|
||||
|
||||
אכן. מזדהה עם רוב דברייך. אבל הצופה לבית ישראל (אם להשתמש בתיאור של י"ח ברנר) אינו מחוייב לשרטוט תכנית פוליטית אפקטיבית ומרחיקת ראות אלא לביטוי השאיפות והתקוות של העם (במקרה זה הציבור). גרוסמן לא היטיב לשרטט את קווי המתאר של הפיתרון המדיני, אבל היטיב לתאר את שיברון הלב של הציבור. באשר לצעדים היותר אפקטיביים שתארת, הללו נמצאים בכוונת כל העת. מהומה בקניה. לפעמים החזון נבחן לא בנקיטת צעדים רדיקליים, אלא דוקא בהתאפקות ובהימנעות מהן. אנו נמצאים כפסע מחיסול הריבונות היהודית, כאשר כל שלטון שיוקם יופל ע"י מהומות של האופוזיציה. עדיף להימנע עדיין מצעדים רדיקליים ולהמשיך לנסות לחפש הסכמה חברתית רחבה לפשרה מסויימת. למשל, אינספק שמערכת המשפט בישראל דורשת רוויזיה מסויימת כדי להפוך אותה לרלאבנטית ומעורבת יותר בשמירת החוק והסדר ופחות מעורבת בתחום הפוליטי. צריך למצוא דרך כך שלא כל המחדלים של הזרוע המבצעת יונחו לפתחו של בג"ץ. אני לא חושב שזה מועיל שחה"כ שיש להם את הבמה הציבורית של הכנסת, רשאים לפנות לקבל סעד בביה"מ. ביה"מ נועד לפרש את החוק ולא להחליף את בימת הכנסת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |