|
||||
|
||||
מאחר וב"ד ימיני לא כל כך עוזר בעניין חוק הפונדקאות, אני יכול להציע את הבנותיי הבלתי מומחיות. א. הצלחתי, במאמץ מסויים, לגלות שהמדובר בחוק העוסק בהסכם פונדקאות כפי שהוא חוקי כאן בישראל. זה במבט ראשון דבר טוב, שכן הפניית אזרחים ישראלים לעשיית כל מיני אימוצים ופונדקאות מפוקפקים בחו"ל אינה דבר טוב. ב. גיליתי שהמדובר בהרחבת מעגל הזכאים לעשות הסכמי פונדקאות מרק זוגות הטרוסקסואלים נשואים עם בעיות פוריות, גם לאמהות יחידניות ללא ילדים ועוד. גם זה לכאורה נראה טוב. ג. דבר שלישי טוב הוא השמחה לאידו של המסית הקטן והמושחת ששוב הסתבך בתסבוכת מיותרת. אם כבר משנים את החוק לטובת אמהות חד הוריות, מדוע לקפח בהזדמנות זו זוגות חד-מיניים? ד. עד כאן החדשות ה"טובות" ומכאן מתחילה המבוכה לפחות עבורי. ראשית מתברר כי עוד לפני החוק הנוכחי, בחסות חוק שהוצג בציבור כחוק המאשר פונדקאות אלטרואיסטית, הצליחו המשפטנים שלנו להגניב פונדקאות בתשלום בחסות תשלומים לכיסוי הוצאות ועלויות ועבור שירותי תיווך. ה. יש שני זנים של התנגדות לחקיקה הזו שנראים לי "עמוקים". ישנה התנגדות עקרונית לעניין הפונדקאות. בצד הקיצון, אפשר לחשוב על כנופיות ומשפחות פשע המאלצים נשים חלשות לשמש כפונדקאיות לצרכי רווח. על כך צריך לענות שעדיף להתמודד עם זה בחקיקה מסודרת בארץ מאשר לדחוף את הנושא להתנהלות פרטית מפוקפקת בחו"ל בהסכמה בשתיקה של המדינה. העובדה שיש הרבה פונדקאיות אלטרואיסטיות (גם אם מדובר בקרבת משפחה) די משמיטה את השטיח מתחת לטיעון הגורף הזה. הזן השני של ההתנגדות חושש מעניין המדרון החלקלק. ו. עד נקודה זו, אפשר עדיין לתמוה מה ראה נתניהו לקפוץ לבור הזה ולתקן חוק שנראה די סביר ומאזן אילוצים. אלא שמתברר שלא היה זה נתניהו שקפץ לבור, אלא שופטי הבג"ץ הם שדחפו אותו לשם תחת מסווה של טענות שיוויון למיניהם. (הם טענו שהחוק מפלה אמהות יחידניות וזוגות לא נשואים). הבעייה במצב הזה הוא שהוא משמיט את הקרקע מתחת לטענה שבג"ץ מתערב מעט יחסית בחקיקה. לטעמי, מקרה זה הוא התערבות מופרזת ובלתי מוצלחת בעניין שהוא מטיבו קשה ובעייתי. בניגוד לתמונה שיצרה התקשורת, לא מדובר כאן בנושא שכל הטענות הנכונות הן בצד אחד. ז. עניין שני הוא שאם מקבלים את ההנחה הסבירה שהמדינה לא רוצה להפוך עצמה למפעל פונדקאות בע"מ (שר"פ - שירותי פונדקאות בתשלום לזוגות מחו"ל?), גם הגבלת האפשרות הזו למגזרים מסויימים ע"פ כל מיני תפיסות ציבוריות, היא לא עניין פסול בפני עצמו. ח. מעבר לצחצוחי לשון שיוויונים, די ברור שהקרונות יבואו אחרי הקטר. לאחר שהאמהות היחידניות לדוגמא יזכו לאמץ את האימוצים לדוגמא שלהן, יגיעו האמהות היחידניות מן השורה, שהציבור יצטרך להשתתף בעלות, בדרך כזו או אחרת, של יזמת הפונדקאות שלהן. זה כמובן יחייב לגבות מסים מכל רבדי החברה שלחלקם יש בעיות מוסריות ודתיות עם עניין הפונדקאות. אני לא טוען שדבר זה הוא משהו חדש שעוד לא נשמע במקומותינו, אבל זה בהחלט טיעון כשמציגים מולו דרישות לשיוויוניות בלתי מוגבלת. ט. לסיום, מעמדתי כאן בשמאל, בלי ציניות והתחכמות, אין לי אלא לברך את הלהט"בים שהצליחו להתברג בחוגי התקשורת והשיח הציבורי, באופן שמי שירצה להפלות אותם יאלץ לשלם מחיר ציבורי לא זניח. |
|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים עם עיקר הדברים. באשר לסעיף האחרון, נראה שלפחות חלק מן ההתגייסות לא היה לצורך העניין, אלא, כמו חלק גדול מן המחאות "החברתיות" בשנים האחרונות, עוד אמתלה לפעולה כנגד הממשלה, כולל איומים על חברות שהיססו להתגייס לעניין. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |