בתשובה לeasy, 21/10/12 9:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האבטלה בסקוטלנד היא 8.2% ביחס לממוצע של 8.1% בבריטניה (2012). בסופו של דבר אם סקוטלנד תפרד מבריטניה זה לא יהיה בגלל השיקול הכלכלי אלא בגלל רגשות לאומיים של הסקוטים. נכון שסקוטלנד קצת יותר עשירה מאנגליה בגלל הנפט והגז ונכון שסקוטלנד ככל הנראה תקטין מאוד את התקציב הצבאי שלה ביחס לבריטניה ותוכל לחסוך כך בהוצאות. מצד שני גם כך בריטניה משקיעה בתושב הסקוטי קצת יותר מאשר בתושב האנגלי ולא ברור בכלל איזה דרוג אשראי תקבל סקוטלנד בנפרד מבריטניה בעלת הטריפל-A. שיקול יותר חשוב לטובת ההפרדות הוא השיקול הכלל-אירופי. אם סקוטלנד העצמאית תוכל להגדיל את מעורבותה בשוק המשותף זה עשוי לפצות במידת מה על הניתוק מאנגליה. נכון שהעיתוי כרגע הוא הכי פחות מוצלח שיכול להיות מבחינה זו, אבל כשרוצים משהו מסיבות בלתי רציונליות נאחזים בכל קנה סוף רציונלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך לזכור שלאנגלה יש חוב חיצוני של 500 אחוז. כשהרעל ישפיע היא תהיה במצב לא נעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוב החיצוני (390% לפי הדודה ויקי) לא שייך רק למדינה, אלא גם לתושבים בה, לכן אם סקוטלנד תיפרד, יכול מאוד להיות שהיא תירש חוב זהה או אף גדול יותר (במונחי תל"ג). החוב הציבורי של אנגליה עומד על כ82% תמ"ג, בדומה לישראל. חוץ מזה, מדובר בחוב "ברוטו" שאינו מתייחס לחובות בהם מחזיקים תושבי האי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה, בינתיים לא מצאתי מה החוב החיצוני של סקוטלנד. בכל מקרה, שוקי טען שאנגליה היא מדינת רווחה עם דירוג טריפל A. מה שאני אומר הוא שכשבנקים יתחילו לקרוס זה ישתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא סביר שתצליח למצא יותר מניחוש מושכל לחוב הזה. כדי לדעת מה החוב החיצוני של סקוטלנד, אתה צריך לקחת את החוב החיצוני של אנגליה ולנסות לשייך אותו לבעלים שלו. גם אם היית יכול לעשות את זה, היית צריך לקבוע עבור כל בעל חוב האם הוא סקוטי או לא, או יותר נכון באיזה צד של הגבול הוא יבחר לחיות אחרי החלוקה. סקוטי שעובד בסיטי ? חברה משותפת לסקוטי ווולשי ? וכאמור כל זה לא משנה, כי מדובר בחוב ברוטו, יכול להיות שעל כל שקל של חוב יש שקל וחצי בזכות. אנשים מייחסים חשיבות גדולה מדי לפיסות נייר עם דיוקנאות של אנשים מתים. בנקים לא קורסים סתם ככה והבסיס לכלכלה הבריטית זה הסחורות והשירותים שהיא מספקת. אין סיבה שזה ישתנה מהותית בטווח הזמן הקצר, כל הקריסות הכלכליות (של מדינות) שראינו עד כה נבעו מבעיה אמיתית במשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הייתה הבעיה האמתית של המשק האמריקאי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיה מבנית אחת שהתפתחה מאז שנות השמונים היתה התנפחות המגזר הפיננסי, גם בפני עצמו וגם כטפיל בתוך התאגידים התעשייתיים (זרוע המימון של GM הזרוע הפיננסית של GE וכן הלאה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה אמיתי יותר מחוב חיצוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוב חיצוני נטו זו בעיה אמיתית, אבל זה לא הנתון שהוצג כאן (ובאופן כללי זה נתון שקשה להשיג). הבעיה של המשק האמריקאי1 שהתחילה את הגל הנוכחי היתה חלוקה מוגזמת של אשראי למגורים, במעין גיבוי ממשלתי, לאנשים שברור שאין להם את האפשרות הלחזיר אותו ומבלי שיאלצו להעמיד ערבויות כנגדו מלבד הנכס. באופן כללי, עודף כסף זול במערכת שדחף את מחירי הדיור למעלה. משם זה התרחב לאגרות חוב, ביטוח נגד חדלות פרעון ושאר משחקים פיננסיים שמוטטו כמה ענקים. זה בעיקרו מאחורינו ומהווה בעיה קטנה ביחס לשתי הבעיות הגדולות (לטווח ארוך) של ארה"ב: הגרעון הממשלתי והגרעון המסחרי. ארה"ב הפכה ליבואנית נטו, היא חיה מעבר לאמצעים שלה. יתרה מזאת, גם הממשלה מוציאה יותר משהיא מכניסה. במובן מסויים זו תוצאה של עלייתה של סין והמעמד המיוחד של הדולר, אבל זה לא יחזיק מעמד לנצח. ארה"ב תאלץ לתקן את המצב או לחוות משבר כלכלי קשה, אם כי לא בהכרח בזמן הקרוב. 1 המשק האמריקאי לא קרס, גם לא קרוב לכך. הוא חווה מיתון, אבל הבעיות שלו קטנות ביחס לכמה מדינות באירופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם חוב חיצוני נטו מדבר על דיוקנאות של אנשים מתים אז אני לא מבין מה הטענה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידע כללי: לפי ויקיפדיה הNet international investment position הוא 14%-, לא נורא. אז מצבם הרבה פחות גרוע משחשבתי אבל הם עדיין בבעיות קשות. צריך לזכור שבארה"ב בנקים קרסו עקב חובות בתוך אמריקה כשהחוב הפנימי נטו היה 0. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוב חיצוני נטו יכול להיות מסוכן או לא למדינה, תלוי בבעלי החוב ובערבויות כנגדו. באופן כללי, בעיות פנימיות אפשר לפתור ע''י שינוי חוקי המשחק, אבל חוב חיצוני יכול למנוע מהמדינה לגייס או אפילו ''לגלגל'' חובות, לפגוע ביבוא ולהעביר אמצעי יצור וידע מהמדינה או מבעלות אזרחיה. נכון, גם חוב חיצוני הוא אסופת דיוקנאות, אבל חוב כזה נוצר בד''כ ע''י משק לא בריא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם בתור שלם אבל תפקיד שאינו נופל בחשיבותו1 הבעיה הבסיסית של כל משק מודרני היא שאנשים לא אוהבים עבודות שחורות לכן צריך שיטה שתשכנע אותם לעשות זאת (או לחילופין להסתדר בלי) הבעיה השניה שגם בעבודות אחרות אנשים לא ששים לעבוד מצד שני אנשים דווקא כן אוהבים שררה ורמת חיים גבוהה. לאירופה המערבית (ובפרט בריטניה) ארה"ב וישראל יש מספר בעיות משותפות 1) בתי הספר מכוונים למקצועות אקדמיים שזה מה שסטף ורטהיימר תמיד מתלונן עליו שבסופו של דבר יש המון עורכי דין ומעט פועלים. 2) כסף הוא כח. לדוגמה אם אתה רוצה לבנות בית ספר אתה צריך כסף. ופה מונחת התמיהה שלי למה אתה לא מחשיב בעיות פיננסיות כבעיות אמיתיות. 3) יש עידוד של צריכה. לאירופה מתווספת הבעיה של הזדקנות האזרחים (ולכן לאנשים יותר קשה לעבוד בעבודות שחורות) שקיימת גם בארה"ב אבל פחות. ובארה"ב יש עוד אוסף של בעיות 1) התרבות שלהם מעודדת צבירת כסף. 2) המשאבים(לדוגמא נפט) מצויים בידיהם של יחסית מעטים. 3) הארץ שלהם בנויה ככה שפעולות בסיסיות (כמו גידול עגביה והבאתה ללקוח) דורשת המון משאבים. עכשיו ברור שניתן לשנות את החוקים (אני מציע שגלידה תפתח שרירים, בסופו של דבר לא תמיד יש זמן לחדר כושר) אבל זה אומר שהמון אנשים יאבדו מכוחם ונוחותם (דבר שלא ישמח אותם) ולא בטוח שתצליח לשמור על יחסי הכח. __________ 1 ציטוט מהזיכרון, כנראה לא מדויק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שאתה מתאר (חלוקת אשראי למגורים למי שברור שלא יחזיר אותו) לא נולדה בחלל ריק. היא התנפחה על רקע מערכת פיננסית שהתחילה להפריז בשנות השמונים1 ואשר בעשור הקודם הפכה לגרוטסקה מופרעת כמו שרק האמריקאים יודעים לייצר. המרדף של הגופים הפיננסיים אחר תשואת יתר איפשר למכור להם אג"ח עשויים מחבילות של משכנתאות שעיקרן זבל בדרוג מצוץ מהאצבע. הביקוש הגבוה למוצר הפיננסי דחף את ספקי חומר הגלם שלו (הבנקים למשכנתאות) לרדוף אחרי ההומלסים שגרים מתחת לגשר כי הבנקים רק גזרו קופון ולא היתה להם שום אחריות על חבילות המשכנתאות שגולגלו הלאה. בשלב מסוים המתווכים (גולדמן זקס) ראו שההצע מתקשה לספק את הביקוש למוצר הפיננסי והם התחילו לייצר אותו יש מאין (בלי משכנתא ספציפית מאחוריו). טריליוני דולרים של פסולת רעילה2 איימו למוטט את המערכת הפיננסית העולמית. כדי להציל את העולם מחזרה לימי הביניים הממשל האמריקאי הזרים למוסדות פיננסיים יותר מטריליון דולר3. הבנק המרכזי הוסיף להוריד את הריביות לטווח ארוך ע"י רכישת אג"ח והזרמה של טריליון דולר נוספים בשנתיים האחרונות גם אחרי שהמשבר הפיננסי הסתיים. ההזרמה האדירה עברה לכאורה בשקט - בלי לייצר אינפלציה או בעיות פרמננטיות אחרות. למעשה זהו ניסוי אדיר בהנדסת שווקים שתוצאותיו עדיין לא ידועות. מה שבטוח הוא שהפנסיה של הדור הנוכחי תפגע קשות: כאשר הרבית לטווח ארוך כל כך נמוכה מובטח שהחסכון לטווח ארוך לא ירויח. זו פחית ענקית שמוסיפים לבעוט בה במורד הכביש. האפשרויות הן או אינפלציה וריביות הולכות ועולות שישחקו עד דק את החסכון הפנסיוני או סטגנציה, אבטלה גבוהה ופשע הולך וגובר. נראה שברננקי בחר באפשרות הראשונה- הוא ימשיך להדפיס דולרים עד שיגמרו העצים4. 1 תוארה בספר פוקר שקרנים 2 נכסים פיננסים מגובים באופן ישיר או עקיף על ידי משכנתאות 3 גם על ידי רכישות של נכסים מגובי משכנתאות וגם ע"י חילוץ ישיר של מוסדות פיננסיים. 4 תאור ציורי שהזכויות עליו למשקיע והפרשן הכלכלי ג'ים רוג'רס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4 שזה מפתיע בהתחשב בכך שדולרים מדפיסים על כותנה :^) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שהשטרות במחזור הם חלק זעום מהגידול בכמות הכסף, כך ש''הדפסת'' כסף כלל לא כרוכה בהוספת משמרות למכונות הדפוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאנשי הפיננסים יש נטיה לראות את הבעיה שלהם כמרכזית מאוד, בין היתר בגלל המספרים האסטרונומיים שמתגלגלים שם. זה טבעי לחלוטין, אבל כמשקיף מהצד אני יכול לשאול עד כמה הם באמת חשובים ? אם יקרסו ככה וככה גופים, וימחק חוב של טריליוני דולרים, מי ישלם את המחיר בסוף ? נניח שהאייל מחליט על מדיניות חדשה, על כל תגובה ישולם לכותב סכום צנוע של מליון דולר, רטרואקטיבית מיום הקמתו. כדי לממן את זה, דמי מנוי בסך כמה שנדרש יגבו מכל הקוראים, באופן שוויוני. מייד מסתבר שיש כאן חובות וזכויות לאנשים שונים בטריליוני דולרים, וחלקם לא ברי פרעון. מה עושים ? מבקשים סיוע מהממשל האמריקאי, הרי יש כאן חוב שגדול מהתל"ג של המזרח התיכון, הנה יצרנו יש מאין בעיה גדולה מזו שנדרשה למערכת הפיננסית עשורים לייצר. הכלכלה העולמית בסכנה. כל אחד יכול לכתוב מספרים גדולים על פיסות נייר קטנות, העובדה שזה נעשה ע"י חברות גדולות לא צריכה להרשים אותנו יתר על המידה. אז מי ישלם את המחיר ? אם קורס בנק בארה"ב, עד סכום מסויים (די גבוה) הכסף מבוטח ע"י הממשל, לכן המפסידים הם העשירים שמחזיקים שם סכומים גדולים והממשל. אם קורסת חברה פיננסית, המפסידים הם בעלי המניות ובעלי החוב. למעשה לממשל יש אינטרס אמיתי להגן רק על פיקדונות הבנקים (הם מחוייבים לכך וזה גם מה שמכניס אמון במערכת הבנקאות האמריקאית) והפנסיה. מה שיעור ההפסדים לאזרח הפשוט מהקריסה הזו ? מעבר לאמור, קריסה של חלקים מהתעשיה וצימצום המערכת הפיננסית זה לא בהכרח דבר רע, וברובו כולל השמדה הדדית של אותם פתקים ממקודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מודע לזה שלאף ממשלה בעולם אין ולא היה גרוש על התחת? כשאתה אומר "הממשל יכסה את ההפסדים" הפרוש של זה הוא שהאזרח הפשוט יכסה את ההפסדים דרך מיסים ו/או אינפלציה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שמורה שלי נהג לומר - נכון, אבל לא בשאלה הזאת. בסוף 2008 היתה סכנה ליציבות המערכת הפיננסית העולמית כולה, סכנה שאילו היתה מתממשת היתה מחזירה אותנו לימי הביניים. הסכנה היתה כפולה- מחנק אשראי בטווח המיידי : בנקים חששו להעמיד אשראי אוברנייט לבנקים אחרים שמא הללו יקרסו אוברנייט. וחדלות פרעון בטווח הקצר : גוף פיננסי א' מחזיק פסולת רעילה ברמה שאלמלא "יצירתיות חשבונאית" היתה פוערת בור עצום בהונו העצמי ובעצם מחייבת אותו לקרוס. הפעלת CDS על קריסתו תערער את יציבותם של גופים פיננסיים ב' עד ח'. אם הללו יקרסו כל המערכת הפיננסית הגלובלית תעצור בבלימת חירום. אם גוף בסדר גודל של AIG היה קורס זה היה זעזוע שהמערכת הפיננסית הגלובלית לא הייתה יכולה לעכל. לכן הקונספציה של "גדול מכדי ליפול" היתה מחויבת המציאות. אלמלא היה הממשל האמריקאי נחלץ בהחלטיות להצלתם של AIG פאני ופרדי איש אינו יודע היכן זה היה מסתיים. יתכן שבאובדן אמון גלובלי וריצה על הבנקים מסביב לגלובוס. זה סיכון שאי אפשר לקחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום אסון פיננסי לא היה מחזיר אותנו לימי הביניים. הידע לא נעלם, כושר הייצור לא נמוג, וגם אם AIG היה קורס, מפעלים היו ממשיכים לעבוד גם למחרת. אף אחד לא היה מחליף את הרכב בסוס ואת האנטיביוטיקה במשחה ממקור לא ברור בגלל קריסה של גוף פיננסי כזה או אחר. אני מסכים שחשוב מאוד למנוע מצב של ריצה אל הכסף, וכאמור הפקדונות בבנקים זה מהדברים המעטים שהממשל חייב היה לשמור עליו, אבל הצלה של AIG הוציאה במהבוץ גם הרבה גופים לא קשורים אחרים, שגזרו קופון נאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ימי הביניים פיננסיים, ואף אחד לא מעוניין בזה. אני לא מצליח לתאר לי איך ניתן יהיה לבצע עסקת יבוא רגילה כאשר אתה לא סומך על בנקים זרים ועל ה letter of credit שלהם כפועל יוצא. בימים הראשונים המפעלים עוד יעבדו אבל מה אחר כך? כרגיל כל מיני טרמפיסטים גזרו קופון. המערכת נותרה מסואבת. אבל לפחות יצא מזה הקפדה על הלימות הון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעשה שימוש בבנקים שמטעמים רגולטוריים לא יכולים להחשף למסמכים רעילים, או שיקום בנק תעשייתי בשם מזומנים בע"מ, שלא נותן ריבית, לא מלווה כספים, אלא רק מחזיק כספים בנאמנות, עד להעברתם לבעלים החדש. פתאום תעשיינים יתחילו לשאול את עצמם "לאן בעצם הולך הכסף שאני חושב ששוכב בעו"ש ?" וימטירו על הבנק מספר דומה של שאלות לזה שהומטרו עליהם בשעה שהם קיבלו קו אשראי וכו'. להבדיל מהרושם שנוצר, לא כל הבנקים בעולם ניסו את מזלם בכתיבת ניירת שמתנהגת כמו רולטה רוסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהא, אני לא יכול לתאר לעצמי את הבוקה ומבולקה עד ש''יעשה שימוש'' וגם אחר כך. זה בדיוק התרחיש שברננקה היה מוכן לשלם כל מחיר כדי להמנע ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצלה של AIG - וגופים פיננסיים אחרים - רק אישרה למנהליה את מה שידעו מזמן: שאין להם שום תמריץ לשנות ממנהגיהם הרעים גם להבא. נהפוך הוא, זה רק הגדיל את התמריץ שלהם מאחר ועכשיו הוכיחו להם שאפילו במשבר גדול יותר מבעבר הם עדיין מכוסים. זה כמו פושע שפעם הוא הניח שאם יפרוץ לבית פרטי כנראה לא יתפסו אותו, אבל עכשיו הוא יודע שגם אם ישדוד בנק לא יתפסו אותו. ולכן אותו פושע - כנראה כמו (כמעט) כל אחד מאיתנו, בעיקר כשהוא לובש צווארון לבן - רק יגדיל בעתיד את הסיכון שהוא לוקח על חשבון החסכונות וההפסדים של כולנו. ואגב, זאת כנראה אחת מ"תרומותיו" הגדולות של אובמה ומנהלי הבנק המרכזי שלו לעולמנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתבלבלת בין בוש לאובאמה. זה קצת מוזר כי הם לא כל כך דומים: בוש זה הטקסני החייור שאחראי לחילוץ של AIG ומלחמת עיראק. אובאמה זה הבחור השזוף משיקגו שאחראי להפצת הקומניזם האיסלמי ולמהפכה במצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא התבלבלתי. בוש אכן התחיל עם זה (אני לא מדבר רק על AIG ספציפית), אבל אובמה המשיך במשנה עוז והחמיץ הזדמנות של פעם במאה שנה לשנות את חוקי המשחק הרקובים מיסודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ה"תרומה" הגדולה של אובמה זה שהוא המשיך לעשות את מה שבוש עשה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך מפעל. המנהל הקודם פרש, ובערוב ימיו אף גרם לבלגן. עכשיו מינית למנהל חדש. המנהל החדש ממשיך ואף מעצים את שיטותיו של הקודם, עם קצת תבלון משלו, ורווחי המפעל רק קטנים והולכים (או חובותיו מתנפחים בעקומה מעריכית, יותר מדויק). עכשיו אתה עושה ישיבת דירקטוריון, האם אתה: א. מריע למנהל ה(כבר לא כל כך)חדש על ביצועיו הנפלאים ומחתים אותו לעוד תקופה עם בונוס נאה ב. מבקש מהמנהל החדש הסברים לשיטותיו ותוכניות לשיפור לאור המצב הבעייתי. ג. מאד לא מרוצה מהביצועים, אבל נותן למנהל בונוס כי "הוא הרי המשיך לעשות את מה שקודמו עשה". ד. מעיף אותו מכל המדרגות ומחפש מנהל שישפר את מאזני החברה היקרה ללבך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אולי שאלה טובה, אבל לא ממש קשורה לנסיון שכתוב ההיסטוריה. אם ה''תרומה'' היא של המנהל הקודם, אז היא של המנהל הקודם, ואין שום צורך לשייך אותה למנהל הנוכחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זלזלתי בתרומה של המנהל הקודם. זה לא מקטין כהוא זה את זכותי (או חובתי לו הייתי אזרח ארה"ב) לבקר את 4 שנות המנהל הנוכחי ולצפות ממנו לעשות משהו חדש וחיובי. התירוץ של "אני בסדר כי עשיתי בדיוק מה שקודמי עשה (ועוד כשלתי במבחן התוצאה)" לא היה מחזיק אף מנהל במשרתו. נהפוך הוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלות אם לבקר את המנהל הנוכחי, אם להחליף את המנהל הנוכחי, או מה לצפות מהמנהל הנוכחי, הן שאלות אחרות שלא יכולות לשנות את ההיסטריה לגבי השאלה מה ''תרם'' המנהל הקודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר והפעם הראשונה בו המילה "תרם" הופיעה בפתיל זה היה בהקשר של אובמה (בתגובה שלי), לא ברור לי למה אתה מתעקש להחליף את השאלה בשאלה שלך מה "תרם" המנהל הקודם. זאת שאלה לגיטימית כמובן, אבל אחרת. יש הרבה (מאוד! בא' רבתי) כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט מפני שזאת לא "תרומה" של אובמה אלא "תרומה" של בוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיים לפעמים המצב הוא לא ''או זה או זה'', אלא גם זה וגם זה. אובמה יהיה הראשון שיכיר בחשיבותם של תורמים מרובים, לקמפיינים למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה אומר שאת חושבת שתשובה ד' משקפת את המציאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתעקש, אני סבורה שהמחשבה מאחורי האלגוריה כפי שפרשת אותה למעלה די מנותקת מהמציאות. מה היתה תשובה נכונה לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה להבין מה את אומרת. המחשבה מנותקת מהמציאות, האלגוריה מנותקת, החושב מנותק? את יכולה להתייחס יותר ישירות ובפשטות, כך שגם אנו הפלבאים נבין על מה את מדברת? לדעתי מנהל, כמו נשיא, נשפט על הביצועים שהצליח להשיג בתקופתו. מנהל כושל צריך להחליף. נשמע לי כמו הגיון בסיסי ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לפלבאים מלאי טינה שעונים לי בשם בדוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד הצפנה כזו ואבדנו... וזה כנראה היה בטעות מתגובה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת למה הסתבכת בהבנת דברי, יש בהם רק משפט משועבד (טפל) אחד. ניחא. אני לא ביקשתי להגיד שהדובר מנותק מהמציאות, אלא המחשבה שלו. כלומר מספר תפיסות הן מוטעות ביסודן: האמונה שהצלת גופים פיננסיים גדולים שקריסתם תשפיע באופן חמור על השוק (ראה 1929) היא מוטעית. וגם ש"כללי המשחק" בהן הממשל דואג ליציבות השוק, רקובים מיסודם. וגם שמנהלי גופים פיננסיים מוגבלים אך ורק על ידי המחשבה שלא יצילו אותם, ומשהוכח שכן יצילו אותם הם ישתוללו ללא מעצורים. כך שלהבנתי, אובמה שבסך הכל המשיך מדיניות קודמת בנושא לא טעה. כמובן שכנשיא הוא לא נשפט רק על פי תיפקודו בתחום הזה. יש פעולות אחרות שהוא עשה בתחום המוניטרי. ויש גם את התחום הסוציאלי. ויש גם את תחום מדיניות החוץ. וכן הלאה וכן הלאה. עצם ההתמקדות בנושא אחד היא פשטנית. כל זה בנושא המחשבה הראשונית. עכשיו לנושא האלגוריה, יש לנו כאן שני מצבים שונים: בעל חברה או נבחרת ספורט יכול לפטר את המנהל(בצדק או שלא בצדק) בזמנו החופשי, ואז לבחור אחד מתוך שורה של בעלי מקצוע שעומדים בתור. נשיא ארה"ב נבחר כל ארבע שנים בבחירות מתוך מערכת פוליטית. עד היום למיטב ידיעתי היו תמיד שני מועמדים רלוונטים לבחירה משתי המפלגות המתחרות1. הבחירה לפיכך במקרה הזה היא לא בין אובמה לקלינטון, אלא בין אובמה לרומני (עם כל מה שמייצג). לא בחרת את גור, קיבלת את בוש. בחרת ברוזוולט, הצבעת נגד הובר. תמכת בג'פרסון, התנגדת לפינקרלי. כך שההחלטה "לפטר" או לא "לפטר" את אובמה כרוכה תמיד בשאלה אם האלטרנטיבה המוצעת טובה יותר. וזו היתה השאלה שלי אליך בתגובה 608645 רומני נראה לך כזו מציאה? אתה תומך במשנה הפיננסית שלו? הוא היה "מציל" את השוק האמריקאי? 1 ברלוונטי אני מתכוונת בעל סיכוי כלשהו להבחר, עם כל הכבוד למועמדים עצמאיים שמעמידים עצמם לבחירה מתוך העיקרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את טוענת ש"האמונה שהצלת גופים פיננסיים גדולים שקריסתם תשפיע באופן חמור על השוק (ראה 1929) היא מוטעית.", אז את כנראה מסכימה שאובמה פעל נחרצות על פי התפיסה המוטעית הזאת, ולכן שגה באופן חמור בטיפולו בכלכלה, האין זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני לא טוענת את זה. (אתה מתבלבל רק בגלל שהשתמשתי בהטיות המילה "מוטעה" פעמיים?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שטעית כשהשתמשת בשלילה כפולה, מסתבר שטעיתי שטעית. אז אם את לא טוענת את זה, לדעתי את טועה מאוד. ואני הקטן ממש לא היחיד בדעה הזאת1. ושורש הבעיה, מעבר לקריסת או הצלת הגופים הגדולים, היא הצ'ופרים למנהלי הגופים הגדולים אחרי הכשלונות הקולוסאליים שלהם. אפשר להעניש/לתגמל שלילית מנהלים גם בלי לגרום לגופים שהם מנהלים לקרוס. רובנו היינו מאבדים את מקום העבודה שלנו על כשלונות קטנים בהרבה (הרבה == 4-5 סדרי גודל). 1 למרבה השעשוע בדיוק הדוגמא של 1929 שימשה בשעתו את המתנגדים הכלכליים הגדולים של מדיניות אובמה, מה שמראה שגם בכלכלה, כמו בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אותן עובדות יודעות לשמש היטב את שני הצדדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'מעו רעיון. נכון שתמיד אומרים שיש עיוות בתמריצים למנהלים שניתנים בצורת מניות או אופציות, כי הם מעודדים אותם להעלות את ערך המניה בטווח הקצר ולעזעזל שרידות החברה בעוד כמה שנים או עשורים? אז למה לא לתת להם תוכניות אופציות שמבשילות לאורך חמש עשרה או עשרים שנה, ושימשיכו להבשיל גם אם או אחרי שיעזבו את החברה? ככה יהיה להם אינטרס ארוך-טווח, אפילו אם זה אומר למצוא לעצמם מחליף ראוי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון לא רע. אופציה אחרת לפילטר low-pass על התגמול שלהם, הוא לתגמל על פי ממוצע רץ של שלוש/חמש/עשר שנים. זה למשל היה מאפס חלק גדול מרווחיהם של מנהלי המשבר האחרון בעשור הראשון של המילניום. צורה אחרת שהוצעה לא מכבר היתה לשקלל את הסיכון בתגמול. ככל שהרווחים הם על פי מדיניות מסוכנת יותר, התגמול יורד. בסטטיסטיקה קוראים לזה תוחלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאני מעדיף את האסטרטגיה הפשוטה יותר. שלמנהל יהיה בראש את מחיר המניה הצפוי בעוד עשרים שנה. הכי טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נחמד, אבל אפילו אני חושב שלא צריך לעכב את שכרו זמן רב כל כך, בכל זאת גם לו יש ילדים לפרנס :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בתור שכר, חלילה. בתור תמריץ נוסף, במקום בונוס או אופציות שמעניקים היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? נדמה לי שדוקא אתה הצעת את זה, כאן: תגובה 491124 , ואני רק הערתי בשוליים לגבי האפשרות לחלק למנהלים חוזים עתידיים במקום אופציות כך שהם יהיו חשופים גם להפסד בפועל, מעין "בונוס שלילי" שנדון שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן רעיון מוצלח, כמו עוד רעיונות שהעליתם בדיון אי אז בספטמבר 2008. כמה חבל שאף אחד מקובעי המדיניות לא מימשו אפילו חלק מההצעות הנאות הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה את חושב שבעלי השליטה בחברה רוצים פעולה לטווח ארוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי דיבר על בעלי השליטה? הם והמנהלים זה בערך אותם חתולים ששומרים על אותה שמנת, או לפחות זה על שמנתו של זה. מלבד כמובן אם בעלי השליטה הם הציבור, ויש לו יכולת להשפיע. זה בד"כ מאד נדיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדי סתיו התכוון לזה בתגובה 608818 .אם בעלי השליטה אינם מעוניינים באמת בטווח הארוך, מה פשר ההצעה של עדי סתיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשמח שעדי יענה, אבל אולי אעלה את הספקולציה שהצעתו של עדי באה מתוך חשיבה על טובתם של 99% מהאוכלוסיה, ולא רק האלפיון העליון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
99% של האוכלוסייה לא אמור לעניין חברה. 90% של בעלי המניות: אולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשהחברה היא בנק שמשרת 20 מיליון לקוחות - הם כן אמורים לענין אותה? (הלקוחות)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שגם אמור להיות אכפת להם מהסביבה ומהשלום העולמי. אבל לא ברור לי איך זה מתקשר להקשר הנוכחי (תגובה 608818) של ההצעה לשנות את מבנה התגמול לבכירי הבנק על השגיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה טוען שלקוחותיו של בנק אינם מעניינו, בדיוק כמו השלום העולמי? האם אתה חושב כך גם על מנהלי קרנות הפנסיה שלך (ושלנו)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. חוק החברות קובע כי "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה". דירקטור שפועל על סמך שיקולים אחרים מועל בתפקידו וחושף עצמו לתביעה. זה נכון גם לגבי קרנות הפנסיה שלך1, אבל מצד שני - גם שותף לחברות שאת מניותיהן ואגרות-החוב שלהן מנהלי הקרנות האלה רוכשים באמצעות כספי הפנסיה שלך, כך שעל הנייר2 הכל בסדר. 1 שהן, אגב, חברות ציבוריות, ואתה יכול לקנות ממניותיהן ולהיות שותף לרווחיהן. 2 ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואו נסכים, במסגרת הטיעונים הקפיטליסטיים שלכם, שגם דירקטור לא רוצה שהחברה שלו תצנח ב-40% (שלא לומר 100%) בשנים הרעות, ולא משנה כמה הרוויחה בשנים הטובות. כמו כן נסכים שאסור לדירקטור לסמוך על הממשל שיציל את החברה שלו אם תקרוס, ובמקרה כזה הוא מתחייב להתפטר לאלתר עקב כשלון מוחץ במילוי תפקידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטרתה העירית של חברה מסחרית היא להרוויח כסף עבור בעליה. מהבחינה הזו שלום עולמי (או מלחמה בריאה פעם בכמה שנים) עשוי במקרה להיות גורם מסייע. כך גם חוסנם הכלכלי של לקוחותיו. בנק עשוי גם להפעיל שיקולים שאינם כלכליים טהורים אם בשל נטיות ליבם של חלק מבעליו או בשל שיקולים תדמיתיים. אולם אני התייחסתי לקבוצה גדולה של אנשים שמחזיקים ביחד חלק גדול מהבעלות על הבנק ולכן הבנק אמור לדאוג להם לפני שהוא דואג לשלום עולמי או אפילו ללקוחות הבנק. השערה: חלק גדול מאותם אנשים הם משיעים שרואים במניות הבנק מניה סולידית עם סיכון נמוך. אם הבנק מתמרץ את עובדיו לסיכונים גבוהים, אולי הם צריכים היו למכור את מניות הבנק. אבל אולי גם יש להם אינטרס לעודד סיכונים נמוכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטרמינולוגיה שלך נכונה גם למשחק פירמידה. משום מה הנורמות הציבוריות אינן מעודדות משחקי שעשוע שכאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מכיר את השיח הרלבנטי בארה''ב, לא מדברים על בעלי שליטה ברורים (בניגוד למצב בארץ) אלא על בעלי מניות מרובים ולא מאוד מעורבים, כמו קרנות פנסיה וכיו''ב. הבעיה שם שבהיעדר פיקוח מספק, המנהלים עושים בחברה כרצונם. לזה חבילת תמריצים צמודי-מניה לטווח ארוך יכולה להיות יעילה. חוץ מזה, מרגע שחבילה כזו הופכת להיות סטנדרט, הרכב הטווחים של חבילות התמריצים יכולה להיכנס למדדים הטכניים שאנליסטים ומשקיעים משתמשים בהם כדי להעריך את סיכויי החברה, וכך להשפיע גם על מחיר המניה לטווח קצר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |