בתשובה להיא, 06/12/12 10:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי שטעית כשהשתמשת בשלילה כפולה, מסתבר שטעיתי שטעית. אז אם את לא טוענת את זה, לדעתי את טועה מאוד. ואני הקטן ממש לא היחיד בדעה הזאת1. ושורש הבעיה, מעבר לקריסת או הצלת הגופים הגדולים, היא הצ'ופרים למנהלי הגופים הגדולים אחרי הכשלונות הקולוסאליים שלהם. אפשר להעניש/לתגמל שלילית מנהלים גם בלי לגרום לגופים שהם מנהלים לקרוס. רובנו היינו מאבדים את מקום העבודה שלנו על כשלונות קטנים בהרבה (הרבה == 4-5 סדרי גודל). 1 למרבה השעשוע בדיוק הדוגמא של 1929 שימשה בשעתו את המתנגדים הכלכליים הגדולים של מדיניות אובמה, מה שמראה שגם בכלכלה, כמו בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אותן עובדות יודעות לשמש היטב את שני הצדדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צ'מעו רעיון. נכון שתמיד אומרים שיש עיוות בתמריצים למנהלים שניתנים בצורת מניות או אופציות, כי הם מעודדים אותם להעלות את ערך המניה בטווח הקצר ולעזעזל שרידות החברה בעוד כמה שנים או עשורים? אז למה לא לתת להם תוכניות אופציות שמבשילות לאורך חמש עשרה או עשרים שנה, ושימשיכו להבשיל גם אם או אחרי שיעזבו את החברה? ככה יהיה להם אינטרס ארוך-טווח, אפילו אם זה אומר למצוא לעצמם מחליף ראוי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון לא רע. אופציה אחרת לפילטר low-pass על התגמול שלהם, הוא לתגמל על פי ממוצע רץ של שלוש/חמש/עשר שנים. זה למשל היה מאפס חלק גדול מרווחיהם של מנהלי המשבר האחרון בעשור הראשון של המילניום. צורה אחרת שהוצעה לא מכבר היתה לשקלל את הסיכון בתגמול. ככל שהרווחים הם על פי מדיניות מסוכנת יותר, התגמול יורד. בסטטיסטיקה קוראים לזה תוחלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאני מעדיף את האסטרטגיה הפשוטה יותר. שלמנהל יהיה בראש את מחיר המניה הצפוי בעוד עשרים שנה. הכי טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נחמד, אבל אפילו אני חושב שלא צריך לעכב את שכרו זמן רב כל כך, בכל זאת גם לו יש ילדים לפרנס :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בתור שכר, חלילה. בתור תמריץ נוסף, במקום בונוס או אופציות שמעניקים היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? נדמה לי שדוקא אתה הצעת את זה, כאן: תגובה 491124 , ואני רק הערתי בשוליים לגבי האפשרות לחלק למנהלים חוזים עתידיים במקום אופציות כך שהם יהיו חשופים גם להפסד בפועל, מעין "בונוס שלילי" שנדון שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן רעיון מוצלח, כמו עוד רעיונות שהעליתם בדיון אי אז בספטמבר 2008. כמה חבל שאף אחד מקובעי המדיניות לא מימשו אפילו חלק מההצעות הנאות הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה את חושב שבעלי השליטה בחברה רוצים פעולה לטווח ארוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי דיבר על בעלי השליטה? הם והמנהלים זה בערך אותם חתולים ששומרים על אותה שמנת, או לפחות זה על שמנתו של זה. מלבד כמובן אם בעלי השליטה הם הציבור, ויש לו יכולת להשפיע. זה בד"כ מאד נדיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדי סתיו התכוון לזה בתגובה 608818 .אם בעלי השליטה אינם מעוניינים באמת בטווח הארוך, מה פשר ההצעה של עדי סתיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשמח שעדי יענה, אבל אולי אעלה את הספקולציה שהצעתו של עדי באה מתוך חשיבה על טובתם של 99% מהאוכלוסיה, ולא רק האלפיון העליון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
99% של האוכלוסייה לא אמור לעניין חברה. 90% של בעלי המניות: אולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשהחברה היא בנק שמשרת 20 מיליון לקוחות - הם כן אמורים לענין אותה? (הלקוחות)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שגם אמור להיות אכפת להם מהסביבה ומהשלום העולמי. אבל לא ברור לי איך זה מתקשר להקשר הנוכחי (תגובה 608818) של ההצעה לשנות את מבנה התגמול לבכירי הבנק על השגיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה טוען שלקוחותיו של בנק אינם מעניינו, בדיוק כמו השלום העולמי? האם אתה חושב כך גם על מנהלי קרנות הפנסיה שלך (ושלנו)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. חוק החברות קובע כי "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה". דירקטור שפועל על סמך שיקולים אחרים מועל בתפקידו וחושף עצמו לתביעה. זה נכון גם לגבי קרנות הפנסיה שלך1, אבל מצד שני - גם שותף לחברות שאת מניותיהן ואגרות-החוב שלהן מנהלי הקרנות האלה רוכשים באמצעות כספי הפנסיה שלך, כך שעל הנייר2 הכל בסדר. 1 שהן, אגב, חברות ציבוריות, ואתה יכול לקנות ממניותיהן ולהיות שותף לרווחיהן. 2 ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואו נסכים, במסגרת הטיעונים הקפיטליסטיים שלכם, שגם דירקטור לא רוצה שהחברה שלו תצנח ב-40% (שלא לומר 100%) בשנים הרעות, ולא משנה כמה הרוויחה בשנים הטובות. כמו כן נסכים שאסור לדירקטור לסמוך על הממשל שיציל את החברה שלו אם תקרוס, ובמקרה כזה הוא מתחייב להתפטר לאלתר עקב כשלון מוחץ במילוי תפקידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטרתה העירית של חברה מסחרית היא להרוויח כסף עבור בעליה. מהבחינה הזו שלום עולמי (או מלחמה בריאה פעם בכמה שנים) עשוי במקרה להיות גורם מסייע. כך גם חוסנם הכלכלי של לקוחותיו. בנק עשוי גם להפעיל שיקולים שאינם כלכליים טהורים אם בשל נטיות ליבם של חלק מבעליו או בשל שיקולים תדמיתיים. אולם אני התייחסתי לקבוצה גדולה של אנשים שמחזיקים ביחד חלק גדול מהבעלות על הבנק ולכן הבנק אמור לדאוג להם לפני שהוא דואג לשלום עולמי או אפילו ללקוחות הבנק. השערה: חלק גדול מאותם אנשים הם משיעים שרואים במניות הבנק מניה סולידית עם סיכון נמוך. אם הבנק מתמרץ את עובדיו לסיכונים גבוהים, אולי הם צריכים היו למכור את מניות הבנק. אבל אולי גם יש להם אינטרס לעודד סיכונים נמוכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטרמינולוגיה שלך נכונה גם למשחק פירמידה. משום מה הנורמות הציבוריות אינן מעודדות משחקי שעשוע שכאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מכיר את השיח הרלבנטי בארה''ב, לא מדברים על בעלי שליטה ברורים (בניגוד למצב בארץ) אלא על בעלי מניות מרובים ולא מאוד מעורבים, כמו קרנות פנסיה וכיו''ב. הבעיה שם שבהיעדר פיקוח מספק, המנהלים עושים בחברה כרצונם. לזה חבילת תמריצים צמודי-מניה לטווח ארוך יכולה להיות יעילה. חוץ מזה, מרגע שחבילה כזו הופכת להיות סטנדרט, הרכב הטווחים של חבילות התמריצים יכולה להיכנס למדדים הטכניים שאנליסטים ומשקיעים משתמשים בהם כדי להעריך את סיכויי החברה, וכך להשפיע גם על מחיר המניה לטווח קצר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |