בתשובה לאיציק ש., 18/11/12 22:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדבריך "האמנות השונות מבטאות את התפישה שיש כאן משחק סכום אפס". מצד אחד אמנה שמתחייבת לשוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומין- היא האמנה של הקהילה שאינה מוכנה לפשרה. מצד שני אמנה שקובעת כי פלסטין היא יחידה טריטוריאלית אינטגרלית ובלתי ניתנת לחלוקה. וגם קובעת- לא 1967, אלא 1917. ומוסיפה שהדרך היחידה לשחרור פלסטין היא מאבק מזויין, היהודים אינם עם בעל אישיות, דחיית כל הפתרונות שאינם שחרור פלסטין בשלמותה, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה.. היא האמנה של הקהילה המתפשרת. הבנתי אותך נכון? ואת זה אתה מנמק כי היו לך עיניים חדות לראות ניצנים של פשרה אצל אחמד יאסין, וגם שמעת את הפת"ח מצהיר שבשבילו הסכסוך הוא לא סכום אפס. להבדיל מן הישראלים שבחרו שוב ושוב ממשלות על אג'נדה של לא לשלום. הבנתי אותך נכון? תוכל להדגים או להסביר איפה זיהית ניצנים של פשרה אצל אחמד יאסין, או להציג לקט כלשהו של הצהרות פשרניות של הפתח? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |