בתשובה למיקי מילר, 07/03/13 2:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור לך שבחינה פרטנית לגבי כל עובד ועובד היא יקרה מאד. ויש בה גם חסרונות מבחינת העובדים: לעובד יהיה הרבה יותר קל לחזור לעבוד במשרד "כי ככה כולם עושים", מאשר לקבל את המכתב: "לאור ביצועיך הכושלים נבחרת להיות בין אלה שמחוייבים לחזור לעבוד במשרד. והי, גם המשרד הוא לא סוכנות ביטוח, אז ראה זאת כרמז לכך שעדיף שתיטיב את רכיך או ש...". ככלל לא קראתי לפרטיה את החלטתה של מנכלית יאהו. אני הייתי אומר שראוי להפוך את העבודה מהמשרד לברירת מחדל, ומהכיוון הזה לאפשר פניות על בסיס אישי לעבודה בבית על פי השיקולים הפרטניים שהצעת. ככלל אני חושב שעם כל האינטרנט והפלאפונים הנפוצים כיום, יעילות העבודה בהייטק פחותה מזו של פעם1, ואותה תפוקה ניתנת היתה להשגה ביעילות גבוהה יותר אבל עם נורמה של פחות שעות עבודה. 1 כמות האנשים שיוצאים באמצע ישיבות בגלל שיחה לסלולרי - שלא לומר עיסוקי סמארטפונים אחרים - היא לא זניחה כלל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך מעלה בי את האפשרות שהאיסור הזה רק מבטא את החרדה של מקומות העבודה המסורתיים, האירגונים הגדולים - ובעיקר של חברות הענק מפני התפוררות. מה שמאיים עליהם, אוליי, זה שטכנולוגיות התקשורת החדשות פשוט מייתרות את קיומן של החברות הללו ככוחות ריכוזיים ב''מקום'' הנתון תחת שליטה. העבודה מן הבית תמיד מגלמת את האפשרות של ביטוי כלכלי עצמאי מול האירגון הגדול. בתנאים של סחר אינטרנטי שהוא ''דמוקרטי'' במובן זה שהוא לא היררכי ובלתי ניתן לשליטה למעשה, הקפיטליזם משנה את פניו. והוא עשוי להיות מבוזר הרבה יותר, ולכן מערער את היסודות הריכוזיים של חברות הענק הגלובאליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזמין אותך לנהל צוות פיתוח קטן - רק 3-4 אנשים, בשלט רחוק. עם כל הכבוד לטכנולוגיה, יש יתרון משמעותי לאנשים שנפגשים ומדברים, וגם ליכולת השליטה בצוותים (נשמע נורא דיקטטורי בטרמינולוגיה שלך, אבל ניהול מוצלח זה חלק לא מבוטל ביצירת טכנולוגיה מוצלחת וחברות מוצלחות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין של נסיון, בגרות ואופי. פרוייקט תוכנה עם צוות של 3 עד 20 עובדים אפשר לנהל טוב מאד בשלט רחוק, אפילו במדינות שונות ובלוחות זמנים שונים. בהנתן צוות בוגר (נפשית) ומנוסה (בעבודה מרחוק) ניהול צמוד מידי יכול להזיק יותר מלהועיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזכיר לי את ההתנגדות של קוראים לא מעטים לספר האלקטרוני. חסר להם המגע הישיר, ריח הדפים, העילעול הפיסי, - זה לא אותו דבר, לטעמם. אז לא. זה אותו דבר מלבד ההתמכרות להרגלים ישנים חסרי רלוונטיות. ה''יתרון המשמעותי'', שעליו אתה מדבר הוא גם כן סוג מיתוס כזה. אם נניח שמדובר בשיחות ועידה משוכללות, שבין השאר מדמות אולם ישיבות הכולל מצגות, שאלות ותשובות כולל התפרצויות לדברי עמיתים - אם זה לגיטימי בתוך הדינמיקה של השיח, ושזה כולל מגוון של צורות אינטרקציה מיידיות נוספות, נראה לי שהשליטה בצוותים והשיח לא נפגמים (אני יכול לשער גם כמה אופנים בהם הם משתפרים). נכון, אי אפשר יהיה להעיף כוס או כיסא על המנהל וגם יהיה בעייתי לדפוק את הראש בבר יחד אחרי שעות העבודה, אבל מלבד זה הכול שריר וקיים, כולל שיחות נפש פרטיות בהחלט. אשר לניסיון, אני יכול לצטט את אוסקר ווילד - שאמר כי ניסיון הוא השם שאנשים נותנים לשגיאות שלהם בעבר. אז אם אתה מתכוון למצב בהווה, שבו הדברים מוכרעים עדיין כמעט תמיד באמצעות המגע הישיר, האינטרקציה הישנה והטובה, אתה צודק. - אבל במבט עתידי, אין מניעה לדמות שאם כל מה שניתן להשיג בהתוועדות צפופה במקום עבודה - ניתן לעשות בשלט רחוק באופן לא פחות מהימן שהדברים אכן ישתנו. והם ישתנו כתהליך הכרחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שבאותו דיון על ספרים אלקטרוניים לא התנגד להם, אני מוכרח לציין שמגע ישיר עם מפתחים אחרים במיזמים שונים בהחלט תורם ליעילות הפיתוח. דרך אגב, אני לא סומך על שיחות שנעשות דרך מחשב (ובפרט: מחשב של העבודה) שיהיו פרטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ההבדל בין הניסיון האישי, הטנטטיבי, לבחינה עקרונית - שלוקחת בחשבון נתונים חדשים ומבט עתידי. ונדמה לי שעל התהייה שלך עניתי בתגובה הקודמת להפונז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, ''אין לי מושג אבל יש לי תיאוריה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שביום שבכל בית יהיה הולו-דק מושלם, זה ישנה את המצב, גם אם לא במאה אחוזים. עד אז הטיעונים העתידניים שלך עדיין לא מבוססים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשאלה האם איכות פגישות וידאו משתווה לאיכות פגישה פיזית, בפגישות של יותר משני משתתפים, יש הבחנה שמישהו בעבודתי הקודמת הבחין, ושכל אחד ששומע אותה אומר "וואלה", אבל לא חשב על זה בעצמו. פגישת וידאו שבה כל משתתף נמצא בתחנה משלו (אם זה בבית או במשרד) יכולות להיות טובות, ומנסיוני (שאני לא מייחס לו המון, אבל זה מה שיש לי) להתשוות בערך לפגישה פיזית. פגישות שבהן חלק מהמשתתפים יושבים יחד בחדר ישיבות, ואחד (או יותר) בבית, זה קטסטרופה: אלו שביחד הם בעולם משלהם, עם שיחות רקע והערות ביניים שהרחוק לא שומע, ובאופן כללי מסך רעש. המסקנה: אם כולם במשרד חוץ מאחד, אז בניגוד להרגל ולאינסטינקט, עדיף שגם אלו שבמשרד ישבו כל אחד בעמדה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לציין שלקרוא ל'יאהו' 'מקום עבודה מסורתי' זה די משעשע- כמעט כמו להניח שהאיסור, פרי יוזמתה של המנכ''לית שהתקבלה לעבודה בהריון, נועד לקדם הדרת נשים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מסורתי במובן של הסמכות והפוליטיקה, דהיינו בידי מי נתון הכוח. אשר למנכל''ית, המגדר וההיריון אינם ראייה לכוונה פמיניסטית. התוצאה של המהלך הזה הוא בהכרח הדרת נשים (לא רק). המנכל''ית במקרה זה מצייתת לקודים תרבותיים ומותנית על ידם כאילו הייתה מנכ''ל לכל דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי ידוע, כמובן, שבחירת אישה בהריון למנכ''ל של חברת-רשת היא מסממניה המובהקים של הפטריארכיה המסורתית. כן כן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |