 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדאי תמיד לזכור שמלחמת יום כיפור הסתיימה בהסכמי שלום עם מצריים וירדן. זה למעשה בלתי אפשרי לנחש איך יתגלגלו הארועים. זה בעיקר תרגיל אינטלקטואלי מרתק. חיסול החמאס זה מושג מאד בעייתי. החמאס הוא כנופיה וכדרכן של כנופיות, לעולם לא חסרים מועמדים להחליף את ראשי הכנופיה שהצלחת להיפטר מהם. זה די מזכיר מלחמה בפשע המאורגן. הייתי רוצה להטות את הדיון לכיוון אחר. אזכיר כאן את האמרה הידועה של קלאוזביץ: המלחמה היא המשכה של המדינאות בדרך אחרת. בישראל יש כרגע שני מדינאים: המנוול ולפיד. אצל שניהם המדינאות היא יצור המתקיים ברובו במדיה התקשורתית-חברתית ולא במציאות. שניהם בעצם מנסים לשמר את הסטטוס קוו בכל מחיר ונעדרים חזון או תכנית אב של ממש לגבי העתיד. הסכמי אברהם ומשהו עם סעודיה בד בבד עם מדיניות התנחלות ביו"ש אינם אלא תמרונים לשומקום. בכל מקרה, נראה שלשניהם גם יחד יש תמיכה ציבורית מצומצמת מאד. במקומם בחרה הציבוריות הישראלית להתבצר מאחורי השילוש גלנט, גנץ ואייזנקוט. אני חסיד לא קטן של אייזנקוט, אבל ברגע של צלילות דעת, צריך להודות שהסיבה העיקרית לתמיכתי בו היא שהוא אדם שאינו מרבה דברים. ניגוד מבורך ביחס למנוול. שלושת חברי הדירקטורט הם אנשי צבא בעלי רשימת הישגים אפורה למדי. עד עתה אפאחד מהם לא הציג תמונת עולם וחזון מדיני של ממש. אין להם שומדבר להציע מלבד הפצצות מן האויר וטורי שיריון הנעים לשומקום. שמעתם ממי מהם השערה כלשהי לגבי מה יעשה בעזה לאחר שתיכבש? לעומת זאת שורו והביטו מה קורה במשרד החוץ. אין דבר שמלמד על חומרת המצב כמו הרוטציה בין שני פעילים פוליטיים שאחד מהם הוא אישחדש בתחום הלאומי והשני עסקן פוליטי שהישגו העיקרי הוא איחור של עשרות שנים בהכנסת תחב"צ המונית לישראל. נכון שבישראל אפשר למנות גם את שקלי ומאי גולן ברוטציה לשר החוץ מפני שמדיניות החוץ מנוהלת ממשרד רוה"מ. וכאן הגענו לאחת המכשלות הבסיסיות ביותר של ישראל בעשורים האחרונים. ישראל מונהגת ע"י המנוול, הנפוליון החדש, המתמודד עם ארבע משימות שאין מדינאים רבים בעולם המתמודדים אפילו עם אחת כמותן: מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל, המאבק הפוליטי בין פלגי ישראל ומערכה משפטית כנגד שלטון החוק. אני מניח שיש בזה תרומה לא משנית למפולת הנוכחית. בנסיבות אלו איני רואה סיבה רבה לאופטימיות ביחס למה שמחכה לנו. מצבנו מזכיר מצבו של אדם לא בריא העומד בפני ניתוח קשה. התקווה הריאלית במצב זה היא שנצליח לשרוד את הניתוח ולהישאר בחיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להגיד "שמלחמת יום כיפור הסתיימה בהסכמי שלום עם מצריים וירדן" זה כמו להגיד שמלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהקמת צ'כוסלובקיה ומדינת ישראל. יש אמנם פער של עשרות שנים בין הארועים וכמה דברים שוליים שקרו באמצע (מלחמת לבנון, האינתיפאדה, הסכמי אוסלו), אבל פוסט הוק ארגו פרופטר הוק [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאום סאדאת בכנסת 1977 מלחמת לבנון הראשונה 1982 אינתיפאדה ראשונה 1987 הסכמי אוסלו 1993 מאחר ואני לא כותב כאן דוקטורט או ספר היסטוריה, אמשיך באריגת הנאראטיבים שלי שחלקם אכן מבוססות על ניחושים והערכות ולא על עובדות מוצקות. (במה יגרע חלקי לעומת פרשנים "מוסמכים" אחרים כמו ממשלת ישראל וצה"ל?) מלחמת יוה"כ והסכמי השלום היו פרי חזונם של שני אנשים: אנואר סאדאת והנרי קיסינג'ר. סאדאת הוביל מדיניות של שבירת הסטטוס קוו שנקבע בתום מלחמת ההתשה. סאדאת הבין שהמצב הכלכלי המדרדר במצריים מחייב שיפור היחסים עם ארה"ב, פתיחת תעלת סואץ והחייאת תעשיית התיירות. הוא יזם הצעות שונות (די בכיוון הסכם השלום שנחתם בסופו של דבר). מתווכים שונים ניסו לברר אפשרויות (צ'אוצ'סקו, קרייסקי, גולדמן), כאשר הניסיונות הגיעו לשיא במסעות התיווך של קיסינג'ר. היה ברור שלמנהיגי ישראל אין חזון ואין תמיכה ציבורית לויתורים מרחיקי לכת לטובת העתיד. לכן הורה אסאד על מתקפה צבאית מצרית-סורית כוללת על ישראל. למרות התוצאות הצבאיות המאכזבות, סאדאת הצליח בעזרת קיסינג'ר לשמור על שני הישגים חיוניים: הצבא המצרי הצליח להחזיק במאחזיו ממזרח לתעלת סואץ וזה איפשר לשכנע את הציבור המצרי לפחות שהכבוד הערבי נגאל. המצב החדש שנוצר יצר מציאות חדשה תודעתית וגם בשטח. המציאות הזו הניעה את התהליך שהחל בהסכמי הפסקת האש והסתיים בהסכמי השלום של 1978. בראייה היסטורית בין 1973 ל-1978 כהרף עין.בהרף עין זה התרחשו עד כמה שאני זוכר שני ארועים משמעותיים: התמוטטות לבנון ועליית הימין לשלטון בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מערער על הקשר הברור בין מלחמת יום כיפור ובין הסכם השלום עם מצרים (כמו שאני לא מערער על הקשר בין מלחמת העולם הראשונה ובין הקמת צ'כוסלובקיה). הזינוק הלוגי משם להסכם השלום עם ירדן נראה לי חסר בסיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן לעולם לא היתה חותמת על הסכם שלום ללא הסכם השלום עם מצריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, לא הכרתי את זה בלטינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השעון צלצל לשעה חדשה. דעת הקהל העולמית שינתה פאזה וכעת המוקד הוא על האסון ההומאניטרי בעזה. ה-CNN משדר כתבה אוהדת מאד ("powerful words") על יהודי ארה"ב התומכים בפלשתינאים וקוראים להפסקת אש. המהלך המתחייב מישראל במשחק הקטן הוא לשכנע את דעת הקהל הבינלאומי שהיא נוהגת לפי דיני המלחמה הבינלאומיים ופניה אינם לפגיעה מכוונת באוכלוסיה אזרחית בלתי חמושה. תפקידו הנוכחי של המנוול במשחק הקטן הוא לסכור את פיהם של הבבוניסטים בממשלתו. דרישתו המוקדמת של יאיר לפיד מתבררת כמוצדקת. בעוד צה"ל בהחלט נוהג בדרך הזאת. התנהגותו של המנוול עד כה, מלמדת שהוא הולך להיכשל גם כאן ותוכלו לצרף את הכישלון של לשים מחסום לפיהם של אנשי ממשלתו שלו, לרשימת הכשלונות שלו. בנוסף לכך, מי שמשתוקק למתקפה כותשת ומשמידה ברצועת עזה, צריך לדעת שזה מהלך שגוי של קוביוסטוס מכור. הכניסה הקרקעית צריכה להיות זהירה ומבוקרת. בשום מקרה אסור לרוץ לתוך אסון. להפיכת עזה לאיי חורבות יש ערך מוסף שולי הפוחת במהירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם לא בריא העומד בפני ניתוח קשה, כשהמנתח הוראשי הוא זה שפצע אותו מלכתחילה. זו האימה האמיתית. כל בר דעת שחרד לגופו היה מבין שקודם כל צריך להחליף את המנתח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שדרוקר ניבא אתמול: אל דאגה, זה יקרה, מיד כשוועדת החקירה שתקום תפרסם את הדו"ח הסופי (כפוף לשימוע וכמובן לתקנון1!) בעוד שבע שנים וחצי. ___________ 1- סיסמת הכוחות הצפון: אין כפל מבצעים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביה"מ העליון בהודו דחה עתירה לאפשר נישואים חד-מיניים בחוק. נקלט באוזני ביטוי בו השתמש אחד העותרים. הוא אמר שרבים בביה"מ הביעו אהדה למטרה וכעת לא נותר אלא לפנות אל "The messy process of Democracy". אני מניח שאיני מביא הבשורה כאן, אעפ"י שאיני הכי פסימי פה. אני יכול רק לומר שאני מקווה שהפרוסס הזה יוכיח את עצמו בסופדבר, גם כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה מוצלחת. כמה הערות א. תלוי מה האמצעים שיש בידי החולה.אם יש לו מספיק כסף הוא יכול לממן ניתוח ברפואה הפרטית ולבחור את המנתח כרצונו. לאדם הממוצע האפשרויות מצומצמות בהרבה. במערכת הציבורית החולה לא יכול לבחור את המנתח. הוא יכול לסרב לניתוח. ב. אני לא שותף לאלה מאיתנו המנסים להמשיך את המלחמה הקודמת במלחמה החדשה. מהלך הפתיחה היה סנוקרת מצלצלת כל כך שספג צה''ל, עד שהזירה עדיין חורקת ונאנחת. כאשר צה''ל בגזרת אוגדת עזה, בזמן אמת מוצא עצמו בפיקודם של סג''מ לא קרבי ואחמ''שית תצפיתניות, הצבא לא יכול להטיל את האחריות על המנוול, ערסלם, שקלי ושאר הירקות הרקובים האלו. ג. אפופידס כאן מאשים במדיניות ההכלה של החמאס בכלל את אהוד ברק. הייתי מפקפק מאוד בעדותו של אפופידס כיוון שהיא מבוססת על עדותו של העד ה''מהימן'' חיים רמון. כמו אירים כאן, אני חא חושב שמדיניות ההכלה היתה שגוייה בבסיסה. היא בבחינת הכרח בל יגונה מכיוון שהאלטרנטיבה היא תקיפת כל העולם ואשתו, החל במשפחות מרובות ילדים בקוסרא וכלה בארמונות השרד של טהרן ואנקרה. ד. לישראל יש כעת הזדמנות יוצאת מן הכלל לתקוף את איראן. אני לא רואה התלהבות גדולה בכיוון זה, גם לא בקרב אלו המצפים בחוסר סבלנות לפתיחת התמרון הקרקעי בעמק שננדואה של עזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. ובדיוק בשביל זה ביידן שלח לכאן שתי נושאות מטוסים ובוא לביקור מחר. כדי שלא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |