בתשובה לשוקי שמאל, 15/10/23 21:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מבין גדול ביחב"ל, אבל יש כמה דברים שברורים לי: 1. ברור שארה"ב שולחת נושאת מטוסים שניה לאיזור (מתוך 11 בצי כולו) לא כדי לאיים על חיזבאללה אלא על איראן. 2. ברור שאיראן לא עומדת בפני עצמה אלא היא חלק מציר. אין דין איראן כדין אפגניסטאן או עיראק. מה שאתה קורא לו "המשחק הגדול" הוא משחק שמשחקות שלוש המעצמות. תקיפה ישירה של המאמץ הגרעיני האיראני עלולה להוביל למלחמת עולם. שתי נושאות מטוסים כאן זה לפחות נושאת מטוסים אחת פחות ליד טאיוואן. 3. חשיבות האקט ההצהרתי האמריקני עבורנו היא עצומה. אלמלא נושאות המטוסים אין לי ספק שיום אחרי הפלישה הקרקעית לעזה החיזבאללה היה פותח את החזית הצפונית במלוא עוצמתה. גם עכשיו אני לא משוכנע שזה לא יקרה על אפם וחמתם של האמריקאים. צה"ל הקטן והחכם של היום לא בנוי למלחמה ארוכה בשתי חזיתות ויותר כפי שהוא היה ב 73', כך אומר לנו בריק. לענין הכניסה הקרקעית: לדעתי מטרת המלחמה חייבת להיות חיסול החמאס כולו. לא "חיסול יכולותיו הצבאיות"- חיסולו הכללי. חיסול החמאס ישרת שתי מטרות- 1. החזרת הבטחון של אזרחי ישראל ביכולות הצבא להגן עליהם. 2. הצגת תכלית בפני כל הזירה המזרח תיכונית. שלא יתפסו תחת. עצירת המלחמה בטרם חוסל החמאס עלולה להיות הרת אסון בטווח של שנים בודדות. שכן אי השגת שתי המטרות הללו פוגעת קשות ביכולת הקיום של המדינה. לכן לדעתי אנחנו חייבים לשלם את המחיר הכבד של כניסה קרקעית ומלחמה ארוכה ורוויות קורבנות מבית לבית וממנהרה למנהרה. אחרת בתוך שנים בודדות יגבה מאיתנו מחיר כבד בהרבה. ארה"ב פתחה לנו את חלון ההזדמנויות, ומעודדת אותנו להשתמש בו בכל לשון. כולי תקווה שננצל אותו עד הסוף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. מובן שאני לא מסכים. יש הרבה נקודות בהן אנו נמצאים על מישורים מקבילים שאין ביניהן כל כך מגע. כך שקשה להתווכח נתחיל מזה שסין ורוסיה אכן אנטי אמריקאיות. זה לא בהכרח עושה אותן בעלות ברית הגנה עם איראן. רוסיה לא הזדרזה להכריז מלחמה על ארה"ב למרות שזו התייצבה בכל דבר למעט נעלי חי"ר קרקעיות, לצד אוקראינה. הסיכוי שרוסיה תעשה זאת בגלל התקפה אמריקאית על איראן, הוא קלוש. מנגד, אתה שוכח שארה"ב של ביידן, זה עתה הרימה דגל לבן ונמלטה מאפגניסטן עם הזנב בין הרגליים. הרפובליקנים התאהבו ברוסיה והדמוקרטים תמיד הסתייגו מהרפתקאות צבאיות בחו"ל, כך שביידן יודע מצויין שמדיניות של נושאות מטוסים ועמידה אמיצה לצד בעלי ברית, שכרה בצידה. ברגע שזה הופך למגפי צבא אמריקאיות על הקרקע, זה רע מאד בסקרים. אני מניח שאנשי ביידן רואים בישראל, תואמת אוקראינה. בעלת ברית, המסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה ובכל מקרה לא תחייב מעורבות קרקעית של ארה"ב. אם ישראל תתקוף את איראן, ארה"ב תסייע לה מרחוק ותספק לה מטריה בינלאומית. האם היא תיקח חלק פעיל בתקיפה? הסיכויים נמוכים מאד. אני פחות נחרץ ביחס למתקפה (בפרט מוטסת) על חזבאללה. ההסתייגות שלי כאן נוגעת לכך שמתקפה אמריקאית על החזבאללה לא תוסיף הרבה מעבר למה שישראל מסוגלת לעשות לחזבאללה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המשחק הגדול בין ארה"ב רוסיה וסין אני יודע שאני לא מבין לעומקו. יש בו כל מיני קודים שהם מבינים ואני לא. אני יודע שנושאת מטוסים זה קוד, ושתי נושאות מטוסים זה עוד קוד. והתמיכה המופגנת של ביידן בהתקפה ישראלית על עזה זה עוד קוד. אם ישראל תתקוף את איראן תקיפה גלויה? עכשיו? לאיזו מטרה? מה שאנחנו זקוקים לו יותר מכל כרגע הוא הגבלת מספר החזיתות, כדי שהטיפול שלנו בחמאס יהיה כמה שיותר יעיל. בזה לדעתי באו האמריקאים לעזור לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה שום תוצאה צבאית שמשיגה את מטרה 1. לא קרוב אפילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוצאה הצבאית היא חלק מהעניין. אני מכין תגובה כוללת יותר בעניין הסולידריות ועתיד המדינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לשוקי, רק מנסח את זה כשאלה (לכולם) ולא כקביעה: מה יכולות נושאות המטוסים האמריקאיות לעשות לחיזבאללה שצה"ל לא יכול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נושאת המטוסים יכולה לשלוח מטוסים למשימות כשלמטוסים הללו יש הילה מיוחדת שהיא לא תוצאה של יכולת טייס או יתרון טכנולוגי. מי שיצליח/יעז להפיל מטוס שכזה, יסתבך עם מעצמה עולמית. ״אבל הם התחילו״ לא ממש יעזור למצב של זה שהכניס את עצמו לסיטואציה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, אבל מנחש (לא רק בהקשר של נושאות מטוסים, אלא כל הכוחות האמריקאים שהוסתו לאזור): (1) לאפשר לחיל האוויר להתמקד בזירה יחידה, (2) לשחרר את ישראל מלחץ בינלאומי ודיפלומטי בגלל תקיפות בלבנון או סוריה, (3) לתקוף או לפחות לאיים גם על מטרות באיראן, תימן וכו', (4) גם מבלי להוסיף יכולת איכותית חדשה, מדובר בהכפלת כוח מאד משמעותית (בהגזמה רטורית: נושאת-מטוסים = צה"ל אחד). זה נשמע לי כמו איום רציני על כל מי ששוקל להכניס את עצמו לזירה. (5) זו הוכחה במעשים לכנות ההצהרות הפומביות והדיפלומטיות של האמריקאים בדבר תמיכתם בישראל, וממזער משמעותית את הסיכון שמישהו יחשוב בטעות שהם מבלפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים ומוסיף: (6) נושאת מטוסים, והצי הקטן שצמוד אליה, יכולים לעזור במניעת אספקה אירנית / סורית לחיזבאללה בלבנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיליתי עכשיו שרון בן ישי סיכם את רוב נושאי הפתיל הזה שלשום | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מעניינת, אני יכול לחשוב על כמה אופציות (לא בטוח שכולן נכונות): א. אפילו אם נניח שזה שקול 'רק' לתוספת של שני בסיסי חיל אוויר1 - וכאלה שלא עסוקים כבר ברובם בעזה - זו תוספת מכובדת. ב. לבסיסי חיל אוויר יש מסלולים ושאר נכסים שאפשר לתקוף בטילים מדויקים. ומיקומם ידוע בדיוק ממזמן. זה לא תקף (במידה כלשהיא) לנושאת מטוסים. ג. על פי מלחמות המפרץ, לאמריקאים יש טילי שיוט בכמות ועוצמה שלנו אין. ד. נושאת המטוסים היא גם איתות ברור לאיראן עצמה, לעניות דעתי. וראה טילי השיוט וכו'. ה. יש מצב שזה איתות אפילו לרוסים שכידוע חלק ממטוסיהם נמצאים באיזור. ראה Don't. ו. דומני שנושאת מטוסים לא באה לבד - היא מלווה בצי של משחתות שנזקן מהים ליבשה יכול להיות משמעותי. 1 לא בדקתי לאחרונה כמה מטוסים יש בנושאת מטוסים הספציפית, וכמובן שאפילו היה לי ידע על סד"כ בסיס ח"א, לא הייתי חולק אותו כאן. סתם זרקתי מספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נושאת מטוסים" היא עסקת חבילה של נושאת המטוסים עצמה, המטוסים שעליה (סד"ג של 5-10 טייסות קרביות, אם הבנתי נכון), טילי תקיפה ושיוט, משחתות, מודיעין, נחתים וכנראה איזה צוללת אחת או שתיים. זו באמת לא הגזמה מטורפת לומר שהסד"כ קרוב יותר ל-"כל צה"ל" מאשר ל-"טייסת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לעונים. להבהיר את השאלה שלי, ברור שמול איראן ואולי גם רוסיה התמיכה האמריקאית משמעותית מאוד, לכן שאלתי ספציפית מול חיזבאללה. אני מבין את כל עניין הכפלת הכוח, פשוט נראה לי שזה עוד מאותו דבר שיש לצה''ל ושלצה''ל ממילא יש בו עליונות מוחלטת מול חיזבאללה, ולא כל כך עוזר היכן שצה''ל עלול להתקשות. אני מקבל שהכמות היא בכל זאת חשובה, וגם את העניין החשוב שבחלוקת נטל הפגיעה באזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף על מה שכולם אמרו, זה גם מהווה מנוף לחץ *נגד* ישראל. אין מתנות חינם. הממשל האמריקאי יוכל - אם ירצה - לאיים להרחיק את נושאות המטוסים (ומבחינה פוליטית זה איום עם שינים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, בדיוק התכוונתי לכתוב הערב שלנושאת המטוסים יש שני צדדים. מהכותרות כבר ניתן להרגיש שהיא מפעילה לחץ רב כיווני. כמו גם ביקורו של הנשיא האמריקאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני צדדים לא מתאים לאוניה. נושאת מטוסים גם עושה גלים או אולי: האמריקאים שלחו ספינתם על פני המים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשל שלי היה בראש זו חרב. נושאת מטוסים זץנושאת מטוסים זו חרב גדולה. ואפשר להניף אותה לשני הכיוונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סקפטי בנוגע לחיסול החמאס. קודם כל, אני לא בטוח שזה מוגדר היטב, הרי לא כתוב לאנשים על המצח "חמאס"/"לא חמאס". אז תאמר, אתה רוצה להגיע למצב שאין ברצועת עזה פלסטינים חמושים בכלל: נניח שניקית כמעט את כל הנשק, מרקטות ועד רובים, וכל אחד שם שאי פעם בחייו החזיק רובה או ירה רקטה מת או נכלא או גורש. זו כבר שאלה קלישאית בימים אלה, אבל מה אחר כך? אנחנו כבר יודעים שנשק יכול לזרום בחזרה די מהר, ונערים הופכים ללוחמים חדשים. האם אתה יכול לחסל את רוח החמאס, שממנה יצמח שוב חומר? וכמובן, החומר החדש לא חייב להיקרא "חמאס" דווקא כדי למרר את חיינו באותה מידה. אני לא אומר שאין תועלת בהשגת הניקוי הנ"ל, יש תועלת גדולה. אבל אם גם המחיר שלו כבד, באבדות שלנו ו/או בשואה (סליחה) הומניטרית לאוכלוסיה בעזה, אז אני פחות בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבזק טרי ב-ynet: 11:11 אהוד ברק: "אי אפשר למחוק לגמרי את החמאס, צריך להתמקד בחיסול היכולות המבצעיות" ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק אמר בריאיון ל-ynet Live כי "אנחנו לא יכולים למחוק לגמרי את החמאס. החמאס הוא אידאולוגיה, הוא נמצא בחלומות של אנשים, בלב שלהם, בראש שלהם. הצעד המעשי שהפעולה צריכה להשיג יהיה חיסול כל היכולות המבצעיות של חמאס ברצועת עזה, וזו משימה מספיק מסובכת, אז בה צריך להתמקד". ... (ניר (שוקו) כהן, שרון כידון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמפרש את הסיסמה ״חיסול החמאס״ במובן של מחיקת האירגון מעל פני האדמה ומראשם של האנשים, האכזבה שלו מהכישלון ידועה מראש. יש לפגוע ביכולות המבצעיות של החמאס בעזה (פעולה צבאית) ולפעול כדי למנוע את שליטתו של החמאס בעזה בעתיד (וכאן נפתחת קופסת השרצים של הדיון על האופק המדיני). לא נראה שהישראלים החליטו שצריך לעשות את אשר צריך לעשות. הסנטימנט והדמיון הישראלי עדיין קיים רק במישור האידאי/פנטסטי ולו שני מצבים דיסקרטיים: לשטח את עזה או צריך לא לעשות כלום כי סטינג שר פעם שהוא אף פעם לא ראה פתרון צבאי. ישראל לא מוכנה לקחת את האחריות על הנעשה בעזה על ידי הסדרי ביטחון שיפעלו בעזה בשיגרה. הישראלים בכלל לא חושבים או מוכנים להרהר בדברים כמו כיבוש הרצועה וגם ( מצד שני) לא על מאמץ בינלאומי, בהובלת ויוזמת ישראל, להעברת השליטה על עזה לידי הראשות הפלסטינאית. אין תוכנית סדורה או אופק מדיני. מפלגה שיכולה להיות לה בייס אלקטורלי מאוד רחב בישראל היא מפלגה ששמה יהיה ״קסמים עכשיו״. בסבירות גבוהה (לדעתי) מה שאנחנו רואים היום זה בסה״כ עוד סבב וחלק מהסיפור הטראגי, המעגלי והמדמם של עזה. החמאס והאידיאולוגיה שלו שולטים בשני הצדדים. מדכא, אבל נראה לי שזה המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 685191 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנמשל? שאולי ישראל, ככובשת של עזה, תזכה לשיתוף פעולה נרחב של מקומיים? לא הייתי עוצר את נשימתי. אני ספקטי אפילו אם הרשות הפלסטינית תזכה לשיתוף פעולה כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנמשל שאנחנו חייבים לעשות בהם שפטים. רק עכשיו שמתי לב כמה ביטויים יש בעברית לנקמה. כמו 100 המלים לשלג שיש לאינואיט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 762880 לא הזכרת נקמה בין מטרות הכניסה הקרקעית. איפה זה נכנס? למה אתה מתכוון בנקמה (או בלעשות שפטים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה צודק (ולצורך הדיון נניח שאתה צודק), ולכן מעניין אותי לדעת: מדוע? וצר לי שאין לי ידע היסטורי בגרוש ולכן הדוגמה היחידה שעולה בדעתי היא הכנעת הרייך השלישי, אז אשאל: מה, רוח החמאס איתנה יותר מהאתוס הנציונל סוציאליסטי? או שזו הכלכלה, טמבל? מה ההסבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הרייך השלישי וגם יפאן באותה מלחמה. אני לא מפסיק לשאול את עצמי אם זה יכול לעבוד גם בעזה, ולמה נראה לי שלא. הבדל אחד לרעתנו הוא שלפלסטינים יש מטען היסטורי כבד של שנאה לציונים, ואנחנו גם לא מפסיקים לתת להם דלק לשנאה. לנאצים וליפנים לא היה כזה מול בעלות הברית. כלומר, כן, ההפצצות בסוף המלחמה היו אכזריות מאוד, אבל הן היו אפיזודה קצרה ואחריה כיבוש נאור. האפיזודה שלנו ארוכה וצרובה, ואני לא חושב שאנחנו (יהודי ישראל כקולקטיב) מסוגלים לכיבוש נאור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא חושב שאנו מסוגלים, אבל בגלל מי שאנחנו. לא בגלל מי שהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, לכך התכוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמה שמעניין בהקשר הזה הוא ההבדל בין מלחמת העולם הראשונה לשניה. בסוף הראשונה בעלות הברית החליטו לנקום ולהשפיל את הגרמנים, ולהבדיל בסיום מלחמת העולם השניה בעלות הברית השקיעו מליונים בשיקומה (הכלכלי והפוליטי) של גרמניה. אני לא רואה סיכוי שישראל תשקיע בעזה (ובתושביה) אחרי המלחמה משאבים דומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אבל בכל זאת לא נראה לי שזה העניין. ארה"ב לא השקיעה עשרות מיליארדים באפגניסטן? מדינות אירופה לא השקיעו וישקיעו הון ברצועת עזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השקעה כספית בפני עצמה לא מבטיחה הצלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי תמיד לזכור שמלחמת יום כיפור הסתיימה בהסכמי שלום עם מצריים וירדן. זה למעשה בלתי אפשרי לנחש איך יתגלגלו הארועים. זה בעיקר תרגיל אינטלקטואלי מרתק. חיסול החמאס זה מושג מאד בעייתי. החמאס הוא כנופיה וכדרכן של כנופיות, לעולם לא חסרים מועמדים להחליף את ראשי הכנופיה שהצלחת להיפטר מהם. זה די מזכיר מלחמה בפשע המאורגן. הייתי רוצה להטות את הדיון לכיוון אחר. אזכיר כאן את האמרה הידועה של קלאוזביץ: המלחמה היא המשכה של המדינאות בדרך אחרת. בישראל יש כרגע שני מדינאים: המנוול ולפיד. אצל שניהם המדינאות היא יצור המתקיים ברובו במדיה התקשורתית-חברתית ולא במציאות. שניהם בעצם מנסים לשמר את הסטטוס קוו בכל מחיר ונעדרים חזון או תכנית אב של ממש לגבי העתיד. הסכמי אברהם ומשהו עם סעודיה בד בבד עם מדיניות התנחלות ביו"ש אינם אלא תמרונים לשומקום. בכל מקרה, נראה שלשניהם גם יחד יש תמיכה ציבורית מצומצמת מאד. במקומם בחרה הציבוריות הישראלית להתבצר מאחורי השילוש גלנט, גנץ ואייזנקוט. אני חסיד לא קטן של אייזנקוט, אבל ברגע של צלילות דעת, צריך להודות שהסיבה העיקרית לתמיכתי בו היא שהוא אדם שאינו מרבה דברים. ניגוד מבורך ביחס למנוול. שלושת חברי הדירקטורט הם אנשי צבא בעלי רשימת הישגים אפורה למדי. עד עתה אפאחד מהם לא הציג תמונת עולם וחזון מדיני של ממש. אין להם שומדבר להציע מלבד הפצצות מן האויר וטורי שיריון הנעים לשומקום. שמעתם ממי מהם השערה כלשהי לגבי מה יעשה בעזה לאחר שתיכבש? לעומת זאת שורו והביטו מה קורה במשרד החוץ. אין דבר שמלמד על חומרת המצב כמו הרוטציה בין שני פעילים פוליטיים שאחד מהם הוא אישחדש בתחום הלאומי והשני עסקן פוליטי שהישגו העיקרי הוא איחור של עשרות שנים בהכנסת תחב"צ המונית לישראל. נכון שבישראל אפשר למנות גם את שקלי ומאי גולן ברוטציה לשר החוץ מפני שמדיניות החוץ מנוהלת ממשרד רוה"מ. וכאן הגענו לאחת המכשלות הבסיסיות ביותר של ישראל בעשורים האחרונים. ישראל מונהגת ע"י המנוול, הנפוליון החדש, המתמודד עם ארבע משימות שאין מדינאים רבים בעולם המתמודדים אפילו עם אחת כמותן: מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל, המאבק הפוליטי בין פלגי ישראל ומערכה משפטית כנגד שלטון החוק. אני מניח שיש בזה תרומה לא משנית למפולת הנוכחית. בנסיבות אלו איני רואה סיבה רבה לאופטימיות ביחס למה שמחכה לנו. מצבנו מזכיר מצבו של אדם לא בריא העומד בפני ניתוח קשה. התקווה הריאלית במצב זה היא שנצליח לשרוד את הניתוח ולהישאר בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגיד "שמלחמת יום כיפור הסתיימה בהסכמי שלום עם מצריים וירדן" זה כמו להגיד שמלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהקמת צ'כוסלובקיה ומדינת ישראל. יש אמנם פער של עשרות שנים בין הארועים וכמה דברים שוליים שקרו באמצע (מלחמת לבנון, האינתיפאדה, הסכמי אוסלו), אבל פוסט הוק ארגו פרופטר הוק [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאום סאדאת בכנסת 1977 מלחמת לבנון הראשונה 1982 אינתיפאדה ראשונה 1987 הסכמי אוסלו 1993 מאחר ואני לא כותב כאן דוקטורט או ספר היסטוריה, אמשיך באריגת הנאראטיבים שלי שחלקם אכן מבוססות על ניחושים והערכות ולא על עובדות מוצקות. (במה יגרע חלקי לעומת פרשנים "מוסמכים" אחרים כמו ממשלת ישראל וצה"ל?) מלחמת יוה"כ והסכמי השלום היו פרי חזונם של שני אנשים: אנואר סאדאת והנרי קיסינג'ר. סאדאת הוביל מדיניות של שבירת הסטטוס קוו שנקבע בתום מלחמת ההתשה. סאדאת הבין שהמצב הכלכלי המדרדר במצריים מחייב שיפור היחסים עם ארה"ב, פתיחת תעלת סואץ והחייאת תעשיית התיירות. הוא יזם הצעות שונות (די בכיוון הסכם השלום שנחתם בסופו של דבר). מתווכים שונים ניסו לברר אפשרויות (צ'אוצ'סקו, קרייסקי, גולדמן), כאשר הניסיונות הגיעו לשיא במסעות התיווך של קיסינג'ר. היה ברור שלמנהיגי ישראל אין חזון ואין תמיכה ציבורית לויתורים מרחיקי לכת לטובת העתיד. לכן הורה אסאד על מתקפה צבאית מצרית-סורית כוללת על ישראל. למרות התוצאות הצבאיות המאכזבות, סאדאת הצליח בעזרת קיסינג'ר לשמור על שני הישגים חיוניים: הצבא המצרי הצליח להחזיק במאחזיו ממזרח לתעלת סואץ וזה איפשר לשכנע את הציבור המצרי לפחות שהכבוד הערבי נגאל. המצב החדש שנוצר יצר מציאות חדשה תודעתית וגם בשטח. המציאות הזו הניעה את התהליך שהחל בהסכמי הפסקת האש והסתיים בהסכמי השלום של 1978. בראייה היסטורית בין 1973 ל-1978 כהרף עין.בהרף עין זה התרחשו עד כמה שאני זוכר שני ארועים משמעותיים: התמוטטות לבנון ועליית הימין לשלטון בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מערער על הקשר הברור בין מלחמת יום כיפור ובין הסכם השלום עם מצרים (כמו שאני לא מערער על הקשר בין מלחמת העולם הראשונה ובין הקמת צ'כוסלובקיה). הזינוק הלוגי משם להסכם השלום עם ירדן נראה לי חסר בסיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן לעולם לא היתה חותמת על הסכם שלום ללא הסכם השלום עם מצריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, לא הכרתי את זה בלטינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השעון צלצל לשעה חדשה. דעת הקהל העולמית שינתה פאזה וכעת המוקד הוא על האסון ההומאניטרי בעזה. ה-CNN משדר כתבה אוהדת מאד ("powerful words") על יהודי ארה"ב התומכים בפלשתינאים וקוראים להפסקת אש. המהלך המתחייב מישראל במשחק הקטן הוא לשכנע את דעת הקהל הבינלאומי שהיא נוהגת לפי דיני המלחמה הבינלאומיים ופניה אינם לפגיעה מכוונת באוכלוסיה אזרחית בלתי חמושה. תפקידו הנוכחי של המנוול במשחק הקטן הוא לסכור את פיהם של הבבוניסטים בממשלתו. דרישתו המוקדמת של יאיר לפיד מתבררת כמוצדקת. בעוד צה"ל בהחלט נוהג בדרך הזאת. התנהגותו של המנוול עד כה, מלמדת שהוא הולך להיכשל גם כאן ותוכלו לצרף את הכישלון של לשים מחסום לפיהם של אנשי ממשלתו שלו, לרשימת הכשלונות שלו. בנוסף לכך, מי שמשתוקק למתקפה כותשת ומשמידה ברצועת עזה, צריך לדעת שזה מהלך שגוי של קוביוסטוס מכור. הכניסה הקרקעית צריכה להיות זהירה ומבוקרת. בשום מקרה אסור לרוץ לתוך אסון. להפיכת עזה לאיי חורבות יש ערך מוסף שולי הפוחת במהירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם לא בריא העומד בפני ניתוח קשה, כשהמנתח הוראשי הוא זה שפצע אותו מלכתחילה. זו האימה האמיתית. כל בר דעת שחרד לגופו היה מבין שקודם כל צריך להחליף את המנתח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שדרוקר ניבא אתמול: אל דאגה, זה יקרה, מיד כשוועדת החקירה שתקום תפרסם את הדו"ח הסופי (כפוף לשימוע וכמובן לתקנון1!) בעוד שבע שנים וחצי. ___________ 1- סיסמת הכוחות הצפון: אין כפל מבצעים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביה"מ העליון בהודו דחה עתירה לאפשר נישואים חד-מיניים בחוק. נקלט באוזני ביטוי בו השתמש אחד העותרים. הוא אמר שרבים בביה"מ הביעו אהדה למטרה וכעת לא נותר אלא לפנות אל "The messy process of Democracy". אני מניח שאיני מביא הבשורה כאן, אעפ"י שאיני הכי פסימי פה. אני יכול רק לומר שאני מקווה שהפרוסס הזה יוכיח את עצמו בסופדבר, גם כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה מוצלחת. כמה הערות א. תלוי מה האמצעים שיש בידי החולה.אם יש לו מספיק כסף הוא יכול לממן ניתוח ברפואה הפרטית ולבחור את המנתח כרצונו. לאדם הממוצע האפשרויות מצומצמות בהרבה. במערכת הציבורית החולה לא יכול לבחור את המנתח. הוא יכול לסרב לניתוח. ב. אני לא שותף לאלה מאיתנו המנסים להמשיך את המלחמה הקודמת במלחמה החדשה. מהלך הפתיחה היה סנוקרת מצלצלת כל כך שספג צה''ל, עד שהזירה עדיין חורקת ונאנחת. כאשר צה''ל בגזרת אוגדת עזה, בזמן אמת מוצא עצמו בפיקודם של סג''מ לא קרבי ואחמ''שית תצפיתניות, הצבא לא יכול להטיל את האחריות על המנוול, ערסלם, שקלי ושאר הירקות הרקובים האלו. ג. אפופידס כאן מאשים במדיניות ההכלה של החמאס בכלל את אהוד ברק. הייתי מפקפק מאוד בעדותו של אפופידס כיוון שהיא מבוססת על עדותו של העד ה''מהימן'' חיים רמון. כמו אירים כאן, אני חא חושב שמדיניות ההכלה היתה שגוייה בבסיסה. היא בבחינת הכרח בל יגונה מכיוון שהאלטרנטיבה היא תקיפת כל העולם ואשתו, החל במשפחות מרובות ילדים בקוסרא וכלה בארמונות השרד של טהרן ואנקרה. ד. לישראל יש כעת הזדמנות יוצאת מן הכלל לתקוף את איראן. אני לא רואה התלהבות גדולה בכיוון זה, גם לא בקרב אלו המצפים בחוסר סבלנות לפתיחת התמרון הקרקעי בעמק שננדואה של עזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. ובדיוק בשביל זה ביידן שלח לכאן שתי נושאות מטוסים ובוא לביקור מחר. כדי שלא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |