בתשובה להאייל האלמוני, 18/05/15 8:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א'. "ללמד ילדים על הנאצים והשואה" לא מספר לי באיזו רמת פירוט השתמשה הגננת. אין ספק שרמת הפירוט שמתאימה למבוגר אינה מתאימה לילד בן 10, ומה שמתאים לילד בן 10 לא מתאים לילד בן 4. אבל מלשון הטענה לא השתמע פירוט יתר. ב'. אם אני זוכר נכון, כשהייתי בן 4 לימדו אותנו שפרעה זרק תינוקות ליאור ולא זוכר בדיוק באיזה גיל צוציק סיפרו לנו שהשתמש בתינוקות במקום בלוקים. ג'. אני תוהה על איזה מקראות של המגזר החרדי אתה מדבר. אבל - כאמור - הילדים שם די מודעים לכך שבשואה רצחו מליוני יהודים במקביל להרעבה והתעללות, בנוסף למודעות על מעשיהם של פרעה והמן, של אנטיוכוס ונבוכדנצר, של מסעי הצלב, הפוגרומים והאינקוויזיציה. ושוב, המידע התקדם בכל גיל, אבל המודעות הראשונית אכן באה בגיל 4 בערך. לכן אני חוזר ומזכיר. אני קראתי שמישהו צריך להתלונן על שילדים בגיל 4 הוכרחו "ללמוד על הנאצים והשואה". מכאן אין לי להבין שסיפרו להם בפרוטרוט מה עשה הנאצי לאסיר מספר .... במחנה אושוויץ. מכאן אני מבין שלמדו שהיה נאצים ושואה. מה רע שהילד ילמד על המושגים האלה בגיל הזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה יודע, זה לא 'נאצים ושואה בלונה פארק ביפן'. רמת הפירוט של נאצים הרגו יהודים. ולידיעתך - ילד בן ארבע הוא כבר די אינטליגנטי, הפירוט כבר יבוא ממנו - למה הם הרגו אותם? אה, הם שנאו אותם? למה? איפה היו החיילים? הם הרגו אותם בפצצות? אה, לא - אז איך?1 ב. גם יציאת מצרים זה לא טריויאלי, אבל יש שם המון פרטים אחרים שיכולים למסך את מה שאתה אומר. ודבר חשוב בנוסף: יציאת מצרים נלמדת ונתפסת כסוג של אגדה מלפני אלפי שנים. זה מאד שונה ממשהו שהתרחש (במציאות - דה!) בעולם שלנו לפני כמה עשרות שנים. ג. לא, אין שום סיבה שילד בן ארבע, שלפעמים עוד לא יודע אפילו שאנשים מתים (אז הוא מתחיל לדעת), ילמד על מיליוני יהודים שנרצחו, התעללות, פוגרומים ושאר ירקות. יש ילדים בגיל הזה שעדיין לא מסוגלים/מפחדים לראות סרטים עם אנשים רעים, שהם לא בסרטים מצוירים. אז אלה הדימויים שעכשיו צריך להכניס להם למוח? מה, טילים על הראש פעם בשנתיים זה לא מספיק? זאת פשוט אג'נדה היפר-חרדתית והיפר-שואתית שמתחילה יותר ויותר להישמע כמו אינדוקטרינציה ושטיפת מוח של ילדים בגיל קטן. ואתה יכול לראות את ההשפעה של הגישה הזאת במדינה שלנו הרבה מעבר לגיל הגן. 1 חלק קרו במציאות - השאלות. למשל שבוע אחרי זה ביום הזכרון (מקוצר): הורה - למה יש צפירה? ילד - לזכר החיילים שנהרגו. הנאצים הרגו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מבין ומקבל הרבה יותר ממה שאתה אומר, ולכן אני יכול להגיב בצורה מדויקת. את השאלות יכול הילד לשאול על כל דבר, החל משאלות על השואה והנאצים, עובר דרך אגדות בנות אלפי שנים על פרעה, המן ואנטיוכוס, וכלה בשאלות למה הערבים יורים טילים/מפוצצים שווקים/אוטובוסים/זורקים עלינו אבנים/מה-שהם-לא-עושים. אנחנו לא רוצים להעמיס על הילד הרך יותר מדי מודעות לדרכי הרוע והאכזריות שנמצאות בעולם, אבל רוצים לתת לו רעיון כללי מאוד בקשר למשמעות היום. אם פסח הוא אגדה בת אלפי שנים, אין סיבה לחוג אותו. אם חגים אותו שבעת ימים, ראוי להסביר לילדים הקטנים למה חוגגים אותו, אם אנו רוצים לחרות בהם את החוויה שתשאר חקוקה בלבם וכך הם יעבירו את הזכרון לדור הבא. השואה היא זכרון טרי יותר, ואני מודע לכך שיש הרבה אנשים שלא אוהבים את זה שהיהודים חיים בצל השואה, והגרמנים של היום לא יעשו את זה2 ואין שום סיבה שהילדים שלנו יעבירו את ההרגשה לדור הבא. עם זאת, בהתחשב בכל הנכתב לעיל, לא נראה לי שהשר צריך להתנצל על כך שהוא מאלה שחושבים שחובה להעביר את הזכרון והתחושה לדור הבא, ומחיל את המדיניות הזו3 במערכת החינוך עליה הוא מופקד. ואם אתה מודע לכך שהילד שלך גדל במציאות בה יש טילים על הראש כל שנתיים, ללמוד על השואה ואולי לרצות שזה לא יקרה שוב, זה כל כך היפר-חרדתי והיפר-שואתי? __________ 1 כפי הבנתם וגילם. 2 והרי גם באותו דור חשבו שהגרמנים המתורבתים לא יעשו דבר כזה. 3 המקובלת על חלק גדול מהאזרחים במדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השר לא צריך להתנצל על מה שאתה אמרת (אישקוש נוסף), אלא על האופן והמינון המופרכים. אתה יודע, זה כמו לומר שהרופא לא צריך להתנצל על זה שהוא נתן לילד אקמול - הרי הוא רצה להוריד לו את החום - רק חבל שהוא נתן מינון של ילד בן 12 לילד בן 4. רופא כזה יילך לבית סוהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי, מתגובתך לא השתמע על מינון, אלא שלימדו על נאצים ושואה. מתחילה היית יכול לחסוך את ההתנגחות ולומר שאין בעיה שילד ילמד על נאצים ושואה, רק שראוי שהמינון יותאם לגילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שכל אחד משתמע מה שהוא רוצה לשתמוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר ומצטט מתוך התגובה שלך שהחלה את הדיון הזה, תגובה 655377: אני עדיין מחכה ששר החינוך הקודם יתנצל על זה שהוא הכריח את ילדתי בת הארבע ללמוד על הנאצים והשואה ביום הזיכרון האחרון. אולי תוכל להצביע לי איפה דיברת כאן על מינון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בת הארבע. המינון הנכון לדעתי בגיל הזה, וגם בגיל חמש הוא אפס. לדעתי זה מה שמשתמע מהתגובה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ילדים בגיל 4 ו-5 לא אמורים לדעת כלום על משמעותו של יום הזיכרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיותר לחלוטין לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. איך אתה יודע שהמדיניות המחייבת לימוד השואה החל מן הגן מקובלת על חלק גדול מהאזרחים? - ואני מדברת על גיל הגן, לא על הכיתות הנמוכות ו/או הגבוהות יותר של ביה"ס. עד כמה שזכור לי, כאשר פורסמה התוכנית, הובעו ברשת התנגדויות רבות, הן מצד הורים והן מצד אנשי אקדמיה, בעיקר מתחום הפסיכולוגיה, שהביעו דאגה לנוכח העובדה שבגיל כה נמוך הילדים עדיין אינם מצויידים בכלים להתמודד עם הנושא. אמנם הובעו גם דעות מחייבות, אבל נדמה לי שיותר - התנגדויות ואפילו דברי זעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זכור במיוחד סיפור על ילדים מצהרון בראשון, צעירים מאוד, בני 3, שחזרו הביתה מיום השואה עם טלאי צהוב על הבגד וההורים הזדעזעו נורא. אם כבר משרד החינוך הטיל על אלה שעובדים עם ילדים רכים (עכש"ז, בצהרון אלה לא גננות מוסמכות אלא מטפלות שעברו קורסים) להעביר את נושא השואה - לפחות היו צריכים להסביר מה לעשות, מה כן ובייחוד מה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד כלום. שמעתי שבגן מסויים הילדים התבקשו לתאר לעצמם שהם מגורשים מגוש קטיף! הו, הזוועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ברשת גם התנגדויות רבות ל"כיבוש", לאכילת בשר, למוזיקה מזרחית או לביבי כראש הממשלה. עדיין, ניתן לומר שחלק גדול מהאזרחים אינו שותף לאותה ההתנגדות. אם 30% זה חלק גדול מהאזרחים1, ויש כמות כזו של מתנגדים וכמות כזו של תומכים ועוד 40% של דעות ביניים שנעות בין חוסר איכפתיות לבין התלבטות בין שתי הגישות, ניתן לומר שגם את צודקת וגם אני צודק ועדיין השר לא צריך להתנצל2. ______________ 1 סתם זרקתי מספר. 2 שוב - כל עוד הוא לא הגזים בהתאמת המינון לגיל3. 3 ומי אמר שהשר קבע את המינון? אולי היתה דרישה ללמד את הילדים על משמעות היום, והגננת טעתה והגזימה במינון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי הוא צריך להתנצל, לא לטעמם של עשרים, שלושים או מאתיים וחמישים אחוז מהאוכלוסיה. ממתי אחוז התמיכה הציבורית הוא המדד לטוב או רע? אני בטוח שלעשרות אחוזים לא אכפת, או אפילו עדיף, הפרדה באוטובוסים בין ערבים ליהודים. זה לא מכשיר את השרץ בעיני. אם כבר, השר מייצג את מצביעיו, ויש לי הרגשה שרבים מהם מתנגדים לנאציזציה בגיל הרך. אני מכיר סביבי לא מעט ששקלו ברצינות לא לשלוח את הילדים לגן ביום הזה, חלקם אף ביצעו זאת בפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריבוי או מיעוט של תומכים ומתנגדים למדיניות זו, מהווה נתון חשוב כדי לבדוק אם השר צריך להתנצל. כפי שניסיתי לומר, שר צריך להתנצל על מעשה או מדיניות שאין להם מקום ותמיכה ונעשו בניגוד למוסכמה הציבורית. בהנחה שיש תמיכה ציבורית למדיניות של השר, הוא צריך להתנצל על שפעל בתחומי סמכותו, במסגרת המוסכמה הציבורית - ולא התחשב דווקא בדעתך? ואם נמשיך הלאה, אז אולי כל שר צריך להתנצל על פעולות שאחרים מתנגדים להן? או שנלך עד הסוף. מה הכלל שקובע (לדעתך) מתי שר צריך להתנצל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה אין גבול לקטנוניות ולהתפלספות. המשחק הזה לא מענין. אותך הוא כנראה מעניין יותר מעיקר הטיעון, אז אתה מוזמן להמשיך לשחק אותו עם מי שזה מענין אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפירון עסקינן, כן? כל קשר בין רצון בוחריו למעשיו בפועל מקרי בהחלט. "יש עתיד" מפלגה חילונית. ובוחריה בחרו בה כי היא כזו. על הדרך, יצא שהכניסו להם שר חינוך דתי שלא פיללו לו ולא ביקשו אותו. בוודאי שלא את הוספת לימודי היהדות1 או תפילה-לפני-מבחן או שאר יוזמות ביזאריות שהיו לו. 1 מבלי להוסיף שעות, אלא מה? זה חייב לבוא על חשבון משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע סביר בקשר לקשר לרצון הבוחרים. השאר הן עוד סיבות טובות להתנצל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אני דיברתי אם הגננת ולא רק שהיא לא טעתה, היה ברור מהשיחה איתה, שלו זה היה תלוי בה היא היתה מתעלמת מהנושא, אבל שחוקי משרד החינוך מחייבים אותה להכליל את הנושא בחומר הלימוד באותו יום, כולל טקסים ושאר ירקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז חוקי משרד החינוך מחייבים את הגננת להכליל את הנושא בחומר הלימוד. האם חוקי משרד החינוך מחייבים אותה לעשות את זה בדיוק כפי שעשתה? או שאולי מבחינתו של משרד החינוך, מספיק שהיא תלמד את הילדים בצורה כללית יותר שמתאימה לגילם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כזה נודניק, מכל מה שאמרתי עכשיו אמור להשתמע, לכל אדם סביר ובעל הגיון, שהגננת עשתה בדיוק את המינימום הנדרש ומחויב על ידי משרד החינוך. הבעייה היא במשרד החינוך, לא בגננת, ותפסיק כבר להתפתל ולהתחמק ולפזר אנשי קש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הגננת באמת עשתה רק את המינימום הנדרש ומחויב על ידי משרד החינוך, ואם כל כך הרבה הורים חושבים שזה איום ונורא, למה רק בדיון הזה אני מגלה על גננות שהגזימו בהנחלת לימודי השואה? למה לא שומעים על גנים אחרים בהם הילדים חזרו עם טלאי צהוב, או הפגנה של הורים שהילדים שלהם חזרו מזועזעים ומתחלחלים מן הגן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה מגלה רק בדיון הזה, כי אתה גר בבועה באפריקה, ואין לך ילדים, וביום שפרסמו את זה, היית עסוק בלהציק למקומיים, או לשסות את הכלבה שלך בכלבים שלהם, או משהו. 2. מה הכוונה, "למה לא שומעים על גנים אחרים"? אתה צריך שזה יהיה בכל גן וגן? מה שהגיע לטמקא, זה די והותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי ששמעתי ראיון עם גננת שטענה שאין ברירה אלא לדבר עם הילדים על יום השואה (והיא עשתה את זה גם בעבר, לפני ההוראות המחייבות ממשרד החינוך) מכיוון שהם שומעים עליו מהסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה מעניינת. ה'סביבה' של ילד בן ארבע היא ההורים שלו, האחים שלו והגן שלו. אין לו פייסבוק, וואטסאפ, וטוויטר והוא לא יושב בבית קפה עם החבר'ה ושומע ריכולים מהשולחנות הסמוכים. אז אני לא אומר שבמקרים מסוימים הוא לא יכול לשמוע מאחים, או במקרה מהטלוויזיה (שזאת אחריות של ההורים אם רוצים לחשוף אותו אליה דוקא ביום הזה או לא), אבל אלה לא נשמעים לי המקרים הנפוצים. ממה שהבנתי גם מהגננת שלנו, היא בקלות יכולה היתה לפחות את השנתון הנמוך (טרום-חובה) להעביר את הענין כמעט ללא אזכור. ולצורך הענין, כדאי בכל זאת להביא קישור לאתר משרד החינוך עצמו. וכתבה נוספת בענין, שאפילו מודה שרבים מסכימים שהתכנים מתאימים לגן חובה ומעלה - בניגוד להנחיות משרד החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ה'סביבה' של ילד בן ארבע היא ההורים שלו, האחים שלו והגן שלו" - נכון, אבל הגן שלו זה לא רק הגננת, זה גם חבריו לגן, ובאופן טרנזיטיבי ההורים שלהם, האחים שלהם, הגן של האחים, ... (הרי גם את המילים הגסות שהוא פתאום אומר לא אתה ואשתך לימדתם אותו, ולא הגננת, וגם לא את הדיבורים על בוקסים.) באופן אישי אני חושב שאנחנו (העדה שלי, לצורך העניין) נוטים לגונן יותר מדי על הילדים מבחינת ידע ומה מספרים. אני במיעוט. אני בספק אם יש הוכחות או אפילו טיעונים חזקים לכאן או לכאן, אולי זה עניין של טעם והרגשה. אבל אני מסכים איתך לפחות על זה: מכיוון שאין הוכחות וגו', נכון להשאיר את זה להורים שיחליטו, ולכן לספר בגן כמה שפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוכחות אין, אבל עדויות יש. הסיפורים על הטילים הטובים והרעים הביאו להרבה חלומות רעים ודיונים על מה קורה כשהטילים הטובים לא מצליחים לפגוע ברעים. ו'הסביבה' בגילומה של הרוקחת השכונתית שהתעקשה להראות1 לרגע סרטון על צעיר שמטפס על עמוד חשמל, מתחשמל ונופל הביאו לימים רבים של שיחות על כמה זה מסוכן לטפס על עמודי חשמל, וגם חלומות וכאלה. ובאשר לטרנזיטיביות - זאת טרנזיטיביות עם הנחתה, ז"א שכל שלב במעבר הטרנזיטיבי מקטין מאד את הסיכוי שמידע כזה או אחר יעבור כמות שהוא. איכשהוא, אגב, יש לי הרגשה שלו במקום לימודי שואה היה מדובר בלימודי איך באים ילדים לעולם, דוקא אבירי הידע החופשי והמורשת בנושא השואה הם אלה שהיו עולים על בריקדות. 1 WTF עבר לה בראש, אין לי מושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שסיפורים על חלומות ותגובות יתר לדיבורים על השואה שמעתי וקראתי1, ואני מתקשה להתרגש. לא תאמין כמה ימים הבן שלי מדבר על השריפה שהיתה בכרמל קצת לפני שהוא נולד, ובלי לדעת בכלל על זה שהיו שם הרוגים. ילדים ימצאו ממה לפחד; במה נורא יותר הפחד מנאצים מפחד ממפלצות? נראה לי שההתרגשות מתגובות כמו ב-1 נובעת לא מזה שמבחינת הילד יש כאן משהו חריג, אלא מזה שבמקרה הזה הפחד שלו קרוב לליבנו, ולכן נדמה לנו רציני יותר. 1 מישהי שמצאה את הבת שלה מתחת למיטה, וכששאלה נענתה "אני מתחבאת מהגרמנים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע לספר מנסיון ולא משמועות, ומבחינת הצאצאית האמורה ללא שום ספק הפחד היה חריג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה מזכיר את היום ההוא קצת לפני חנוכה שהתכשיט חזר מהגן ושיתף אותי בסיפור על אלעזר והפיל. אחרי כך הוא שאל אותי מה קרה לשאר הבנים של מתיתיהו, אלו שלא נמחצו למוות מתחת לפיל. הסברתי לו שזה היה מזמן וכולם כבר מתו, מי במלחמה ומי מזקנה. הגאון הצעיר עשה את ההשלכה האינדוקטיבית ושאל אם כולם מתים. אמרתי לו שכן, שאף אחד לא חי לנצח. גם אני? כן, כולם. למה? כי אחרת לא יהיה מקום בעולם לאנשים חדשים. הילד הסתפק בזאת ונראה שהעניין לא ממש מטריד אותו. בחג הוא נפגש עם בני הדודים שלו ונחפז לשתף אותם במידע החדש שצבר בשבוע החולף: "אתם יודעים? אלעזר מת, ויהודה, שמעון, יוחנן ויונתן מתו, וגם אני אמות וגם אתם תמותו!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל טעית. אף אחד מהבנים של מתיתיהו לא מת מוות טבעי. יהודה גם נפל בקרב ויוחנן, יונתן ושמעון נרצחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין הפחד ממפלצות לפחד מהנאצים או מתחושות קשות ביום הזיכרון הוא באוירה מסביב. הטלוויזיה, הרדיו והתחושה הכללית הכללית כמו גם ההתייחסות של מעביר המידע, אלו יכולים לשנות את מידת ההשפעה ואיננו יודעים כל כך מראש מי רגיש יותר או פחות להשפעות הללו ולכן, כמה שפחות חשיפה למידע מהסוג הזה בגילאים הללו, עדיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, השאלה במה נורא יותר *הפחד* מנאצים מפחד ממפלצות היא שאלה שתלוי באיזה אופן היא נשאלת. ברמת החוויה הסובייקטיבית, יכול להיות שאין הבדל, אבל זו לא נראית לי הרמה המעניינת כאן (זה מוביל לזה שמה זה משנה אם נוירון יורה כי הוא ראה נאצי בחלום או כי הוא ראה נאצי במציאות). אבל ברמה שיותר יומיומית ופחות פילוסופית - יש הבדל בין פחד מיישויות דמיוניות לבין פחד מדברים שקיימים במציאות. וכמו שמבוגר יודע שלפחד מרוחות זה טפשי, אבל לפחד ממוסלמים קיצוניים שכורתים לך את הראש זה פחות טפשי, ככה גם לגבי הילד יש הבדל, שאולי אפילו מתגבש ממש בגילאים האלה. סביר להניח שאם בגיל ארבע הילד שלך יפחד ממפלצת החושך, אז בגיל עשרים זה כבר לא יטריד אותו ואת מנוחתו ולא ישפיע על תפיסת העולם שלו. אם לעומת זה מגיל ארבע הוא יקבל הפגזה תודעתית חוזרת ונשנית של שואה ונאצים ואנטישמיות, לא בלתי סביר להניח שאלו לא פחדים ומראות שייעלמו מתודעתו עד גיל עשרים - הם מן הסתם ימשיכו ללוות אותו ולהשפיע על תפיסת העולם שלו. וההבדל הזה הוא הבדל אמיתי - אין חיות חושך, יש אנשים רעים1 שעושים דברים רעים מאד, וחלקם היו שמחים גם לעשות את זה לי ולך. אבל ההתמודדות עם הדברים המציאותיים האלה כדאי שתהיה מבוססת על שיקול דעת ופרספקטיבה בוגרת/רציונלית/וואטאבר, ולא על פחדים קמאיים שמושתלים בגיל ארבע. 1 3..2..1.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה רוצה להפחית את מינון ההפגזה התודעתית שכולנו נחשפים אליה זה דיון אחר. בדיון שלנו ההפגזה הזו היא מצב נתון. במצב הנתון הזה, אני לא משוכנע בכלל שהגיל שבו מתחילים לדבר על זה (בין ארבע לשמונה, נגיד) משנה את השקפת העולם בגיל עשרים. זו שאלה מעניינת למחקרים, אולי כבר עשו אותם (ואולי הם אפילו יכולים לשכנע את הלא משוכנעים, לא סביר). אני לא משוכנע בכלל שאם זה משנה את השקפת העולם בגיל עשרים, אז זה משנה אותה לרעה. כמו שאתה אומר בעצמך, מדובר בדברים אמיתיים. אולי מי שספג את זה הרבה ומוקדם, ומפנים את זה יותר לעומק, השקפת העולם שלו תקפה יותר? (זו כבר שאלה למחקרים חצי-פילוסופיים חצי-אמפיריים, אני מניח.) אתה יודע, תמיד כשמדברים על טראומת הדור השני, מדברים על זה שהיה הנושא הזה שלא היו מדברים עליו בבית, ולרוב האי-דיבור הזה מוצג כעניין נורא בעצמו. האם אתה בטוח ששתיקה או טיוח ניכרים לעין סביב משהו שנרמז מסביב (צפירה וכו') עדיפים על דיבור טיפה יותר קונקרטי? דיון עדין סביב הספר של בדז'יך פריטה1 נראה לי כיוון טוב. לא בדיוק: כמו שאמרתי בתגובה קודמת, אני חושב שעדיף להשאיר את ההחלטה להורים. אבל הורים שיארגנו לעצמם ולילד פעילות כזו, אני לגמרי אפרגן להם, ולא אחשוב שהם שוגים. (דיסקליימר: אני לא פסיכולוג חינוכי, אני אב לילד אחד בלבד, ואין לי פרספקטיבה גם איתו כי הוא בעיצומו של הגיל שעליו אנחנו מדברים.) 1יש לי אותו בבית, חמוד מאוד, זמין למעיין בכוונה בארון הספרים שלו, אבל לא עורר אצלו עניין רב בפעם האחת שעלעלנו בו, מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני טוען שבנושא הזה פעוט לא חשוף להפגזה תודעתית כמצב נתון. חוץ מהצפירה, אפשר לעבור על היום הזה בצורה חלקה לגמרי בלי להיחשף לשום דבר. זה לא דומה בכלל לשתיקה אקטיבית ורועמת של שנים בבית של ניצולים. ואת הצפירה אפשר להחליק בקלות אם רוצים, כמו שכבר עלו כאן כל מיני הצעות. למה לעשות סיוטים לילדים קטנים - אתה באמת חושב שזה מספיק יועיל להם כשהם בגיל מבוגר יותר כדי שזה יהיה שווה את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגן של הבת שלי אמרו להם שהצפירה היא תרגיל של מכבי האש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומן הקישור שהבאת אני רואה בבירור שמדיניות משרד החינוך היא לתת מידע מאוד כללי, שטחי ומרוחק על השואה. בלי פירוט, אפשר אפילו בלי לומר "נאצים"1, בלי סמלים ויזואליים ותוך שימת דגש על בקרה והתאמת התכנים לגיל הילדים, מתוך זהירות שלא לפגוע בהם ולא להעמיס עליהם מידע שהוא מעבר לגילם. אין ספק שהשר צריך להתנצל בפירוט ובאריכות על הפקרות שכזו. _____________ 1 אם הילדים לא הזכירו את המושג הזה בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם המשקפיים דרכם אתה מביט, אני לא מתפלא שזה מה שראית בבירור. וכבר העירו לך כאן שאין לך שום מושג מה ילדים שאולים ואיך הם מגיבים. לאחרים, אני מביא ציטוט קצר לכאן: "הצגת פריט: ספור על אלבום ציורים שצייר אב לבנו בגטו טרזין. שיקולים לבחירה: הציורים שצייר האמן ברדז'יך פריטה לבנו ליום הולדתו בגטו מפגישים את הילדים עם סיפורו של ילד שניצל מתוך הזווית של הנתינה והיצירה של האב. הציורים, שצויירו עבור ילד קטן, הינם חומר חזותי לא מאיים המאפשר שיח פתוח לצד סיפור מסגרת ברור ואופטימי. הצייר כיוון את יצירותיו לילד צעיר ומתוך כך יש בהם התייחסויות למכלול רגשות ונושאים רלוונטיים לגילאים הצעירים. המפגש עם סיפורו של תומי לקראת יום השואה יאפשר לתלמידים לתעל את הדברים השונים שהם שומעים ושהם נדרשים לקיים ביום זה (עמידה בצפירה, השתתפות בטקס וכו') לדמות ספציפית עם סיפור אופטימי אליה הם יצרו אמפתיה. הערכה הכוללת גם את המכתב של תומי לילדים היום מאפשרת מפגש עם נושא החיים היהודיים בטרם שואה, התמודדות במהלכה ושיקום וחזרה לחיים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן הבן שואל: ציור איננו בכלל פריט ויזואלי? אה... ונא לא לדחות אותי בקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהציטוט הוא מהנחיות משרד החינוך. השערה: השר שהגה את הרעיון היה זמן מאד קצר בתפקיד. הפקידות חשה להוציא חוברת הנחיות וליקטו מפה ומשם, לא כל כך דרך סידרת דיונים עמוקה. רפרנטים כאלה או אחרים הגישו קטעים במעלה ההיררכיה המשרדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שההשערה שלך נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צורה אחרת - מה זה לדעתך "היה נאצים ושואה"? כשלוחמדים מושג צריך להסביר אותו. אם אני אומר לך "השיעור של היום: יש מפץ גדול וחורים שחורים. סיימנו, לך להפסקה" - למדת משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי, לא לימדת הרבה. בשביל צוציק בן 4, זה יכול להספיק. השכלה של ילדים בונים בהדרגה. בהתחלה מלמדים אותם שיש מושג כלשהו, כללי ומעורפל. הם רק צריכים לדעת שזה קיים ונמצא שם. עם השנים הם לומדים ומעשירים בפרטים. למה זה קיים? למה זה נמצא דווקא שם? איך זה עובד? למה זה עובד דווקא בצורה כזו? אז יום השואה לא תלוי באוויר. זה תאריך עם משמעות כבדה ועמוקה. הילדים רואים שזה לא יום ככל הימים, ומסבירים להם בצורה הכי כללית על המושגים האלה. בשבילם זה מספיק. אם יש ילד חכם וחקרן, אולי ראוי להרחיב מעט. אם הוא גולש לכיוונים שאינם מתאימים לגילו, מנסים למסך - כפי שאמרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא יכול להספיק - הרי לא אמרת כלום, כמות האינפורמציה שסיפקת זהה לזאת שהיית מלמד אם היית אומר "הפלקאצים והשוניטא". אל תיתמם. יופי, יש משמעות, יש להם עוד 12 שנים במערכת החינוך של בית ספר עד שהם ילמדו את זה שוב ושוב וזה יצא להם מהאוזניים. גיל 4 הוא הרבה יותר מוקדם מהראוי, והבעייה היא שיותר משהוא מראה על הילדים, הוא מראה על הבעיות הנפשיות של אלה שחושבים שצריך ללמד אותם שואה בגיל הזה. וזה לא פחות מפחיד. לילד אין אפילו מערכת ערכים בסיסית כדי לייחס את הדברים לזמן, תרבות, מוסר, היסטוריה, כמויות, טוב ורוע. זה כמו ללמד יחסות כללית לפני שלימדת מכניקה. רק עם נזקים פסיכולוגיים (ולא רק קוגניטיביים) הרבה יותר חמורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתדל לענות כאן גם לתגובה 655652, כי התגובה זהה. ילדים בגיל כזה לומדים שיש צבע אדום, כחול וצהוב. אתה לא מנחיל להם את הסבריך המלומדים על אורך הגל ותזוויג צבעים שיוצר צבע סגול או מראה של צבע סגול. אתה מלמד אותו את הבסיס. הילד צריך להכיר את המושג. ואם יש מושג של פלקאצים ושוניטא ואתה רוצה שבעתיד הילד ילמד עליו, אתה מלמד אותו שיש דבר כזה. ועם הזמן הוא לומר מה זה הדבר הזה. גם ילד בגן מלמדים מערכת ערכים בסיסית. להרביץ לחבר זה רע. לדחוף אותו בארגז חול זה רע. לתת צדקה לעני או לעזור לשכן זה מעשה טוב, וכן על זו הדרך. בדור שבו מתאמצים כל כך להעשיר את הילדים מגיל צעיר ולפתח את התודעה וההשכלה שלהם, נראה לי שגם בתחומים של טוב ורע או ימים בעלי חשיבות לאומית היסטורית יש מקום להעשיר וללמד כפי כוחו והבנתו של הילד. וכמובן שהדבר צריך להעשות מתוך מחשבה ותכנון זהיר, על מנת למנוע נזקים לנפשו של הילד הרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערבב מושגים מופשטים עם כאלה שלא. כדי להסביר את ההבדל בין צהוב לירוק, מספיק להראות צהוב ולהראות ירוק, ונגמר השיעור. כדי להסביר את מה זה נאצים ושואה, צריך להסביר במה הם שונים מפלקאצים ושוניטא. כמובן, שאפשר להראות להם נאצים מרססים שורות של יהודים ערומים, הם יבינו מיד את ההבדל בין זה לבין משחק כדורגל, ואפילו בין זה לבין חיילים שנלחמים. אבל מזה בדיוק אני רוצה להימנע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להסביר כל פרט. כאב, אתה בטח יודע טוב יותר ממני שברוב הפעמים ניתן לדחות את הילד בקש. להסביר לילד מה זה נאצים לא שונה בהרבה מלהסביר לילד מה זה המן. ''הוא היה רע. הוא רצה להרוג את כל היהודים''. סוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רחמי על הילדים שאין לך, שעזה תקוותי שלעולם לא יהיו לך, ושלא תמצא המטומטמת שתחלוק עמך את חייה. __________________ אין פותחין בהסבר לילד, אם אין ברצונך לענות על כל שאלותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מושג על מה אתה מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, סייגתי בדברי שאין לי ניסיון כהורה. אבל "מושג" כלשהו אמור להיות לי. הרי גדלתי כילד, וחוויתי על עצמי את חינוכם של הורי ושל מורי השונים. בקהילה בה מספר הילדים רב מאוד, ראיתי כיצד הורים/דודים/שכנים/קרובים ורחוקים, מחנכים/מטפלים/מלמדים את ילדיהם בשלל נושאים ותחומים בחיים. במצב כזה, יכול להיות שנחשפתי לכמות גדולה יותר של צורות חינוך או ילדים מאשר אתה. על הנתונים האלה אני מסתמך בדברי. זה לא ניסיון הורי מעשי, אבל נדמה לי שזה מקנה לי "מושג". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דו שיח בין הקרנף לגור הקרנפים: קרנף: היום יום הזכרון לשואה. גור: מה זה שואה? קרנף: היה היטלר, הוא רצה להרוג את כל היהודים. גור: כמו המן? קרנף: כן. גור: וכמו המן, הוא לא הצליח? קרנף: זהו, שהוא חלקית הצליח. הוא הרג 6 מליון יהודים. גור: וכמו המן ופרעה, זה היה לפני המון המון המון שנים? קרנף: לא. זה קרה לפני 70 שנה. גור: ואלוהים לא עזר ליהודים, כמו שהוא עזר לבני ישראל במצרים וכמו שהוא עזר לאסתר ולמרדכי היהודי? קרנף: <מפשפש בכיס למצוא קש>. גור: למה אלוהים נתן להיטלר להרוג את כל היהודים האלה? קרנף: הנה, קח. קש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת אולי להוסיף שהמן לא הצליח ואז היהודים טבחו בפרסים ורצחו 75,000 מהם ועוד 500. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות מטריד אותי. בגלל שהביורוקרטיה הפרסית עובדת עקום, אי אפשר לבטל את דבר המלך לאחר שיצא ונחתם. אז פורסם והופץ שבאותו היום - היהודים יכולים לעמוד על נפשם, אם בא להם1. מי שקם על היהודים להרגם, נתקל בהתנגדות. היה יכול גם ללכת לעבודה כרגיל באותו היום, במקום לפרוע פרעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, תלייניו מרצון של מרדכי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא באמת מה שכתוב במגילה: "... פתשגן הכתב, להינתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים; ולהיות היהודים עתידים ליום הזה, להינקם מאויביהם. .ובשנים עשר חודש הוא-חודש אדר, בשלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר-המלך ודתו, להיעשות: ביום, אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם... נקהלו היהודים בעריהם, בכל-מדינות המלך אחשוורוש, לשלוח יד, במבקשי רעתם; ואיש לא-עמד לפניהם, כי-נפל פחדם על-כל-העמים... ויכו היהודים בכל-אויביהם, מכת-חרב והרג ואבדן; ויעשו בשונאיהם, כרצונם... תאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--יינתן גם-מחר ליהודים אשר בשושן, לעשות כדת היום... ויאמר המלך להיעשות כן, ותינתן דת בשושן... וייקהלו היהודים אשר-בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר, ויהרגו בשושן, שלוש מאות איש... ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על-נפשם, ונוח מאויביהם, והרוג בשונאיהם, חמישה ושבעים אלף..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנאמר "חג פורים שמח, יהודים"1. 1 כן, יש פולמוס על ההקשר המקורי. ועדיין, האסוציאציה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מציג את זה ככה1, עוד עשוי לצאת משהו אחד טוב מהדו-שיח הזה: הילד עשוי להבין שכל הסיפור הזה על אלהים שמציל יהודים זאת מעשיית עם חביבה אבל שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי בלבד. ואל יקל בעיניך הדבר - עוד לא פרשתי כאן את תלונותי על רבנים שמגיעים לגן כדי לה(ת)חיל אינדוקטרינציה נוספת מגיל צעיר. 1 מבהיר היטב את הנקודה, שיהיה ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שאתה לא מכיר היטב ילדים. "יש לי אחים קטנים" זה לא מספיק, כי החוויה שלך היא של אח גדול והם "צוציקים קטנים", ולא של הורה. בשביל ילד בן 4, "היו נאצים ושואה" ממש לא מספיק. במיוחד אם הוא נמצא בתקופת הלמה של חייו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |