 |
נאום סאדאת בכנסת 1977
מלחמת לבנון הראשונה 1982
אינתיפאדה ראשונה 1987
הסכמי אוסלו 1993
מאחר ואני לא כותב כאן דוקטורט או ספר היסטוריה, אמשיך באריגת הנאראטיבים שלי שחלקם אכן מבוססות על ניחושים והערכות ולא על עובדות מוצקות. (במה יגרע חלקי לעומת פרשנים "מוסמכים" אחרים כמו ממשלת ישראל וצה"ל?)
מלחמת יוה"כ והסכמי השלום היו פרי חזונם של שני אנשים: אנואר סאדאת והנרי קיסינג'ר. סאדאת הוביל מדיניות של שבירת הסטטוס קוו שנקבע בתום מלחמת ההתשה. סאדאת הבין שהמצב הכלכלי המדרדר במצריים מחייב שיפור היחסים עם ארה"ב, פתיחת תעלת סואץ והחייאת תעשיית התיירות. הוא יזם הצעות שונות (די בכיוון הסכם השלום שנחתם בסופו של דבר). מתווכים שונים ניסו לברר אפשרויות (צ'אוצ'סקו, קרייסקי, גולדמן), כאשר הניסיונות הגיעו לשיא במסעות התיווך של קיסינג'ר. היה ברור שלמנהיגי ישראל אין חזון ואין תמיכה ציבורית לויתורים מרחיקי לכת לטובת העתיד. לכן הורה אסאד על מתקפה צבאית מצרית-סורית כוללת על ישראל. למרות התוצאות הצבאיות המאכזבות, סאדאת הצליח בעזרת קיסינג'ר לשמור על שני הישגים חיוניים: הצבא המצרי הצליח להחזיק במאחזיו ממזרח לתעלת סואץ וזה איפשר לשכנע את הציבור המצרי לפחות שהכבוד הערבי נגאל.
המצב החדש שנוצר יצר מציאות חדשה תודעתית וגם בשטח. המציאות הזו הניעה את התהליך שהחל בהסכמי הפסקת האש והסתיים בהסכמי השלום של 1978.
בראייה היסטורית בין 1973 ל-1978 כהרף עין.בהרף עין זה התרחשו עד כמה שאני זוכר שני ארועים משמעותיים: התמוטטות לבנון ועליית הימין לשלטון בישראל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש