 |
דומני שאתם מתעלמים מפן אחר של הבעיה (או שפספסתי משהו): גם אם הגבר בטוח לגמרי בעצמו ולא חושש שיתפתה, הוא חשוף לבעיות שעלולות להיווצר ע"י עובדים אחרים בחברה שלגביהם הוא פחות בטוח, וזאת עוד לפני שמזכירים את החשש מטענות שווא על הטרדות כביכול. החשש הזה מאד סביר בעיני כשאנחנו בעיצומו של מסע אגרסיבי של metoo#, מה עוד שאחרי שינוי הכללים פעם אחת אתה לא יכול לצפות אם לא יחול בהם בהמשך שינוי נוסף שיהפוך אותך רטרואקטיבית למטרידן או גרוע מזה בגלל משהו שעשית כשזה עוד היה מקובל. הבעיה חמורה עוד יותר בגלל התופעה הבעייתית מאד של "זכרון משוחזר" (ע"ע Elizabeth Loftus); מישהו כאן מעוניין לחשוף את עצמו לאפשרות שעוד 15 שנה מישהי "תיזכר" פתאום שהיו חוותה משהו נורא?
בסיכומו של דבר אני מסכים שהשינוי היה נחוץ והכרחי, אבל הבעייתיות קיימת, והטאטוא שלה מתחת לשטיח לא יעזור (מה עוד שמזמן כבר אין שם מקום לגרגיר אבק נוסף). הצעד הראשון שיש לנקוט, לדעתי, הוא שההחלה של הכללים לאחור תיעשה ברוח הרבה פחות דורסנית ממש שאנחנו רואים בעיקר בארה"ב. מי היה מאמין שאמצע נקודה בה אני מסכים עם אורית קמיר.
____________
אישית לא הייתי חוזר היום על פלירטוטים שלי שנעשו ברוח טובה ונראה שגם התקבלו כך בשעתם ע"י הסביבה (מלבד פעם אחת שבה גברת אחת שהייתי מיודד איתה קפצה אחורה בבהלה כשבשיחה בה היא סיפרה לי על מצוקה אישית ניסיתי להעניק לה חיבוק תומך, או אולי הייתה זאת נשיקה על הלחי. זה באמת היה מביך מאד עבור שני הצדדים ומובן שלא חזרתי על זה. אני מניח שהייתי גם צריך להתנצל אבל פשוט עברנו הלאה. מעניין אם בדומה לי גם היא עוד זוכרת את האירוע שהתרחש לפני כ-15 שנה).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש