בתשובה לאלון עמית, 23/02/15 12:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפוליטיקה בעסקי התזונה בארה"ב מלוכלכת כמו אצלנו. אצלנו רענן שמיר, יו"ר ועדת התזונה של איגוד רופאי הילדים, מי שחתם על המלצות התזונה לילדים, היה מנהל קרן המחקר של מועצת החלב (תפקיד שהיום ממלאת מנהלת מחלקת הילדים באיכילוב או ביילינסון, הפרטים הם מהזכרון), והוא גם נשיא מכון שטראוס ודנונה, ויו"ר המועצה העליונה למזון של משרד הבריאות. אולגה רז, מנהלת בית הספר לתזונה באוניברסיטת אריאל, מקבלת כסף (אלא אם היא עובדת עבורם בחינם) ממועצת החלב ומועצת הלול. וכן הלאה, איפה שאתה לא מסתכל ולא חושד בכלל. בארה"ב משרד החקלאות הוא בעל הבית של הוועדה להנחיות תזונה, ומשרד החקלאות משרת את החקלאים. בין החברי הקבועים בוועדה נציגים של תעשיות המזון מהחי, וכן תעשיית הסוכר, וחברות מזון כמו קוקה קולה. ווט גיבס? למה שהאנשים האלה בכלל יישבו בוועדה הזאת? בנוסף להם כמובן יש גם קצת מדענים ומומחים לתזונה, והם גם טוקן מומחים שיעידו בפניהם, כמו ד"ר גרגר. לפני כמה שנים ד"ר גרגר דרש בחסות חוק חופש המידע שייחשפו הקשרים של חברי ועדת קווי התזונה והוועדה המייעצת לה. והוא אכן קיבל את החומר. אלה סיפורים רבים ומורכבים שאני לא יכולה לשלוף מהזכרון, זוכרת פה פרט שם פרט. אז תסתפק בינתיים בקליפ הזה של גרגר, על האינטרסים של חברי הוועדה המייעצת שדיברת עליה. על ADA המושחתת כבר סיפרתי לך. כרם אביטל כתבה על זה מאמר מעולה שאני אחפש. ותחפש בעצמך כי זה מרתק ומרתיח מאין כמוהו. תזונה זה התחום הכי מושחת, ככה נראה, כי הכספים הם עצומים, אדירים, ואף אחד לא ימות במקום אם ישתה שלוש כוסות חלב ליום, אז אפשר לשקר. לא רק הכספים אדירים, יש גם איומים. לא מזמן היתה כתבת תחקיר על ההורמונים בחלב; הפרופסורית שחקרה את הנושא היתה נתונה למעקב והטרדות של מועצת החלב. (דרך אגב, לא רק רופאים ותזונאים משומנים על ידי התעשיה, גם הארגונים הירוקים משומנים כדי שישתקו. לכן הם שותקים, גרינפיס מדברים על חסכון במים, על מחזור, על מכוניות ירוקות, ורק על הממותה הענקית שבאמצע החדר אף אחד לא מדבר - תעשיית בעלי החיים. זה כל כך עצוב, הם מדברים בלי סוף על כריתת עצים לתעשיית העץ, זה כלום, זה לא בקנה מידה לתעשיית בעלי החיים. אבל הם מקבלים הרבה כסף מהתעשיה. וגם פוחדים. פעילי סביבה שניסו לצייץ בדרום אמריקה נגד תעשיות המזון שמחסלות את היערות בקצב של , פשוט קיבלו כדור בראש). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שהביסוס של הטענות שלך נשמע לי מוזר. נגיד ש"תזונה זה התחום הכי מושחת", ושכל מי שמפרסם משהו בנושא התזונה הוא בעל אינטרס. איך את, בלי השכלה מדעית או משאבים מחקריים מרשימים, מצליחה לדעת בוודאות שלא ניתנת לספק שמה שמפרסמים גרגר או אביטל הוא אמין ומה שמפרסמים אחרים הוא לא אמין. על פניו נראה כאילו את יוצאת מנקודת הנחה שדיאטה מסויימת היא בריאה וכל מחקר שיתמוך בנקודת ההנחה הזאת יתקבל על ידך ללא פקפוק, וכל מחקר שיחלוק על נקודת ההנחה הזאת יתקבל על ידך כעוד עדות לשחיתות של חוקרים בתחום. או, במילים אחרות, האם יש סיכוי שמחקר כלשהו ישכנע אותך שאת טועה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שמתעניין, קטע קצר מתוך הסרט הדוקומנטרי COWSPIRACY,, שמדבר על ההתנהגות המוזרה של הארגונים הירוקים בנוגע לתעשיית בעלי החיים. (להעביר ל HD) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג׳וד, אני לא מבין. הנה, שוב, הרכב הועדה בה מדובר: והנה, שוב, השאלה שלי: מי כאן מהתעשייה? (״בין החברי הקבועים בוועדה נציגים של תעשיות המזון מהחי, וכן תעשיית הסוכר, וחברות מזון כמו קוקה קולה״ - איזו ועדה? הועדה הזו? מי הם הנציגים הללו?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד חדשות על החברה שלך: התזונאית המפורסמת שלא מבינה מה הבעיה עם סלמונלה ושכחה לספר על הקשר שלה עם יוניליוור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם דגני הבוקר איננה הסלמונלה אלא הפרוקטוזה שיש בדגני הבוקר. הפרוקטוזה היא הרב רוצח השקט שמאתחל את את כל מחלות הכשל המטבולי ("הסינדום המטבולי) שכוללות בין השאר: 1* השמנה (לרבות השמנה תוך ביטנית), 2* טרשת כלי הדם, 3* לחץ דם (שעשוי להיות תוצאה של 2), 4* סוכרת 2 (איבוד הכושר לסלק עודפי סוכר מהדם), 5* התקפי לב ושבצים (תוצאות של *2), 6* חומצת שתן בדם ששוקעת במקומות שונים או סתם מחררת איברים, 7* נזקים קשים לכליות, 8* ועוד מחלות "חביבות" שמופיעות משום מקום (כלומר ממזון מומלץ שמכיל פרוקטוזה בשפע). להלן כתבה בעניין פרוקטוזה בדגני הבוקר. בכתבה זו, אם איני טועה, מצויין שחברת יוניליוור מעלימה מהפירוט את כמות הסוכרים שכלולים בדגני בוקר , בדרך כלל יותר מ- 50 אחוז מהסוכר במזון תעשייתי הוא הפרוקטוזה. פרטים רבים על ניזקי הסוכרים בכלל והפרוקטוזה בפרט יש רק באנגלית בלינקים הבאים: 1. הרצאה אינטרנטית של 90 דקות מפי ROBERT LUSTIG שם ההרצאה כמדומני: THE BITTER TRUTH. קשה לפספס את ההרצאה משום שישד לה צפיית שיא יותר מ- 6.5 מיליון איש. יתכן שרוב הרואים את ההרצאה הם אילו שסובלים מהשמנה יתירה, OBESITY, שגילו שכל הדייטות ניכשלות בגלל צריכת פרוטטוזה שמוסתרת היטב בתוך התזונה שלנו. העלמת הפרטים על סוכר בדגני בוקר היא דוגמא להעלמת מידע כזו. 2. ספר של דויד גילספי, שניקרא "רעל מתוק" SWEET POISON שם המחבר באנגלית DAVID GILLESPIE . הוצאת PENGUIN. ניתן להשיג את הספר בזול ומהר מאתר שיווק הספרים bookdepository.com בספרטו גילספי סוקר, בין השאר, כיצד התקבלו ההנחיות המקודשות על הפחתת שומנים במזון. שבוססו על מחקרים צולעים של ד"ר KEYS. בערך בשנת 1960. כמו כן מסופר כיצד ד"ר קיז ניפנף הצידה את המחקרים האיכותיים של ד"ר יודקין YUDKIN שזיהה את המימצאים המרשיעים נגד פרוקטוזה. כמו כן נופנפו מחקרים על חולדותצ ועל בני אדם שבהם הודגמו ניזקי הפרוקטוזה (ניסוי על בני אדם בריאים הופסק לאחר 11 שבועות כי שליש ממשתתפי הניסוי קיבלו התקפי לב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דייסת קוואקר היא התחליף האולטימטיבי לדגני בוקר. גם זול, גם מהיר הכנה, גם בריא יותר. כמובן לא להמתיק את דייסת הקוואקר בסוכר. סוכר שולחני חציו פרוקטוזה, חציו גלוקוזה. דבש כ- 80 אחוז פרוקטוזה 20 אחוז גלוקוזה. סילאן גם כן רובו פרוקטוזה מיעוטו גלוקוזה (לא זכורים לי אחוזים). כלל אצבע: כל סוכר שהוא מתוק מאוד הוא סוכר עתיר פרוקטוזה. לגבי דייסת קוואקר. לפי נסיוני (או טעמי האישי) דיסת קוואקר עם מים בלבד היא מרירה במקצת: אם מוסיפים חלב (שמכיל סוכר חלב) הטעם המריר מועלם. אם רוצים טעם מלוח אפשר להוסיף חמאה מלוחה, השומן שבחמאה מוסיף טעם טוב לדייסה, אין צורך בהוספת מלח במקרה זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון כמובן לשיבולת שועל. קוויקר זה מותג מוכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל המונח ''קוואקר'' כבר מזמן התנתק מאביו מולידו המותג ''קוויקר אוטס'', והפך לשם גנרי לשיבולת שועל ''לבנה''. זה מופיע כך על אריזות של מגוון מותגים, והקווייקרים לא תובעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה טוען שאייל מסוגל לשנות נוקדנותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם לנטפק בחזרה: מי שעלולים לתבוע הם כבר מזמן לא קוויקרים (וזה עוד לפני רכישת החברה ע"י פפסיקו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו קוראים לזה שבל''ש, על משקל שק''ש וחזל''ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמי שלא בעד חלב, יש חלב שיבולת שועל שמתאים מאד לדייסה כזאת. אפשר למצוא בחנויות טבע בעיקר, אבל לא רק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי אוכל קוואקר עם חלב סויה של איזו חברה אמריקאית1. ללא בישול, כמו שאוכלים קורנפלקס - שמים את הקוואקר בקערה ושופכים את החלב. הטעם טוב בלי תוספות של סוכר או חמאה ולא צריך להוסיף מים או לבשל. ____________ 1 שני הראשונים בשורה התחתונה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע סבבה, רק שיש טענות שגם צריכה מוגזמת של חלב סויה היא לא מומלצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתרוגן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אוהב את זה, למרות שמשהו מנקר לי ''לא תבשל שיבולת שועל בחלב אמה''. (גם מיץ תפוזים עושה את העבודה עם שיבולת השועל, ואני מערבב עם טחינה גולמית ומוסיף קצת חמוציות לפינוק. מכוער אבל טעים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אני חושבת שאם טוחנים את הקוואקר זה נראה טוב יותר. אני מוסיפה רק כף טחינה גולמית וקצת מים רותחים (להמתין דקה לבדיקת הכמויות, כי אחרי רגע הקוואקר סופח לא מעט מהם). ואז תפוח עץ מגורר, קינמון וכמה צימוקים. לא חושבת שאכלתי דייסה בחלב כבר עשורים (למרות שזכור לי שאהבתי מאוד דייסת סולת. אבל עכשיו זה מזכיר לי את מרק הלחם של הכפריים ב"חגיגה של באבט"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. הקשבתי להרצאה של ד"ר רוברט לוסטיג The bitter Truth בעניין רב, והשתכנעתי. למי שביוכימיה זה לא הקטע שלו להלן התקציר- כמו שיש שומנים טובים (שמן זית, אבוקדו ושמן דגים) ושומנים רעים (שומן טראנס) יש גם פחמימות טובות ורעות. יש כל מיני סוכרים, שהם טכנית כל מה שנקרא פחמימה [ויקיפדיה] אבל עיקר הצריכה של הגוף שלנו היא של שני סוכרים ראשיים- גלוקוז [ויקיפדיה] (הנקרא גם סוכר ענבים, ובתעשיית המזון דקסטרוז) ופרוקטוז [ויקיפדיה] (הנקרא גם סוכר פירות)1. כאשר אנחנו אוכלים פסטה או לחם לבן הגוף שלנו מקבל גלוקוז, וכאשר אנחנו אוכלים סוכר לבן הגוף שלנו מקבל גלוקוז ופרוקטוז בכמויות שוות. הגלוקוז היא הפחמימה הטובה- תהליך העיכול שלה מייצר מעט מאוד שומן, וצבירת העודפים שלה היא על ידי מאגר של גליקוגן בכבד, שהוא שפיר בכל כמות. הפרוקטוז היא הפחמימה הרעה- צריכת יתר כרונית שלה מביאה להשמנה, סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, מחלות לב, ובכללי מה שנקרא התסמונת המטבולית [ויקיפדיה] וגאוט. אתנול (אלכוהול) היא הפחמימה העוד יותר רעה, אבל את זה כולם יודעים. בדורות האחרונים חלה עליה גדולה בצריכת הפרוקטוז בעולם המערבי והיא הגורם העיקרי להשמנה ולכל התסמונת המטבולית. העליה הזו הוחרפה מאז ההמלצה ב 1982 להפחית את כמות השומן בתפריט שהביאה להחלפת חלק מהשומן במזון מעובד בעוד סוכר, ומאז המצאת סירופ התירס (HFCS) הזול והמסובסד. והפושע הראשי אלו המשקאות הממותקים שכמות הפרוקטוז שהם מכניסים לגוף היא עצומה. __________ 1 ההרכב הכימי שלהם זהה, אבל המבנה המרחבי שלהן שונה, וזה עושה את כל ההבדל- בדיוק כמו ההבדל בין שומן טרנס [ויקיפדיה] לסתם שומן בלתי רווי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקיאה ראשונית נראה שמה שאתה כותב כאן בביטחון (על התסמונת המטבולית) הוא תאוריה לא לגמרי מאוששת ודי חלקית (לדוגמה: מה חלקם של השומנים במעל?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין כזה גדול בביוכימיה, אבל בהרצאה ד"ר לוסטיג מתאר בהרחבה את התהליכים הביוכימיים בהם העיכול של הפרוקטוז מייצר שומן בכמויות (עד 30% מצריכת הקלוריות, לעומת כלום בגלוקוזה), חומצת שתן, VLDL ושאר מרעין בישין שמייצרים אחד לאחד את התסמינים של התסמונת המטבולית. אותי ההדיוט הרשים שברשימת התודות בסוף הוא מזכיר במיוחד את ד"ר ז'אן מארק שוורץ שהביוכימיה של הפרוקטוז היא תחום התמחותו כבר 15 שנים, והוא וידא את הביוכימיה שבהרצאה, ואמר: וואלה- הפרוקטוז הוא באמת רעל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בריטניה מטילה מס על משקאות ממותקים כדי להלחם במגיפת ההשמנה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יעזור. מחירי הסיגריות מרקיעים שחקים ועדיין המעשנים חונקים אותי מכל הכיוונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות הללו מופיעות בערך הוויקיפדי. אך ללא מקור (כלומר: עם הערת citation needed). פרט מעניין נוסף שמופיע שם הוא שהספיגה של פרוקטוז שלא מלווה בגלוקוז (כלומר: לא סוכרוז: הפירוק הוא כבר במעי הדק) לא נספג ביעילות מספיק גבוהה לכבד. כמובן שמה שלא נספג במעי הדק מזין את אוכלוסיית המעי הגס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שבסוכרים המוספים (סוכרוז ו HFCS) הם מופיעים ביחד, ההשפעה הרעה שלהם בעינה עומדת. השאלה היא מה קורה באריזה הטבעית, זו שכוללת גם סיבים, ואם שם הפרוקטוז מופיע לבדו אז סבאבה לאכול פירות, (כאילו דא! מה יותר פלאוליתי מליקוט אוכמניות?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עדיף, מיץ פירות או שייק פירות (smoothie)? שייק פירות עדיף במקצת על מיץ פירות בגלל תכולת סיבים גבוהה יותר וכמות סוכר קטנה יותר. אך על שניהם עדיף הפרי השלם, שגם משביע יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פרי יוצא דופן שבו המיץ יותר בריאותי מהפרי השלם והוא הרימון. הפיטוסטרולים נוגדי החימצון נמצאים בקליפה ונסחטים ממנה אל המיץ, אבל באכילת הפרי השלם פוסחים עליהם כי הקליפה אינה נאכלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוגדי חמצון? מה הטעם בהם? ובמקרה של קליפת רימון: תרתי משמע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיטוסטרולים מורידים כולסטרול רע "על־פי המלצות הארגון האמריקאי למלחמה בכולסטרול (NCEP), כדי להוריד את רמות הכולסטרול באמצעות פיטוסטרולים מומלץ לצרוך שני גרם פיטוסטרולים ביום. לדברי החוקרים, הקפדה על תזונה כזאת תורמת להפחתה בסיכון למחלות לב בשיעור של 25%. במסמך עמדה מאפריל 2011 של האיגוד הקרדיולוגי בישראל ושל עמותת עתיד (עמותת הדיאטנים) כלולה המלצה לשקול תוספת של 1 עד 2 גרם פיטוסטרולים ביום במסגרת הטיפול בכולסטרול גבוה בדם. כמות הפיטוסטרולים שאנו צורכים בדיאטה אינה גבוהה, ורובנו לא צורכים כמות שיכולה להשפיע על ספיגת הכולסטרול. לכן כדאי להוסיף לתפריט שלנו מזונות שעשירים בפיטוסטרולים כמו לחם מקמח מלא או מקמח שיפון, ברוקולי, כרוב ניצנים, תאנים, קטניות, שמן קנולה, שמן פשתן, שמן תירס, נבט חיטה, שקדים וזרעי פשתן. נוסף על כך ברשתות השיווק ובחנויות המזון אפשר למצוא מוצרים שונים שהוסיפו להם פיטוסטרולים. מהי הכמות המומלצת להורדת הכולסטרול הרע? כדי להוריד את רמות הכולסטרול הרע מומלץ לצרוך 1.5 עד 2.5 גרם פיטוסטרולים ביום בצורת ממרחים, יוגורטים או גלידות מועשרות בפיטוסטרולים או בנטילת תוסף מזון מתאים. בדרך הזאת ניתן להוריד את רמת הכולסטרול הרע בדם בשיעור של 10%-15%. מומלץ לצרוך פיטוסטרולים במסגרת דיאטה עשירה בסיבים תזונתיים ודלה בשומן רווי ובכולסטרול. האם יש תופעות לוואי לצריכה עודפת של פיטוסטרולים? נמצא כי במינון שגבוה מ־1.5 עד 2.5 גרם פיטוסטרולים, אין הפחתה נוספת ברמת ה־LDL בדם. נוסף על כך, בחלק מהמחקרים נמצא כי צריכת יתר עלולה להביא לירידה ברמות הוויטמינים שמסיסים בשומן. לכן ההמלצה היא לצרוך עד 2.5 גרם פיטוסטרולים ביום." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא מדובר על חומר שמועיל בתור נוגד חמצון (אולי הוא גם נוגד חמצון, אבל לא זה מה שכתבת). בPhytosterol [Wikipedia] מצויין שלמרות שידוע שהם מורידים את רמת הכולסטרול בדם, אין עד היום עדות מחקרית טובה לכך שהם מפחיתים את התמותה ממחלות לב (בהשוואה, לדוגמה, לסטטינים: שם יש עדויות מחקריות טובות לתועלת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה ערבבתי. אצל רבים כמו הדוקטור נוגדי החימצון ברימון, כמו פירות גרגריים אחרים, הם אנתוציאנינים שנותנים את הצבע האדום/סגול לגרגרים. מאידך אצל אחרים שמהללים את נוגדי החימצון במיץ הרימון האנתוציאנינים הם רק פריט ברשימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר אסוציאטיבית את העגבנייה, שבניגוד לרוב הירקות עדיף לאכול אותה מבושלת, כי אז כמות הליקופן הזמינה לגוף גדלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי זה גם כמותו עולה, כמעט מוכפלת בבישול. זה הפתיע אותי, אז במחשבה שנייה יכול להיות שזה כמות למאה גרם, וייתכן שעגבנייה מבושלת מאבדת חלק ניכר ממשקלה. מצד שני - מה אכפת לך, אתה במילא אוכל מאה גרם (וממלא דלק במאה שקל), לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני קונה קילו עגבניות, מעניין אותי המשקל לפני הבישול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקרנית מבחילה באופן מיוחד. אבל כשהיא וחבריה משקרים לטובת מועצת הבשר, החלב, הביצים והעוף, איפה שנמצאות הסלמונלות האמיתיות בכמויות מסחריות, דווקא מאמינים להם. היא עשתה טעות כששיקרה לטובת קורנפלקס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאזינה שואלת תזונאית סלבית, לא אולגה אבל אחותה הרוחנית, על הגן הטבעוני שהילד שלה נמצא בו. התפריט נבנה על ידי תזונאית. למען ההגינות יש לציין ששומעים בקול של התזונאית את התרגשות וההתבלבלות בגלל השקרים, אחרי הכל לומר שבכוסמת וקינואה אין מספיק חלבון בשביל ילד בן שנה ו-9 חודשים זה שקר שקשה להוציא מהפה אפילו תמורת כסף. התזונאית הסלבית: בדקתי את התפריט והוא לא טוב! חסר בו חלבון בארוחה העיקרית. אמנם יש בו דברים בריאים, כוסמת, קינואה, אבל חסר חלבון (פעם שנייה). וגם סידן. המאזינה: האם אוכל להשלים את זה בארוחות האחרות עם קוטג' וחביתה? התזונאית הסלבית: רק אם תתני לו ממש כמויות יפות! אבל אני בספק אם זה ישלים. מה כבר יכולות מכונות הביצים והחלב לומר מול של תזונאיות סלביות ממומנות1? מה הן יכולות לומר מול שקרים שאנשים רוצים לשמוע? מי יאמין לאומללות האלה. 1לכאורה לכאורה לכא' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שיעניין אותך: Sugar industry bought off scientists, skewed dietary guidelines for decades. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את המאמר אליעו הפניתה את תשומת הלב אבל ניתקלתי בגישה הטוענת שהשוק המסחרי ממש מאוהב בסוכרים לכן כל טענה נגדם תיזכה לזילזול ותגובה צוננת. בתגובה ניפרדת הפניתי לספר מאלף של DAVID GILLSPIE (שם הספר SWEET POISON) בספר זהמתוארת השתלשלות היחס הגרוע לניזקי סוכרים לעומת ניזקי שומנים במזון. מתואר שם בין השאר כיצד נידחקו לשוליים מחקרים של עשרות שנים בנוגע לניזקי הסוכר ובמיוח ניזקיד הפרוקטוזה שהיא כ- 50 אחוז מהסוכרים הממתיקים. המחקרים התחילו לפני 1960. ניזקי הגלוקוזה גדולים אבל לא בגלל הכמות של של סוכר מזוקק (כמותו קטנה במזון יומי) העמילנים שניצרכים בכמויות גדולות מאוד מומרים מהר לגלוקוזה בכמות ענקית. הפרוקטוזה פועלת במישור אחר, לא במישורק כמות גלוקוזה גדולה אלא בגלל האיכות הגרועה שלה (היא מאתחלת תהליכים מזיקים שקשים לעצירה). לדוגמא אכילת פרוקטוזה שקולה לאכילחת כולסזטרול מהסוג הכי גרוע כי הכבד ממיר את הפרוקטוזה (בחלקה) לכולסטרול גרוע כזה. זה מראה שההתפארות ב"מזון נטול כולסטרול רע" היא שיקרית ברגע שהמזון כולל פרוקטוזה. הסוכרים משמשים בתעשיה כדי לפתות אכילת יתר (במיוחד צריכת עמילנים בכמויות ענק). כמעט כל המזונות התעשייתיים והלא תעשייתיים מכילים סוכרים. (למשל יש סוכרים בפירות אבל גם למשל בעגבניות מהזן העסיסי), העובדה שהם קיימים במזונות שונים עשויה להיות ניסתרת כי הם לא נותנים תמיד "טעם מתוק" אלא "טעם עסיסי" חסר מתיקות. יש אמונה כאילו פירות וירקות הם "מזון טבעי" אבל זה לא נכון מכיוון שפירות וירקות אינם חלק מהמזון הפליאוליתי שהגוף האנושי הסתגל אליו משך כ- 3 מיליון שנה: פירות וירקות הם מוצר שפותח _רק בזמן העידן החקלאי_ לפני 10000 שנה או פחות ( 10000 שנה זה זמן זעיר לצורך התאמה ביולוגית). אינני טוען שצריך לפסול את כל הפירות והירקות אבל צריך לבחון כל פריט לגופו ולראות איזה ממנו משפיע על משק הסוכר של הגוף (כולל משק העמילנים), איזה על משק השומן והחלבון. לדעתי זה לא יקרה בשנים הקרובות בגלל אינטרסים כלכליים כבדי משקל של המשך מצב התזונה הקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אינטרסים כלכליים כבדי משקל של המשך מצב התזונה הקיים." - תאור די קולע של המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. זול ליצרנים להוסיף סוכר (או HFCS) ומלח, ומשתלם להם מאוד כי שניהם מעודדים צריכה מופרזת של מזון ושתיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגיל האחרון של הכנסת פרוקטוזה סמויה במגמה לפתות אכילת יתר היא זו של רשת שופרסל. התפרסם לפני מספר שבועות ששופרסל הכניסה מותג מתחרה של חלופת חלב אם (מתחרה למטרנה וכדומה) ניקרא "בייבי X" לא זוכר מה המילה X , המילה הראשונה היא בייבי. YNET או ידיעות אחרונות (לא זוכר מי מביניהם) חשף את תרגיל הפרוקטוזה: מסתבר שבמקום שהתחליף "בייבי X" יכיל רק לאקטוזה (סוכר חלב) הוא מכיל כמות גדולה של סוכר דמוי סוכר שולחני (אין פירוט מה בדיוק). אני מניח שהתחליף המדוייק הוא סירופ תירס עתיר פרוקטוזה משום שסירופ כזה זול יותר ליצור ונוח יותר לעירבוב במזון מאשר עירבוב גבישים של סוכר שולחני, ההרכב הכמותי של השניים כמעט זהה (בערך 50 אחוז גלוקוזה 50 אחוז פרוקטוזה). מה האיסטרטגיה השיווקית של שופרסל במוצר בייביX (מלבד מחיר נמוך יותר) ? האיסטרטגיה היא _המתיקות המוגברת_ של המוצר מה שיגרום לתינוקות להעדיף צריכת "ביבי X" על פני תחליפי חלב אם אחר, כמו כן רוב התינוקות יהפכו למכורים ל- "בייבי X" (מה שיעשיר את שופרסל). ההתמכרות לפרוקטוזה היא האיסטרטגיה השיווקית בכל המוצרים המומתקים על ידי פרוקטוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמכרות לפרוקטוזה? הטענה נגדם הייתה שזה זול יותר ופחות בריא. לא שזה ממכר. גם במוצרים מקבילים הייתה כמות דומה של סוכרים ומהבחינה הזו ("התמכרות") אין הבדל בין לקטוזה לפסוכרוזה או לגלוקוזה ופרוקטוזה. בכלל, ילדים בגיל הזה צריכים לאכול הרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שהוא התכוון להתמכרות לטעם. ילדים בגיל הרך צריכים חלבון, שומנים מהסוג הטוב והרבה קלוריות. אבל אלה צריכים להיות מלווים בוויטמינים ובאבות מזון כלשהם, רצוי לא מעובדים (כלומר, קלוריות וסוכר משמנת עם תותים זה נהדר. קלוריות וסוכר משקית מרשמלו - פחות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, להתרגלות לטעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תטל"א. האם במוצר האמור יש יותר סוכרים מאשר במוצרים מקבילים? מדובר על תחליף חלב. כלומר: עם כמות סוכר שצריכה ליות מקבילה לזו שבחלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון הזה שהגוף של התינוק צריך סוכרים ולא חשוב מאיזה סוג הוא טיעון שנראה לי מוטעה ומטרתו לבלבל את הקוראים. במאמרים שנתקלתי בהם (יתכן שזה כולל את המאמר מ"העין ששביעית" שהזכרת). נאמר שמהילת סוכר 50/50 לא מזיקה - הביאה את הטיעון הזה ("כל הסוכרים זה אותו דבר") דיאטנית ולא מומחה דוקטור לביוכימיה של המזון. דיאטנית בדרך כלל זו לא השכלה גבוהה וראיתי דיאטניות שמדברות שטויות. הגוף האנושי צריך (לבסוף) רק סוכר מסוג אחד: גלוקוזה. הגוף האנושי מייצר מאות גרמים ביום של גלוקוזה מכל מה שהוא יכול: בעיקר מייצר מעמילנים אבל אם חסר עמילנים הגוף האנושי מייצר גלוקוזה משומנים ובשעת הדחק הגוף מייצר גלוקוזה מחלבון (הפקת גלוקוזה בשיטה "קטונית"). גלוקוזה היא הדלק המזוקק היחיד של הגוף לייצור אנרגיה והנעת תהליכי חיים. כל היונקים מייצרים להנקה _רק_ או _בעיקר_ לאקטוזה (לאקטוזה=סוכר-חלב-אם). אני לא יכול לבדוק אם "רק" או "בעיקר", האינפורמציה הזו לא כל כך זמינה. לגוף של האם אין שום בעיה לכלול בחלב אם גלוקוזה (במקום לאקטוזה) כי יש לה בגוף שפע של גלוקוזה, שמיוצרת מסביב לשעון כל החיים, האם יכולה עקרונית להזרים גלוקוזה ישר לחלב בשעת ההנקה (דרך מערכת הלימפה כמדומני, מערכת הלימפה מקושרת ישירות לבלוטות החלב לפי זכרוני). אם כך מדוע הגוף של כל היונקים טורח כל כך לייצר בחלב האם לאקטוזה במקום לייצר גלוקוזה ? ככל הנראה יש לכך סיבות בריאותיות. קראתי מזמן ששתית חלב בכלל אינה מעלה את את כמות כמות הקולסטרול הרע, אולי זו הסיבה אולי סיבה אחרת. מאחר ותינוקות (וגורי חיות למיניהם) צורכים בחודשים הראשונים רק חלב אם הם נתונים בסיכון של עליית כולסטרול רע וכאמור יתכן שדרך צריכת לאקטוזה נימנע מהם כולסטרול רע. כך או אחרת - הלאקטוזה היא הסוכר המועדף בהחלט על ידי כל היונקים ואילו הפרוקטוזה במקומו עלולה להיות מזיקה (למרות ששניהם סוכרים). כפי שהוזכר במקומות אחרים: הכבד ממיר את הפרוקטוזה למספר מרכיבים שכוללים "כולסטרול רע מאוד", טריגליצרידים וחומצת שתן, כל אילו ניפלטים מהכבד בצורתם החומצית כלומר ניקשרים בקלות לריקמות גוף ומשחיתים אותן (אם איני טועה הצורה החומצית הזו ניקראת "רדיקלים חופשיים"). מסקנה: לא כל הסוכרים זה אותו דבר: לאקטוזה זה דבר טוב לתינוק, פרוקטוזה זה דבר רע מאוד. זה שלשופרסל יש אינטרס כלכלי לגנוב לקוחות לתחליפי חלב אם, זה טיעון נכון אבל זה אינו טיעון לגופו של עניין. טיעון לגופו של עניין הוא האם סוכר 50/50 שניכלל במזון החילופי של שופרסל במקום לאקטוזה מזיק או לא, על טיעון זה לא ניתנה תשובה הגונה. הערה: במונח סוכר 50/50 אני מתכוון לסוכר שמורכב מתערובת של בערך 50 אחוז גלוקוזה, ו- 50 אחוז פרוקטוה. כאמור סוכר שולחני, סוכרוזה, הוא סוכר 50/50 ו"סירופ תירס עתיר פרוקטוזה" הוא גם סוכר 50/50. אגב,דבש דבורים זו דוגמא של סוכר 80/20 כלומר 80 אחוז פרוקטוזה ו- 20 אחוז גלוקוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מה שאמר אמ. ובגישה יותר צנועה- אם זה צריך להיות תחליף חלב אם הוא צריך להיות קרוב ככל האפשר בהרכבו לחלב אם. הרי מוסכם על הכל (ומופיע כדרישת חוק בפרסומות) שחלב אם הוא המזון המתאים והבריא ביותר לתינוק, ורק לאחרונה אנחנו קולטים עד כמה. לכן אם בחלב אם אין פרוקטוזה ויש הרבה לקטוז אז גם בתחליפי חלב כך צריך להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שאם הטענות הללו נכונות, הרי זה אומר שהלובי של מגדלי התירס חזק הרבה יותר מהלובי של מגדלי הפרות: אין להם בעיה להנחיל לציבור שקרים שיפגעו בפרנסה של מוכרי הבשר והחלב. זה בניגוד למה שג'וד מנסה לפמפם כל הזמן במהלך הדיון הזה. ר' גם כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגדלי התירס אינם הכוח המניע. מי שמניע הם יצרני המזון בכלל שכוללים סוכרים במזון מעובד מכל הסוגים כדי לקדם מכירות של המוצר שהם מיצרים. לגבי חלב. לא ניתקלתי טיעון חזק נגד צריכת חלב. יתכן שסיכון מחלב יש בגלל השיטות של הפקת חלב (אנטיביוטיקה , הורמונים, זיהומים אצל פרות שהפרות מעבירות הלאה לשותי החלב) אבל ההוכחות לנזקים חלשות. מה שיוצר בילבול הוא העובדה שחלק ניכר מהאנשים מאבדים את יכולת העיכול של לאקטוזה לאחר הילדות ואז יש להם הפרעות מעיים לא נעימות (אלרגיה, שיגשוג חיידקי מעיים שאוהבים לקטוזה, וכדומה) למרות שלא מדובר בנזק משמעותי. רוב האנשים שיש להם הפרעות מעיים מפרשים זאת כסימני מחלה ואז נוצר מיתוס כאילו חלב גורם לתחלואה. אנשים שלא יכולים לעכל לאקטוזה יכולים לנסות אכילת מוצרי חלב נטולי לאקטוזה (גבינות, יוגורטים וכדומה), אם אכילת מוצרי חלב נטולי לאקטוזה לא גורמת להם הפרעות מעיים אין סיבה שלא יאכלו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שנקרא תטל״א (ונניח שמדובר על ט’). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על הכפלה של הסיכון למוות ממחלת לב ו-44 אחוז עלייה בסיכון לסרטן בתור נזק? אבל זה כמובן מחקר אחד, מגיגול מהיר, יש אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המספרים שציינת נוגעים לנשים בלבד. לגברים הטענות פחות דרמטיות וגם לא בדוקות היטב (ההסתייגויות הוזכרו בלינק שהבאת) . כמדומני סיכון תמותה לגברים עולה ב- 10 אחוז בלבד, יש גם הסתייגות האם בדקו את כל הגברים ולא בידלו מהמחקר את אילו שאינם מעכלים לאקטוזה, כלומר למשל: האם לאקטוזה לא מעוכלת שעוברת במעיים מעוררת תחלואה (ההימור שלי שלאקטוה לא מעוכלת משמשת מזון לחיידקי מעיים שמתפרעים בשל כך). למי שצורך מוצרי חלב שאינם חלב ניגר, בעיית הלאקטוזה העודפת במעיים כמעט לא קיימת כי ברוב מוצרי החלב המעובדים הלאקטוזה מסולקת (על ידי שטיפה, גאודה למשל) או על ידי חיידקי תסיסה שצורכים את הלקטוזה (אמנטאל למשל). העובדה שנשים הן הניפגעות העיקריות משתיית חלב (אם המחקר מבוסס) לא מפתיעה מכיוון שלנשים יש צרות רבות עם ייצור החלב בגופן (סרטן השד ו/או הלימפה). כמו כן, יש לבדוק אם המחקר הזה מאפיין את השוק האמריקאי או שווקים אחרים, כי המזון האמריקאי גרוע ויתכן ששתיית חלב היא הקש ששובר את גב הגמל. מחקר מפורסם מאוד הוא המזון שצורכים שבטי המסאים באפריקה. המחקר הוזכר בספר "רעל מתוק" של דייויד גילספי שהזכרתי במקום אחר. המסאים שותים בממוצע 2 ליטר חלב ביום וכן אוכלים המון בשר. הם מתעבים מזון צימחי מסיבות "דתיות". בדיקה הוכיחה שהמערכת הקרדיו וואסקולרית (=צנרת הדם) והמערכת ההמטולוגית (=נוזלי הדם) שלהם הן במצב מצויין. לגבי הקטע במחקר שנוגע לקיצור חיים של חולדות. זה לא בהכרח קשור ללאקטוזה אלא לצריכת סוכרים מכל הסוגים. מחקרים מפורסמים הוכיחו שחולדות "רעבות" חיות זמן רב יותר מחולדות "שבעות". ההשערה היתה שאצל "חולדות מורעבות" תהליכי החיים איטיים יותר ואריכות החיים מושגת על ידי הורדת האינטנסיביות של חווית החיים. כדי להגיע למסקנות נגד הלאקטוזה צריך לעשות מחקר תמותה בקבוצה מקבילה שצורכת מקור אלטרנטיבי ללאקטוזה, למשל צריכת מוגברת של עמילן. הלאקטוזה נוחה מאוד לעיכול וגם טעימה אצל אילו שאין להם קשיי עיכול של לקטוה, לכן לא מפליא אם שתייני חלב צורכים פחמימות יותר מהרצוי (פחמימות עודפות הופכות לשומן). מהבחינה הזו אפשר להתייחס לשתיית חלב כמו אל אכילת עמילן קל לעיכול (דגנים ותפוחי אדמה). במילים אחרות: קלות העיכול של לאקטוזה היא זו שיוצרת סיכון ולא לאקטוזה בהשוואה לפחמימות אחרות קלות לעיכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש טענות שנזקי החלב לא מגיעים רק מהלקטוז, אז חבל להתמקד רק בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, חלב אם זה לא מיץ תפוזים והוא לא תמים כלל, זהו מזון ייעודי שנועד לגרום למערכות בגוף היילוד להתפתח ולגדול, ויש בו שפע של מסלולי איתותים ביוכימיים שנועדו לשם כך. למשל מולקולות מיקרו RNA שמאותתות לייצור מוגבר של TOR, אנזים ההזדקנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבתי למטה בעניין סיבות אפשריות לסרטן כתוצאה מהמטבוליזם של תאי סרטן ששונה ממטבוליזם של תאים רגילים. על ניזקי חלב ממקורות שאינם לקטוזה - לא מצאתי טענות משכנעות. יתכנו נזקים מעיבוד תעשייתי שהזכרתי קודם (הורמונים, אנטיביוטיקה) אבל הם לא מספיק מבוססים. לעומת זאת הקשר של לקטוזה למה שמוכר בתור "רגישות לחלב" מבוסס מאוד. יש מחקרים מבוססים של הרגלי צריכת חלב/בשר של שבטי המסאים באפריקה. הם צורכים 2 ליטר חלב ביום, וכן צורכים המון בשר, הם לא צורכים כלל מזון צמחי. הם לא סובלים משום בעיה של סינדרום מטבולי (לא עודפי כולסטרול/גליצרידים, לא מחלות קרדיו וסקולריות). מובן מאליו שהמזון של המסאים אינו עובר עיבוד תעשייתי. הם חיים ברובם בציוויליזציה טרום תעשייתית. אני מביא טענה זו (על הצריכה של חלב/בשר והמחלות של המסאים) מהספר SWEET POISON של GILSPIE . עד כמה שאני זוכר, קראתי זאת בספר של גילספי וגם במקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקריאה נוספת בספר של דויד גילספי שהזכרתי למעלה, SWEET POISON יש לכאורה בסיס תיאורטי לכך שצריכת לקטוזה (מחלב בדרך כלל) למי שאינו מסוגל לעכל לקטוזה היא סיכון לגידולים סרטני. זה תואם במיוחד סרטן שד/לימפה לנשים וסרטן מעי גס לכלל האוכלוסיה. אני מזכיר שחלב אם מכיל לקטוזה לכן רקמת השד ובלוטות לימפה סמוכות מועדות ליצור ריכוזי לחקטוזה. לגבי המעי הגס: לקטוזה לא מעוכלת עוברת למעי הגס בתור מזון לא מעובד, זה תהליך מובן מאליו ואפילו מוכר בשלשולים שיש לרגישים לחלב (שילשול זו הרחקה מהירה דרך המעי הגס של מזון לא רצוי). הבסיס התיאורטי הם מחקריו של אוטו (ורבורג) שעבורם הוא קיבל פרס נובל לרפואה (?) בשנת 1931. ורבורג חקר את המטבוליזם של תאים סרטניים בהבדל ממטבוליזם של רקמות בריאות שזקוקים לחמצן. במחקריו וורבורג הוכיח שתאים סרטניים יכולים ליצור מטבוליזם שבעזרתו שבו הם מפיקים אנרגיה מסוכר (גלוקוזה ?) בלבד באופן אנארובי (כלומר בלי נוכחות חמצן , אם אני זוכר היטב את המונח אנארובי). תאי גוף רגילים חייבים להשתמש בחמצן לצורך ניצול הגלוקוזה. מצב זה מניב יתרון תזונתי של תאי סרטן על פני תאים רגילים בסביבה שבה גלוקוזה בלבד זמינה (ללא זמינות חמצן). לפי זכרוני, גילספי טוען שהמחקרים בהשראת וורבוג הוכיחו שבכל גידול סרטני יש ליבה של תאים סרטניים שמתמחים במטבוליזם אנארובי של סוכר (סוכר גלוקוזה כנראה, לא כל סוגי הסוכר, כי התאים צורכים רק גלוקוזה). הלאקטוזה היא תערובת או תירכובת פריקה של גלוקוזה וגלקטוזה, אם התרכובת הזו פריקה דיה מחוץ למעיים (בתהליך לא כל כך ידוע) הרי אנשים שאינם מסוגלים לעכל לאקטוזה יכולים לפזר את הלקטוזה בגוף באופן שהיא הופכת זמינה לתאים סרטניים, אם תאי הסרטן מסוגלים לפרק לקטוזה למרכיביה הרי הם מקבלים גלוקוזה (שהם מנצלים כאמור בתהליך אנארובי). כל מה שאמרתי כאן הוא היפותזה, שיכולה להיות נכונה או לא, ההיפותזה מבוססת על התיאוריה (הבדוקה) של אוטו ורבורג. עכשיו לשאלת הרגישות לחלב בקרב חלק מהאוכלוסיה (שהיא לפי זכרוני עד 30 אחוז מהאוכלוסיה תלוי בגנטיקה אתנית). הבעיה היא שכנראה חלק מהאוכלוסיה אינו מעכל לאקטוזה אבל הרגישות שלו לחלב נמוכה ולכן הם ממשיכים לצרוך אותו. (יש אנשים שמדווחים על חוסר נוחות בעיכול ולמרות זאת הם צורכים חלב שנים רבות. הפרעות העיכול בגין שתיית חלב יכולות להיות למשל _ריבוי כיח_ או כאבי גרון, אולי של "בלוטות הלימפה הנקראות "שקדים בגרון") או הפרעות אחרות בדרכי העיכול. אנשים אילו לא מודעים לכך שבעייתם נובעת מרגישות לחלב (מסיבת חוסר עיכול לקטוזה) ולכן ממשיכים לצרוך חלב. תיתכן כמובן רגישות לחלב שאינה קשורה ללקטוזה, רק שזה לא רלוונטי לסרטן (כל עוד לא הוכח אחרת). אני שוב ממליץ בחום על הספר של גילספי SWEET POISON מכיוון שהוא ניסה לסכם באופן פופולרי (אבל נירחב) את כל המחקרים החשובים בעניין צריכת סוכרים. ההתייחסות של גילספי למחקרים של אוטו(?) ורבורג נימצאת בערך בעמוד 100 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת רציתי לשאול את האייל, מה נסגר - סלמונלה זה בעייה בריאותית של ממש? אם היא פושה בכל מוצרי המזון של רובנו, איך זה שחדרי המיון לא מלאים בקורבנותיה? זו היתה המחשבה שלי כשפרצה השערורייה ואנשים זרקו מהבית בזעם את קופסאות הדגנים - אם אנשים יאכלו פחות "קוקומן אלופים" וחומוס שטראוס זה משמח; קצת חבל שמהסיבה הלא נכונה. תשובה אפשרית: הציבור בריא למדי מבחינה בקטריולוגית, אבל זה בנוי מכמה נדבכים. רחיצת ידיים, טיפול בביוב, בישול, וכן הלאה וכדומה; היעדר סלמונלה במזון בסופר היא עוד נדבך. אף אחד מהנדבכים לא חסין מכשלים. פריצה של נדבך אחד היא חמורה, כי היא מגדילה את הקריטיות של השאר. במילים אחרות, ככל שיש יותר סלמונלה במזון, השאלה אם עובדי המסעדה רחצו ידיים הופכת ליותר קריטית. ובכל זאת, כמה מגיעים לחדרי המיון בגלל סלמונלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל יש מאות, משהו כמו אלף, אשפוזים בשנה בגלל עוף וביצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתונים על מחלת הסלמונלוזיס על-פי נתוני המרכז הארצי לסלמונלה של משרד הבריאות מספר המקרים שבהם נמצא חיידק הסלמונלזיס בבני-אדם הוא כ 2500 בשנה. מספר זה כמעט כפול מנתוני המקרים המדווחים על ידי הרופאים, כי אלו נתונים המשתמשים בכלל בדיקות הסלמונלה שהתקיימו במעבדות הציבוריות בישראל. רוב המקרים הם קלים, וכנראה בגלל זה אינם מדווחים. מחצית המקרים המדווחים הם בתינוקות וילדים בני 0-4. בדרך כלל המחלה חולפת תוך שבוע ללא צורך בטיפול. יש רק כ 200 אשפוזים בשנה עקב סלמונלוזיס, 40% מהם בגילאי 0-4 ו 25% בגילאי 65+ הפגיעה יותר (כי בקבוצת גיל זו רק 9% מהמקרים המדווחים). במערב שיעור התמותה מסלמונלה אפסי. בארץ דווחו רק 2 מקרי מוות מסלמונלה בחמש השנים האחרונות: אחד של בן 55 שסבל ממחלות רקע ומפגיעה במערכת החיסונית, והשני של מבוגר מעל גיל 65. משרד החקלאות אומר שיש הבדל במידת ההיפגעות וההידבקות בין זנים שונים של בעלי כנף, וכי יש זנים של סלמונלה אשר נפוצים יותר בקרב סוג מסוים של עופות ואינם נפוצים בסוגים אחרים. כמו כן, יש הבדלים במידת המסוכנות של כל אחד מזני הסלמונלה לבני-אדם, ולכן ייתכן שיש סוגי עופות החשופים לסלמונה יותר מאחרים ואף נדבקים בחיידק יותר מאחרים, אך לא מדובר בחיידק מסוג שנחשב מסוכן לבני-אדם. לפיכך, גם הטיפול וההמלצות של משרד החקלאות משתנים על-פי זן הסלמונלה שנמצא בבדיקות. לדברי המשרד, בישראל מחסנים את להקות הרבייה וההטלה נגד סלמונלה כחלק מתוכנית חיסוני החובה. אין חיסון חובה לסלמונלה בענף תרנגולות פיטום או הודו פיטום. בישראל ממיתים עופות המאובחנים כנשאים של סלמונלה טיפימוריום או סלמונלה אנטריטידיס בלבד. לא ממיתים עופות במקרה של אבחון סלמונלה מכל סוג אחר. בשנים 2010-2014 לא הייתה המתת עופות בשל סלמונלה. ואולם בשנת 2015 הומתו כמיליון אפרוחים ותרנגולים, ובתחילת 2016 הומתו כ 820,000 נוספים. אבל הסלמונלה לא לבד רוב הרעלות המזון (קלקול קיבה בשם העממי) המדווחות בישראל (כ 8000 מתוך כ 13000 בשנה) נגרמות על ידי חיידק הקמפילובקטר שנמצא כמעט בכל בשר העוף הטרי בישראל. החיידק יגרום לרוב האנשים כאבי בטן ושלשולים למספר ימים. הערכה אחת היא שעל כל מקרה מדווח ישנם 5–10 מקרים שאינם מדווחים. ויש מומחים שמעריכים כי מספרי החולים האמיתיים גבוהים פי 30 ואפילו 40 מאלה המדווחים. "לא כל מי שסובל משלשול הולך לרופא, ולא על כל שלשול לוקחים תרבית לזיהוי החיידק, ולא כל תרבית חיובית מדווחת למשרד הבריאות." הקמפילובקטר אינו חיידק עמיד- הוא לא שורד הקפאה של 18- מעלות ולכן לא נמצא בדרך כלל בעוף קפוא, וגם לא שורד טמפרטורות גבוהות מ 48 מעלות, ולא שיעור מלח גבוה מ 2%. הוא עובר בעיקר על ידי זיהום סביבתי שנגרם בעת ההכנה. הבא בתור בהיקף תחלואת מעיים הוא חיידק השיגלה, שגורם למחלת השיגלוזיס והדיזנטריה המוכרת. אבל חיידק זה אינו קשור רק למזון אלא להעברה מאדם לאדם בתנאי צפיפות והגיינה נמוכה, למשל: בגנים, בבתי הספר ובצבא. גם משיגלוזיס בדרך כלל מחלימים ללא טיפול תוך פחות משבוע אך למרות זאת נהוג לטפל במחלה באמצעות אנטיביוטיקה כדי למנוע סיבוכים אפשריים והדבקות. אחריו הסלמונלה, התוקפני יותר, שכבר אחראי לאישפוזים רבים, אבל לא עד כדי מוות, ואילו הליסטריה הוא החיידק המסוכן יותר. הוא אחראי רק 30-70 מקרים מדווחים בשנה, אבל עם שיעור תמותה גבוה של 15-25%! הליסטריה חיידק עמיד- הוא שורד בטמפרטורת הקפאה ושיעור מלח גבוה, מתרבה בטמפרטורות מקרר, ועמיד חלקית בטמפרטורות גבוהות. בארה"ב פעולות מניעה וניטור הצליחו להוריד את שיעור המחלה מ 0.7 למאה אלף איש בשנה בשנות השמונים ל 0.24 בעשור הנוכחי. אך עדיין חלה התפרצות מדי פעם. בשנה שעברה מתו בארה"ב שבעה מתוך 35 חולים בהתפרצות הקשורה בתפוחים מצופים קרמל. אומרים שבארץ שיעור הארעות המחלה גבוה יותר כי הניטור השוטף של חיידקי ליסטריה אצל היצרנים דל יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיידק הליסטריה מצדיק את ההיסטריה, הסלמונלה קצת פחות. על הקומפליבקטר (במלרע) אפשר לקטר, ואז לחזור לשיגרה, או במחילה, לשיגלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא תם החולי הנה כבר בא אי-קולי! רכוב על גב רחפת רעו חידק שחפת - ולידם, איזה בוק, מכרכר סטרפטוקוק... רק הפאג' המסכן עמד לו בצד (טוב, עד כאן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורנליוס פאדג' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי מאיר צ'יזיק מציג זווית מעניינת על הנושא - איך להתייחס לחיידקים באופן כללי והאם לקחנו את המלחמה בהם רחוק מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הגישה הזו. הרי הפתוגנים נמצאים בסביבה שלנו כל הזמן, והשאלה האם נחלה היא של מינון מצד אחד ושל יכולת התגוננות המערכת החיסונית שלנו מצד שני. על פי אותה גישה העדפתי להדביק את הילדים שלי באבעבועות רוח על פני חיסון מלאכותי. תן למערכת להתמודד בכוחות עצמה עם מה שהיא בנויה היטב להתמודד כנגדו. תן לה סיוע רק כשהיא באמת זקוקה לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: אין שום יתרון בהדבקה "טבעית" לעומת חיסון. יש חסרונות אפשריים של סיכון במחלה. מערכת החיסון שלונ בנויה להתמודד עם הרבה מחלות, עם שיעור גבוה של תמותת תינוקות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |