בתשובה לדב אנשלוביץ, 18/05/20 10:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתוך הכתבה: השופטים תיארו את בן אוליאל כ"אדם פיקח, בעל זיכרון יוצא דופן ובעל עוצמה וחוסן פנימי שעומד על עקרונותיו" איך, אם כך, תרם מרצונו אדם בעל תכונות כאלה בהודאתו, הודאה שאותה הכחיש אחר כך במשפט, את הראיה המרשיעה כנגדו? מוסר כליות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הוא סירב להעיד במשפט. הוא מסר בחקירה פרטים שהחוקרים לא ידעו. הוא עוזר להציג את עצמו כאשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''פרטים מוכמנים'' זה פטנט ידוע במשפטי מלכת הראיות, והם מופיעים כמעט בכל המקרים שהתבררו כטעות בפרוייקט החפות בארצות הברית. ''עוזר להציג את עצמו כאשם'' - לא הבנתי. אנא פרט. לעניין סירובו להעיד במשפט, זה אף מתמיה אותי, ואיני יודע מה היו הנימוקים שלו לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כתבתי „פרטים מוכמנים״ אלא „פרטים שהחוקרים לא ידעו״. לא רוצה להעיד כי: 1. הוא אשם 2. לא רוצה להסגיר אחרים 3. שתי התשובות הקודמות נכונות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרטים מוכמנים ופרטים שהחוקרים לא ידעו זה אותו קשקוש. ללא ההודאה שלו אי אפשר היה להרשיעו. לו כן אפשר היה, הוא לא היה עובר את כל מסכת ההתעללויות. הרי לא מתעללים סתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח כבר שאלו אותך כמה פעמים אבל משום מה אני לא זוכר מה ענית: עמדתך לגבי חשודים בטרור פלשתינאי זהה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלו ועניתי. אני נגד כל חקירת חשוד שמטרתה הפללתו באמצעות הודאתו, ללא הבדל דגת גזע ומין. הפרשיה הזאת הייתה קשורה גם בעינויים. אז אם אני נגד כל חקירה כזאת קל וחומר עינויים. הייתי מתיר עינויים אם באמת מדובר בפצצה מתקתקת וסבירות מאד גבוהה של הצלת חיים. וזה (כלומר האם המטרה הייתה באמת הצלת חיים) נושא שצריך להיות נתון לשיפוט מאד דקדקני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, תןדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה עוד הליכה של בית המשפט העליון עם "מלכת הראיות", ואפילו כשהיא מלווה סיפור של חקירה בעינויים. השופט אלרון ואולי עוד שופט אחד הם מהבודדים משופטי בית המשפט העליון שנותרה לי טיפת אמון בהם. אבל נראה שהוא אט אט מקבל את הצבע השולט שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה קטנה: מלכת הראיות כאן לוותה בשיחזור שעשה הרוצח. ולא, אני לא יכול להוכיח שאף אחד לא הראה לו בדיוק מה לעשות בשיחזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהתמונה הושלמה לאחר מכן בהמשך שתיקה מצד הממליך. אם יש לנו רק גרסה אחת למעשיו, שגם מסתדרת, לפחות חלקית, עם ראיות, אולי היא לא מופרכת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הממליך"? לא הבנתי את המשפט הראשון. אנא חזור עליו בצורה שאבין. לגבי "אולי היא לא מופרכת". "אולי". אבל צריך להוכיח מעבר לכל ספק סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן אוליאל. (ספק ישו?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מאד מסתורי, ואני חלש בתורת הרמז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שבן אוליאל לא העיד בהמשך משפטו, ולכן הגרסה הזו הייתה הגרסה היחידה שהובאה מפיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הבנתי שבמשפט הוא הכחיש את האשמה, כלומר לא חזר על הודאתו באשמה שנגבתה לאחר העינויים. גרסתו היא שבעת המעשה הוא שהה בביתו, ואשתו אשרה זאת. ואגב, למדתי היום ממשפטנים שהופיעו בערוץ 14 שבניגוד למה שקיים אצלנו, "מלכת הראיות", בארצות הברית היא פחות מלכה, ושם מחייבים ראיות פורנזיות, וההודאה היא רק חיזוק, ואינה יכולה כשאינה נתמכת בראיות אחרות להביא להרשעה. איני יודע איך זה במערכת המשפט האירופית כי היא לא הוזכרה בדיון הנ"ל, אך בכל זאת מוזר לי שדווקא במדינת היהודים שלפי דינם "אין אדם משים עצמו רשע", נותנים משקל כה מכריע להודאתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא העיד במשפט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתה רוצה שיעיד? באיזה צד של המיטה הוא ישן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיספר מה קרה באותו לילה. הניחוש הפרטי שלי: הוא לא רוצה להפליל שותפים אחרים ולוקח את כל האשמה על עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה כזה נכון, לגבי ארה"ב. גם שם ישנן בעיות רבות. במחקר מה Innocence Project על מקרים שהוכחו כהרשעות שגויות, מתוך 38 הודאות מתועדות ב- 36 מקרים היו "פרטים שרק הרוצח האמיתי ידע!" In the cases studied here, innocent people not only falsely confessed, but they also offered surprisingly rich, detailed, and accurate information. Exonerees told police much more than just “I did it.”... police reported that suspects confessed to a series of specific details concerning how the crime occurred. אם יש לך קצת זמן פנוי ורצון עז להכנס לדכאון, מומלץ לקרוא על תיאור המקרים הללו, בGarrett, B. L. (2010). The substance of false confessions. Stanford Law Review, 62, 1051–1118 ועוד קצת בGarrett, B. L. (2015). Contaminated confessions revisited. Virginia Law Review, 101, 395– 454.'מלכת הראיות' שולטת גם בארה"ב לא פחות מבישראל. זה נח יותר לכולם - לשוטרים, לשופטים ו(בעת חקירה) גם לחשודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש לך VOD של YES אני ממליץ לך על הסדרה התעודית "רצח בשטיפת מוח". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הביטוי שהבאת יכול להצדיק שימוש בהודאה. אם "אין אדם משים עצמו רשע" אז הכלל הוא שאין הודאות שוא. אבל יש ביהדות צווי יותר חותך- "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (דברים, י"ט 15). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר על הפרשנות ההפוכה השגוייה של השופט חשין בערעור במשפט הרצח של חנית קיקוס ל"אין אדם משים עצמו רשע". אבל הכוונה האמיתית היא שלפי ההלכה במשפט פלילי לא שואלים בכלל את הנאשם אם הוא מודה או לא כי להודאתו אין שום משקל. נתקלתי בכך לראשונה בספרו של השופט חיים כהן שהכיר היטב את ההלכה כי התחנך בילדותו לפיה, על משפט ישו, לכאורה בפני הסנהדרין. הוא מביא שם כמה נימוקים מדוע לא ייתכן שהתקיים משפט כזה, ואחד הנימוקים הוא שההלכה לא נותנת משקל להודאת הנאשם. העניין הזה מופיע גם בספר "קבורת חמור" מאת פרץ סמולנסקין1. גם שם מסופר שגיבור הספר שנאשם בגניבת "טופינים" אסור להרשיעו על סמך הודאתו בגלל הכלל ההלכתי הזה. 1 ראיתי ממש כרגע שהסיפור הזה שאותו קראתי לפני הרבה שנים מופיע במלואו ב"פרוייקט בן יהודה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, וכדאי להוסיף גם את התחלת האמרה: "אדם קרוב אצל עצמו", כלומר פסול לעדות לגבי עצמו כשם שקרובי משפחתו פסולים לעדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרובי משפחה פסולים לעדות מבחינה הלכתית או משפטית (או גם וגם)? אני די בטוח שיש משפטים שאנשים מעידים נגד (או לטובת) בני משפחתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתית, כמובן. הלא מבחינת המשפט הישראלי גם הודאה היא מלכת הראיות, על זה בוכה הנביא… | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אבל גם במשפט הישראלי יש מגבלות על עדות של קרובי משפחה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תמיד ככה. גם זדורוב עשה שחזור מודרך. ותמיד תמיד יש גם ''מוכמניות''. גם בפרוייקט החפות בארצות הברית כל מי שהורשע בעבר על ידי הודאה ואחר כך הסתבר באמצעות בדיקות די אן אי שהוא זכאי, היו בתיק שלו ''מוכמניות'' לרוב. בפסק הדין של השופט אלרון צוין שהיו מלבד הודאתו עוד ראיות, אבל בקריאה מרפרפת ראיתי שצוינו רק ראיות שיצאו מפי הנאשם ולא אחרות. ואותי דווקא מעניינות הראיות שבגללן פנו הרשויות דווקא לנאשם ולא, למשל, אליך או אליי. והם פנו אליו עוד לפני שה''מוכמניות'' יצאו מפיו. אלה יכולות להיות ראיות בעלות איזה שהוא משקל בעיני, אבל אותן אף אחד לא מזכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ויכוח איתך על כך שניתן לפברק שיחזורים כאלה, ניתן להדליף פרטים מוכמנים וניתן לשקר לבית המשפט. אין לי גם ויכוח על כך שככל הנראה הדברים האלה קורים לא פעם, ושהשופטים נוטים לתת בדברי השוטרים אמון רב מדי. לפחות פעם אחת הבעתי את דעתי בנדון. למה הרשויות חשדו באדון בן-אוליאל מלכתחילה? מי יודע, אולי מפני שהוא היה אחד מאותם "פעילים יהודים [ש]ביצעו ברחבי המדינה ובשטחי יהודה ושומרון פעולות אשר כונו "תג מחיר" וכללו הצתת רכוש השייך למוסלמים ולנוצרים תוך ריסוס כתובות בעלות תוכן פרובוקטיבי ומתריס"? (סוכן שב"כ סמוי, ידע אישי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם ללא ההודאה, שהושגה בעינויים לפי הסנגור, עדיין היה מורשע. לחדד- השאלה היא לא האם סביר שהוא ביצע את הפשע, אלא מה הם כללי המשחק בבית המשפט. כיוון שאין עדויות ישירות חוץ מאשר הודאת הנאשם, המשקל שלה בהרשעה מאוד גבוה (כמו אצל זדורוב). השאלה היא מה מידת הלחץ שמותר להפעיל על החשוד ועדיין הודאתו תהיה קבילה, אפילו אם ברור מפרטים מוכמנים וכו' שהיא אמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה לדעתי קצת יותר קשה. אם יש משהו שקציני המשטרה לא מצטיינים בו זו אמירת אמת, כך שהדלפה, למשל דרך מדובב או שכן לתא, של פרטים מוכמנים לכאורה בהחלט אפשרית. טוב, עכשיו כששר המשטרה יהיה אדם שהאמת היא נר לרגליו המצב בטח ישתפר לאין ערוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, זה נשמע לי מוכר כך שיגעתי וחיפשתי ומצאתי תגובה 426441 תאמין! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין בתוקף, אבל בבדלונה ממשיכים להשתעל. (2, 2, 4) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם פליקס (הליקופטר) אוהב שירים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פתרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, כשאני חושב על זה, פליקס (הליקופטר) דווקא אוהב שירים שהם לא כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא הפסיק להיות לח, שלא התייבש, ובהשאלה, שעודנו טרי למרות גילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. נאמר על משה רבנו: לא כהתה עינו, לא נס לחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הטעות שעשה כשהיכה בסלע לא נסלחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, פספסתי את זה. אני נוסע לירוחם להתבייש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או להתייבש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נס ליחה. נס בדאלונה [ויקיפדיה] הוזכר כאן לא כל כך מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. את בדאלונה כמובן קישרתי לנס, אבל זה לא הספיק, עד הרמז המתוקן של איזי שבעזרתו פתרתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |