 |
|
 |
||
|
||||
 |
"עזה היא החטא הקדמון שלנו. היא יתומת הסכסוך. היא רצועה מדברית זעירה, יבשה וצפופה כשכונת עוני ברזילאית, מחנה פליטים עצום וביתם של מיליון ורבע מגורשי ובורחי 48 וניניהם. ביליתי בה לא פחות מאשר בעוטף עזה וראיתי את ילדיה: רכים ונפחדים כילדי שדרות. מוכים משמיים פי כמה מהם. כמה שלא תפורמט עזה בפצצות חכמות ופוליטיקאים טיפשים, תמיד תשוב ותצוץ מן הגיבוי. עד היום שבו גם היא תחיה ככל האדם. כמה מעטים בעת האש הקולות הלא דיכטריים. יש קבוצה אמיצה בדרום שדורשת לדבר ויש איש נדיר כיצחק פרנקנטל שאומר: "כן, הם רצחו את אריק שלי, בני הבכור, וכן, צריך לשבת ולדבר עם הנהגת החמאס". אך מדינת הניצולים, מרגע שהוקמה, חיה עם אותה פנטזית שרדנים מופרכת על מכה אחת ניצחת. על "תנו לצהל לנצח" שישתיק את האחר לנצח. כאילו אפשרי הדבר. אם ידם של ביבי וברק ומנהיגי החמאס- ג'יהאד מן העבר ההוא, תהיה על וסת האש עד הקלפי, מסכנים יהיו תמיד תושבי הדרום, מסכנים העזתים. מסכנים נהיה כולנו. כי האש החורכת מבצרת רק את שלטונם של הפירומנים שאין להם כל ענין בפתרון או באופציה אחרת, זולת רקטות ופירמוט, חיסול ופלישה, כיפת ברזל צולעת, גראדים, סקאדים ופאג'רים, שאחריהם כיפת פלדה שאחריה כיפת טיטיניום כך עד קץ הימים או עד קץ החיים. תלוי מי יבוא קודם." יגאל סרנה על מבצע עמוד ענן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע ונפוץ הוא שהיחיד הפואטיקן המבקש לשורר את נפשו המעונה, נוטה לעיתים להציב את עצמו בדמות האומה כולה. חטאיה הם חטאיו, יהירותה הם יהירותו, מועקותיה עם מועקותיו. תמיד הנפש המעונה והמתייסרת הלוקחת על עצמה את צער העולם. זה זול, אבל אין זה בלתי לגיטימי. מה שחורה הוא שהמשורר גם נוטה לשכוח את מקומו, והוא מתחיל להשיא עצות פוליטיות קונקרטיות, מסקנות, תחזיות. זה עלוב כשזה בא מצד גדעון לוי, זה עצוב כשזה מצד דוד גרוסמן, וזה לא הרבה יותר מזה, במחילה, כשזה בא ממך. אם חשקה נפשך לדבק את מענתה בסוגיות פוליטיות דווקא, בשעה שיכולה הייתה לעשות זאת למשל בשמיים התכולים, באהבה, בציפור ובפנינת הים, זה לגמרי בסדר. זו הבחירה שלך. אבל בתור מושכלה פוליטית- זה לא מעניין. זה לא רלוונטי. זה אפילו קצת מכוער. ככלות הכל אדם איננו עם. לא יגאל סרנה. בטח לא אני וגם לא אתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעניין זה ענין של טעם. לא רלוונטי? בהחלט רלוונטי. כי אסור שישמע רק קול אחד של "ככה זה ולא אחרת" וכולנו נורשה לראות את הדברים אך ורק מבעד לכוונת הרובה או מתוך חדר האטום. ולגבי כיעור, הייתי אומר שזה מאפיין את מי שמגדיר את עצמו ליברל ומטיף לסמכותנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שנורשה ולא אני ארשה. מותר. לגמרי מותר. כשיהודה הלוי כתב את שיריו הוא חש את כיסופי העם. בעיניי זה יפה. למשל השיר עניין של הרגל. שיר נפלא, אלמלא הייתה בו יומרה ואמירה פוליטית. אני רק משתף אותך ברגשותיי. מצד אחד אני חש את הכאב שלך ומזדהה איתו, ומצד שני אני מרגיש שההזדהות הזו מושכת אותי למסקנות פוליטיות באופן לא רלוונטי. ההתנגשות הזו היא אשר מקוממת. בכל מקרה אני אכן מרגיש שמי שמבקש לגלם את המוסר הפרטי שלו במוסר המדינה..הוא..סוג של פשיסט. אתה פשיסט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. כמו שמתנגדי הכיבוש האלג'ירי בצרפת ומתנגדי מלחמת וויאטנם בארה''ב היו פשיסטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו רק היה המרחק מעזה לתל אביב כמו המרחק מסייגון לניו-יורק, היו כל בעיותינו ממוזערות בהתאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון אבל המרחק מסייגון לניו יורק בטל בשישים לעומת המרחק שלי מפשיזם או המרחק של dd מליברליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הפונז מגרד בראשו בייאוש בחפשו אחר מטריקה שבה ניתן להשוות את כל המרחקים הנ''ל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבט. מה שמקומם, לפחות אותי, אינו הדעה הפוליטית שלך. מה שמקומם הוא שאתה לא מסוגל לנמק אותה ברציונל פוליטי. לעיתים אתה מנמק אותה ברציונל מוסרני, ועל פי רוב אתה מנמק אותה ברגש. בכך אתה לא מביע עמדה פוליטית. אתה מביע עמדה מצפונית. אם אתה מסוגל להבחין בין העמדה המצפונית שלך לבין המציאות הפוליטית, כל מה שתגיד יהיה בסדר. שמאלני, ימני, לאומי, דתי זה לא משנה. אתה אומר, העמדה המצפונית שלי היא כזו, המציאות הפוליטית היא כזו, העמדה הפוליטית היא העמדה המצפונית שלי בתוך הכרת המציאות הפוליטית. אבל אם אתה מזהה את העמדה המצפונית שלך עם המציאות הפוליטית, אתה הופך להיות סוג של פשיסט. בהבדל קטן. אצל הפשיסט העמדה המצפונית מתבטלת בתוך המציאות הפוליטית, וכאן המציאות הפוליטית מתבטלת ומזדהה בתוך העמדה המצפונית. לכן אני שואל. אתה מסוגל להכיר בכך שקיימת מציאות נפרדת מן העמדה המצפונית שלך? האם אתה מסוגל להתחשב בה. אם אתה לא מסוגל, אתה סוג של פשיסט. אם אתה כן מסוגל ובכל זאת אתה עושה את זה, אז אתה עושה דבר מאד מכוער ואגיד לך למה. כי אתה מאציל על עצמך על הרכיב המוסרי של העמדה המצפונית, ואתה פוטר את עצמך מן האחריות הפוליטית של קבלת המציאות. אותה מן הסתם אתה מטיל עליי, על אחרים. רק לא על עצמך. אני רוצה לומר לך שזה דבר מכוער לעשותו. רק אנשים מאד מאד מכוערים עושים דבר כזה. אבל אני לא חושב שאתה מכוער. לכן אני חושב שאתה סוג של פשיסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי dd אבל הגישה שלך מתנשאת. ארז מנמק את דבריו באופן ראציונלי למדי. האי ראציונליות שלך נובעת מאי היכולת להבין את הראציונליות של דברים שאינם תואמים את השקפותיך.כמו שהסובייטים היו כולאים את מתנגדיהם בבית חולים לחולי נפש, כי מי שמתנגד לקומוניזם הוא בהכרח חולה נפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסובייטים באמת היו אנשים רעים. מה שמרקס עשה בשעתו, הוא לקח את האופיום מן ההמונים. הוא לקח מהם את האופיום ונתן להם הירואין. זה לא פלא שהפשיזם צמח מן השמאל. הפשיזם יותר מכפי שהוא תופעה פוליטית, הוא תופעה אנושית. כשאדם מידבק באידיאולוגיה כדי כך שהוא מפסיק להבחין מתוכה את עצמו, הוא אדם פנאט. אף אחד לא מחוסן מפני זה. לא משנה מהן דעותיו של אדם, משנה כשהוא מפסיק להתחשב במציאות. זה שנעשה חזון נפרץ שאנשים מייחסים פשיזם לכל אדם בעל דעות לאומיות, צריך לבחון את זה בדיון מושכל. מי שחושב שבכך שהוא יאמץ עמדות יוניות וידבק בהן, הוא מחסן את עצמו מפני הפשיזם- ראוי שיבדוק האם הוא אינו מרמה את עצמו. לא אותי. אני ממילא לא מאמין. אני לא באמת מתרשם. את עצמו. אני מוכרח לומר שבאופן מוזר אני מרגיש שדווקא הגישה של ארז היא הגישה המתנשאת. הוא בן אור. אני בן חושך. הוא מוסרי, אני לא מוסרי. שיהיה. בסופו של יום כל אחד מכיר את עצמו. אני שב ואומר, כל עמדה פוליטית שמנומקת במישור פוליטי, לא משנה על איזו אידיאולוגיה היא מבוססת, היא עמדה ראויה. כל עמדה מצפונית גם היא עמדה ראויה אבל היא אינה רלוונטית לדיון פוליטי. עליך לראות שכאשר אתה מנמק את דעותיך הפוליטיות במוסר שנקרא לו מוסר אנטי כיבוש, אתה לא שונה ממי שמנמק את זכותו על הארץ בהבטחה אלוהית. אתה רק מעמיד מוסר כנגד מוסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מי בספרו ובאידאולוגיה שלו הפריד את המוסר מהפוליטיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהוא מתכוון להיטלר. אבל אני לא חושב שזה נכון. עד כמה שאני מכיר היטלר לא בז למוסר. אלא שהוא בז ל''מוסר היהודי'' ובכך אימץ את התובנה של ניטשה. רומא הכניעה את יהודה, אך נכנעה למוסר היהודי כשקיבלה על עצמה את הנצרות. כפי שאני מכיר היטלר ביקש לחייב את המוסר, מוסר חדש, ארי, אמיץ, לוחם, הירואי, אודיניסטי ולמעשה הוא ראה בכך ממד עיקרי בתוך המלחמה. מלחמה לא רק ביהודים אלא ביהדות. ברוח היהדות ובכל מה שהיא מסמלת. בכל מקרה אני לא מפריד את המוסר מן הפוליטיקה. להפך, אני מתכלל אותו בתוכה. כל עמדה מצפונית, מוסרית, אידיאולוגית יכולה להשתלב במרחב הפוליטי ולהפוך לעמדה פוליטית כשהיא מקבלת על עצמה את המציאות הפוליטית, או כופרת בה. אבל היא לא יכולה להתעלם ממנה. למשל יבוא ויאמר העמדה המצפונית שלי היא לא לכבוש עם אחר. ממנה יוצא שאני מבקש לקיים הסדרים פוליטיים כאלה ואחרים. אני מחייב את העמדה המצפונית בתוך המציאות הפוליטית. ייכנס וישא בעול של ההסדרים הפוליטיים שאותם הוא מבקש לקיים בשם המצפון. לגמרי בסדר. אבל. לא יכול יהיה לבוא ולומר שבשם המוסר והמצפון הוא מביא שלום. כי שלום איננו ייצוג של עמדה מצפונית. שלום הוא ייצוג של מצב פוליטי. כשיבין את ההשלכות ויישא בעול, ממילא יצטרפו בצד השיקולים המוסריים שיקולים נוספים. למשל. יכול להיות שעמדותיו הפוליטיות המבוססות על עמדתו המצפונית, לא תבאנה שלום. יכול להיות שעקב כך תפרוץ מלחמה גדולה וימותו הרבה אנשים. בוא נדון בזה. זה דיון פוליטי. אם הוא מתכוון רק לנפנף בעמדתו המצפונית ללא נכונות לשאת בעול, זה יכול להתאים לדיון תיאורטי, רעיוני, אידיאולוגי. אבל לא פוליטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי "מאו צה טונג" בצחוק, אחרי הכל גם הוא כתב ספר ובו הוא הגדיר מהו המוסר לדעתו. ידעתי שהוא מתכוון להיטלר ולספר מיין קמפף. הייתי כותב פה מה דעתי על מוסר ביחסים בין קהילות (אין מוסר כזה, מוסר זו אמנה חברתית בתוך הקהילה פנימה, ביחסים בין קהילות יש רק מאבקי כוח כפופים לאילוצים חיצוניים). אבל לא אכתוב: אני עייף ומצפה לסירנה באמצע הלילה, לכן הולך לישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לזה בדיוק. היטלר דוחה את ההדיינות והפשרה בין האנשים כמוסר מנוון. לא רק היטלר. זהו חלק מהפאשיזם. המלחמה כערך בה הגבר מגיע לשיא ביטויו- קראתי את הדברים הללו גם אצל אפי איתם . אתה מצייר אותי כמטומטם. תקוע לו במוסר שלו בעוד האחרים רוצים להשמידו. מי שאיננו ריאלי הוא אתה. קודם כל בגלל שאתה מזלזל במה שאחרים אומרים ומבטל את זה מראש כתמימות ושטויות בלי לנסות לברר על מה הם מדברים. במידה רבה השתמשנו ואנחנו משתמשים הרבה בשואה כדי להראות שאנחנו פטורים ממסגרות מוסריות. אז לידיעתך, אנחנו משלמים מחיר בין לאומי כבד על הדרך הזאת. מחיר כבד בחוגים מתרחבים והולכים במערב וגם בקרב שכבות אינטלקטואליות הדקות יחסית בעולם השלישי. הדרך "שלכם" להתייחס אליהם? "שמאלנים יפי נפש, אנטישמים, ממשיכי האנטישמיות ושנאת ישראל לדורותיה. תפיסה והתייחסות ממש אבל ממש ריאלית, ראציונלית וכו'. יש בה הכל חוץ מריאליות וראציונליות. לנהל עשרות שנים את מלחמת שלום ההתנחלויות? זאת ריאליות. תהנה dd . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איציק. קודם כל אני שמח שהחלטת להיכנס לעובי הקורה, כיוון שעל פי רוב הסתפקת אולי בעיקר הייתי אומר, הערות ביניים. כך נדמה לי. פרט לכך אני יודע שנסחפתי לא פעם בהתקפות אישיות ואני שמח שאתה מעמיד אותי במקומי. פרט לכך אינני חושב שאתה מטומטם אלא שאני חושב שאתה לא מנמק דבר בעניינו. ביקורת על תופעות פשיסטיות, כוחניות, היהירות של אריה אלדר והשני מה שמו שהם מצהירים בלי בושה - בלי נאמנות אין אזרחות, זה מגעיל גם אותי. זה דבר אחד. הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא דבר אחר. לומר שאנחנו משלמים בינ''ל כבד- זה כבר נימוק ענייני. אם תוכל להרחיב אותו ולהוסיף נימוקים ענייניים נוספים הקשורים בפוליטיקה בינ''ל, נוכל לעשות סדר בדברים. ולפתח דיון. בהיבטים ההיסטוריים, הפילוסופיים של הסכסוך, אבל גם בהיבטים הפוליטיים שלו. אם תרים את הכפפה ואולי תנסה ככה לרכז את הטיעונים שלך בצורה מסודרת, אני מאד אשמח. אולי תגלה שאני גם מסכים איתך בדברים רבים. גם אם לא נסכים זה בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתייחס לסכסוך הישראלי פלסטינאי: המחיר הבין לאומי המוסרי שבחוגים מסויימים נגרר להשגות על הלגיטימיות שלנו הוא רק מרכיב אחד. מחיר אחר הוא הארוזיה המתמשכת בדמוקרטיה שלנו. ב- 20 השנים הראשונות, הדמוקרטיה שלנו היתה די בעייתית, אבל היא היתה במגמת שיפור והעמקה. אחרי ששת הימים הדמוקרטיה בקרב האזרחים העמיקה אבל החלה ארוזיה בגלל הלא אזרחים הרבים שצורפו לתחום השליטה שלנו והעובדה שחלק מהאזרחים אינם יהודים. אינני חושב שאפשר לקיים כאן דמוקרטיה אתונאית אימפריאלית. לי חשוב שהמדינה שאני חי בה תהיה דמוקרטית; אם מדברים על אינטרסים ולא אידאולוגיות: זהו אחד האינטרסים החשובים אצלי. זה מתחבר אצלי למלחמה המתמדת שיוצר מפעל ההתנחלויות. ממש לא משנה אם הפלסטינאים רוצים הסכם או לא-המפעל הדינמי הזה שכל הזמן גדל, ולמעשה הוא האינטרס המרכזי של השלטון אצלנו, משאיר להם שתי אופציות בהנחה שרבים אינם מקבלים, שמה שהם רוצים היא מדינה עצמאית בגבולות הקו הירוק. שתי האופציות הן או כניעה או מלחמה. אם ההתנחלות היתה מצב סטטי-אולי היתה להם אופציה שלישית, אבל ההתנחלות היא דינמית. אני מניח שיש הרבה דברים שאנחנו מסכימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה איציק. ברגע שאתה הופך להיות גורם בינ"ל, אתה מתחיל לשלם מחיר בינ"ל. אתה עדיין מתייחס לתחום המוסרי, לשיח הציבורי, לדה לגיטימציה. אנחנו משלמים מחיר בינ"ל מוסרי. מותר לחוגים מסויימים לפקפק בלגיטימציה של שהותנו פה, ושל קיומנו בכלל. למעשה אני לא רואה מתי העולם כולו העניק לנו לגיטימציה. באותו שבו הכרזנו על עצמאות מתוקף החלטת הארגון הקרוי האומות המאוחדות, הראו לך כל תושבי האזור שבעיניהם השהות שלך פה אינה לגיטימית. גם עצם הקיום שלך אינו לגיטימי. למעשה כך הוא עד היום. רוב תושבי האזור חושבים שלא מגיע לך לחיות פה. יותר מכולם- הפרטנרים המייצגים את העם הפלסטיני. בהצהרה רשמית איציק. בהצהרה רשמית. כבר הביאה כאן הדרקונית את סעיף האמנה הקורא להשמדת ישראל. שיש לו מקבילה באמנת החמאס. זו הצהרת היסוד שלהם. האם יש עוד אומה, עם, שבהצהרת היסוד שלו קורא לחיסולה של עם, מדינה אחרת? זה בסדר. מותר להם. לא נתרגש יותר מדי, אבל גם ככה מוסר הוא מושג סובייקטיבי ויחסי. כשהוא נכנס לקונטקסט הבינ"ל הוא מאבד את משמעותו כמעט כליל. זה מעין מנגנון של דחיקה לשוליים. התחרות של עמים ושל מדינות אחר עושר שגשוג שפע משאבים ויתר מרכיבים של עוצמה, היא כה עזה, שהנימוקים המוסריים הופכים להיות רציונליזציות. אף אחד לא עשה שיקול מוסרי כשהוא חילק לעמים הערביים את אדמותיהם הרחבות, לעם האמריקאי את היבשת ולעם הבריטי את כל היבשות שכבש. יש נורמות בינ"ל, יש משפט בינ"ל יש לכל אלה מעמד. אבל הם בבחינת תמרור במקום שאין בו משטרה. אתה רוצה תחצה. אתה רוצה תעצור. אתה רוצה- תעמיד פנים שאתה עוצר, אבל בעצם תיסע. "המוסר הבינ"ל" הוא משפיע. כמו שתמרור משפיע גם כשאתה יודע שאין אכיפה. שים לב שבמדינה השכנה נרצחו כארבעים אלף איש תוך פחות משנתיים. מי בשם המוסר הבינ"ל מרשה לדבר כזה לקרות. כמה אוגדות יש למוסר הבינ"ל? אם אתה מתכוון למוסר שלך בעיני עצמך, אתה רוצה שהעם שלך והמדינה שלך יתנהגו או ישאפו להתנהג על פי ערכים כאלה ואחרים, זה דבר אחד. זה לא מוסר בינ"ל, אלא זה המוסר שלך כלפי עצמך. אם אנחנו מדברים על פוליטיקה בינ"ל שמשתמשת בשיח של מוסר. כן. צא והשתתף בפוליטיקה הבינ"ל להגן על עצמך. אבל אל תגיד שזה מוסר בינ"ל. זוהי פוליטיקה בינ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן דינמיקה היסטורית. באנו לכאן לפני 130 שנה והתחלנו לאט לאט להשתלט על הארץ בהיותנו מלומדים יותר ובעלי השפעה רבה יותר. השיחות בין בן גוריון ומוסא עלאמי נותנות הצצה לתהליך.בשלב מסויים האמנות השונות מבטאות את התפיסה הזאת שיש כאן משחק סכום 0. היום מבחינת חלק מאיתנו באגף הימני זהו עדיין משחק סכום 0. אצל הפלסטינאים זה כבר איננו משחק סכום 0. בפתאח באופן מוצהר. בחמאס זה עדין בתחילתו אבל כבר יש ניצנים- אפשר היה להבחין בזה אצל אחמד יאסין. אני חושד שזו היתה הסיבה לחיסולו- הוא הרי לא היה פצצה מתקתקת. אף פעם לא אמרתי שיש דבר כזה מוסר בין לאומי כמושג מופשט. ישנה תפיסה שיש לה היבטים פוליטיים בהיות דעת הקהל במערב בעלת ביטוי פוליטי, שלהיבטים מוסריים מסויימים אלה יש חשיבות.בשבילי לחברה ולמדינה בה אני חי יש חשיבות לא רק להשרדות דרוויניסטית ואין ממש חשיבות למה שאלוהים ציווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדבריך "האמנות השונות מבטאות את התפישה שיש כאן משחק סכום אפס". מצד אחד אמנה שמתחייבת לשוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומין- היא האמנה של הקהילה שאינה מוכנה לפשרה. מצד שני אמנה שקובעת כי פלסטין היא יחידה טריטוריאלית אינטגרלית ובלתי ניתנת לחלוקה. וגם קובעת- לא 1967, אלא 1917. ומוסיפה שהדרך היחידה לשחרור פלסטין היא מאבק מזויין, היהודים אינם עם בעל אישיות, דחיית כל הפתרונות שאינם שחרור פלסטין בשלמותה, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה.. היא האמנה של הקהילה המתפשרת. הבנתי אותך נכון? ואת זה אתה מנמק כי היו לך עיניים חדות לראות ניצנים של פשרה אצל אחמד יאסין, וגם שמעת את הפת"ח מצהיר שבשבילו הסכסוך הוא לא סכום אפס. להבדיל מן הישראלים שבחרו שוב ושוב ממשלות על אג'נדה של לא לשלום. הבנתי אותך נכון? תוכל להדגים או להסביר איפה זיהית ניצנים של פשרה אצל אחמד יאסין, או להציג לקט כלשהו של הצהרות פשרניות של הפתח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זה לא פלא שהפשיזם צמח מן השמאל.'' באותה מידה אתה יכול להגיד שהנאו-קונסרבטיבים של מימשל בוש בא מהשמאל כי אנשיו היו ליברלים מאוכזבים. צריך מידה גדושה של חוצפה כדי להאשים את השמאל בתחלואי הימין. אני לא חושב שיש יותר מסוג אחד של מוסר כשם שאין יותר מסוג אחד של היגיון. מי שחושב שרק לו מגיעה כל הארץ בגלל הדת או ההיסטוריה תוך כדי התעלמות מהמצב העכשווי הפרקטי אינו יכול להיקרא אדם מוסרי או אדם בעל עמדה מוסרית. היתה כאן פעם עמדה כזו שראתה בכל התפיסות דבר שווה ובחנה אותן רק מההיבט הטכני שלהן. עמדה כזו היא מופרכת מהיסוד. ואי אפשר לנתק מוסר מהמצב בשטח ולטעון שמי שאינו נוהג כך הוא לא מציאותי. הענין המוסרי הוא חלק בלתי נפרד מהמצב הפוליטי הסבוך בו אנחנו נמצאים וההתעלמות ממנו מובילה אותנו לתשלום מחיר מדיני, בטחוני וחברתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |