בתשובה לברקת, 11/01/16 22:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שאלה בשולי הפתיל. איזה סופרי מד"ב לא כותבי אנגלית בולטים יש או היו? סטינסלב לם, כמובן. ורן החלוץ. עוד מישהו? קלווינו ובורחס לא לגמרי לא שייכים לז'אנר אבל בהחלט לא בתוכו. ואם הז'אנר כל כך אנגלוצנטרי, למה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על הדעת עולים יבגני זמיאטין שהשפיע על האקסלי ואורוול, ארקאדי ובוריס סטרוגאצקי וקרל צ'אפק שהמחזה שלו R.U.R. (שבו הומצאה המילה רובוט לראשונה) איננו אלא מלודרמה מיושנת אבל המלחמה בסלמנדרות שלו הוא אחד מספרי המד"ב הנפלאים ביותר. הסיבה שהמד"ב, כמו הרוק, הוא בעיקרו אמריקאי עם סניף בריטי היא שרק שם גובשו היצירות התואמות להגדרת הז'אנר (שנכתבו ברחבי אירופה ואמריקה מאז תחילת המאה ה19) ונכתבו חדשות נוספות במסגרת מגזיני הפאלפ שהגדירו גם ז'אנרים אחרים: סיפורי אהבה, ספורט, אימה ומערבונים. (ז'אנר הבלשים היה קיים עוד לפניהם בעקבות הצלחת שרלוק הולמס ודומיו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אפילו מוחק את הסיוג "סניף בריטי". האקסלי ואורוול (אפשר להוסיף גם את ר.ל. סטיבנסון ומרי שלי ואפילו ארתור סי קלארק) הם דוגמאות לסופרים חברתיים המתחזים לעתידנים (ומקורות ההשראה שלהם היו תומס מור ג'ונתן סויפט ואפלטון ולא ז'ול ורן). האנגלים להבדיל מצטיינים דוקא בענף הטכנופוביה (ע"ע סויפט, טולקין ויש אומרים אף הנסיך יורש-העצר צ'רלס) עם נטייה למיתולוגיות סיפורי מסעות ופנטזיות. אפשר להזכיר כאן את האמרה המשעשעת של ג. בץ שואו "England and America are two countries separated by the same language". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The United States and Great Britain are two countries separated by a common language.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתת לי הזדמנות להבהיר שג. בץ זה מתכנית אחרת. הכוונה כמובן לג. ב. שואו המחזאי והסופר. לפחות לא יחסתי את האמרה כמקובל לצ'רצ'יל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. מעבר לעובדה שה. ג'. וולס (שלדעתי היה סופר המד"ב האמיתי הראשון) היה בעל ההשפעה העיקרית וכמעט היחידה על לא מעט סופרי מד"ב לפחות עד שנות ה60, עוד לפני מלחמת העולם השנייה הופיע שם המגזין New Worlds (magazine) [Wikipedia] שהוציא מתוכו סופרים כג'ון וינדהם, ג'ון כריסטופר, ג'. ג'י. באלארד, בריאן אולדיס (סופר מצוין שדי פוספס בישראל) ומייקל מורקוק שתקופת עריכתו את המגזין היוותה את תחילת הגל החדש שעבר את האוקינוס האטלנטי כמה שנים לאחר מכן והשפיע באופן ניכר על המד"ב האמריקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי להזכיר שגם בקולנוע הבריטי היו לא מעט סרטי מדע בדיוני שמהם ראוי לציין: Things to Come [Wikipedia]
1984 (1956 film) [Wikipedia] Quatermass 2 [Wikipedia] The Day the Earth Caught Fire [Wikipedia] Nineteen Eighty-Four (film) [Wikipedia] Brazil (1985 film) [Wikipedia] When the Wind Blows (1986 film) [Wikipedia] 28 Days Later [Wikipedia] Children of Men [Wikipedia] Moon (film) [Wikipedia] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל בהכנעה את התזה אבל דוחה את הדוגמה. אכן נזכרתי ששכחתי את וולס מיד כשלחצתי על ''''פרסום התגובה''. אבל שכחתי אותו בתור הצלע השלישית של האקסלי ואורוול. אלו הם הוגים חברתיים-סוציאליים המתחזים לסופרי מד''ב. וולס הוא המובהק שבהם, מפני שהוא היה אחד ממייסדי הקבוצה הסוציאליסטית-פביאנית שיצרה את מפלגת הלייבור הבריטית. הדוגמה החלשה אצלי היא דוקא ארתור סי קלארק. (לדעתי גם בספריו יש אג'נדה חברתית חבוייה, אבל היא יותר אישית מחברתית ויותר חשאית מאשר בדוגמאות האחרות) וולס היה בן זמנו של ז'ול ורן ויש הכותבים עליו כממשיך דרכו. אני מוכן לקבל את שניהם כאבות מייסדים .ורן הוא אבי המד''ב המודרני האופטימי והעליז בעוד וולס כבר מתאים יותר למד''ב הפוסט-מודרני העגום והאפל. נא להזכר ב''מכונת הזמן'' וב''מלחמת העולמות''. הספר השני הידוע יותר הוא בעצם פמפלט אנטי-פוטורוסטי המנבא את הנגפותם של המכונות מן המאדים בפני החיידקים הקדמונים של כדוה''א. כעת, איני מחזיק יותר בדעה שהמד''ב התפתח מספרות הפנטסיה. הכותבים כאן ששכנעו אותי שמדובר כאן בכמה ז'אנרים קרובים שהתפתחו במקביל זה לצד זה (ספרות הפנטסיה, המד''ב המודרני, המד''ב הפוסט מודרני), שאת שורשיהם המשותפים צריך לחפש יותר אחורה בזמן. ולכן אני חושב שבבריטניה ''שונאת המכונות'' (ע''ע ''טיהור הפלך'' ב''שר הטבעות), פושטת-הרגל והחוששת מן העתיד, נמצא יותר את הפנטסיה ואת המד''ב הפוסט-מודרני (שאולי צריך ליחסו לה''ג וולס)) ואילו את המד''ב המודרני הפוטוריסטי נמצא יותר במעצמה העולה מעבר לאוקיינוס שהביטה אז אל העתיד בתקווה ובאמונה. יתכן שאתה צודק וגם בבריטניה היו סופרים שאני הייתי מקטלג כמד''ב מודרני (לגבי השמות שהזכרת, אני מכיר רק את השמות ולא זוכר דבר מסיפוריהם אבל איכשהו יש לי הרגשה שבריאן אולדיס ומייקל מורקוק שייכים למד''ב הפוסט-מודרני. במובן זה הם אכן יותר צאצאיו של וולס מאשר של וורן.) בגלל המהומה התקשורתית של ''מלחמות הכוכבים'', ראיתי שוב את הסרט נקמת הסית ותהיתי מהם מקורות ההשראה של הזן הזה של אופרות סבון מד''ביות. זו שאלה די קשה, משום שהזן הזה ובפרט ''מלחמות הכוכבים'' עושים מאמץ גדול מאד להיראות כמשהו רענן, חדשני ומקורי לגמרי. ורק המוזיקה בסגנון הניאו-רומנטי (מבית המדרש הרומנטי של ואגנר) מסגירה את סודות המלאכה של יוצרי הסדרה. אני חושב שלכן המוסיקה ממלאת תפקיד כל כך חשוב בסרט. למעשה הסרטים הם מעין סה''כ ההשפעות שהיו על יוצריהם (סיפורי הפנטסיה של המסעות וההרפתקאות, המערבון, המד''ב הקומיקסאי בדמות עלילותיו של באק רוג'רס) . לרוע המזל רוב ההשפעות הללו היו כבר מקור שני ושלישי ולכן אבות המזון של הסדרה בדמות האודיסאה, טולקין, חולית וכן הלאה, הגיעו אליה כבר מדולדלים לגמרי. בפרט סדרת הסרטים המצליחה הזו, מכילה ללא הסתר מרובה גם סדר יום פוליטי. אלא שסדר היום הזה כל כך לא ברור וילדותי, שהוא בעצם חסר ערך וחסר השפעה על הצופים. עולם אבירי הג'דיי וחרבות הלייזר שלהם הוא עולם מסחרי וכולו חלק מתרבות הצרכנות התקשורת והשיווק ואין לו שום ערך ערכי או השפעה ערכית משל עצמו. גם בחלוקה בין מודרני לפוסט-מודרני, הסדרה מנסה להציג עצמה כמשהו נפרד וחדש, אלא שהיא בהחלט טבועה בחותם הפוסט-מודרני ע''פ רוח הזמן של זמן יצירתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בכך שהמד"ב הבריטי הוא בד"כ קודר ואפרורי יותר מהמד"ב האמריקאי (אלפרד בסטר שחי בבריטניה בשנות ה50, וספרו פניי מועדות לכוכבים מעיד על כך בכל מיני אלמנטים המופיעים בו, התלונן על זה) אבל מבחינה תמטית הוא לא שונה מהמד"ב האמריקאי וכאמור וולס השפיע על התפתחות הז'אנר יותר מכל סופר אחר. אמנם לפחות חלק מהתמות של מסע בזמן, פלישת חייזרים, אסונות טבע, טיסה לחלל, יצירת סוג שונה של בני אדם ושוני תרבותי בין חברות שונות היו קיימים לפניו או בתקופתו אבל בתור מי שגיבש את התמות האלו ליצירה רציפה של סופר אחד ומי שנקרא יותר מכל סופר מד"ב אחר בימי תחילת הז'אנר, הוא בהחלט הסופר המשפיע ביותר על המדע הבדיוני הפופולרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עד כמה שאני התרשמתי מיצירותיהם, הארלאן אליסון הוא מד''ב קלאסי ביותר, אולי מעמודי התווך של הז'אנר הזה, בעוד מורקוק הרבה יותר קרוב לשר הטבעות ולעולם הפנטזיה - עם זה שהוא אפל ומרושע הרבה יותר מטולקין.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה. נכון אמרת שההשפעה העיקרית על המוסיקה שג'ון וויליאמס הלחין למלחמת הכוכבים היתה המוזיקה של וואגנר. אלא שליתר דיוק זאת לא כל כך השפעת המוזיקה כמו השפעת התפיסה הפילוסופית-מוזיקלית של וואגנר. אמנם וואגנר ידע לכתוב מוזיקה רומנטית, ראה יצירותיו המוקדמות או מחזור הלידר ווזנדוק1 שחלקים ממנו עברו אח"כ לאופרה טריסטן ואיזולדה. אך למרות שנושאי מחזור השירים והאופרה היא האהבה, זה לא מצטמצם באהבה רומנטית אלא מעמיק ומרחיב למושג של אהבה טרנסנדנטית שמעבר לרומנטיקה. אך המהפכה המוזיקלית ותרומתו העצומה של וואגנר למוסיקה היא כמובן הדרמה המוזיקלית, עליה כתב בספר "אופרה ודרמה". האידיאל המוסיקלי-פואטי של וואגנר, שנמצא איתנו מאז בסרטים, הצגות וכו', היא סינתזה בין המלודיה לדרמה, אידאל של "גזאמטקונצוורק" (Gesamtkunstwerk), או "יצירת האמנות הטוטאלית" המהווה איחוד של כל הצורות האומנותיות. כך, וואגנר כתה את המוזיקה, המלים והליברית, עיצב את הבמה, תלבושות, תפאורה, כוראוגרפיה, פעלולים, המציא כלי נגינה, ובנה אולם מיוחד בביירוט שיתאים להשמעת יצירותיו. המוסיקה של וויליאמס, בהשפעת וואגנר, איננה מלווה של העלילה אלא היא חלק אינטגרלי ממנה. אמנם באופרות של וואגנר רעיון הגזאמטקונצוורק מיושם בצורה רחבה ביותר (אאז"נ, במחזור הטבעת יש למעלה מ-120 מוטיבים דרמטיים שונים) אך גם במוזיקת של מלחמת הכוכבים יש מוטיבים שונים - ווגנר קרא לזה לייטמוטיף - המחוברים לאלמנטים דרמטיים, עלילתיים ומושגיים שונים, החרב, האימפריה, הג'דיי, הרוע וכיוב'. 1 קישור לביצוע המקורי בליווי פסנתר, כדי לנטרל השפעה "רומנטית" לעיבוד לליווי תיזמורתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(גזאמטקונסטוורק. סליחה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על מוזיקה ומד"ב, נזכיר את פול קנטנר ממייסדי Jefferson Airplane שנפטר לפני כמה ימים. קנטנר כתב כמה יצירות מדב"יות, והשיר היותר מפורסם הוא Wooden Ships שמתאר פליטים שבורחים מעולם פוסטאפוקליפטי כדי להקים עולם חופשי משלהם. השיר נכתב יחד עם סטילס וקרוסבי שכאן מבצעים אותו יחד עם נאש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף בהרבה את הביצוע של קרוסבי, סטילס ונאש. הגירסה שלהם היא אחת מפסגות הרוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלבום כולו, שנושא את השם הלא מפתיע Crosby, Stills & Nash, הוא נפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, וגם האלבום הבא שלהם שאליו הצטרף ניל יאנג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. רק שהאלבום השני הוא המוכר, ידוע ומצליח יותר, ולכן חשתי צורך להמליץ על הראשון דוקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? חשבתי ששניהם מוכרים ומצליחים באותה מידה עם יתרון קל לראשון דווקא. בכל אופן, שמיעת הדברים הטובים משני העשורים המופלאים של שנות ה60 וה70 מעוררת צער על כך שאין מוזיקה כזאת כיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו קורא לקרמה של Jefferson Airplane? עכשיו נפטרה הזמרת שקדמה לגרייס סליק, סיגן אנדרסון (יותר סין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי גם בבוריס ויאן הסוריליסט שתירגם לצרפתית את ון-ווגט והושפע ממנו (הדעות עליו הן חלוקות ובפנטסיה 2000 טענו שכתיבתו אינה בגדר מד"ב ראוי), ב"ספר לבן" של פאול קוהוט שחלקו הראשון סאטירה פוליטית (הוא נכתב בצ'כוסלובקיה של התקופה הקומוניסטית) וחלקו השני הוא מדע בדיוני נטו, ובפייר בול שכתב את "כוכב הקופים" (וגם את "הגשר על נהר קוואי"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי לציין גם שני סופרים יהודים (שאחד מהם היה ניצול שואה והשני נספה בה) שכמה מסיפוריהם הם על גבול המד''ב - פרימו לוי וברונו שולץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקי הזכיר למעלה את RUR של צ'אפק ובהקשר הזה שווה להזכיר גם את הספר שלו המלחמה בסלמנדרות, רומן דיסטופי או שמא אלגוריה פוליטית בדיונית שנקראת כשילוב מסוים בין RUR, 1984, ואוסף מאמרים עדכניים מה WSJ וביה"ס לכלכלה בשיקאגו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אני שהזכרתי את שתי היצירות בתגובה 672391 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכנ''ל גם פרנץ קפקא, איטאלו קאלבינו וחורחה לואיס בורחס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרגע שפשפתי את פדחתי בנסיון להיזכר מי זה רן החלוץ ואיך הוא עבר מתחת לרדאר שלי. צריך לזכור שזה ז'אנר מאד חדש (כי, אהמ, מדע זה ז'אנר מאד חדש, בטח בתור חלק מהתרבות הפופולרית), ובתור שכזה, כמו שארז הזכיר את הרוק, התפוצה שלו כנראה רק החלה. מצד שני, כמה יצירות ספרות אחרות אתה כבר קורא שמקורן לא בארה''ב או בריטניה, ואולי קצת ארצות ארופאיות אחרות. רוצה לומר, חלק ניכר מהתרבות הפופולרית בישראל הוא אנגלוצנטרי, והמד''ב בתוכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מד"ב לא בהכרח עוסק ישירות במדע1 אלא יותר בהיקסמות / אכזבה מהשלכות המדע. יש עוד תשובה אפשרית לשאלה: העיסוק בהשלכות הטכנולוגיה התקיים בעיקר בארצות שהיו מממנות ומבצעות של חידושים טכנולוגיים מרעישים. במדינה שמחזיקה את נאס"א ועוסקת בפענוח הגנום, אין סיכוי שאיש לא יתפתה לכתוב סיפורי חלל וסיפורי שיבוט. צרפת למשל, סתם דוגמה, היא לא מדינה נחשלת אבל מעולם לא עמדה בחזית מבחינה זו, של הובלת פרויקטים ממשלתיים-ציבוריים טכנולוגיים שהם אדירים ו/או שנויים במחלוקת. המד"ב של צ'אפק הוא קודם כל ביקורת חברתית "כללית" (שאינה קשורה להיקסמות/חשש מטכנולוגיה), לכן גם צמח היכן שצמח. "בית חרושת למוחלט" למשל הוא יותר אלגוריה חברתית בנוסח מסעות גוליבר מאשר תיאור דילמה מוסרית הקשורה בשימוש בטכנולוגיה (אין פה אף מילת זלזול, צ'אפק נהדר). 1 זה למשל ציור ישן שעוסק במדע אבל אינו מד"בי, הוא עוסק בקיים ולא במה שהיה יכול להתקיים - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%9... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז'אנר המדע הבדיוני כבר מזמן איננו עוסק רק או בעיקר בהשלכות המדע והטכנולוגיה על החברה. הוא נרחב מספיק כדי לכלול בתוכו את הדיסוטופיות של האקסלי ואורוול (וגם בראדבורי), המטאפיזיקה של לם, ההזיות והמציאויות החלופיות של דיק, אופרות חלל ופרודיות עליהן (כמו ביצירותיו של דאגלס אדמאס), יצירות המנצלות את הז'אנר לעסוק בנושאים אישיים (הגל החדש) וספוקלציות על נושאים כמו מסע בזמן והיסטוריה אלטרנטיבית. לאור כל זאת, נראה שמוצדקת ההצעה של רוברט היינלין בזמנו לשנות את פירוש ראשי התיבות SF לSpeculative Fiction . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה שלי התייחסה לתהייה לגבי האנגלוצנטריות המסורתית של המד"ב, ולכן לקחה בחשבון את ההתפתחות הטכנולוגית המואצת בארה"ב לעומת שאר העולם. אגב, רבים מאלה שמנית כורכים את הטכנולוגיה בהשלכות החברתיות. דיק למשל כותב ספרות אקזיסטנציאליסטית אבל היא מסוגלת להתקיים רק בעולם שבו הטכנולוגיה הממשלתית מקדימה תמיד את הפרט בצעד אחד, או מגמדת אותו כך שייאלץ להיאבק כדי לשמור על עצמיותו. המאבק הוא מול מכונה עצוממה (אפילו אם נטען שהמכונה היא רק משל) או מול אמצעי תקשורת המונים. דגלאס אדאמס כתב פארודיות, אבל הן נטועות עמוק במד"ב החללי הטכני ואי אפשר להבין אותן בלי להכיר אותו. כל הדיסטופיות הקלאסיות שחזו משטר טוטליטרי נאלצו לחזות גם אמצעים טכנולוגיים שבהם תשלוט החברה על הפרט - למעשה אי אפשר להפריד את הטכנולוגיה מהשליטה כפי שאי אפשר להפריד צורה מתוכן. ב-1984, הגיבור מתמודד מול העין הצופייה בו באמצעי ה"פרימיטיבי" ביותר: מניח שערה על דפי היומן שלו. אבל העולם שלו לא היה מתקיים לולא היכולת להציב מסכים ולהחזיק אמצעי שליטה, רישום ופיקוח שיבטיחו שכולם מגיעים להקרנות, כולם צופים וכולי. אפילו שיטות השבירה הפסיכולוגית נשענות על כלים מדעיים (טוב, פסיכולוגיים... אבל כאלה שהתפתחו לקראת המאה העשרים) ולא על לחשי מאגיה למשל - לו היית ממקם את הסיפור בימי הביניים הוא לא היה בר קיום (כסיפור, לא כהתרחשות ממש). אצל דיק הגיבורים שותים שיקויי מצב רוח, אבל הם מקבלים אותם ממכונה שמכווננת את המינונים הרצויים בדיוק מדעי. אותו הדבר אצל בראדבורי - יש טלוויזיות בבתים ויש יכולת טכנית שמאפשרת להתקיים בלי המילה הכתובה - זה עידן פוסט-דפוס, ששונה מאוד מהעידן של טרום-דפוס, כי הוא לא מאפשר ביזור ובורות כמו בימי הביניים, אלא פשוט קובע העדפות אחרות באופני הידע והקוגניציה של כלל האוכלוסייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד: יצירות ביקורת חברתית בימי הביניים תיארו למשל את שחיתות הכנסייה ושליטתה בהמונים הנבערים, אבל הסתפקו בתיאור הקיים ולא במה שיכול היה להתקיים ו"לכן" (אני כותבת "לכן" במרכאות כי קשה להבדיל את הסיבה מהמסובב) לא נכנסו לפרטים טכנולוגיים של האופן שבו זה מתבצע (האופן הטכני היה פשוט מאוד ו"לכן" לא הפליגו הלאה למה שיכול היה להתקיים, וחוזר חלילה). עצם האפשרות לדמיין מה יכול היה להתקיים נולד עם ההכרה בהתפתחות המואצת, וההבנה שהטכנולוגיה מתפתחת בקצב מהיר יותר מאשר יכולת העיכול החברתית והאישית שלה, וזה מאפיין של העידן שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הבעיה היא יותר במה שאנחנו מכירים ולא במה שקיים? (נראה לי שיש ספרות, אם קומיקס נחשב לספרות, מדע בדיוני די ענפה ביפאן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הטוענים כי הבכורה בעולם המד"ב שייכת לא לורן הצרפתי דווקא, אלא לרומי (תושב סוריה) לוסיאן, שכתב לפני כאלפיים שנה את "היסטוריה אמיתית", עם חייזרים, מסעות לחלל ומה שלא תרצה. ביוונית. מצד שני, אני לא מכיר ספרות מד"ב יוונית מודרנית. הבעיה היא בעיקר בזמינות התרגומים, לדעתי. יש המון מד"ב אירופאי, למשל, אבל אני מתקשה לחשוב על מד"ב גרמני שתורגם לעברית למעט "פרי רודן", או על מד"ב צרפתי למעט ורן וכמה מהסיפורים של טינטין (שאפשר אולי לטעון כי הם לא באמת מד"ב). לם, צ'אפק, וסטרוגצקי הם חריגים של ממש לא בגלל שהם נדירים בארצם, אלא משום שזכו לתרגום לשפות רבות. נראה אגב שיש תרגומים רבים בין שפות מזרח אירופאיות (מפולנית לרוסית למשל) של ספרות מד"ב מודרנית - אבל לא לאנגלית (או לעברית). המאמר בויקיפדיה על מד"ב צרפתי ממחיש את הבעיה – מתוך רשימה של כשלושים סופרים "ראויים לציון" של אחרי מלחה"ע השניה, לחצתי אקראית על שלושה (הראשון, השני, והאחרונה), ומקריאה חפוזה נראה כי אף יצירה של אף אחד מהם - למרות שמדובר בעשרות ספרים - לא תורגמה לאנגלית. ויש גם, כפי שכבר הוזכר כאן, מד"ב יפני; חלקו תורגם לאנגלית (בעיקר קומיקס, כגון "אקירה" או "הרוח במעטפת") אבל מרביתו מעולם לא תורגם. מסינית שמעתי רק על "בעיית שלושת הגופים", למרות שברור שיש הרבה יותר מכך. המעט שקראתי מ-manhwa (קומיקס קוראני), מתורגם לאנגלית, היה בנאלי, אבל גם שם יש מד"ב. המד"ב הרוסי (וגם לם הפולני) התפרסם בזמנו במערב כ"כתיבה חתרנית" שאפשרה לסופרים להביע התנגדות למשטר באופן סמוי. מעניין עד כמה זה קשור לטענה כי לאחרונה יש פריחה יחסית של מד"ב ערבי, ובכלל זה של תרגומים לאנגלית. אה, כן, ויש גם מד"ב עברי. רובו המכריע, מן הסתם, לא מדהים; אלא שזה כנראה נכון לגבי כל חיתוך של ספרות על-פי ז'אנר + שפת מקור. (אני מנחש שאפילו ספרות המתח הסקנדינבית היא בטח לא כזו מופלאה ברובה המכריע). מצד שני, נראה שחלק מהסופרים בחרו לעבור לכתיבה באנגלית. מעניין עד כמה התופעה הזו נפוצה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |