בתשובה לארז לנדוור, 21/01/16 8:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הייתי אפילו מוחק את הסיוג "סניף בריטי". האקסלי ואורוול (אפשר להוסיף גם את ר.ל. סטיבנסון ומרי שלי ואפילו ארתור סי קלארק) הם דוגמאות לסופרים חברתיים המתחזים לעתידנים (ומקורות ההשראה שלהם היו תומס מור ג'ונתן סויפט ואפלטון ולא ז'ול ורן). האנגלים להבדיל מצטיינים דוקא בענף הטכנופוביה (ע"ע סויפט, טולקין ויש אומרים אף הנסיך יורש-העצר צ'רלס) עם נטייה למיתולוגיות סיפורי מסעות ופנטזיות. אפשר להזכיר כאן את האמרה המשעשעת של ג. בץ שואו "England and America are two countries separated by the same language". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
The United States and Great Britain are two countries separated by a common language.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתת לי הזדמנות להבהיר שג. בץ זה מתכנית אחרת. הכוונה כמובן לג. ב. שואו המחזאי והסופר. לפחות לא יחסתי את האמרה כמקובל לצ'רצ'יל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. מעבר לעובדה שה. ג'. וולס (שלדעתי היה סופר המד"ב האמיתי הראשון) היה בעל ההשפעה העיקרית וכמעט היחידה על לא מעט סופרי מד"ב לפחות עד שנות ה60, עוד לפני מלחמת העולם השנייה הופיע שם המגזין New Worlds (magazine) [Wikipedia] שהוציא מתוכו סופרים כג'ון וינדהם, ג'ון כריסטופר, ג'. ג'י. באלארד, בריאן אולדיס (סופר מצוין שדי פוספס בישראל) ומייקל מורקוק שתקופת עריכתו את המגזין היוותה את תחילת הגל החדש שעבר את האוקינוס האטלנטי כמה שנים לאחר מכן והשפיע באופן ניכר על המד"ב האמריקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי להזכיר שגם בקולנוע הבריטי היו לא מעט סרטי מדע בדיוני שמהם ראוי לציין: Things to Come [Wikipedia]
1984 (1956 film) [Wikipedia] Quatermass 2 [Wikipedia] The Day the Earth Caught Fire [Wikipedia] Nineteen Eighty-Four (film) [Wikipedia] Brazil (1985 film) [Wikipedia] When the Wind Blows (1986 film) [Wikipedia] 28 Days Later [Wikipedia] Children of Men [Wikipedia] Moon (film) [Wikipedia] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל בהכנעה את התזה אבל דוחה את הדוגמה. אכן נזכרתי ששכחתי את וולס מיד כשלחצתי על ''''פרסום התגובה''. אבל שכחתי אותו בתור הצלע השלישית של האקסלי ואורוול. אלו הם הוגים חברתיים-סוציאליים המתחזים לסופרי מד''ב. וולס הוא המובהק שבהם, מפני שהוא היה אחד ממייסדי הקבוצה הסוציאליסטית-פביאנית שיצרה את מפלגת הלייבור הבריטית. הדוגמה החלשה אצלי היא דוקא ארתור סי קלארק. (לדעתי גם בספריו יש אג'נדה חברתית חבוייה, אבל היא יותר אישית מחברתית ויותר חשאית מאשר בדוגמאות האחרות) וולס היה בן זמנו של ז'ול ורן ויש הכותבים עליו כממשיך דרכו. אני מוכן לקבל את שניהם כאבות מייסדים .ורן הוא אבי המד''ב המודרני האופטימי והעליז בעוד וולס כבר מתאים יותר למד''ב הפוסט-מודרני העגום והאפל. נא להזכר ב''מכונת הזמן'' וב''מלחמת העולמות''. הספר השני הידוע יותר הוא בעצם פמפלט אנטי-פוטורוסטי המנבא את הנגפותם של המכונות מן המאדים בפני החיידקים הקדמונים של כדוה''א. כעת, איני מחזיק יותר בדעה שהמד''ב התפתח מספרות הפנטסיה. הכותבים כאן ששכנעו אותי שמדובר כאן בכמה ז'אנרים קרובים שהתפתחו במקביל זה לצד זה (ספרות הפנטסיה, המד''ב המודרני, המד''ב הפוסט מודרני), שאת שורשיהם המשותפים צריך לחפש יותר אחורה בזמן. ולכן אני חושב שבבריטניה ''שונאת המכונות'' (ע''ע ''טיהור הפלך'' ב''שר הטבעות), פושטת-הרגל והחוששת מן העתיד, נמצא יותר את הפנטסיה ואת המד''ב הפוסט-מודרני (שאולי צריך ליחסו לה''ג וולס)) ואילו את המד''ב המודרני הפוטוריסטי נמצא יותר במעצמה העולה מעבר לאוקיינוס שהביטה אז אל העתיד בתקווה ובאמונה. יתכן שאתה צודק וגם בבריטניה היו סופרים שאני הייתי מקטלג כמד''ב מודרני (לגבי השמות שהזכרת, אני מכיר רק את השמות ולא זוכר דבר מסיפוריהם אבל איכשהו יש לי הרגשה שבריאן אולדיס ומייקל מורקוק שייכים למד''ב הפוסט-מודרני. במובן זה הם אכן יותר צאצאיו של וולס מאשר של וורן.) בגלל המהומה התקשורתית של ''מלחמות הכוכבים'', ראיתי שוב את הסרט נקמת הסית ותהיתי מהם מקורות ההשראה של הזן הזה של אופרות סבון מד''ביות. זו שאלה די קשה, משום שהזן הזה ובפרט ''מלחמות הכוכבים'' עושים מאמץ גדול מאד להיראות כמשהו רענן, חדשני ומקורי לגמרי. ורק המוזיקה בסגנון הניאו-רומנטי (מבית המדרש הרומנטי של ואגנר) מסגירה את סודות המלאכה של יוצרי הסדרה. אני חושב שלכן המוסיקה ממלאת תפקיד כל כך חשוב בסרט. למעשה הסרטים הם מעין סה''כ ההשפעות שהיו על יוצריהם (סיפורי הפנטסיה של המסעות וההרפתקאות, המערבון, המד''ב הקומיקסאי בדמות עלילותיו של באק רוג'רס) . לרוע המזל רוב ההשפעות הללו היו כבר מקור שני ושלישי ולכן אבות המזון של הסדרה בדמות האודיסאה, טולקין, חולית וכן הלאה, הגיעו אליה כבר מדולדלים לגמרי. בפרט סדרת הסרטים המצליחה הזו, מכילה ללא הסתר מרובה גם סדר יום פוליטי. אלא שסדר היום הזה כל כך לא ברור וילדותי, שהוא בעצם חסר ערך וחסר השפעה על הצופים. עולם אבירי הג'דיי וחרבות הלייזר שלהם הוא עולם מסחרי וכולו חלק מתרבות הצרכנות התקשורת והשיווק ואין לו שום ערך ערכי או השפעה ערכית משל עצמו. גם בחלוקה בין מודרני לפוסט-מודרני, הסדרה מנסה להציג עצמה כמשהו נפרד וחדש, אלא שהיא בהחלט טבועה בחותם הפוסט-מודרני ע''פ רוח הזמן של זמן יצירתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בכך שהמד"ב הבריטי הוא בד"כ קודר ואפרורי יותר מהמד"ב האמריקאי (אלפרד בסטר שחי בבריטניה בשנות ה50, וספרו פניי מועדות לכוכבים מעיד על כך בכל מיני אלמנטים המופיעים בו, התלונן על זה) אבל מבחינה תמטית הוא לא שונה מהמד"ב האמריקאי וכאמור וולס השפיע על התפתחות הז'אנר יותר מכל סופר אחר. אמנם לפחות חלק מהתמות של מסע בזמן, פלישת חייזרים, אסונות טבע, טיסה לחלל, יצירת סוג שונה של בני אדם ושוני תרבותי בין חברות שונות היו קיימים לפניו או בתקופתו אבל בתור מי שגיבש את התמות האלו ליצירה רציפה של סופר אחד ומי שנקרא יותר מכל סופר מד"ב אחר בימי תחילת הז'אנר, הוא בהחלט הסופר המשפיע ביותר על המדע הבדיוני הפופולרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עד כמה שאני התרשמתי מיצירותיהם, הארלאן אליסון הוא מד''ב קלאסי ביותר, אולי מעמודי התווך של הז'אנר הזה, בעוד מורקוק הרבה יותר קרוב לשר הטבעות ולעולם הפנטזיה - עם זה שהוא אפל ומרושע הרבה יותר מטולקין.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה. נכון אמרת שההשפעה העיקרית על המוסיקה שג'ון וויליאמס הלחין למלחמת הכוכבים היתה המוזיקה של וואגנר. אלא שליתר דיוק זאת לא כל כך השפעת המוזיקה כמו השפעת התפיסה הפילוסופית-מוזיקלית של וואגנר. אמנם וואגנר ידע לכתוב מוזיקה רומנטית, ראה יצירותיו המוקדמות או מחזור הלידר ווזנדוק1 שחלקים ממנו עברו אח"כ לאופרה טריסטן ואיזולדה. אך למרות שנושאי מחזור השירים והאופרה היא האהבה, זה לא מצטמצם באהבה רומנטית אלא מעמיק ומרחיב למושג של אהבה טרנסנדנטית שמעבר לרומנטיקה. אך המהפכה המוזיקלית ותרומתו העצומה של וואגנר למוסיקה היא כמובן הדרמה המוזיקלית, עליה כתב בספר "אופרה ודרמה". האידיאל המוסיקלי-פואטי של וואגנר, שנמצא איתנו מאז בסרטים, הצגות וכו', היא סינתזה בין המלודיה לדרמה, אידאל של "גזאמטקונצוורק" (Gesamtkunstwerk), או "יצירת האמנות הטוטאלית" המהווה איחוד של כל הצורות האומנותיות. כך, וואגנר כתה את המוזיקה, המלים והליברית, עיצב את הבמה, תלבושות, תפאורה, כוראוגרפיה, פעלולים, המציא כלי נגינה, ובנה אולם מיוחד בביירוט שיתאים להשמעת יצירותיו. המוסיקה של וויליאמס, בהשפעת וואגנר, איננה מלווה של העלילה אלא היא חלק אינטגרלי ממנה. אמנם באופרות של וואגנר רעיון הגזאמטקונצוורק מיושם בצורה רחבה ביותר (אאז"נ, במחזור הטבעת יש למעלה מ-120 מוטיבים דרמטיים שונים) אך גם במוזיקת של מלחמת הכוכבים יש מוטיבים שונים - ווגנר קרא לזה לייטמוטיף - המחוברים לאלמנטים דרמטיים, עלילתיים ומושגיים שונים, החרב, האימפריה, הג'דיי, הרוע וכיוב'. 1 קישור לביצוע המקורי בליווי פסנתר, כדי לנטרל השפעה "רומנטית" לעיבוד לליווי תיזמורתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(גזאמטקונסטוורק. סליחה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על מוזיקה ומד"ב, נזכיר את פול קנטנר ממייסדי Jefferson Airplane שנפטר לפני כמה ימים. קנטנר כתב כמה יצירות מדב"יות, והשיר היותר מפורסם הוא Wooden Ships שמתאר פליטים שבורחים מעולם פוסטאפוקליפטי כדי להקים עולם חופשי משלהם. השיר נכתב יחד עם סטילס וקרוסבי שכאן מבצעים אותו יחד עם נאש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף בהרבה את הביצוע של קרוסבי, סטילס ונאש. הגירסה שלהם היא אחת מפסגות הרוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלבום כולו, שנושא את השם הלא מפתיע Crosby, Stills & Nash, הוא נפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, וגם האלבום הבא שלהם שאליו הצטרף ניל יאנג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. רק שהאלבום השני הוא המוכר, ידוע ומצליח יותר, ולכן חשתי צורך להמליץ על הראשון דוקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? חשבתי ששניהם מוכרים ומצליחים באותה מידה עם יתרון קל לראשון דווקא. בכל אופן, שמיעת הדברים הטובים משני העשורים המופלאים של שנות ה60 וה70 מעוררת צער על כך שאין מוזיקה כזאת כיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו קורא לקרמה של Jefferson Airplane? עכשיו נפטרה הזמרת שקדמה לגרייס סליק, סיגן אנדרסון (יותר סין). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |