 |
זהו. שימוש בכלים חד פעמיים1 ביומיום, מסמן לכאורה עלייה באיכות החיים כי לא צריך להשקיע משאבים בשטיפה. בפועל, בעיני, שימוש יומיומי גורר דווקא ירידה, כי טעם האוכל ותחושת הארוחה משתנים לחלוטין בצלחת פלסטיק/נייר/תירס לעומת צלחת קרמיקה או זכוכית. סוג החומר משפיע גם בספלים וכוסות, על טעם המשקאות ועל התחושה בשתייה. חשוב למשל על ספל תה שמניחים עליו ידיים להתחמם בזמן השתייה (ובכך מקרבים אליו את הגוף והפנים), שמקרקש כשמניחים אותו על התחתית (מין משחק) ושאפשר להעביר על שפתו את האצבע ולהפיק צלילים. השווה לכוס נייר חד פעמית שצריך "אוזן" מנייר כדי לאחוז בה, כי היא רותחת ומתקררת מאוד לאט, ולכן בכל רגע פנוי מניחים אותה מהיד (לא שאין היבטים משחקיים כלל לכוס נייר חד פעמית, אבל הם אחרים ופחות עשירים, ומלבד זאת היא עפה לפח אחרי דקה).
אלה לא הבדלים מינוריים - הם קריטיים לחוויית המשתמש, לרצון שלו לחזור למוצר "שלו", להפוך אותו לחלק מטקס קבוע וכולי. אני לא מבינה גדולה בעיצוב תעשייתי אבל בטח יש עולם שלם של הגדרות ותזות שנוגעות לעניין.
לכן, לדבר על השוק העתידי של הספרים רק במונחים של עלות/תועלת או היקף הספרים שיש להשיג אונליין, תוך התעלמות מההיבט הזה של חוויית המשתמש ושל מהות החומר והקשר בין אדם/קהל/צרכן לחומר (לא למוצר, לחומר), זו התייחסות שטחית וחסרה.
1 בלי לעסוק כלל בשאלת הידידותיות לסביבה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש