 |
|
 |
||
|
||||
 |
על-פי מאמר שפורסם ב-Forbes: "נראה שההשלכות הלא מכוונות של תנועת מי טו רק מחמירות יותר ויותר. בתחילה, נראה היה שגברים מתרחקים מאינטראקציה אחד על אחד עם נשים במקום העבודה, כולל מנטורינג, פגישות עבודה בשניים, והתרועעות אישית. כעת, מחקר חדש חושף שההסתברות לקבלת נשים למקום עבודה נמצאת בירידה במקומות בהן יש צורך בעבודה משותפת עם גברים. המחקר החדש מצא כי מספר מדהים של 21 אחוז מהגברים ו12 אחוז מהנשים דיווחו שהם מסתייגים מהעסקת נשים בתפקידים שבהם נדרשת תקשורת בין אישית קרובה בין גברים לנשים, כגון נסיעות עסקים. יש לציין, כי מדובר במעסיקים אשר מודעים להטיית הבחירה שלהם, וסביר להניח שישנם מעסיקים נוספים אשר אינם מודעים להעדפה שלהם להעסיק גברים בתפקידים הללו. המחקר, שבקרוב יפורסם במגזין Organizational Dynamics הוא הראשון שמצא שמנהלים משני המינים שינו את בחירות העסקת העובדים שלהם בעקבות #metoo. חוסר המוכנות להעסיק נשים הנו תחום נוסף אשר מצטרף לרשימה ארוכה של תחומי התנהגות במקום העבודה אשר נפגעו באופן שלילי בעקבות #metoo. מחקר שיזמו LeanIn.org ואתר SurveyMonkey באביב האחרון חשף כי 60 אחוז מהגברים המנהלים חשו חוסר נוחות להשתתף עם נשים בפעילויות נפוצות הקשורות למקום העבודה, כגון מנטורינג אישי, עבודה יחד בנפרד, או התרועעות חברתית. בנוסף, 51 אחוז מהעובדים דיווחו כי #metoo הפכה את האינטראקציות עם המין השני לקשות יותר במקום העבודה." (מקור התקציר) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אתה אומר, שכדי להמשיך להיות מועסקות, או כדי שהכלכלה תמשיך לפרוח, נשים צריכות לסבול התנהגות שובניסטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נרגעתי :) הנה עוד שני דברים בעניין זה. האחד נזק מדומיין, השני ניסוי לתקן. השדרן השמרני דניס פרגר חושב שהאופנה של גידול זקנים היא תגובה לפמיניזם "שמחרבן על הגבריות". הגברים רוצים להראות "שהם לא נשים" (לא במקרה הוא בן למשפחה אורתודוקסית). פעילות ארגנטינאיות מנסות לשנות את ריקוד הטנגו, "קריקטורה של פטריאכליות". הן פירסמו פרוטוקול לריקוד טנגו באולמות, במטרה לצמצם את חלוקת התפקידים של גבר-אישה, את השליטה הגברית בריקוד, את הדרישה ללבוש חונק ועקבים גבוהים לרקדניות, ולעקור תקיפות והטרדות מיניות בריקוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד על הסקר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנושא קרוב אסוציאטיבית - למרבה ההפתעה נראה שמשפטו של דוגמת הדגל של התנועה, הארווי ויינשטיין, לא הולך לכיוון הצפוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח? זה נראה כמו דברור דברי הצד של ההגנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח בכלום, הבאתי את הקישור בלי מחקר נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יהיה מעניין. נגיד שוינשטיין יצא זכאי, או אשם בעבירה מינורית. האם חוסר היכולת להגיע לרף המשפטי הנדרש להרשעה פלילית אומר שאין כלום, כי לא היה כלום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הממצא הזה נכון, הוא מצער, אבל יש לו לפחות שתי אינטרפרטציות. אינטרפרטציה שמוציאה רע את MeToo: יש הסתייגות מדאיגה מעבודה אחד-על-אחד של גבר ואישה, מחחש שהגבר יסבול משיימינג למרות שלא יעשה שום דבר רע. אינטרפרטציה שמוציאה לא כל כך רע את MeToo: יש הסתייגות מדאיגה מעבודה אחד-על-אחד של גבר ואישה, מחחש שלגבר יהיה קשה לשלוט לאורך זמן ביצרו, וזה יגרום למצוקה לו או לה או לשניהם, בלי קשר לשיימינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני מתייחס למה שכתוב בפורבס. יכול להיות שהמחקר המלא שולל את אחת האינטרפרטציות.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שההשלכות של הפירוש השני גרועות בהרבה, גם אם את התנועה הוא ״מוציא״ בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי האינטרפרטציות מוציאות רע את החברה האמריקאית. או שהגבר לא ישלוט ביצרו או שיחטוף שיימינג על לא עוול בכפו. מה קרה ליחסים נורמליים בין המינים? האם העבודה צריכה להיות סביבה סטרילית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ר’ גם סקר בריטי מקביל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערות פועניות, הצקות והטרדות הן יחסים נורמליים בין המינים לטעמך? מה קרה לשכל הישר ולתפיסת המוסר שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? יחסים נורמליים בין המינים הם כשהם לא חוששים מקרבה, ולא משנה אם הסיבה היא חשש מהטרדות או חשש מלהיות מואשם בהטרדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה מודע לזה שאין סימטריה בין הדברים ושתנועת MeToo באה להילחם בתופעה של הטרדות (ברמות שונות) לאחר שנים רבות בהן הן רווחות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם תוצאה מכך היא חשש מוגזם של גברים להעסיק נשים ולשתף אותן בפעילויות שונות? התוצאה היא פגיעה בקידומן של אותן נשים. אז איך מונעים גם את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסברה על הטרדה מינית ומתן אופציה לתלונות. זה כבר מזמן קיים בחברות רבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם ההסברה הזו יוצרת גם השפעה הפוכה נוסח מאה שערים („בלי נשים אין הטרדה״)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון שלא יגייסו נשים למשרות? (והיית גם יכול להזכיר את "בלי ערבים אין פיגועים" הגזעני). למרבה המזל, אנחנו נמצאים בעידן שזה כבר פחות אפשרי. מי שמאשים את המוטרדות בהטרדה (ולפעמים גם באונם, בנוסח "איך היא מתלבשת") הוא בריון המאשים את קורבנו במעשה הבריונות שלו ואינו ראוי להתחשבות בטיעונו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה דמיון מכוון. הנתונים בשטח מראים תופעה דומה שכבר קיימת. והמניעים המשוערים לה הם רצון להימנע מהטרדות אמתיות והאשמות שווא בהטרדות. אתה מוזמן להעלות הסברים חלופיים. שוב: אין כאן האשמה בהטרדה אלא רצון להימנע מהטרדה. אתה מוזמן לענות לעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ואני לא מבין איך הצלחת לקרוא את תגובה 710195 כך שתחשוב שאני לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שמא בסיטואציות כאלה יש משהו מסוכן אינהרנטית, גם אם מדובר בשני אנשים עם כוונות טובות (מלכתחילה). מאוד עצוב אם התוצאה היא שקשה יותר לנשים לחדור לשוק העבודה, אבל אני לא בטוח שיש פתרון קל, או מצב נורמלי. יכול להיות שסביבת עבודה סטרילית היא הרע במיעוטו, אבל אפילו אם זו השאיפה, בסיטאוציה של אחד אחד לאורך זמן הסטירליות עלולה להישבר, זו הרי בדיוק הבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אמורה להיות בסיטואציה בעייתיות אינהרנטית? האם צריך לקבל כנתון שהגבר לא יכול לשלוט ביצרו? זה בדיוק הבולשיט האורתודוקסי. הגישה שלך זהה לגישה של שוללי יחידות מעורבות בצבא, מוחקי נשים ממודעות פרסומת ומקימי מחיצות הפרדה באירועים ציבוריים. זה שיש לפעמים מתח מיני בין עובדים לא אמור להיות דבר רע. תרגום של מתח מיני לתקיפה או הטרדה זו התנהגות פתולוגית, וככה צריך להתייחס אליה. גם תרגום של מתח מיני לתחושת איום. אתה לא בטוח שיש מצב נורמלי אז אני אצהיר בפניך שיש. במצב הנורמלי ייתכן מתח מיני, אבל הוא לא מתפתח להתנהגות פתולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אם המתח המיני מתפתח לכדי מערכת יחסים, מרצון חופשי ולא פתולוגית לחלוטין? במקרים רבים זה לא יעבוד טוב עם העבודה. במקרים רבים (אורתוגונלית) זה יכול מאוד להסתבך אם וכאשר מערכת היחסים מתקלקלת, ולהתפוצץ בצורה קטסטרופלית אם מערכת היחסים נגמרת בדם רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? נשמע שאתה מתאר אנשים שחיים את חייהם על עליותיהם ומורדיהם, לא איזו ווריאציה של ניצול, תקיפה או הטרדה. דרמות אנושיות קטנות זו לא בעיה הדורשת לפתרון. לעניין שהתחיל את הפתיל: אני משוכנע שהייתה - ועוד קיימת - תרבות שוביניסטית בכל מיני דרגות חומרה שיצרה הווי בעייתי במקומות עבודה. הרושם שלי הוא שבעבר הלא מאד רחוק היא הייתה כמעט אוניברסלית, והיום היא כבר נדחקה יחסית לשוליים. התגובה המתוארת במאמר ב-Forbes, במידה שהיא נכונה, מצערת ושלילית בעיני. אבל אני אופטימי, והיא לא מטרידה אותי בכלל. אני מבין אותה כריאיקציה טבעית בדרך לנורמליזציה: רבים עוד לא הטמיעו את המוסכמות החדשות בנוגע לשוויון אמיתי בין המינים, ויש גם כאלה שמתנגדים להם משלל סיבות. בארגונים גדולים זה מעורר בעיות ניהוליות, ומנהלים - כדרכם - מקבלים החלטות רעות. אבל זה לא ביג דיל. בשנים הקרובות דורות דומיננטים יתחלפו, השינוי התרבותי יתפוס, שוויון מגדרי יהפוך לנורמה שקופה, וכולם יחיו באושר ועושר עד היום הבא. אני לא חושב ששינוי מהסוג הזה היה יכול להתרחש אחרת, ולדעתי זה (חד משמעית) a small price to pay (בתנאי שלא נפוך בסוף את מאה-שערים למודל לחיקוי, ישמור השם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא בעיה שדורשת פתרון ברמת המדינה, או היקום. זו בעיה ברמת ההחלטה שפרטים מסוימים צריכים לקבל. נניח שאני מנהל בחברה קטנה, וצריך עובד/ת חדש/ה לתפקיד בכיר למדי, שיחייב עבודה צמודה איתי, נסיעות וכו'. ואני גם זה שמקבל לבחור את העובד/ת. רצה הגורל ואני סטרייט. אתה לא מסכים שיש לי סיבה לחשוש מראש מהעניין הרומנטי/מיני שיכול להתעורר, וממה שהוא יכול להוביל אליו? אתה לא מסכים שמהבחינה הזו יותר נוח לי ובטוח לי יותר לבחור גבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהשאלה הזו רלוונטית לדיון כאן. מדובר כבר במיקרו-שיקולים אישיים ובסיטואציות מאד מסויימות. אם, סציפית, באמת מדובר בהרבה זמן אחד-על-אחד מחוץ למשרד + אתה יודע שמדובר במישהי שאתה מאד נמשך אליה + אתה לא מאמין ביכולת שלך להציב לעצמך ולסיטואציה גבולות + יש לך אלטרנטיבות שקולות מכל בחינה אחרת שאינן מעוררות בך את החשש הזה - אז... קבל החלטה בהתאם. אבל זו דילמה אנקדוטלית, פרסונלית, ולא מעניינת מבחינה חברתית (ומה אם מדובר במישהי שאתה לא נמשך אליה? או גבר עם דיעה פוליטית שונה משלך, ומעצבנת? אולי אתה צפוי להיות איתו ברכב בנסיעות ממושכות, ויש לו ריח גוף לא נעים? או שאתה מעשן, והוא לא? ואולי הוא טבעוני, ואתה חושש שתתקשו להסכים על מקום לאכול בו צהריים? או שאתה מנסה לשמור על דיאטה בזמן שהוא גרגרן, ואתה פוחד מהפיתויים שהוא יציע? אולי שניכם אוהדים שרופים, ואתה מוטרד שכל הזמן תתווכחו על כדורגל במקום לדון בלקוח אותו אתם נוסעים לפגוש?). אני לא רואה איך זה קשור למצב שוק העבודה באופן כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה יודע שמדובר במישהי שאתה מאד נמשך אליה" - אני לא יודע עדיין, אני צריך לקבל מישהו לעבודה, ובמידה רבה קבלה של מישהו לעבודה (בתפקיד חשוב כזה) הוא תהליך של ניהול סיכונים. זה נכון שגם עם מועמד גבר יש סיכונים, כולל במישור האישי. אבל נראה לי אפשרי - אם כי אני לא לחלוטין בטוח - שהסיכון המיני/רומנטי הוא קשה יותר לניהול. אם הרבה מנהלים גברים מרגישים כמוני, זה כבר משליך על מצב שוק העבודה באופן כללי. זאת אחת האפשרויות שראיתי לפרש את הסקר המצוטט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה בוחר מישהו לתפקיד בעבודה יש עוד הבדלים בין המינים שצריך להתחשב בהם. אלה אמנם סטראוטיפים אבל לדעתי הם הגיעו מהרבה דורות של אבולוציה: גברים טובים יותר בשיתוף פעולה בקבוצה במאמץ מתפרץ להשגת יעד מוגדר- קבוצת כדורגל לדוגמה. בעבודה זה יכול להיות מאמץ משותף לעמידה בדד ליין של פרויקט. נשים טובות יותר בשיתוף פעולה בשגרה - לדוגמה: אנחנו נסיע את הילדים בהלוך ואתם בחזור. בעבודה מדובר על עבודת צוות יומיומית מתמשכת. גברים יותר מתמקדים בדבר אחד, נשים יותר מולטי-טאסקינג1. לגברים יש יותר אגו- הם זקוקים ליותר מחמאות, עומדים יותר על שלהם, פחות מכירים בטעויות. לנשים יש יותר סטאמינה - גם נפשית וגם פיזית. מתאימות יותר לעבודות שוחקות. _______ 1 לכן כל כך מעט גברים יכולים להחזיק בתפקיד מזכירה, התפקיד שדורש יותר מולטי טאסקינג מכל תפקיד אחר. פעם2 ראיתי חברה שלי מקלידה מסמך, מדברת עם לקוח בטלפון וצועקת לבוס הנחיות מבעד לדלת בו זמנית. 2 כאן יא מה כאן, פי קדים אל זמאן, אבל החוויה נחרטה בי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(יש כל מיני מוקשים בתגובה שלך שלא שייכים לנושא הפתיל, ואני מתעלם מהם). בכל מה שנוגע לכישורים, במידה מסוימת אפשר לשער את מידתם אצל מועמד נתון בראיון, או לפחות אחרי זמן קצר בתפקיד. כך שהמגייס יכול יותר לוותר על ההיוריסטיקה לפי מגדר, והמחוקק יכול יותר לאסור עליו להפעיל היוריסטיקה כזו. הפוטנציאל לקשר, או אישיו, רומנטי-מיני - אהם, אולי גם אפשר, אבל לפעול לפי ההתרשמות הזו נשמע לי כמו תיבת פנדורה עוד יותר מסוכנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השנים שמעתי שמועמדים חתיכים מקבלים בונוס תת הכרתי בראיונות עבודה, עכשיו אולי סוף סוף המאזניים ייטו לצד השני - הבוס יגיד לעצמו: גם יש לה את הכישורים וגם אף אחד לא יטריד את הכונפה הזאת. אבל צחוק בצד, מה המחוקק שייך לפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפליה מגדרית בקבלה לעבודה היא אסורה לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הטרדה מינית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתפרץ. אני חושב שצריך להבדיל בין הדיון התאורטי למעשי. ברמה התאורטית- אם אתה חושש מעצמך שתעשה מעשים לא ראויים בגלל חוסר היכולת שלך לשלוט בליבידו שלך, אז כדאי שתנקוט זהירות ולא תעסיק נקבות שמושכות אותך. ברמה המעשית- מזכירות, פקידות קבלה וכו', הן הפנים של הארגון. יש רוב מוחץ לנשים במקצועות האלה, והנטיה המובהקת היא להעסיק כאלה שנראות טוב. יש לזה אפילו מילת קוד במשרדי כח אדם- "ייצוגית". בתל אביב במיוחד, מעולם לא קיבלה את פני מזכירה שלא היתה "ייצוגית". אני לא מעודכן בעניין זה, ויתכן ש Me Too משנה דברים. אבל יותר מכך: בערוץ בלומברג, שפתוח אצלי בעבודה כל היום, המגישות והכתבות (ויש להן רוב גדול מול הזכרים) כולן נראות ממש טוב. לעומת זאת הקול של רובן ככולן ממש לא רדיופוני. כלומר- גם ברשת של חדשות כלכליות, שאמורה לבחור את המגישות לפי איכות ההגשה שלהן, עדיין המראה החיצוני חשוב יותר מהכ(ק)ול. ועוד ברמה המעשית- אני חושב שדווקא מי שצריך להזהר לא יזהר, ולהיפך. האם לדעתך מי שיש לו נטיה להשמנה וחיבה למתוק יימנע מלעבוד בקונדיטוריה? אני חושב שבדרך כלל דווקא ישמח לעבוד שם. באותו אופן אני חושב שגברים בעלי ליבידו גבוה בדרך כלל יעדיפו להקיף את עצמם בנשים נאות אם יוכלו. לכן אני חושב שהאברסיה המתפתחת מחיכוך עם נשים בעבודה היא דווקא נחלתם של מי שבכל מקרה היו שומרים נגיעה, והתמנונים האנושיים דווקא לא יזהרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שאתם מתעלמים מפן אחר של הבעיה (או שפספסתי משהו): גם אם הגבר בטוח לגמרי בעצמו ולא חושש שיתפתה, הוא חשוף לבעיות שעלולות להיווצר ע"י עובדים אחרים בחברה שלגביהם הוא פחות בטוח, וזאת עוד לפני שמזכירים את החשש מטענות שווא על הטרדות כביכול. החשש הזה מאד סביר בעיני כשאנחנו בעיצומו של מסע אגרסיבי של metoo#, מה עוד שאחרי שינוי הכללים פעם אחת אתה לא יכול לצפות אם לא יחול בהם בהמשך שינוי נוסף שיהפוך אותך רטרואקטיבית למטרידן או גרוע מזה בגלל משהו שעשית כשזה עוד היה מקובל. הבעיה חמורה עוד יותר בגלל התופעה הבעייתית מאד של "זכרון משוחזר" (ע"ע Elizabeth Loftus); מישהו כאן מעוניין לחשוף את עצמו לאפשרות שעוד 15 שנה מישהי "תיזכר" פתאום שהיו חוותה משהו נורא? בסיכומו של דבר אני מסכים שהשינוי היה נחוץ והכרחי, אבל הבעייתיות קיימת, והטאטוא שלה מתחת לשטיח לא יעזור (מה עוד שמזמן כבר אין שם מקום לגרגיר אבק נוסף). הצעד הראשון שיש לנקוט, לדעתי, הוא שההחלה של הכללים לאחור תיעשה ברוח הרבה פחות דורסנית ממש שאנחנו רואים בעיקר בארה"ב. מי היה מאמין שאמצע נקודה בה אני מסכים עם אורית קמיר. ____________ אישית לא הייתי חוזר היום על פלירטוטים שלי שנעשו ברוח טובה ונראה שגם התקבלו כך בשעתם ע"י הסביבה (מלבד פעם אחת שבה גברת אחת שהייתי מיודד איתה קפצה אחורה בבהלה כשבשיחה בה היא סיפרה לי על מצוקה אישית ניסיתי להעניק לה חיבוק תומך, או אולי הייתה זאת נשיקה על הלחי. זה באמת היה מביך מאד עבור שני הצדדים ומובן שלא חזרתי על זה. אני מניח שהייתי גם צריך להתנצל אבל פשוט עברנו הלאה. מעניין אם בדומה לי גם היא עוד זוכרת את האירוע שהתרחש לפני כ-15 שנה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמצא, אמצא! אני חושב ש"אמצע" ו"נקודה" יושבים קרוב מאד ברשת הנוירונים שלי (במלים אחרות: ובכן, נראה שהגעתי לשלב של שגיאות כתיב. הללויה!). ואם אני שוב כאן, גילוי נאות לגבי החלק האישי בהודעה הקודמת: אף פעם לא הייתי בעמדת כוח של ממש כך שלא היה בפני פיתוי אמיתי למין תמורת קידום או משהו דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> ומה אם המתח המיני מתפתח לכדי מערכת יחסים, מרצון חופשי ולא פתולוגית לחלוטין? עצם השאלה מראה לדעתי הנחת יסוד לא נכונה. זה נורמלי לגמרי שמתח מיני בעבודה יכול להתפתח לרומן. אני לא מבין איך אפשר לראות בזה דבר שצריך למנוע אותו. שוב אני שואל- האם מקום העבודה צריך להיות שטח סטרילי? אם כן- צודקים המנהלים שמנסים למנוע מראש סיטואציות עם פוטנציאל לחיכוך בין המינים. תוקם גדר הפרדה מיד! אם לא- יכול להתפתח רומן, ויכול להגמר רע, ואלה החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תניח שאוכלוסיית הגברים מתחלקת לשלושה: גברים שאין להם בעיה להטריד מינית נשים. גברים שלא מתכוונים להטריד מינית, אבל לא תמיד הם מודעים שמעשיהם ודבריהם מטרידים נשים בסביבתם (אני הייתי כזה, אני מקווה שכבר לא). גברים שמודעים למה שיכול להטריד מינית נשים בסביבתם ונמנעים בכל מחיר מהתנהגות מטרידה. הסוג הראשון או שלא שולט בעצמו או ששולט בעצמו, אבל פשוט לא אכפת לו. זה הסוג שאליו מיועדים השינוי בנהלים ובסטנדרטים החברתיים, הביוש והאיום לפגיעה במעמדו, בכיסו ובחירותו. אנשים כאלה צפויים לשנות את התנהגותם הפוגעית אם מתוך הפנמה שככה לא מתנהגים או מתוך פחד ואלו שלא, יענשו ויורחקו ממקומות העבודה. זו התוצאה החיובית. הסוג השני, בחלקם יפתחו מודעות לפוגעניות שבמעשיהם ובדבריהם וישנו את התנהגותם, בעיקר מתוך הפנמה, אך חלקם לא יבין ויפנים, ויענש או יראה אחרים נענשים. חלק זה עשוי לפתח חשש מהעסקת נשים בסביבתו, שכן בראייתו מדובר בתלונות שווא (הוא לא עשה כלום) או בהפיכת התנהגות “לא נחמדה”, אך לגיטימית, לעבירה (מה הוא כבר עשה?). כאן התוצאה תהיה מעורבת, חלק ישפרו את התנהגותם וחלק יימנעו מהעסקת נשים. הסוג השלישי כנראה שלא יושפע מהמדיניות החדשה. מהסקר אפשר להעריך מה חלקו של כל סוג באוכלוסיית הגברים, וכן, יש כאלה שלא שולטים בייצרם (או שחושבים שהכל מותר להם) ויש כאלה שחוששים מביוש על לא עוול בכפם. יש גם כאלה שמסוגלים לעבוד עם נשים בלי להטריד ובלי לחשוש ואני לא רואה איך הסקר מראה משהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש עוד אוכלוסייה שהיא הרביעית. 'גברים המוטרדים מינית'. למשל כאשר אישה מספרת לי בדיחה עם גוון מיני אני חש מוטרד מינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה (אותה אני רחוק מלהניח) שאינך מטריל, יש לך מזל שהטרדות מיניות כבר אינן מקובלות היום. הבע את חוסר הנוחות שלך בפני הקולגה (שאולי אינה מודעת לכך), ואם זה לא יועיל - אז פנה לבוס או ל-HR. סביר להניח שהעניין יפתר (ואם לא, פתוחה בפניך האופציה לתבוע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל לא נעים לגבר ממין זכר להתלונן שאישה ממין נקבה סיפרה בדיחה על רקע מיני שגרמה לך אי נוחות. במקרה הטוב תצא טמבל, במקרה הרע תצא אהבל. כך או כך תצא רע. וההטרדה בעינה נותרה. יתרה מכך - תעלה טענה 'מישהו חייב אותך להקשיב'? או - ' אתה לא חייב לחוש אי נעימות, זאת בחירתך', מה שוודאי תשתיק את הגבר האידיוט שלא יודע לצחוק מבדיחה קלילה בעלת אופי מיני מתון וחינני. מה שאין כן על אותו משקל שגבר טוען שהלבוש המינימלי של האישה מטריד אותו והתשובה תהיה תמיד - זבשך שאתה חרמן או סוטה או בלה בלה וכו' וגו'... יו אנדר סטנט או לאלא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נלך על החלוקה שלך, שווה לבדוק איך היא מתחלקת בשכבות השונות בעסק, אחוז המנהלים (ברמות שונות) והעובדים בכל קטגוריה, או האם הקטגוריה נותנת סיכוי טוב יותר לקידום לרמה ניהולית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הפסקאות האחרונות בתגובה 710229 משיקות למה שאמרת. אני טוען שהסוג השני והשלישי, כמנהלים, יפתחו אברסיה להעסקת נשים יותר מהסוג הראשון, מחשש להתנהגות עובדיהם, להלבנת פני החברה וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי לאחרונה את מאחורי הקלעים של הפרסומת למשקפיים בהשתתפות בר רפאלי ואסי עזר. אסי מנשק את בר והכל סבבה. וחשבתי לעצמי 'טוב נו הומו נישק אותה, בעלה לא מקבל עצבים', מחשבות דומות עולות בכל סיטואציה שבה אין 'איום מיני' מהצד השני. הומו לא יטריד מינית אשה לסבית לא תטריד מינית גבר א-מיני לא יטריד אף מין. בנסיבות אלו אם הבוס הוא הומו אין לו בעיה להעסיק אישה גם במצבים צמודים לרבות לנסוע איתה לכנסים מחוץ לעיר. מה שמעלה את המחשבה הבאה לגבי העתיד - שיבוץ מין העובד/ת למקומות העבודה יחולקו לפי 'רמת האיום המיני'בין המינים,כדלהלן: הומואים מוצהרים עם הוכחות יוכלו לעבוד עם נשים סטרייטיות או לסביות. לסביות מוצהרות עם הוכחות יוכלו לעבוד עם גברים סטרייטים והומואים. הומואים לא יוכלו לעבוד עם הומואים וכנל לסביות לא יוכלו לעבוד עם לסביות. וכו' וכו'.. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |