בתשובה לאביב, 22/06/24 13:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זאת הייתה פרפראה מנותקת ושידור חוזר ככל הנראה לא יהיה, לפחות לא מחר ב 1. לו יכולתי לתקן, הייתי מוסיף גם סימן תהייה ל׳זהו זה׳. כמו שציינת וזה גם מתבקש, הרי שהנטישה תהיה בלתי נמנעת הן בדרום ובפרט בצפון וכוחות צה״ל יאיישו את היישובים הנטושים. קולות הנוטשים ימשיכו להשפיע על המערכת הפוליטית ולא ילכו לאיבוד והשאלה היא האם בנסיבות החדשות הם ישנו את עמדתם הפוליטית ולהיכן. אני מעריך שדפוסי הצבעתם ישמרו ומכאן הרמיזה לש״ח. אבל מצד שני יש לקחת בחשבון את הקול הדומם שהולך להצביע הצבעת מחאה מתונה לליברמן או דרסטית (כמו שהישראלים אוהבים) לאב״ג. הצמד חמד אלו הם אספני הקולות הפוליטיים הכי ציניים שיכולנו לבקש. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו הולכים (בסבירות לא קטנה) להיכנס למלחמה איזורית שמי יודע איך נצא ממנה בצד השני (ומי מאיתנו בכלל יצא ממנה בצד השני). ההתעסקות הזאת באיזה חצי מנדט יעבור מאיזו מפלגה לאיזו מפלגה, דווקא עכשיו, כשלא ברור ולא ידוע עוד מה הם האירועים ומה עוצמתם, נראה לי כמו ניסיון לנחש לאיפה ינשבו מחר העלים, כשרואים שסופת הוריקן מתקרבת. שעשוע נחמד, אבל זה מריח כמו אסקפיזם. בשביל אסקפיזם יש דברים הרבה יותר מעניינים1. במילים אחרות: עזבו אותי מתוצאות של בחירות שעוד מעט מתקיימות באיזה עולם מקביל. אני הולך לעשות קצת סדר בממ״ד. __ 1 משחק לוח מומלץ שהתחלתי לשחק בשבועיים האחרונים: Dune: Imperium – Uprising. שילוב חביב בין ז׳אנר ה-Deck building games לבין Worker placement. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה סבור שההשפעה של טראומת ה 7 באוקטובר תסתכם במעבר (זמני?) של כמה מנדטים מצד לצד? זוהי מחשבה תמימה בעיני. ה 7 באוקטובר היא מלחמה לא פחות טראומתית ממלחמת יום כיפור. כנראה יותר. יעברו שנים עד שההשלכות המלאות יתבררו. """ 'כי אם לא נָקום מהאֵפֶר כעת', אמר הבן, 'לא נקום כבר, לעולם' - 'או שנקום כל כך שונים' - אמרה אשתי, 'כל כך זרים ונוראים, כל כך קשים ומָרים, 'ושונאים - - 'עד שלא נהיה שוב לעולם הדור הלא נכון". עכשיו זה רגע אחרון', נהם הבן, 'וגם אם זה נשמע כמו קלישאה, כלומר 'כלי לשעה', הרי ממש כעת הכללים נכתבים: 'אנשים שנעזבו- עוזבים. 'אנשים שננטשו- נוטשים. דבר אלי, אבי, תנשים, 'אני הולך ומזדקן, אבי, אני על הקרשים, 'עייפה נפשי לסבבים, עייפה. 'תן לי תקווה, תן לי סיבה - 'אתה שותק, אבי, אוֹמַר זאת במקומך: עכשיו הזמן להילחם, אנשים, נשים - 'עכשיו הזמן לצאת לרחובות ולכבישים, 'ויש למען מי להילחם, ויש על מה, 'כי מתנה כזאת, מהחיים, 'לא נקבל שוב לעולם, 'ולא תצמח לנו שוב מדינה מתוך המְדָנים. 'ויש למען מי להילחם, 'הכול כעת תלוי בכם, 'עכשיו הזמן לקום, לחיות, להיות לעם או לא להיות, להיות אדם או לא להיות - ויש למען מי, ויש למען מה, והכול תלוי על בלימה. """ דוד גרוסמן, 22 ביוני 2024, קפלן, ת"א |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר ספק.. כשכתבתי "ההשפעה של טראומת ה 7 באוקטובר" התכוונתי להשפעה הפוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> יעברו שנים עד שההשלכות המלאות יתבררו. ההשלכות הפוליטיות הללו אמורות להבשיל בקלפי. הפחדים הקמאיים של החברה הישראלית הוגשמו הלכה למעשה ומחזירות אותם לחשיבה טרום רציונלית. ארשה לעצמי לנחש שתנועת הרפלקס הפוליטית תגיע בקיצוניות ואם לא בבחירות הקרובות הרי שלאחריהם. 'הפחד ממוות אלים' - כדוגמת טרגדיית אוקטובר - מובילות תמיד לבחירה הפוליטית הקיצונית. >> 'אנשים שנעזבו - עוזבים' ; 'אנשים שננטשו - נוטשים'. נדמה לי שגרוסמן לא מתכוון לנטישה או עזיבה ביחסים אישיים, שכן, לא כל מי שנטשו אותו, ולא כל מי שעזבו אותו - סופו לנטוש ולעזוב אחרים. הוא בוודאי מתכוון לכך שאנשים שנעזבו על ידי המדינה - עוזבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> מחזירות אותה לחשיבה טרום רציונלית.. אם אתה רומז שתוצאות הבחירות שהעלו לשלטון את קואליצית בן גביר-אמסלם-רוטמן-גולדקנופף הן תוצאה של חשיבה רציונלית.. אני לא מסכים. ואני, לעומת זאת, חושב שהלך הרוח, בעיקר לפני הבחירות האחרונות - היה אדישות, ייאוש ובמידה רבה - אנוכיות. על הרקע הזה שגשגה השחיתות, ואווירת הביזה והניתוק שכל כך מאפיינת את ממשלת החורבן. מה שקרה ב 7 באוקטובר החזיר את רבים מאד לאהוב את המדינה ויותר מכך - להיות מוכן להלחם על ערכי הבסיס שלה. הדבר הזה, בסופו של דבר, יחלחל גם למערכת הפוליטית. אני יכול לאמר לך, כעדות אנקדוטלית של מי שהיה שם, שהקהל שנכח כאשר גרוסמן הקריא את השיר התחיל להריע בשורה "עכשיו הזמן לצאת לרחובות ולכבישים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אם אתה רומז שתוצאות הבחירות שהעלו לשלטון את קואליצית בן גביר-אמסלם-רוטמן-גולדקנופף הן תוצאה של חשיבה רציונלית.. הפחדים מהגרוע מכל הם אלו שיכולים להוביל לחשיבה טרום רציונלית. וכן, במובן מסויים גם תוצאות הבחירות האחרונות נבעו בגלל חשיבה טרום רציונלית. מקרה אב"ג הוא כולו תוצאה של חשיבה טרום רציונלית. רק הפחדים יכולים להוביל אליו את הפתק בקלפי. כמו שרק הפחדים יכולים להוביל את מפלגתה של מארי לה פאן לזכות בבחירות הבאות וזאת בתמיכת היהודים הצרפתיים וכיוצא בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> יעברו שנים עד שההשלכות המלאות יתבררו כן. וגם: מה שעבר על תושבי רצועת עזה. האם יש שם אפילו אדם אחד שלא שַכּל לפחות קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה? לכמה ילדים לא יהיה הורה או דוד בעל נכות כתוצאה מהמלחמה הזו? כשתהייה רגיעה, כשיהיו דיונים, ממשלות ישראל יחזרו להתחשבן על הסתה במערכת החינוך הפלסטיני, אבל מה זה באמת משנה מה אומרים לילדים בבית הספר כשהמציאות בבית היא שאבא קטוע-רגל ולא יכול לעבוד בגלל פצצה ישראלית? קטונתי מלחזות את המשמעות המדינית. אבל החברה הזו, האוכלוסיה הזו, תהייה משהו שישראל מעולם לא נצבה בפניו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברה שתקצין לעמדות קיצוניות יותר מהעמדות של החמאס או המשטר האיראני זה באמת מדאיג ודבר שמעולם לא נצבנו בפניו. הם עוד עלולים להקצין ולרצות לתת לנו סטירה או לחרוץ לשון, אחרי שהם יממשו את הסתם-אידיאולוגיה-רגילה-ישנה-וטובה שלהם של לשחוט יהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה אבל עם כל האמפתיה והסימפטיה למטרות המאבק ולגרוסמן, הסופר הלאומי הנעים שלנו דפק פה טקסט של יושבת ראש ועד עובדים שביקשה מהמזכיר שלה לנסח משהו לפני הטקס. פשוט תת-רמה. לעניין התוכן - הנאום שלו לוקה באותו מום שבו לקו נאומיהם ומאמריהם של שאר מובילי המחאה, ליקוי שנקרא לו "קתרזיס בניוטרל". בטקסט טיפוסי כזה שלושה חלקים: א) המצב ממש גרוע. ב) אנחנו/אתם ממש טובים וראויים, ומטרותינו ראויות. ג) לכן יש להעלות הילוך, לא להתפשר, ו... - לצאת לרחובות! אבל הלא כל הנאום הזה כולו קורה ברחובות, בפני אנשים שיצאו לרחוב, כבר שנה שלמה, והוא מבטיח להם שבפעם הבאה שייצאו לרחובות זה בטח יעבוד. מעולם לא ראיתי שהמליצו *באופן רשמי* על משהו אחר. למעט סרבנות מילואים, כל הדרכים האחרות להביע מחאה אזרחית (בואו נתמקד במחאה לא אלימה) - מרד מסים, לוחמת סייבר במכונת הרעל, חלוקת ממתקים ופעילויות לילדי מתנחלים/חרדים (חב"ד ליברלי שכזה), סתם מהשרוול, לא יודעת מה. שום דבר לא קורה, או מוצע בקווים מעשיים. רק עוד הפגנות. זה מרשים וזה קשה לצאת לרחובות באופן תדיר, אני לא מזלזלת לרגע. אבל זה עושה רק חצי עבודה, ולפעמים כמו במקרה ההפגנות נגד לוקשנקו, זה הכרחי אך לא מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו: אפילו בתור אב שכול שבנו נפל לחינם (ביום האחרון של מלחמה, אחרי הפסקת אש, בגלל גחמה של מקבלי ההחלטות) הוא לא מעז לקרוא לסרבנות בזמן הקזת דם מתמשכת בעזה. ממלכתיות היתר והנימוס האנגלי של המרכז-שמאל הישראלי הם בעוכריו, מול מחנה שאיבד כל רסן. (סליחה על העצבים. היום ראיתי שזרקו רימון למשרדים של "יוזמות אברהם". זה עצוב ומייאש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. מזדהה עם רוב דברייך. אבל הצופה לבית ישראל (אם להשתמש בתיאור של י"ח ברנר) אינו מחוייב לשרטוט תכנית פוליטית אפקטיבית ומרחיקת ראות אלא לביטוי השאיפות והתקוות של העם (במקרה זה הציבור). גרוסמן לא היטיב לשרטט את קווי המתאר של הפיתרון המדיני, אבל היטיב לתאר את שיברון הלב של הציבור. באשר לצעדים היותר אפקטיביים שתארת, הללו נמצאים בכוונת כל העת. מהומה בקניה. לפעמים החזון נבחן לא בנקיטת צעדים רדיקליים, אלא דוקא בהתאפקות ובהימנעות מהן. אנו נמצאים כפסע מחיסול הריבונות היהודית, כאשר כל שלטון שיוקם יופל ע"י מהומות של האופוזיציה. עדיף להימנע עדיין מצעדים רדיקליים ולהמשיך לנסות לחפש הסכמה חברתית רחבה לפשרה מסויימת. למשל, אינספק שמערכת המשפט בישראל דורשת רוויזיה מסויימת כדי להפוך אותה לרלאבנטית ומעורבת יותר בשמירת החוק והסדר ופחות מעורבת בתחום הפוליטי. צריך למצוא דרך כך שלא כל המחדלים של הזרוע המבצעת יונחו לפתחו של בג"ץ. אני לא חושב שזה מועיל שחה"כ שיש להם את הבמה הציבורית של הכנסת, רשאים לפנות לקבל סעד בביה"מ. ביה"מ נועד לפרש את החוק ולא להחליף את בימת הכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי ביקורת דומה ממישהי אחרת (אני לא מגיע לקפלן אלא מפגין בעיר מגורי בשרון), אבל כשקראתי את דברי גרוסמן הם דווקא נשמעו לי בסדר, בטח יחסית לרמת הנאומים שאני שומע כל מוצ"ש. אכן, הנוהג של הנואמים לדבר אל נערי המקהלה, לשבח אותם על כושר העמידות, להודות למפגינים1, לטעון שההפיכה המשטרית נבלמה בזכותם (נכון חלקית, לפחות באופן זמני) ולהבטיח ניצחון כי"אין לנו ברירה אחרת" (כאילו לאבותינו באושוויץ כן היתה ברירה), ואז, אגב, להסתלק מההפגנה מייד לאחר תום הנאום - ובכן, כל אלה כבר נאמרו באוזנינו 60 פעם בערך, וגם אם קשה להעלות רעיונות חדשים קצת גיוון (אולי סטנד אפ קומדי קצר? תחרות "השלט המצטיין" (נחשו מי בטוח יזכה בטיול לגלאפאגוס), שירי היתולים בנוסח סר בוסן-שלוסן, או משהו שמוחות טובים יותר משלי יכולים לחשוב עליו) לא היה מזיק. ___________ 1- הם מבינים, כנראה, שבסופו של יום הצטרפות להפגנה היא צעד אלטרואיסטי מסיבות שפירטתי כבר בעניין ההצבעה בבחירות. מלבד אי הנוחות הברורה, גיליתי שהשתתפות בהפגנות גורמת להזדקנות מואצת, ואני מתפלא שאף אחד לא מדבר על זה. עובדה: בשנה האחרונה הגיל הממוצע של המפגינים עלה במשהו כמו שני עשורים שהם הרבה יותר משנה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> שום דבר לא קורה, או מוצע בקווים מעשיים אני מרגיש אחרת. אבל זה הגיוני כי אנחנו לא באותם בפורומים. אבל אני לא הכתובת לטענות שלך וגם לא גרוסמן. אני כן יכול לתת לך כמה כתובות אחרות וערוצי פעילות אחרים (מתנצל מראש אם את כבר מכירה) 1. להצטרף לזום השבועי של רדמן מצורפת הקלטה של אחד האחרונים, אפשר לדבר איתו ישירות. 2. להצטרף לכח קפלן: אתר 3. להתפקד לאחת התנועות הפוליטיות (למשל מפלגת העבודה) 4. בזווית קצת אחרת: להתנדב במטה משפחות החטופים אתר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה שנייה של השיר של גרוסמן, אני חושב שהחמרת איתו יתר על המידה. גרוסמן לא קרא לצאת לרחוב ולא הבטיח למפגינים דבר. באותה מידה אפשר לנחש שהוא קרא להתקוממות נוסח קניה. לעומת זאת הוא היטיב לתאר את רגש המצוקה ואת הרגשת הדחיפות וההזדמנות האחרונה. למרבה הצער, גרוסמן לא יהיה זה שיאמר לנו, מה צריך לעשות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |