 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם יש תקווה יחידה לשינוי הקו האמריקאי הפרו-ישראלי החד-צדדי הרי שזו שבירת איזון המשקל בין רצונות תאגידי הנפט העצומים למקסם את רווחיהם, על חשבון העמים המקומיים ותוך הנצחת משטרים דיקטטוריים וסכסוכים מקומיים, ובין חוסר הרצון המופגן של הצרכן האמריקאי לשלם יותר עבור נפט בפרט, ועבור מוצרי צריכה בכלל. אפשר רק לקוות כי מדינות המפרץ יקדמו את היוזמה הסעודית באמצעות הפעלת לחץ כלכלי אמיתי על האינטרסים האמריקאיים -קרי: הרמת מחירי הנפט בעשרות אחוזים. לצעד כזה עשויות להיות גם השלכות הרסניות, באמצעות מתקפה אמריקאית פושעת (אך בהחלט לא חסרת תקדים), תוך שימוש במערך הבסיסים שהוקם מבעוד-מועד בערב הסעודית, ובשאר מדינות האזור. כמו כן, יזרז מהלך כזה את תהליך הקמת קו הנפט מהים הכספי, דרך אפגניסטאן וכנראה גם פקיסטן אל הים השחור, ובעזרת טורקיה (מדינה פושעת בפני עצמה, שיחסה אל המיעוט הכורדי שבתוכה עובר באכזריותו את זה של עירק), אל המערב. מצד שני, יהיה זה סימן כי מאחורי היוזמה הסעודית עומד גם רצון לעשות הקרבות, ולהתחיל בתהליך ניתוק מחיבוק הדוב של התאגידים, בחסות הממשל האמריקאי. כאן ניצבת תקווה אמיתית להפעלת לחץ בינלאומי (קרי: אמריקאי) על ישראל, ולכיפוף זרועה לביצוע צעדים מוסריים ומקובלים על הקהילייה הבינלאומית. את יחסה של אירופה לישראל לא ניתן יהיה לתקן בזמן הקרוב, ובצדק. יחסה התועלתני של ארה"ב עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות, ולהוות מנוף לזירוז תהליכי הידברות ודה-מיליטריזציה של הסכסוך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האנטישמיות האירופאית מוצדקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך כמו הפראנויה הישראלית, ובאותה רמת רצינות של טיעונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, הפאראנויה הישראלית מאנטישמיות יהודית אינה מוצדקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מה יש לדבר, מחלת נפש של ממש. אפשר בקלות למצוא את שורשיה עוד במאורעות של לפני כמעט מאה שנה, או ב 48, כשחולי הרדיפה האמינו שערביי האזור ינסו להשמידם. הם לא נרפאו מהתסביך אפילו ב 67, ודימו בנפשם שמצרים, סוריה וירדן יעשו יד אחת וינסו להשמידם שוב. עד כדי כך הגיע הטירוף, שהם אפילו היו אלה שירו את היריה הראשונה! ב 73 היה נדמה דווקא שהם השתחררו קצת מהאובססיה, אבל ארועים פעוטים כמו מלחמת יום כיפור היו טריגר מספיק כדי להחזירם למצב הפתולוגי הראשוני, וכך קרה שב 91 הם דימו בנפשם שעירק, מדינה מרוחקת ושלווה, תתקוף אותם בטילים סתם כך, בשביל הכיף. ואפילו בעצם הימים האלה המשוגעים בציון מאמינים לסיפורי הסבתא על שאהידים שכביכול מפוצצים את עצמם במסעדות ובאוטובוסים, אוכלים את הלוקשים על מליוני המוסלמים ששורפים דגלים וקוראים לצאת לג'יהאד, מתרגשים מכמה אלפי קטיושות שמכוונות אל כל צפון המדינה ומודאגים מזה שאיראן מתחמשת בנשק גרעיני. אכן, ממש קשה להאמין עד כמה הפראנויה יכולה לסנוור את עיניהם. מזל שיש כמה גולים שממקום שבתם המרוחק יכולים לשפוט את המתרחש בעיניים יותר אובייקטיביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד "יחסה [של טורקיה] אל המיעוט הכורדי שבתוכה עובר באכזריותו את זה של עירק"? פרט והרחב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גם שלא זכור לנו שטורקיה הפעילה נשק כימי כנגד אזרחיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לזה התכוונתי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעירק אכן יש היסטוריה של מלחמה ויחס אכזרי כלפי המיעוט הכורדי, כולל מתקפה כימית, אך בשנים האחרונות זוכים הכורדים לאוטונומיה תרבותית חזקה, ומצבם טוב מתמיד. הם אפילו עורכים בחירות חופשיות. אינני זוכר איפה זה היה, אך קראתי שמפלגת השלטון באוטונומיה הכורדית מתנגדת להתקפה אמריקאית כנגד עירק. הכורדים בטורקיה, לעומת זאת, סובלים מידי הממשל הטורקי כבר עשרות שנים, ללא קץ נראה לעין. ב-1984 פתח הממשל הטורקי במלחמה נגד הכורדים שתוצאותיה היו עשרות אלפי הרוגים, 2-3 מיליון פליטים, וטיהור אתני שמתבטא בהריסתם של כ-3,500 כפרים. ב-1995 שלח הממשל הטורקי כ-35,000 חיילים כדי לדכא את המיעוט הכורדי, וראש ממשלת טורקיה קבע: "לטורקיה אין בעיה כורדית, רק בעיה של טרור". מעניין לציין בהקשר זה כי ארה"ב יצאה לעזרתם של הכורדים במלחמת המפרץ, והגדירה אותם כלוחמי חופש, אך תומכת ומחמשת את טורקיה בדיכוי הצבאי שזו מפעילה נגד ה"טרוריסטים" (אשר מאבקם זהה לחלוטין לזה של הכורדים בעירק). כלומר, כאשר האינטרסים של ארה"ב מתנגשים עם אלו של הכורדים (טורקיה היא בעלת ברית חשובה של ארה"ב וישראל, החברה בנאט"ו, עם שאיפות להצטרף לאיחוד האירופאי), הם מוגדרים כ"טרוריסטים" או "מרקסיסטים" (לפני 15 שנה), וכאשר הם משתלבים, הרי שהם "לוחמי חירות". צביעות אמריקאית במיטבה, שבאה לידי ביטוי כאשר התקשורת והממשל האמריקאים שתקו במהלך מלחמת המפרץ, כאשר אנקרה ניצלה את ההזדמנות, והפעילה לחץ כבד על המיעוט הטורקי שעל אדמתה, בעוד ארה"ב נלחמת למען מיעוט זה במרחק עשרות ק"מ משם. חומסקי על תפקיד התקשורת בבעיה הכורדית באירן, עירק וטורקיה: http://www.zmag.org/chomsky/ni/ni-c10-s09.html כריסטופר היצ'נס במאמר מעניין על הכורדים: להמשיך בסקירה ההיסטורית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. אני צריך הסבר: למה, בעצם, אתה מגדיר את עצמך כלא פרו-ישראלי (אנטי-ישראלי?)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני אנטי-ישראלי, כשם שאינני פרו-פלסטינאי. ההפרדות האלו שלך הן פשטניות, ונופלות לתוך התבנית הדיכוטומית "אנחנו או הם" שהיטיב לבטא הנשיא ג'ורג' וו. בוש בנאומיו השונים בנוגע לסכנת הטרור. אני תומך בערכים מסוימים, ושואף לממש צדק מסוים, כפי שהם מצטיירים בעיניי הסובייקטיביות, ומתוך תהליך של הסקה לגבי האירועים המתרחשים מולי. אני תומך בסרבני המצפון, ומתנגד למחרחרי המלחמה. אני תומך בכוחות הסירוב לכיבוש, ומתנגד לאלו הקוראים לטרנספר ול"כיבוש נאור". אני תומך בכוחות הקוראים לסיום הסכסוך במשא ומתן, ומתנגד לאלו הרוצים "להיכנס בהם". אני תומך באלו הרואים במשפט הבינלאומי כלי להשגת צדק ושיוויון, ומתנגד לאלו הרוצים לקבוע את הצדק לפי כוח הזרוע. אני תומך באלו הרוצים להתקיים בשיתוף פעולה הדדי עם העם הפלסטינאי, ומתנגד להצהרות גזעניות ובדלניות. אני תומך באלו הקוראים לאי-אלימות, מזדהה עם לוחמי החירות, ומתעב את הטרוריסטים של שני הצדדים. אני תומך באלו המעבירים ביקורת על אחרים ועל דעותיהם שלהם, ומתנגד לאלו שחושבים כי כל האמת לצידם, ולכן אינם מוכנים לפתוח אוזניהם לתחינותיו של האחר. יותר מכל, אני תומך באלו הרוצים לחיות בשלום, ובז לאלו החיים על חרבם, וחושבים כי לעולם חוסן. האם כל זה הופך אותי ל-"אנטי-ישראלי"? אם כן, אני מקבל את התואר בגאווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ההצהרות הללו ממקמות אותך במקום טוב באמצע, יחד עם מרביתה של האנושות. כתמיד, הבעיה היא בעית הישום הפרטני בזמן ומקום מסוימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר לי בבקשה על אותם לוחמי טרור שאינם טרוריסטים, בקרב הפלסטינים? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |