בתשובה לג'וד, 26/08/16 7:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאזינה שואלת תזונאית סלבית, לא אולגה אבל אחותה הרוחנית, על הגן הטבעוני שהילד שלה נמצא בו. התפריט נבנה על ידי תזונאית. למען ההגינות יש לציין ששומעים בקול של התזונאית את התרגשות וההתבלבלות בגלל השקרים, אחרי הכל לומר שבכוסמת וקינואה אין מספיק חלבון בשביל ילד בן שנה ו-9 חודשים זה שקר שקשה להוציא מהפה אפילו תמורת כסף. התזונאית הסלבית: בדקתי את התפריט והוא לא טוב! חסר בו חלבון בארוחה העיקרית. אמנם יש בו דברים בריאים, כוסמת, קינואה, אבל חסר חלבון (פעם שנייה). וגם סידן. המאזינה: האם אוכל להשלים את זה בארוחות האחרות עם קוטג' וחביתה? התזונאית הסלבית: רק אם תתני לו ממש כמויות יפות! אבל אני בספק אם זה ישלים. מה כבר יכולות מכונות הביצים והחלב לומר מול של תזונאיות סלביות ממומנות1? מה הן יכולות לומר מול שקרים שאנשים רוצים לשמוע? מי יאמין לאומללות האלה. 1לכאורה לכאורה לכא' |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שיעניין אותך: Sugar industry bought off scientists, skewed dietary guidelines for decades. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את המאמר אליעו הפניתה את תשומת הלב אבל ניתקלתי בגישה הטוענת שהשוק המסחרי ממש מאוהב בסוכרים לכן כל טענה נגדם תיזכה לזילזול ותגובה צוננת. בתגובה ניפרדת הפניתי לספר מאלף של DAVID GILLSPIE (שם הספר SWEET POISON) בספר זהמתוארת השתלשלות היחס הגרוע לניזקי סוכרים לעומת ניזקי שומנים במזון. מתואר שם בין השאר כיצד נידחקו לשוליים מחקרים של עשרות שנים בנוגע לניזקי הסוכר ובמיוח ניזקיד הפרוקטוזה שהיא כ- 50 אחוז מהסוכרים הממתיקים. המחקרים התחילו לפני 1960. ניזקי הגלוקוזה גדולים אבל לא בגלל הכמות של של סוכר מזוקק (כמותו קטנה במזון יומי) העמילנים שניצרכים בכמויות גדולות מאוד מומרים מהר לגלוקוזה בכמות ענקית. הפרוקטוזה פועלת במישור אחר, לא במישורק כמות גלוקוזה גדולה אלא בגלל האיכות הגרועה שלה (היא מאתחלת תהליכים מזיקים שקשים לעצירה). לדוגמא אכילת פרוקטוזה שקולה לאכילחת כולסזטרול מהסוג הכי גרוע כי הכבד ממיר את הפרוקטוזה (בחלקה) לכולסטרול גרוע כזה. זה מראה שההתפארות ב"מזון נטול כולסטרול רע" היא שיקרית ברגע שהמזון כולל פרוקטוזה. הסוכרים משמשים בתעשיה כדי לפתות אכילת יתר (במיוחד צריכת עמילנים בכמויות ענק). כמעט כל המזונות התעשייתיים והלא תעשייתיים מכילים סוכרים. (למשל יש סוכרים בפירות אבל גם למשל בעגבניות מהזן העסיסי), העובדה שהם קיימים במזונות שונים עשויה להיות ניסתרת כי הם לא נותנים תמיד "טעם מתוק" אלא "טעם עסיסי" חסר מתיקות. יש אמונה כאילו פירות וירקות הם "מזון טבעי" אבל זה לא נכון מכיוון שפירות וירקות אינם חלק מהמזון הפליאוליתי שהגוף האנושי הסתגל אליו משך כ- 3 מיליון שנה: פירות וירקות הם מוצר שפותח _רק בזמן העידן החקלאי_ לפני 10000 שנה או פחות ( 10000 שנה זה זמן זעיר לצורך התאמה ביולוגית). אינני טוען שצריך לפסול את כל הפירות והירקות אבל צריך לבחון כל פריט לגופו ולראות איזה ממנו משפיע על משק הסוכר של הגוף (כולל משק העמילנים), איזה על משק השומן והחלבון. לדעתי זה לא יקרה בשנים הקרובות בגלל אינטרסים כלכליים כבדי משקל של המשך מצב התזונה הקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אינטרסים כלכליים כבדי משקל של המשך מצב התזונה הקיים." - תאור די קולע של המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. זול ליצרנים להוסיף סוכר (או HFCS) ומלח, ומשתלם להם מאוד כי שניהם מעודדים צריכה מופרזת של מזון ושתיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגיל האחרון של הכנסת פרוקטוזה סמויה במגמה לפתות אכילת יתר היא זו של רשת שופרסל. התפרסם לפני מספר שבועות ששופרסל הכניסה מותג מתחרה של חלופת חלב אם (מתחרה למטרנה וכדומה) ניקרא "בייבי X" לא זוכר מה המילה X , המילה הראשונה היא בייבי. YNET או ידיעות אחרונות (לא זוכר מי מביניהם) חשף את תרגיל הפרוקטוזה: מסתבר שבמקום שהתחליף "בייבי X" יכיל רק לאקטוזה (סוכר חלב) הוא מכיל כמות גדולה של סוכר דמוי סוכר שולחני (אין פירוט מה בדיוק). אני מניח שהתחליף המדוייק הוא סירופ תירס עתיר פרוקטוזה משום שסירופ כזה זול יותר ליצור ונוח יותר לעירבוב במזון מאשר עירבוב גבישים של סוכר שולחני, ההרכב הכמותי של השניים כמעט זהה (בערך 50 אחוז גלוקוזה 50 אחוז פרוקטוזה). מה האיסטרטגיה השיווקית של שופרסל במוצר בייביX (מלבד מחיר נמוך יותר) ? האיסטרטגיה היא _המתיקות המוגברת_ של המוצר מה שיגרום לתינוקות להעדיף צריכת "ביבי X" על פני תחליפי חלב אם אחר, כמו כן רוב התינוקות יהפכו למכורים ל- "בייבי X" (מה שיעשיר את שופרסל). ההתמכרות לפרוקטוזה היא האיסטרטגיה השיווקית בכל המוצרים המומתקים על ידי פרוקטוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמכרות לפרוקטוזה? הטענה נגדם הייתה שזה זול יותר ופחות בריא. לא שזה ממכר. גם במוצרים מקבילים הייתה כמות דומה של סוכרים ומהבחינה הזו ("התמכרות") אין הבדל בין לקטוזה לפסוכרוזה או לגלוקוזה ופרוקטוזה. בכלל, ילדים בגיל הזה צריכים לאכול הרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שהוא התכוון להתמכרות לטעם. ילדים בגיל הרך צריכים חלבון, שומנים מהסוג הטוב והרבה קלוריות. אבל אלה צריכים להיות מלווים בוויטמינים ובאבות מזון כלשהם, רצוי לא מעובדים (כלומר, קלוריות וסוכר משמנת עם תותים זה נהדר. קלוריות וסוכר משקית מרשמלו - פחות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, להתרגלות לטעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תטל"א. האם במוצר האמור יש יותר סוכרים מאשר במוצרים מקבילים? מדובר על תחליף חלב. כלומר: עם כמות סוכר שצריכה ליות מקבילה לזו שבחלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון הזה שהגוף של התינוק צריך סוכרים ולא חשוב מאיזה סוג הוא טיעון שנראה לי מוטעה ומטרתו לבלבל את הקוראים. במאמרים שנתקלתי בהם (יתכן שזה כולל את המאמר מ"העין ששביעית" שהזכרת). נאמר שמהילת סוכר 50/50 לא מזיקה - הביאה את הטיעון הזה ("כל הסוכרים זה אותו דבר") דיאטנית ולא מומחה דוקטור לביוכימיה של המזון. דיאטנית בדרך כלל זו לא השכלה גבוהה וראיתי דיאטניות שמדברות שטויות. הגוף האנושי צריך (לבסוף) רק סוכר מסוג אחד: גלוקוזה. הגוף האנושי מייצר מאות גרמים ביום של גלוקוזה מכל מה שהוא יכול: בעיקר מייצר מעמילנים אבל אם חסר עמילנים הגוף האנושי מייצר גלוקוזה משומנים ובשעת הדחק הגוף מייצר גלוקוזה מחלבון (הפקת גלוקוזה בשיטה "קטונית"). גלוקוזה היא הדלק המזוקק היחיד של הגוף לייצור אנרגיה והנעת תהליכי חיים. כל היונקים מייצרים להנקה _רק_ או _בעיקר_ לאקטוזה (לאקטוזה=סוכר-חלב-אם). אני לא יכול לבדוק אם "רק" או "בעיקר", האינפורמציה הזו לא כל כך זמינה. לגוף של האם אין שום בעיה לכלול בחלב אם גלוקוזה (במקום לאקטוזה) כי יש לה בגוף שפע של גלוקוזה, שמיוצרת מסביב לשעון כל החיים, האם יכולה עקרונית להזרים גלוקוזה ישר לחלב בשעת ההנקה (דרך מערכת הלימפה כמדומני, מערכת הלימפה מקושרת ישירות לבלוטות החלב לפי זכרוני). אם כך מדוע הגוף של כל היונקים טורח כל כך לייצר בחלב האם לאקטוזה במקום לייצר גלוקוזה ? ככל הנראה יש לכך סיבות בריאותיות. קראתי מזמן ששתית חלב בכלל אינה מעלה את את כמות כמות הקולסטרול הרע, אולי זו הסיבה אולי סיבה אחרת. מאחר ותינוקות (וגורי חיות למיניהם) צורכים בחודשים הראשונים רק חלב אם הם נתונים בסיכון של עליית כולסטרול רע וכאמור יתכן שדרך צריכת לאקטוזה נימנע מהם כולסטרול רע. כך או אחרת - הלאקטוזה היא הסוכר המועדף בהחלט על ידי כל היונקים ואילו הפרוקטוזה במקומו עלולה להיות מזיקה (למרות ששניהם סוכרים). כפי שהוזכר במקומות אחרים: הכבד ממיר את הפרוקטוזה למספר מרכיבים שכוללים "כולסטרול רע מאוד", טריגליצרידים וחומצת שתן, כל אילו ניפלטים מהכבד בצורתם החומצית כלומר ניקשרים בקלות לריקמות גוף ומשחיתים אותן (אם איני טועה הצורה החומצית הזו ניקראת "רדיקלים חופשיים"). מסקנה: לא כל הסוכרים זה אותו דבר: לאקטוזה זה דבר טוב לתינוק, פרוקטוזה זה דבר רע מאוד. זה שלשופרסל יש אינטרס כלכלי לגנוב לקוחות לתחליפי חלב אם, זה טיעון נכון אבל זה אינו טיעון לגופו של עניין. טיעון לגופו של עניין הוא האם סוכר 50/50 שניכלל במזון החילופי של שופרסל במקום לאקטוזה מזיק או לא, על טיעון זה לא ניתנה תשובה הגונה. הערה: במונח סוכר 50/50 אני מתכוון לסוכר שמורכב מתערובת של בערך 50 אחוז גלוקוזה, ו- 50 אחוז פרוקטוה. כאמור סוכר שולחני, סוכרוזה, הוא סוכר 50/50 ו"סירופ תירס עתיר פרוקטוזה" הוא גם סוכר 50/50. אגב,דבש דבורים זו דוגמא של סוכר 80/20 כלומר 80 אחוז פרוקטוזה ו- 20 אחוז גלוקוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מה שאמר אמ. ובגישה יותר צנועה- אם זה צריך להיות תחליף חלב אם הוא צריך להיות קרוב ככל האפשר בהרכבו לחלב אם. הרי מוסכם על הכל (ומופיע כדרישת חוק בפרסומות) שחלב אם הוא המזון המתאים והבריא ביותר לתינוק, ורק לאחרונה אנחנו קולטים עד כמה. לכן אם בחלב אם אין פרוקטוזה ויש הרבה לקטוז אז גם בתחליפי חלב כך צריך להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שאם הטענות הללו נכונות, הרי זה אומר שהלובי של מגדלי התירס חזק הרבה יותר מהלובי של מגדלי הפרות: אין להם בעיה להנחיל לציבור שקרים שיפגעו בפרנסה של מוכרי הבשר והחלב. זה בניגוד למה שג'וד מנסה לפמפם כל הזמן במהלך הדיון הזה. ר' גם כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגדלי התירס אינם הכוח המניע. מי שמניע הם יצרני המזון בכלל שכוללים סוכרים במזון מעובד מכל הסוגים כדי לקדם מכירות של המוצר שהם מיצרים. לגבי חלב. לא ניתקלתי טיעון חזק נגד צריכת חלב. יתכן שסיכון מחלב יש בגלל השיטות של הפקת חלב (אנטיביוטיקה , הורמונים, זיהומים אצל פרות שהפרות מעבירות הלאה לשותי החלב) אבל ההוכחות לנזקים חלשות. מה שיוצר בילבול הוא העובדה שחלק ניכר מהאנשים מאבדים את יכולת העיכול של לאקטוזה לאחר הילדות ואז יש להם הפרעות מעיים לא נעימות (אלרגיה, שיגשוג חיידקי מעיים שאוהבים לקטוזה, וכדומה) למרות שלא מדובר בנזק משמעותי. רוב האנשים שיש להם הפרעות מעיים מפרשים זאת כסימני מחלה ואז נוצר מיתוס כאילו חלב גורם לתחלואה. אנשים שלא יכולים לעכל לאקטוזה יכולים לנסות אכילת מוצרי חלב נטולי לאקטוזה (גבינות, יוגורטים וכדומה), אם אכילת מוצרי חלב נטולי לאקטוזה לא גורמת להם הפרעות מעיים אין סיבה שלא יאכלו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שנקרא תטל״א (ונניח שמדובר על ט’). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על הכפלה של הסיכון למוות ממחלת לב ו-44 אחוז עלייה בסיכון לסרטן בתור נזק? אבל זה כמובן מחקר אחד, מגיגול מהיר, יש אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המספרים שציינת נוגעים לנשים בלבד. לגברים הטענות פחות דרמטיות וגם לא בדוקות היטב (ההסתייגויות הוזכרו בלינק שהבאת) . כמדומני סיכון תמותה לגברים עולה ב- 10 אחוז בלבד, יש גם הסתייגות האם בדקו את כל הגברים ולא בידלו מהמחקר את אילו שאינם מעכלים לאקטוזה, כלומר למשל: האם לאקטוזה לא מעוכלת שעוברת במעיים מעוררת תחלואה (ההימור שלי שלאקטוה לא מעוכלת משמשת מזון לחיידקי מעיים שמתפרעים בשל כך). למי שצורך מוצרי חלב שאינם חלב ניגר, בעיית הלאקטוזה העודפת במעיים כמעט לא קיימת כי ברוב מוצרי החלב המעובדים הלאקטוזה מסולקת (על ידי שטיפה, גאודה למשל) או על ידי חיידקי תסיסה שצורכים את הלקטוזה (אמנטאל למשל). העובדה שנשים הן הניפגעות העיקריות משתיית חלב (אם המחקר מבוסס) לא מפתיעה מכיוון שלנשים יש צרות רבות עם ייצור החלב בגופן (סרטן השד ו/או הלימפה). כמו כן, יש לבדוק אם המחקר הזה מאפיין את השוק האמריקאי או שווקים אחרים, כי המזון האמריקאי גרוע ויתכן ששתיית חלב היא הקש ששובר את גב הגמל. מחקר מפורסם מאוד הוא המזון שצורכים שבטי המסאים באפריקה. המחקר הוזכר בספר "רעל מתוק" של דייויד גילספי שהזכרתי במקום אחר. המסאים שותים בממוצע 2 ליטר חלב ביום וכן אוכלים המון בשר. הם מתעבים מזון צימחי מסיבות "דתיות". בדיקה הוכיחה שהמערכת הקרדיו וואסקולרית (=צנרת הדם) והמערכת ההמטולוגית (=נוזלי הדם) שלהם הן במצב מצויין. לגבי הקטע במחקר שנוגע לקיצור חיים של חולדות. זה לא בהכרח קשור ללאקטוזה אלא לצריכת סוכרים מכל הסוגים. מחקרים מפורסמים הוכיחו שחולדות "רעבות" חיות זמן רב יותר מחולדות "שבעות". ההשערה היתה שאצל "חולדות מורעבות" תהליכי החיים איטיים יותר ואריכות החיים מושגת על ידי הורדת האינטנסיביות של חווית החיים. כדי להגיע למסקנות נגד הלאקטוזה צריך לעשות מחקר תמותה בקבוצה מקבילה שצורכת מקור אלטרנטיבי ללאקטוזה, למשל צריכת מוגברת של עמילן. הלאקטוזה נוחה מאוד לעיכול וגם טעימה אצל אילו שאין להם קשיי עיכול של לקטוה, לכן לא מפליא אם שתייני חלב צורכים פחמימות יותר מהרצוי (פחמימות עודפות הופכות לשומן). מהבחינה הזו אפשר להתייחס לשתיית חלב כמו אל אכילת עמילן קל לעיכול (דגנים ותפוחי אדמה). במילים אחרות: קלות העיכול של לאקטוזה היא זו שיוצרת סיכון ולא לאקטוזה בהשוואה לפחמימות אחרות קלות לעיכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש טענות שנזקי החלב לא מגיעים רק מהלקטוז, אז חבל להתמקד רק בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, חלב אם זה לא מיץ תפוזים והוא לא תמים כלל, זהו מזון ייעודי שנועד לגרום למערכות בגוף היילוד להתפתח ולגדול, ויש בו שפע של מסלולי איתותים ביוכימיים שנועדו לשם כך. למשל מולקולות מיקרו RNA שמאותתות לייצור מוגבר של TOR, אנזים ההזדקנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבתי למטה בעניין סיבות אפשריות לסרטן כתוצאה מהמטבוליזם של תאי סרטן ששונה ממטבוליזם של תאים רגילים. על ניזקי חלב ממקורות שאינם לקטוזה - לא מצאתי טענות משכנעות. יתכנו נזקים מעיבוד תעשייתי שהזכרתי קודם (הורמונים, אנטיביוטיקה) אבל הם לא מספיק מבוססים. לעומת זאת הקשר של לקטוזה למה שמוכר בתור "רגישות לחלב" מבוסס מאוד. יש מחקרים מבוססים של הרגלי צריכת חלב/בשר של שבטי המסאים באפריקה. הם צורכים 2 ליטר חלב ביום, וכן צורכים המון בשר, הם לא צורכים כלל מזון צמחי. הם לא סובלים משום בעיה של סינדרום מטבולי (לא עודפי כולסטרול/גליצרידים, לא מחלות קרדיו וסקולריות). מובן מאליו שהמזון של המסאים אינו עובר עיבוד תעשייתי. הם חיים ברובם בציוויליזציה טרום תעשייתית. אני מביא טענה זו (על הצריכה של חלב/בשר והמחלות של המסאים) מהספר SWEET POISON של GILSPIE . עד כמה שאני זוכר, קראתי זאת בספר של גילספי וגם במקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקריאה נוספת בספר של דויד גילספי שהזכרתי למעלה, SWEET POISON יש לכאורה בסיס תיאורטי לכך שצריכת לקטוזה (מחלב בדרך כלל) למי שאינו מסוגל לעכל לקטוזה היא סיכון לגידולים סרטני. זה תואם במיוחד סרטן שד/לימפה לנשים וסרטן מעי גס לכלל האוכלוסיה. אני מזכיר שחלב אם מכיל לקטוזה לכן רקמת השד ובלוטות לימפה סמוכות מועדות ליצור ריכוזי לחקטוזה. לגבי המעי הגס: לקטוזה לא מעוכלת עוברת למעי הגס בתור מזון לא מעובד, זה תהליך מובן מאליו ואפילו מוכר בשלשולים שיש לרגישים לחלב (שילשול זו הרחקה מהירה דרך המעי הגס של מזון לא רצוי). הבסיס התיאורטי הם מחקריו של אוטו (ורבורג) שעבורם הוא קיבל פרס נובל לרפואה (?) בשנת 1931. ורבורג חקר את המטבוליזם של תאים סרטניים בהבדל ממטבוליזם של רקמות בריאות שזקוקים לחמצן. במחקריו וורבורג הוכיח שתאים סרטניים יכולים ליצור מטבוליזם שבעזרתו שבו הם מפיקים אנרגיה מסוכר (גלוקוזה ?) בלבד באופן אנארובי (כלומר בלי נוכחות חמצן , אם אני זוכר היטב את המונח אנארובי). תאי גוף רגילים חייבים להשתמש בחמצן לצורך ניצול הגלוקוזה. מצב זה מניב יתרון תזונתי של תאי סרטן על פני תאים רגילים בסביבה שבה גלוקוזה בלבד זמינה (ללא זמינות חמצן). לפי זכרוני, גילספי טוען שהמחקרים בהשראת וורבוג הוכיחו שבכל גידול סרטני יש ליבה של תאים סרטניים שמתמחים במטבוליזם אנארובי של סוכר (סוכר גלוקוזה כנראה, לא כל סוגי הסוכר, כי התאים צורכים רק גלוקוזה). הלאקטוזה היא תערובת או תירכובת פריקה של גלוקוזה וגלקטוזה, אם התרכובת הזו פריקה דיה מחוץ למעיים (בתהליך לא כל כך ידוע) הרי אנשים שאינם מסוגלים לעכל לאקטוזה יכולים לפזר את הלקטוזה בגוף באופן שהיא הופכת זמינה לתאים סרטניים, אם תאי הסרטן מסוגלים לפרק לקטוזה למרכיביה הרי הם מקבלים גלוקוזה (שהם מנצלים כאמור בתהליך אנארובי). כל מה שאמרתי כאן הוא היפותזה, שיכולה להיות נכונה או לא, ההיפותזה מבוססת על התיאוריה (הבדוקה) של אוטו ורבורג. עכשיו לשאלת הרגישות לחלב בקרב חלק מהאוכלוסיה (שהיא לפי זכרוני עד 30 אחוז מהאוכלוסיה תלוי בגנטיקה אתנית). הבעיה היא שכנראה חלק מהאוכלוסיה אינו מעכל לאקטוזה אבל הרגישות שלו לחלב נמוכה ולכן הם ממשיכים לצרוך אותו. (יש אנשים שמדווחים על חוסר נוחות בעיכול ולמרות זאת הם צורכים חלב שנים רבות. הפרעות העיכול בגין שתיית חלב יכולות להיות למשל _ריבוי כיח_ או כאבי גרון, אולי של "בלוטות הלימפה הנקראות "שקדים בגרון") או הפרעות אחרות בדרכי העיכול. אנשים אילו לא מודעים לכך שבעייתם נובעת מרגישות לחלב (מסיבת חוסר עיכול לקטוזה) ולכן ממשיכים לצרוך חלב. תיתכן כמובן רגישות לחלב שאינה קשורה ללקטוזה, רק שזה לא רלוונטי לסרטן (כל עוד לא הוכח אחרת). אני שוב ממליץ בחום על הספר של גילספי SWEET POISON מכיוון שהוא ניסה לסכם באופן פופולרי (אבל נירחב) את כל המחקרים החשובים בעניין צריכת סוכרים. ההתייחסות של גילספי למחקרים של אוטו(?) ורבורג נימצאת בערך בעמוד 100 . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |