|
||||
|
||||
תיקון: עשרות אלפי מראות. לרוע המזל, שדות תרמו-סולריים הם מאוד לא כלכליים. העלות לקוט"ש היא בערך פי שניים משדות פוטו-וולטאים. |
|
||||
|
||||
מעניין. דוקא החיווט נשמע לי זול יותר בסדרי גודל (פי עשרת אלפים נניח?) לעומת זאת הניווט נשמע לי יקר יותר (צריך לכוון בדיוק). |
|
||||
|
||||
הכיוון (אני כתבתי את האלגוריתם) הוא לא מסובך. יש חבילות קוד פתוח של מיקום השמש (כולל תיקון של השבירה ליד האופק כפונקציה של טמפרטורה ולחץ האוויר) ולמצוא את חוצה הזווית בין הווקטור מהמראה לשמש והווקטור מהמראה למטרה זה טריגונומטריה בסיסית. הבעיה היא התחזוקה. צריך לבצע קליברציה של כל מראה כל כמה ימים, צריך לנקות אותן מאבק, האלקטרוניקה והמכניקה של המראה (מעבד, מנועים, חישנים) היא או זולה, או עמידה בטמפרטורות גבוהות, אבל לא גם וגם ויש יותר מדי תקלות שדורשות החלפה של חלקים. בארה''ב גם יש בעיה של ברקים ששוברים מראות ושורפים את האלקטרוניקה. |
|
||||
|
||||
>> אני כתבתי את האלגוריתם כבוד! אבל למה צריך חבילות (של קוד פתוח או לא) שיגידו את מיקום השמש? אם הכיוון הוא דינמי, לא עדיף לזהות את כיוון השמש בכל רגע באמצעות חיישן אחד בסיסי, ואז לכוון לפי מה שמקבלים? |
|
||||
|
||||
כשיש לך עשרות אלפי מראות (הפרויקט במדבר מואבי כלל 170,000 כאלה) אתה חוסך כמה שאפשר ולעדכן את המעבד פעם בכמה זמן מה התאריך ומה השעה זה יותר קל וזול מאשר להרכיב ולתחזק עוד חיישן. זה גם יותר מדויק. |
|
||||
|
||||
יש מעבד לכל מראה? |
|
||||
|
||||
מעבד זה מילה קצת גדולה, יותר בקר של Arm סדרה M עם 64 KB זכרון עבודה נדיף ועוד 500 KB זכרון עמיד. משהו ממש זול, אפילו בלי פעולות נקודה צפה. לחשב את זמני הזריחה והשקיעה (חיפוש בינארי מתי השמש חוצה את האופק) לקח כמה מאיות שנייה. |
|
||||
|
||||
תודה. וכל מראה (כולל הבקר, המנוע וכו' שלה) היא אוטונומית לגמרי? |
|
||||
|
||||
במידה מסוימת. המראה לא מחליטה בעצמה מה לעשות. יש לה בגדול שלושה מצבי פעולה: עמידה סטטית בפוזיציה נתונה (למשל לניקוי, לפתיחת מעבר לרכב בין השורות, מצב מאוזן להגנה מפני רוח חזקה), כיוון ההחזר לנקודה במרחב תוך מעקב אחרי השמש (על הדוד או על נקודת המתנה ליד הדוד או על מצלמת קליברציה) ותנועה בין מצבים. בכל מצב היא חייבת תקשורת עם מערכת הניהול ואובדן תקשורת לפרק זמן מסוים (שתלוי מה היא עושה) יגרום לה לעבור למצב “בטוח” יותר. כשהיא במצב שהיא מכוונת על המגדל, אובדן תקשורת של דקה יגרום לה לעבור למצב המתנה ולכוון לצד המגדל. במצבים אחרים אובדן תקשורת של 10-20 דקות יגרום לה לעבור למצב “בטוח” כשהיא אופקית. כשהיא בתנועה בין מצבים, היא בוחרת מסלול שבמהלכו היא לא תאיר על המגדל (למעט אם היא נדרשת להאיר על הדוד). |
|
||||
|
||||
נשמע שיש כאן פוטנציאל לסרט הוליוודי: קבוצת טרוריסטים משתלטת על מגדל שמש ומאיימת לאייד עיר אמריקאית גדולה. כמובן שיש בידם טכנולוגיה (מופרכת לחלוטין) שמאפשרת לעשות זאת. הטכנולוגיה תוסבר במהלך הסרט באופן שישמע לצופה הממוצע הגיוני, או לכל הפחות מסובך מדי בשביל לנסות באמת להבין ולזהות כבולשיט מוחלט. ג'ייסון סטיית'האם, כלוחם SWAT שפרש, נקרא לדגל בעל כורחו כדי להציל את המצב. |
|
||||
|
||||
אחד באפריל מתקרב, אז למי שלא מכיר הנה עוד כמה רעיונות. |
|
||||
|
||||
צריך כמובן שמטרת הטרוריסטים תהיה קרובה מספיק לשדה (המראות מעט קעורות כדי למקד את ההחזרה במרחק של 1-4 ק"מ, מעבר לזה ההחזר מפוזר מאוד) וגבוהה מספיק כדי שהמראות לא יסתירו אותה זו לזו (שדה של מראות הוא בעיקר אדמה חשופה ורק קרוב למגדל הן באמת צפופות). גם לנטרל שדה סולארי זה לא ממש קשה, בסך הכל אלה מראות זכוכית, בום על קולי אחד מעל השדה (או פצצה לא מאוד גדולה במרכזו) והאיום מנוטרל. |
|
||||
|
||||
אפשר להפיל עם זה מטוסים, נראה לי |
|
||||
|
||||
ואגב, לארתור סי קלארק (כמדומני) יש סיפור קצר ומשעשע למדי שבו מאה אלף צופים במשחק כדורגל שמצוידים במראות נוקמים בשופט ששרק לרעת קבוצתם1. 1 למי שחשב שלצעוק "השופט בן ***ה" זה לא יפה. |
|
||||
|
||||
הנסיונות לרכז אור שמש ע''י הרבה מראות ולעלות ספינות באש, כפי שמסופר שארכימדס עשה, נכשל פעם אחר פעם בגלל חוסר היכולת של אוחזי המראות לדעת לאן המראה האישית שלהם מכוונת בתוך שלל כתמי האור שבסביבת המטרה. לשופט שלום. |
|
||||
|
||||
אה, אז המילה "בדיוני" בסיפורי מד"ב היא ברצינות? (סתם, צריך לבוא בטענות לארתור ולא אלי. ועוד יותר מכך שכשחיפשתי את הסיפור הזה ברשת אחרי התגובה הקודמת, מצאתי סיפור אחר לגמרי שבו מראה גדולה של טלסקופ משמשת לנטילת מאור עינין של שליט דורסני1). ואחרי שחשבתי שמצאתי את התיאור הזה, שאלתי את ג'פטו4 על עלילת הסיפור בשם שמצאתי, ולדעתי הוא המציא סיפור חדש שלא קיים של ארתור סי קלארק: what is the plot of Arthur C clarke's story "the light of darkness"?
ChatGPT Arthur C. Clarke's story "The Light of Darkness" is part of his collection of short stories titled "Tales from the White Hart," published in 1957. In this story, the protagonist, Harry Purvis, is a regular patron of the White Hart pub, where he often shares tall tales and speculative theories with the other regulars. In "The Light of Darkness," Purvis tells a story about a scientist who has developed a device capable of capturing and storing darkness. This darkness, when released, illuminates everything around it. The scientist, however, encounters unexpected consequences when he releases the darkness in a room filled with people. Instead of providing light, it brings out the worst fears and nightmares of those present. The story explores themes of human psychology, the nature of light and darkness, and the unforeseen consequences of scientific advancements. It combines elements of science fiction with a touch of humor and philosophical reflection, typical of Clarke's style. |
|
||||
|
||||
אני זוכר במעומעם סיפור כזה. והאסוציאציה המיידית שלי היא לבדיחה ההורגת, שלפי הזכרון הלא מי יודע מה שלי משותפת לאסימוב ולמונטי פייתון |
|
||||
|
||||
התנועה של המראות היא מאוד איטית, הן לא מסוגלות לעקוב אחרי מכונית, בטח שלא אחרי מטוס. אם תנסה לעשות ''חומת אור'' שמקיפה את השדה תקבל עוצמת קרינה לא ממש גבוהה בכל נקודה על ההיקף. |
|
||||
|
||||
נראה לי שלנטרל שדה גדול (נניח מאות מטרים כל צלע) זה לא כל כך פשוט. פצצה לא גדולה תשפיע על רדיוס של כמה מטרים, ובום על קולי סביר שלא ישבור כלום. |
|
||||
|
||||
עד כמה שידוע לי, טיסה על קולית בגובה נמוך יכולה בהחלט לשבור חלונות זכוכית ונראה לי שגם מראות ישברו במקרה כזה. גם גל הדף של פיצוץ שובר חלונות ברדיוס די גדול. ממה שמראים בתקשורת, אפילו רקטה עם עשרות ק''ג של חומר נפץ שוברת חלונות ברדיוס של עשרות מטרים. פצצה עם מאות ק''ג של חומר נפץ תעשה נזק נרחב בהרבה. |
|
||||
|
||||
זה נראה לי מאד תלוי בכיוונים. גל הדף מתפשט בדרך כלל באיזה קונוס מנקודת הפגיעה (בגלל זה כדאי לשכב על הכביש כשיש טילים מסביבך). החלונות שנשברים הם לא בגובה הרצפה, אלא בגובה של כמה קומות בבניינים. ובנוסף שטח עירוני צפוף גם מגביר את ההדף לעומת שטח פתוח. אבל אין לי באמת מידע על המראות, אם הן דקות ושבירות כמובן שזה ישפיע על הנזק הנגרם (מה שהיה לי בראש לאורך הפתיל זה הזכוכיות על קולטי שמש של דודים, שנראות לי די עמידות. אבל אולי זה לא הכיוון). |
|
||||
|
||||
זה מצריך ניסוי כנראה. אני רק ניסיתי לבדוק איך לזהות התנגשות במכשול ולעצור בזמן (שברתי ככה מראה או שתיים) וראיתי כמה וכמה מראות שנשברו מפגיעת ברק. |
|
||||
|
||||
אז נראה דוקא שהכי יעיל זה סופת ברד עצבנית. |
|
||||
|
||||
נשאר רק לפתח את הטכנולוגיה שתייצר סופה כזאת בזמן ובמקום הרצויים. |
|
||||
|
||||
כשרוצים הדף1 חלש אבל בכל הכיוונים מייזמים את הפצצה מעל לקרקע, לא טריק מורכב במיוחד לביצוע. ואולי אם יקומו עלינו החוות הסולריות ונעסיק את עצמנו בקרב מולן יהיה טוב יותר לכולם2. ---- 1. בשימוש המקובל הרסס יותר רלוונטי. 2. קרנות הפנסיה שלנו מושקעות יותר בגז, אני מניח? |
|
||||
|
||||
יש טכנולוגיה קיימת די יעילה, בשימוש מאז מלח"ע II פצצות מצרר נ.א. |
|
||||
|
||||
גיימס בונד - למות ביום אחר. אוקי אז זה מראה בחלל, אבל דומה מספיק |
|
||||
|
||||
האם לכל מראה מעשרות האלפים יש שני מנועים (צידוד והגבהה) משלה כדי לכוון אותה? זה לא המון כסף? |
|
||||
|
||||
כן וכן. |
|
||||
|
||||
אי אפשר להכליא חמניות עם מראות? |
|
||||
|
||||
ללארי ניבן זה הצליח, לאחרים עוד לא. |
|
||||
|
||||
מה ייצא לך ממראות שמכוונות ישירות אל השמש? אבל אולי אפשר להשתמש במתקן עד שאותו לייזר עתידי (עוד שנתיים, כידוע) ייכנס לשימוש? מפעל טקסטיל מסויים יוכל להנות מהגנה פוטונית לפחות בשעות היום (עננות בטח לא תפריע יותר מדי בהתחשב בשטח העצום של כל המראות). |
|
||||
|
||||
זה, למשל, רעיון ביומימקרי מעולה. המנגנון ידוע. אפשר להשתמש במנגנון שגורם לפרחים ועלים לעקוב אחרי השמש. לא צריך חיבור רשת. מתאים מצויין לגופים גדולים שזזים לאט. |
|
||||
|
||||
א. שאפו. ב. התכוונתי לא (רק) לחישוב עצמו, אלא למנגנון המכני-אלקטרוני שאמור, כמו שגם אתה ציינת, לבצע לאורך שנים תנועות מדויקות למדי ובאופן יציב והדיר. כשבמקום מראה יש קולט שמש וולטאי, הדיוק בכוונון יכול להיות קטן בסדרי גודל, וטעויות קטנות לא ישנו הרבה לתוצאה הכללית. או לפחות זה הניחוש שלי, לא התעסקתי אף פעם בטכנולוגיה הזו. |
|
||||
|
||||
לוחות פוטו-וולטאים לא צריך להזיז בכלל. יותר מזה, אבק יוצר פיזור שכמעט לא פוגע ביעילות של לוחות פוטו-וולטאים (תלוי כמובן כמה אבק) אבל מורח לחלוטין את הדמות שהמראה מייצרת וגורמת למראות רחוקות להיות לא אפקטיביות. לכן צריך לנקות מראות הרבה יותר מאשר לוחות. |
|
||||
|
||||
>> לוחות פוטו-וולטאים לא צריך להזיז בכלל. אבל זה לא היה מועיל אילו כן היו מזיזים אותם? ההספק של לוח מן הסתם פרופורציונלי לקוסינוס זווית הפגיעה של קרני השמש, ואני מנחש שמציבים אותם כך שהם יהיו בדיוק ניצבים לקרניים בשעת השיא של הקרינה (בממוצע שנתי או משהו, הרי יש הבדל בין החורף לקיץ). אי אפשר לשפר את סה"כ התפוקה בכמה עשרות אחוזים אם משנים באופן דינמי את הכיוון שלהם? או שהוספת מנגנון כיוונון תייקר את העסק יותר מדי? |
|
||||
|
||||
לא עבדתי בתחום, אז אני לא באמת יודע, אבל מעשית אתה לא רואה לוחות פוטו-וולטאים עם כושר תנועה, אז אני מניח שזה לא כלכלי. |
|
||||
|
||||
ואם כבר אתה בסוד העניינים - מישהו חישב שם את הסיכון שמהגדל הזה יגרום תאונות דרכים קטלניות בגלל הסינוור הזה? |
|
||||
|
||||
סינוור מהמגדל עצמו אף פעם לא היה שיקול בתכנון. המטרה צבועה בצבע שחור מיוחד עם מעל 99% בליעה באור נראה. בשדה שבמדבר מואבי התלוננו על סינוור דווקא מהמראות עצמן שלפעמים בזמן תנועה מאירות את הכביש המהיר 15 בין לוס אנג’לס ללאס וגאס. שיניתי את אלגוריתם התנועה להעדיף לבצע תנועת סיבוב כשהמראה מכוונת לגובה מאשר כשהיא מכוונת נמוך (כל תנועה היא שילוב של סיבוב ועילרוד ואפשר לבחור את הסדר). |
|
||||
|
||||
לפחות מהנסיון הקצרצר שלי - במרחק 5 קילומטר הסינוור היה ממש לא נעים ומטריד. |
|
||||
|
||||
באמת? אני עובר שם פעמיים-שלוש בשנה, ואף פעם לא הרגשתי מסונוור. |
|
||||
|
||||
גם אני נסעתי שם פעמים רבות, ומעולם זה לא הפריע לי. זה אפילו סוג של אטרקציה תיירותית בנסיעה (אצלנו במשפחה קוראים למגדל הזה ''אייזנגארד''). מה שמעיב על האטרקציה היא הטענה של ארגוני הצפרות שלא מעט ציפורים נקטלות שם, בגלל מפל טמפרטורות תלול מדי (אבל לא ידוע לי אם זה מבוסס על נתונים). |
|
||||
|
||||
אני לא אתפלא אם הסינוור הוא תופעה שתלויה בזוית השמש ומיקום המתבונן/הנהג, ולכן לא בכל שעה ביום היא חמורה באותה מידה. זה בכל זאת מקטין את הסיכון המצטבר לנהגים, ואני שמח שכך הוא הדבר. והשם החייזרי למונומנט מתאים בהחלט. |
|
||||
|
||||
אייזנגארד? המשפחה שלי ישר קבעה שזאת העין של סאורון שם למעלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |