 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני סתם מעלה תהיות כאן, ואשמח אם מישהו יתקן אותי, אבל נראה לי שהדיון הזה מתרחש מנקודת מבט קצרה מאד אל העתיד, ומיד אסביר. האם אני היחיד כאן, שמסתכל קדימה אל העתיד של תעשיית הספרים ומבין שדי בקרוב התעשייה הזאת תאלץ לעבור שינויים מהותיים בכדי להסתגל למציאות? אני מדבר כמובן על מכשירי הקריאה האלקטרוניים, האיי-בוק וכו'. תסתכלו על מה שקרה לתעשיית המוזיקה ב 15 שנה האחרונות ותבינו, אמנם בשוק הספרים זה קורה הרבה יותר לאט, אבל אני משוכנע שבסוף זה יקרה, איי בוק יהפך לפריט חובה (או שהאייפון הבא יכלול בתוכו אפשרות קריאה נוחה יותר), והופ, קבצי הפי די אף יחליפו את הספרים. וברגע שיש קבצי פי די אף אז יש גם שיתוף אינטרנטי של קבצים, אין טעם להלחם בזה, ומשם הדרך קצרה... חנויות הספרים יסגרו והספרים יהפכו לפריט מוזיאוני. וכן, אני יודע, קריאה מתוך מכשיר לעולם לא תחליף את ההתרגשות שבקניית ספר חדש, את תחושת הדפדוף והריח של נייר טרי ובלה לבה בלה... לא שזה לא נכון. אבל זה בדיוק מה שאמרו על תקליטי ויניל (אין כמו הסאונד האמיתי עם השריטות וכו'...). בסוף הטכנולוגיה מנצחת, בסוף אנשים יבחרו את חוסר הנוחות שבקריאה ממכשיר על פני הוצאת כסף על ספרים ואחזקת קירות של ספריות בבית, שלא לדבר על העניין הסביבתי - עניין שהמודעות אליו צוברת תאוצה בשנים האחרונות. ואל תשכחו ששוק הספרים, בניגוד לשוק המוזיקה, הוא שוק שנאלץ להאבק על קיומו אפילו בלי הגורם של טכנולוגיה שיתופית, עם השנים אנשים קוראים פחות ופחות. לא שכל זה לא מעורר אצלי חששות. לא הייתי רוצה לחיות בעולם ללא ספרות. איך אפשר להציל את העולם הזה? המוזיקאים (אלה שיש להם שכל) הגיעו לבסוף למסקנה שהאינטרנט יכול לשמש גם מנוף להצלחה, אז אמנם לא קונים את המוזיקה שלהם, אבל הם יכולים להגיע להרבה יותר אנשים מאי פעם - וכך למשוך יותר אנשים להופעות שלהם. חלקם אפילו משתפים את האלבומים שלהם בחינם - הם מבינים שלהלחם בשיתופיות זה כמו להלחם ברוח, ועדיף כבר לנצל את העניין לטובתם. זו הסתגלות טובה לעולם משתנה. אבל לסופרים אין הופעות. לפי מה שאני יודע כל פרנסתם היא תמלוגים, ומה יהיה עכשיו? ותרגומים? איזה מתרגם איכותי יסכים להקדיש הרבה זמן לתרגום ספר שיהפוך לפי די אף שכולם יורידו באינטרנט? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי העניין הסביבתי - הרושם שלי הוא שכריתת עצים, שתילתם, מחזור הנייר וכו' - עדיין עדיפה על פני גאדג'ט שמוחלף מדי שנתיים (או פחות), וצריך לזרוק אותו - כמו סוללות - לפח מיוחד על מנת שיוטמן באתר מיוחד פן יזהם את מי התהום. לגבי השוואת הסופרים אל המוזיקאים: בציפורי לילה מתגעגעות אילנית אמרה (ציטוט חופשי, מזכרון) "אז לא היה תקליט הזהב, הרווחנו מהופעות". כלומר, זו חזרה למודל כלכלי ישן והרווחים ממכירת אלבומים הם עניין חדש יחסית. לכאורה, סופרים יכולים להרצות. ויש הרבה שלמעשה מזה הם מתפרנסים. אבל להרצות אפשר גם בלי לכתוב ספרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נועה המכשירים הללו כבר לא עובדים על סוללות... הכל נטען. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: הם לא מרשים לך להחליף את הסוללה הנטענת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם הבאה שאתה קונה אחד, הצץ בהוראות, ותגלה שאתה לא אמור לזרוק אותו לפח רגיל. כנ"ל לגבי השמעון שלך, אם יש לך, ויתר חפיצים. ______________ או הצץ בהן כעת, אם שמרת אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהמכולות הראשונות הגיעו הגנאים שמחו לקבל תרומה שתעזור להם לסגור את הפער הדיגיטלי. אבל היצואנים למדו מהר שאפשר לזרוק בגאנה מחשבים ישנים בתנאי שהם מוגדרים כתרומה. כך הפכה הלגונה ליד עיר הבירה אקרה לאחד המקומות המזוהמים ביותר בעולם, והתושבים מכנים אותה "סדום ועמורה". הפסולת האלקטרונית מגיעה למערב אפריקה מגרמניה ובריטניה אך גם מארה"ב. העיר הסינית גויו נבנתה למען המסחר בפסולת אלקטרונית ונחשפה לראשונה ע"י הפעיל הסביבתי ג'ים פוקט שהזדעזע מהמראות ואומר שהמצב התדרדר מרע מאד לשואה איומה. מיליוני המכולות המגיעות לארה"ב מלאות מאפשרות שינוע זול של מאות אלפי טונות פסולת אלקטרונית כשהמכולות מוחזרות לסין והונג קונג, למרות ההגבלות החוקיות. האנשים שם חיים בסביבה קשה ורעילה, נשים סיניות מבשלות לוחות אלקטרוניים שמכילים כמויות זעומות של זהב. ועכשיו גם הודו מתחילה לתרום פסולת אלקטרונית בסדר גודל של 330,000 טון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחריות צרכנית הוא נושא שצריך להניח עלו את הדעת בכל הקשר. אין שום צורך מעשי להחליף גאדג'טים מידי שנתיים. זה נכון במיוחד עבור קוראים אלקטרוניים. יש מעט פרמטרים שמשפיעים על איכות הקריאה שיכולים להשתפר במכשירים עתידיים. למעשה רוב השיפורים שאני יכול לחשוב עליהם הם או מתחום הממשק (ממש לא סיבה לקנות מכשיר חדש) או מתחום התוכנה. תוכנה שגם החומרה של המכשירים הקיימים תוכל להתמודד עימה. ואם כבר קונים אחד חדש, נניח בגלל שרוצים גרסה עם מסך יותר גדול, אז לא חייבים לזרוק את הישן. אפשר למסור אותו או למכור כיד שניה. גם אני מחסידי הספרים האלקטרוניים1 ואסביר מדוע. מהו אותו המוצר שהסופר מייצר והקורא צורך? מדובר בתוכן: בסיפורים, בדיאלוגים, בתחושות שהקוראים מרגישים וברעיונות שהסופר רוצה להעביר. ערימת הדפים שכרוכים על ידי חוט היינה רק האריזה עבור כל הדברים הללו. תהליך פרסום ספר כלל עד היום אריזת המוצר באריזה יקרה ומושקעת שתהליך יצירתה מורכב מאוד, הוספת ציור על העטיפה, שליחה למדינה רחוקה, העסקה של סבלים שיעבירו אותה ממקום למקום ושל מוכר בחנות. וכל זה בלי לדעת בכלל אם מספר המוצרים עונה על הדרישת השוק, או שמנגד, אולי הספרים ישכבו בחנות ויתפסו מקום של ספרים אחרים שאולי היו יכולים להיות שם, ולבסוך ימכרו במחיר הנחה או אפילו הפסד. בכל התהליך הזה אין שום הגיון כלכלי, במיוחד אם ישנה אפשרות להעביר את המוצר ישירות מהיצרך לצרכן, בלי מתווכים, בלי המתנה ובכל כמות שתידרש. זה פותח גם אפשרויות שלא היו קיימות מקודם. למשל סופרים יכולים לבדוק את השוק לפני שהם משקיעים בכתיבת כל היצירה ומשלמים כסף עבור עריכה. ראיתי לא פעם באינטרנט שסופרים חובבים מפרסמים פרק ראשון מספר אותו הם כותבים ומבקשים לשמוע דעות. כל זה כמובן לא ישמיד את שוק הספרים הפיזיים לגמרי. אנשים עדיין יקנו ספרים, יקראו אותם וישימו בספריה בסלון. אולם בעתיד השוק הזה יצטמצם מאוד והספרים שימכרו יהיו בעיקר ספרי כריכה קשה מהודרים. נושא אחר שאת העילת, אולי בלי כוונה, הוא נושא חקלאות העצים. הייתי לפני זמן רב בטיול באזור הדרום וסיפרו על עצים שמגדלים (איפושהו) ומשמשים לריהוט. מדובר בעצים שצורכים מעט מים, אך אם כורתים את הגזע נכון, הוא מתחדש תוך מספר שנים מועטות. האם זה כלכלי? האם זה יכול לפצות על כריתת היער הטבעי בעולם? קשה לענות על השאלות הללו. 1 לצורך הדיון, לא משנה אם מדובר בקורא אלקטרוני יעודי, סמארטפון או מחשב רגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל: 1. ספר רגיל לא צריך חשמל. 2. ספר רגיל לא צריך תמיכה טכנית. 3. ספר רגיל ניתן להשאיל. 4. לספרים רגילים יש שוק יד שנייה. 5. בעולם שבו ספרים קיימים בעיקר כמדיה דיגיטלית הנגישות למידע חריפה יותר. 6. גם בשוק של ספרים דיגיטליים יש מתווכים וגוזרי קופונים. 7. לא ברור עד כמה חייה של מדיה דיגטלית ארוכים יותר משל מדיה לואו טק. מה אורך החיים של מדיית אכסון אלקטרונית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הנגישות למידע" = "פער הנגישות למידע". ועל הדרך גם "חריף" ולא "חריפה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נכון, אבל לטעון את הקורא פעם בכמה שבועות זה לא באמת מוגזם. 2. הקורא הממוצע לא יזדקק לעולם לתמיכה טכנית בשביל להשתמש בקורא דיגיטלי סביר. 3. יש ספרים שניתן להשאיל דיגיטלית וכמובן שתמיד ניתן להשאיל גם את הקורא. 4. גם לספרים דיגיטליים מסויימים, בנוסף לספריות להשאלה. 5. כשהייתי ילד, יכולתי לקרא רק מהאוסף המוגבל שהיה בספריה או חנות הספרים המקומית. כיום, בחינם, נגישים לי מליוני ספרים, ועוד מליונים בתשלום. לכולם אני יכול לגשת ממספר מכשירים שונים שקיימים היום כמעט בכל בית. 6. אמזון לוקחת 30%, הרשתות בארץ (ממה שקראתי) כ70%. 7. ספרי החינם קיימים במספר מאגרים מגובים, הסיכוי שיקרה לכולם משהו (וישארו בני אדם לקרוא אותם) זניח. לגבי ספרים שנקנו, הם בד"כ גם קיימים ב"ענן", הסיכוי שיקרה משהו למידע שהספר שלך או לקובץ של הספר עצמו קטן משמעותית מהסיכוי שהעותק הפיזי שבידך יהרס. הקינדל/נוק יכולים להתקלקל, אבל הספרים שקנית ישארו שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מוגזם למי? אם אתה כגר בעולם הראשון בסביבה עתירת חשמל זול, סבבה. מה אם לא? 2. אותו כנ"ל: מי הטיפוס האידיאלי של הקורא לדעתך? עד כמה אפשר להכליל ממנו על כל שאר האנושות? 3. נכון, ויש גם כאלו שלו. הפצה של קבצים, בניגוד לספרים פיזיים, קל הרבה יותר למשטר. 5. כאן אין לי מחלוקת איתך. מצד שני, לא אמרתי שאני רוצה לבטל לגמרי את ההפצה האלקטרונית, אז וולטר בתגובה לרוסו לא רלוונטי כאן. 6. ומה יפריע לה לקחת כמה אחוזים כשרק תרצה כשלא יהיו ספרים פיזיים? 7. זו הנחה מעניינת, אבל עד כמה היא נכונה? האמת היא שאין לנו נסיון עם שימור מידע בקנה מידה כזה ולאורך פרק זמן כזה. מה יפריע למפיץ להכריז שאפשר להוריד כל קובץ רק חמש פעמים ואחר כך זבש"י? הבעיה האמיתית עם ספרים דיגיטליים היא העובדה שהם באים עם רשיון משתמש. אם נצליח לפתור את זה בצורה טובה, זכינו. אם לא, אנחנו בצרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. חשמל (בטח שבכמות הדרושה בשביל קורא אלקטרוני) נגיש היום לרוב המוחלט של האנושות. הייתי במדינות בהן יש חשמל שעות ספורות ביום ולפעמים לא כל יום, אבל לצורך הזה זה יותר ממספיק. 2. כבר היום הקוראים ממש פשוטים, ונעשים פשוטים יותר עם הזמן. בו בזמן האוכלוסיה הופכת מוכשרת יותר בהפעלת טכנולוגיה. אני לא חושב שקשיים בהפעלה הם שיקול מהותי. 3. ספרי את זה לתעשיית הסרטים. הבעיה כאן היא בעיקר של המפיצים, במניעת הפצה חינם. 6. ומה מפריע להוצאה/סופר ללכת למתחרה ? יש יותר מחנות ספרים אחת ברשת. 7. אמזון וגוגל מאכסנות כמויות אדירות של מידע, מזה מספר שנים, בלי איבודים משמעותיים. בזמן הזה, המון אנשים איבדו את הספרים שלהם למשל משריפות. לגבי מגבלות, היום מפריע החוזה המשפטי. יכול להיות שהחוזה ישתנה בעתיד (לגבי ספרים עתידיים) ולך תהיה הברירה לקנות מספק אחר או להוריד גרסה פיראטית, אם החוזה לא מקובל עליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1+2. אתה באמת רואה בית ספר באזור נחשל באתיופיה עם קוראים אלקטרוניים במקום ספרים? 3. למה? זה מדיום שונה לגמרי. 6. כל מיני דברים: שוק קטן (שפות שאינן אנגלית/ספרדית/צרפתית), הסכמי כבילה כאלו ואחרים, 7. "מספר שנים" לא נשמע מספיק משכנע ל"אלף השנים הבאות". מה יקרה אם תאבד שרת, מאיזו סיבה שלא תהיה (אסונות טבע? פיגוע? לוחמה דיגיטלית?)? למה לקנות חדש במחיר מלא או להוריד גרסה פיראטית זה יותר טוב מלקנות יד שנייה בזול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1+2. בהחלט. לא כל המיזמים שלהם הצליחו (חלקם גם נכשלו גם מסיבות ארגוניות ומסיבות פוליטיות. נדמה לי שאחד המיזמים אפילו נכשל בגלל התערבות של אינטל) מדובר על שפות עם מעט דוברים משכילים יחסית1. אבל נראה שכשיש כסף של האו"ם להשקיע, זו אחת הדרכים היעילות להשקיע אותו בקידום החינוך. 3. כשאין DRM, אין בעיות להעביר ספרים (אין משמעות להשאלה: פשוט מעתיקים2. הטענה הנפוצה אצל הוצאות הספרים היא שאי אפשר להרוויח כסף מספרים אלקטרוניים ללא מגבלות DRM. כך זה היה גם בתעשיית המוזיקה ובערך מאותן סיבות. לכן לא מן הנמנע שבעתיד המוסכמה הזו לא תהיה מובנת מאליה. 6. שפות לא נפוצות? שוק קטן? את טוענת שאמאזון יכולה להיות מונופסון ביחס להוצאות הספרים? יש לי רעיון: נחוקק חוק שיאסור על <הכללה זו או אחרת של אמאזון לצורכי החוק> לדרוש מחיר גבוה מדי על ספר ב18 החודשים הראשונים לפרסומו. 7. מה יקרה אם תהיה שריפה בספריה הלאומית ויאבדו העותקים היחידים של כל מיני ספרים? (כן. יש לי עוד סערות בקנה). 1 אחד המדדים הפשוטים והפשטניים להשוואת האוריינות הטכנולוגית של דוברי השפה: גודל הוויקיפדיה של אותה שפה. לא בדקתי עבור אותן הארצות. אתם מוזמנים לבדוק. 2 באותה מידה שהעתקה במחשב אינה הזזה, ובחיים האמתיים אין כמעט copy & paste אלא יש הרבה יותר cut & paste). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1+2. פעם פעם לפני הרבה זמן הסתובב כאן המשפט שאנקדוטות הן לא צורת היחיד של נתונים. (הערת שוליים 1 מתייחסת לאוריינות טכנולוגית בשפת האם בהנחה שאיננה אחת מהשפות הגדולות. רוב האנשים בעולם הם דו לשוניים, ויכול אדם להיות בעל אוריינות טכנולוגית גבוהה באנגלית ועדיין דובר ילידי של מוהוק). 3. "אין בעיות" טכנולוגיות או חוקיות? העניין הטכנולוגי הוא משני כאן. "לא מן הנמנע" נראה לי כמו הימור גדול מדי בהכרעה האם מעבר גורף לספרים דיגיטליים הוא דבר חיובי או לא. 6. בבקשה, חוקק חוק. בהצלחה בנסיון להתגבר על האינטרסים הכלכליים שיעמדו מולך. 7. שאלה מצויינת, וכמובן שהיא מאוד חשובה. זה יהיה דבילי להגיד שמדיה פיזית תמיד עמידה יותר ממדיה דיגיטלית, אבל באותו אופן נשמע לי די דבילי פשוט להניח את ההיפך. אגב, ספרים יחידאיים זוכים להשגחה צמודה והדוקה מאוד. מה מבטיח לך שעותקים דיגיטליים יקבלו יחס זהה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראיתי לך דוגמה למיזם שעובד בין השאה ברואנדה וקניה. לא ברור לי אם הם פועלים גם באתיופיה. החומרה תוכננה מראש עבור האזורים הללו. אבל את האנקדוטה המוצלחת מכולן שכחתי: תגובה 586321. אני מוכרח לציין שלא ראיתי שום פרוט סביר על מה שקרה שם ולכן אני קצת מסופק אם זה אכן קרה. בכל מקרה אני מניח שהדבר הזה גם נועד להדגיש שהדגם הבא של OLPC (דגם 3, להבדיל מדגם 1.75 שמופץ כיום: הבסיס שלהם די דומה. העיצוב שונה מאוד) אמור להסתדר לבד מטעינה סולארית גם ללא מקור חשמל. 3. למה שיהיו בעיות טכנולוגיות או חוקיות להעתיק קבצים שאין בעיות חוקיות להעתיקם? 6. רעיון טוב. יש לי אפילו הצעה לשם עבור החוק: חוק פו [ויקיפדיה]. 7. המדיה הדיגיטלית בכללה, כלומר אוסף כל העותקים על מדיומים שונים, הוא אכן יותר עמיד (ככל שיש יותר עותקים שונים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. וספרים מנייר את קוראת לאור נרות? 2. הסיכויים שאדם ממוצע יצטרך תמיכה טכנית לספר אלקטרוני קטנים בהרבה מהסיכוי שספר מנייר יהרס לאותו אדם. 5. באיזה מובן? 6. ברגע שהורדת את הצורך בשינוע פיזי והצורך בייצור פיזי (לינארי פר עמוד) הורדת בהכרח את מספר המתווכים (אם כי לא בהכרח את הקופונים שהם גוזרים). 7. הספרים מאוכסנים לא רק על המדיה הדיגיטלית ברשותך אלא גם על שרת מרכזי, ככה שאם התקלקלה לך המדיה, את יכולה פשוט להוריד את הספר מהשרת. אפשר לומר שאורך החיים של ספר דיגיטלי הוא כמה אלפי שנה. למעשה, הסכנה העיקרית לקיומו של ספר דיגיטלי היא סכנה שהחברה שמספקת אותו תפשוט את הרגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא, אבל הרבה מהם לאור שמש. 2. אותו כנ"ל: מי הטיפוס האידיאלי שלך, ועד כמה זה תופס לגבי מי שלא חי בעולם הראשון? 5. תיקנתי את הטעון הבהרה. 6. אני חושבת שאתה צודק, אבל זה נראה לי כמו תטל"א: יש פחות מתווכים, אבל לאלו שנשארו יש יותר שליטה. 7. ואם משהו קורה לשרת? מה אורח החיים הפיזי של אכסון דיגיטלי? אוטופיזם טכנולוגי תמיד מדליק אצלי כמה וכמה נורות אזהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. רוב האנשים בלי נגישות לחשמל עובדים בשעות שיש אור שמש. 2. גם רוב בני האדם הממוצעים בעולם השלישי לא יזדקקו לתמיכה טכנית בחייהם. 5. אז לא הבנתי. 6. לא בהכרח. הרפתקאותיו של האקלברי פין, למשל, עולה על נייר 73 שקל, ועל מדיה אלקטרונית הוא בחינם. שליטה היא פונקציה של תחרות. 7. חברות בינוניות מגבות את השרתים שלהם על פני שתי מדינות או יותר, חברות גדולות (כמו אמזון) על פני שלוש יבשות או יותר. ז"א גם אם מחר תהיה הצפה בחוות השרתים ביפאן, חוות השרתים בברזיל תשרת אותך בלי שאפילו תרגישי בהבדל. אורח החיים הפיזי לא מעניין, כל חוות שרתים כזאת מחזיקה כמה שרתים שמגבים אחד את השני כל הזמן, ככה שגם אם אחד נופל יהיה מי שיכסה אותו בלי שאת תרגישי, וכמובן שיש מי מחליף את הדיסקים עצמם פעם בכמה זמן. לא מדובר על אוטופיזם טכנולוגי אבל אלה בהחלט בעיות שכבר נפתרו לפני הרבה זמן, ואנחנו לא מדברים על מידע רגיש (חשבון הבנק שלך, חשבון המייל שלך, הפרטים הביומטרים שלך) או מידע שמשתנה הרבה פעמים ביום, ככה שהסיכון כאן הוא באמת נמוך עד לא קיים, בטח כשאנחנו משווים את זה לאורח חייו של ספר, אוסף דפים עם ציורים בדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5. הקלברי פין עולה על נייר 73 ש"ח, משום שהוא מתורגם ומודפס, שניהם דברים שעולים כסף. את הקלברי פין אתה מקבל על מדיה אלקטרונית בחינם באנגלית, משום שפגו זכויות היוצרים. בעברית הוא עדיין יעלה כסף1. 1 אם יש אותו. לא מצאתי באתר מנדלי מו"ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לתרגומים יש זכויות יוצרים שפגות, ואת יכולה למצוא בחינם עשרות ספרים בעברית שעל נייר יעלו לך כסף. כל הנקודה היא שברגע שהורדת את התיווך של הייצור והשינוע אפשרת את המצב של ספרים בחינם, ואיך שלא תסתכלי על זה, בחינם זה זול יותר מכל מה שיכולים להרשות לעצמם המתווכים של העצים המתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשרות ספרים שמחבריהם נפטרו לפני 75 שנים ומעלה. את מה שיצא לאור אתמול אני יכולה להשיג חינם1, היום, בספריה. 1 למעט דמי פקדון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>קטנוניות< 70 שנה >/קטנוניות< | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה בחינם? ממה יחיו הסופרים, המגיהים, הסדרים האלקטרוניים וההוצאות? בשוק דיגיטלי לגמרי ימצאו סעיפים אחרים לגבות עליהם כסף (למשל "ביטוח מחיקה", תיקון שגיאות דפוס במהדורות באות, שדרוג ספרי לימוד וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעברית: http://benyehuda.org/ ואביו האנגלי: http://www.gutenberg.org/ את מוזמנת לחפש גרסאות אלקטרוניות ולא אלקטרוניות של ספרים משם. עבודה לרוב לא נעשית בחינם (כשעבודה נעשית בחינם צריך למצוא דרכים יעילות לרכז את מאמציהם של המתנדבים, וגם זה קיים, לפעמים). אבל יש מגוון סיבות לרצות שתוכן יהיה זמין. ואם כבר גוף מסויים דאג לממן חיבור ספר ולא מעוניין להרוויח כסף ממכירתו, כנראה שיהיה לגוף הזה נוח שהספר זמין עם כמה שפחות מגבלות על ההפצה. זה מקל על הקוראים להשיג את התוכן. העובדה הכלכלית הבסיסית בתוכן דיגיטלי: עלויות ההפצה זניחות יחסית. עלויות יצירת (ועדכון, במקרים מסוימים) התוכן הן העיקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שטיעון החינם תקף לספרים בכלל, לא רק לספרים בלי זכויות יוצרים. לא שם התחלנו? טיעון עלויות ההפצה הוא לא מאוד משכנע בעיני, כי תמיד תמצא דרך לגבות כסף. הרי הערך שמיוחס למשהו (תהליך, תוכן, יצירה) הוא לא אובייקטיבי, אלא מדד של כמה אנחנו מוכנים לשלם עליו. כשערך של עלות מסויימת תתאפס, החשד שלי היא שתמצא איזושהי עלות אחרת (תחזוק שרתים? עדכון גרסאות) עליה נתבקש לשלם כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שמתעסק כל היום עם תוכנה חופשית [ויקיפדיה] אני רוצה לחזור שוב על הטענה: מישהו צריך לשלם על זה כסף. אבל זה לא בהכרח אומר שזה חייב להיות מוצר שעולה כסף. לפעמים מכירה של משהו כמוצר שעולה כסף דווקא מורידה מערכו. לדוגמה: אין שום סיבה מובנית שהורים ישלמו בעצמם על ספרי לימוד אם משרד החינוך ממילא מכתיב להם מה לקנות. משרד החינוך צריך ממילא אוסף מסויים של ספרים כל שנה. החינוך אמור להיות חינם. למה שמשרד החינוך לא ישלם ישירות עבור פיתוח ותחזוקת חומר הלימודים במשך השנה? למה שחומר הלימודים לא יהיה זמין להורדה בחינם לכל אחד בעולם? יש לציין כאן את שיקולי זכויות היוצרים: המחברים טוענים שהם משתמשים בחומר עם כל מיני מגבלות ולכן לא רוצים להרשות הפצה לא מוגבלת שלו. בעיני זה סתם תירוץ: יכלו מראש להתחשב במגבלות ההפצה בזמן כתבת הספר. (אפשר לטעון שההכתבה הזו של משרד החינוך היא משהו פגום, אבל זו טענה שונה. לצורך הדיון אני מניח שזהו המצב והוא לא ישתנה בשנים הקרובות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי את "תום סוייר" במחיר 20 שקל באחת ממכירות החיסול של סטימצקי (מכירת החיסול הייתה בדוכן בקומת קרקע בבית קריית הממשלה בל אביב, הדוכן עובד כבר מספר שנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה שמאפשר להם לקרוא ספרים (או עיתונים, או לעשות כל מיני פעולות אורייניות אחרות). 2. גם אם כן, יש סיכוי טוב שהם לא יקבלו אותה. 5. הרעיון היה ששוק ספרים דיגיטלי יחריף את פער המידע בין חברות עולם ראשון ועולם שלישי. 6. טרי פראצ'ט דיגיטלי חדש מאמזון עולה פחות או יותר כמו טרי פראצ'ט פיזי (כמה פאונדים). פראצ'ט פיזי יד שנייה עולה כמה פני בודדים. מה יפריע לאמזון לגבות פי שלוש וארבע על כל פראצ'ט ברגע שלא תהיה תחרות מצד הספרים הפיזיים? 7. לא יודעת, אני לא שותפה לאופטימיזם הטכנולוגי הזה. כל אתחול של האייפד שלי מוחק את כל הספרים של עברית/קינדל שכבר הורדתי. לא נתקלתי בבעיות כאלה עם הספריה הפיזית שלי. אתה עשוי, כמובן, לומר שזה הכל פרטים קטנים ורק צריך לפתור עוד איזה צ'ופצ'יק קטן ואז הכל יעבוד מאה אחוז. אני עדיין מאוד סקפטית. הכל עובד, עד שהוא לא עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זהו, שלא. אם הם עובדים בשעות בהן יש אור שמש, אז הזמן בו הם יכולים לקרוא (בגלל שהם לא עובדים) הוא הזמן בו הם לא יכולים לקרוא (בגלל שאין להם חשמל). אם כבר, אז להפך, לרוב תושבי העולם השלישי יש נגישות לחשמל לא יציב, כזה שמאפשר להם לטעון את הקורא שלהם לכמה שעות, אבל לא כזה שמאפשר להם לקרוא בשעות הלילה. (אגב, לרובם יש גם יותר גישה לרשת אינטרנט סללורית מלספריה). 2. נכון, אז מה? גם ספר יכול לההרס ואף אחד לא יתן לך סיוע טכני או תחלופה. השאלה איפה הסיכון גדול יותר. 5. ומה על האפשרות שפער המידע יקטן כשהילד העני מהעולם השלישי לא יצטרך ללכת 10 שעות לספריה הקרובה רק בשביל לגלות שכל הספרים שם עברו צנזורה של האימם המקומי? 6. כמה פני פלוס 2.80 (17 ש"ח) משלוח. מה שיפריע הוא התחרות של אמזון מול חברות אחרות. 7. ככה מנהלים את חשבון המייל שלך, חשבון הבנק שלך, הפנסיה שלך, ובקרוב גם הפרטים הביומטרים שלך. קצת יותר מפחיד מהספריה שלך, לא? אולי הספרים נמחקים מהאייפוד שלך (לא יודע למה), אבל הם בטח לא נמחקים מהשרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לאנשים יש ממילא "מחשבי אישי"1 לשימושים אחרים. נכון שהצגת המסמך על המסך היא כשלעצמה רוב צריכת החשמל, אבל זו לא כמות כ"כ גדולה. אפשר להסתדר עם סוללות. 1א. לקוראים יעודיים עם "דיו אלקטרוני" צריכת חשמל נמוכה בהרבה, מכיוון שהם לא משקיעים אנרגיה בהצגת המסמך אלא רק בעדכון התצוגה. 2. נכון. אבל זה גם בגלל שיש הרבה דברים נוספים שאפשר לעשות עם ספרים אלקטרוניים: לדוגמה: לחפש בתוכנם. 3, 4. נכון. אבל ספרים אלקטרוניים ללא נז"ק [ויקיפדיה] אפשר להעתיק ללא מגבלות. 5. לא הבנתי. 6. גרוע מכך: גם בו יש פוטציאל רציני להיווצרות אוליגופול / אולוגופסון (אמאזון, אפל ואולי עוד חברה אחת או שתיים). אבל מה שיותר מעניין הוא הורדת חסמי הכניסה לסופרים. 7. המדיה עצמה יכולה להיהרס, אבל אפשר להעתיק את התוכן. אם קנית ספר והטרמיטים אכלו אותו, האם את יכולה לקבל עותק חדש? 1 טלפון, טאבלט, נטבוק, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם חסמי הכניסה לקוראים? המערבי הממוצע רואה מולו מסכים או צגים רוב שעות היממה. האם הספרים, במקום להקל על כך, יצטרפו למגמה? אני לא רואה את עצמי לוקחת למיטה מסך מואר. אולי זו רק אני ואפשר להאשים אותי בקלות במיושנות או משהו. אבל נראה לי שהשאלה היא הרבה יותר מפרקטית או חסכונית או שאלה של סגנון חיים, ונוגעת למקומם של חומרים "בסיסיים" בחיינו - או לפחות כאלה שנתפסים כבסיסיים (נייר כמובן אינו קיים בטבע אבל הוא עתיק ורוב סוגיו מעניקים תחושה "לא סינתטית"). האם נוותר על כל רהיטי העץ אם ימציאו חומר ננומולקולרי פלסטי שמחליף אותם? האם נוותר על כלי אוכל מחרסינה או קרמיקה מעוצבת לטובת כלים עם איזה מנגנון סמוי ששוטפים את עצמם? גם בסביבה רוויית חומרים מתקדמים עדיין יש מקום להשאיר לפחות נישה למגע של היד בחומר טבעי (או טבעי יחסית לפלסטיק ומה שהלאה ממנו). יש דוגמא הפוכה: את המפתחות הישנים מברזל כבד ומגולף החלפנו למשל די בקלות בכרטיסי פלסטיק מגנטיים. אבל אני חושבת שיש גבול לכמה שנוכל לשאת בסופו של דבר מבחינת רווחתנו הנפשית, מבחינת הקשר בין טבע לתרבות, גם אם האיזון כבר עורער מזמן. (נא לא לענות לי ב"אז את רוצה לגור במערות וללבוש עלי בננה?". אתם מסוגלים ליותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתערוכה בגרמניה הוצגה פעם מכונה שמדפיסה וכורכת בצורת ספר כל תוכן שתזמיני וקיים ברשת. כך יכולים לטעום מהספר ברשת, ואז להחליט אם רוצים עותק נייר, כך לא יודפסו עותקים מיותרים וכל קורא יוכל לבוא על סיפוקו. אפשר גם בית על העץ וללבוש אשכול ענבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תחפשי טוב בשוק תוכלי למצוא גם עששית נפט. דברים לא צריכים להעלם לחלוטין מהעולם כדי להגיד שזמנם עבר, בסדר, אז עדיין יהו פה ושם ספרים כמו שעדיין יש דיסקים, כמו שעדיין שולחים פה ושם גלויות דואר, אבל בגדול, המיינסטרים ישתנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו תטל''א. אני שואלת כמה המיינסטרים יכול לספוג עוד מהמגמה הזו של הווירטואליזציה, והאם היא תיעצר באיזשהו גבול מוחשי (או תעבור רגרסיה אליו), והיכן בדיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שתיעצר: בסינגולריות טכנולוגית [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם נוותר על כלי אוכל מחרסינה או קרמיקה מעוצבת לטובת כלים עם איזה מנגנון סמוי ששוטפים את עצמם?" אה, זה דווקא כן, עם כל הכבוד לנחיצות המגע האנושי בחומרים "בסיסיים" וכולי וכולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שביום יום אנשים יאכלו עם הכלים המנקים את עצמם (או לחילופין כלים חד פעמיים שהם גם זולים, גם יעילים1, וגם מתמחזרים בצורה מושלמת), ולפסח יאכלו עם הכלים והמפיות שירשו מסבתא ממה. 1 כלומר סכין שחותכת, כפית שאינה נמסה, מזלג שאינו נשבר וצלחת שלא מתקפלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטרנד במשפחתי המורחבת בשנים האחרונות הוא הפוך: ביומיום אוכלים בכלים היפים מהחרסינה שקנינו וקיבלנו במשך השנים, ונכנסים לשגרת המדיח, ובפסח (=ארועים שגדולים על המדיח) אוכלים בכלים חד-פעמיים עם עיצוב מושקע ו(לפעמים) הבטחה להתכלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו. שימוש בכלים חד פעמיים1 ביומיום, מסמן לכאורה עלייה באיכות החיים כי לא צריך להשקיע משאבים בשטיפה. בפועל, בעיני, שימוש יומיומי גורר דווקא ירידה, כי טעם האוכל ותחושת הארוחה משתנים לחלוטין בצלחת פלסטיק/נייר/תירס לעומת צלחת קרמיקה או זכוכית. סוג החומר משפיע גם בספלים וכוסות, על טעם המשקאות ועל התחושה בשתייה. חשוב למשל על ספל תה שמניחים עליו ידיים להתחמם בזמן השתייה (ובכך מקרבים אליו את הגוף והפנים), שמקרקש כשמניחים אותו על התחתית (מין משחק) ושאפשר להעביר על שפתו את האצבע ולהפיק צלילים. השווה לכוס נייר חד פעמית שצריך "אוזן" מנייר כדי לאחוז בה, כי היא רותחת ומתקררת מאוד לאט, ולכן בכל רגע פנוי מניחים אותה מהיד (לא שאין היבטים משחקיים כלל לכוס נייר חד פעמית, אבל הם אחרים ופחות עשירים, ומלבד זאת היא עפה לפח אחרי דקה). אלה לא הבדלים מינוריים - הם קריטיים לחוויית המשתמש, לרצון שלו לחזור למוצר "שלו", להפוך אותו לחלק מטקס קבוע וכולי. אני לא מבינה גדולה בעיצוב תעשייתי אבל בטח יש עולם שלם של הגדרות ותזות שנוגעות לעניין. לכן, לדבר על השוק העתידי של הספרים רק במונחים של עלות/תועלת או היקף הספרים שיש להשיג אונליין, תוך התעלמות מההיבט הזה של חוויית המשתמש ושל מהות החומר והקשר בין אדם/קהל/צרכן לחומר (לא למוצר, לחומר), זו התייחסות שטחית וחסרה. 1 בלי לעסוק כלל בשאלת הידידותיות לסביבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר במיטה הוא אביזר די מסורבל. קוראים אלקטרוניים יכולים להחליף אותו1. פעולת הדפדוף בהם (יכולה להיות) פשוטה יותר. נוח יותר להתקין עליהם תאורה פשוטה כדי להימנע מהצורך להושיט את היד למנורת הקריאה לפני השינה. החרסינה היא דוגמה מעניינת, מכיוון שכלי החרסינה הם מוצרים תעשייתיים עוד מראשית ימי המהפכה התעשייתית ובכלל לא מדובר על חומר שמצוי בטבע לפני אפייתו. בכל מקרה, כלי פלסטיק ממלאים את מקומם של כלי עץ, מתכת, ועוד איפה שהם מתאימים (גם אם צריכים לצפות את הפלסטיק בשכבת פלסטיק בצורת עץ). 1 אם כי כמובן המילה "קורא" אינה מוצלחת במיוחד בהקשר הזה. מעניין מתי ימציאו סוף סוף את הנזיר האלקטרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע של "יכולים להחליף" לא תופס, כפי שהסברתי. טכנית, הקורא האלקטרוני יכול להחליף ספר, ואולי זה באמת קצת מעצבן לדפדף, אבל השאלה היא - עבור המשתמש הממוצע (ולא החנון המצוי), האם הדפדוף נתפס כ"מעצבן ברמה שדורשת את החלפת המדיום", או שהוא נתפס כחלק אינטגרלי מהשימוש בחפץ מהנה, ואפילו נותן תמורה כלשהי על העצבון הקל (נגיד, אותך זה מייגע לדפדף, למישהו אחר רשרוש הנייר עושה נעים באוזן, ולאדם שלישי נעים להציב סימניה בין הדפים). להגיד "הדפדוף מעצבן" כי הומצא קורא אלקטרוני זה לחפש בעיות במוצר Y בגלל שמישהו רשם פטנט על מוצר X. חדשנות לשמה היא לא ערך בעיני, צריכים להיות בה טעם ותועלת, ובמקרה הזה כאמור היא חייבת להיות יותר מתועלת כלכלית או מחדוות ההחלפה של כל הקבצים בעולם לפורמט חדש. עזוב חרסינה - חשוב על חימר. הוא חומר הרבה יותר קדום. והגלגול העתיק באמת שלו הוא בוץ שנשרף בשמש. "שכבת פלסטיק בצורת(?) עץ" - כמו למינציה, אתה מתכוון? אמנם זה נותן מראה נעים יותר, אבל לא פותר את בעיית התחושה. מלבד זאת, הקורא האלקטרוני שלך רחוק מלהיות "פלסטיק דמוי עץ" או לאפשר אפילו פתרון כזה, של "קורא דמוי ספר". אולי-אולי נייר דיגיטלי המדפיס על עצמו תכנים משתנים, מתאים לקטגוריה הזו של "פלסטיק דמוי עץ". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שגם שולחן העץ שבו אני משתמש כרגע מצופה בפורמייקה, כלומר: ב"פלסטיק" שאמור להראות כמו עץ. השולחן עשוי מעץ מכיוון שזה יותר יעיל. אבל מבחינת המראה אפשר להחליף את העץ בפלסטיק ואני לא ארגיש. מה שאני רואה הוא כבר שולחן פלסטיק. מחשבים הם היום כלי קריאה שבו משתמים כבר כולם. לא רק חנונים. קוראים אלקטרוניים עדיין לא נפוצים, אבל זה עניין של הבשלת הטכנולוגיה. זה עדיין לא "עובד חלק" מכל הבחינות. תוך 5 שנים אנשים יתחילו להרגל לתחושה של הדפדפוף בקורא האלקטרוני ולא להבין איך (סתם דוגמה מומצאת) אפשר לקרוא ספר בלי אוסף הסימניות שלהם. אין צורך להחליף את ההרגלים של כולם. נדרשת מסה קריטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה שלך לא מחדשת או מוסיפה דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנוסטלגיה שלך לחומרים ומוצרים "טבעיים"1 היא רומנטית ומכמירת-לב, אבל הם יכולים להיעלם בן-רגע (למעשה, תוך דור) מבלי לשנות את נפש האדם. בני דורי מביטים בנוסטלגיה אל מוצרי האלקטרוניקה ומשחקי המחשב של ילדותם. אני, מרוב קריאה אלקטרונית, מתקשה לקרוא בספרי-עץ-מת. מה עושים כשנתקלים במילה אנגלית לא מוכרת? לנסות להבין מן ההקשר? לקום מן הכסא לחפש במילון?? ומי זו הדמות הזו שמוזכרת פתאום? דיברו עליה בפרק הזה בכלל? איפה מקש ctrl-F של הספר הזה??! 1 לפני מאתיים שנה, שיעור האנשים שזכו לדפדף בספר היה דומה, מן הסתם, לשיעור האנשים שמשתמשים בדפדפן היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניל פוסטמן יתווכח איתך (קרא את ''בידור עד מוות'', למשל). טכנולוגיה, כמו שהוא אומר, היא תמיד עסקה פאוסטינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לפני מאתיים שנה, שיעור האנשים שזכו לדפדף בספר היה דומה, מן הסתם, לשיעור האנשים שמשתמשים בדפדפן היום" - מאיפה הוצאת את הסיפור היפה הזה? מהפכת הדפוס של גוטנברג היתה במאה ה-15. ומאות או אלפי שנים לפני כן לאנשים (כולל האנאלפביתים שבהם) היתה גישה לנייר - בצורת מכתבים, הדפסים ומגילות שונות. הגישה שלי אולי נראית לך רומנטית ונוסטלגית, אבל אני חושבת שמנה מסוימת ממנה היא חיונית לאדם - אלא אם אתה מעוניין רשמית בקיצוניות השנייה, של עולם "נוירומנסר" סייברי מוחלט שכולו סינתטי. אני לא חושבת שיש מישהו שזה החזון המלא שלו. וכן, אחרי שימוש רב במדיה ממוחשבת מתרגלים אליה וקורות תופעות כמו שתיארת בפסקה השנייה. גם נוח יותר לאתר דברים בטקסט ממוחשב. אז מה? גם אחרי כמה שעות של גלישה במגלשות או סיבובים בקרוסלה המוח ממשיך להרגיש זעזועי פאנטום. זה לא אומר לי שזה המצב היחידי הרצוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-1870 (הרבה פחות מ-200 שנה) רק 80% מאוכלוסיית ארה"ב (הבוגרת) ידעה קרוא וכתוב (מקור http://nces.ed.gov/naal/lit_history.asp) היום 80% מאוכלוסיית ארצות הברית משתמשת ברשת (מקור http://www.internetworldstats.com/am/us.htm). המספרים דומים גם במדינות אחרות. על פניו הוא צודק, ואפילו קצת המעיט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב. זה לא כל כך רלוונטי. אני כתבתי על מגע הנייר כחומר (הנושא תוכן), והאלמוני עונה לי בשיעור האנאלפביתיות באוכלוסייה. בכל התקופות בהן התקיים נייר, גם אנאלפביתים חתמו בטביעת אצבעם על מסמך נייר של הרשויות, שמרו או שלחו חפצים קטנים במעטפות, סימנו מיקום של נכסים שונים על מפה, שרטטו דגם של מבנה או מודל של בגד, וכמובן ציירו ורשמו רישומים. כל זה בלי לבצע את הפעולה הקרויה ''קריאה בספר'', אבל הנייר היה שם כל הזמן ככלי וכחומר שימושי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנייר הגיע לאירופה רק לקראת סוף ימי הביניים והחל אז להחליף את הקלף. וכמוכן, הנייר לא היה נפוץ כל עוד שיעור האלפבתים היה גבוה. לכן לא סביר להניח ששרטוטים שונים היו על ניירות. עצים ובדים היו זמינים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטפק כאוות נפשך. העיקרון הוא שכל אלה הם חומרים טבעיים ו''מוחשיים'' יחסית לצג של קורא אלקטרוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נייר הוא חומר טבעי? נייר הוא עץ שנטחן, רוכך, הולבן ועבר עוד כמה תהליכים. אבל מבחינתנו הוא טבעי כי הוא היה בבית שלנו בילדותינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויש, נו באמת. הוא חומר *אורגני*, תוצר של חומר המצוי בטבע. להבדיל מחומרים סינתטיים שמחוץ לבית החרושת ומעבדת הכימיה אין להם מקור. שאלת העיבוד לא רלוונטית. אין הבדל עקרוני, מבחינת חוויית המשתמש, בין זכוכית צבועה ולא צבועה, או בין חימר שרוף ללא שרוף, או בין עץ משויף ולא משויף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בנזין הוא חומר *אורגני*, תוצר של חומר המצוי בטבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז? (כן, אני יודעת, גם ארס נחשים הוא כזה). אני לא מדברת על ה"טבעיות" כערך אלא על המגע בחומר המוחשי האורגני. פלסטיק לא נותן את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל פלסטיק הוא בהחלט חומר אורגני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן? כזה שאפשר לזרוק אותו לקומפוסט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברזל אפשר לזרוק לקומפוסט? פלדה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזרוק תמיד אפשר. ממתי הגדרתו של חומר אורגני היא "מה שאפשר לזרוק לקומפוסט"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהיום שבו הגדרת סלעים היא 'מה שאפשר לזרוק על שוטרים'... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי שאיילים מבינים את הנקודה ובכל זאת מתחכמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א בערך מיומיים אחרי פתיחת האתר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחבתי משום מה ששאלת על ניר. מודה ועוזב, ירוחם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סתם ירוחם - ירוחם משל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, בסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבודה שלי היתה פעם תלויה טבלה כזאת. זה הועיל לי להעלות את לחץ הדם בבקרים. די ברור לי שרוב המספרים שם מומצאים. נראה לך שקלקר מחזיק "לנצח"? או ששקית נייר מתפרקת בחודש אבל בננה בארבעה שבועות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני, מרב קריאה אלקטרונית, כואבים לי הראש והעיניים, הרבה יותר מהר מאשר בקריאה מספר. ואגב דפדוף - אין שום מקבילה שאני מכיר לדפדוף/עלעול מהיר בספר אמיתי. ולא, scrolling down של 150 עמוד זה ממש לא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו: זו לא רק נוסטלגיה. כפי שהחשיבות של תכנון ריאות ירוקות במרכזי ערים גדולות, למשל, היא לא רק מההיבט של הפחתת זיהום. מדובר בהכרה בחשיבותו של צורך אנושי בסיסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידעתי, לריאות ירוקות במרכזי ערים גדולות אין שום ערך מבחינת הפחתת זיהום. למיטב ידעתי גם אין בנמצא צורך אנושי בסיסי לספרים המודפסים על נייר בדיו, או בכוסות חרסינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז נמשיך לא להסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאי ההסכמה בעניין הזה מכריעה את הנקודה, לא? מסתמן שיש אי-אילו בני אנוש שאינם מזהים אצלם צורך כזה, כך שכנראה לא זה צורך אנושי בסיסי, אלא עניין פרטי שלך (בעצם נותרת האפשרות שזה אכן צורך אוניברסלי, ואנחנו לא מספיק אינטרוספקטיביים כדי להבחין בו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם אי-אילו בני אנוש שאינם מזהים אצלם צורך בזיווג עם המין הנגדי, כך שכנראה לא זה צורך אנושי בסיסי, אלא עניין פרטי שלהם. (בעצם נותרת האפשרות שזה אכן צורך אוניברסלי, ואנחנו לא מספיק אינטרוספקטיביים כדי להבחין בו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שכנראה הדיון כבר נהיה טרחני, מתחשק לי לענות: האנלוגיה לא מוצלחת (אלא אם כן אתה בוחר להתייחס להודעה הקודמת שלי כאל ניסיון להוכחה לוגית, ואז - ברכותי: כמעט הצלחת להפריך את הטיעון שאף פעם לא טענתי1). אבל בכל זאת, במהלך הזמן שיצא לי להתהלך בין אנשים ולהיות אחד כזה בעצמי, הצלחתי לזהות נטייה כללית אצל אנשים למונוגמיה סדרתית. לא הייתי ממהר להגדיר זאת כ-"צורך אנושי בסיסי", אבל בד"כ לא הייתי מתנגד למישהו שכן היה ממהר להגדיר זאת כך. גם אם לא הייתי חש כך בעצמי, הייתי מודע לכך שאני מיעוט יוצא דופן. אבל כמיהה לחומרי גלם מסויימים? לנייר, חרסינה וכותנה? מעולם לא נתקלתי בתופעה כזו, מעבר למה שאפשר להסביר באמצעות השונות הטבעית בהעדפות הכלליות בין אנשים, יחד עם אופנה, נוסטלגיה וסמלי סטאטוס. זה נשמע לי מופרך לחלוטין. גם לפי ההיגיון-הישר שלי זה לא יכול להיות המצב2. אם יסתבר שבאיזשהו מובן זה "צורך אנושי בסיסי", ולא סתם הרגל, זו תהיה תגלית מאד מפתיעה מבחינתי. עניתי לטענה מהצורה "אני מרגישה כך, ולכן זה צורך אוניברסלי ובסיסי". התשובה שלי הייתה "אני לא מרגיש ככה, לכן זה לא". בהקשר הנוכחי, אני ממשיך לעמוד מאחורי הרטוריקה הזו. 1 כמעט, כי לדעתי למשהו שכנראה יותר מ-10% מהאוכלוסיה לא מרגישים, אי אפשר לקרוא "צורך אנושי בסיסי". אבל הנקודה שלך ברורה. 2 מרבית החומרים האלה חדשים מאד (לכל המוקדם הם אלפי שנים בודדות) והתפוצה והשימוש שלהם שונים מאד בין תרבויות ואזורים. לעומת רביה מינית, שהגנים שלנו מעורבים בה כבר מאות מיליוני שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל התגובה שלך מעניין אותי מאיפה הוצאת את ה-10% מהאוכלוסייה. מעניין שאתה מרגיש צורך לגייס מראה עיניים של אחוזים מדויקים. לעצם העניין - אולי יהיה לך יותר קל להתמקד בשאלת העושר והמגוון של חומרים. העלאה של תמונות, ספרים, מפות, מכתבי דואר וכמעט כל חומר ויזואלי ותכני אחר על קורא אלקטרוני, והסתמכות אך ורק עליו, מצמצמת באופן דרסטי את המגע היומיומי עם חומרים שונים אחרים. משול הדבר לקרקרים שמישהו ימציא, שמכילים את כל אבות המזון וניתן להסתמך כמעט עליהם בתפריט היומיומי. נניח שהשוק מאוד מתלהב ומומחים קובעים שעד 2020 אנשים יעדיפו רק את הקרקרים הללו. האם לא תרגיש געגוע קל לגיוון בסוגי המזונות שלך? ונגיד שהמון אנשים יענו לך שהם לא מרגישים כלל געגוע למזונות הללו ושבעיניהם הכמיהה למרק או פשטידה היא נוסטלגית, האם תשתכנע שאין כל צורך אנושי לגוון באוכל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
10% היא הסטטיסטיקה המקובלת לשיעור הומוסקסואליות באוכלוסיה, לא? כתבתי "כנראה יותר" תוך שאני לוקח בחשבון ביסקסואליים וא-מיניים. ולטעמי ציון מספר שלם ועגול כמו 10% מעיד על עצמו שהוא ההערכה לא מדוייקת גם מבלי שאצטרך לכתוב זאת במפורש, כך שכוונתי הייתה הפוכה לחלוטין לזו שאת מייחסת לי ("אחוזים מדוייקים"). אני חושב שהשאלות ההיפוטתיות שאת מעלה לא מקדמות אותנו. אני חובב קולינריה בעצמי, ומכיר זאת כתופעה אנושית. אני לא מדמיין סיטואציה שבה אנשים אכן יסתפקו בקרקרים הללו מבלי שתהיה להם איזשהי תכונה למבסית מופלאה שכנראה תהפוך גם אותי למרוצה, ואז התשובה לשאלתיך היא: לא. לא ארגיש געגוע. אני יוצא מנקודת מוצא בה המהות שאת מייחסת לחומרים נשמעת לי זרה ומוזרה, בניגוד גמור לדוגמאות כמו רצון בבני-זוג או חיבה לגיוון באוכל - שאני נתקל בהם בכל מקום, וגם בעצמי. תארי לעצמך שהייתי אומר שאני מתגעגע למחלות, ומאז החיסון לשפעת חווית החורף שלי נפגעה מאד. הצורך בהתעטשויות וכאבי שרירים הוא צורך אנושי בסיסי שאני מפחד שילך ויעלם מהעולם. ואז, בתגובה לתמיהה שבווודאי היית מפגינה, הייתי משיב לך בשאלת הקרקרים שכרגע הפנית כלפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת כתבה מזמן על יתרונות אפשריים של התמודדות עצמאית, ללא תרופות, עם כאבי ראש. כך שלא בטוח שהרדוקציה שלך הגיעה עד אבסורדום. (לצערי לא מצאתי את התגובה ההיא. איה עוזרו של הארכיבאי, היכן הנמלה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי. תגובה 525498 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם עושים עבודה מצוינת. אני עדיין מעדיפה לעבור מחלות חורף ומיחושים שונים בלי תרופות. למרות שכאשר אני נדרשת נקודתית לתפקוד גבוה, אני מביטה לצדדים (שאף אחד לא יראה) ומקפיצה נורופן. שונאת, ממש שונאת, את האפקט שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשאלה הראשונה שלך היא 'לא'. זה מספר שקודש מאז דו''ח קינסי, אבל בלי יותר מדי בסיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מדמיין סיטואציה שבה אנשים אכן יסתפקו בקרקרים הללו מבלי שתהיה להם איזשהי תכונה למבסית מופלאה שכנראה תהפוך גם אותי למרוצה" - באמת? אם כך, איך אתה מסביר את המצב הקיים בתחום שעליו דיברנו? עובדה שאין צורך לדמיין, אלא המצב לפנינו: אתה כן מסתפק בקורא אלקטרוני, אבל ההסתפקות הזו אינה עוברת הלאה ומדביקה את שאר האנושות. לא הבנתי איך קשורות הנה מחלות. בוא נסכם שאנחנו מדברים על צרכים ותחושות שבאופן עקרוני נעימים לאדם ומיטיבים עם רוחו ו/או גופו. קריאה ואכילה הם ודאי כאלה. מחלות - איך לפעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסתפק בקורא אלקטרוני. אני עדיין מעדיף ספר מנייר על פני הקורא שלי, אבל מסיבות פונקציונליות לחלוטין שצפויות להעלם במהרה עם התקדמות הטכנולוגיה, וללא שום קשר למגע הבלתי אמצעי עם הנייר. אני מתאר לעצמי ששאר האנושות נוהגת כפי שאת מתארת, אם זה בכל נכון1, מסיבות דומות לשלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה נחמד והכל, אבל אתה לא מתייחס ישירות למה שאמרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר נוסף: כתבת "המהות שאת מייחסת לחומרים נשמעת לי זרה ומוזרה, בניגוד גמור לדוגמאות כמו רצון בבני-זוג או חיבה לגיוון באוכל". למה בעצם? גם אוכל הוא סוג של חומר. ואת הרצון לגיוון בו אתה מבין. למה זה מובן שרוצים לגוון את מה שנכנס לגוף, אבל לא את מה שנוגע בעור, את מה שמרכיב את החלל בו אנחנו שוהים? נסה לחשוב על מוזיקה - בעצם זה כבר קיים במוזיקה. המציאו סינתיסייזרים שיכולים לחקות את רוב כלי הנגינה, ואכן הם השתלבו בצורה מסיבית בהרבה מאוד הקלטות של מוזיקה עכשווית. האם זה אומר שמבחינתך אפשר לגרוס את כל הכינורות, להפסיק לייצר פסנתרים, ומי שמתגעגע לצליל של חליל אמיתי לוקה ב"נוסטלגיה"? או שאתה מבין את היזקקות האוזן והעין גם למראה, לרושם ולצליל של אצבעות המרחפות על הקלידים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חובבי המוזיקה טוענים, לעניות דעתי, שהחיקוי אינו מושלם. לא הצלחתי לחלץ תשובה טובה יותר בתגובה 554250. מעבר לכך, הם יקבלו בבוז את מי שיתברר שלא שר אלא השתמש בפלייבק, למרות שזה הגיע אליהם מאותה מערכת ההגברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדברת על חובבי המוזיקה הקנאים ובעלי האוזן הרגישה, אלא על הקהל הרחב שצורך מוזיקה מכל הסוגים. האם נראה לך שבעתיד הקרוב האנושות תסתפק בשמיעת/ניגון צלילי סינתיסייזר ותוותר על כל כלי הנגינה האחרים1? ואם כך היא תעשה, האם לא נראה לך שהיא תאבד משהו? במה המקרה הזה שונה ממקרה הספרים האלקטרוניים? 1 נניח לצורך העניין, חשמליים ולא חשמליים כאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמת אינך רואה שום ערך או הנאה (לאנושות בכלל, לא לך אישית) בתחושה של הקשה על תוף / פריטה על מיתר / הקשה בקלידים? או בהאזנה החיה לאלה? עד כמה רחוק זה הולך? האם היית מוותר (עבור האנושות ועבורך אישית) על רוב סוגי המגע והתחושה ומסתפק בתחליף חדגוני סינתטי? כזכור אנחנו מדברים על אוכל, לבוש, האזנה למוזיקה, ריהוט, ואפשר להוסיף גם מגע בין-אישי, חוויות חושיות כמו שחייה בים או טיול ביער, והיחשפות מידתית1 למזג האוויר בחוץ). 1 נא לא לענות "אז את רוצה לחיות בלי מזגן?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיזוג זה סתם טריק של אדריכלים עצלנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין תחושת ההקשה שלי על תוף לבין ההאזנה שלי למוזיקה. תחושת ההקשה מסובכת הרבה יותר לשחזור: צריך לשחזר את המרקם של התוף ועוד. לעומת זאת כדי לשחזר את המוזיקה צריכים רק לשחזר בדיוק את גלי הקול. לא ממש משנה לי מה יצר את גלי הקול הללו. האם מפריע לך להקשיב למוזיקה מוקלטת? יש לציין שבהופעה חיה עם קהל יש דברים נוספים מלבד המוזיקה עצמה. האם את מתייחסת אליהם? לעניין האוכל התייחסתי כבר בתגובה 554284. לא ברור לי בדיוק מהו לבוש "סינתטי". כל הלבוש שלנו הוא סינתטי וכל מה שאני לובש הוא בגדים שהם תוצר של תעשיה ומיוצרים בכמויות גדולות. אין לי גם בעיה עם ריהוט תעשייתי. לגבי אוכל תעשייתי: היו לנו כבר דיונים בנושא. את שאר הדברים נראה לי שכמו הההקשה על התוף, מסובך לשחזר ולכן השאלה לא מעשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מדברת על תחושת ההקשה על תוף. בוא נענה על זה קודם. (לא מתייחסת לעניין ההופעה החיה, רק לעניין של צפייה באדם מנגן על כלי "אמיתי"). לבוש סינתטי - בוא נחשוב על חולצה חד פעמית מנייר דק, לבש וזרוק, כמו הבגדים שירדן רצה פעם לפתח כשנמאס לו להחליף לתינוק שלו (ארכיבאים, מי במשמרת הערב?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בשביל תחושת התיפוף מספיק סיר פח. מכשירי נגינה עולים הרבה כסף מכיוון שהם חייבים להפיק צליל מדויק (מנגינה שנכתבה עבור אחד צריכה להתאים גם לאחר). אם כל מה שחשוב לך הוא תחושת הנגינה, לא צריכים את הדיוק הזה. אם מה שחשוב לך הוא היכולת לנגן ביחד: את זה פאשר לקבל עם כל כלי נגינה, ובפרט גם בדיגיטלי שבדיגיטלי. ב. לא ברור לי איך הבגדים החד-פעמיים שלך קשורים לעניין. אם מדובר על בגדים מנייר דק שלא מחממים מספיק כמו בגדים רגילים או שלא מגנים על הגוף כמו בגדים רגילים (לדוגמה: נקרעים בקלות) הרי שהם לא חלופה סבירה. אם מדובר על בגדים שהם חלופה סבירה, אני אשקול אולי להשתמש בהם, בכפוף לשיקולי עלות ושיקולים אחרים (כבר היום בגדים פשוטים זולים למדי, ולכן הבגדים הללו יצטרכו להיות זולים מאוד, או שאולי יהיה שינוי בעלויות הכביסה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתופים אני לא מבין, אבל אני מבטיח לך שבשביל תחושת הפריטה יש הבדל גדול בין גיטרה של גיטר הירו שבין פנדר סטרטוקסטר. ואגב בפסנתרים חשמליים, היקרים והמוצלחים יותר השקיעו עבודה רבה על מנת להקנות לקלידים את התחושה של קלידי פסנתר אמיתיים מבחינת המשקל, ההתנגדות וכן הלאה. אז אולי גם הם חושבים שתוף פח (או המקבילה שלו) לא מספיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקבילה של תוף פח זה לא גינטר גראס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל זה יש דיון שלם בנפרד :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בא ניזכר בהקשר. תקציר ההקשר בהמשך התגובה. ברקת דיברה במפורש על אנשים רגילים ולא על חובבי מוזיקה, כדי לאפשר לנו לדבר על חיקוי מספיק טוב לכלים. לכן אני יכול להניח שסינתיסייזר יפיק חיקוי טוב (מספיק טוב? טוב? מושלם?) של כלי הנגינה הרצוי. עכשיו צריכים להבין מה נותנת תחושת הנגינה עצמה. ציינתי סיבה בסיסית אחת לכך שגיטרות שונות (ובפרט פנדר) עולות הרבה כסף. אם תוכל להוציא את אותו הצליל מגיטרה פשוטה של גיטר הירו1, האם באמת תהיה חשובה לך התחושה המדויקת? והאם באמת יהיה חשוב למי שצופה בך שהוא רואה מישהו מנגן בגיטרה אמתית ולא בגיטרה של גיטר הירו? ___ ההקשר: ברקת: תגובה 598434: נסה לחשוב על מוזיקה - בעצם זה כבר קיים במוזיקה. המציאו סינתיסייזרים שיכולים לחקות את רוב כלי הנגינה, ואכן הם השתלבו בצורה מסיבית בהרבה מאוד הקלטות של מוזיקה עכשווית. האם זה אומר שמבחינתך אפשר לגרוס את כל הכינורות, להפסיק לייצר פסנתרים, ומי שמתגעגע לצליל של חליל אמיתי לוקה ב"נוסטלגיה"? או שאתה מבין את היזקקות האוזן והעין גם למראה, לרושם ולצליל של אצבעות המרחפות על הקלידים? צפריר: תגובה 598436: חובבי המוזיקה טוענים, לעניות דעתי, שהחיקוי אינו מושלם. ברקת: תגובה 598445: אני לא מדברת על חובבי המוזיקה הקנאים ובעלי האוזן הרגישה, אלא על הקהל הרחב שצורך מוזיקה מכל הסוגים. האם נראה לך שבעתיד הקרוב האנושות תסתפק בשמיעת/ניגון צלילי סינתיסייזר ותוותר על כל כלי הנגינה האחרים? ואם כך היא תעשה, האם לא נראה לך שהיא תאבד משהו? צפריר: תגובה 598448: אולי, לא. ברקת: תגובה 598454: האם באמת אינך רואה שום ערך או הנאה (לאנושות בכלל, לא לך אישית) בתחושה של הקשה על תוף / פריטה על מיתר / הקשה בקלידים? או בהאזנה החיה לאלה? צפריר: תגובה 598459: יש הבדל בין תחושת ההקשה שלי על תוף לבין ההאזנה שלי למוזיקה. תחושת ההקשה מסובכת הרבה יותר לשחזור: צריך לשחזר את המרקם של התוף ועוד. לעומת זאת כדי לשחזר את המוזיקה צריכים רק לשחזר בדיוק את גלי הקול. לא ממש משנה לי מה יצר את גלי הקול הללו. האם מפריע לך להקשיב למוזיקה מוקלטת? יש לציין שבהופעה חיה עם קהל יש דברים נוספים מלבד המוזיקה עצמה. האם את מתייחסת אליהם? ברקת: תגובה 598527: אז אני מדברת על תחושת ההקשה על תוף. בוא נענה על זה קודם. (לא מתייחסת לעניין ההופעה החיה, רק לעניין של צפייה באדם מנגן על כלי "אמיתי"). צפריר: תגובה 598533: בשביל תחושת התיפוף מספיק סיר פח. מכשירי נגינה עולים הרבה כסף מכיוון שהם חייבים להפיק צליל מדויק (מנגינה שנכתבה עבור אחד צריכה להתאים גם לאחר). אם כל מה שחשוב לך הוא תחושת הנגינה, לא צריכים את הדיוק הזה. אם מה שחשוב לך הוא היכולת לנגן ביחד: את זה פאשר לקבל עם כל כלי נגינה, ובפרט גם בדיגיטלי שבדיגיטלי. _________ 1 בעזרת התוכנה המתאימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהעניין הוא שאי אפשר להפריד לגמרי, לפחות בגיטרה (אני מניח שגם בפסנתר, אבל לא מנסיון אישי), בין הצליל לבין הדרך שהוא נוצר. באנלוגיה, גיטרה של גיטר הירו מכילה 4 או חמישה ביטים של 0/1 (לחיצה או לא). לעומת זאת, בגיטרה אמיתי, מעבר לזה שכל מיתר מכיל ~20 תווים "רשמיים" שונים, אפילו עבור תו בודד עוצמת הלחיצה של האצבע (על הצוואר), הצורה בה היא מונחת, איך היא הגיעה מהצליל הקודם ומתי היא תורם, כל אלה משפיעים מאד על הצליל שתשמע. אם תוסיף עכשיו את כל האפשרויות של האצבע הפורטת, תקבל אוסף עצום של פרמטרים שיכולים להשתנות עבור כל תו ותו. וזה עוד לפני שדיברנו על מתיחת מיתרים ושאר תעלולים חביבים, בעיקר (אבל לא רק) בגיטרות חשמליות. לכן לא ברור לי איך כל המגוון הזה יכול לצאת מגיטרת הירו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבעה ביטים, אבל מה עם מימד הזמן? את שאר הפרמטרים אתה יכול להוסיף ב"תוכנה". בפרט משהו מוזר כמו מתיחת מיתרים. למה להיות מוגבל לטריקים שיש לגיטרה במציאות? אני מוכן להתפשר איתך על מקלדת שמורכבת קצת יותר מגיטרה של גיטר הירו. בכל מקרה, ההנחה הבסיסית של הדיון (למיטב הבנתי) הוא שאין הבדל בצליל המופק (לפחות עבור קהל היעד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זאת הנחה שלך (וכתוצאה מכך של אנשי הקש שמתדיינים אתך) שהופכת את הדיון לקצת עקר. בעצם הדיון הופך להיות: נניח שאין שום הבדל, למה בכל זאת יש הבדל? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |