בתשובה לארז לנדוור, 22/01/18 18:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחר שוידאתי מספר פעמים את נכונות טענותיו, ולאחר להזדרז לתקן ולהתנצל כאשר לא דייק, ולאחר ששינה את עמדתו כאשר התברר לו מידע נוסף, אז כן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם הרושם שאני קיבלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותב שורות אלו אינו enthusiast גדול של קליטת פליטים בישראל. אני מניח שאוכל בעצמי לארגן כמה וכמה סיבות מדוע צריך להתנגד לכך. בנוסף גם לא נראה לי, כי קיים בי חסם אידיאולוגי גדול בפני קבלת טענות כמו אלו שלך. יחד עם זאת, אודה שעצומת אנשי הרוח עשתה עליי רושם גדול. כעיקרון, התייצבות לצד השלטון ולצד נטיות ההמון, לרוב אינה מעידה על אומץ לב מוסרי מיוחד במינו והיפוכו בהרבה מקרים כן. הבעייה שלי היא שאם בן דרור ימיני ואפופידס יודעים מה הם אומרים אז עמוס עוז, א.ב. יהושע גרוסמן, וצרוייה שלוו (לא אושיית שמאל גדולה בשנים האחרונות) אינם יודעים מה הם שחים ולא באמת טרחו לבדוק. אני מניח שחתימתם על העצומה לא תהפוך אותם ליקירי הציבור הישראלי ואולי אפילו תעלה להם במצבים מאד לא נעימים. האנשים הללו אינם פוליטיקאים או אנשי תקשורת ואינם מחוייבים לעמדתם מטעמי פרנסה. אני באמת מאמין שהמחוייבות שלהם היא בעיקרה לצוואתו של י.ח. ברנר המצווה אותם להיות ה"צופה לבית ישראל". יתכן שבסופו של דבר הם חתמו מתוך בורות וקלות דעת על עצומה המתבססת על שקר ורמייה, אבל כדי לשכנע בכך תצטרך להתאמץ יותר ולהציג את תמונת העובדות שלך. א. כפי שאמרתי, להיות סניגור מטעם עצמך של השלטון, ולהוסיף שמן למדורה שמבעיר השלטון הזה מתחת לישבנה של האופזיציה (כמו למשל לתקוף עיתון אופוזיציוני, בזמן שהמרחב העיתונאי הולך ומצטמצם במילא ועוד כאשר אתה (ב"ד ימיני) מודה שיש לך חשבון עם העיתון הזה), אינו עדות בדוקה ליושרה אישית ואומץ לב ציבורי. האם אתה יכול להביא דוגמה או שתיים לבן דרור ימיני המתקן את עמדתו לכיוון סמול? ב. בנוגע לגירוש לארצות שלישיות (אוגנדה ורואנדה), נדמה לי ששני הקצוות בויכוח הזה משתמשים בטיעונים סנסציונים ולא בדוקים. עניין סכנת החיים באותן ארצות נראה לי שולי ועניין הקשר עם המגורשים האלו נראה לי לא רלאבנטי. התחושה שלי (איני יודע) שהתמונה הנכונה היא שרוב רובם של המגורשים האלו כבר אינם במדינה אליה גורשו. ההשערה הזו מבוססת גם על כך שהמגורשים הללו מלכתחילה התכוונו להגר בכיוון אירופה וכיוב' וגם על כך שהשלטונות המקומיים לא צריכים לעשות משהו מיוחד כדי להיפטר מהם. כל מה שנדרש, הוא שרגע לאחר שקבלו לידיהם את התשלום, ינתקו כל קשר עם ה"עולים החדשים" ויניחו להם לנפשם. האם ידוע לך מה בדיוק פסק בג"ץ בעניין זה? האם הוצגו בפס"ד ראיות שרוב המגורשים נמצאים עדיין שם ומצבם סביר? ג. איך מתיישבים כל מאמצי הגירוש שתארת עם העובדה הפשוטה שהחוק הבינלאומי מחייב לקלוט פליטים ולספק להם שירותים שונים ולא עושה רושם שמדינה כלשהי עושה מאמץ לתקן חוקים אלו או להוכיח כי מבקשי המקלט הללו אינם פליטים (מלבד ישראל)? שאלה זו (כמו קודמותיה) אינה קנטרנית. אני באמת רוצה לשמוע ולהשתכנע. השאלה האחרונה יותר עמומה מקודמותיה, אבל היא חשובה במיוחד, משום שברור שלמדינות השונות יש אינטרסים חשובים רבים ומנוגדים בשאלת הפליטים. חייבים למצוא איזשהו קו מנחה שיבדיל בין האינטרסים היותר חיוניים לאלו שפחות. עם כל הקושי (בעיקר מול זעם ההציבור, ע"ע טראמפ והברקזיט), נראה שקליטה של 10-20 אלפי פליטים מאפריקה, לא תהיה ארוע קטסטרופלי בחיי המדינה, בפרט שאני מתקשה מאד להאמין שישראל תהפוך ליעד ראשי של הגירה מאפריקה. ד. אתה חייב לספק מניע ברור וחד-משמעי, מדוע קבוצה כל כך מרשימה של אנשי רוח ועט, מתייצבת לעמדה כל כך בלתי פופולרית? האם הם נבדלים לייחוד בטפשות או בחוסר אחריות? האם מישהו מטעה אותם? האם יש להם אינטרסים סמויים מן העין? ה. אתה חייב לספק מידע ברור וחותך, מה הנזק שיגרם עם קליטת פליטים אלו או לחילופין מהו הנזק המוכח והברור שכבר גרמו מבקשי המקלט האלו בד' ת"א. (לא בהכרח רשימה מקיפה של כל הנזקים, אבל אחד או שניים ברורים לעין וקשים). לא בטוח שעשיתי כאן עבודה כל כך טובה בהעלאת השאלות הקרדינליות בנושא זה, אבל בבואך לתמוך במעשה כל כך קשה, שגם אתה בודאי תודה שיש לו השלכות מוסריות לא קלות, אתה לא יכול להסתפק בהעלאת ספקות ובהטלת דופי בטענות הצד השני. אתה חייב לתאר בצורה משכנעת מדוע חייבים לנקוט במהלך הזה ולא לבחור באיזושהי פשרה פחות נוקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. גם פסק הדין קובע שרוב המורחקים לרואנדה עוברים משם הלאה, ומטרת רבים מהם היתה מראש להגיע לאירופה, אלא שמה שהתייחסת אליו כשולי ולא רלוונטי עמד במרכז פסק הדין. העותרים וארגוני התמיכה בהם טענו כי המורחקים מגורשים מהמדינה השלישית למדינה רביעית. בית המשפט בחן את המקרים שהובאו בפניו וקבע כי גם בדוגמאות אלו, שנבחרו ''בפינצטה'', נמצא כי העוברים למדינה הרביעית עשו כן מרצונם. כן נקבע כי יש מנגנונים מספקים להבטחת בטחונם במדינה השלישית של אלו שבוחרים להישאר בה. משכך, הסיר בית המשפט מישראל את האחריות על העוזבים למדינה הרביעית והטיל אותה על המסתננים עצמם. ג. כפי שציין בית המשפט, החוק הבינלאומי אינו מאפשר לפליט לבחור היכן ייושב. מבחינה עקרונית, ניתן ליישב במדינה שלישית גם פליטים של ממש. ד. רובם חתמו באופן אוטומטי ומבלי לקרוא את פסק הדין, ככל הנראה. התשובה הפשוטה לשאלתך היא שבמילייה שלהם זו בהחלט העמדה הפופולרית, והם היו משלמים מחיר דווקא לו התייצבו בעד הגירוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה לא היחיד שמציג את ב''ד ימיני כמודל של עיתונאות מאוזנת. שמעתי זאת מכמה אנשים. התרשמותי האישית היא שמדובר בקונסיליירי של השלטון הנוכחי שהתנדב לעמדת הדובר. לכן חשוב לי לראות מקרה או שניים בהם תיקן עמדתו לשמאל. ד. האלטרנטיבה אינה להתייצב לצד השלטון. האלטרנטיבה האמיתית היא לא לומר כלום. חוששני שאתה מקל במחיר שמשלמים אנשים שאינם חיים במתחמים מוגנים ואינם מבודדים מן ההמון השוטם, על דעותיהם. הגנתם העיקרית היא הבורות ההמונית. זכורני ששרת התרבות ברכה בפנים חתומות את גרוסמן על זכייתו בפרס הבוקר. אילו קראה את ''סוס אחד נכנס לבר'' הקשה והצורב ספק אם היתה מואילה לברכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. WHAT לא קראתי את ימיני, אני לא קורא אותו, והוא די סחי משעמם. לא לחינם התעלמתי מסעיף א. ב. ג. הבנת? השתכנעת? אם לא, רק תגיד ואתן מובאות. ד. נראה לי שגרוסמן היה משלם מחיר כבד יותר אילו סרב לחתום על העצומה מאשר זה שהוא משלם בחתימתו. אם נכונה הערכתך דווקא והוא משלם מחיר יקר על כך שחתם על אוסף ההבלים והשקרים הנ"ל, הרי הוא אידיוט יוצא מגדר הרגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורא סליחה. לא שמתי לב שהמגיב התחלף. הייתי תחת הרושם שאני מגיב לאפופידס תגובה 697139 שכתב כל כך יפה על ימיני (כפי שאמרתי הוא לא היחיד). אם כן א. לא כוון אליך. ב. יוצא ששערתי נכון. אין ביננו ויכוח על העובדות. קגאמה ומוסאווני קיבלו את הנשק ואת "דמי התיווך" שלהם, הניחו למגורשים לנחות והניחו להם לנפשם. אני מניח שברגע שאתה מחליט לגרש ולו חלק מן המסתננים, דרך זו טובה ככל האחרות. אני רק מציע לא לשחק את המשחק של הפוליטיקאים והשופטים ולדבר על "מרצונם". הדבר היחיד שנעשה מרצון כאן הוא הרצון של השליטים האפריקאים בשוחד. הייתי בודק בציציות גם איזה בני דודים כאן "זכו" לתווך בפרשה הטראגית הזו. ג. אני מקבל את דבריך. אבל עדיין איני מבין מדוע פוליטיקאים אירופאים מסכימים לקבל חלק גדול מפליטי אריתריאה וסודן ואילו הישראלים היסטרים לגמרי בנושא. שתי השאלות חשובות מפני שכם אני מסכים שהדור השני של המהגרים יהיה הרבה פחות נחמד מהוריהם ולכן תמוה מדוע האירופאים כל כך מסבירי פנים למבקשי המקלט. ד. ההסבר של "amongst their peers", שהוא מה שאני שומע מכל עבר הוא חרב פיפיות. אתה בעצם אומר שרוב רובם של אנשי הרוח והאקדמאים מתנגדים לגירוש. לא ממש סיבה טובה לבלוע את השרץ הזה. המילים "אוסף ההבלים והשקרים אידיוט יוצא מגדר הרגיל" צורבות את אזניי. בשם אלוהים, אייל מגד בכבודו ובעצמו,שלא יכול להתאפק ולא להתעלל בצדקנות השמאלנים (וכמובן שמסרב להצטרף לאשתו ולשאר הסופרים בעצומתם) גם הוא מתנגד לגירוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הבנתי מאוחר מדי, אין בעיה. ב. לא ברור למה התכוונת "מרצונם". המשחק של "מרצונם" מישראל למדינה השלישית נגמר בבג"ץ הזה, וזו הסיבה שהיה צורך בתיקון ההסכם (נציגים שונים של רואנדה מתכחשים לתיקון, מעניין אם תהיה לכך השלכה משפטית). העזיבה מרצון מהשלישית לרביעית נדונה במשפט והוכח שהיא נכונה; העוזבים יכלו להישאר בשלישית ובחרו שלא לעשות כן. ג. אני חושב שגם באירופה לא תמיד משלמי המחיר הם אלו שמקבלים את המהגרים בברכה. על כל פנים איני בקי. כמו כן, זכור שגם שם נחתמו הסכמים ליישוב המוני מבקשי מקלט במדינה שלישית, טורקיה. ד. שים לב, אני לא חושב שהוא אידיוט. בהינתן שטענתי נכונה, וגרוסמן מרוויח ולא מפסיד בהצטרפותו לעצומה, הרי שבחר רציונלית. אני אומר שהוא היה אידיוט לו היתה טענתך נכונה, כי אז גם חתם על הבל וגם הפסיד. גם מגד עשוי לטעות, ואני דווקא מאד מחבב את גישתו ה"אנטי הומנית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. ההסכם עם טורקיה היה בעיקרו הסכם שהיא תפעל להשארת הפליטים אצלה ולא שהיא תקבל אליה פליטים שמגיעים כבר לאירופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם וגם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את דבריו של ימיני ונזכרתי בתגובתך. לפחות לפי עדותו, הוא שינה את עמדתו בתוך זמן קצר מימין לשמאל. למצער, הוא מנמק את הדתנגדותו לחוק...בהתנגדות לחוק מבלי להתייחס לתוכנו, כך שלכאורה ניתן להבין מדבריו שעצם הצלחת הדמוניזציה של החוק (שכנגדה הוא יוצא בתחילת הדברים)...פוסלת אותו. ואני, נכזבה תקוותי לגבש עמדה ברורה בנושא, לצורך שיחת הסלון הקרובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר וב"ד ימיני לא כל כך עוזר בעניין חוק הפונדקאות, אני יכול להציע את הבנותיי הבלתי מומחיות. א. הצלחתי, במאמץ מסויים, לגלות שהמדובר בחוק העוסק בהסכם פונדקאות כפי שהוא חוקי כאן בישראל. זה במבט ראשון דבר טוב, שכן הפניית אזרחים ישראלים לעשיית כל מיני אימוצים ופונדקאות מפוקפקים בחו"ל אינה דבר טוב. ב. גיליתי שהמדובר בהרחבת מעגל הזכאים לעשות הסכמי פונדקאות מרק זוגות הטרוסקסואלים נשואים עם בעיות פוריות, גם לאמהות יחידניות ללא ילדים ועוד. גם זה לכאורה נראה טוב. ג. דבר שלישי טוב הוא השמחה לאידו של המסית הקטן והמושחת ששוב הסתבך בתסבוכת מיותרת. אם כבר משנים את החוק לטובת אמהות חד הוריות, מדוע לקפח בהזדמנות זו זוגות חד-מיניים? ד. עד כאן החדשות ה"טובות" ומכאן מתחילה המבוכה לפחות עבורי. ראשית מתברר כי עוד לפני החוק הנוכחי, בחסות חוק שהוצג בציבור כחוק המאשר פונדקאות אלטרואיסטית, הצליחו המשפטנים שלנו להגניב פונדקאות בתשלום בחסות תשלומים לכיסוי הוצאות ועלויות ועבור שירותי תיווך. ה. יש שני זנים של התנגדות לחקיקה הזו שנראים לי "עמוקים". ישנה התנגדות עקרונית לעניין הפונדקאות. בצד הקיצון, אפשר לחשוב על כנופיות ומשפחות פשע המאלצים נשים חלשות לשמש כפונדקאיות לצרכי רווח. על כך צריך לענות שעדיף להתמודד עם זה בחקיקה מסודרת בארץ מאשר לדחוף את הנושא להתנהלות פרטית מפוקפקת בחו"ל בהסכמה בשתיקה של המדינה. העובדה שיש הרבה פונדקאיות אלטרואיסטיות (גם אם מדובר בקרבת משפחה) די משמיטה את השטיח מתחת לטיעון הגורף הזה. הזן השני של ההתנגדות חושש מעניין המדרון החלקלק. ו. עד נקודה זו, אפשר עדיין לתמוה מה ראה נתניהו לקפוץ לבור הזה ולתקן חוק שנראה די סביר ומאזן אילוצים. אלא שמתברר שלא היה זה נתניהו שקפץ לבור, אלא שופטי הבג"ץ הם שדחפו אותו לשם תחת מסווה של טענות שיוויון למיניהם. (הם טענו שהחוק מפלה אמהות יחידניות וזוגות לא נשואים). הבעייה במצב הזה הוא שהוא משמיט את הקרקע מתחת לטענה שבג"ץ מתערב מעט יחסית בחקיקה. לטעמי, מקרה זה הוא התערבות מופרזת ובלתי מוצלחת בעניין שהוא מטיבו קשה ובעייתי. בניגוד לתמונה שיצרה התקשורת, לא מדובר כאן בנושא שכל הטענות הנכונות הן בצד אחד. ז. עניין שני הוא שאם מקבלים את ההנחה הסבירה שהמדינה לא רוצה להפוך עצמה למפעל פונדקאות בע"מ (שר"פ - שירותי פונדקאות בתשלום לזוגות מחו"ל?), גם הגבלת האפשרות הזו למגזרים מסויימים ע"פ כל מיני תפיסות ציבוריות, היא לא עניין פסול בפני עצמו. ח. מעבר לצחצוחי לשון שיוויונים, די ברור שהקרונות יבואו אחרי הקטר. לאחר שהאמהות היחידניות לדוגמא יזכו לאמץ את האימוצים לדוגמא שלהן, יגיעו האמהות היחידניות מן השורה, שהציבור יצטרך להשתתף בעלות, בדרך כזו או אחרת, של יזמת הפונדקאות שלהן. זה כמובן יחייב לגבות מסים מכל רבדי החברה שלחלקם יש בעיות מוסריות ודתיות עם עניין הפונדקאות. אני לא טוען שדבר זה הוא משהו חדש שעוד לא נשמע במקומותינו, אבל זה בהחלט טיעון כשמציגים מולו דרישות לשיוויוניות בלתי מוגבלת. ט. לסיום, מעמדתי כאן בשמאל, בלי ציניות והתחכמות, אין לי אלא לברך את הלהט"בים שהצליחו להתברג בחוגי התקשורת והשיח הציבורי, באופן שמי שירצה להפלות אותם יאלץ לשלם מחיר ציבורי לא זניח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים עם עיקר הדברים. באשר לסעיף האחרון, נראה שלפחות חלק מן ההתגייסות לא היה לצורך העניין, אלא, כמו חלק גדול מן המחאות "החברתיות" בשנים האחרונות, עוד אמתלה לפעולה כנגד הממשלה, כולל איומים על חברות שהיססו להתגייס לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומתברר ש"אופציית המדינה השלישית לא הייתה קיימת". הפתעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? נתניהו שוב נתפס בשקר? לא יכול להיות. וביטול הגירוש הוא חדשות טובות, בניגוד לטבח של סוף השבוע האחרון. איתמר שאלתיאל כתב על כך: א. אני יודע שיש הרבה מאוד אנשים טובים מאחורי הרגע הזה, אבל מבחינתי זה ניצחון של Alva Kolan ב. אני מניח שנפסיק לשמוע על דרום ת"א בקרוב, וחבל כי כבר איזה חודשיים אני תוהה למה אין בכל לוינסקי פאקינג פח זבל עירוני אחד ג. האו"ם לוקח מכאן מבקשי מקלט שישראל יכלה להתמודד איתם. עוד גאווה לענוד לקראת חגיגות השבעים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וג'ון בראון כותב: ביטול הגירוש משמח והישג עצום למאבק האזרחי בישראל, אבל אפשר גם להתחיל לבדוק למה ממשלת ישראל כלאה במשך שנים בני-אדם אשר ביקשו הגנה רק בגלל שעורם היה שחור, למה רדפה אותם, למה בזבזה על כך מיליארדים במקום להשקיע אותם בשיקום דרום תל אביב? הרי את אותו הסכם "חדש" היה אפשר לעשות בלי שום בעיה לפני שנים. המבצע של האו"ם ליישוב מחדש של פליטים נמשך שנים, כבר רבים קיבלו מקלט במדינות אחרות, ובזמן האחרון זה הואץ מאד. ישראל נמנעה מלדבר על כך כי זה הפריע להסתה נגד האו"ם וגם היה קשה להסביר למה מדינות אחרות נותנות מקלט וישראל לא. צריך גם לבדוק אילו שקרים סיפרו במעמד צד אחד לבג"צ, הרי אלו אשרו הסכם שהיה בבחינת פשע נגד האנושות עם רואנדה. הסכם שהוא לפחות לא חוקי, אולי אפילו לא קיים כמו שרואנדה טוענת. אבל יותר מזה אזרחי ישראל צריכים לבוא חשבון עם ממשלה שבמשך שנים שיקרה להם. סיפרה שפליטים הם פושעים (למרות שאחוזי הפשיעה נמוכים בקרב פליטים בהרבה מאשר בישראל). הסיתה אוכלוסיות לשנאת פליטים ללא סיבה, חוץ מלכסות על מחדליה וצריכים לבוא חשבון גם עם שקרני הימין שגיבו את כל זה. כמעט מרתק לראות איך יעשו עכשיו בימין פליקפלאק ויגייסו את המוסר היהודי שרמסו בשביל להסביר למה לרדוף אנשים בשל צבע עורם אשר נמלטים ממות זה דבר פסול. למה פתאום הם לא מהווים סרטן וסכנה למדינה היהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קישורים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איתמר שאלתיאל. ג'והן בראון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו אמר ''לא קיימת'' ולא ''לא הייתה קיימת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט מטמקא: "כנסנו למלכודת, אופציית המדינה השלישית לא הייתה קיימת" (עשיתי קופי פייסט). לצורך העניין, גם מהסרטון ברור שהאופציה הזאת לא באמת הייתה קיימת: "היינו צריכים לחפש וחיפשתי מדינה שתסכים... זאת הייתה פריצת דרך... מהר מאד התברר שהמדינה השלישית איננה עומדת בתנאים..." שזה אומר בעצם שהיא מעולם לא הייתה באמת אופציה (אחרת היא הייתה עומדת בתנאים). ודרעי מוסיף: "אנחנו לצערי כבר כמה שבועות שאנחנו בתוכנו שומרים את זה". והתנצלות הזריזה המובטחת תגיע תוך1? 1 הימור שלי, על סמך נסיון העבר - אף פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט אינו מדויק, כפי שראית בעצמך בסרטון. מהסרטון ומדבריו של דרעי עולה כי האופציה נראתה ריאלית, אך הלחץ שהופעל על רואנדה ואוגנדה פעל. "פריצת הדרך" היא ההסכמה לקבל מגורשים בכפיה, ו"אי העמידה בתנאים" פירושה ככל הנראה נסיגה מנכונות זו. לצערי, נראה שקלעתי בשתי הנקודות שבתחזית שלי. תגובה 695876 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רואנדה דיברה כל הזמן על הסכמה לקבל מגורשים מרצון. בכל מקרה, השאה המעניינת היא האם יתחילו להגיע מהגרים חדשים דרך הגבול המצרי (הסיני?) בשנים הקרובות (מעבר לבודדים או אולי אפילו כמה עשרות בשנה). אם לא: אין בעיה ולא מדובר על מספר שמדינת ישראל תתקשה במיוחד לקלוט. אם אני מבין נכון את עמדתך, החשש הוא מהזמנת אחרים. נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסכם המקורי היה לגבי מגורשים מרצון. לאחר בג"ץ צגטה תוקן ההסכם כך שיאפשר גירוש בכפיה, אך רואנדה חזרה בה מהתיקון, להבנתי. נכון, ייתכן שזרם המסתננים יתחדש בעקבות ההחלטה. אשמח להתבדות. כמו כן, אני מקווה מאוד שייעשו פעולות מהותיות כדי להוציא את המסתננים מדרום ת"א. האם יש פתרון קסמים שיאפשר את יישוב המסתננים בשכונות חזקות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאפשר להם לעבוד ולשכור דירה ללא חשש שוטר ופקח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את כוונתך. גם היום הם יכולים לעבוד ולשכור דירה ללא חשש שוטר ופקח. הם בוחרים בדרום ת''א כי שם זול יחסית, שם הקהילות שלהם ושם מוסדות הציבור שהוקצו להם ע''י העיריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי סרטון של דקה וחצי מתוך מסיבת עיתונאים שלמה, שמן הסתם הייתה ארוכה יותר - אני לא מבין למה אתה מניח שהציטוט לא מדויק. בכל מקרה, גם מהסרטון עצמו ברור שלא הייתה מדינה שלישית באמת ("היינו צריכים לחפש וחיפשתי מדינה שתסכים... זאת הייתה פריצת דרך... מהר מאד התברר שהמדינה השלישית איננה עומדת בתנאים..."). האופציה אולי נראתה ראלית, אבל היא לא הייתה ממשית בשום שלב ומכאן - הממשלה שיקרה לבית המשפט והציבור. אופציה שנראית ראלית איננה מציאות עד שתהפוך מנראית ראלית לראלית. הסכמה שאפשר לסגת ממנה בכזאת קלות היא לא באמת מציאות. לגבי התחזית שלך, על פניו נראה שלא מדובר ב"עתירת סרק לבג"ץ שאינה נשענת על עובדות" אלא ב(1)עתירה שמבוססת על עובדות בהם גם הממשלה נאלצה להודות ו(2)בהתחשב בתוצאה, בטח שאינן עתירות סרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהציטוט איננו מדויק, כי הוא הובא מהדברים בסרטון בתוספת "היתה". אנחנו לא יודעים מה הממשלה סיפרה לבית המשפט, ומה באמת קרה עם המדינה השלישית. את הבנתי לגבי התיאור לציבור הבאתי לעיל. חזיתי שיוגשו עתירות שלא יהיה בהן תוכן משמעותי מבחינה משפטית ומטרתן תהיה השגת צו ביניים, כדי לקנות זמן שיאפשר לחץ על המדינות השלישיות. אמנם חשבתי שיעבור זמן רב יותר עד שהלחץ יפעל את פעולתו. צו הבינים אינו מוכיח שהעתירה אינה עתירת סרק. האם מדברי נתניהו על שהמדינות "לא עומדות בהסכם" ניתן ללמוד זאת? לדעתי, לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפוש נוסף הביא לי את מה שנראה כציטוט המדוייק: "אופציית המדינה השלישית התבררה כלא קיימת, היא לא עמדה בלחץ. נכנסנו למלכודת שאם אין לנו מדינה שלישית, כולם ישארו כאן. והגענו להסכם ייחודי עם האו"ם, לפיו הם יצאו למדינות כמו איטליה וקנדה, מדינות מתקדמות יותר". אם זה נכון אתה צודק שהציטוט בטמקא לא מדויק, אבל טועה כשאתה חושב שרוח הסברים הייתה לא מדויקת. למיטב הבנתי היא מדוייקת, נתניהו מבהיר שאופציית המדינה השלישית לא הייתה קיימת. "האם מדברי נתניהו על שהמדינות "לא עומדות בהסכם" ניתן ללמוד זאת", לא. כן ניתן ללמוד זאת מדברי נתניהו על ש"אופציית המדינה השלישית התבררה כלא קיימת", אחרי הכל, פסק הדין ניתן תחת ההנחה שאופציית המדינה השלישית קיימת, ואם היא לא קיימת, אז העתירות אינן עתירות סרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסביר שוב ואעצור כאן: להבנתי, מה שהפסיק להתקיים היא הנכונות לקבל מגורשים בכפיה. אחרי הבג"ץ הוסכם (מבלי שהתפרסם) שיקבלו גם מגורשים בכפיה, ואז נסוגו מכך. דרך אגב, פלדמן פרסם הערב מאמר שפחות או יותר מסכים איתך לגבי מהות ההסכם (טוען שבג"ץ הבין שהממשלה מורחת אותו) אבל לא מסתיר את זה שהעתירה שלו לא ממש היתה משפטית, בניגוד, אולי לעתירה של מק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם לחדד, הבנתי ''התבררה כלא קיימת'' כ''הפסיקה להתקיים''. ומכל מקום, לא כ''ידענו מראש שאינה קיימת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר של פלדמן. אני חושב שהסכם שהפסיק להתקיים לפני שמומש שווה ערך להסכם שלא היה קיים (ולצערי, נראה שגם ההסכם עם האו"ם הופך להיות כזה). השאלה אם נתניהו ידע מראש שההסכם יתפורר נראית לי חסרת חשיבות, השאלה היא אם הוא ידע שההסכם עלול להיות כל כך שברירי, ועל פניו התשובה היא שכן (אחרי הכל, הסכם סודי בלי שום שוט אמיתי עם גורמים לא מוסריים במיוחד הוא הסכם שברירי בהגדרה). מבחינתי, ואני חושב שכך צריך להיות מבחינת הציבור, להגיד שמשהו קיים בזמן שאתה יודע שיש סיכוי גדול שהוא לא קיים, זה שקר, אולי פחות חצוף משקר של להגיד על משהו שהוא קיים כשאתה יודע בוודאות שהוא לא קיים, אבל עדיין שקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאופן שמפתיע... אף אחד, לא רק שאין למישהו כוונה להתנצל "בזריזות" על השקר, כהרגלם של אנטישמים, מתחילה ההסתה כנגד היהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שקראתי לא מעט על הנושא (כולל לפחות פסק דין אחד כמעט במלואו), אני לא שש להכנס לעומקו, בין השאר מאחר וזה מצריך אותי לעבור שוב על הרבה חומר. משום כך אני מעדיף להפנות, במיוחד לימיני, שדבריו נאמנים עלי (עובדתית, וברוב המקרים גם ערכית). כך שעל רוב שאלותיך אתקשה לענות. בעניין האומץ שהזכרת, נדמה לי שבמערב (ואני כולל בזאת את ישראל), ביקורת על מדיניות הממשלה המכהנת ואף הטחת האשמות באישים הקשורים אליה דורשת מידה מתונה מאוד של אומץ לב. באקדמיה, בתעשיית ההייטק, בתקשורת, באמנות, בספרות, בבידור ועוד כמה המצב בדיוק להפך כאשר השלטון נמצא מימין למקובל בציבורים אלה. למעט מעט "אנשי טפלון" שימניותם נסלחת להם, חלק גדול מאנשי הימין ואפילו המרכז בענפים אלו נמצאים בארון הפוליטי. מדוע? מאחר שמרגע שהם מזוהים עם הימין, גם כאשר אין הם כאלה, סביבתם תופסת אותם כפחותים יותר בכל תחום. בעיתונות הם מושמים פעמים רבות ללעג ולחלם, עבודתם זוכה לפתע להתעלמות, מכוני מחקר "שאינם מזוהים פוליטית" משתדלים לא לזמן אותם לפנלים, לא כל שכן להציע להם משרה, קידומם באקדמיה נבלם וכן הלאה. כשמשווים את ההרכב הפוליטי של מערכות העיתונים המרכזיים במערב ושל רוב החוגים באקדמיה (נדמה לי למעט כלכלה), מגלים שכאשר עמדו בראשם אנשי ימין ומרכז, הקריטריונים היו מקצועיים, וכתוצאה מכך, למרות שהיה לאנשי השמאל רוב שם, היה גם אחוז סביר של מי שחושבים אחרת. אנשי שמאל שהגיעו לראש הפרמידה כבר דאגו להדיר כמעט כליל את מי שמחוץ למחנה - למעט מי שנשארו בארון0. אגב ארון, סיפור אישי: בתקופת הבחירות האחרונות יצא לי לסעוד צהריים לא פעם עם עובדי חברת הייטק תל אביבית. באחת הפעמים הזכיר אחד מהם את "הפערים המתרחבים בחברה הישראלית", ואז קם לכמה דקות כשהוא משאיר אותי עם אדם נוסף שכמעט לא דיבר בארוחות. מאחר וניתן היה לראות את הספק על פניו של השתקן, חיכיתי שהמודאג יתרחק ואמרתי בשקט שנדמה לי שעל פי מדד ג'יני המגמה הפוכה. השתקן התלהב ואמר משהו כמו "כן, ומה שמדהים זה בכל מקום אתה שומע דווקא את ההיפך". עניתי במשפט ביקורתי על התקשורת בישראל. מאחר ועתה חשב הבחור שאנו חולקים את אותו המחנה הפוליטי הוא פתח בשטף של דוגמאות נוספות, ותוך כדי כך התוודה על תמיכתו בליכוד. מפה לשם הבנתי שעכשיו אני יכול לסחוט אותו. אלא שהעדפתי קודם כל להרחיב את הפוטנציאל הכלכלי של המיזם ובכל פעם שנשארתי לבד עם מישהו מאותה החברה (חוץ מאחד היזמים שהיה מחוץ לארון, אבל נחשב לחמוד), פלטתי משהו כדי לראות מה קורה. בהדרגה התברר לי שחלק גדול מן העובדים שם, כולל יותר ממחצית ההנהלה הם בארון הפוליטי, כאשר רובם אינו יודע שגם האחרים שם. זה גם הסביר לי כיצד, למרות שכל מי שפגשתי "מאס בשלטון הנוכחי", נדהמתי בליל הבחירות לגלות שהתמונה הפוכה. על כל פנים, הבכירים שבהם, שגם ידועים בתעשייה, השביעו אותי לא להוציא את זה החוצה, מה שאיפשר לי לשפר מעט את רמת החיים שלי. סיפור חצי אישי: עיתונאית ימנית עמה יצאתי לפני מספר שנים נהגה לספר לי על ידוענים שהיא ראיינה. מאחר והיא יצרה אצלם תחושת אינטימיות וביטחון, הם סיפרו לה דברים שאינם לציטוט, שהיא גם נמנעה מלחלוק עמי. זאת, למעט התוודות חלקם על מנהגם הנלוז בימי בחירות. מה שהיה מפתיע הוא שכל אלו היו ידועי כבשר מבשרו של השמאל, זה הציוני וזה שאינו. אחת/אחד מהם אף נודע/ה בפעלתנותו/ה הקיצונית והקולנית בנושא, אני מנחש שהקיצוניות היתה בגלל אלמנט מחשיד מסויים. כאשר היא שאלה את האנוסים לפשר חששם היא נענתה פעם אחת ב-"אחרת אני לא אקבל עבודה" ובאחרת תואר החשש מהפסקת השימוש ביצירו/ה והתמלוגים לבני המשפחה, וגם ניתנה דוגמא שאיני זוכר כעת. מישהו אחר הזכיר במפורש שמה שהשאיר אותו (וכנראה גם אחרים) בארון היה מה שנחום ברנע כתב לפני שנים רבות על נעמי שמר1. אנשים חוששים לשמם הטוב בעיתון4, לפרנסתם ולמורשתם יותר מאשר מן ההתלהמויות של כמה טוקבקיסטים, או מהחלטה של שר זה או אחר ביחס אליהם, מה שרק מרומם אותם, מריץ אותנו להצגותיהם/חנויות הספרים ומנציח את יצירתם כפועלו של מרדן אמיץ לב, שהעז לחלוק על עמדת הממשלה במדינה דמוקרטית, מבלי להתיירא מטוקבקים וממירי רגב! בעיין הדוגמאות שדרשת - ימיני כותב הרבה וטועה מעט כך שזה דורש חיפוש ממושך בארכיוני מעריב וידיעות. אם זה חשוב לך אתה יכול גם לכתוב לו. באשר לשאר הדברים, למשל "האם ידוע לך מה בדיוק פסק בג"ץ בעניין זה? האם הוצגו בפס"ד ראיות שרוב המגורשים נמצאים עדיין שם ומצבם סביר?", מאחר בעיקר הפניתי במקום לפרט את מלא עמדתי והתימוכין לה, אסתפק בהפנייתך להפניות המשפטיות המופיעות כאן. באשר לטענה "קליטה של 10-20 אלפי פליטים מאפריקה, לא תהיה ארוע קטסטרופלי בחיי המדינה" בעיקרון אני מסכים אף לקליטת רבים יותר. בפועל, עדיף פחות. מדוע? אם עתה מוזכר הנאציזם בהקשר זה, ולאחר הדמוניזציה שישראל עוברת כמעט בכל עניין, גם כאשר צריך לעלותה על נס וכאור לגויים בדיוק באותו העניין (לדוגמא, היחס לאתיופים, לפלסטינים, לבדואים...) אני לא רוצה לספק דלק נוסף למגמה זו. הרי אלו ידרשו איחוד משפחות, בליווי סיפורים קורעי לב ביומני השבוע על שרירות לב השלטון הלב וגזענותו. לאחר האיחוד, גם המתאחדים ירצו איחוד. מאחר והם באים מתרבויות לא מפותחות, מצב הכלכלי יוצג כעוול ואיוולת, ובמקום להעצימם יעבירו אותם פעילים, אירגונים וקרנות למצב של תודעת קורבן תובעני, מה שידפוק אותם למשך דורות ואת ישראל למעמד הנאציזם החדש5. שאלתך "מדוע קבוצה כל כך מרשימה של אנשי רוח ועט, מתייצבת לעמדה כל כך בלתי פופולרית? " ראויה לסידרה של מאמרים. בקצרה: מאז שנות ה-60 עובר המצפון המערבי מבירור האמת והפעלת שיקולים מוסריים לנרקיסיזם שאינו מחפש את הרע ביותר, ואף לא את זה שלאחריו, או אף המקום המאה ברשימה, אלא עוולות שוליות, לרוב מומצאות המרוממות את המבחין בהן מעל האדם הפשוט. כדי להתמודד עם האמת מפתחים תיאוריות מופרכות שהן תוצאה של נישואי קרובים (מרקסיזם, נגזרות הפוסט-מודרניזם), שכושלות פעם אחר פעם בניתוח המציאות שמסבירים מדוע מה שנראה כאמת הוא למעשה היפוכה וכך גם באשר להבחנה "המקובלת" בין הטוב לרע. ההתעסקות בשיח במקום במעשים, ההתעסקות ביחסי כח במקום בחלשים (- "מוחלשים"), התעסקות בתיאוריות במקום בעובדות ובמספרים, אלו הפכו לסימן ההיכר של האדם המשכיל, המרומם מעל סביבתו הן מוסרית (כי רק הוא שם לב לעוולות השוליות) והן אינטלקטואלית (כי הוא מבין את סיפור העל וזרמי התחתית בעוד ההמונים נסחפים בהם מאחר והם קונים רק את מה שרואות העיניים). בחברה נטולת מעמדות הפך בון-טון זה למזהה של המעמד העליון. כך, במהלך של אוטוסוגסטיה המונית (פוליסוגסטיה?) כמה מן הקרובים לי חשים מיעוט נרדף ובו בעת גם הרוב השפוי. הפעילים שבהם רואים את עצמם כילד השם את האצבע בסכר, ובשביל זה הם חיים בתודעת גדה של נהר איימתני. הם גם חשים כילד שהכריז כי המלך הוא עירום - כי כל השאר, בדמוקרטיה האולטרא-ליברלית שלנו "פוחדים לדבר". אבל החלום הכי רטוב שלהם הוא "להיות גרמנים טובים", אלו שלא שתקו בשנות ה-30, זה שסירב להצדיע להיטלר, מי שניסו להתנקש בהיטלר והסתירו בביתם קומוניסטים, הומואים ויהודים. בשביל זה הם מייצרים תודעת נאציזם שבמסגרת השיח הפנימי עם הדומים להם, כבר הגיעה לשיא התאורטי אבל איכשהו מתגברת בקצב מהיר. מלבד זאת הם דווקא בסדר (: זה ככה בגדול... --------------------------------------------------------- 0 על סמך שתי סקירות שקראתי, אחת על ארה"ב ואחת על התהליך שהיה בארץ. אין לי אותן כרגע. 1 "כשתראו את נעמי שמר הולכת במדרכה אני ממליץ לעבור למדרכה ממול". זה מוטט אותה, אמרה רבקה מיכאלי. אגב שמר, לאחר שביטאה את עמדותיה הפוליטיות ביטלו בצוותא את הופעותיה. 4 אתה מוזמן לראות מה קורה בתקשורת לשמו הטוב של אדם שאינו בצד הנכון. אצלי מופיעים בעמוד הראשון: בן דרור ימיני, האקמול הלאומי, בן־דרור ימיני גיבור גדול, כל עוד הוא לא מסתכן בתביעת דיבה, בן דרור ימיני, אתה האיש שמוזס קלט לעיתון כחלק מההבטחה לנתניהו?, החוק הראשון לעיתונאות טובה (גם כן לועג לימיני), בן דרור ימיני - תועמלן המחופש לאינטלקטואל 5 "בין 38 ל־63 אחוזים באירופה חושבים שישראל מנהלת מלחמת השמדה נגד הפלסטינים." - בן דרור ימיני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדי טאוב בפוסט משעשע, מבקר את אמיל זולה המקומי ומתייחס גם למידת האומץ הנחוצה בישראל כדי לבקר את מדיניות הממשלה: "כמה מלבב להתחרות על שיא הווליום בתחרות הצעקות "שריפה!" בזמן שאתה מצביע, באין שריפה, על התנור הביתי שמחמם גם אותך, בזמן שראשי שב"כ ואלופי מוסד, הם בכלל בצד שלך, מנידים את ראשם בדאגה על מה קורה לנו. כמה עורמה יש בגסטאפו הישראלי הזה, הא? שהוא בכלל יוצא ברוב להט להנגנת אנשים כמוך ודעותיהם ההולכות ונסחפות הרחק מחופי המציאות, אל מין אטלנטיס של ריק רוחני כבד ראש... נפילתנו, שמשום מה מבוששת לבוא. מפני שישראל יותר דמוקרטית, יותר פלורליסטית ויותר ליברלית עם כל עשור שעובר, כפי שכל מי שמוציא את אפו מתוך תיבת התהודה של השמאל הרדיקלי מבין בקלות... אתה לא שוחט הפרות הקדושות, בלטמן, אתה העדר." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך אפס נימוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. גם צרפת של הבל-אפוק לא היתה דיקטטורה ובכל זאת האווירה הציבורית עיינה ורדפה את תומכיו של דרייפוס כשם שכאן היא עושה זאת למי שמנסה לקים את שלטון החוק גם בנושא הפלסטיני כפי שראינו במקרה אלאור עזריה. אני לא יודע אם דניאל בלטמן הוא אמיל זולא (הוא כמובן צודק בכל טיעוניו מא' ועד ת') אבל אין ספק שגדי טאוב הוא שארל מוראס - הבולט שבמתנגדי דרייפוס שתרם את כישרונו להצדקת הנבלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למוריס בראס שהיה המתנגד המצטיין ביותר לזיכוי דרייפוס אבל ההשוואה הזאת כמובן מתאימה יותר לבן-דרור ימיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן יודע לכתוב. אבל משפט אחד צרם לי "...נפילתנו, שמשום מה מבוששת לבוא. מפני שישראל יותר דמוקרטית, יותר פלורליסטית ויותר ליברלית עם כל עשור שעובר". זה היה נכון עד לפני עשרים שנה ומאז התהפכה המגמה- מפלגת ש"ס זוכה למספר דו ספרתי של מנדטים בכל מערכת בחירות (זה ההפך מ"יותר פלורליסטית"), מערכת החוקים הנפרדת ליהודים ולערבים בשטחים מתעצמת. בעשר השנים האחרונות: אנחנו מכבידים את ידנו על עשרות אלפי מסתננים בגלל צבע עורם (זה ההיפך מ"יותר ליברלי"), ובשנתיים האחרונות שרת המשפטים נוקטת צעדים מעשיים להגדלת כוחה של הרשות המבצעת על חשבון הרשות המחוקקת והרשות השופטת (זה ההיפך מ"יותר דמוקרטי") ומנסה לטשטש את המהפכה החוקתית של שנות התשעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב הוא (בלטמן) עושה את זה - מכריז על שקד כנאצית, מבלי דעת שזו ציטטה לא אחר מאשר אהרון ברק. ככה זה כשאתה חי בעולם בו תחושת הערך שלך בנויה על היותך הוורד הלבן של דורו - כל דבר מסביב, כולל כל ורד בעל גוון שונה, נראה כמו חוח נאצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת לומר - נאצי, חו''ח - בסיום דבריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה היה בצחוק אז (: אחרת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זו האמת. ולגבי מי שהכותב המחונן ביותר שיצא מכאן קורא לו בצד ארכיבישוף תעשיית השקרים, נשאלת השאלה מדוע הוא מלכתחילה מציג מידע לא בדוק ולא באופן חד פעמי והאם ההתנצלויות שלו לא נובעות מלחץ חיצוני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |