בתשובה לדב אנשלוביץ, 01/09/22 15:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבנתי שבן אוליאל לא העיד בהמשך משפטו, ולכן הגרסה הזו הייתה הגרסה היחידה שהובאה מפיו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הבנתי שבמשפט הוא הכחיש את האשמה, כלומר לא חזר על הודאתו באשמה שנגבתה לאחר העינויים. גרסתו היא שבעת המעשה הוא שהה בביתו, ואשתו אשרה זאת. ואגב, למדתי היום ממשפטנים שהופיעו בערוץ 14 שבניגוד למה שקיים אצלנו, "מלכת הראיות", בארצות הברית היא פחות מלכה, ושם מחייבים ראיות פורנזיות, וההודאה היא רק חיזוק, ואינה יכולה כשאינה נתמכת בראיות אחרות להביא להרשעה. איני יודע איך זה במערכת המשפט האירופית כי היא לא הוזכרה בדיון הנ"ל, אך בכל זאת מוזר לי שדווקא במדינת היהודים שלפי דינם "אין אדם משים עצמו רשע", נותנים משקל כה מכריע להודאתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא העיד במשפט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתה רוצה שיעיד? באיזה צד של המיטה הוא ישן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיספר מה קרה באותו לילה. הניחוש הפרטי שלי: הוא לא רוצה להפליל שותפים אחרים ולוקח את כל האשמה על עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה כזה נכון, לגבי ארה"ב. גם שם ישנן בעיות רבות. במחקר מה Innocence Project על מקרים שהוכחו כהרשעות שגויות, מתוך 38 הודאות מתועדות ב- 36 מקרים היו "פרטים שרק הרוצח האמיתי ידע!" In the cases studied here, innocent people not only falsely confessed, but they also offered surprisingly rich, detailed, and accurate information. Exonerees told police much more than just “I did it.”... police reported that suspects confessed to a series of specific details concerning how the crime occurred. אם יש לך קצת זמן פנוי ורצון עז להכנס לדכאון, מומלץ לקרוא על תיאור המקרים הללו, בGarrett, B. L. (2010). The substance of false confessions. Stanford Law Review, 62, 1051–1118 ועוד קצת בGarrett, B. L. (2015). Contaminated confessions revisited. Virginia Law Review, 101, 395– 454.'מלכת הראיות' שולטת גם בארה"ב לא פחות מבישראל. זה נח יותר לכולם - לשוטרים, לשופטים ו(בעת חקירה) גם לחשודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש לך VOD של YES אני ממליץ לך על הסדרה התעודית "רצח בשטיפת מוח". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הביטוי שהבאת יכול להצדיק שימוש בהודאה. אם "אין אדם משים עצמו רשע" אז הכלל הוא שאין הודאות שוא. אבל יש ביהדות צווי יותר חותך- "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (דברים, י"ט 15). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר על הפרשנות ההפוכה השגוייה של השופט חשין בערעור במשפט הרצח של חנית קיקוס ל"אין אדם משים עצמו רשע". אבל הכוונה האמיתית היא שלפי ההלכה במשפט פלילי לא שואלים בכלל את הנאשם אם הוא מודה או לא כי להודאתו אין שום משקל. נתקלתי בכך לראשונה בספרו של השופט חיים כהן שהכיר היטב את ההלכה כי התחנך בילדותו לפיה, על משפט ישו, לכאורה בפני הסנהדרין. הוא מביא שם כמה נימוקים מדוע לא ייתכן שהתקיים משפט כזה, ואחד הנימוקים הוא שההלכה לא נותנת משקל להודאת הנאשם. העניין הזה מופיע גם בספר "קבורת חמור" מאת פרץ סמולנסקין1. גם שם מסופר שגיבור הספר שנאשם בגניבת "טופינים" אסור להרשיעו על סמך הודאתו בגלל הכלל ההלכתי הזה. 1 ראיתי ממש כרגע שהסיפור הזה שאותו קראתי לפני הרבה שנים מופיע במלואו ב"פרוייקט בן יהודה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, וכדאי להוסיף גם את התחלת האמרה: "אדם קרוב אצל עצמו", כלומר פסול לעדות לגבי עצמו כשם שקרובי משפחתו פסולים לעדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרובי משפחה פסולים לעדות מבחינה הלכתית או משפטית (או גם וגם)? אני די בטוח שיש משפטים שאנשים מעידים נגד (או לטובת) בני משפחתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתית, כמובן. הלא מבחינת המשפט הישראלי גם הודאה היא מלכת הראיות, על זה בוכה הנביא… | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אבל גם במשפט הישראלי יש מגבלות על עדות של קרובי משפחה) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |