|
||||
|
||||
אני מוצא את עצמי מסכים גם אתך וגם עם הפונז ושוקי שעונים לך. למשל שלשת הקרחונים אני מסכים חלקית. יש כאן שאלה של מינון, נאמר גודל הקרחון והנזק הפוטנציאלי שלו. כאן סכנת המגפה עצמה נראית לי מוגבלת למדי, והקרחון שלה הוא הקטן מהשלשה. לדעתי אמצעי הריחוק החברתי (מסכות, שני מטר וכו'), אם הציבור ממושמע ומפעיל אותם כהלכה, מסוגלים בעונת הקיץ להוריד את מקדם ההדבקה של הנגיף מתחת ל 1 (בקושי) ולבלום את קצב ההתפשטות שלו. אנחנו רואים שוב ושוב שמוקדי ההתפרצות הם מקומות בהם הריחוק החברתי לא נשמר. עוד אנחנו רואים שעם עליית קצב ההדבקה עולה החרדה בציבור, והוא הופך לממושמע יותר. כך שנראה לי שנגיע לאיזה שיווי משקל. הקרחון של הנזק הכלכלי גדול יותר לדעתי. שלא כמו במשבר הפיננסי העולמי של 2008, כאן המדינה שלנו 1. גם נכנסה למשבר במצב פחות טוב. 2. גם ספגה את המשבר בעוצמה רבה. 3. גם לא מצליחה לנהל אותו כהלכה משום זוית הסתכלות. לגבי הקרחון הזה- הנזק שלו גלוי לעין, הולך וגדל, ונראה שאת הצלקות שלו נישא זמן רב. הקרחון של התפוררות שיטת הממשל הוא המסוכן מכולם לדעתי, והסמוי מכולם. הנזק של אובדן הסולידריות הוא היחיד לדעתי שיכול להביא לסיום האפיזודה הנוכחית של ריבונות העם היהודי בארצו. אבל זה נזק קשה לכימות ולמעקב. לדעתי נתניהו הוא שחקן ראשי בדרמה הזאת. הוא לא היוצר שלה, וייתכן גם שהוא משתתף בה שלא מרצונו, אבל הוא מסמל את כל ההיבטים שלה, וכראש ממשלה הוא נמצא גם בעמדה המשפיעה ביותר להסלים אותה. 1. הוא לא ראש הממשלה המושחת הראשון, אבל הוא הראשון שמעמיד את טובתו האישית מעל טובת המדינה בכזו בוטות. 2. הוא לא הפוליטיקאי המפלג הראשון, אבל "אנחנו" ו"הם" זה הנרטיב העיקרי שלו, שסולל את דרכו לשלטון שוב ושוב. 3. הוא לא ראש הממשלה הראשון שמתלונן על בג"ץ, אבל הוא הראשון שמוריד ביודעין ובכוונה תחילה את אמון הציבור במערכת התביעה והמשפט. 4. הוא לא ראש הממשלה הראשון שממנה את הפחות מוכשרים לתפקידים החשובים ביותר, ומרחיק את המוכשרים יותר מסיבות פוליטיות, אבל נראה שהוא הקצין גם את זה מעבר לכל קודמיו. אני רוצה להתעכב קצת על הנקודה האחרונה. אני צופה בעונה הנוכחית של "השרדות" ורכשתי ממנה הרבה תובנות. המשתתפים בתכנית בעצם משחקים בפוליטיקה- יוצרים בריתות ויריבויות על מנת לעלות בדירוג החברתי ולהיות מוגנים מהדחה. נחתה עלי התובנה שהמטרה המרכזית של רבים מהשרים בממשלה הנוכחית גם היא לשחק בפוליטיקה, והם לא באו באמת כדי לנהל את המדינה. משנחת משבר הקורונה (הרפואי והכלכלי) הם אובדי עצות, כי לא בשביל זה הם באו. הם כמו אומרים לנו: סליחה, אני באתי לשחק בפוליטיקה ולא באמת כדי לנהל משבר רב מערכתי שדורש החלטות של ממש. אני באתי כדי לריב על תקציבים, לחלק ג'ובים למקורבים, למצוא חן בעיני הבייס ולצבור כוח פוליטי ולא כדי לקבל החלטות קשות, לנהל מערכות מורכבות, לצלול לעומקן של בעיות ולפתור אותן, להנהיג מדיניות, לגבות או לאתגר את ראש הממשלה באופן מושכל- המרכיבים של ניהול מדינה במשבר. ספציפית לגבי השימוש בצבא- אני לא רואה כאן בעייתיות. אם זו המערכת שהתכוננה למשבר מסוג כזה- זו המערכת שצריך להפעיל. בטאייואן, שהיא מופת להתמודדות עם המגפה, מרכז השליטה למגפות הפעיל מיד את הצבא כפועלים בשלוש משמרות במפעלים לייצור מסכות. השאלה היא כמובן ה"איך", ולא ה"מה". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |