בתשובה לשוקי שמאל, 12/07/20 1:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
״יתכן ששנינו נוכל להסכים ששורש הרע הוא ברוה"מ שהכריז מלחמה בשלטון החוק״״ מה? ממש לא. הטרגדיה היוונית שאני מתאר תמשיך להתרחש עם או בלי האיש הקטן נתניהו וצלו הגדול. בנרטיב שלי הוא לא הדמות הראשית. ״כרגע ישנה סכנה שתוך כמה שבועות ישראל תזרק למצב שראינו בצפון איטליה וניו יורק. אם וכאשר זה יקרהכל הזרמים, הקרחונים והמהומות ידחקו הצידה.״ אני לא מסכים. נשמע כאילו בחרת במחנה של אלו שמסתכלים רק על אחד הקרחונים וצועקים ״קורונההההההה!!!!!1״ ומתיחסים בביטול לשני הקרחונים האחרים, כאילו מדובר בזוטות, למרות שלהם יש פוטנציאל לעשות נזקים ואף להטביע את הספינה לא פחות מקרחון הוירוס. כדאי להזכיר לכל המכחישים, הכועסים, המתמקחים והמדוכאים, שהקורונה אמנם כאן והיא לא הולכת, אבל זה נכון גם לגבי המשבר הכלכלי (ראינו רק את קצה הקרחון עד כה) והתפוררות שיטת המשטר (שיש מצב שעברנו לגביה את נקודת האל חזור). למציאות לא אכפת מהנטיה של המוח האנושי לטפל בבעיות פרה פרה וזאת הסיבה לכך שמשבר הקורונה המורחב (עם שלושת הקרחונים) הוא כזה טרגדיה יוונית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה נוספת לכך שאנחנו בטרגדיה יוונית היא העליבות של האלטרנטיבה לשלטון העלוב שיש לנו. לפיד העלה היום וידאו לפייסבוק שמתימר להיות מלא הצעות קונסטרוקטיביות. ממשלת צללים. אז מה ההצעה הראשונה ברשימה? העברת ניהול המשבר לכוחות הביטחון. אין לי הרבה מה להגיד על זה מעבר ליד לפרצוף. מעולם לא הציעו רעיון מזעזע כל כך עם אנימציה חמודה וצבעונית כל כך. ממש נראה כמו משהו שלקוח מסרטוני ההסבר בסידרת משחקי המחשב Fallout. אז לפה הגיע הויכוח הפוליטי בישראל... משטר צבאי או משטר אוטוקרטי. לכם רק נשאר לבחור את הקרחון בו אתם מעדיפים להתנגש. בהצלחה שיהיה לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו קצת דמגוגיה. לישראל, עקב מצבה הבטחוני במילניום הנוכחי, יש ארגונים, מוסדות ומערכות נרחבות (שעולות מן הסתם מיליארדים) שנבנו במיוחד למצבי חירום לאומיים שכוללים טיפול אינטנסיבי באלפי נפגעים באוכלוסיה, בשרשראות אספקה של מזון, אמצעים חיוניים ואפילו פינוי ולינה למקרים שרובם מוטי- מלחמה1, אבל בהגדרות אפילו הרשמיות כוללים גם אסונות טבע ומגפות. כולל פיקוד העורף וכדוגמת הדגל הרשות חירום לאומית. במדינה מתוקנת, מגיפה בסדר גודל לאומי וודאי גלובלי היתה *מחייבת* הפעלה של המנגנונים האלה באופן כמעט אוטומטי. לא להפעיל אותם שקול כמעט ללא לגייס מילואים כשיש מלחמה. זה שהם נמצאים תחת משרד הבטחון - זו עובדה, אבל אם זו היתה נראית בעייה, היה צריך לטפל בה מזמן. אז זה לא משטר צבאי,לא רעיון מזעזע עם אנימציה ולא משחק מחשב - אלה נהלי ההתנהלות *התקינים* של המדינה בשעת משבר, רובם רשומים בחוק, מנוהלים ומתוקצבים. גם לתקצב רשתות בטחון במיליארדים וגם לא להפעיל אותם כשצריך2, זה גרוע מטפשות, זו רשעות. 1 אק"א הפגזה מאסיבית על העורף. 2 "האמצעים המיוחדים", מצלצל מוכר למישהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בחרת לשוט אל תוך קרחון מספר 3. בחירה לגיטימית כמו בחירה בכל אחד מהקרחונים האחרים. יש הבדל בין שימוש במנגנונים לטיפול במצבי חירום לאומיים על ידי שימוש בבירוקרטיה הפרלמטרית הרגילה והנומרטיבית עם פיקוח של הכנסת והממשלה לבין העברת כל הניהול אל גורמי הביטחון ומשרד הביטחון ושיעשו מה שהם רוצים עם תקנות שעת חירום ושאר שקרים כלשהם אנטי דמוקרטיים. הקורונה היא לא מלחמת יום כיפור והיא לא סכנה קיומית על ישראל - זאת בעיה ארוכת זמן שיש להתמודד איתה (לא ״לפתור״) באמצעות מדיניות. זה פחות דרמטי וקוסם מ״מבצע צבאי להדברת הקורונה״, אבל זה מה שמדינות נרומליות עושות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך עוד אעיר שאני חושב שהקרחון הכלכלי הוא גדול ומסוכן הרבה יותר מקרחון הקורונה. מה שקשה לי להתחבר אליו הוא הזעם הקדוש על "עצמנו". אתה מפנה את הזעם הקדוש מנתניהו אל משהו שלא פרטת. מי יצר את הקרחון? האם אנחנו זה החברה הישראלית, או העולם כולו? מאחר ואני נמנה על אלו החושבים שהמשבר הכלכלי בארץ לא שונה הרבה מהמשבר הכלכלי בעולם כולו, לא זו בלבד שאיני מאשים את ביבי, אלא אפילו את ישראל יש לי בעיה להאשים. ברמת המדינה, אין ספק שממשלות ישראל לדורותיהן אשמות בכך שלא הכריחו את העצמאים להקים ביטוח אבטלה. ואשמה זו בהחלט צריך לתלות על צווארו של נתניהו כמייצג הממשל בישראל כבר די הרבה שנים. קראתי במקום כלשהו כי הביטוח הלאומי הציעו לארגוני העצמאים להקים קרן אבטלה. העצמאים סרבו. נראה כאילו העצמאים גיבשו כבר אז את התכנית שהם מנסים היום והיא לממן אבטלת עצמאים מכספי משלם המיסים הכללי. הכתבה ספרה שהביטוח הלאומי שלא רצה לממן את הקרן מן ההפרשות של השכירים ומעבידיהם לקרן האבטלה של הב"ל, הציע שיטה שבה העצמאים החזקים יממנו את החלשים. הרציונל היה לא למוטט עצמאים המתקיימים על גבולות הרווחיות. ארגוני העצמאים המייצגים בעיקר את העצמאים החזקים סרבו. עכשיו הם מצווחים ומפגינים כאילו לקבל פעימות זה זכותם מלידה. מצד שני, נראה לי כי הקורונה דוקא חשפה את המבנה הלא כל כך יציב של הכלכלה גלובלית. חלק גדול מדי של העובדים בעולם מתפרנס מעבודות שידוע כי נזקן הגלובלי רב מתועלתן הכלכלית, למשל התיירות הבינלאומית. אוכלוסיות שלמות וגם לא מעט מדינות, כלכלתן תלוייה בתיירות הבינלאומית ועדיין לא נעשה שום מאמץ מרוכז ורציני להפוך תעשיות אלו לסביבתיות ותורמות לקיימות. הטראמפיזם והבולצנרואיזם אולי הוכיחו שמאמץ כזה גם בלתי אפשרי מלכתחילה. אם המשבר הכלכלי בישראל הוא חלק ממשבר גלובלי, ממילא האופציות של הממשל בישראל לטפל בו מוגבלות. בנקודה זו אני הייתי שמח למידע נוסף. כשמאלני, אני רואה מול עיניי, איך ממשלת ישראל (וכן רוה'מ ביבי הר"ל), כדי להעביר אוכלוסיה לשטחים החדשים, אפשרה להם לקיים רמת חיים העולה בהרבה על הכנסותיהן (שלא להזכיר את רמת החיים של שכניהם הילידים), ואין ספק שיצרה כך עיוות במשק הישראלי. למשל בכך שכספים שיכלו לשמש להרחיב את מערכת הבריאות, שמשו כדי לאפשר בניית קוטג'ים צמודי קרקע עם בריכה ולמשפחות עם 12 ילדים לחיות בלי לעבוד. בעניין זה איני יודע מה המצב לאשורו. האם ההשקעה בשטחים ובחרדים היא משמעותית ביחס להשקעות אחרות במדינה? אין לי מושג. אני מרשה לעצמי להעלות את הטענות האלו, בעיקר משום שממשלת ישראל היא האשמה העיקרית בכך שהמספרים והעובדות הנוגעות לכך, אינן ידועות לציבור. בפחות ממאה מילים, כבר גלשנו לכל בעיות המדינה. הניסיון להציג כל קרחון וקרחון כפרט מתמונה גדולה של אסון מתרחש לקרות, היא אולי נכונה עובדתית, אבל לא סותרת את הצורך לברר לעצמנו איך נוצר ומה מהותו של כל קרחון בנפרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוצא את עצמי מסכים גם אתך וגם עם הפונז ושוקי שעונים לך. למשל שלשת הקרחונים אני מסכים חלקית. יש כאן שאלה של מינון, נאמר גודל הקרחון והנזק הפוטנציאלי שלו. כאן סכנת המגפה עצמה נראית לי מוגבלת למדי, והקרחון שלה הוא הקטן מהשלשה. לדעתי אמצעי הריחוק החברתי (מסכות, שני מטר וכו'), אם הציבור ממושמע ומפעיל אותם כהלכה, מסוגלים בעונת הקיץ להוריד את מקדם ההדבקה של הנגיף מתחת ל 1 (בקושי) ולבלום את קצב ההתפשטות שלו. אנחנו רואים שוב ושוב שמוקדי ההתפרצות הם מקומות בהם הריחוק החברתי לא נשמר. עוד אנחנו רואים שעם עליית קצב ההדבקה עולה החרדה בציבור, והוא הופך לממושמע יותר. כך שנראה לי שנגיע לאיזה שיווי משקל. הקרחון של הנזק הכלכלי גדול יותר לדעתי. שלא כמו במשבר הפיננסי העולמי של 2008, כאן המדינה שלנו 1. גם נכנסה למשבר במצב פחות טוב. 2. גם ספגה את המשבר בעוצמה רבה. 3. גם לא מצליחה לנהל אותו כהלכה משום זוית הסתכלות. לגבי הקרחון הזה- הנזק שלו גלוי לעין, הולך וגדל, ונראה שאת הצלקות שלו נישא זמן רב. הקרחון של התפוררות שיטת הממשל הוא המסוכן מכולם לדעתי, והסמוי מכולם. הנזק של אובדן הסולידריות הוא היחיד לדעתי שיכול להביא לסיום האפיזודה הנוכחית של ריבונות העם היהודי בארצו. אבל זה נזק קשה לכימות ולמעקב. לדעתי נתניהו הוא שחקן ראשי בדרמה הזאת. הוא לא היוצר שלה, וייתכן גם שהוא משתתף בה שלא מרצונו, אבל הוא מסמל את כל ההיבטים שלה, וכראש ממשלה הוא נמצא גם בעמדה המשפיעה ביותר להסלים אותה. 1. הוא לא ראש הממשלה המושחת הראשון, אבל הוא הראשון שמעמיד את טובתו האישית מעל טובת המדינה בכזו בוטות. 2. הוא לא הפוליטיקאי המפלג הראשון, אבל "אנחנו" ו"הם" זה הנרטיב העיקרי שלו, שסולל את דרכו לשלטון שוב ושוב. 3. הוא לא ראש הממשלה הראשון שמתלונן על בג"ץ, אבל הוא הראשון שמוריד ביודעין ובכוונה תחילה את אמון הציבור במערכת התביעה והמשפט. 4. הוא לא ראש הממשלה הראשון שממנה את הפחות מוכשרים לתפקידים החשובים ביותר, ומרחיק את המוכשרים יותר מסיבות פוליטיות, אבל נראה שהוא הקצין גם את זה מעבר לכל קודמיו. אני רוצה להתעכב קצת על הנקודה האחרונה. אני צופה בעונה הנוכחית של "השרדות" ורכשתי ממנה הרבה תובנות. המשתתפים בתכנית בעצם משחקים בפוליטיקה- יוצרים בריתות ויריבויות על מנת לעלות בדירוג החברתי ולהיות מוגנים מהדחה. נחתה עלי התובנה שהמטרה המרכזית של רבים מהשרים בממשלה הנוכחית גם היא לשחק בפוליטיקה, והם לא באו באמת כדי לנהל את המדינה. משנחת משבר הקורונה (הרפואי והכלכלי) הם אובדי עצות, כי לא בשביל זה הם באו. הם כמו אומרים לנו: סליחה, אני באתי לשחק בפוליטיקה ולא באמת כדי לנהל משבר רב מערכתי שדורש החלטות של ממש. אני באתי כדי לריב על תקציבים, לחלק ג'ובים למקורבים, למצוא חן בעיני הבייס ולצבור כוח פוליטי ולא כדי לקבל החלטות קשות, לנהל מערכות מורכבות, לצלול לעומקן של בעיות ולפתור אותן, להנהיג מדיניות, לגבות או לאתגר את ראש הממשלה באופן מושכל- המרכיבים של ניהול מדינה במשבר. ספציפית לגבי השימוש בצבא- אני לא רואה כאן בעייתיות. אם זו המערכת שהתכוננה למשבר מסוג כזה- זו המערכת שצריך להפעיל. בטאייואן, שהיא מופת להתמודדות עם המגפה, מרכז השליטה למגפות הפעיל מיד את הצבא כפועלים בשלוש משמרות במפעלים לייצור מסכות. השאלה היא כמובן ה"איך", ולא ה"מה". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |