רשימה שחורה ורשימה לבנה בהקשר של איסור והתרה למילים שחור ולבן יש משמעות סימלית (בהרבה מאד שפות) מעבר לעניין גזע. ע"ע white lie, black market , black sheep black hole. התהליך שבו מנסים להצמיד קונוטציה גזענית לביטויים מסויימים, לדעתי משיג בדיוק את התוצאה ההפוכה. במקום לייצר סביבה בטוחה ובריאה, הוא מייצר סביבה שבה אתה נאלץ לחשוב על זה כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אלפי שנים- "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ"1. הלבן מסמל טהרה במספר תרבויות. ______________ 1 ישעיהו א, י"ח. אבל הניגוד שם הוא לא לשחור אלא לאדום- "כשנים" מתייחס לתולעת השני, כפי שמראה חלקה השני של התקבולת- "אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ." לא ראיתי הקשר שלילי לשחור בתנ"ך. אם כבר אז להיפך- "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרבות היורובה בניגריה, הצבע הלבן נלבש לעיתים קרובות על ידי כוהנים וכוהנות כסמל לטוהר ולקרבה לאלוהות. אופי (Ofi) - לבן בהיר ("טהור"). גזענים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מתייחסים למשמעויות של המילה לבן, ראוי לציין את הפרק the whiteness of the whale בספר מובי דיק - שבו מדברים על המשמעויות של הצבע הלבן בתרבויות שונות מסביב לעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א-פרופו מובי דיק: בלי גוגל ו/או בינה מ., מי יודע מה משותף לספרים הבאים: To Kill A Mockingbird by Harper Lee
Harry Potter and the Goblet of Fire by J.K Rowling Fahrenheit 451 by Ray Bradbury The Catcher in the Rye by J.D. Salinger 1984 by George Orwell Catch-22 by Joseph Heller Moby Dick by Herman Melville ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכו ב"הספר הכי נמכר" או בדירוג אחר של ספרי מופת בשנה כזו או כזו? או, יש לי רעיון אחר - הספר הכי עבה שפרסם אותו סופר? ______ הארי פוטר נראה לי בעייתי מבחינת התיזה השנייה (המופתיות). ואת דעתי על השפן בשדה התפסון כבר פירטתי כאן לעייפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי.. ספרים נחשבים שזכו לביקורת צוננת למדי כאשר יצאו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבסרט שנעשה על פי הספר: * שיחק מישהו מסוים? * שונה פרט עלילתי מרכזי? * יש שגיאה ברורה וזועקת לעין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, הרשימה נוצרה כתוצאה מקריאה חפוזה שלי שגרמה לחוסר הבנת הנקרא. נא להתעלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם: זכו נזיריה משלג, צחו מחלב, אדמו עצם מפנינים, ספיר גזרתם. היום: חשך משחור תארם, לא ניכרו בחוצות, צפד עורם על עצמם, יבש היה כעץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוק: דווקא במקרה של white tie המשמעות אינה סמלית במיוחד. לשם השוואה: black tie. זה סתם במקרה צירוף הבגדים הזה התקבע כמשהו רשמי ומייצג. ואם כבר: white label שהתנתק מהצבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי white lie, דהיינו שקר לבן.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה היא ש-blacklist הוא מונח שקיים מהמאה ה-17 בהקשר של מי רשאי לעבוד ומי לא, ובהחלט, לפי הטענה, היו לו קונוטציות גזעניות, להבדיל מחור שחור שתמיד התייחס אך ורק לצבע של החור. אבל, זה בכלל לא משנה. אנשים אומרים לך ששימוש במושגים האלה פוגע להם ברגשות. אתה יכול להתעלם מזה, אתה יכול לצחוק על זה, אתה יכול לקבל את זה... אבל להתווכח עם אנשים לגבי הרגשות שלהם ולהסביר להם שהרגשות שלהם לא הגיוניים זה... טוב, בעיני זה לא הגיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> אנשים אומרים לך ששימוש במושגים האלה פוגע להם ברגשות.. להסביר להם שהרגשות שלהם לא הגיוניים זה.. למען הסר ספק, לא הסברתי לאף איש שהרגשות שלו "לא הגיוניים". באשר ליתר דבריך: א. הטענה שלביטוי היו במאה ה 17 קונוטציות גזעניות היא טענה עובדתית. בתור שכזו, אפשר לבחון אותה. לטעמי, הטענה הזו היא על כרעי תרנוגלת במקרה הטוב. בקישור שהבאת, מקשרים למאמר אחר. המאמר האחר מספק לנו את הציטוט הבא מהמילון: list of persons who have incurred suspicion,” 1610s, from black (adj.), here indicative of disgrace, censure, punishment (attested from 1590s, in black book) + list (n.). Specifically of employers’ list of workers considered troublesome (usually for union activity) is from 1888 מיד לאחר מכן, המאמר כותב שראוי לציין שהשימוש במילה חל באותו זמן של סחר עבדים למושבות באמריקה. לדעתי ברור שבציטוט עצמו אין סימנים לקונוטציה גזענית וכדי להצמיד את הקונוטציה לביטוי, המחבר נאלץ לציין את הנושא של סחר העבדים. מאולץ מאד. ותוסיף על כך שהמילה black עצמה יש לה הרבה משמעויות אחרות ודווקא המשמעות של ציון גזע היא צעירה יחסית.ב. קרא את הלינק ששלחת. הלינק ששלחת מספק נימוקים למה להפסיק את השימוש במונח blacklist. הנימוק "אנשים אומרים לך ששימוש במושגים האלה פוגע להם ברגשות" פשוט לא מופיע שם. לעומת זאת, כן מופיע הנימוק שהשימוש במילה עשוי לקבע סטריאוטיפים גזעניים, בגלל שזה מחזק קישור של הצבע השחור עם אספקטים שליליים. באותה נשימה מוזכר הביטוי השלילי black sheep שדיברתי עליו (אני תוהה האם גם לביטוי הזה מישהו ימצא הסבר גזעני). אני חושב שההיפך הוא הנכון. הצביעה (הא) של ביטויים מסויימים כגזעניים היא זו שתגרום לקיבוע של סטריאוטיפים שלילים. ועל כך מישהו כבר כתב מאמר1. נ.ב. 1 רואים שהמחבר אמריקאי, בראש הכתבה הוא מציין שהוא מהגר, הומו, ומזדהה כליברל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרשה לעצמי להשתמש בטיעונים שלא כתובים במאמרים להם אני מפנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. אם כך, אשמח לקבל מקור - אם יש לך כזה - לטענה שלביטוי blacklist היה במקור, במאה ה 17, בעל קונוטציה גזענית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השאלה שלך היא מסקרנות אינטלקטואלית, אני יכול לחפש מקורות אחרים - אני חייב להודות שזה לא כל כך מעניין אותי ונראה לי שיש לך גישה לאותו גוגל שלי יש. אם השאלה שלך נוגעת להמשך הדיון, אני לא מבין איך זה יקדם אותו. הבאתי קישור לטענה, לא אמרתי שהיא נכונה, אמרתי שהיא קיימת. הנכונות שלה חסרת חשיבות בעיני (למען האמת, גם הקיום שלה חסר משמעות) - להלן: "זה בכלל לא משנה" בתגובה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אני אסכם את העמדה שלי. 1. זה ש"קיימת טענה" על כך שלביטוי היה במקור קונוטציה גזענית, והטענה הזאת היא שקרית (לטעמי), והיא מופיעה במסמך ההנחיות שקישרת אליו - זה בעיני רמז. רמז לכך שזוהי טעות לאסור על השימוש במונח blacklist 2. לא משנה מה הסיבות לאסור על השימוש במונח blacklist - לדעתי התוצאה תעשה יותר נזק מתועלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. יצא לי להשתמש בכל מיני מונחים בעבר. כולל allowlist או blocklist וכו׳. אף פעם לא היו לי סנטימנטים בנושא ואף פעם לא היה לי חשוב להשתמש במונח blacklist. מאז שנתקלתי בתופעה הזאת של הלינטרים שצועקים על הצורך ב - "inclusive language״, אני גם מכבה את החוק וגם תמיד דואג להשתמש במונח blacklist. אם וכאשר אני מוצא בקוד איזכור של המונח blocklist, אני משנה ל-blacklist. בשם העקביות, קצת בשביל הפרנציפ ובעיקר בגלל ההומור השחור1. _______________ 1 אופס, סליחה. בשביל ההומור האפרו אמריקני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן נגמרת המקוריות שלך? מה עם קצת קולטורה? Liste noir
Liste blanche |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הלבן פותח בשחמט? האם זה גזעני? האם כדאי לשנות את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, הפתיחה של 2 ("לא משנה מה הסיבות לאסור על השימוש במונח") משאיר את הדיון על 1 כחסר חשיבות ואתה מסכים איתי שזה לא משנה. אם כך, לכאורה, השאלה עליה אנחנו לא מסכימים היא האם האיסור יוביל לנזק1 או לא. אבל, אני חושב שגם הטענה הזאת לא רלוונטית. זה לא שאנחנו מקיימים דיוןן האם לצבוע ביטויים מסויימים כגזעניים אלא בהנתון שיש מי שצבע ביטויים מסויים כגזעניים מה הדבר הראוי לעשות. לדעתי, ברגע שניסחנו את זה ככה, ואני לא רואה דרך אחרת לנסח את אי ההסכמה ביננו מאשר ככה, התשובה צריכה להיות ברורה מעליה. 1 הנזק, אם אני מבין נכון, הוא ש"הצביעה (הא) של ביטויים מסויימים כגזעניים היא זו שתגרום לקיבוע של סטריאוטיפים שלילים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשית סלט שלם ממה שאני טוען, אז אני אתחיל מחדש. אנשים מסויימים *טוענים* שהביטוי blacklist מקורו גזעני. אבל הטענה הזו היא שקרית, כמו שהראיתי. יש מרחק גדול בין "הביטוי פוגע ברגשות" לבין "הביטוי מקורו גזעני" ופיסת דרך לא פחות ארוכה אל "הביטוי גזעני היום"1 . נגיד שמישהו מבקש מחברה תוכנה לאסור על שימוש בביטוי blacklist, מהנימוקים הבאים: א. שקר כלשהו על גזענות ב. "זה פוגע ברגשות שלי ו עלול לפגוע ברגשות של.." (לדעתי, *ברוב המקרים* זה חשש לפגיעה ברגשות ולא עובד אמיתי שאומר - זה פוגע ברגשות שלי). אותה חברה יכולה לעשות אחת משני דברים: - לאמץ את המדיניות הזו - לא לאמץ אתה דרך הפעולה הראשונה רק גורמת נזק. 1. היא מדרון חלקלק שרק מזמין עוד שקרים. 2. זה מחזק סטריאוטיפים שליליים אצל אנשים שמעולם לא חשבו על הקשר בין blacklist לבין שחורים. כולל לייצא את הסטריאוטיפ אל אנשים שהיו בלתי מודעים לעניין כי הם מתרבות לא קשורה לפוליטקת הזהויות האמריקאית. ע"ע הקישור שהבאתי. 3. עלול לגרום לתגובת נגד. ע"ע האנקדוטה של אביב. דרך הפעולה העדיפה היא לא לאמץ מדיניות כזו. בתור תשובה לבקשה, אפשר להסביר ש(באמת!) צר להם על הפגיעה ברגשות - אם וכאשר יש כזו - אבל הביטוי אינו גזעני ואימוץ המדיניות עלול לגרום לנזק שעולה בהרבה על התועלת ההיפוטתית. ---- 1 המשמעות של הביטוי blacklist בימינו בוודאי אינו קשור לשחורים והרבה פעמים גם לא בהכרח מדבר על אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהראת שהטענה הזאת היא שיקרית. הראת שיש מי שטוען שהיא שיקרית. זה לא אותו הדבר. בהחלט יש מרחק גדול בין "הביטוי פוגע ברגשות" לבין "הביטוי מקורו גזעני" ופיסת דרך לא פחות ארוכה אל "הביטוי גזעני היום", אבל, נראה היה לי שהסכמנו שרק הראשון מעניין. לגבי הנזק: 1. אתה באמת חושב שיש אנשים אם אינטרס לחפש מושגים מקובלים ולהמציא עליהם שקרים? מהו (האינטרס)? מי מרוויח מזה? מי מפסיד? 2. זה לא נימוק למה לא לאמץ את המדיניות בהנתן שהיתה פניה כזאת, זאת נימוק למה לא לבצע פניה כזאת. משהפניה נעשתה, הנימוק הזה חסר משמעות. 3. איזה תגובת נגד? למיטב הבנתי, האנקדוטה של אביב מתרחש בחברה שלא קיבלה פניה כזאת. אני לא חושב שלהסביר למישהו למה הרגשות שלו מוטעים היא דרך פעולה עדיפה. למעשה, זאת נשמעת לי דרך פעולה פשוט לא חכמה. אם אני זוכר נכון, זאת היתה התגובה הראשונה שלי, ונראה לי שעם כל הסדר שעשית בסלט נשארת עם אותה בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, איבדתי אותך לגמרי במשפט 2. האם יכול להיות שהתבלבלת בתחביר? נניח שאני מנהל חברה. קראתי את הפתיל והשתכנעתי שהמדיניות (שביקשו ממני לאמץ) תגרום לנזק. למה לי לאמץ אותה? כי מישהו פנה לגביה? כי אין למבקש סיבה לשקר? ==> להסביר למישהו למה הרגשות שלו מוטעים היא דרך פעולה עדיפה.. זהו איש קש. לא הסברתי לאנשים שהרגשות שלהם מוטעים. יתרה מכך, כתבתי מפורשות: צר לנו על הפגיעה ברגשות אם וכאשר היא קורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון למשפט השני למשפט 2 ב"לגבי הנזק" ("זה לא נימוק למה לא לאמץ...")? אם טעיתי אני לא רואה את הטעות. למיטב הבנתי הוא נשמע לי מדוייק תחבירית ומביע את מה שרציתי שיביע (ואגב, הוא חוזר על מה שכתבתי בתגובה 771234 בניסוח קצת אחר, ככה שהוא לא צריך להיות חדש לך, אם כי, כשאני קורא את התגובה שלך, נראה לי שגם מהתגובה הזאת די התעלמת/לא הבנת). אני אנסה לנסח אותו מחדש (בתקוה שזה לא בזבוז זמן). יש שני דיונים שונים: (1) אתה מנהל חברה, פנה אליך עובד (או לקוח) ואמר לך: "השפה הזאת פוגעת לי ברגשות, היא גורמת לי להרגיש לא בנוח, מצאתי תחליף שמבטא את אותם מושגים בצורה לא פחות מובנת, קלה לביטוי וכתיבה, מקובלת, ושלא פוגעת באף אחד אחר, אני מבקש שלהבא תנסה להשתמש בשפה פחות פוגעת במידת האפשר". אתה יכול (א) לצחוק עליו, (ב) לפטר אותו, (ג) להתעלם ממנו, (ד) להסביר לו למה הרגשות שלו לא נכונים, (ה) להסביר לו שהנזק שבלהתחשב בו גדול מהנזק שבהתפטרות שלו, (ו) לנסות להתחשב בו. זה, למיטב הבנתי, הדיון שלנו. לדעתי, בדיון הזה יש אפשרות אחת שהיא מובנית מעליה, ואין לזה קשר לאיזה מושגים פוגעים בו, למה הם פוגעים בו, אם הפגיעה מוצדקת וכו'. כל זמן שהוא לא משקר, ושהרגשות שלו באמת נפגעים, ושהוא עובד שיקר לחברה, ושהשינוי הוא זול לחברה, לדעתי אין כאן באמת דילמה. (2) הבת שלך התחילה לעבוד בעבודה חדשה והיא באה אליך ואומרת לך: "בחברה שאני עובד בה משתמשים במושג שאני חושב שהוא פוגעני, מה עלי לעשות?". למיטב הבנתי, זה דיון אחר לגמרי. כשזה הדיון, לדעתי, מה שצריך לנסות לבדוק זה (בין השאר) האם הביטוי באמת פוגע? למה הוא פוגע? כמה הפגיעה משמעותית? מה החלופות ההגיוניות? האם יש טעם בלפנות להנהלה? האם יש טעם בלשקול התפטרות? וכו'. למיטב הבנתי, זה הדיון אותו אתה מנסה לנהל, ואני חושב שכשזה נעשה בין הנהלה לעובדים אחרי ש(1) עלה זה פשוט לא במקום ואין שום סיכוי שזה יעבוד. אני לא רואה כאן איש קש, זה מה שכתבת: "צר להם על הפגיעה ברגשות - אם וכאשר יש כזו - אבל הביטוי אינו גזעני" שזה ניסוח קצת יותר מנומס ל"אין שום סיבה שזה יפגע לכם ברגשות, ובכלל אני בספק אם הם באמת נפגעו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זמן שהוא לא משקר, ושהרגשות שלו באמת נפגעים, ושהוא עובד שיקר לחברה, ושהשינוי הוא זול לחברה, לדעתי אין כאן באמת דילמה. לצורך השיחה, נמדוד רווח ונזק לחברה בדולרים. נניח שעובד א מבקש לשנות מדיניות. הרווח ההיפוטתי משינוי המדיניות הוא 100 דולר. עובד ב אומר שהנזק ההיפוטתי משינוי המדיניות יהיה 1000 דולר. נניח לצורך הדיון שעובד א ועובד ב לא משקרים. למה לאמץ את המדיניות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין את השאלה, זה לא התפקיד של העובדים להעריך את הרווח וההפסד ולרוב זה לא משהו שהם מסוגלים לעשות (ובטח שלא "לשקר" בו). ככלל (אני מקווה שאני עונה לשאלה שלך, אבל כאמור, לא בלתי סביר שאני עונה לשאלה אחרת שלא באמת מעניינת אותך) - אם אני מנהל של חברה למטרות רווח, ואני צריך לקבל החלטה לגבי שינוי מדיניות מהסוג הזה, אני אקבל את ההחלטה שתמקסם את הרווח (או תמזער את ההפסד) של החברה. מצד שני, אני חושב שאם הייתי מנהל של חברה עם יותר מעובד אחד לא הייתי קם בבוקר בשביל לדון על מדיניות שהרווח שלה הוא 100 דולר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> זה לא התפקיד של העובדים להעריך את הרווח וההפסד זאת התחמקות. בעצמך אמרת שאם "זול לחברה" לאמץ את שינוי המדיניות, היא צריכה לעשות את זה. כלומר, לשיטתך, במסגרת השיקולים של החברה לאמץ את המדיניות, העלות/תועלת נקלחת בחשבון. כל מה שאני אומר הוא שבאימוץ המדיניות (של איסור השימוש במילה blacklist), הנזק עולה על התועלת. את הנזק תארתי בתגובה 771244 תחת הכותרת: דרך הפעולה הראשונה רק גורמת נזק. ==> לא הייתי קם בבוקר בשביל לדון על מדיניות שהרווח שלה הוא 100 דולר. למען הסר ספק, 100 דולר הוא דוגמא מספרית כדי להמחיש את התועלת והנזק. אם תרצה, תחליף את זה בנקודות קארמה. התועלת שעשויה להגרם היא 100 יחידות קארמה. הנזק שעשוי להגרם הוא 1000 יחידות קארמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לצטט את עצמי: "אם אני מנהל של חברה למטרות רווח, ואני צריך לקבל החלטה לגבי שינוי מדיניות מהסוג הזה, אני אקבל את ההחלטה שתמקסם את הרווח (או תמזער את ההפסד) של החברה." נראה לי שזה עונה לשאלה שאתה שואל בלי שום התחמקות. לגבי העלות של הנזק, עניתי לך בפירוט במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה. אז אתה מסכים איתי שאדם שחושב, כמוני, שהנזק עולה על התועלת ידחה את הבקשה לשינוי מדיניות. נהדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. וההפך? אדם שחושב, שהתועלת עולה על הנזק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהוא יאמץ מדיניות שכזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הסיפא. הניסוח שלך הוא צורה מנומסת להגיד "אתה משקר". האם אתה חושב שכאשר אני אומר שצר לי אם יש עובדים שנפגעים מהביטוי blacklist - אני משקר? אז אני לא. אולי אתה חושב שאסור לי להגיד על הביטוי שהוא איננו גזעני? שזה בלתי מתחשב מצדי? מצטער - אני לא מקבל את זה. יש מרחק גדול מאד בין ביטוי גזעני לבין ביטוי שפוגע ברגשות - וגם אתה הסכמת לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאם אתה אומר למישהו: "פגעת בריגשותי" והוא עונה לך: "צר להם על הפגיעה ברגשות - אם וכאשר יש כזו" הוא אומר לך שהוא לא מאמין לך. מצטער, הסיום הזה מבטל לחלוטין את הפתיחה. אני חושב שמותר לך להגיד מה שאתה רוצה. אני לא חושב שכתבתי משהו שממנו יכול להשתמע שזה לא המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> אם אתה אומר למישהו: "פגעת בריגשותי" והוא עונה לך.. עצור פה, זה לא מה שתארתי בתגובה 771244. אני מבקש ממך בפעם הרביעית, לא להכניס מילים לפי ולטעון שאני אומר לאנשים איך להרגיש. אני מרשה לך לנסח את זה בתור שאלה. אלמוני: האם אתה אומר לאנשים איך הם צריכים להרגיש? אח של אייל: לא. אני חושב שרוב פעמים, בקשות כאלו מגיעות בקשר לפגיעה <מודגשת פוטנציאלית> ברגשות. במצב הזה החברה צריכה להכיר בכך שלפעמים עובדים אכן עשויים להפגע מהמילה הזו. אפילו עובדים שלא מתלוננים. אפילו עובדים שהיום עוד לא עובדים בחברה ואולי יעבדו בעתיד. לכן כתבתי ואני מצטט: "בתור תשובה לבקשה, אפשר להסביר ש(באמת!) צר להם על הפגיעה ברגשות - אם וכאשר יש כזו". המשפט הזה הוא לא אופטימלי ובטח אני לא הייתי מנסח אותו בעצמי, אלא הייתי נותן למישהן אחר לנסח. הנקודה החשובה היא לא הניסוח של המשפט אלא המסר שצריך להעביר. 1. מכירים בזה שאנשים עלולים להפגע (כולל אנשים שהם לא חלק מהשיחה). 2. דוחים בצורה ברורה אמירות שהן שקר. האמירה "הביטוי הוא גזעני" היא שקר, ואין דרך להחליק את השקר זה ע"י דיבורים על רגשות. 3. בפועל הבקשה תשקל לפי ענייני עלות/תועלת - כמו כל דבר. לסיכום אני פונה אל הלב שלך. תעשה את המאמץ המינימלי הזה ותפסיק להכניס מילים לפי. אם אתה חושב שיש איזשהו סאבטקסט במה שכתבתי, אתה מוזמן לשאול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא מה שתארת בתגובה 771244. אני יודע את זה. אני מנסה להסביר לך למה השימוש ב"אם וכאשר יש כזו" מבטל את ה"צר להם על הפגיעה ברגשות" על ידי נסיון לתת ניסוח זהה בהקשר אחר. שים לב שעכשיו, בניסוח היותר אופטאימלי(?), הוצאת את החלק הזה לגמרי והפסקת להגיד לאנשים איך הם מרגישים. לא הכנסתי לך מילים לפה, התייחסתי לניסוח שלך, והסברתי כמה פעמים איפה הבעיה בו. אולי, עדיף היה מרגע שראית שהניסוח הוא לא אופטימלי לנסח מחדש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר שהכנסת לי מילים לפה. אתה אומר שלא. שהקוראים ישפטו. התגובה הראשונה שלי היתה תגובה 771177 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה היא לא להתחשב ברגשות שלהם. אני מסכים שאי אפשר להתווכח עם רגשות. אולי הפתרון הוא להעמיד רגשות מול רגשות. למשל- רגישות יתר למונחים שנחשבו תמיד נייטרליים פוגעת לי ברגשות. תפסיקו לעשות את זה כי אתם פוגעים בי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולי הפתרון הוא להעמיד רגשות מול רגשות" הפתרון למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא להתחשב ברגשות שלהם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הצורך להתחשב ברגשות של עמיתך לעבודה היא "בעיה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ברגשות הספציפיים האלה אני לא מעוניין להתחשב, זאת נראית לי דרך הפעולה המתאימה. אני כזה, יש רגשות שאני לא רוצה להתחשב בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא רוצה להתחשב ברגשות ספציפים1 אז הדבר הראוי לעשות הוא לבחור מקום עבודה בו לא מתחשבים ברגשות כאלה (נראה לי שיש בדיון הזה כמה מגיבים שמצאו מקומות כאלה, אז זה בטח לא קשה). אני לא מבין איך לשקר באמת יפתור את הבעיה הזאת - ז"א זה לא שהרגשות שלהם יפסיקו להפגע. בסופו של דבר, אם מקום העבודה הוא לא נעים אז העובדים יעזבו אותו. העובדה ששיקרת להם לא תגרום למקום העבודה להיות נעים יותר לאף אחד (גם לא לך, אגב). 1 למה, למען השם, לא? כל כך נורא לא לכתוב Whitelist? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפועל אני באמת עובד לבד. אבל זה בכלל לא שקר. יש רגשות שהביטוי שלהם מעצבן אותי מאוד- פוגע ברגשותי. זה עובד גם הפוך- כשאני נפגע ומתרגז אני נוטה לבטא את זה בצעקות רמות (לא מקלל ומנבל את הפה, רק צועק את הדברים בצורה מאוד אגרסיבית). זה ביטוי של הרגשות שלי שכנראה לא יהיה מקובל במקום עבודה. כלומר אני מוכן שלא יתחשבו גם ברגשות מסויימים שלי. ר''ל- גם לשתף את העולם ברגשות שלך יכול להיות דבר לא מנומס. עובדים שיעזבו מקום עבודה בגלל שבחר לא להכנע לחירפון אופנתי, מבחינתי שיבושם להם. אם מקום העבודה בוחר לשמור עליהם ולהכנע לחירפון- שיבושם לו. לו הייתה לי אפשרות לעזוב כמוהם- אני לא הייתי נשאר במקום כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא הבנתי את ה"פתרון" שלך, ויותר מזה, אני באמת לא ממש מבין את הבעיה שלך ומה הפתרון מנסה לפתור, והססמא ""חירפון אופנתי" לא עוזרת לי בכלל. לא לעשן במשרד זה "חירפון אופנתי"? להמנע מלצבוט את ישבנן של נשים זה "חירפון אופנתי"? לא לקלל זה "חירפון אופנתי"? לא לספר בדיחות גסות זה "חירפון אופנתי"? לבנות רמפות לנכים זה "חירפון אופנתי"? לא לשים ברזיה נפרדת ללבנים ולשחורים זה "חירפון אופנתי"? לא להעליב עובדים זה "חירפון אופנתי"? איך אתה מחליט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כל השאלות שלך- לא. אני מחליט לפי שיקול דעתי. האמת כל אחד מחליט לפי שיקול דעתו מה זה חירפון אופנתי. כריות לכתפיים בשנות השמונים היו לטעמי חירפון אופנתי, היום אלו המגדלים על ראשי נשים מאמינות. שניהם פוגעים לי בחוש האסתטי. על איך אנשים מתלבשים אין לי say (חוץ ממזכירה שהיתה לי פעם ובאה לעבודה עם מחשופים עמוקים מדי לטעמי). הזהירות המופרזת משימוש במלים שעלולות לייצר טריגר במסגרת הזהירות המופרזת מטריגרים בכלל היא לטעמי חירפון אופנתי מסוכן יותר מאשר פריט לבוש מוזר. לדעתי זו ממש התיילדות, ואני לא אסמוך על אנשים שלקו בה שהם באמת בוגרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך ספק שהיו אנשים שחשבו שכל אחד מהדברים האלה (ועוד) הם חירפון אופנתי? איזה סיבה יש לך להאמין בכזה ביטחון שהם טעו ואתה צודק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השרש צ.ד.ק. לא הופיע בתגובות שלי, רק השרש ט.ע.מ. יש לי בטחון גבוה מאוד בטעם שלי, ואפילו אשתי סומכת עליו ברוב המקרים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד, המושגים בהם השתמשת1 הם לא מושגים שמשתמשים בהם כשיש לך ספקות. העובדה שלא השתמשת במילה המפורשת "צודק" לא מסתירה את הביטחון שיש לך בצדקת טעמך ובסכנת (כן השמשת בשורש הזה) טעמם של אחרים. אם יכול להיות שאתה טועה, למה לא לצאת, ולו רק לצורך הדיון, מההנחה שאתה טועה? 1 שים לב למילים המודגשות: "הזהירות המופרזת משימוש במלים שעלולות לייצר טריגר במסגרת הזהירות המופרזת מטריגרים בכלל היא לטעמי חירפון אופנתי מסוכן יותר מאשר פריט לבוש מוזר. לדעתי זו ממש התיילדות, ואני לא אסמוך על אנשים שלקו בה שהם באמת בוגרים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אין צודק וטועה. לי אין ספקות בטעם שלי, ולאחר לא יהיו ספקות בטעם שלו. הנמקות רציונליות לא יעזרו כשמדובר ברגשות וטעמים. אם משהו צורם לי, שום הנמקה רציונלית לא תגרום לצרימה להעלם. אם יש לי פחד גבהים, שום הנמקה רציונלית לגבי מה בטוח ומה לא, לא תוכל להפיג את הפחד שלי. יהיו מקרים שאני אפחד ואטפס לגבהים בכל זאת, כי התועלת תגבר על הפחד, אבל זה לא אומר שאני לא אסבול מהפחד. מה שכן רציונלי הוא לא לסמוך על אנשים שמתיילדים. אבל השאלה אם זו התיילדות או לא אינה מוכרעת באופן רציונלי אלא ערכי, בהתאם לחינוך שקיבלת וערכי החברה וקבוצות ההתייחסות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, סכנה זה לא עניין של טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי שכן. תחושת הסכנה היא אישית ושונה מאדם לאדם. אחד ירגיש סכנה בים עם גלים גבבוהים, שני על מצוק, שלישי כשביבי בשלטון, וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תחושת סכנה, כמו תחושת צדק, או "תחושת חום" שונה מסכנה, צדק או חום. דיברת במפורש על סכנה ולא על "תחושת סכנה". ב. השאלה שלי היתה: "כמה אתה בטוח שאתה צודק" אם אני אפול ממטוס אני אחוש תחושת סכנה ואני אהיה בטוח לחלוטין שהתחושה הזאת מוצדקת. אם אני אעלה על רכבת הרים אני אחוש תחושת סכנה, ואני אהיה בטוח לגמרי שהתחושה הזאת לא מוצדקת. אז, גם אחרי שסיכמנו שאתה מדבר על תחושת סכנה ולא על סכנה, אני עדיין משוכנע לחלוטין שלגיטימי לשאול: "כמה אתה משוכנע שהתחושה הזאת מוצדקת?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנע שיש סכנה בהתיילדות. אני לא יודע למדוד אותה אובייקטיבית, או אם היא בכלל מדידה. הרי יש המון משתנים. העתיד יגיד אם צדקתי או לא, ובטח גם בדיעבד יהיה אפשר להתווכח. דוגמה שנראית לי רלבנטית - לא הרשיתי לילדים שלי לשחק GTA עד גיל 15, והסברתי להם למה. ראיתי סכנה שזה ישפיע על תפיסות מסויימות שלהם. האם המשחק היה משפיע עליהם באמת? לא יודע, כי אי אפשר לקחת קבוצת ביקורת. אבל אני הייתי אז ונשארתי היום מאוד שלם עם הבחירה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שהבנתי את התשובה (אם זאת היתה תשובה). גם כשמדברים על סכנה לא אובייקטיבית, נגיד, הסכנה שארסנל תהיה אלופה (אני מניח שמבחינת אוהדי ארסנל היא לא סכנה אלא תקוה), אפשר להגיד מתי הסכנה הזאת עלולה להתרחש (בסיום העונה?) - יש נקודה בזמן שאחריה נוכל להגיד אם צדקנו או טעינו, אפשר לנחש מה יקרה אם היא תתרחש ומה יקרה אם היא לא תתרחש, ומי שחושש מסכנה כזאת יכול להגיד גם היום, כמה הסיכון שזה יקרה הוא אמיתי (לא במספרים מדוייקים, אבל בכל זאת, יותר מ4% ופחות מ30%). כשאתה אומר שבדיעבד אפשר יהיה להתווכח - מתי הבדיעבד הזה יתרחש? האם אפשר יהיה להתווכח על האם הסכנה התרחשה או להתווכח על האם זאת היתה סכנה או תקוה? אם היא לא מדידה, אז אולי היא בכלל לא סכנה? מה הסכנה הזאת בכלל? אני לא בטוח איך הדוגמא שלך רלוונטית ומה היא אמורה להדגים. קיבלת החלטה בתנאים של אי ודאות ללא יכולת לבדוק את השלכות שלה בזמן קבלת ההחלטה או אחרי זה. בהתחשב בחוסר יכולת שלך לבדוק את נכונות ההחלטה אין לך דרך לדעת אם היא "נכונה" או "לא נכונה" גם עשרות שנים אחרי שקיבלת אותה. בנוסף, גם אם היום תגלה שהיא היתה לא נכונה, לא תוכל לחזור אחרוה ולשנות אותה. כחלק מהטבע האנושי אנשים מתחרטים רק שהוכח להם מעל לכל ספק סביר שהם טעו (ולרוב גם אז לא) אז כשמדובר בהחלטה שאין שום דרך לבדוק אם היא נכונה או לא, אני לא רואה סיטואציה שתגרום לך להחליט שטעית. זה ממש לא המצב כאן. מדובר ב(1)החלטות שאפשר לשנות, (2)בהחלטות שאפשר לבדוק את ההשלכות שלהן ו(3) בנסוי שאנחנו חוזרים עליו כרגע במאות אלפי מקומות שונים עם פרמטרים שונים. ___ בערת אגב, אתה חוזר שוב ושוב על השימוש במילה הזאת - "התיילדות". כשאתה מדבר בשם פחד לא רציונלי מדברים שאתה לא לגמרי מבין שנוצר על ידי מכונת תעמולה שפועלת על מנת להמליך ילד מגודל על העולם החופשי; כשאנשים ב"מחנה" שלך חושבים שלצחוק על רגשות, להתווכח עם רגשות, להתמקח עם רגשות, לעשות דווקא לאנשים שמרגישים פגועים, להכנס לטנאטרום, להסביר לאנשים שהרגשות שלהם לא נכונים, או להכחיש את קיומן של רגשות זאת טקטיקה טובה; אני לא לגמרי בטוח מי הבוגר כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''להסביר לאנשים שהרגשות שלהם לא נכונים'' - פעם חמישית. פויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאתה משוכנע שזה לא מה שעשית ושאין לי שום סיכוי להראות לך שזה מה שעשית פעם אחרי פעם. העובדה שהרמתי ידיים לא אומרת שהשתכנעתי שאתה צודק רק שהשתכנעתי שעל הנקודה הזאת (ולא רק זאת) אין שום סיכוי שנבין זה את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפורים על השכנעת/הרמת ידיים לא רלוונטיים. אמרתי לך שאני לא חושב ככה. אתה ממשיך עם זה. אפילו בהודעה למישהו אחר ועל נושא לא קשור. אם זה יעזור לך להפסיק, אז: 1. אתה פוגע ברגשותיי 2. בבקשה תפסיק 3. קל לך מאד למלא את הבקשה במקום להסביר לי שהרגשות שלי לא נכונים, תנסה ליישם את מה שאתה מטיף לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה לא באמת מה שאני מטיף לן, אבל -) כשאתה מציג את זה ככה אני מקבל את הבקשה שלך. סליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהדוגמה שלי היתה יותר טובה, כי במקרה שאנחנו מדברים עליו התוצאות של פעולה בכוון אחד או שני אינן מדידות. אולי אם תבדוק במאות חברות שחלקן נהגו כך וחלקן אחרת תהיה לך תשובה, וגם עליה יהיה אפשר להתווכח כמו שעדיין נראה לי שמתווכחים על השפעתו של GTA על נפשם של ילדים רכים. ____ להערת האגב- עצור סוסיך! אני לא במחנה הזה שאתה מנסה לדחוף אותי לתוכו. אתה מכליל בלי הצדקה מרגש מסוים שאני מוכן לפגוע בו לרגשות בכלל. אני משוכנע שגם לך יהיה מקרה בו לא תהיה לך בעיה לפגוע לפגוע ברגשות מסויימים למען מטרות מסויימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ הערת האגב לא קשורה למציאות אפילו יותר מכך. הדיון על פוליטקלי קורקטנס לא נולד אתמול ולא שלשום. זה לא משהו שקשור לקמפיין טראמפ. זה נושא שדנים בו כבר עשורים עם דעות לכאן ולכאן ורבים מהמתנגדים למחנה הפרוגרסיבים ולחיבה שלהם לשיחדש הם בכלל ליברלים עם מסורת ארוכת שנים של הצבעה לדמוקרטים משנות ה 80 ועד היום. חלקם אפילו שונאי דונלד טראמפ עם דיפלומה (לדוגמה, ראה ערך Bill Maher). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה דומה לחינוך ילדים, אבל מן הסתם לא הבנתי אותך... אולי אני אבין יותר אם תענה לשאלות בפסקה הראשונה בפתיחה של תגובה 771294. ___ טוב, אני אנסה לנסח את זה בצורה פחות אישית. במשרד של גוגל בציריך יש מגלשה. כשאלון מאסק קנה את טווטר הוא פרסם סרטון שלו נכנס למשרד עם כיור. מערכת ניהול הגרסאות שמנהל 95%1 מהקוד הפעיל היום נקראת גיט. התיילדות בתעשיית התוכנה זה כמו סירופ תירס בעשית המזון2. אם התיילדות היא סכנה אז גם אם תצליח להעלים את האנשים שלא רוצים שיעליבו אותם במקום עבודתם לא תתקרב לפתור את הסכנה הזאת. למיטב הבנתי, הויכוח הוא לא בין "בוגרים" ל"מתיילדים", לא על ערכים ולא על טעם. ניסיתי להסביר את זה כאן. לא קשה לי לחשוב על מקרים (תיאורתיים) בהם לא תהיה לי בעיה לפגוע ברגשות של עמיתים3. אני לא יודע אם זה סימן לבגרות - אבל לא התיימרתי להיות בוגר במיוחד. 1 רציתי להגיד שהקרצתי את המספר הזה, אבל אחרי שכתבתי אותו בדקתי בויקיפדיה וזה המספר שהיא נותנת. 2 אפשר לדמיין עולם ללא - אבל זה לא העולם בו אני חיים. 3 עמית שיפגע מזה שנותנים לשחורים לשתות מאותה ברזיה כמו לבנים יכול ללכת להפגע ככל שירצה. מעסיק שיבחר לא לפגוע בעובד כזה לא יעסיק אותי אלמלא אני אהיה רעב ללחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר ספק- אני מצהיר על הערכים שלי לא על מנת להתווכח עליהם אלא רק כדי לשים אותם על השולחן ולשמוע על אחרים ששותפים לערכים הללו או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד, אני לא חושב שיש כאן דיון על ערכים או על טעם. למיטב הבנתי, מצד אחד יש נסיון להמשיך תהליך של הפיכת מקום העבודה למקום יותר מכיל (inclusive איך שלא אומרים את זה בעברית) לאנשים שונים עם ערכים שונים שבאים מתרבויות שונות. תהליך שהתחיל (בארה"ב, זה בכלל דיון אמריקאי ברובו) בסיום מלחמת העולם השניה כשנשים התחילו לצאת לעבוד, המשיך עם כניסה של שונים (שחורים, יהודים, מהגרים) למקומות העבודה, המשיך עם ביטול מעמד הקלדניות/טלפניות, והיום ממשיך כשמקומות עבודה מסויימים הופכים לגלובלים (ולכן, שוב, ישראלים שעובדים בחברה שכל העובדים בה הם ישראלים ואמריקאים מתקשים להבין). לתהליך הזה, למיטב הבנתי, יש 4 סוגי התנגדות: 1. שמרנות קלאסית - מסוג המי הזיז את הגבינה שלי, או למה פתאום אסור לי להגיד לה שיש לה ישבן יפה. 2. חוסר אמפתיה - לי לא היה מפריע אם היא היתה אומרת לי שיש לי ישבן יפה, למה זה צריך להפריע לה אם אני אומר לה את זה. 3. פחד מאובדן הכח ותחרות. 4. חוסר נוחות ב"ללכת על ביצים". אני מניח שאחרי שהתרגלת להגיד לכל אישה בעבודה מה אתה חושב על הישבן שלה, פתאום לזכור שזה לא מקובל זה קשה ומאלץ אותך לחשוב על מה שאתה אומר. (זאת לא בעיה לאנשים צעירים, לכן לך אין בעיה עם הכללים שאומצו כשאתה היית צעיר ויש לך בעיה עם כללים חדשים) כל הדברים האלה הם לא עניין של טעם או ערכים, הם לפעמים בעיות אמיתיות שחברה שמאמצת מדיניות כזאת צריכה לטפל בהן בסובלנות וסבלנות. מהצד השני, ונראה לי שזה החלק המעניין, יש בארה"ב מכונת זעם שמרנית (במובן הפוליטי של המילה) שמצליחה לעורר אנשים בכל העולם, אנשים שהדברים האלה מעולם לא נגעו בהם ולא יגעו בהם, ובכל זאת מכונת הזעם מצליחה לעורר בהם רגשות עזים בצורה שלא כל כך מובנת לי ולגרום להם להאמין באמונה שלמה שמדובר ב"נזק" או ב"סכנה". בעיני זה מגוחך, למיטב הבנתי, ואחרי שקראתי בהקפדה את כל הנימוקים שלכם, אין לרגשות החזקים שלכם שום הצדקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לגבי 4. חוסר נוחות לגבי התקשורת שלך עם אנשים זה לא דבר פעוט ערך. מבחינתי התקשורת עם אנשים במקום העבודה - גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית - היא אחד הפקטורים המרכזיים בשביעות הרצון שלי ממקום העבודה שלי, ובמוטיבציה שלי לצאת אליו כל בוקר. כשהתקשורת היומיומית הופכת ללא-נוחה, ובכל משפט שאני אומר במסדרון אני צריך לחשוב פעמיים, זה מחיר לא זעום בכלל לשלם וזה פוגע סאיכות החיים שלי בעבודה. כמובן שאין סיבה להסיק מכך את איש הקש ש"בגלל זה זאת סיבה סבירה לומר למישהו שיש לו ישבן יפה". כי אני כמובן לא עושה זאת ולא טוען זאת. אבל כשרמת הפגיעות של אנשים הופכת לכזו שכל משפט סביר מקבל מטען טריגרי עודף, זה בהחלט מהווה פגיעה מתמשכת ברמת התקשורת במשרד. איפה שמים את הקוים למתי זה מוצדק - זה ענין מאד מורכב. אבל אריק מבטא הרגשה של הרבה אנשים - גם שלי לעיתים - שכבר עברנו את הקו שבו באמת נפגעים ממילים פוגעניו, למקום שבו טרנדים פרוגרסיביים הופכים כמעט כל מילה שנייה בשפה לפוגענית - וכן, בהחלט סביר שהטרנד שמספר לך ולכולנו שהמילה פוגענית, ממש *גורם* למילה להיות פוגעניץ לאנשים רבים, ולכן הוא בעצמו גוקם נזק מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי מסכים איתך ואם זה נראה היה כאילו אני מזלזל - זאת לא היתה הכוונה שלי. זה קשה, והקושי מוצדק. וחלק מהמאמץ להפוך חברה למכילה (אני עדיין לא בטוח שכככה אומרים inclusive בעברית) יותר צריך לכלול מאמץ להכיל אנשים שלא מודעים לזה שהם פוגעים ואנשים שרגילים לצורת הנתנהגות שנחשבת פוגענית. יותר מזה, לפעמים יש עובדים שפוגעים בכוונה וגם אותם, לדעתי, צריך לנסות להכיל. זה לא תמיד תהליך פשוט ובחברות רב תרבותיות ורב דוריות זה לא תהליך מובן מאליו. בגלל זה, לדעתי בסיטואציה הספציפית הזאת, לינטרים או פילטרים לאי מייל הם כלים טובים, שעוזרים לך לזכור שהמושג שאתה משתמש בו, מושג שאולי אתה רגיל להשתמש בו כל הזמן, הוא מושג שיכול להחשב פוגעני ושלא נחשב מקובל בחברה שאתה עובד בה כרגע, ושאולי כדאי לשקול להשתמש במושג חלופי. אני מסכים לחלוטין שהשאלה איפה להעביר את הקו היא הרבה פעמים שאלה מורכבת, והעובדה שהקו זז כל הזמן (וימשיך לזוז) לא עוזרת. אריק כתב שהוא עובד לבד, לכן נראה לי שהרגשות שהוא מביע לא רלוונטים לאתגרים איתם אתה נתקל במקום העבודה שלך ויותר לדברים שהוא קורא/שומע שאנשים אחרים (אמיתיים או לא) נתקלים במקומות העבודה שלהם. יש הבדל בין אנשים שמתמודדים עם אתגרים כאלה באמת לאנשים ששומעים על אנשים שמתמודדים עם אתגרים כאלה. "בהחלט סביר שהטרנד שמספר לך ולכולנו שהמילה פוגענית, ממש *גורם* למילה להיות פוגענית לאנשים רבים, ולכן הוא בעצמו גורם נזק מיותר." אני לא חושב שזה (1)סביר, (2)גורם נזק או (3)משנה. אני לא שולט על טרנדים, אני בקושי מודע להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מפספס שום דבר. דעתי שונה מזו שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי (והיא בהחלט קיימת) היא עקרונית. לא ספציפית. וזה בכלל לא משנה אם המילים הן "פרווה" או לא. הבעיה היא עם עצם הקונספט הנלעג של חשיבה מאגית, והמטא-אבסורד הנוסף של נוכחותו המורגשת בחיינו היום. בחשיבה מאגית אני מתכוון לייחוס כוח גדול ומיסתורי למילים עצמם, באופן שאינו תלוי בהקשר בו משתמשים בהן ובפונקציה הלשונית שהן ממלאות בו. לרוב היא באה לידי ביטוי באסופת טאבו ופוביות סביב מילים מסויימת ועניינים טכניים סביבן (כמו כתיבתן, מחיקתן או הגייתן). דוגמאות מפורסמות כוללות טאבו סביב אמירת שם האל או איסורים גורפים על מחיקה מכתבי קודש (גם כאשר מדובר שגיאות כתיב, טעויות העתקה או אפילו עריכה מכוונת). יש הבדל ברור וניכר בין חשיבה מאגית כזו (טירוף) לבין סתם ענייני נימוס, שמירה על לשון נקייה וה-euphemism treadmill (כולם שגרתיים). ומכיוון שאני לא סובל ממחלת הנפש הזו, לא תצליח למצוא שום דוגמא מקבילה "מהתרבות שלי" איתה אוכל להזדהות. בפרט, אין לי טאבו על מילים כפולות משמעות רק בגלל אחת ממשמעויותיה. כך למשל "לגמור" או "זין" (כמו ב-"כלי זין") הן כמובן מילים לגיטימיות לחלוטין. התכוונתי להנגיד זאת למילה master, אבל האמת היא שהמצב איתה מטופש אפילו יותר: שם לא ממש מדובר בכפל משמעות, אלא פשוט במשמעות הרגילה בהקשרים שונים. המילה במקרה מתארת מערכת יחסים עם מטענן שלילי בהקשר של בני אדם, אבל ניטרלי בהקשר של תהליכים במחשב1. אמנם מוסכם על כולנו שזה רע שאדם פלוני יהיה אדונו של עבד אלמוני, אבל ברור אפילו יותר שאין בעיה עם כך שמערכת א' תשמש כאדונה של מערכת ב'. ואגב, מישהו אולי יודע אם גם חלק מקהילת ה-BSDM עסוקה במרדף אחרי מונחים חלופיים? (פחות קואופרטיבים בוחשים בענייניהם לעומת מהנדסי תוכנה, אז אפשר לקוות שלא.) בנוסף אני לא מכיר אנלוגיות והיפרבולות שפסולות קטגורית. המשפט "הפקקים אתמול היו פשוט שואה" הוא סתם חסר טעם, לא איזו עבירה תרבותית חמורה. כנ"ל השימוש חסר-הרגישות שלי קודם בביטוי "מחלת נפש". ודוק: סתם חוסר רגישות, לא התרסה כלפי האלים ועלבון מטאפיזי כלפי היקום. כמו כן, כל אחד - גם גרמנים - יכול מבחינתי להשתמש במילה "יהודון" כאוות נפשו. גרמני שיאמר "הנאצי הזה קרא לשכן שלו 'הודון' בפני כולם" ישאיר עלי את אותו חותם ריגשי שהיה משאיר עלי דובר יהודי, וכלום לא ישתנה גם אם נחליף את המילה "יהודון" בכל מילה מקבילה אחרת. מן הסתם אני עשוי להפגע ממשמעות או מכוונה, ומן הסתם חוסר נימוס או וולגריות עלולים לצרום ולהעיק עלי - אבל לא אעלה על דעתי לייחס לעצם צירוף הברות מסויים מטען ריגשי טרנסצנדנטלי שחורג מעצם המשמעות המיוחסת לה כמילה בשפה בהקשר נתון. השווה זאת לכך שבמקומות מסויימים אסור לומר nigger אפילו אם הדובר רק שיר שמנוגן ברדיו ומילותיו כוללות אותה (מותר להגיד את המשפט כמובן - אין בעיה עם המשמעות - רק חייבים להחליף את המילה בצירוף צלילים אחר, כי... קסם). בקיצור הייתי שמח להשאיר חשיבה מאגית כזו בבמקומה הטבעי, בתחתית פח-האשפה של ההיסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשיבה מאגית היא כנראה מאפיין של המין האנושי, שקובר את מתיו כבר עשרות אלפי שנים1. גם היום רוב האנושות מאמינה בישויות מאגיות. אני חושב שהחשיבה המאגית היא תוצאה של הצורך הבסיסי של האדם להסביר לעצמו את העולם. בהיעדר הסברים רציונליים שמתקבלים על דעתו הוא ממציא לעצמו הסברים לא רציונליים. הפופולריות של תאוריות הקונספירציה מוכיחה את הנקודה. השאיפה שלך שהמין האנושי ישתחרר מהחשיבה המאגית מנוגדת לטבעו. כמו לשאוף לכך שבני האדם לא יתארגנו בקבוצות עוינות זו לזו. ___________ 1 יש עדויות לכך שגם הניאנדרטלים קברו את מתיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חסרה לך הערת רגל, אז יכול להיות שפספסתי את מה שהתכוונת אליו) למיטב הבנתי, לא מדובר בחשיבה מאגית1 או ב"מחלת נפש"2. או, כמו שאתה אמרת: "מן הסתם אני עשוי להפגע ממשמעות או מכוונה, ומן הסתם חוסר נימוס או וולגריות עלולים לצרום ולהעיק עלי". במילים אחרות, אם אני מבין נכון, אפילו לך יש רגשות שיכולות להפגע ממילים. למיטב הנבתי, רגשות, מעצם היותן לא רציונליות, יכולות להפגע גם אם אין לאף אחד כוונה לפגוע. אם אריק קרטמן אומר "יהודי" כמקום "גנב" בלי שום כוונה לפגוע, באופן שברור לגמרי מההקשר למה הוא התכוון, קשה לך לדמיין שיש מישהו3 שכן נפגע? ואם מישהו, עמית בעבודה, אומר לך במפורש: "זה פוגע בי - גנב הוא מונח חלופי לא ארוך יותר, לא מורכב יותר, לא מקובל פחות, לא מוכר פחות ופחות פוגעני" איזה סיבה בעולם יש לך לא להמנע מפגיעה בו? 1 חשיבה מאגית - אם נכתוב את השם המפורש יכא בנו ברק. חשיבה לא מאגית - אם כל העמיתים שלי והבוס שלי יתחילו לקלל אותי מחר אני ארגיש לא נעים בעבודה מחר ואתחיל לחפש עבודה חדשה יום אחרי זה. 2 ז"א, אולי כן - במובן שזה קשור לנפש ולא לפיזיולוגיה ובמובן שזה משפיע בצורות ובחומרה שונה על אנשים שונים. 3 הבנתי, לא אתה, אתה מעל זה. הבחירה בקרטמן לא נעשתה על מנת לנסות לסחות ממך אמפתיה, אלא על מנת להביא דוגמא קיצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין מההודעות שלך שבעיניך רגשות ורגישויות של אנשים משפיעים על תרבות הדיבור ולא להיפך. אולי אני לא מבין נכון את המגיבים שמתדיינים איתך, אבל לדעתי הם (גם) מנסים להדגיש את הכיוון ההפוך. בעיניי לפחות הוא חשוב. המטען השלילי שיש למילים מסויימות כרוך בשורשים היסטוריים, אבל זה לא מונע ממנו להיות תוצר תרבות. אני חושב1 שמתיחות בין גזעית בארצות הברית בעליה בעשורים האחרונים, ובאופן כללי לא פונקציה מונוטונית של המרחק בזמן מגורמים היסטוריים (עבדות כמובן אבל לא רק). אפשר להיות בעד או נגד התחזקות זהויות גזעיות2, אבל אני חושב שצריך להכיר בכך שמשטור מילים בקוד ובאופן כללי ניכוס גזעי למילים הוא חלק (קטן) מהתנועה הזאת, ויש לו השלכות חברתיות. אני חושב ש"הרגשות שלך לא נכונים" הם אישקש ל"הפגעות מהמונחים האלו זאת לא נורמה חברתית שאני רוצה לטפח". ראוי להתחשב ברגשות של אנשים, כמובן, אבל בו זמנית ראוי להחליט מה הנורמות החברתיות הרצויות גם במחיר מסויים של פגיעה ברגשות. התחלתי לכתוב רשימה של דוגמאות אבל זה הרגיש קצת מגוחך, אז באופן כללי אוסיף שלדעתי הרבה מקרים של התחשבות ברגשות שקשורים בקבוצות זהות נופלים בקטגוריות נורמות חברתיות פסולות. ----- 1. השקעתי דקה או שתיים בלנסות לאשש את זה אבל מילות החיפוש מעלות הרבה מוץ. 2. אני מאוד נגד. כנ"ל לגבי זהויות מגדריות, לאומיות, נטייטיות/קוויריות וכל המועדונים הסגורים שאליהם אנשים נולדים או גדלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לדעתי הרבה מקרים של התחשבות ברגשות שקשורים בקבוצות זהות נופלים בקטגוריות נורמות חברתיות פסולות" כשאתה כותב "הרבה מקרים" אתה רומז שיש גם מקרים אחרים? אם כן - מהם? מי מחליט מהם רגשות שראוי להתחשב בהם ומה לא? אם לא - האמנם? אני די משוכנע שמתיחות בין גזעית בארצות הברית בירידה, הייתי מוסיף אפילו ירידה דרסטית, בעשורים האחרונים. זה כמובן תלוי איך מודדים מתיחות בין גזעית1, וכמה אחרונים הם העשורים האחרונים2, אבל יפתיע אותי לגלות מדד שיהיה מקובל עלי שמראה עליה. אני לא חושב שאת המאבק לשנות נורמות חברתיות תוך כדי פגיעה ברגשות של אחרים ראוי לעשות במקום העבודה תוך כדי פגיעה ברגשות של קולגות. לדעתי, יש מקומות אחרים, מתאימים יותר לדברים האלה. 1 ז"א, אני מניח שאפשר לטעון שכשהשחורים "ידעו את מקומם" היתה פחות מתיחות בין גזעית. אני מניח שזה לא מה שאתה טוען. 2 רק לפני 5 עשורים ג'ורג' וואלאס היה מועמד לגיטימי לנשיאות ארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי מחליט מהם רגשות שראוי להתחשב בהם ומה לא?" - זאת שאלה אמיתית? אם כן, יש לי תשובה מפתיעה: מי שמחליט באילו רגשות אני מוכן להתחשב הוא אני. מובן שכמו בנושאים אחרים אני מוכן לשמוע את עמדת הנפגע או ה"נפגע" (כידוע "אתה פוגע בי" הפך להיות הג'וקר של ציבורים רבים) אלא ששאלת הניסוח לא נפרדת גם משאלת הדעות והעמדות שעומדות מאחריו, וגם כאן מי שטוען "העמדה שלך פוגעת בי" יזכה אצלי לשימוע קצר, אבל בחלק גדול מהמקרים התשובה שלי תהיה "צר לי, אבל אני לא גרושו מרקס". אפשר לטעון שיש הבדל מהותי בין העמדה לבין הניסוח של העמדה, ועל כך אני משיב שלפחות אלה שמייחסים חשיבות גדולה לענייני הלשון והשפעתה על התרבות (ח"כ מרב מיכאלי, למשל. אגב היא חטופה בעזה או משהו?) לא יכולים לאחוז את המקל הזה משני קצותיו, כי חוסר עקביות פוגע בי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זאת שאלה אמיתית, ואני לא בטוח שהבנתי את התשובה. אם יש לך עמית דתי שמבקש ממך לא להשתמש בשם המפורש בקוד שאתה כותב בעבודה, איך יראה ה"שימוע" שלך? אם הוא לא יצליח לשכנע אותך שקיים אל, ושהאל שקיים הוא האל היהודי, ושלאל הזה באמת איכפת שאתה משתמש בשם המפורש (ואני מניח שהוא לא יצליח לשכנע אותך באף אחת מהטענות האלה בשימוע קצר1), מה תעשה? בכוונה תשתמש בשם המפורש ככל הניתן רק לעצבן אותו? ואם המנכ"ל של החברה יבקש ממך את אותה בקשה ("מספר עובדים התלננו שאתה משתמש בשם המפורש באופן שפוגע בהם בלי צורך אמיתי, אתה יכול בבקשה להפסיק עם זה?") האם לא תפסיק? ואם אי ההפסקה תכלול גם סיום העבודה, תבחר להתפטר? ואם אתה המנכ"ל, ומספר עובדים חיוניים לעסק באים עליך ומבקשים ממך לבקש מעובד אחר שיפסיק להשתמש בשם המפורש, ואם לא הם יתפטרו, לא תבקש? הרשה לי לפקפק. "כידוע "אתה פוגע בי" הפך להיות הג'וקר של ציבורים רבים" לא ידוע. על איזה ג'וקר אתה מדבר? בהקשר של הדיון הזה - מאיזה מטלה נחלצים הנפגעים (אם או בלי מרכאות) בעזרתו? "אפשר לטעון שיש הבדל מהותי בין העמדה לבין הניסוח של העמדה" לא בטוח שהבנתי. ברור שיש הבדל מהותי בין העמדה לבין הניסוח שלה, אבל ההבדל הזה לא כל כך מעניין, גם אם היית מחליף את העובד בשימוע שלך במנסח האופטימלי של העמדה שלו, ואת השימוע הקצר בדיון פילוסופי ארוך וממצא, זה לא באמת היה משנה לי. גם לאנשים שמאמינים בשטויות יש רגשות, ולדעתי מקום העבודה הוא לא המקום לפגוע בהם בשל זה (כל זמן שהמחיר של אי הפגיעה התבטא בהחלפה של מילה עם 6 אותיות במילה של 4 אותיות). "...לפחות אלה שמייחסים חשיבות גדולה לענייני הלשון..." שאני אבין, אתה מאשים אותי בצביעות בגלל שאתה משייך אותי לקבוצה של אנשים שמגיעה למסקנה דומה למסקנה שלי מסיבות אחרות לגמרי? את המשחק הזה גם אני יכול לשחק. 1 או ארוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להגיב ששימוש בשם המפורש בקוד הוא כנראה בחירה רעה של שם משום שהוא לא קשור ללוגיקה או לתחום המערכת. אז נזכרתי בקיומו של God object [Wikipedia], אובייקט כל יכול. ההמלצות הטכניות הן לשכתב אובייקטים כאלו ולהוריד מכוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא באמת ממעיט ביכולת של מהנדסים למצוא ראשי תיבות שיאייתו את השם המפורש, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחילה אגיב על הסיום: אני לא מאשים אותך בצביעות או בכל דבר אחר. ההחלטה שלי אם להענות לבקשת העמית תלויה בפרטים. אין לי חשק להכנס לפירוט, ויש להניח שאם הייתי מסכן את המשך עבודתי במקום הייתי נענה ל"בקשה" (כמו שהייתי נענה לבקשת ההוא עם האקדח ברקה לתת לו את הארנק) אבל לא הייתי הופך את זה לסטנדרט הרצוי. כאשר אין חרב כזאת תלויה מעלי, יש להניח שהייתי מתעקש רק על אותם עניינים שחשובים לי, כפי שאכן עשיתי בעבר (היום כבר אין לי עמיתית לעבודה). כלומר כאשר בחור דתי ביקש ממני לא להגיד לידו "Jesus fucking christ" השתדלתי לזכור את זה, ואפילו התגברתי על הרצון לבקש ממנו שבתמורה הוא יפסיק עם ה"בעזרת השם" המעצבן שלו. אבל אם הוא היה דורש ממני לא לאכול שינקן בחדר שלי במשרד כי זה פוגע בו, הייתי שולח אותו להתאמן אצל דופלאנטיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הימים שהיו לעובדים משרדים משלהם... בכל מקרה, אני לא בטוח איפה אתה לא מסכים איתי. זאת פחות או יותר הגישה שלי (ולהחליף את המילה master במילה main כשמדובר על ענפים במערכת ניהול גרסאות חדשה זה ממש לא עניין שחשוב לי ולא ברור לי איך זה יכול להיות עניין שחשוב למישהו אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חשוב לכשלעצמו, אבל כאשר העניין הופך לחלק מגישה קורבנית כללית יש לו, אולי, חשיבות מסוימת. ההתעקשות לדבר ל "Quantum supremacy" ולא להעתר לבקשה (על גבול הדרישה) להחליף אותו ב- "Quantum advantage" (עד הסיבוב הבא בו גם ה"יתרון" יפגע באלה שכל אי-שיוויון מזכיר להם משהו רע) נראית על פניה מטופשת, אבל היא בוודאי פחות מטופשת מהבקשה עצמה, לפחות לטעמי. הה, אולי באמת אפשר לדרוש להפסיק לדבר על "כוח עליון" ומעז ייצא מתוק. בקצרה: קרא את הכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה בבית שלך. אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה ברחוב. אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה בהרצאת הטד שלך. למען האמת, אתה יכול לדבר איך שאתה רוצה גם במקום העבודה. למיטב ידיעתי, אף אחד לא מקים משטרת דיבורים. אנחנו מדברים על טקסטים כתובים (במקרה הזה, קוד, אבל אני מניח שזה תקף גם לחוזים אצל עורכי דין או אי מיילים אצל מנהלים) במקום עבודה שהם למעשה התוצר המקצועי שלך, וכשיש לך כלים שמיועדים במיוחד לעזור לך שלא לשכוח (ועל הכלים האלה מתרעמים פה). נראה לי שהמעבר שלך על איסור לדבר הוא מופרך. אנשים נוטים להפגע מדברים מטופשים. זה חדש בשבילך? אתה באמת רוצה לנסות להסביר להם שזה מטופש? ואתה חושב שתצליח? ושזה יקח לך פחות מאמץ מלהפסיק להתעקש על שטויות. למיטב ידיעתי, אנחנו לא משחקים במשחק החיים בגודמוד, יש דברים שאין לנו עליהם שליטה. חלקם מטופשים. לדעתי, וזאת אולי דעה חריגה בדיון הזה, לא כל כך מעניין לדון באיך היינו מסדרים את העלום אם היה לנו את הכח לשלוט בכל הפרמטרים. אין לנו (טוב, לי אין, אולי יש מגיבים אחרים בדיון שיש להם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו יותר כח לשלוט בפרמטרים ממה שנדמה לרבים. לפעמים צצות דרישות מלמעלה (או סתם מאופנות מטופשות בעולם התוכנה) במקום העבודה. אפשר להגיד להן לא (כשרוצים) ומהניסיון שלי לא נופלים השמים ולא קורה שום דבר לאף אחד. זה לא דורש הרבה אנרגיה בכלל ואין לי מושג מאיפה הגיעה ההנחה שמישהו ״יוצא למלחמות״. להציג את זה כלא חשוב ולמה להלחם על השטויות עובד לשני הכיוונים. אפשר להשאיר את המילה Blackbox בקוד או לשלוח הודעה בסלאק שיש בה את המושג red team ולא יקרה כלום. בטח כשסביבת הפיתוח שלך היא לא עמוק בעמק הסיליקון, איפה שלאופנות ה PC הללו יש יותר אחיזה. אני לא מבין מה ההתרגשות מכך שמישהו בוחר לא לזרום עם כל אופנה איזוטרית שמקובלת רק על פלח פוליטי מאוד מסוים במדינות מאוד מסוימות בארה״ב. קליפורניה היא לא מרכז העולם, גם אם נדמה לתושביה (ולחולמים על קלופרניקציה) שהם כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מותר לי לצטט את עצמי - ״יש הבדל בין רפוסיטורי סגור עם מספר תורמים מצומצם (200 מפתחים) מתרבות אחת (או שלוש) לרפוסיטורי פתוח או רפוסיטורי עם אלפי תורמים מכל העולם״ - תגובה 771175. ברור שאם אתה עובד בחברה ישראלית (או ישראלית-הודית, או ישראלית-הודית-שוודית) אז רגישיות של מהנדסים אמריקאים לא צריכות לעניין אותך1, ואם ההנהלה מחליטה להטיל מגבלות מוזרות שלא שייכות לעניין זה מוזר. חשבתי שאנחנו מדברים על חברות שכוללות גם מפתחים אמריקאים. 1 אגב, בגלל שארה״ב היא מדינה של מהגרים, ההפך לא בהכרח נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שיש משהו שאנחנו לא מסכימים לגביו וההבדלים הם ניואנסים של מה כל אחד רוצה או מוכן להיות חלק ממנו. להיות אחד מ-200 מפתחים על אותו רפוזיטורי זה משהו שמאוד לא מעניין אותי בגלל אוסף גדול של סיבות1. ההתעסקות הזאת באי פגיעה ברגשות של מפתחים עדיני נפש שלא מצליחים לזהות את הכוונה האמיתית כשאומרים Red team (למשל) זו רק אחת מהן (ולא העיקרית). אי היכולת שלי לעבוד עם קבוצה של מפתחים שמתעסקת בשטויות הללו אני רואה כפיצ׳ר. אני אשמח לא לעבוד איתם והם ישמחו לא לעבוד איתי. כולם מרוצים ואני לא מבין איפה הבעיה. אנשים שונים רוצים דברים שונים ומוכנים להיות חלק מדברים שונים. ________ 1 מניסיוני ריפוזיטורים שכאלה, באופן טבעי, מכילים יותר טיפשות אנושית וקטעי קוד של מתכנתים שלא היה צריך לתת להם רישיון לגעת במקלדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
0. אם נוצר הרושם שיש לי עמדה החלטית ובינארית בסגנון "אסור להתחשב באנשים" או להפך, זה לא המצב. גם ספציפית לגבי מילים טעונות בקוד אין לי דעה נחרצת, הסיבה שבכל זאת הגבתי למעלה היא שהיה נראה לי שהעמדה שלך החלטית ובינארית, ולכן לדעתי לא מציאותית. 1. יכול להיות שכתבתי בצורה מבלבלת. ב"מקרים של התחשבות ברגשות ... נופלים בקטגוריות נורמות חברתיות פסולות" התכוונתי שההתחשבות עצמה היא הנורמה הפסולה. הנה דוגמאות (לדעתי): * אינפלציית הציונים באקדמיה האמריקאית, בין השאר כדי לא לפגוע ברגשות סטודנטים. * הדרה של נשים מאירוע עירוני או צבאי, גברים לבנים או ישראלים מאירוע אקדמי או חברתי בקמפוס וטרנסים משירותים ציבוריים כדי להגן על רגשותיהם של (מיעוט ה) דתיים, קווירס, סטודנטים ליברליים ונשים שנפגעים מכך. * אזהרות תוכן (trigger warnings). 2. לגבי מי מחליט מהם רגשות שראוי להתחשב בהם, כולנו :). ברצינות, כמו כל הנורמות החברתיות, יש פה איזון בין רגשות של הרבה אנשים, כמו גם חרויות והשפעות אחרות של התחשבות. דוגמה שבה קל (לי, מקווה שזה לא שנוי במחלוקת) לראות את האיזון בלי יותר מדי רגשות טעונים: הנגשה לנכים היא דבר חשוב וראוי, ועם הזמן אנחנו גם בוחרים להרחיב את ההגדרה (ממרחבים פיזיים לדיגיטליים, מנכויות פיזיות לבלתי נראות). עם זאת, הנגשה לוקחת כסף, זמן, מודעות ותשומת לב. אני לא יכול לדמיין מרחב ציבורי שבו נכים לא מרגישים שום מהמורה בדרכם, שלא לדבר על בתי מגורים, עסקים פרטיים וכו'. מה עושים? מתווכחים, מקימים ועדות, מקדמים חקיקה ונורמות חברתיות, ומקבלים איזשהו שיווי משקל ששוקלים מחדש כל הזמן. מה שנראה לי לא לגיטימי, ואני נתקל בו בטענות בתחומים יותר רגישים (כמו גזענות, סקסיזם, הומופוביה וכו'), הוא שבדיון כזה יכולים לקחת חלק רק משתתפים וקולות מייצגים לקבוצה ספציפית. 3. לגבי מתיחות בין גזעית בארה"ב, יכול להיות שגם פה לא כתבתי בבהירות. אני לא מתכוון לאפליה ממסדית וגזענות מכוונת (לחלוטין בירידה דרסטית לראשונה, וכנראה לשניה), אלא לזהות קבוצתית חזקה ולחוויית גזענות (שבמציאות קיימת פחות ופחות). זה הדבר שלטענתי הוא במידה רבה תוצר של תרבות, מתפתח במנותק מההקשרים ההיסטוריים ומשפיע על המטען השלילי שיש למילים מסויימות (כמו slave). זה באמת קשה למצוא נתונים טובים על דברים כאלה, אבל ניסיתי בכל זאת והנה קצת נתונים מ-Pew Research Center. ניסיתי בעיקר למצוא השוואות מול העבר, אבל לפעמים יש רק תמונת מצב סטטית: *שחורים ולבנים נוטים פחות לחשוב שמצב השחורים השתפר בחמשת השנים האחרונות, 1984-2013. *רוב השחורים מאמינים שהמשטרה, מערכת המשפט ומקום העבודה מפלה אותם ביחס ללבנים, 2013 (כמובן שזה לא מונע שכך באמת המצב). * רוב השחורים, האסיאתיים וההיספנים רואים בגזע שלהם מרכיב מרכזי בזהות, 2019. * רוב השחורים בארה"ב מאמינים שלא סביר מאוד שהם יגיעו לשיוויון זכויות אי פעם, 2019. * שמונה מתוך עשרה שחורים מאמינים שלא נעשה מספיק כדי להגיע לשויון שכויות אל מול לבנים, ביחס לארבעה מתוך עשרה לבנים, 2019. * חמישית מהשחורים מאמינים שרוב הלבנים מחזיקים בדעות קדומות לרעתם, 2019. * רוב האמריקאים מאמינים שיחסי הגזעים הם במצב רע (בין שאר הצהרות בקישור), 2019. נמנעתי משאלות ספציפיות לגבי הקדנציה של טראמפ, כי חששתי שהשאלות מובילות לתשובות לגבי העמדות שלו יותר מאשר לגבי המצב בשטח, ושהוא אולי1 תופעה נקודתית ולא מייצגת. כמו כן, בקישור הזה יש גרפים של מדדים לפי גזע לאורך השנים, שלא מציגים תמונה חד משמעית לגבי הטרנד בפערים בין שחורים ללבנים (הפער הצטמצם עקבית בתעודות בגרות, שיעורי עוני ותוחלת חיים, אבל לא בהכנסת משק בית, הון, בעלות על דירה ותואר ראשון). לא תומך בתזה שלי, אבל נראה לי מעניין מספיק לדיון. 4. אין לי שום ציפיות מחברות ציבוריות (למעט השמעות לחוק), אבל מעובדים בכל מקום ומבעלי חברות פרטיות (ובמיוחד עסקים קטנים) אני בהחלט מצפה להביא את הנורמות החברתיות לעבודה2, ביחד עם כל שאר המערכת המוסרית, הצרכים והרצונות שלהם. בהכרח ייפגעו אנשים, אבל ככה זה לחיות בחברה, עם ובלי שינוי נורמות חברתיות, ומקום העבודה3 הוא זירה חברתית כמו כל מקום אחר. מה גם שמה שבו התחיל הדיון, שינוי בנורמות חברתיות לגבי מילות קוד, הוא בדיוק דוגמה למאבק כזה, הגם שהפגיעה ברגשות קלה ביחס להרבה דברים אחרים שקורים במקום העבודה. ---- 1. אם ירצה השם, אני מוסיף באמונה חלושה. 2. בניגוד לסטריליזציה הסטראוטיפית של מקום העבודה בארה"ב, שאני מתנגד לה. 3. עד שיבוא ההב"ל ויפטור אותנו ממנו? האמונה כבר חלושה מכדי לבקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
0. יש לי דעה נחרצת (=אני חושב שראוי לעשות את הדבר הנכון) אבל לא בינארית (=לא תמיד פשוט לדעת מה הדבר הנכון לעשות). נראה לי שדווקא הדעות שהביעו כאן אחרים הן הרבה יותר בינאריות. 1. אני לא בטוח שהבנתי. אני לא מבין איך ההתחשבות יכולה להיות פסולה. יכול להיות שהתוצאה של ההתחשבות היא פסולה - אבל לדעתי זה לא אומר שלא צריך להתחשב ברגשות אלא שצריך להתחשב ברגשות בנוסף בדברים אחרים. 2. כן, באופן כללי אני מסכים, אבל בנוגע לנושא הספציפי הזה, אני לא רואה את הנזק שבהתחשבות ברגשות, להבדיל מהנגשה לנכים זה לא עולה כסף, לוקח זמן או דורש מאמץ. אני לא חושב שייצגתי כאן עמדה שאומרת שצריך להגביל את המתדיינים או ששוללת את ההתדיינות. שוב, נראה לי שזה משהו שאפשר למצוא דווקא אצל מגיבים אחרים בדיון. אני כן חושב שלהקים ועדה להחליט אם להשתמש ב-Whitelist און ב-AllowedList זה בזבוז זמן מובהק, ושמי שרואה בהחלפה של אחד בשני כסימן ל"חירפון עולמי" לוקה בחוסר הערכה של המציאות. 3. אני לא בטוח שהבנתי, ואם הבנתי, אני לא בטוח שזה נכון. אולי יש יותר מודעות? אבל גם לגבי זה, אני לא בטוח שזה נכון ואני לא בטוח אם זה טוב או רע (די תלוי בכמה המודעות מייצגת את המציאות). 4. "..בהכרח ייפגעו אנשים..." למה בהכרח? שוב, אנחנו לא מדברים על משהו אבסטרקטי, אנחנו מדברים על משהו מאד ספציפי, אני לא רואה שום הכרח שאנשים יפגעו אלא אם כן אתה רוצה לפגוע בהם בכוונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |