|
מהניסיון ארוך השנים שלי בעבודה מהבית וגידול ילדים, ההבדל מאוד משמעותי - אמנם בהחלט אי אפשר לטפל בפעוט בזמן העבודה. אבל החיסכון של עד שעתיים כל יום (נסיעות) מאפשר לרוב גם לוותר על שעתיים תשלום למטפלת, על תשלום לצהרון או אפילו על שעת "בייביסיטר" נוספת בגן שהורים רבים נדרשים לה1. אפשר גם לחסוך יותר על אוכל והכנת אוכל (ככל שיש פחות זמן להכין, האוכל יקר יותר, ואם שצריכה לרוץ למשרד בבוקר בד"כ תתפשר ותשלם על מנה מוכנה ויקרה). ובנוסף, אפשר לעבוד גם בימי מחלה של הילד ולו באופן חלקי.
הצד השני של זה הוא זליגה של העבודה לתוך החיים האישיים ממש, גם בשעות ובאופנים שזה כבר לא רצוי. כאן זה עניין של שימת גבולות אישיים אבל גם של אופי היחסים מול המעסיק וזהות המעסיק.
אני מצטרפת, עם זאת, לקריאה לשנות תנאי עבודה כוללים לטובת אמהות והורים בכלל. ובעצם לטובת משפחות.
1 כמובן, עבור ילד בגיל צעיר, מבחינות רבות, ההבדל בין שהות במסגרת משבע עד חמש, לבין תשע עד שתיים הוא עצום ורב. אני לגמרי מאלה שמאמינים שעדיף שיצפה שעה בטלוויזיה כשאמא שלו עובדת בסלון, מאשר שיקבל חוג איכותי בצהרון בזמן שאמא שלו מקללת בפקקים.
|
|