בתשובה למיקי מילר, 07/03/13 1:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נפוץ בישראל *פחות* מבארה"ב. אין לך ויכוח עם דה-מרקר ולא נראה לי שמריסה מאייר באה לדכא השתתפות של משקי הבית בכדי לשמור על המבנים הפטריאכליים. נורא קל לדבר בסיסמאות ובהכללות כשמסתכלים מהצד. האמת היא שהיא הגיעה לחברה כושלת, אולי אפילו כבר בשלבי גסיסה וכשהיא נכנסה לעובי הקורה היא גילתה חברה לא מתפקדת ובעלת תרבות ארגונית מזעזעת. אם אני הייתי מגיע לחברה שמצד אחד מגרש החניה היה ריק ומצד שני אין כמעט כניסות מרחוק לרשת של החברה, גם אני הייתי מזעזע את אמות הסיפין. אני מאמין שלאחר שוך הסערה, עובדים טובים ימשיכו לעבוד מרחוק, בכפוף לעמידה בדרישות של התשומות ו/או התפוקות הרלוונטיות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטעמים הפרקטיים להחלטה הזאת וזווית הראייה של מנהלת החברה היא עניין גלוי וגם מדוברר. השאלה שאני מציב היא לא לגבי פני השטח, אלא לגבי מבני העומק שהם הבסיס להחלטה הזאת. גם במישור הפרקטי - צריך לשאול עד כמה ההחלטה להדיר את משקי הבית מהשתתפות בתהליך הייצור תוכיח את עצמה - ושאלה אחרת במישור החברתי של שוק העבודה, עד כמה תאומץ הגישה על ידי חברות ענק אחרות (ואוליי לא רק על ידן). מכל מקום, מה שאתה מכנה ''סיסמאות והכללות'' הם תמצית ה''לא מודע הפוליטי'' על פי פרדריק ג'מסון, שהם זרמי העומק הפסיכולוגיים והסוציולוגיים של ההתנהלות החברתית, שמגדירים את מבני הכוח בתוכה - ומסבירים גם את הרקע ושלל ההתניות להחלטות מסוג זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |