 |
כן, מה יש לדבר, מחלת נפש של ממש.
אפשר בקלות למצוא את שורשיה עוד במאורעות של לפני כמעט מאה שנה, או ב 48, כשחולי הרדיפה האמינו שערביי האזור ינסו להשמידם. הם לא נרפאו מהתסביך אפילו ב 67, ודימו בנפשם שמצרים, סוריה וירדן יעשו יד אחת וינסו להשמידם שוב. עד כדי כך הגיע הטירוף, שהם אפילו היו אלה שירו את היריה הראשונה!
ב 73 היה נדמה דווקא שהם השתחררו קצת מהאובססיה, אבל ארועים פעוטים כמו מלחמת יום כיפור היו טריגר מספיק כדי להחזירם למצב הפתולוגי הראשוני, וכך קרה שב 91 הם דימו בנפשם שעירק, מדינה מרוחקת ושלווה, תתקוף אותם בטילים סתם כך, בשביל הכיף.
ואפילו בעצם הימים האלה המשוגעים בציון מאמינים לסיפורי הסבתא על שאהידים שכביכול מפוצצים את עצמם במסעדות ובאוטובוסים, אוכלים את הלוקשים על מליוני המוסלמים ששורפים דגלים וקוראים לצאת לג'יהאד, מתרגשים מכמה אלפי קטיושות שמכוונות אל כל צפון המדינה ומודאגים מזה שאיראן מתחמשת בנשק גרעיני.
אכן, ממש קשה להאמין עד כמה הפראנויה יכולה לסנוור את עיניהם. מזל שיש כמה גולים שממקום שבתם המרוחק יכולים לשפוט את המתרחש בעיניים יותר אובייקטיביות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש