 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודע על מה מבוססות הערכות המרואיינים ב"דה מרקר" אודות השוק האמריקני מול הישראלי. על פי נתונים מעודכנים לראשית שנות האלפיים בעבור 20 מיליון אמריקנים הבית הוא מקום העבודה העיקרי. התופעה של העבודה החוזרת הבייתה היא המשך המגמה שתחילתה במהלך המאה הקודמת של טישטוש הגבול בין הפרטי לציבורי. החל מן המאה ה-17, שבה התגבשה תפיסת הבית כמעוז הפרטיות הוגדר הגבול בין הפן הציבורי, הפוליטי, לדומסטי (ובהגדרה האריסטוטלית בין הפוליס לאויקוס). זה ניכר לא רק בתפיסה הדיכוטומית בין "פנים" ל"חוץ", בין עולם הסדר ה"גברי" הפוליטי הגלוי לבין האינטימיות הכאוטית ה"סודית", הנשית, של הבית פנימה, - אלא גם בעיצוב הפנים של הבתים, שנחלקו לאזורים ציבוריים פחות (כגון חדרי השינה וחדרי הילדים) וציבוריים יותר (כגון הסלון). טשטוש הדיכוטומיה הזאת במאה העשרים התרחש בעיקר בגין שני תהליכים: התפתחות טכנולוגית, בעיקר בתחום האלקטרוניקה ועליית הפמיניזם. קשה להעריך עד כמה האיסור של יאהו ושל חברות אחרות שאוליי יאמצו את המגמה מנסה להשיב את הסדר הישן על כנו. וודאי שההכרה שהולידה את האיסור מבוססת על שיקולי תועלת ורווח, אבל בהחלט אפשר שהניסיון להציב שוב את הגבול בין הבית למשרד מיועד להדיר נשים מהשתתפות בעולם העבודה. הקפיטליזם של חברות הענק משתמש באופן ברוטאלי בכוח כדי לשמר את המבנים הדכאניים ההיררכיים של שלטונו, והשאלה היא האם ניתן יהיה לסובב את גלגל ההיסטוריה אחורנית.האם כינון של שוק עבודה שאיננו מכיל את משקי הבית (אלא אם כן הם מתוייגים כצרכנים) אפשרי בכלל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נפוץ בישראל *פחות* מבארה"ב. אין לך ויכוח עם דה-מרקר ולא נראה לי שמריסה מאייר באה לדכא השתתפות של משקי הבית בכדי לשמור על המבנים הפטריאכליים. נורא קל לדבר בסיסמאות ובהכללות כשמסתכלים מהצד. האמת היא שהיא הגיעה לחברה כושלת, אולי אפילו כבר בשלבי גסיסה וכשהיא נכנסה לעובי הקורה היא גילתה חברה לא מתפקדת ובעלת תרבות ארגונית מזעזעת. אם אני הייתי מגיע לחברה שמצד אחד מגרש החניה היה ריק ומצד שני אין כמעט כניסות מרחוק לרשת של החברה, גם אני הייתי מזעזע את אמות הסיפין. אני מאמין שלאחר שוך הסערה, עובדים טובים ימשיכו לעבוד מרחוק, בכפוף לעמידה בדרישות של התשומות ו/או התפוקות הרלוונטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעמים הפרקטיים להחלטה הזאת וזווית הראייה של מנהלת החברה היא עניין גלוי וגם מדוברר. השאלה שאני מציב היא לא לגבי פני השטח, אלא לגבי מבני העומק שהם הבסיס להחלטה הזאת. גם במישור הפרקטי - צריך לשאול עד כמה ההחלטה להדיר את משקי הבית מהשתתפות בתהליך הייצור תוכיח את עצמה - ושאלה אחרת במישור החברתי של שוק העבודה, עד כמה תאומץ הגישה על ידי חברות ענק אחרות (ואוליי לא רק על ידן). מכל מקום, מה שאתה מכנה ''סיסמאות והכללות'' הם תמצית ה''לא מודע הפוליטי'' על פי פרדריק ג'מסון, שהם זרמי העומק הפסיכולוגיים והסוציולוגיים של ההתנהלות החברתית, שמגדירים את מבני הכוח בתוכה - ומסבירים גם את הרקע ושלל ההתניות להחלטות מסוג זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לצורך הגילוי הנאות, אומר שאני מסכים עם המנכ"לית הנ"ל שעבודה מהבית פחות יעילה, ואני גם מדבר מהנסיון האישי שלי. הטענה כאילו העבודה מהבית מאפשרת לאב/אם להיות עם פעוט היא פיקציה, שכנראה נאמרת על ידי מי שלא טיפל בפעוט. אין דבר כזה טיפול בפעוט וביצוע עבודה, או שאם יש זה מצריך חלוקת קשב יותר גבוהה משל טייסי קרב, שאינם הנורמה. החיסכון העיקרי שהוא ברור וניתן לכימות הוא חיסכון בזמן הנסיעה לעבודה, שאכן לא אתפלא אם בארה"ב גבוהה משמעותית מאצלנו. (גם אצלנו זה זמן לא מבוטל). על מנת להבהיר, לעומת זאת, שהצבת הגבול הזאת מטרתה איננה להדיר נשים מההשתתפות בעולם העבודה, יכולה היתה המנכלית לקבוע תנאים ברורים ומקלים לאבות/אימהות, כמו הרשאה גורפת לצאת ב-4 מהעבודה לאבות אימהות כדי לקחת ילדים מהגן, איסור ישיבות מאוחרות בימים מסוימים (שמעתי שהרעיון הזה יושם בארץ היכנשהוא) ודברים אחרים. במחשבה נוספת התנאים האחרונים היו יכולים להועיל להרבה חברות, ואולי גם לחברה כולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שלא פעוטות, אבל ילדים בני 6 עד 14 אי אפשר להשאיר בבית לבד - מצד אחד בית הספר והגן נגמר הרבה לפני יום העבודה הממוצע, ומצד שני בהחלט אפשר גם לעבוד וגם לשמור עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע על גיל שש, אבל ילד בן 10-14 (לא מתחייב בדיוק לאיזה גיל), יכול בקלות לשים משהו במיקרו ולחכות לאמא שלו עד ארבע. או לפחות ככה זה היה כשאני גדלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברים השתנו מאז שהיית ילד. החוק בישראל אוסר להשאיר ילדים מתחת לגיל 6 ללא השגחה. בטרם ממליצים לחכות עד גיל 12 לפני שמשאירים ילד לבד ליותר משעתיים. במדינות אחרות החוק שונה (באורגון החוק מדבר על גיל 10 ובניו זילנד על גיל 14. בקליפורניה, המקום בו יושבת ההנהלה של יאהו, החוק אוסר על השארת ילד לבד אבל לא מגביל את הגיל במפורש. אילו אני הייתי עובד של יאהו לא הייתי רוצה להיות זה שבודק את החוק. וכמובן, אם הילד אמור לחכות עד ארבע, ההורה צריך לצאת מהעבודה בשלוש (ואם הוא גם לקח את הילד לבית הספר, הוא התחיל לעבוד בתשע), כמה באמת יהיה ההורה "יעיל" יותר מעמיתיו (שעובדים שלוש או ארבע שעות יותר ממנו) וכמה באמת ידעו המנהלים על אותה יעילות עדיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההמלצות של בטרם לגבי גיל 12, לא יודעת על מה התבססו, אבל לא נראות לי קשורות במיוחד לחיים. בני 12 הולכים לקולנוע בקניון עם חברים. זה יותר או פחות מסוכן מאשר הישארות לבד בבית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכן, מה יכול לקרות לקבוצת ילדים בני 12 בקולנוע בקניון ומה יכול לקרות לילד בן 12 שנשאר לבד בבית ל-5 שעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה באמת? (אני באמת שואלת. 12 זה לא הגיל שקופצים מהחלון ר"ל או פותחים את הדלת לכל מי שדופק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
12 הוא גיל שבו אפשר לבדוק אם אלכוהול וסיגריות זה באמת כל כך כיף, מה קורה כשמכניסים מתכת למיקרו, אם הגוף האנושי באמת מבודד חשמל, מה זה ה"פורנו" הזה שכל הזמן מדברים עליו... בגיל 12 ילדים אולי לא יפתחו את הדלת לכל אחד, אבל ל"שוטר" לשכן או ל"חבל של אבא", אולי כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שבקניון אפילו לא צריך לפתוח את הדלת, מיינד יו. והרבה יותר קל לבדוק סיגריות בחוץ מאשר בבית, בהנחה שאתה לא רוצה שיתפסו אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקניון, עם החוקים נגד עישון, עם כל האנשים שמסתובבים, עם כל החברים (שאני מניח שלפחות על אחד מהם אתה יכול לסמוך שיספר מה קרה, או לפחות הילד לא יכול לסמוך על כולם שלא יספרו) די קשה לבדוק סיגריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתכת במיקרו? נדמה לי שהשלב הזה עובר בגיל הרבה יותר מוקדם. ופורנו בגיל 12 - נו שוין, אפשר להתווכח על מידת הנזק שזה יעשה, אבל זה אבל רחוק מאוד מלהצדיק הנחיה של "בטרם". וזהו, שבקניון לא צריך אפילו לפתוח את הדלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכנסי רגע לראש של פדופיל שרוצה לחטוף ילד בן 12. מה היית מעדיפה, ילד שנמצא לבד בבית להרבה זמן או ילד שנמצא עם חברים שלו בקניון עמוס אנשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם גדלתי לפני עידן האינטרנט, אבל כשאני הותקפתי מינית בגיל 12, זה קרה במרחב הציבורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לשמוע. היית לבד, או עם עוד חברות ועוברים ושבים מסביב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק נפרדתי מחברים והייתי בדרך הביתה. היו עוברים ושבים מסביב, הוא הצליח למשוך אותי למקום מבודד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי בפעם האחרונה היה בישראל מקרה שבו פדופיל פגע בילד בביתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפרש בין כוונה לתוצאה איננו כל כך גדול לפעמים. שיקולי היעילות הם מדידים, וממש לא היה צורך בהחלטה הגורפת כדי להגיע לתוצאות אופטימליות. אם המדד הוא יעילות, אדרבא, שהדבר ייבחן באופן פרטני לגבי כל עובד בין מן הבית ובין מן המשרד, אבל ההדרה הכוללת של משקי הבית מתהליך הייצור מסמנת משהו נוסף, משהו שמתנה את השיקולים הפרקטיים לכאורה. בקיצור, שיקולי רווח והפסד הם תמיד רק קצה קרחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לך שבחינה פרטנית לגבי כל עובד ועובד היא יקרה מאד. ויש בה גם חסרונות מבחינת העובדים: לעובד יהיה הרבה יותר קל לחזור לעבוד במשרד "כי ככה כולם עושים", מאשר לקבל את המכתב: "לאור ביצועיך הכושלים נבחרת להיות בין אלה שמחוייבים לחזור לעבוד במשרד. והי, גם המשרד הוא לא סוכנות ביטוח, אז ראה זאת כרמז לכך שעדיף שתיטיב את רכיך או ש...". ככלל לא קראתי לפרטיה את החלטתה של מנכלית יאהו. אני הייתי אומר שראוי להפוך את העבודה מהמשרד לברירת מחדל, ומהכיוון הזה לאפשר פניות על בסיס אישי לעבודה בבית על פי השיקולים הפרטניים שהצעת. ככלל אני חושב שעם כל האינטרנט והפלאפונים הנפוצים כיום, יעילות העבודה בהייטק פחותה מזו של פעם1, ואותה תפוקה ניתנת היתה להשגה ביעילות גבוהה יותר אבל עם נורמה של פחות שעות עבודה. 1 כמות האנשים שיוצאים באמצע ישיבות בגלל שיחה לסלולרי - שלא לומר עיסוקי סמארטפונים אחרים - היא לא זניחה כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך מעלה בי את האפשרות שהאיסור הזה רק מבטא את החרדה של מקומות העבודה המסורתיים, האירגונים הגדולים - ובעיקר של חברות הענק מפני התפוררות. מה שמאיים עליהם, אוליי, זה שטכנולוגיות התקשורת החדשות פשוט מייתרות את קיומן של החברות הללו ככוחות ריכוזיים ב''מקום'' הנתון תחת שליטה. העבודה מן הבית תמיד מגלמת את האפשרות של ביטוי כלכלי עצמאי מול האירגון הגדול. בתנאים של סחר אינטרנטי שהוא ''דמוקרטי'' במובן זה שהוא לא היררכי ובלתי ניתן לשליטה למעשה, הקפיטליזם משנה את פניו. והוא עשוי להיות מבוזר הרבה יותר, ולכן מערער את היסודות הריכוזיים של חברות הענק הגלובאליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזמין אותך לנהל צוות פיתוח קטן - רק 3-4 אנשים, בשלט רחוק. עם כל הכבוד לטכנולוגיה, יש יתרון משמעותי לאנשים שנפגשים ומדברים, וגם ליכולת השליטה בצוותים (נשמע נורא דיקטטורי בטרמינולוגיה שלך, אבל ניהול מוצלח זה חלק לא מבוטל ביצירת טכנולוגיה מוצלחת וחברות מוצלחות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין של נסיון, בגרות ואופי. פרוייקט תוכנה עם צוות של 3 עד 20 עובדים אפשר לנהל טוב מאד בשלט רחוק, אפילו במדינות שונות ובלוחות זמנים שונים. בהנתן צוות בוגר (נפשית) ומנוסה (בעבודה מרחוק) ניהול צמוד מידי יכול להזיק יותר מלהועיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזכיר לי את ההתנגדות של קוראים לא מעטים לספר האלקטרוני. חסר להם המגע הישיר, ריח הדפים, העילעול הפיסי, - זה לא אותו דבר, לטעמם. אז לא. זה אותו דבר מלבד ההתמכרות להרגלים ישנים חסרי רלוונטיות. ה''יתרון המשמעותי'', שעליו אתה מדבר הוא גם כן סוג מיתוס כזה. אם נניח שמדובר בשיחות ועידה משוכללות, שבין השאר מדמות אולם ישיבות הכולל מצגות, שאלות ותשובות כולל התפרצויות לדברי עמיתים - אם זה לגיטימי בתוך הדינמיקה של השיח, ושזה כולל מגוון של צורות אינטרקציה מיידיות נוספות, נראה לי שהשליטה בצוותים והשיח לא נפגמים (אני יכול לשער גם כמה אופנים בהם הם משתפרים). נכון, אי אפשר יהיה להעיף כוס או כיסא על המנהל וגם יהיה בעייתי לדפוק את הראש בבר יחד אחרי שעות העבודה, אבל מלבד זה הכול שריר וקיים, כולל שיחות נפש פרטיות בהחלט. אשר לניסיון, אני יכול לצטט את אוסקר ווילד - שאמר כי ניסיון הוא השם שאנשים נותנים לשגיאות שלהם בעבר. אז אם אתה מתכוון למצב בהווה, שבו הדברים מוכרעים עדיין כמעט תמיד באמצעות המגע הישיר, האינטרקציה הישנה והטובה, אתה צודק. - אבל במבט עתידי, אין מניעה לדמות שאם כל מה שניתן להשיג בהתוועדות צפופה במקום עבודה - ניתן לעשות בשלט רחוק באופן לא פחות מהימן שהדברים אכן ישתנו. והם ישתנו כתהליך הכרחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שבאותו דיון על ספרים אלקטרוניים לא התנגד להם, אני מוכרח לציין שמגע ישיר עם מפתחים אחרים במיזמים שונים בהחלט תורם ליעילות הפיתוח. דרך אגב, אני לא סומך על שיחות שנעשות דרך מחשב (ובפרט: מחשב של העבודה) שיהיו פרטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ההבדל בין הניסיון האישי, הטנטטיבי, לבחינה עקרונית - שלוקחת בחשבון נתונים חדשים ומבט עתידי. ונדמה לי שעל התהייה שלך עניתי בתגובה הקודמת להפונז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, ''אין לי מושג אבל יש לי תיאוריה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שביום שבכל בית יהיה הולו-דק מושלם, זה ישנה את המצב, גם אם לא במאה אחוזים. עד אז הטיעונים העתידניים שלך עדיין לא מבוססים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשאלה האם איכות פגישות וידאו משתווה לאיכות פגישה פיזית, בפגישות של יותר משני משתתפים, יש הבחנה שמישהו בעבודתי הקודמת הבחין, ושכל אחד ששומע אותה אומר "וואלה", אבל לא חשב על זה בעצמו. פגישת וידאו שבה כל משתתף נמצא בתחנה משלו (אם זה בבית או במשרד) יכולות להיות טובות, ומנסיוני (שאני לא מייחס לו המון, אבל זה מה שיש לי) להתשוות בערך לפגישה פיזית. פגישות שבהן חלק מהמשתתפים יושבים יחד בחדר ישיבות, ואחד (או יותר) בבית, זה קטסטרופה: אלו שביחד הם בעולם משלהם, עם שיחות רקע והערות ביניים שהרחוק לא שומע, ובאופן כללי מסך רעש. המסקנה: אם כולם במשרד חוץ מאחד, אז בניגוד להרגל ולאינסטינקט, עדיף שגם אלו שבמשרד ישבו כל אחד בעמדה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לציין שלקרוא ל'יאהו' 'מקום עבודה מסורתי' זה די משעשע- כמעט כמו להניח שהאיסור, פרי יוזמתה של המנכ''לית שהתקבלה לעבודה בהריון, נועד לקדם הדרת נשים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מסורתי במובן של הסמכות והפוליטיקה, דהיינו בידי מי נתון הכוח. אשר למנכל''ית, המגדר וההיריון אינם ראייה לכוונה פמיניסטית. התוצאה של המהלך הזה הוא בהכרח הדרת נשים (לא רק). המנכל''ית במקרה זה מצייתת לקודים תרבותיים ומותנית על ידם כאילו הייתה מנכ''ל לכל דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי ידוע, כמובן, שבחירת אישה בהריון למנכ''ל של חברת-רשת היא מסממניה המובהקים של הפטריארכיה המסורתית. כן כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהניסיון ארוך השנים שלי בעבודה מהבית וגידול ילדים, ההבדל מאוד משמעותי - אמנם בהחלט אי אפשר לטפל בפעוט בזמן העבודה. אבל החיסכון של עד שעתיים כל יום (נסיעות) מאפשר לרוב גם לוותר על שעתיים תשלום למטפלת, על תשלום לצהרון או אפילו על שעת "בייביסיטר" נוספת בגן שהורים רבים נדרשים לה1. אפשר גם לחסוך יותר על אוכל והכנת אוכל (ככל שיש פחות זמן להכין, האוכל יקר יותר, ואם שצריכה לרוץ למשרד בבוקר בד"כ תתפשר ותשלם על מנה מוכנה ויקרה). ובנוסף, אפשר לעבוד גם בימי מחלה של הילד ולו באופן חלקי. הצד השני של זה הוא זליגה של העבודה לתוך החיים האישיים ממש, גם בשעות ובאופנים שזה כבר לא רצוי. כאן זה עניין של שימת גבולות אישיים אבל גם של אופי היחסים מול המעסיק וזהות המעסיק. אני מצטרפת, עם זאת, לקריאה לשנות תנאי עבודה כוללים לטובת אמהות והורים בכלל. ובעצם לטובת משפחות. 1 כמובן, עבור ילד בגיל צעיר, מבחינות רבות, ההבדל בין שהות במסגרת משבע עד חמש, לבין תשע עד שתיים הוא עצום ורב. אני לגמרי מאלה שמאמינים שעדיף שיצפה שעה בטלוויזיה כשאמא שלו עובדת בסלון, מאשר שיקבל חוג איכותי בצהרון בזמן שאמא שלו מקללת בפקקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די מסכים. 1 ניטפוקון: חשבתי לתומי שבית ספר מתחיל בשמונה ולא בתשע (מה שאומר שאני לא אוכל לבצע שם את הנוהל החביב עלי של להביא את הילדה עד תשע לגן כשהיא (ואני) קמה מאוחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגנים פרטיים אפשר אפילו עד תשע ורבע. בי''ס - אכן שמונה, על הדקה. אם כי בבי''ס של ילדיי (''קהילה''), מאז שהוא כבר לא שכונתי, אפשר להגיע עד שמונה וחצי. אבל כמובן שזה לא זמן ברזל, סוף סוף מדובר בבי''ס פתוח-דמוקרטי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |