בתשובה לאריק, 31/12/20 22:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דפדפתי במעלה הפתיל1 ואני מבין שאתה מתכוון לשאלה: האם אתה חושב שמיוני עד ספטמבר היה שמץ הגיון בהחלטות הממשלה? השאלה הזאת לא קשורה לוויכוח בפתיל זה שבו אני חולק על דבריך שבאוסטריה המצב טוב יותר מבחינה מסוימת שקשורה במספר המתים אצלם מקורונה. אשר לשאלתך שאינה קשורה לנושא, אלא אולי לנושא קודם שהדיון בו הסתיים, אומר שאיני יודע בדיוק לאיזה החלטות אתה מתכוון. מה שאני יכול לומר שהיו גם החלטות של הממשלה שנבעו מלחצים פוליטיים. עד כמה שזכור לי ל"פרוייקטור" הייתה תכנית להתמקד במקומות המועדים, במיוחד בישובים החרדיים, אך עקב לחץ של הפוליטיקאים החרדים התכנית הזאת לא הופעלה ובמקומה בא בסופו של דבר סגר על כולם. האם זה היה הגיוני? על כך יש לי שתי תשובות. קודם כל לחצים פוליטיים הם חלק מהדמוקרטיה. כאשר יש ציבור שלם שחושב שהוא מופלה לרעה, ומחליט לא לציית, גם אם הוא טועה וההחלטה בעניינו הייתה עניינית, קשה מאד לאכוף עליו את ההחלטה. מה תעשה? תכניס עשרות אלפי אנשים לכלא? למשל, כאשר קנייבסקי החליט שמערכת החינוך אצלם תפעל למרות שהוחלט אחרת, היה מדובר בהחלטה עבריינית שממש עצבנה אותי מאד, אבל מצד שני קשה היה לפעול כך שהתוצאה הסופית במאבק בקורונה תהיה טובה יותר, כי קרבות של ימים ושבועות בין משטרה וציבור ברובעים החרדיים היו מעלות את התחלואה עוד, וחלילה היה להגיע למצבים כאלה. ותשובתי השניה היא שאני חושב שהפרויקטור טעה, ובנקודת הזמן ההיא כבר היה מאוחר לטפל בבעייה באופן נקודתי, וגם אם היית מצליח לאכוף את הסיפור על הציבור בנקודות המועדות, היית בסופו של דבר מגיע לסגר על כולם. כך חשב גם פרופ' ברבש. 1 אבל האמן לי ששאלתי "איזו שאלה?", נשאלה בתמימות ובאותו רגע באמת לא ידעתי לאיזו שאלה אתה מתכוון, כי אני ממוקד בנושא הפתיל שהוא השוואת מצב המתים בינינו ובין אוסטריה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה תעשה? באמת, מה תעשה? למשל: תודיע על העלאת הקנסות במידה גדולה, בעיקר כלפי מוסדות ומי שחוזר על העברה שוב ושוב (מה שטוב לג'וינט בטח טוב גם לזה). כאשר ראש הוועדה מטרפד את זה, העבר את הסמכות לוועדה אחרת, בדיוק כפי שעשית עם הגב' שאשא ביטון. למשל: רתך את הכניסות לכמה בתי כנסת, בתי מדרש וישיבות שמפרים את ההוראות (כן, גם לאולמות ארועים במגזר הכללי על עבירה חוזרת). למשל: הטל סגר כללי של ממש, כולל אכיפה בלתי מתפשרת, על ערים ושכונות בהן הפעילות הזאת קורית בתדירות גבוהה. למשל: בטל מיידית את בל ההעברות הכספיות למוסדות מפיקי חוק (אני לא בטוח כמה זה ישים משפטית, אבל זה בכלל נשקל?). מכל מקום, הרבה יותר קל להגיד מה אסור לעשות: אסור ללמד ציבור גדול ומאורגן שבידיו הכח להפר במאורגן הוראות וחוקים בלי להיענש1. נגד המחלה הממאירה שאתה מפיץ בדרך זאת לא יימצא שום חיסון. ______________ 1- אגב, כך חשבתי גם כשהדרוזים בבית ג'אן החליטו ששמורות טבע הן לא בזין שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו יושבים כאן ומנהלים את העולם בעזרת מקלדת. אני בטוח שאם תהיה שם, הדברים ייראו לך יותר מורכבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה, כמובן, מאד משכנע. רק ביבי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני יכול להעיד מסביבתי שהממאירות מתפשטת כהרגלה בסוף גם מחוץ לאיזורי הגידול שלה. בסגר הנוכחי, בניגוד לקודמים, אני רואה חנויות רבות פתוחות בניגוד להוראות. נמאס לאנשים להיות הפראיירים היחידים, והשיעור של העלמת העין ממגזרים ידועים בסגר הקודם נלמד והופנם היטב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך שכחתי? למשל: להודיע שראש מוסד שמפר את ההנחיות, לאחר שהוזהר יועמד לדין באשמת הפצת מחלות בציבור, עבירה שהעונש עליה מגיע לשבע שנות מאסר (סעיף 218 לחוק העונשין: "העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו מאסר שלוש שנים, עשה את המעשה במזיד דינו מאסר שבע שנים"), ובמקרה הצורך לממש את האזהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו קאטו הזקן אשוב ואספר את העניין הבא עד שיקלט. לפני כמה שבועות, התפרסם באחד העיתונים מאמר בו עיתונאי חרדי ניסה להסביר לחילוניים כי אפילו אם ירצו הפוליטיקאים לנתק את התמיכה בחינוך החרדי, הם לא יכולים לעשות זאת. והנה מעשה בלעם. זה מה שהבנתי מתוך המאמר א. באופן רשמי, אין דבר כזה תמיכה (למעשה מימון) בחינוך החרדי. העברת הכספים, נעשית דרך כספים ייחודיים (לשון מכובסת של מפלגתיים) המועברים למאות עמותות וארגונים שונים המתוארים כחינוך תורני וכדומה. ב. נראה כאילו הפוליטיקאים החרדים אינם מעוניינים בערוץ חוקי של תמיכה בחינוך שלהם. סיבה אחת היא כדי להמנע מפיקוח ורגולציה (לימודי חובה). סיבה שנייה כדי להעלים את הסכומים מן הציבור החילוני. סיבה שלישית כדי לקשור את מצביעיהם הקליינטים אליהם ואל שלוחיהם המנהלים את העמותות ומחלקים את הכסף. מסקנה אחת מכל המשחתה הזו, אין שום צורך לשלוח את השוטר אזולאי להלחם בהפרת החוק החרדית, כאשר לאות סולידריות הפוליטיקאים גם דוקרים אותו בגבו. את התוצאה אנו מכירים (תסגור כשאני בא ותפתח אחרי שאני הולך). אין כל צורך לחוקק חוקים, לתקנן תקנות ולענות לבג''צים כדי לחסל את החינוך החרדי. מחר בבוקר, אם ירצה בכך השלטון, אפשר ליבש את הכספים הייחודיים האלו ומאות אלפי ילדי חרדים יצטרכו ללמוד בממלכתי דתי או בחרד''לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר על דבר שאמרתי כבר בעניין החינוך החרדי והדרך להתמודד איתו. לדעתי החינוך החרדי זה סוג של כלוב רוחני שמנהיגי העדה יצרו כדי שצאן מרעיתם לא תיפרוש מהעדה למקומות אחרים (חילוניים או דתיים מתונים). אין שום דרך אפקטיבית לתקן את החינוך החרדי, כי מי שמנהל את החינוך החרדי יסרס כל תיקון. לפיכך הדרך היחידה לפתירת בעיית החינוך החרדי היא שהמדינה תיזום רשת חינוך מקבילה בכמה מסלולים: א. מסלול דתי ממלכתי דומה למסלול הדתי ממלכתי היום. ב. מסלול דתי-תורני דומה למסלול לימודי של "בית יעקב". ג. מסלול חילוני. שלושת המסלולים אמורים להיות באווירה שמתאימה לחרדים, אבל בלי לוותר על לימודי ליבה ברמה איכותית. אפשר להוסיף מסלולי השלמה של הכשרה מקצועית. כמו כן צריך לאפשר לכל חרדי שירצה בכך גישה לאינטרנט פס רחב בעלות מיזערית (צריך לכפות תקשורת קווית לכל בית חרדי, אם רשת 5g תיפרש לאפשר גישה אליה במקום ברשת קווית). אסור שהמנהיגות החרדית תימנע גישה של החרדים לעולם שמחוץ לעדה. מניעת הגישה היא דרך לכלוא את בני העדה בגטו רוחני. צריך גם לאפשר לחרדים מסלולי יציאה מהעדה בעניינים כלכליים. למשל הקמת פנימיות קדם צבאיות שיאפשרו שירות צבאי במקצועות טכניים כולל החתמת קבע לחיילים טובים. צריך גם לאפשר מימון דירות מגורים בישובים קהילתיים ממלכתיים (לא דיור שניתן רק בחסות של מנהיגי העדה החרדית). לדעתי ההצלחה מובטחת ותדמה לדרך בה תנועת ההשכלה באירופה רוקנה את רוב בתי המידרש. הדגש בפתרון שאני מציע הוא מניעת היכולת של מנהיגי החרדים לכפות על בני העדה אורח חיים חרדי באמצעים כלכליים. אמנם הפתרונות הללו יקרים אבל הם יחזירו את ההוצאות בכך שיצמצמו מאוד את אורח החיים הטפילי של עדת החרדים. יקח עשרים שנה למשל כדי שהעדה החרדית תיכנס לתנועת יציאה בשאלה המונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שלחברת הכנסת תמר זנדברג יש פתרון כלשהו. מעניין מהן הקריטריטונים לעצם מהות השאלה והאם יהיה פיקוח על כך שמקבל סל הקליטה הוא באמת חוזר שאלה ושלא יצוצו אצלו פתאום תשובות כלשהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי הבוקר על הקלות שבה מתקבלת השחיתות בארץ. אני לא מדבר על נתניהו (שהתמיכה בו אמנם מייצגת את התופעה יפה) אלא על אמות המידה הציבוריות בכלל. הרי מסמוס קביעת קוד אתי לחברי ממשלה התחיל בממשלת אולמרט (ולא נגמר עד היום). אני רוצה להאמין שפעם זה לא היה ככה. לא שלא היתה שחיתות אלא שהיא לא התקבלה יפה בציבור. פעם אנשי ציבור היו מתאבדים עוד לפני שהועמדו לדין (עפר, לוינסון), או מוקעים (ידלין). חשבון הדולרים של רבין עשה רעש עצום ואילץ אותו להתפטר. מתי החל להתחולל השינוי? נראה לי שבשנות התשעים. אולי זה מתחיל עם משפטו של השר אריה דרעי. דרעי שמר על זכות השתיקה 3 שנים מ 90' עד 93' וספג על כך ביקורת ציבורית נוקבת. כאשר הוגש נגדו כתב אישום ב 93' המשיך לכהן כשר הפנים, ואז קבע בג"ץ את הלכת דרעי-פנחסי שאלצה אותו להתפטר ולהסיר את חסינותו. אבל במהלך המשפט (94'-99')צברה פופולריות הטענה שהאליטות הישנות- האשכנזיות, החילוניות והמבוגרות מתנכלות למזרחי הצעיר והחרדי. ב 1995 אולץ שמחה דיניץ לפרוש מכהונתו בסוכנות היהודית עקב הגשת כתב אישום נגדו, שבו הואשם שהציג הוצאות פרטיות כהוצאות בתפקיד. הוא הורשע בסעיף אחד במחוזי והורשע באחר, אבל זוכה מכל אשמה בערעור בעליון. נראה שאז עוד היתה רגישות ציבורית מסוימת לשחיתות, אבל כבר לא אצל מצביעי ש"ס שהעניקו לה 10 מנדטים ב 96'. ב 99' הורשע דרעי בלקיחת שוחד לא באורח חד פעמי אלא כ"מי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 תפקידים ממלכתיים". אבל אז כבר התקבל פסק הדין בזעם, הרב יוסף הכריז שהוא זכאי, ובבחירות מעט אחרי פסק הדיו תנועת ש"ס קיבלה 17 מנדטים. אפשר גם לראות את השינוי שהתחולל ביחס לאריק שרון: ב 2002, כששרון כבר היה ראש ממשלה אהוב, כותב משה נגבי (במסגרת ביקורת על ספרו של עוזי בנזימן "אמת דיברתי"): "אלא שדווקא ברגע המתוק של הוכחת צדקתו בבית המשפט המחוזי מזדקר לעיני בנזימן, ולעיני הקוראים, הלקח העגום והמדכא וגם החשוב ביותר של הספר: נכותה המוסרית של החברה שלנו כה חמורה - ואולי חלילה סופנית - עד כי בכלל לא אכפת לה מהיושר ומהיושרה של מנהיגיה. לא כך נראו הדברים בתחילת המערכה. אז ראו בתוצאות המשפט את המפתח הגורלי לעתידו הציבורי של שרון. בנזימן אף מציין שרבים (ובהם עו"ד מוזר ומו"ל "הארץ" עמוס שוקן) ייחסו חשיבות לליבון התביעה דווקא בגלל ההשפעה שתהיה לפסק הדין על מימוש או סיכול שאיפותיו של שרון להגיע לראשות הממשלה. זה גם היה הנימוק שבעזרתו ניסו לגייס את העדים. והנה גם (ודווקא) לאחר שבית המשפט קבע חד-וחלק שהוכח העדר היושר של שרון - לא רק שזוהרו לא הועם, אלא הוא צעד מחיל אל חיל, עד שמימש את חלום ראשות הממשלה. לנוכח ההשפעה האפסית שהיתה לפסק הדין הקשה על הקריירה של שרון, נתפס הערעור עליו כאנטי-קליימקס. ואכן בית המשפט העליון עשה הכל כדי לשכנע את שרון לוותר על הערעור. משנכשל הניסיון הזה, אימץ בית המשפט העליון את השורה התחתונה של פסיקת המחוזי, קרי: דחיית תביעת הדיבה, וחיובו של שרון בתשלום הוצאות המשפט לבנזימן ול"הארץ" - אך נמנע במפגיע מלאמץ או לדחות את קביעתו הנחרצת של השופט טלגם כי הוכח ששרון רימה את בגין והממשלה. ההימנעות, שלא לומר ההתחמקות, של הערכאה העליונה בישראל מקביעת מסמרות לכאן או לכאן בסוגיה הזאת נראית תמוהה ואפילו מקוממת. בנזימן מסביר אותה בכך, ששרון הגיע לערעור כבר כראש הממשלה. ואולם לטעמי, דווקא כאשר מדובר בראש ממשלה מכהן, הצורך הנורמטיווי ללבן את יושרו ויושרתו, ולאשר או להפריך את העוולות שיוחסו לו (הן במאמר והן בפסיקת המחוזי שאישרה אותו), גדול שבעתיים. אינני גורס שבית המשפט העליון היה צריך ליזום דיון בשאלה זו ביוזמתו, אך משהיא הועלתה בפניו - ביוזמת שרון עצמו שחפץ בטיהור שמו - הוא איננו אמור להתעלם ממנה." כלומר שב 1991, כאשר כתב בנזימן ש"מנחם בגין יודע היטב ששרון רימה אותו" במלחמת לבנון, עדיין היתה לזה (או לפחות כך חשבו הסמולנים) חשיבות ציבורית גדולה, אבל ב 1998, כאשר בית המשפט המחוזי דחה את תביעת הדיבה של שרון, כבר לא היתה לכך חשיבות ציבורית גדולה, וב 2001 שרון נבחר ברוב גדול. בתחילת שנות התשעים גם הגיעה העליה הגדולה של אנשים שגדלו בברית המועצות הקומוניסטית, שם לרמות את השלטון היתה מצווה, והמשטרה נתפסה כאויב. כך נוצר רוב לחשדנות נגד מוסדות המדינה. סרטי הבורקס היו המבשרים של המרד של המזרחיים באליטה האחוסלית, אבל יצא שגם המוסר של סרטי הבורקס הפך למוסר השליט במדינה, והקומדיה הפכה לטרגדיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שהכל מתחיל בשנות ה90. 1 . כח 17 של שס כזכור לך התאפשר בגלל 2 פתקי ההצבעה,מה שמסביר למה עד עצם היום דרעי מחבק את ביבי ללא הרף ומצהיר שרק ביבי. ה17 מנדט -ובהתאמה גם העשרה מנדטים הקבועים -הם החלק המזרחי דתי/מסורתי של הליכוד משנות ה80 שהעדיף את הרב עובדיה על הרבנים שמיר/נתניהו/שרון ולכן כאשר ניתנה לו האופציה של גם וגם, הוא מימש אותם וזאת בלי קשר למצב המשפטי של דרעי. חשוב לזכור שעד היום הכח הפוליטי של שס יונק מדמותו של הרב עובדיה -גם לאחר מותו-ולא מאף אחד אחר כולל דרעי. 2. קשה לנתק את שרון מהמצב הבטחוני בישראל בתחילת העשור/המאה וזהו ההקשר המשפטי/בטחוני בעניין שלו. אני לא זוכר מי הכשיר את שרון יותר ; 'הציבור' שמחל לו כי הוא 'ניצח' את הטרור , או 'השמאל והתקשורת' בגלל ההתנתקות . אני חושב שהאחרונים נתנו את החותמת הסופית . אם מתאמצים אפשר לראות קווי דמיון בין ליברמן לשרון. שניהם בחודש התשיעי ואף יותר והשמאל הנאור ותקשורת המינסטרים התעקשו ומתעקשים שחנהל'ה בכלל בתולה. 3.לדעתי הלא מנומקת , ההשתלבות המהירה יחסית של העלייה מרוסיה בתחילת שנות ה90 מעידה יותר על החברה הקולטת מהחברה הנקלטת. שכן לדפוק את המדינה ולקחת את מה שיש כי מחר אולי יגמר , זה משהו שהעולים לא המציאו אלא למדו מהישראלים. אני חושב ומאמין שהאמון במערכת המשפט בישראל עדיין במצב סביר וטוב ולמרות הפרסומות אנחנו עדיין על התחנה הנכונה. גם הפוליטיקה הישראלית ולמרות הבינוניות שלה היא עדיין המראה שלנו ואנחנו בסדר גמור. באמת. מה שכן , התחושה הקשה היא שהאמון של האזרח בעיקר במשטרה ובפקידות הבכירה במגזר הציבורי שואפת לאפס ברמות קשות ומעוררות דאגה וזהו שורש הרקבון. אנחנו חיים עם פקידות שבעה ושמנה באופן חולני שמרוויחה יותר מהמגזר היצרני והיא עושה הכל כדי לשמור על התזרים הקבוע של הראשון לחודש ,גם אם היא בכלל בבית בשעות אלו בגלל החלת וצועקת על השוכרים שלא ישכחו לשלם את שכר הדירות שהם רכשו מהכסף הציבורי ואם בכל זאת צריך לקבע מסמר על לוח השנה בשאלה ממתי השחיתות קיבלה כשרות, הייתי מציע לראות את התפרצות המוגלה בתחילת שנות ה2000 ובהתאם לעליית השכר במגזר הציבורי ולא בשנות ה90 התמימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה חולק על דברי אריק שבדמיונך. אתה מוזמן להמשיך את השוואת המתים בינינו לבין אוסטריה אם אתה כל כך רוצה, אבל בלי לשתף אותי. ב. השאלה שלי קשורה לנושא למה יצאתי להפגין (הפגנתי מאמצע אוגוסט עד נובמבר). כבר הראיתי לך בתגובה 730310 שזה אכן היה הנושא, ואתה הכנסת את השוואת המתים לאוסטריה בעצמך וסטית מהנושא. ג. פירטתי בעבר את כשלי הממשלה מיוני עד ספטמבר1. אסכם בקצרה כדי שתדע לאיזה החלטות אני מתכוון, כשאני שואל אם אתה מוצא בהן שמץ הגיון (ואחריות, ותכנון, ופעולה לטובת המדינה): 1. פתיחת המקומות המועדים ביותר להדבקה אל תוך העליה בתחלואה ביוני. 2. התעלמות מהמלצות המומחים באותו זמן2 3. אפס הכנה לפתיחת מערכת החינוך (החרדים באוגוסט, השאר בספטמבר) למרות שהיתה חצי שנה להתכונן. 4. חודשים שעברו עד מינוי פרויקטור הקורונה. 5. זריקת ההמלצות של פרויקטור הקורונה לפח משיקולים פוליטיים. 6. עשיית ההנחיות שלה עצמה פלסתר א) חברי כנסת וחברי ממשלה עברו בריש גלי על ההנחיות ולא הוקעו. ב) העלמת עין מהפרות בוטות ונרחבות מאוד של מוסדות במגזר החרדי 7. אי אכיפת הבידוד על החוזרים מחו"ל. 8. עקומת למידה שואפת לאפס. 9. אי העברת תקציב מדינה בזמן חירום משיקולים פוליטיים. 10. במקום לאכוף את הדברים המדביקים ביותר כמו אותה התכנסות דתית שבה נדבקו 1500 איש ביום אחד, סגרו את הדברים הפחות מדביקים אבל הפוגעים ביותר באוכלוסיה העובדת- גני ילדים וכיתות נמוכות. כל אלו הביאו לגל שני אצלנו שהיה די ייחודי למדינה שלנו. בגל זה מתו מיולי עד אוקטובר כ 2000 איש מקורונה. יותר מחצי המתים בארץ מהמגפה מתחילתה ועד היום. ואתה אומר- "כל הפרטים האלה שהבאת, שאולי מצביעים קצת על בלגן ישראלי, לא השפיעו באופן מהותי על התפתחות התחלואה." ____________ 1 אלו כשלים ספציפיים לתקופה הקצרה המדוברת. 2 לא רק פרופ' סדצקי אלא גם מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה במשרד הבריאות שהוציא ב 20.6 דו"ח שכותרתו: ישראל נכנסת בימים אלה ל"גל שני", המחייב נקיטת צעדים נחושים ומידיים לצמצום השלכותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 730362 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר עניתי לך בתגובה 730276, אלא שהתשובה שלי לא היתה מקובלת עליך. אתה מתעקש כבר חודשים שאני משווה את מספר המתים בין ישראל לאוסטריה בזמן שמי שעושה את זה כל הזמן הוא אתה. פשוט תקרא את מה שציטטת ממני עוד פעם. הראיתי שבאוסטריה (גם בשאר אירופה) היה שיפור גדול בשיעור מקרי המוות מסך המקרים בגל השני שלהם. כל פעם שאני מראה איזה שיפור באירופה זה רק כדי להראות את עקומת הלמידה שלהם. לדוגמה באוגוסט דיברתי על מספר המתים בשבדיה תגובה 724152 ורחמנא ליצלן הראיתי שהיו שם פחות מתים באוגוסט מאשר אצלנו. זה היה רק כדי להראות שאצלם היתה הפקת לקחים ואצלנו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מה שכתבת על אוסטריה הוא מה שאתה כתבת ולא מה שכתב אריק דמיוני שבמוחי. זו כבר התקדמות. ואתה מסביר שהם השתפרו יחסית לגל הראשון. ולי זה ברור לגמרי שאתה טורח לגלות לי שהם השתפרו יחסית לגל הראשון כדי להראות שהם לומדים ואנחנו לא לומדים. ואתה עושה זאת על ידי השוואת ספטמבר אצלם לאפריל אצלם. עכשיו, קח את אותו קריטריון והשווה לא את ספטמבר אצלם לעומת אפריל אצלם אלא את דצמבר אצלם לעומת אפריל אצלם. אני (באמת) לא בדקתי זאת. האם גם בהשוואה של דצמבר לעומת אפריל לפי אותו קריטריון תגלה שהלמידה אצלם טובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזו מטרה אתה שואל את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב. נמאס לי, ואין צורך שתענה. בראייה שלי אנחנו שוב בבניין ההסתדרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעקש כל הזמן לדבר על השוואה שלנו למדינות באירופה, ואני מתעקש לדבר עלינו. 1. האם אתה לא מסכים שהגל השני אצלנו, מיוני עד אוקטובר, ובפרט הזינוק במספר המקרים בספטמבר היה די ייחודי למדינה שלנו? 2. האם אתה לא מסכים שהמומחים שהממשלה מינתה התריעו עליו בתחילתו? 3. האם אתה לא מסכים שההקלות לתוך תחילת הגל, בניגוד להמלצות המומחים, שפכו שמן על המדורה? 4. האם אתה לא מסכים שעצימת עין וכשלון אכיפה במגזרים החרדי והערבי החמירו מאוד את הגל? 5. האם אתה לא מסכים שמספר המתים בגל הזה היה הגדול ביותר עד כה? אם אתה מסכים, מה זה קשור לכך שבשבדיה מתו הרבה יותר אנשים מאשר אצלנו בגל הראשון שלהם, ובאוסטריה בגל השני שלהם (עכשיו)? הרי אנחנו רוצים שאצלנו יהיו פחות מתים, לא שאצלם יהיו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו גם רוצים שהתל"ג לנפש אצלנו יהיה כפליים מזה שבליכטנשטיין. לאיזה וויכוח זה שייך? איני רוצה להתייחס לשאלותיך למרות שיש לי, לדעתי, תשובות מצוינות. אבל אני יודע שזה לא יעזור. כשאני נמצא מול בניין ההסתדרות השלם וטוענים כנגדי שהוא פוצץ, אני לא יכול לעשות עם זה שום דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חייב להתייחס לשאלותי, כי אני לא יודע אם אתה מסכים או לא. אני אפילו לא יודע למה אתה ממשיל את בנין ההסתדרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חייב, ואיני רוצה להמשיך בשיח הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואנחנו לא רוצים שהתל''ג שלנו יהיה כפול מזה של ליכטנשטיין אם התל''ג של ליכטנשטיין יצנח משום מה. אנחנו קודם כל רוצים שהתל''ג שלנו יעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מילה בסלע. אחרי כל זה, קשירת הכתרים לראש הממשלה על מבצע החיסונים (שאכן מתנהל היטב, גם בזכות קופות החולים) נשמע לי כמו שירי הלל לגולדה מאיר על הגעת הרכבת האוירית מארה''ב שהוציאה את צה''ל מהבוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיסונים מתבצעים מהר רק בזכות פרישת קופות החולים שמאורגנות מזה עשרות שנים למתן חיסונים להמונים. גם בתי החולים מאורגנים למיבצע כזה כי יש להם מקום וצוותים שמורגלים במתן טיפול רפואי להמונים. אם כי בתי החולים לא בטוח שמאורגנים לדיווח מסודר, חשש לטעויות. אילו החיסונים היו באירגון ישיר של המדינה היה מובטח הבלגן הרגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תתן לשנאה לעוור את עיניך. אני בהחלט זוקף את הכמות הגדולה של החיסונים שקיבלנו לזכותו של נתניהו, ונתניהו בלבד. זה מסוג הדברים שאנחנו מצטיינים בהם. משימה נקודתית של לכבוש את הפיסטין. כמו חטיפת הרדאר באי שדואן, מבצע אנטבה וכד'. אבל לנהל מדינה זה ענין אחר. כנראה לא מעניין מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת את האנלוגיה שלי. אולי גם הרכבת האוירית היתה בזכות גולדה. אז מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> חטיפת הרדאר באי שדואן אני חושב שאתה מתבלבל בין מבצע תרנגול 53 [ויקיפדיה] שבו צה"ל חטף רדאר, לבין מבצע רודוס [ויקיפדיה] שהתרחש באי שדואן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. חיברתי בטעות שניים. התכוונתי לתרנגול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמן קצר לאחר מלחמת יום כיפורים קראתי מאמר של יובל נאמן שבו הוא מנסה להוכיח (ועד כמה שזכור לי גם הצליח), שהרכבת האווירית שהגיעה בסוף ימי המלחמה לא הספיקה להשפיע על מהלכיה, ולכן לדעתו הרכבת האווירית לא הצילה את מדינת ישראל. מה שכן נכון הוא שכאשר המבצע הזה אורגן, המצב היה לא משהו, ולא היה ברור איך זה יסתיים, ומבחינה זאת טוב היה לארגן את הרכבת האווירית הזאת. אבל זה נכון שהיו אחרים שחשבו אז אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שצטטת מיובל נאמן זה מה שמקובל כקונצנסוס אצל רוב החוקרים והכותבים על 1973. כאשר משלוחי הרכבת האוירית הגיעו לארץ, המצב בחזיתות כבר השתפר בהרבה. חלק קטן מן המשלוחים הספיק להגיע לקווי החזית ולהשתתף בלחימה ובוודאי היתה לו השפעה מסויימת על מהלך המלחמה. אבל חלק גדול מן הציוד הגיע לארץ לאחר הפסקת האש וחלק עוד יותר גדול לא הספיק להגיע לחזית. מה שפחות בקונצנסוס, אבל קראתי במספר ספרים, הוא שמטרת המתקפה או לפחות מטרתו של סאדאת, כלל לא היתה להגיע לת"א או לחיפה, אלא לשבור את הקיפאון המדיני שהשתרר מאז ההסכמים שלאחר מלחמת ההתשה ולהכריח את ישראל לשבת לשולחן המו"מ על החזרת שטחים, מה שסירבה לעשות בשנים שלפני כן. המצרים גם דחו הצעה אמריקאית להפסקת אש וגם ניסו להמשיך להתקדם מן הקוים אליהם הגיעו ונהדפו (בעיקר מפני שיצאו מאזור הגנת הטילים שלהם, מה שאפשר לחה"א להכות בהם). מה שלא ברור הוא, אם פעלו לפי תכנית מוכנה מראש או שהיה זה פשוט ניסיון לנצל הצלחה. מיד לאחר כישלון המתקפה המצרית, הרמטכ"ל המצרי (שמו היה נדמה לי שאזלי) הודח והוחלף ע"י גמאסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתבת לגבי כוונות סאדאת הוא גם מה שידוע לי. מסתבר שכמו שאנו הופתענו מהמפלה בתחילה המלחמה כך הוא הופתע מגודל הצלחת צבאו בתחילת המלחמה, ולא היו לו שום תכניות להתקדם הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנרי קיסינג'ר, (שהיה אז יו''ר המל''ל) כתב שהיה זה הוא שעיכב את יציאת הרכבת האוירית, תוך שהוא מפיל את האשמה על קספר ויינברגר שר ההגנה. הוא כתב שהוא לא רצה שהניצחון הישראלי יהיה כל כך מכריע שהם יגיעו ''לא מבושלים'' למו''מ. מה שלא ברור לי זה אם המודיעין האמריקאי היה כל כך טוב שהם כבר ידעו שהמצב לא כל כך נואש כפי שחשבו בישראל או שהמודיעין שלהם היה כל כך גרוע שהם כלל לא ידעו עד כמה המצב קשה לישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמור מזה - הלחץ האמריקאי הבלתי מתפשר (שלא לומר וטו) היה גורם מכריע בהחלטה לא לעשות מתקפת מנע גם כשהיה ברור שהמלחמה בלתי נמנעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כןלכם פספסתם את הנקודה שלי, לפיה *אפילו* אם הרכבת האוירית היתה משמעותית לנצחון וגולדה היתה האחראית לה, זה לא היה מלבין ולו כזית את חטאיה וכשלונותיה לפני ולאורך המלחמה. וכמשל כן הנמשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו-8 מביא לכך שרוצים להמשיך ב-10 גם בימים אלה, כשמנכ" משרד הבריאות לא מתבייש לומר שקרים בכל פסקה שנייה. אולי אתה צריך להוסיף לרשימה שלך את קעקוע והורדת האמינות של מקבלי ההחלטות - כולל אנשי "מקצוע" במשרד הבריאות - למתחת לאפס. שוב ושוב מלמדים את הציבור שאי אפשר להאמין לאף מילה שלהם. ואחר כך כמובן מתלוננים שהציבור לא מציית לתקנות. למה שיציית אם הוא לא מאמין למי שתקנן אותן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשראיתי את "עובדה" האחרונה (לדעתי שווה לצפות מההתחלה אבל הממהרים יכולים לקפוץ לדקה 25:38. הצפיה דורשת רישום) חשבתי איזו הזדמנות גדולה התפספסה שם. בעולם החלופי שלי, זה מה שהיה מתרחש באותה מסיבת עיתונאים, כפי שדיווחה בידי כתבנו לענייני "יש!": ... ממש לפני הסיום, כשחלק מהעיתונאים כבר החלו להתרומם מכסאותיהם, זינק פרופ' גמזו ממקומו, ותוך שהוא מתקדם לעבר המיקרופונים על הבמה אמר בקול רגוע אך החלטי "רק רגע, ברשותכם אני מבקש להוסיף כמה מלים". צילום מיקרי של פניו של נתניהו באותה שניה לא השאיר מקום לספק שזאת היתה הפתעה בשבילו, אבל ספק רב אם הוא שיער את גודלה. מכל מקום, לא היתה לראש הממשלה שום דרך לעצור את הפרוייקטור שלו במעמד ממלכתי כזה, ששודר, כזכור, בשידור ישיר, גם לו רצה בכך. גמזו התייצב מול המיקרופון, הסיר את המסכה מעל פניו, ניגב טיפת זיעה דמיונית מלחיו, ואמר: "אזרחי ישראל, כשקיבלתי עלי את תפקיד הפרוייקטור לפני כחודשיים הבטחתי לכם שבמסגרת החוזה החדש שלכם מול הממשלה ההחלטות על המלחמה במגפה תהיינה החלטות מקצועיות בלבד. התחייבתי לעשות הכל כדי שלא נגיע לסגר שני, וכפי שאתם רואים לא הצלחתי לעמוד במילתי. את הסיבות לכישלון, כפי שאני רואה אותן, אפרט בימים הקרובים, אבל במצב בו ההמלצות המקצועיות שלי מושלכות לפח פעם אחר פעם כאילו היו המלצות המשטרה לפרקליטות, אין בתפקיד הפרוייקטור שום צורך. יצר על כן, לא זאת בלבד שאין טעם בכל המאמצים, הזמן והכסף שמושקע בגיבוש דרכי פעולה שאינן מיושמות, בעצם המשך פעילותי כפרוייקטור אני מעניק בעקיפין גושפנקא להחלטות שאין דרך לכנות אותן אלא אומללות, ובכך בעצם אני גורם יותר נזק מתועלת. כרופא, חונכתי מנעורי Primum non nocere כלומר: ראשית, אל תזיק, ומכאן המסקנה ברורה: אני מודיע בזאת על התפטרותי לאלתר מתפקיד הפרוייקטור". הדממה שהשתררה באולם היתה מוחלטת. אפילו הפלואורוסנטים חדלו מהמייתם. מר גמזו כבר עשה צעד אחד בכיוון הירידה מהבמה אבל אז נמלך בדעתו, חזר אל מול המיקרופון והוסיף: "עוד מילה אחת: את הסגר הזה, ואני אומר את זה במלוא האחריות, ניתן היה, וצריך היה, למנוע. יתר על כן, אם לא יילמדו הלקחים הנכונים, זה לא יהיה הסגר האחרון. כאשר קבוצת כדורגל לא עומדת ביעדיה נוהגים לא פעם להחליף את המאמן במטרה לזעזע את המערכת, ואם יש מישהו שזקוק לזעזוע של ממש הרי זאת הקבוצה שמציגה כאן מולכם את הישגיה כביכול. נכשלתי בניסיוני לנהל את המבצע, ואולי דווקא התפטרותי תתגלה, בעזרת לחץ ציבורי, כאפקטיבית יותר." נתניהו נתפס בעדשת מצלמה אחת כמוכה ברק, ואני לא מתכוון לאהוד, ולסתותיה הפעורות של דפנה ליאל חשפו סתימה מוזהבת בשן בינה נידחת. עמית סגל הקליד משהו בזריזות בטלפון שלו, אדלשטיין ציטט את טרומפלדור ברוסית, וישראל כץ התעורר מאיזה חלום בהקיץ על בניית ארמונות ומבצרים ופיטר במיסרון זריז את שלושת הפקידים שעוד נשארו לו באוצר. אלא שכל הדרמה הזאת היתה רק הסיפתח להפתעה הגדולה באמת... בני גנץ, כן, כן, בנימין גנץ, זה שמתלבט שעות אם חביתה או עין, האיש שלא יגיד גם "בוקר טוב" לפני אישור מיועץ תקשורת - מי היה מאמין שדווקא הוא יהיה הראשון להתעשת? הוא קם ממקומו וממרומי המטר ותשעים שלו החל למחוא כפיים. מיד היו אחדים שהצטרפו אליו, ותוך שניות ספורות הפכו מחיאות הכפיים המהוססות לסערה רועשת וגועשת שמילאה את האולם כולו. נתניהו ושריו, שנותרו תחילה מאובנים, החליפו מבטים ואז קמו והסתלקו משם כשזנבם בין רגליהם. חזי לוי, שהתקשה להחליט מה לעשות, מחא כף יד אחת. ישראל כץ פיטר גם את החתול שלו. אילה חסון מלמלה "לא, זאת לא השאלה בכלל" כאילו מישהו שאל אותה משהו, והרחק הרחק משם שוטה אחד צרח "שיט! אני לא מאמין! גמזו הורס את תיאוריית המגלומניה שלי!". עד כאן הדיווח בעיתון. ההמשך מוכר לכולנו: למחרת היום הודיע גנץ על פירוק הממשלה, ובבחירות שלאחריהן זכה גוש המרכז בראשות לפיד, גמזו ואשכנזי (שקיבל את דין התנועה לאחר פרישת גנץ) בניצחון מוחץ. השחיתות מוגרה, אסנת מארק ומיקי זוהר הפכו להערת שוליים בהיסטוריה של מדינת ישראל כאשר הבעל של גאולה כבש את ראשות הליכוד שחזר לגודלו הראוי (12 ח"כים). ומשפחת נתניהו? היא היגרה לאיי פיטקרן. ______________ (כן, יש לי חומר טוב. מה תעשו לי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טושה! ______ (חיסון. אפילו שניים, אם תבקש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקי זוהר, במסרון לגמזו כעבור שעה: "תקציב יפה יש למשרד הבריאות ולאיכילוב, לא חבל?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ח"כ גדעון סער עם פרסום תוצאות הבחירות: "המסרון הויראלי של מיקי זוהר עלה לנו בשלושה או ארבעה מנדטים. נאמנות וחברות הם ערכים חשובים ומוערכים אצל כל אדם, אבל אצל אנשי ציבור יש ערך אחד שעולה על כל האחרים, והוא הערך של טובת המדינה. מי שאינו מבין שטובת המדינה דורשת כיבוד בלתי מתפשר של שלטון החוק, מי ששוכח שנורמות שלטוניות ללא רבב הן חלק מבטחון ישראל, מי שמאבד את המצפן המוסרי ואת הראיה לטווח רחוק... ובכן, ראינו לאן זה עלול להוביל. לאנשים כאלה אין מקום בתנועה שירשנו מז'בוטיסקי ומבגין, ואני מאחל לח"כ לשעבר זוהר הצלחה בדרכו החדשה. אינני יודע כמה זמן ייקח לנו לשקם את הנזק, אבל אני מתחייב לעשות כל שביכולתי להשיב עטרה ליושנה, ובעזרת השם נראה כולנו את הליכוד חוזר במהרה למקומו הראוי בהובלת המדינה לעתיד טוב יותר. בואי גאולה, הולכים הביתה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד תגובה לפנתיאון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי מאד. אבל איפה הילד (יאיר)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמועות עקשניות על התייעצויות קדחתניות בין שופטיו של נתניהו ובין תובעיו ליאת בן ארי ואביחי מנדלבליט הסתיימו בהדלפה מרעישה שפרסם העיתונאי עמית סגל, שהצליח להשיג הקלטה מהפגישה החשאית, ובה דבריה של ראשת הרכב השופטים. וזה תמליל דבריה כפי שפרסם העיתונאי הבכיר: רבותיי, לכולנו ברור שהגיע הזמן להעיף את נתניהו. לבי עם המפגינים ליד ביתו, ולולא תפקידי אין ספק שגם גופי היה שם. אבל לא כך. אינכם עוזרים לי להצליח במשימה הזאת. מה זאת השטות הזאת "היענות חריגה"? מה הן "אינדיקציות"? הרי בקשנו מפורשות שתציגו ראיות למקרים שבהם ביקש נתניהו מהאחראים על ואללה לפרסם כתבות אוהדות לו ולמשפחתו. אני מצטערת אבל עם כתב האישום הקיים קצרה ידי מלהושיע. פסק דין שנוציא יתפרסם בגלו ואי אפשר יהיה להסתירו. נניח אפילו שיהיה בנו די אומץ להכריע הכרעה תקדימית בקנה מידה עולמי בנושא סיקור אוהד כמתת שוחד. אבל אינכם מציגים למרות בקשתנו המפורשת שום ראיה לכך שאכן נתניהו עצמו לחץ לקבלת סיקור אוהד, ובמקום ראיות מסוג זה אתם מציגים "אינדיקציות" מלוות בתמלילי שיחות רכילותיות משעממות למדי שבוודאי אין בהן הוכחות שידו של ראש הממשלה במעל, למעט ספקולציות שאינן ראיות, ועדויות מפוקפקות של עדי מדינה, שעדותם שחררה אותם ממעצרים בתאי פשפשים ואיומים לפרק את משפחתם. איני יכולה להרשיע על סמך "אינדיקציות”. ואיך אוכל לכתוב מבלי שתרעד ידי שההטבות לבזק אשר עליהן חתם ראש הממשלה סיבתן כמה כתבות עלובות באתר אינטרנט? הרי מי שבנה את אותם מסמכים הם כמה מאסדרים מקצועיים במשרד התקשורת, ולא הבאתם איש מהם להעיד שהוא עשה זאת בעקבות איזה שהוא לחץ מלמעלה. ההדלפה כללה גם תגובה קצרה של היועמש: הבנתי. אנא תני לנו עוד כמה ימים. אולי נוכל לשנות משהו בכתב האישום כך שיהיה לשביעות רצונך. לאחר ימים מספר כבר כבר לא הייתה הפתעה מרעישה שסעיף 4000 בכתב האישום נמחק על ידי הפרקליטות, ולאחר עוד יומיים התברר שהפרקליטות משכה גם את שני הסעיפים האחרים וכתב האישום כולו. וכאן התעוררתי מחלום נעים ועברתי לסיוט מציאותי. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת לעיתונאי החצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמועות עקשניות" ברשת. נישמע כמו ספין שנוצר בבלפור. אפילו אם יציגו הקלטה, זו לא הוכחה לכלום. היום ניתן ליצור במעבדת קול משוכללת הקלטה בכל קול שנירצה, על ידי תוכנת קול סינטטי. יש הדגמות לכך ביוטיוב. שמעתי נאומים בקולו של אובמה שלא הוא שנשא אותם. ראיתי ביוטיוב את המלכה אליזבת II נושאת נאום לשנה 2021 ובו היא רוקדת ריקוד tictoc. הספינים של ביבי הנוכל לא עובדים עלי. הוא אמור להתייצב למשפט ושם לאמר את דברו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כאמור, מדובר על החלום של דב, בתגובה לחלומו של השוטה. לא שאין שמועות כאלו מבית היוצר של הבית ברחוב סמולנסקין) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך סקרנות הסתכלתי בערוץ של עמית סגל ברשת טלגרם. לא מצאתי שם שום התייחסות להקלטת שופטת שנעשתה בדיון משפטי הנוגע לכתב האישום נגד ביבי. כנראה שאין שום הקלטה כזו שהוא הביא. נראה שקיום הקלטה כזו היא פייק. כאמור על אף זאת --- ניתן טכנית לזייף הקלטה כזו (צריך מספיק דגימות קול איכותיות של מישהו כדי לסנטז קול דומה מאוד לקול של אותו מישהו). לכן אפילו אם היתה מוצגת הקלטה כזו לא הייתי סומך על האותנטיות של ההקלטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב תאר ''חלום נעים'' שלו ולא אירוע אמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלומות בהקיץ. זה מה שנותר לתומכי ביבי. הבעיה היא שביבי עצמו חי כעת בחלום של מדינת כל אזרחיה הערבים. ביבי נישבה בתוך הספינים הדמיוניים שלו והוא לא מזהה את המציאות. מי יודע איזו שטות ביבי ירקח עם מפלגת ''המשותפת'' או חלקה כדי לקושש קולות ערבים בבחירות. נראה לי שהוא זומם לאלתר איזו הבטחה לערבים על הרחבות בניה בישובים שלהם. אמנם מגיע לערבים זכויות להרחבה של הישובים שלהם, אבל זה נושא לדיון מאוד זהיר כי זה יכול להוביל לקונפליקטים מסוכנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכרח לומר שזו התגובה הכי מסקרנת שלך שקראתי. אתה חייב לעשות לעצמך סדר בדברים ולברר לעצמך מה אתה אומר. ההבדל בין חלום (נעים ככל שהוא) לבין מציאות (סיוטית ככל שהיא) הוא ההבדל שבין דמיון לאמת. הרי ברור לך, שכל מה שכללת בחלומך הוא ההיפך מן האמת. דוגמה? השופטים ביקשו ראיות? בדיוק להיפך. השופטים תארו את הדברים בכתב האישום המקורי כראיות שמקומם במשפט ולא בכתב האישום. במקומם הם בקשו עובדות (בלשונם הכוונה לתיאור מדוייק של מהות השוחד שקבל נתניהו). התיאור של השופטים כמפגיני בלפור הוא עיוות של הדימיון שלך. בממסד המושחת והמסואב של מדינת ישראל כפי שהוא מתואר בכתב האישום, אין מקום לאנשים בעלי דעה ועמוד שדרה לשאת אותה. רק אנשים היודעים לשתוק "כשצריך" ולהתבצר מאחורי נהלים ופרוטוקולים במקום מאחורי מצפונם, יכולים להתקדם בסולם שאותו מחזיקים השרה שקד והאחים לבית נווה. אני לא מכיר את השופטים של נתניהו, אבל אני מוכן לשים את ראשי שהם מימיהם לא השתתפו בשום הפגנה על שום דבר. אני רוצה כאן להעיר שוב, שהדיון שוב ושוב על נתניהו כן או לא, מצליח לכסות על הבור העמוק שנחשף בכתב האישום. בכל המערכת העוסקת ברגולציה של הפעילות העסקית בישראל, הכוללת נבחרי ציבור ועובדי מדינה ותיקים ומנוסים, לא נמצאים מספיק צדיקים שיסכלו באיבם מהלכים של שוד הציבור והזרמת כספים בהקף אגדי (צוטט 1.8 מיליארדים ₪) למנהלים תאבי בצע ומושחתים. מעניין שדוקא על הצד הזה של כתב האישום, דפי המסרים של הנאשם לא מרבים לדברר. במקום זה, מבזבזים זמן על הטיעון המופרך של "סיקור אוהד" אינו שוחד. הרי גם לתת למישהו שטרות במעטפה אינו מהווה עבירה בפני עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אני מוכן לשים את ראשי שהם מימיהם לא השתתפו בשום הפגנה על שום דבר. גם אני. הרי כל מועמד למשרה ציבורית תולים על עמוד הקלון אם חתם על איזו עצומה פוליטית או כתב משהו שמכיל דעה פוליטית (אלא אם הוא מוצנח לתפקיד משום שהוא מזוהה פוליטית). ראה המקרה של אותה פרופסור שחתמה על עצומה כלשהי עשור קודם, ומינויה נפסל. ודאי שאם שופט מחוזי השתתף באיזו הפגנה כשהיה סטודנט כבר היו על זה כותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני חושב שיש הבדל בין "ראיות" לבין "עובדות". הראיות צריכות לבוא באמצעות עובדות. למשל, אם ישנה טענה שנתניהו ביקש סיקור אוהד, צריך שתהיה ראיה שאכן כך עשה, את זה אפשר לעשות רק באמצעות עובדות: למשל בתאריך זה וזה שעה זו וזו הוא הרים טלפון לאלוביץ ואמר לו: אני רוצה שואללה תפרסם מחר כתבה אוהדת עלי. וכדי שזה יהיה שוחד, הוא גם צריך להוסיף: אם תעשה כך איטיב עמך כפי שבקשת ממני בעבר. וזו רק הצעה לשוחד. כדי שתהיה ראיה מושלמת שאכן היה כאן שוחד, צריך להביא את העובדה שכל צד ביצע את חלקו. אשר לשופטים כמפגינים בהפגנות פוליטיות, ברור ששופט לא ישתתף בהפגנה פוליטית. ייתכן שזה מנוגד לחוק, וגם אם לא בכך הוא חושף את עצמו, כי הוא אמור להיות אובייקטיבי. אבל השופטים, וכאן אני מתכוון לשופטי העליון, ובעיקר בשבתם כבגץ מפגינים הפגנות פוליטיות באמצעות פסקי הדין שלהם. זה כמו שגם שוטרים אסור להם כנראה להשתתף בהפגנה פוליטית, ובכל זאת נתפסה חוקרת של נתניהו שקראה לציבור לצאת להפגנות נגדו. אז היא פשוט נתפסה, אבל אני מאמין שבלבם כל החוקים של נתניהו אתה, רק שהצליחו להסתיר זאת. והשופט מלצר הרי בעברו היה פוליטיקאי במפלגה מהשמאל. האם גם אז אי אפשר היה לראות אותו בהפגנה? וכשופט הוא לפתע הפך לאדם בעל עולם ערכים אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ראיות מול עובדות, לפי ההגנה והשופטים, מה שהבאת בתגובתך כדוגמה, אלו ראיות שיהיה צריך להציג בדיון המשפטי. בכתב האישום צריך להופיע מי עשה מה ומהי העבירה שנעשתה. אני שב ומציע שתעיין בפסיקת השופטים במקורה ותחליט לעצמך מה כתבו ולמה התכוונו השופטים. בנושא השני (שופטי נתניהו) הבנת משהו קצת שונה מ''כוונת המשורר''. הנושא גם לא כל כך חשוב ואיננו שווה הסברים חוזרים למה התכוונתי. אני מציע להניח לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכזכור שמגר הגיע בכלל מהמשפחה הלוחמת, כולל מאסר. יהודית נאור גם היא משם: הייתה אשתו של אריה נאור. חוקרת של נתניהו אינה שופטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושלשה שופטים בעליון הם בוגרי ישיבה. אחד מהם, דוד מינץ, בוגר ישיבת הסדר. מעניין לאיזה הפגנות הוא הלך, האנרכיסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו חלום שתיארתי אמרה השופטת: "לבי עם המפגינים ליד ביתו, ולולא תפקידי אין ספק שגם גופי היה שם". כלומר, ברור ששופטים אינם יכולים ללכת להפגנות פוליטיות מפאת תפקידם, אבל אין זה אומר שאין להם עמדה פוליטית. הבאת כדוגמה שלושה שופטים בוגרי ישיבה. צפריר הזכיר את השופט שמגר ואת השופטת נאור1. אני הזכרתי את השופט מלצר. לכולם עמדות פוליטיות ידועות. לולא כיהנו כשופטים אפשר היה לדעת לאיזה הפגנות ילך כל אחד מהם. אמרתי גם שדעותיהם הפוליטיות נשקפות מתוך פסקי הדין שלהם, ויש מאמר ישן של המשפטן (השמאלני) פרופסור עימנואל גרוס שנכתב בעקבות פסק דין ההתנתקות שמאשר את מה שאמרתי, אבל סבור שכך צריך להיות, וכבר הזכרתי אותו מספר פעמים. כנראה שאין מנוס מכך שפסקי הדין ישקפו גם את העמדות הפוליטיות של השופטים. הבעיה היא שאצלנו אין איזון בגלל שיטת בחירת השופטים, והדבר פוגע בדמוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ההערה שנשכחה: נאור היא אשתו של מי שהיה מזכיר ממשלת ליכוד בעבר. הדבר הזה לא מלמד כלל על דעותיה הפוליטיות. ויותר קל להכירן מתוך התבטאויותיה שלה במשך השנים. היא לא במחנה הזה. היא במחנה הנגדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד את זה לאיילת שקד. עוד מעט יהיה רוב לשופטים כלבבה, ולהרבה זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איילת שקד אכן הצליחה להכניס מעט שופטים כלבבה תוך ניצול חלון הזדמנויות שבו הצליחה לגייס גם אפי נווה מלשכת עורכי הדין. אבל חלון ההזדמנויות הזה נסגר יחד עם העפתו של נווה מהלשכה, וחזרנו למתכונת הידועה. אני מתפלל לאיזה ניצחון ענק של הימין בבחירות שיאפשר בדק בית עמוק במערכת ''שלטון החוק'' מוכית השחיתות והעבריינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום צורך בבדק בית עמוק. ביבי הנוכל מצייר פגמים קטנים וחברי חשיבות כשחיתות כדי להכשיר את השחיתות של עצמו. אסור ששופטים ימונו על ידי פוליטיקאים כי זו ארדואניזציה של מערכת המשפט. שימוע בוועדות למינוי שופטים מספיקים כדי למנוע נפוטיזם או מינוי חבר-מביא-חבר. מינוי שופטים חדשים לפי השקפות פוליטיות שלהם זה הפיכת מערכת המשפט למוכפפת לפוליטיקאים, לכן חברת ערך כרשות ניפרדת מהרשות המבצעת או המחוקקת. בחברה שבה השופטים ממונים על פוליטיקאים עבריינים, העבריינות של הפוליקאים תשתולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו שופטים שלא מונו ע"י שקד. חילופי משמרות יש לא רק אצלנו. גם בארה"ב השופטת RBG שהיתה ידועה כפמיניסטית הוחלפה ע"י איימי קוני בארט (המינוי האחרון של טראמפ). בחקירת הסנט לאישור מינוייה בכל פעם שנשאלה מה דעתה בנושאים רגישים, ענתה שהיא לא חושבת שצריכים להיות לה דעות קבועות בנושאים אלו. יובא אליה לביה"מ, עניין כזה, תחליט לפי נסיבות המקרה. כלומר השופטים החדשים הם או טכנוקראטים שיפסקו אך ורק ע"פ לשון החוק (כפי שדב מתאר את השופט האידיאלי) או קנאים המסתירים את דעתם לרגע בו יוכלו לגרום את מירב הנזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל להתיחס למשדר טלביזיוני כאל "מראה עיניים", כלומר עובדות בעירומן. ולא היא. אוסיף כמה עובדות שעשויות להעמיד את מה שרואים בתכנית "עובדה" בפרספקטיבה קצת שונה. רוני גמזו היה מנכ"ל משהב"ר של יעקב ליצמן במשך 4 שנים (אאז"ן החליף מנכ"ל אחר שהתפוטר). הוא פרש מן המשרה רק כשנה אחרי שהשר הוחלף ע"י יעל גרמן. קשה להגיד שגמזו אמור להיות מופתע ממידת המעורבות שיש לחרדים בהחלטות מערכת הבריאות. גמזו מונה לפרוייקטור במקום גבי ברבש שסרב למשרה. כאשר זה קרה, היה רגע בו היה אפשר להעריך את גמזו יותר מברבש. דרוש אומץ כדי לקבל עליך משימה קשה כאשר ברור שאין לך גיבוי פוליטי לסמכויות ביצוע. סוף דבר הופך את הרושם. מתברר שברבש היטיב להכיר את הכוחות הפועלים והיטיב להעריך כי בתנאים הנתונים סיכויי ההצלחה דלים. נאיביות, מצטלמת טוב בטלביזיה ערובה לכישורים היא אינה. גרוע מכך, בהינתן התמונה המלאה, עולה על הדעת שהיא אינה אותנטית, אלא מסווה לרדיפת משרות והעדפת דברים על מעשים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |