בתשובה לאריק, 26/08/24 2:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם כל הכבוד, אני לא חושב שיש כאן דיון על ערכים או על טעם. למיטב הבנתי, מצד אחד יש נסיון להמשיך תהליך של הפיכת מקום העבודה למקום יותר מכיל (inclusive איך שלא אומרים את זה בעברית) לאנשים שונים עם ערכים שונים שבאים מתרבויות שונות. תהליך שהתחיל (בארה"ב, זה בכלל דיון אמריקאי ברובו) בסיום מלחמת העולם השניה כשנשים התחילו לצאת לעבוד, המשיך עם כניסה של שונים (שחורים, יהודים, מהגרים) למקומות העבודה, המשיך עם ביטול מעמד הקלדניות/טלפניות, והיום ממשיך כשמקומות עבודה מסויימים הופכים לגלובלים (ולכן, שוב, ישראלים שעובדים בחברה שכל העובדים בה הם ישראלים ואמריקאים מתקשים להבין). לתהליך הזה, למיטב הבנתי, יש 4 סוגי התנגדות: 1. שמרנות קלאסית - מסוג המי הזיז את הגבינה שלי, או למה פתאום אסור לי להגיד לה שיש לה ישבן יפה. 2. חוסר אמפתיה - לי לא היה מפריע אם היא היתה אומרת לי שיש לי ישבן יפה, למה זה צריך להפריע לה אם אני אומר לה את זה. 3. פחד מאובדן הכח ותחרות. 4. חוסר נוחות ב"ללכת על ביצים". אני מניח שאחרי שהתרגלת להגיד לכל אישה בעבודה מה אתה חושב על הישבן שלה, פתאום לזכור שזה לא מקובל זה קשה ומאלץ אותך לחשוב על מה שאתה אומר. (זאת לא בעיה לאנשים צעירים, לכן לך אין בעיה עם הכללים שאומצו כשאתה היית צעיר ויש לך בעיה עם כללים חדשים) כל הדברים האלה הם לא עניין של טעם או ערכים, הם לפעמים בעיות אמיתיות שחברה שמאמצת מדיניות כזאת צריכה לטפל בהן בסובלנות וסבלנות. מהצד השני, ונראה לי שזה החלק המעניין, יש בארה"ב מכונת זעם שמרנית (במובן הפוליטי של המילה) שמצליחה לעורר אנשים בכל העולם, אנשים שהדברים האלה מעולם לא נגעו בהם ולא יגעו בהם, ובכל זאת מכונת הזעם מצליחה לעורר בהם רגשות עזים בצורה שלא כל כך מובנת לי ולגרום להם להאמין באמונה שלמה שמדובר ב"נזק" או ב"סכנה". בעיני זה מגוחך, למיטב הבנתי, ואחרי שקראתי בהקפדה את כל הנימוקים שלכם, אין לרגשות החזקים שלכם שום הצדקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז לגבי 4. חוסר נוחות לגבי התקשורת שלך עם אנשים זה לא דבר פעוט ערך. מבחינתי התקשורת עם אנשים במקום העבודה - גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית - היא אחד הפקטורים המרכזיים בשביעות הרצון שלי ממקום העבודה שלי, ובמוטיבציה שלי לצאת אליו כל בוקר. כשהתקשורת היומיומית הופכת ללא-נוחה, ובכל משפט שאני אומר במסדרון אני צריך לחשוב פעמיים, זה מחיר לא זעום בכלל לשלם וזה פוגע סאיכות החיים שלי בעבודה. כמובן שאין סיבה להסיק מכך את איש הקש ש"בגלל זה זאת סיבה סבירה לומר למישהו שיש לו ישבן יפה". כי אני כמובן לא עושה זאת ולא טוען זאת. אבל כשרמת הפגיעות של אנשים הופכת לכזו שכל משפט סביר מקבל מטען טריגרי עודף, זה בהחלט מהווה פגיעה מתמשכת ברמת התקשורת במשרד. איפה שמים את הקוים למתי זה מוצדק - זה ענין מאד מורכב. אבל אריק מבטא הרגשה של הרבה אנשים - גם שלי לעיתים - שכבר עברנו את הקו שבו באמת נפגעים ממילים פוגעניו, למקום שבו טרנדים פרוגרסיביים הופכים כמעט כל מילה שנייה בשפה לפוגענית - וכן, בהחלט סביר שהטרנד שמספר לך ולכולנו שהמילה פוגענית, ממש *גורם* למילה להיות פוגעניץ לאנשים רבים, ולכן הוא בעצמו גוקם נזק מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי מסכים איתך ואם זה נראה היה כאילו אני מזלזל - זאת לא היתה הכוונה שלי. זה קשה, והקושי מוצדק. וחלק מהמאמץ להפוך חברה למכילה (אני עדיין לא בטוח שכככה אומרים inclusive בעברית) יותר צריך לכלול מאמץ להכיל אנשים שלא מודעים לזה שהם פוגעים ואנשים שרגילים לצורת הנתנהגות שנחשבת פוגענית. יותר מזה, לפעמים יש עובדים שפוגעים בכוונה וגם אותם, לדעתי, צריך לנסות להכיל. זה לא תמיד תהליך פשוט ובחברות רב תרבותיות ורב דוריות זה לא תהליך מובן מאליו. בגלל זה, לדעתי בסיטואציה הספציפית הזאת, לינטרים או פילטרים לאי מייל הם כלים טובים, שעוזרים לך לזכור שהמושג שאתה משתמש בו, מושג שאולי אתה רגיל להשתמש בו כל הזמן, הוא מושג שיכול להחשב פוגעני ושלא נחשב מקובל בחברה שאתה עובד בה כרגע, ושאולי כדאי לשקול להשתמש במושג חלופי. אני מסכים לחלוטין שהשאלה איפה להעביר את הקו היא הרבה פעמים שאלה מורכבת, והעובדה שהקו זז כל הזמן (וימשיך לזוז) לא עוזרת. אריק כתב שהוא עובד לבד, לכן נראה לי שהרגשות שהוא מביע לא רלוונטים לאתגרים איתם אתה נתקל במקום העבודה שלך ויותר לדברים שהוא קורא/שומע שאנשים אחרים (אמיתיים או לא) נתקלים במקומות העבודה שלהם. יש הבדל בין אנשים שמתמודדים עם אתגרים כאלה באמת לאנשים ששומעים על אנשים שמתמודדים עם אתגרים כאלה. "בהחלט סביר שהטרנד שמספר לך ולכולנו שהמילה פוגענית, ממש *גורם* למילה להיות פוגענית לאנשים רבים, ולכן הוא בעצמו גורם נזק מיותר." אני לא חושב שזה (1)סביר, (2)גורם נזק או (3)משנה. אני לא שולט על טרנדים, אני בקושי מודע להם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |