בתשובה להאייל האלמוני, 05/07/24 12:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי גם בצרפת יש רגע של שפיות |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לעזאזל עם הפסיכים של לה פן והימין הקיצוני ולכן הייתי מבין הכרזה על ״רגע של רע במיעוטו״ ו/או ״הצורך להכנס למיטה עם Strange bedfellows״. אבל רגע של שפיות? באיזה מובן השמאל הקיצוני והמטורלל בצרפת זה סימן לשפיות? איפה בדיוק הצלחת לזהות שפיות בפוליטיקה המשוגעת של צרפת וברחובות הנוטים לבעור שיש להם? מה מהרעיונות הבאים של ז'אן לוק מלנשון הם סימן לשפיות, לשיטתך: - האיחוד האירופי הוא כבר לא הפתרון אלא הבעיה - הליברליזם הכלכלי השחית לגמרי את האיחוד - ישראל היא קולניאליזם - העפת קורבין מהלייבור בבריטניה היא תוצאה של קנוניה יהודית והשפעה של הליכוד בבריטניה - תמיכה ביציאה מנאט"ו - התיחסות אל נאט״ו כאל "כלי לשעבוד לארצות הברית" - האשמת המערב בהתגרות ברוסיה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה סביבי עולם שלם שרק מתחרפן ורק משתגע עם מטורללים והקצנה עם רעיונות מאוד משונים, אבל אנשים מתנחמים כשקבוצת השייכות ה״נכונה״ שלהם מנצחת ולעזאזל אם מדובר בניצחון פירוס. הפוליטיקה כמשחק כדורגל ואנחנו רק צריכים לבחור ללבוש חולצה של שמאל או חולצה של ימין ולקפוץ מהספה ולצעוק ״גול״ כשמבקיעים לכיוון הרצוי. אני אומר: פאק דיס שיט. מה שקרה בצרפת צריך לעורר בחילה בכל מי שחושב שפוליטיקה שפויה (רצוי עם השארת הקיצונים בשוליים) זה דבר חיובי. זה נכון שמנעו מכוח פסיכי עולה להשתלט על המערכת, אבל באיזה מחיר? לי זה מריח כמו נצחון פירוס שיהיה מאוד זמני וזה למה: - או שיצליחו לפרק את הקואליציה של השמאל כדי לבנות משהו ללא קיצוניים (תוצאה - אופוזיציה די גדולה של כוחות קיצוניים מימין ומשמאל והמון אש וונדליזם ברחובות בשנה הקרובה לפני שיחזרו לבחירות). - או שלא יצליחו לפרק את הקואליציה של השמאל ויבנו כזאת עם הקיצוניים (תוצאה - ממשלה לא יציבה ו/או גרירת צרפת למדיניות הזויה של השמאל הקיצוני1 ו/או עוד אש וונדליזם ברחובות בשנה הקרובה לפני שיחזרו לבחירות). מה שזה לא יהיה בצרפת, שפיות זה לא יהיה. מכאן, בביצה המזרח תיכונית בה אני יושב, הדשא של הבריטים נראה ירוק יותר. אצל הבריטים יש לפחות אווירה נעימה יותר של הכרעה ברורה לאחד הצדדים (הזדמנות ללייבור לדלוור בשקט הבטחות בלי תירוצים או להענש על הבטחות שווא בעוד כמה שנים) ומישהו שעומד בראש עם היסטוריה של בעיטה בתחת של קיצוניים מטורללים אל מחוץ למערכת הפוליטית של המפלגה שלו. עם כל הביקורת שיש על האנגלים (ונראה לי שיש כזאת בעיקר לאנגלים) אני חושב שישראל וצרפת יכולים רק לקנא בשפיות (היחסית, כן?) של הפוליטיקה שלהם. _ 1 שכנראה ימשיך לצאת לרחובות להפגין, לשרוף ולשבור, למרבה האבסורד, גם כשהוא חלק מהשלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפוליטיקה הצרפתית תמיד היתה נטיה להגזים - לא צריך לקחת את כל מה שפוליטיקאי צרפתי אומר בכזאת רצינות. בכל מקרה, לא הרעיונות של מלנשון הם השפיות אלא העובדה שהם (מפלגות השמאל-מרכז) הצליחו לשתף פעולה ולמנוע את ראשות הממשלה מברדלה. אם בבריטניה הגוש הפרוגרסבי היה מסוגל לשתף פעולה השמרנים לא היו מנצחים בבחירות האחרונות, אם בישראל גוש ה"שמאל-מרכז" היה מצליח לשתף פעולה נתניהו לא היה מצליח להקים 80% מהממשלות האחרונות שלו. העובדה שמועמדים רבים משתי המפלגות הסירו את המועמדות שלהם אחרי שהם עברו את הסיבוב הראשון על מנת למנוע מפאשיסטים להבחר היא רגע של שפיות שצריך לצלם ולשמור באלבומים. למיטב הבנתי, אין למלנשון רוב ולמיטב הבנתי הממשלה הבאה תהיה ממשלת קואליצית שמאל-מרכז (או שיהיו עוד בחירות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״לא צריך לקחת את כל מה שפוליטיקאי צרפתי אומר בכזאת רצינות״. זה כל כך תשובה של אנשי ימין (שרואים את עצמם כמתונים) כשמדברים איתם על התבטאויות ודעות הזויות של חברים בקואליציות שלהם. ישראל היתה צריכה לקחת אותך ליצג אותה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. לדעתי, כן צריך לקחת ברצינות מה שנבחרים אומרים. גם לבן-גביר ולסמוטריץ׳ אין רוב ובכל זאת השפעתם על כיוון הקואליציה הוא לא זניח. קואליציות עם קיצוניים לא משאירות את הקיצוניים כגורם זניח ובלתי משפיע על מדיניות. ובלי קשר אתה יודע טוב מאוד שלא מדובר רק במשהו שאיזה פוליטיקאי ספציפי ואיזוטרי אמר. הדעות והאידיאולוגיה של השמאל הקיצוני בצרפת ידועות ומוכרות. מן המפורסמות. אתה משתמש במילה שפיות, אבל אני לא משוכנע שאתה משתמש במילה הזאת נכון. אם מותר להציג את מה שקורה עכשיו בצרפת כ״שפיות״, אז אני צריך לבחון מחדש את כל מה שאני חושב או יודע על סצנות בקומיקס של באטמן ב-Arkham Asylum. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שבישראל אין באמת פער בין ההצהרות הקיצוניות של הפוליטיקאים הימנים למעשים שלהם. יש הבדל בין ההשפעה של בן-גביר וסמוטריץ׳ להשפעה המקסימלית שמלנשון יקבל ככל הנראה. בצרפת יש שיטת ממשל שונה לגמרי מהישראלית, את השרים ממנה הנשיא (בהמלצת ראש הממשלה) ומלבד ראש הממשלה שאר השרים אינם חברים בראשות המחוקקת. נראה שלא הבנתי למה אני קורה שפיות. לפי שיטת הבחירות הצרפתית בכל מחוז בחירה יש (מקסימום) שני סיבובים, אם אף מועמד לא זוכה ברוב הקולות בסיבוב הראשון עולים לסיבוב השני שני הראשונים וכל מי שקיבל יותר מ-12.5% מהקולות. בסיבוב הראשון זכו רק 76 מועמדים, 501 מחוזות עברו לסיבוב השני ובאופן נדיר ב-311 מהם היו יותר משני מועמדים (ב-2017 היה רק מחוז אחד כזה). בסיבוב השני מנצח מי שמקבל יותר קולות (רוב מוחלט או לא). בתקופה שבין הסיבוב הראשון לשני פרשו 215 מועמדים הגוש המרכז שמאל והשאירו את אותן מחוזות עם שני מתמודדים (ואת החזית הלאומית בלי סיכוי לנצח). זה, לדעתי, שפיות. הייתי רוצה לראות כזאת בישראל ובבריטניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ההתארגנות הפוליטית לפני הסיבוב השני היא לכל הפחות מרשימה. לגבי השפיות בצרפת בשנה הקרובה, ימים יגידו. לי זה נראה כמו ניצחון פירוס שככל הנראה (לי) יתגלגל לכאוס ולניצחון סוחף של לה-פן בבחירות עוד שנה/שנתיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |