בתשובה לשוקי שמאל, 04/01/21 13:02
מענטש טראַכט און גאָט לאַכט 730604
אריק • בתשובה לשוקי שמאל יום ב', 4/1/2021, 22:46
חשבתי הבוקר על הקלות שבה מתקבלת השחיתות בארץ. אני לא מדבר על נתניהו (שהתמיכה בו אמנם מייצגת את התופעה יפה) אלא על אמות המידה הציבוריות בכלל. הרי מסמוס קביעת קוד אתי לחברי ממשלה התחיל בממשלת אולמרט (ולא נגמר עד היום).
אני רוצה להאמין שפעם זה לא היה ככה. לא שלא היתה שחיתות אלא שהיא לא התקבלה יפה בציבור. פעם אנשי ציבור היו מתאבדים עוד לפני שהועמדו לדין (עפר, לוינסון), או מוקעים (ידלין). חשבון הדולרים של רבין עשה רעש עצום ואילץ אותו להתפטר.

מתי החל להתחולל השינוי? נראה לי שבשנות התשעים.
אולי זה מתחיל עם משפטו של השר אריה דרעי. דרעי שמר על זכות השתיקה 3 שנים מ 90' עד 93' וספג על כך ביקורת ציבורית נוקבת. כאשר הוגש נגדו כתב אישום ב 93' המשיך לכהן כשר הפנים, ואז קבע בג"ץ את הלכת דרעי-פנחסי שאלצה אותו להתפטר ולהסיר את חסינותו. אבל במהלך המשפט (94'-99')צברה פופולריות הטענה שהאליטות הישנות- האשכנזיות, החילוניות והמבוגרות מתנכלות למזרחי הצעיר והחרדי.
ב 1995 אולץ שמחה דיניץ לפרוש מכהונתו בסוכנות היהודית עקב הגשת כתב אישום נגדו, שבו הואשם שהציג הוצאות פרטיות כהוצאות בתפקיד. הוא הורשע בסעיף אחד במחוזי והורשע באחר, אבל זוכה מכל אשמה בערעור בעליון.
נראה שאז עוד היתה רגישות ציבורית מסוימת לשחיתות, אבל כבר לא אצל מצביעי ש"ס שהעניקו לה 10 מנדטים ב 96'.
ב 99' הורשע דרעי בלקיחת שוחד לא באורח חד פעמי אלא כ"מי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 תפקידים ממלכתיים". אבל אז כבר התקבל פסק הדין בזעם, הרב יוסף הכריז שהוא זכאי, ובבחירות מעט אחרי פסק הדיו תנועת ש"ס קיבלה 17 מנדטים.
אפשר גם לראות את השינוי שהתחולל ביחס לאריק שרון: ב 2002, כששרון כבר היה ראש ממשלה אהוב, כותב משה נגבי (במסגרת ביקורת על ספרו של עוזי בנזימן "אמת דיברתי"):
"אלא שדווקא ברגע המתוק של הוכחת צדקתו בבית המשפט המחוזי מזדקר לעיני בנזימן, ולעיני הקוראים, הלקח העגום והמדכא וגם החשוב ביותר של הספר: נכותה המוסרית של החברה שלנו כה חמורה - ואולי חלילה סופנית - עד כי בכלל לא אכפת לה מהיושר ומהיושרה של מנהיגיה. לא כך נראו הדברים בתחילת המערכה. אז ראו בתוצאות המשפט את המפתח הגורלי לעתידו הציבורי של שרון. בנזימן אף מציין שרבים (ובהם עו"ד מוזר ומו"ל "הארץ" עמוס שוקן) ייחסו חשיבות לליבון התביעה דווקא בגלל ההשפעה שתהיה לפסק הדין על מימוש או סיכול שאיפותיו של שרון להגיע לראשות הממשלה. זה גם היה הנימוק שבעזרתו ניסו לגייס את העדים. והנה גם (ודווקא) לאחר שבית המשפט קבע חד-וחלק שהוכח העדר היושר של שרון - לא רק שזוהרו לא הועם, אלא הוא צעד מחיל אל חיל, עד שמימש את חלום ראשות הממשלה.
לנוכח ההשפעה האפסית שהיתה לפסק הדין הקשה על הקריירה של שרון, נתפס הערעור עליו כאנטי-קליימקס. ואכן בית המשפט העליון עשה הכל כדי לשכנע את שרון לוותר על הערעור. משנכשל הניסיון הזה, אימץ בית המשפט העליון את השורה התחתונה של פסיקת המחוזי, קרי: דחיית תביעת הדיבה, וחיובו של שרון בתשלום הוצאות המשפט לבנזימן ול"הארץ" - אך נמנע במפגיע מלאמץ או לדחות את קביעתו הנחרצת של השופט טלגם כי הוכח ששרון רימה את בגין והממשלה. ההימנעות, שלא לומר ההתחמקות, של הערכאה העליונה בישראל מקביעת מסמרות לכאן או לכאן בסוגיה הזאת נראית תמוהה ואפילו מקוממת. בנזימן מסביר אותה בכך, ששרון הגיע לערעור כבר כראש הממשלה. ואולם לטעמי, דווקא כאשר מדובר בראש ממשלה מכהן, הצורך הנורמטיווי ללבן את יושרו ויושרתו, ולאשר או להפריך את העוולות שיוחסו לו (הן במאמר והן בפסיקת המחוזי שאישרה אותו), גדול שבעתיים. אינני גורס שבית המשפט העליון היה צריך ליזום דיון בשאלה זו ביוזמתו, אך משהיא הועלתה בפניו - ביוזמת שרון עצמו שחפץ בטיהור שמו - הוא איננו אמור להתעלם ממנה."
כלומר שב 1991, כאשר כתב בנזימן ש"מנחם בגין יודע היטב ששרון רימה אותו" במלחמת לבנון, עדיין היתה לזה (או לפחות כך חשבו הסמולנים) חשיבות ציבורית גדולה, אבל ב 1998, כאשר בית המשפט המחוזי דחה את תביעת הדיבה של שרון, כבר לא היתה לכך חשיבות ציבורית גדולה, וב 2001 שרון נבחר ברוב גדול.

בתחילת שנות התשעים גם הגיעה העליה הגדולה של אנשים שגדלו בברית המועצות הקומוניסטית, שם לרמות את השלטון היתה מצווה, והמשטרה נתפסה כאויב. כך נוצר רוב לחשדנות נגד מוסדות המדינה.

סרטי הבורקס היו המבשרים של המרד של המזרחיים באליטה האחוסלית, אבל יצא שגם המוסר של סרטי הבורקס הפך למוסר השליט במדינה, והקומדיה הפכה לטרגדיה.
מענטש טראַכט און גאָט לאַכט 730607
• בתשובה לאריק יום ג', 5/1/2021, 4:50
עושה רושם שהכל מתחיל בשנות ה90.

1 . כח 17 של שס כזכור לך התאפשר בגלל 2 פתקי ההצבעה,מה שמסביר למה עד עצם היום דרעי מחבק את ביבי ללא הרף ומצהיר שרק ביבי. ה17 מנדט -ובהתאמה גם העשרה מנדטים הקבועים -הם החלק המזרחי דתי/מסורתי של הליכוד משנות ה80 שהעדיף את הרב עובדיה על הרבנים שמיר/נתניהו/שרון ולכן כאשר ניתנה לו האופציה של גם וגם, הוא מימש אותם וזאת בלי קשר למצב המשפטי של דרעי. חשוב לזכור שעד היום הכח הפוליטי של שס יונק מדמותו של הרב עובדיה -גם לאחר מותו-ולא מאף אחד אחר כולל דרעי.

2. קשה לנתק את שרון מהמצב הבטחוני בישראל בתחילת העשור/המאה וזהו ההקשר המשפטי/בטחוני בעניין שלו.

אני לא זוכר מי הכשיר את שרון יותר ; 'הציבור' שמחל לו כי הוא 'ניצח' את הטרור , או 'השמאל והתקשורת' בגלל ההתנתקות . אני חושב שהאחרונים נתנו את החותמת הסופית .

אם מתאמצים אפשר לראות קווי דמיון בין ליברמן לשרון. שניהם בחודש התשיעי ואף יותר והשמאל הנאור ותקשורת המינסטרים התעקשו ומתעקשים שחנהל'ה בכלל בתולה.

3.לדעתי הלא מנומקת , ההשתלבות המהירה יחסית של העלייה מרוסיה בתחילת שנות ה90 מעידה יותר על החברה הקולטת מהחברה הנקלטת. שכן לדפוק את המדינה ולקחת את מה שיש כי מחר אולי יגמר , זה משהו שהעולים לא המציאו אלא למדו מהישראלים.

אני חושב ומאמין שהאמון במערכת המשפט בישראל עדיין במצב סביר וטוב ולמרות הפרסומות אנחנו עדיין על התחנה הנכונה.

גם הפוליטיקה הישראלית ולמרות הבינוניות שלה היא עדיין המראה שלנו ואנחנו בסדר גמור. באמת.

מה שכן , התחושה הקשה היא שהאמון של האזרח בעיקר במשטרה ובפקידות הבכירה במגזר הציבורי שואפת לאפס ברמות קשות ומעוררות דאגה וזהו שורש הרקבון.

אנחנו חיים עם פקידות שבעה ושמנה באופן חולני שמרוויחה יותר מהמגזר היצרני והיא עושה הכל כדי לשמור על התזרים הקבוע של הראשון לחודש ,גם אם היא בכלל בבית בשעות אלו בגלל החלת וצועקת על השוכרים שלא ישכחו לשלם את שכר הדירות שהם רכשו מהכסף הציבורי

ואם בכל זאת צריך לקבע מסמר על לוח השנה בשאלה ממתי השחיתות קיבלה כשרות, הייתי מציע לראות את התפרצות המוגלה בתחילת שנות ה2000 ובהתאם לעליית השכר במגזר הציבורי ולא בשנות ה90 התמימות.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות