בתשובה לצפריר כהן, 21/06/12 22:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הקטע של "יכולים להחליף" לא תופס, כפי שהסברתי. טכנית, הקורא האלקטרוני יכול להחליף ספר, ואולי זה באמת קצת מעצבן לדפדף, אבל השאלה היא - עבור המשתמש הממוצע (ולא החנון המצוי), האם הדפדוף נתפס כ"מעצבן ברמה שדורשת את החלפת המדיום", או שהוא נתפס כחלק אינטגרלי מהשימוש בחפץ מהנה, ואפילו נותן תמורה כלשהי על העצבון הקל (נגיד, אותך זה מייגע לדפדף, למישהו אחר רשרוש הנייר עושה נעים באוזן, ולאדם שלישי נעים להציב סימניה בין הדפים). להגיד "הדפדוף מעצבן" כי הומצא קורא אלקטרוני זה לחפש בעיות במוצר Y בגלל שמישהו רשם פטנט על מוצר X. חדשנות לשמה היא לא ערך בעיני, צריכים להיות בה טעם ותועלת, ובמקרה הזה כאמור היא חייבת להיות יותר מתועלת כלכלית או מחדוות ההחלפה של כל הקבצים בעולם לפורמט חדש. עזוב חרסינה - חשוב על חימר. הוא חומר הרבה יותר קדום. והגלגול העתיק באמת שלו הוא בוץ שנשרף בשמש. "שכבת פלסטיק בצורת(?) עץ" - כמו למינציה, אתה מתכוון? אמנם זה נותן מראה נעים יותר, אבל לא פותר את בעיית התחושה. מלבד זאת, הקורא האלקטרוני שלך רחוק מלהיות "פלסטיק דמוי עץ" או לאפשר אפילו פתרון כזה, של "קורא דמוי ספר". אולי-אולי נייר דיגיטלי המדפיס על עצמו תכנים משתנים, מתאים לקטגוריה הזו של "פלסטיק דמוי עץ". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שגם שולחן העץ שבו אני משתמש כרגע מצופה בפורמייקה, כלומר: ב"פלסטיק" שאמור להראות כמו עץ. השולחן עשוי מעץ מכיוון שזה יותר יעיל. אבל מבחינת המראה אפשר להחליף את העץ בפלסטיק ואני לא ארגיש. מה שאני רואה הוא כבר שולחן פלסטיק. מחשבים הם היום כלי קריאה שבו משתמים כבר כולם. לא רק חנונים. קוראים אלקטרוניים עדיין לא נפוצים, אבל זה עניין של הבשלת הטכנולוגיה. זה עדיין לא "עובד חלק" מכל הבחינות. תוך 5 שנים אנשים יתחילו להרגל לתחושה של הדפדפוף בקורא האלקטרוני ולא להבין איך (סתם דוגמה מומצאת) אפשר לקרוא ספר בלי אוסף הסימניות שלהם. אין צורך להחליף את ההרגלים של כולם. נדרשת מסה קריטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה שלך לא מחדשת או מוסיפה דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנוסטלגיה שלך לחומרים ומוצרים "טבעיים"1 היא רומנטית ומכמירת-לב, אבל הם יכולים להיעלם בן-רגע (למעשה, תוך דור) מבלי לשנות את נפש האדם. בני דורי מביטים בנוסטלגיה אל מוצרי האלקטרוניקה ומשחקי המחשב של ילדותם. אני, מרוב קריאה אלקטרונית, מתקשה לקרוא בספרי-עץ-מת. מה עושים כשנתקלים במילה אנגלית לא מוכרת? לנסות להבין מן ההקשר? לקום מן הכסא לחפש במילון?? ומי זו הדמות הזו שמוזכרת פתאום? דיברו עליה בפרק הזה בכלל? איפה מקש ctrl-F של הספר הזה??! 1 לפני מאתיים שנה, שיעור האנשים שזכו לדפדף בספר היה דומה, מן הסתם, לשיעור האנשים שמשתמשים בדפדפן היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניל פוסטמן יתווכח איתך (קרא את ''בידור עד מוות'', למשל). טכנולוגיה, כמו שהוא אומר, היא תמיד עסקה פאוסטינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לפני מאתיים שנה, שיעור האנשים שזכו לדפדף בספר היה דומה, מן הסתם, לשיעור האנשים שמשתמשים בדפדפן היום" - מאיפה הוצאת את הסיפור היפה הזה? מהפכת הדפוס של גוטנברג היתה במאה ה-15. ומאות או אלפי שנים לפני כן לאנשים (כולל האנאלפביתים שבהם) היתה גישה לנייר - בצורת מכתבים, הדפסים ומגילות שונות. הגישה שלי אולי נראית לך רומנטית ונוסטלגית, אבל אני חושבת שמנה מסוימת ממנה היא חיונית לאדם - אלא אם אתה מעוניין רשמית בקיצוניות השנייה, של עולם "נוירומנסר" סייברי מוחלט שכולו סינתטי. אני לא חושבת שיש מישהו שזה החזון המלא שלו. וכן, אחרי שימוש רב במדיה ממוחשבת מתרגלים אליה וקורות תופעות כמו שתיארת בפסקה השנייה. גם נוח יותר לאתר דברים בטקסט ממוחשב. אז מה? גם אחרי כמה שעות של גלישה במגלשות או סיבובים בקרוסלה המוח ממשיך להרגיש זעזועי פאנטום. זה לא אומר לי שזה המצב היחידי הרצוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-1870 (הרבה פחות מ-200 שנה) רק 80% מאוכלוסיית ארה"ב (הבוגרת) ידעה קרוא וכתוב (מקור http://nces.ed.gov/naal/lit_history.asp) היום 80% מאוכלוסיית ארצות הברית משתמשת ברשת (מקור http://www.internetworldstats.com/am/us.htm). המספרים דומים גם במדינות אחרות. על פניו הוא צודק, ואפילו קצת המעיט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב. זה לא כל כך רלוונטי. אני כתבתי על מגע הנייר כחומר (הנושא תוכן), והאלמוני עונה לי בשיעור האנאלפביתיות באוכלוסייה. בכל התקופות בהן התקיים נייר, גם אנאלפביתים חתמו בטביעת אצבעם על מסמך נייר של הרשויות, שמרו או שלחו חפצים קטנים במעטפות, סימנו מיקום של נכסים שונים על מפה, שרטטו דגם של מבנה או מודל של בגד, וכמובן ציירו ורשמו רישומים. כל זה בלי לבצע את הפעולה הקרויה ''קריאה בספר'', אבל הנייר היה שם כל הזמן ככלי וכחומר שימושי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנייר הגיע לאירופה רק לקראת סוף ימי הביניים והחל אז להחליף את הקלף. וכמוכן, הנייר לא היה נפוץ כל עוד שיעור האלפבתים היה גבוה. לכן לא סביר להניח ששרטוטים שונים היו על ניירות. עצים ובדים היו זמינים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטפק כאוות נפשך. העיקרון הוא שכל אלה הם חומרים טבעיים ו''מוחשיים'' יחסית לצג של קורא אלקטרוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נייר הוא חומר טבעי? נייר הוא עץ שנטחן, רוכך, הולבן ועבר עוד כמה תהליכים. אבל מבחינתנו הוא טבעי כי הוא היה בבית שלנו בילדותינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויש, נו באמת. הוא חומר *אורגני*, תוצר של חומר המצוי בטבע. להבדיל מחומרים סינתטיים שמחוץ לבית החרושת ומעבדת הכימיה אין להם מקור. שאלת העיבוד לא רלוונטית. אין הבדל עקרוני, מבחינת חוויית המשתמש, בין זכוכית צבועה ולא צבועה, או בין חימר שרוף ללא שרוף, או בין עץ משויף ולא משויף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בנזין הוא חומר *אורגני*, תוצר של חומר המצוי בטבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז? (כן, אני יודעת, גם ארס נחשים הוא כזה). אני לא מדברת על ה"טבעיות" כערך אלא על המגע בחומר המוחשי האורגני. פלסטיק לא נותן את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל פלסטיק הוא בהחלט חומר אורגני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן? כזה שאפשר לזרוק אותו לקומפוסט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברזל אפשר לזרוק לקומפוסט? פלדה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזרוק תמיד אפשר. ממתי הגדרתו של חומר אורגני היא "מה שאפשר לזרוק לקומפוסט"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהיום שבו הגדרת סלעים היא 'מה שאפשר לזרוק על שוטרים'... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי שאיילים מבינים את הנקודה ובכל זאת מתחכמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א בערך מיומיים אחרי פתיחת האתר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחבתי משום מה ששאלת על ניר. מודה ועוזב, ירוחם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סתם ירוחם - ירוחם משל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, בסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבודה שלי היתה פעם תלויה טבלה כזאת. זה הועיל לי להעלות את לחץ הדם בבקרים. די ברור לי שרוב המספרים שם מומצאים. נראה לך שקלקר מחזיק "לנצח"? או ששקית נייר מתפרקת בחודש אבל בננה בארבעה שבועות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני, מרב קריאה אלקטרונית, כואבים לי הראש והעיניים, הרבה יותר מהר מאשר בקריאה מספר. ואגב דפדוף - אין שום מקבילה שאני מכיר לדפדוף/עלעול מהיר בספר אמיתי. ולא, scrolling down של 150 עמוד זה ממש לא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו: זו לא רק נוסטלגיה. כפי שהחשיבות של תכנון ריאות ירוקות במרכזי ערים גדולות, למשל, היא לא רק מההיבט של הפחתת זיהום. מדובר בהכרה בחשיבותו של צורך אנושי בסיסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידעתי, לריאות ירוקות במרכזי ערים גדולות אין שום ערך מבחינת הפחתת זיהום. למיטב ידעתי גם אין בנמצא צורך אנושי בסיסי לספרים המודפסים על נייר בדיו, או בכוסות חרסינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז נמשיך לא להסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאי ההסכמה בעניין הזה מכריעה את הנקודה, לא? מסתמן שיש אי-אילו בני אנוש שאינם מזהים אצלם צורך כזה, כך שכנראה לא זה צורך אנושי בסיסי, אלא עניין פרטי שלך (בעצם נותרת האפשרות שזה אכן צורך אוניברסלי, ואנחנו לא מספיק אינטרוספקטיביים כדי להבחין בו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם אי-אילו בני אנוש שאינם מזהים אצלם צורך בזיווג עם המין הנגדי, כך שכנראה לא זה צורך אנושי בסיסי, אלא עניין פרטי שלהם. (בעצם נותרת האפשרות שזה אכן צורך אוניברסלי, ואנחנו לא מספיק אינטרוספקטיביים כדי להבחין בו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שכנראה הדיון כבר נהיה טרחני, מתחשק לי לענות: האנלוגיה לא מוצלחת (אלא אם כן אתה בוחר להתייחס להודעה הקודמת שלי כאל ניסיון להוכחה לוגית, ואז - ברכותי: כמעט הצלחת להפריך את הטיעון שאף פעם לא טענתי1). אבל בכל זאת, במהלך הזמן שיצא לי להתהלך בין אנשים ולהיות אחד כזה בעצמי, הצלחתי לזהות נטייה כללית אצל אנשים למונוגמיה סדרתית. לא הייתי ממהר להגדיר זאת כ-"צורך אנושי בסיסי", אבל בד"כ לא הייתי מתנגד למישהו שכן היה ממהר להגדיר זאת כך. גם אם לא הייתי חש כך בעצמי, הייתי מודע לכך שאני מיעוט יוצא דופן. אבל כמיהה לחומרי גלם מסויימים? לנייר, חרסינה וכותנה? מעולם לא נתקלתי בתופעה כזו, מעבר למה שאפשר להסביר באמצעות השונות הטבעית בהעדפות הכלליות בין אנשים, יחד עם אופנה, נוסטלגיה וסמלי סטאטוס. זה נשמע לי מופרך לחלוטין. גם לפי ההיגיון-הישר שלי זה לא יכול להיות המצב2. אם יסתבר שבאיזשהו מובן זה "צורך אנושי בסיסי", ולא סתם הרגל, זו תהיה תגלית מאד מפתיעה מבחינתי. עניתי לטענה מהצורה "אני מרגישה כך, ולכן זה צורך אוניברסלי ובסיסי". התשובה שלי הייתה "אני לא מרגיש ככה, לכן זה לא". בהקשר הנוכחי, אני ממשיך לעמוד מאחורי הרטוריקה הזו. 1 כמעט, כי לדעתי למשהו שכנראה יותר מ-10% מהאוכלוסיה לא מרגישים, אי אפשר לקרוא "צורך אנושי בסיסי". אבל הנקודה שלך ברורה. 2 מרבית החומרים האלה חדשים מאד (לכל המוקדם הם אלפי שנים בודדות) והתפוצה והשימוש שלהם שונים מאד בין תרבויות ואזורים. לעומת רביה מינית, שהגנים שלנו מעורבים בה כבר מאות מיליוני שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל התגובה שלך מעניין אותי מאיפה הוצאת את ה-10% מהאוכלוסייה. מעניין שאתה מרגיש צורך לגייס מראה עיניים של אחוזים מדויקים. לעצם העניין - אולי יהיה לך יותר קל להתמקד בשאלת העושר והמגוון של חומרים. העלאה של תמונות, ספרים, מפות, מכתבי דואר וכמעט כל חומר ויזואלי ותכני אחר על קורא אלקטרוני, והסתמכות אך ורק עליו, מצמצמת באופן דרסטי את המגע היומיומי עם חומרים שונים אחרים. משול הדבר לקרקרים שמישהו ימציא, שמכילים את כל אבות המזון וניתן להסתמך כמעט עליהם בתפריט היומיומי. נניח שהשוק מאוד מתלהב ומומחים קובעים שעד 2020 אנשים יעדיפו רק את הקרקרים הללו. האם לא תרגיש געגוע קל לגיוון בסוגי המזונות שלך? ונגיד שהמון אנשים יענו לך שהם לא מרגישים כלל געגוע למזונות הללו ושבעיניהם הכמיהה למרק או פשטידה היא נוסטלגית, האם תשתכנע שאין כל צורך אנושי לגוון באוכל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
10% היא הסטטיסטיקה המקובלת לשיעור הומוסקסואליות באוכלוסיה, לא? כתבתי "כנראה יותר" תוך שאני לוקח בחשבון ביסקסואליים וא-מיניים. ולטעמי ציון מספר שלם ועגול כמו 10% מעיד על עצמו שהוא ההערכה לא מדוייקת גם מבלי שאצטרך לכתוב זאת במפורש, כך שכוונתי הייתה הפוכה לחלוטין לזו שאת מייחסת לי ("אחוזים מדוייקים"). אני חושב שהשאלות ההיפוטתיות שאת מעלה לא מקדמות אותנו. אני חובב קולינריה בעצמי, ומכיר זאת כתופעה אנושית. אני לא מדמיין סיטואציה שבה אנשים אכן יסתפקו בקרקרים הללו מבלי שתהיה להם איזשהי תכונה למבסית מופלאה שכנראה תהפוך גם אותי למרוצה, ואז התשובה לשאלתיך היא: לא. לא ארגיש געגוע. אני יוצא מנקודת מוצא בה המהות שאת מייחסת לחומרים נשמעת לי זרה ומוזרה, בניגוד גמור לדוגמאות כמו רצון בבני-זוג או חיבה לגיוון באוכל - שאני נתקל בהם בכל מקום, וגם בעצמי. תארי לעצמך שהייתי אומר שאני מתגעגע למחלות, ומאז החיסון לשפעת חווית החורף שלי נפגעה מאד. הצורך בהתעטשויות וכאבי שרירים הוא צורך אנושי בסיסי שאני מפחד שילך ויעלם מהעולם. ואז, בתגובה לתמיהה שבווודאי היית מפגינה, הייתי משיב לך בשאלת הקרקרים שכרגע הפנית כלפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת כתבה מזמן על יתרונות אפשריים של התמודדות עצמאית, ללא תרופות, עם כאבי ראש. כך שלא בטוח שהרדוקציה שלך הגיעה עד אבסורדום. (לצערי לא מצאתי את התגובה ההיא. איה עוזרו של הארכיבאי, היכן הנמלה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי. תגובה 525498 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם עושים עבודה מצוינת. אני עדיין מעדיפה לעבור מחלות חורף ומיחושים שונים בלי תרופות. למרות שכאשר אני נדרשת נקודתית לתפקוד גבוה, אני מביטה לצדדים (שאף אחד לא יראה) ומקפיצה נורופן. שונאת, ממש שונאת, את האפקט שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשאלה הראשונה שלך היא 'לא'. זה מספר שקודש מאז דו''ח קינסי, אבל בלי יותר מדי בסיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מדמיין סיטואציה שבה אנשים אכן יסתפקו בקרקרים הללו מבלי שתהיה להם איזשהי תכונה למבסית מופלאה שכנראה תהפוך גם אותי למרוצה" - באמת? אם כך, איך אתה מסביר את המצב הקיים בתחום שעליו דיברנו? עובדה שאין צורך לדמיין, אלא המצב לפנינו: אתה כן מסתפק בקורא אלקטרוני, אבל ההסתפקות הזו אינה עוברת הלאה ומדביקה את שאר האנושות. לא הבנתי איך קשורות הנה מחלות. בוא נסכם שאנחנו מדברים על צרכים ותחושות שבאופן עקרוני נעימים לאדם ומיטיבים עם רוחו ו/או גופו. קריאה ואכילה הם ודאי כאלה. מחלות - איך לפעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסתפק בקורא אלקטרוני. אני עדיין מעדיף ספר מנייר על פני הקורא שלי, אבל מסיבות פונקציונליות לחלוטין שצפויות להעלם במהרה עם התקדמות הטכנולוגיה, וללא שום קשר למגע הבלתי אמצעי עם הנייר. אני מתאר לעצמי ששאר האנושות נוהגת כפי שאת מתארת, אם זה בכל נכון1, מסיבות דומות לשלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה נחמד והכל, אבל אתה לא מתייחס ישירות למה שאמרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר נוסף: כתבת "המהות שאת מייחסת לחומרים נשמעת לי זרה ומוזרה, בניגוד גמור לדוגמאות כמו רצון בבני-זוג או חיבה לגיוון באוכל". למה בעצם? גם אוכל הוא סוג של חומר. ואת הרצון לגיוון בו אתה מבין. למה זה מובן שרוצים לגוון את מה שנכנס לגוף, אבל לא את מה שנוגע בעור, את מה שמרכיב את החלל בו אנחנו שוהים? נסה לחשוב על מוזיקה - בעצם זה כבר קיים במוזיקה. המציאו סינתיסייזרים שיכולים לחקות את רוב כלי הנגינה, ואכן הם השתלבו בצורה מסיבית בהרבה מאוד הקלטות של מוזיקה עכשווית. האם זה אומר שמבחינתך אפשר לגרוס את כל הכינורות, להפסיק לייצר פסנתרים, ומי שמתגעגע לצליל של חליל אמיתי לוקה ב"נוסטלגיה"? או שאתה מבין את היזקקות האוזן והעין גם למראה, לרושם ולצליל של אצבעות המרחפות על הקלידים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חובבי המוזיקה טוענים, לעניות דעתי, שהחיקוי אינו מושלם. לא הצלחתי לחלץ תשובה טובה יותר בתגובה 554250. מעבר לכך, הם יקבלו בבוז את מי שיתברר שלא שר אלא השתמש בפלייבק, למרות שזה הגיע אליהם מאותה מערכת ההגברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדברת על חובבי המוזיקה הקנאים ובעלי האוזן הרגישה, אלא על הקהל הרחב שצורך מוזיקה מכל הסוגים. האם נראה לך שבעתיד הקרוב האנושות תסתפק בשמיעת/ניגון צלילי סינתיסייזר ותוותר על כל כלי הנגינה האחרים1? ואם כך היא תעשה, האם לא נראה לך שהיא תאבד משהו? במה המקרה הזה שונה ממקרה הספרים האלקטרוניים? 1 נניח לצורך העניין, חשמליים ולא חשמליים כאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמת אינך רואה שום ערך או הנאה (לאנושות בכלל, לא לך אישית) בתחושה של הקשה על תוף / פריטה על מיתר / הקשה בקלידים? או בהאזנה החיה לאלה? עד כמה רחוק זה הולך? האם היית מוותר (עבור האנושות ועבורך אישית) על רוב סוגי המגע והתחושה ומסתפק בתחליף חדגוני סינתטי? כזכור אנחנו מדברים על אוכל, לבוש, האזנה למוזיקה, ריהוט, ואפשר להוסיף גם מגע בין-אישי, חוויות חושיות כמו שחייה בים או טיול ביער, והיחשפות מידתית1 למזג האוויר בחוץ). 1 נא לא לענות "אז את רוצה לחיות בלי מזגן?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיזוג זה סתם טריק של אדריכלים עצלנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין תחושת ההקשה שלי על תוף לבין ההאזנה שלי למוזיקה. תחושת ההקשה מסובכת הרבה יותר לשחזור: צריך לשחזר את המרקם של התוף ועוד. לעומת זאת כדי לשחזר את המוזיקה צריכים רק לשחזר בדיוק את גלי הקול. לא ממש משנה לי מה יצר את גלי הקול הללו. האם מפריע לך להקשיב למוזיקה מוקלטת? יש לציין שבהופעה חיה עם קהל יש דברים נוספים מלבד המוזיקה עצמה. האם את מתייחסת אליהם? לעניין האוכל התייחסתי כבר בתגובה 554284. לא ברור לי בדיוק מהו לבוש "סינתטי". כל הלבוש שלנו הוא סינתטי וכל מה שאני לובש הוא בגדים שהם תוצר של תעשיה ומיוצרים בכמויות גדולות. אין לי גם בעיה עם ריהוט תעשייתי. לגבי אוכל תעשייתי: היו לנו כבר דיונים בנושא. את שאר הדברים נראה לי שכמו הההקשה על התוף, מסובך לשחזר ולכן השאלה לא מעשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מדברת על תחושת ההקשה על תוף. בוא נענה על זה קודם. (לא מתייחסת לעניין ההופעה החיה, רק לעניין של צפייה באדם מנגן על כלי "אמיתי"). לבוש סינתטי - בוא נחשוב על חולצה חד פעמית מנייר דק, לבש וזרוק, כמו הבגדים שירדן רצה פעם לפתח כשנמאס לו להחליף לתינוק שלו (ארכיבאים, מי במשמרת הערב?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בשביל תחושת התיפוף מספיק סיר פח. מכשירי נגינה עולים הרבה כסף מכיוון שהם חייבים להפיק צליל מדויק (מנגינה שנכתבה עבור אחד צריכה להתאים גם לאחר). אם כל מה שחשוב לך הוא תחושת הנגינה, לא צריכים את הדיוק הזה. אם מה שחשוב לך הוא היכולת לנגן ביחד: את זה פאשר לקבל עם כל כלי נגינה, ובפרט גם בדיגיטלי שבדיגיטלי. ב. לא ברור לי איך הבגדים החד-פעמיים שלך קשורים לעניין. אם מדובר על בגדים מנייר דק שלא מחממים מספיק כמו בגדים רגילים או שלא מגנים על הגוף כמו בגדים רגילים (לדוגמה: נקרעים בקלות) הרי שהם לא חלופה סבירה. אם מדובר על בגדים שהם חלופה סבירה, אני אשקול אולי להשתמש בהם, בכפוף לשיקולי עלות ושיקולים אחרים (כבר היום בגדים פשוטים זולים למדי, ולכן הבגדים הללו יצטרכו להיות זולים מאוד, או שאולי יהיה שינוי בעלויות הכביסה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתופים אני לא מבין, אבל אני מבטיח לך שבשביל תחושת הפריטה יש הבדל גדול בין גיטרה של גיטר הירו שבין פנדר סטרטוקסטר. ואגב בפסנתרים חשמליים, היקרים והמוצלחים יותר השקיעו עבודה רבה על מנת להקנות לקלידים את התחושה של קלידי פסנתר אמיתיים מבחינת המשקל, ההתנגדות וכן הלאה. אז אולי גם הם חושבים שתוף פח (או המקבילה שלו) לא מספיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקבילה של תוף פח זה לא גינטר גראס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל זה יש דיון שלם בנפרד :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בא ניזכר בהקשר. תקציר ההקשר בהמשך התגובה. ברקת דיברה במפורש על אנשים רגילים ולא על חובבי מוזיקה, כדי לאפשר לנו לדבר על חיקוי מספיק טוב לכלים. לכן אני יכול להניח שסינתיסייזר יפיק חיקוי טוב (מספיק טוב? טוב? מושלם?) של כלי הנגינה הרצוי. עכשיו צריכים להבין מה נותנת תחושת הנגינה עצמה. ציינתי סיבה בסיסית אחת לכך שגיטרות שונות (ובפרט פנדר) עולות הרבה כסף. אם תוכל להוציא את אותו הצליל מגיטרה פשוטה של גיטר הירו1, האם באמת תהיה חשובה לך התחושה המדויקת? והאם באמת יהיה חשוב למי שצופה בך שהוא רואה מישהו מנגן בגיטרה אמתית ולא בגיטרה של גיטר הירו? ___ ההקשר: ברקת: תגובה 598434: נסה לחשוב על מוזיקה - בעצם זה כבר קיים במוזיקה. המציאו סינתיסייזרים שיכולים לחקות את רוב כלי הנגינה, ואכן הם השתלבו בצורה מסיבית בהרבה מאוד הקלטות של מוזיקה עכשווית. האם זה אומר שמבחינתך אפשר לגרוס את כל הכינורות, להפסיק לייצר פסנתרים, ומי שמתגעגע לצליל של חליל אמיתי לוקה ב"נוסטלגיה"? או שאתה מבין את היזקקות האוזן והעין גם למראה, לרושם ולצליל של אצבעות המרחפות על הקלידים? צפריר: תגובה 598436: חובבי המוזיקה טוענים, לעניות דעתי, שהחיקוי אינו מושלם. ברקת: תגובה 598445: אני לא מדברת על חובבי המוזיקה הקנאים ובעלי האוזן הרגישה, אלא על הקהל הרחב שצורך מוזיקה מכל הסוגים. האם נראה לך שבעתיד הקרוב האנושות תסתפק בשמיעת/ניגון צלילי סינתיסייזר ותוותר על כל כלי הנגינה האחרים? ואם כך היא תעשה, האם לא נראה לך שהיא תאבד משהו? צפריר: תגובה 598448: אולי, לא. ברקת: תגובה 598454: האם באמת אינך רואה שום ערך או הנאה (לאנושות בכלל, לא לך אישית) בתחושה של הקשה על תוף / פריטה על מיתר / הקשה בקלידים? או בהאזנה החיה לאלה? צפריר: תגובה 598459: יש הבדל בין תחושת ההקשה שלי על תוף לבין ההאזנה שלי למוזיקה. תחושת ההקשה מסובכת הרבה יותר לשחזור: צריך לשחזר את המרקם של התוף ועוד. לעומת זאת כדי לשחזר את המוזיקה צריכים רק לשחזר בדיוק את גלי הקול. לא ממש משנה לי מה יצר את גלי הקול הללו. האם מפריע לך להקשיב למוזיקה מוקלטת? יש לציין שבהופעה חיה עם קהל יש דברים נוספים מלבד המוזיקה עצמה. האם את מתייחסת אליהם? ברקת: תגובה 598527: אז אני מדברת על תחושת ההקשה על תוף. בוא נענה על זה קודם. (לא מתייחסת לעניין ההופעה החיה, רק לעניין של צפייה באדם מנגן על כלי "אמיתי"). צפריר: תגובה 598533: בשביל תחושת התיפוף מספיק סיר פח. מכשירי נגינה עולים הרבה כסף מכיוון שהם חייבים להפיק צליל מדויק (מנגינה שנכתבה עבור אחד צריכה להתאים גם לאחר). אם כל מה שחשוב לך הוא תחושת הנגינה, לא צריכים את הדיוק הזה. אם מה שחשוב לך הוא היכולת לנגן ביחד: את זה פאשר לקבל עם כל כלי נגינה, ובפרט גם בדיגיטלי שבדיגיטלי. _________ 1 בעזרת התוכנה המתאימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהעניין הוא שאי אפשר להפריד לגמרי, לפחות בגיטרה (אני מניח שגם בפסנתר, אבל לא מנסיון אישי), בין הצליל לבין הדרך שהוא נוצר. באנלוגיה, גיטרה של גיטר הירו מכילה 4 או חמישה ביטים של 0/1 (לחיצה או לא). לעומת זאת, בגיטרה אמיתי, מעבר לזה שכל מיתר מכיל ~20 תווים "רשמיים" שונים, אפילו עבור תו בודד עוצמת הלחיצה של האצבע (על הצוואר), הצורה בה היא מונחת, איך היא הגיעה מהצליל הקודם ומתי היא תורם, כל אלה משפיעים מאד על הצליל שתשמע. אם תוסיף עכשיו את כל האפשרויות של האצבע הפורטת, תקבל אוסף עצום של פרמטרים שיכולים להשתנות עבור כל תו ותו. וזה עוד לפני שדיברנו על מתיחת מיתרים ושאר תעלולים חביבים, בעיקר (אבל לא רק) בגיטרות חשמליות. לכן לא ברור לי איך כל המגוון הזה יכול לצאת מגיטרת הירו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבעה ביטים, אבל מה עם מימד הזמן? את שאר הפרמטרים אתה יכול להוסיף ב"תוכנה". בפרט משהו מוזר כמו מתיחת מיתרים. למה להיות מוגבל לטריקים שיש לגיטרה במציאות? אני מוכן להתפשר איתך על מקלדת שמורכבת קצת יותר מגיטרה של גיטר הירו. בכל מקרה, ההנחה הבסיסית של הדיון (למיטב הבנתי) הוא שאין הבדל בצליל המופק (לפחות עבור קהל היעד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זאת הנחה שלך (וכתוצאה מכך של אנשי הקש שמתדיינים אתך) שהופכת את הדיון לקצת עקר. בעצם הדיון הופך להיות: נניח שאין שום הבדל, למה בכל זאת יש הבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשי הקש הללו מגיעים בתגובה למשהו לא מובן אצל ברקת: אבל כדי לצאת מהספקולציות ולחזור למציאות: תעשיית המוזיקה היא ברובה דיגיטלית. צלילים מנוגנים בדרכים שונות ומוקלטים כמעט תמיד על מדיום דיגיטלי. הם מעובדים בכלי עריכה דיגיטלית, מאוחסנים, מועברים ומשודרים. ישנם גם חלקים אנלוגיים ללא תיווך דיגיטלי משמעותי (לדוגמה: הופעות חיות). ב10-20 שנים האחרונות ספרים הפכו להיות מוצר דיגיטלי לחלוטין. יש עדיין סופרים שכותבים בעט על נייר או מקלידים במכונת כתיבה, אך זה תמיד יוקלד למחשב בסופו של דבר ומשם יעובד. כיום רוב הספרים הם תוצאה של הדפסה, ולכן מתקבלת מראית עין אנלוגית. אולם זוהי אשליה. אין כאן כמעט שום ניצול מהותי של האנלוגיות. לכן לספר מודפס אין יתרון מהותי על ספר אלקטרוני: אין כמעט מה שספר אלקטרוני לא יוכל לייצג. הספר הרגיל פשוט יותר. הספר האלקטרוני מתוחכם יותר. אך אין סיבה מהותית להימנע משימוש בספר אלקטרוני1. אם התרגלנו להשתמש בטלפון נייד (מכשיר טכנולוגי מסובך שחייב לעבוד) תוך פחות מדור, אני לא רואה למה ייקח לנו יותר זמן להסתגל לקורא אלקטרוני. 1 בהנחה שהוא באמת עובד. יש מי שיגיד שזהו באמת איש קש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת היתה ברורה לחלוטין. מה שהיא אמרה הוא שלקוראים אלקטרונים יש חיסרון כי המגע שלהם פחות טוב וכו', כדוגמאות ללמה מגע "טבעי" חשוב היא נתנה בתגובה 598454 אוסף של דברים שהחלפתם בדבר חדגוני וסינטטי תגרע מהנאתנו. היא כלל לא דיברה על הדרך שבה שהצליל מופק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא שברקת לא נימקה כמו שצריך את "המגע פחות טוב". אם מדובר על מקרה שבו אין תחליף מסיבות אובייקטיביות, אין על מה לדבר. אבל לטענתה אין תחליף גם כשאין שום סיבה אובייקטיבית (תגובה 554284 שנכתבה בהקשר שונה. אבל אני מנחש שתקפה גם להקשר הזה). הספר הוא דבר פשוט. הרבה יותר פשוט מכל קורא אלקטרוני. זהו יתרון ברור. לעומת זאת לקוראים אלקטרוניים יש כל מיני יתרונות אפשריים (יותר קטנים מערמת ספרים - אפשר לכלול בקורא קטן את כל המדריך לטרמפיסט1). בקורא אפשר לחפש בתוך תוכן הספר, ומן הסתם יש כל מיני דברים אחרים שאפשר לעשות. ברקת טוענת שרק בגלל שקורא אלקטרוני לא זהה במגעו לספר, הוא ייכשל. זו טענה תמוהה ואני עדיין לא מבין אותה. התואר "חדגוני" לתחליף המלאכותי היא הטעיה. התחליף המלאכותי יכול להיות טוב יותר מהמקור ה"טבעי". להפך, במקרה של ספרים נראה לי שהקורא הוא בעל פוטנציאל לתוכן אינטראקטיבי ועוד מיני גימיקים. מהבחינה הזו לא ברור לי בדיוק מהי המקבילה המוזיקלית של הקורא האלקרוני. האם גיטרה חשמלית היא טבעית או מלאכותית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר הזכירו כאן את נושא האוכל: תחום האוכל הוא תחום שבו די קל לראות עד כמה "טבעי" הוא "מה שהכרנו בימי ילדותינו". הרי לרוב לא רוצים אוכל טבעי אלא את "האוכל של אמא". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור מד"ב על יצרניות מזון בחברה שצורכת רק מזון סינטטי. תגובה 67415 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ברקת טוענת שרק בגלל שקורא אלקטרוני לא זהה במגעו לספר, הוא ייכשל". זה כלל לא מה שאמרתי (לא "רק", ולא "הוא ייכשל"). לכן ברור שלא הבנת. אני תוהה אם יש טעם לחזור ולהסביר או שפשוט ההגה שלך סוחב ימינה ושמאלה כל הזמן בכיוונים חדשים בכל פעם. נסה להתרכז במוקד אחד, והוא: חוויית המשתמש *הפיזית/חומרית*, ברמה של המגע באצבעות הידיים. לא "פיצ'רים" אלא תכונות מהותיות של החומר עצמו. אתה לא חייב כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, קיוויתי שאנשים שמבינים יותר ממני יענו, אבל בינתיים אני אנסה. לקבל מכריכה של קורא אלקטרוני תחושה של כריכה של ספר זאת לא בעיה כי הכריכה לא מהותית לקורא. סביר להניח שאם יש לך קצת כישורי מלאכה תוכלי להכין מכריכה של ספר וקורא אלקטרוני קורא אלקטרוני עם כריכה של ספר רגיל. גם הדפים הם לא בעיה כל כך גדולה. אם את לוקחת דפים שחתוכים במרכזם והקורא האלקטרוני נכנס באמצע. ונניח גם שכשאת הופכת דף גם בקורא האלקטרוני נהפך דף (בעיה לא כל כך גדולה) קיבלת את אותה תחושה ומה שהפסדת סך הכל הוא ההפרדה, את לא יכולה להפוך מהאמצע והצדדים תמיד לבנים. לגבי דפדוף מהיר שהזכירו פה זה בסך הכל מהירות רענון שכנראה תשתפר בעתיד הקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם לקפל אוזני חמור לסימניות? לשרבט משהו בצד בלי סטיילוס? לקפל אם צריך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שעלית על הסיבה לכך שצריכים להחליף את הספרים בספריות הציבוריות בספרים אלקטרוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ולא, לפחות עד שהקוראים לא יהיו זולים מאוד (מאוד). עותק חדש של ספר ספריות (לא אקדמיות) אפשר לקנות בשלושים עד שמונים ש''ח. כל מי שאני מכירה מתייחס לקורא האלקטרוני שלו בהרבה יותר זהירות מאשר לספרים הפיזיים שלו. מצד אחד, יופי, יותר זהירות. מצד שני, עודף זהירות יכול גם להגביל מאוד את השימוש - הדוגמה שקופצת לי לראש עכשיו היא ספרים לילדים, בעיקר לפעוטות, אבל בטח אפשר למצוא עוד הרבה מקרים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי לא מזמן הצעה למכירת מחשב לוח פשוט עבור 60$. הקשחה תעלה (בכמויות גדולות) לעניות דעתי (ואני בכלל לא מכיר את התחום) עוד 5 או 10 דולר). לכן נראה לי שעבור 70$ אפשר לקבל קורא סביר שמותאם לילדים כבר היום (ללא שולי רווח רציניים, כמובן). אפשרות אחרת היא איזשהו סוג של טלוויזיה אישית. מכשיר שהורה אחראי לא יקנה לילדו מכיוון שהוא מעודד ילדים שבוהים במסך הקטן מאוד (אך בכל זאת מוכיח את עצמו כמסיח דעת יעיל, וקומפקטי יותר מטלוויזיה שלמה). מכשיר כזה יוכל גם להקריא ספרי, מן הסתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זו בעיה, לא? הרי קריאה היא פעולה שדורשת (ומפתחת) קוגניציה - להרגיל את הזאטוטים כבר מגיל קטן לזה שעושים את זה (זאת אומרת, שהקורא הופך למקריא אלקטרוני) בשבילם נראה לי חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. והרי ידוע שאף הורה אחראי לא משאיר את ילדיו מול הטלוויזיה לזמן רב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת, יש פה יותר מדי משתנים לא מוגדרים ("זמן רב" זה שלוש שעות ביום או שש עשרה שעות ביום?). איכשהו נראה לי שבבית שיש בו טלוויזיה אבל שגם קוראים בו ספרים ועתונים (פיזיים), תהיה לעולל יותר הזדמנות לתרגל את השרירים הקוגניטיביים האלו, מאשר אם הכל יעבור דרך קופסת הפלאים המרצדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את שתי הראשונים עדיין אפשר, אם כי זה הופך את האריזה החיצונית למתאימה לספר יחיד. האריזה הזאת היא כמובן זולה יותר מספר ''רגיל'', הבעיה שלה שהיא לא ''שלמה''. כלומר אם יש לך שתי ספרים ההרגשה היא שיש לך שתי דברים שלמים ביד. כשיש לך שתי אריזות וקורא שעובר ביניהם ההרגשה היא של שלושה חפצים. את הדוגמה השלישית לא הבנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. אתה ממליץ לחתוך ספר, לדחוף מחשב בתוכו, ולספר לעצמי שאני קוראת ספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שאת מספרת לעצמך אלה הפיצ'רים. חלק מהפיצ'רים שתיארת הם לאו דווקא בעיות מובנות של הספר האלקטרוני אלא דברים שניתן להוסיף לו, אולי במחיר של בעיות קצת יותר עמוקות. אם את מכסה את האייפד שלך בכיסוי בצורת ספר אזי כל פעם שאת מחזיקה אותו מהכיסוי התחושה (הפיזית) היא כמו של ספר. אותו דבר עם הדפים בהנחה שמה שתיארתי אפשרי לביצוע (ונראה לי שכן) כל פעם שאת הופכת דף התחושה היא כמו של הפיכת דף בספר רגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשימוש בספר, כמו בכל חפץ, יש כמה רבדים. ישנו המגע הישיר בחומר. ישנן התנועות הנדרשות מאופן השימוש (דפדוף). יש ודאי עוד רבדים. בכל אופן אתה מתייחס כעת לשני ואני לראשון. מלבד זאת, ההצעה שלך נראית לי קצת תמוהה. זה ניסיון שקוף מדי לרמות את התודעה. (אגב, איזה ספר אתה מציע להשחית כך?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך. בעתיד הקרוב (נניח חמישים שנה ) קוראים אלקטרוניים לא יוכלו להחליף ספרים רגילים. מה שכן החסרונות שתיארת הם לא כל כך גדולים כך שניתן להתייחס אליהם כתחליף לחלק מהספרים. צריך גם לזכור את היתרונות, קורא אלקטרוני עם מספיק ספרים בתוכו הוא יותר קל ויותר זול מאותם ספרים באופן רגיל. ולא הבנתי למה אני עובד על התודעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי את הדברים שיש להם טעם של עוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני יכולה לחשוב על כמה שזה יהיה רק שיפור, לנהוג בהם כך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו שנדמה לי שלא עלה כאן - לעניות דעתי אין סיכוי שספריה שצברת לך באמצעי אלקטרוני היום תהיה קריאה בצורה כלשהיא בעוד מאה (שלא לומר עשר) שנים. למשל, חלק ניכר מהלפטופים היום כבר לא מצוידים בקורא CD built in, וכמובן כולנו יודעים איפה נמצא הדיסקט 5ורבע אינטש. לעומת זאת, כל ספר נייר חביב ונושן יוכל לשמש את נכדינו אפילו אם אמצעי האחסון החדשים שלהם יהיו hard-wired למוח שלהם וישתמשו בשבבי דנ"א או משהו. לאחרונה אף חשבתי (בהרצאה על ציורי מערות וכדומה), שאם בעוד 2000 שנה משהו ירצה לחזות ביצירות האמנות של המאה שלנו - הוא פשוט לא ימצא כלום, חוץ מאולי ערמות של סיליקון עבש וחסר תועלת. אולי אם הוא ייתקל בגליון עיתון (משומר, אוקיי) מ-1945 הוא יידע על הפגזת הירושימה, ויחזה בתמונות, אבל לא תהיה לא שום גישה להיסטוריה חדשה של המאה הזאת, ברגע (שנדמה כלא רחוק) שבו ייפסקו המהדורות המודפסות להופיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, בשביל זה קיים ארכיון האינטרנט [ויקיפדיה]. את תוכנה של ספריה שלמה של תקליטורים אתה יכול להכניס לדיסק אחד של היום. האם טרחת להעתיק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצב ההתפתחות הנוכחי אני אצטרך להעתיק ספריות שלמות כל 3-5 שנים. אתה חושב שמשעמם לי בחיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העתקה של ספריה שלמה לא לוקחת שלוש שנים. היא לוקחת בד''כ כמה שעות, ואולי אפילו הרבה פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפריר, מה קשור זמן ההעתקה? אני ציינתי את התקופה שלוקח למדית האחסון/פענוח להשתנות, מה שמצריך את ההעתקה והגיבוי מחדש. לגבי ספר רגיל הייתי מעריך את הזמן הזה ב-(O(100 שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מהספרים ששימשו את סבא שלך משמשים אותך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
24 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירשתי לא מעט ספרים מסבי וסבתי. וגם כמה ספרים מסבתות של אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא כמה ספרים יש לך אלא כמה משמשים אותך. והשאלה שאחריה היא: במה היית משתמשת אלמלא קיבל את אותם ספרים בירושה? כמה זמן וכסף היה לוקח לך למצוא אותם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם, הייתי משתמשת בספרים אחרים. תכל'ס, יש מעט מאוד ספרים בהם אני משתמשת. פעם הייתי משתמשת בקונקורדנציה. כבר אין בזה צורך. סט התלמוד שלי משמש אותי מדי פעם, כשאני רוצה לבדוק משהו. כנ"ל המשנה תורה. כנ"ל התנ"ך. כל היתר1 - אם לא הספרים האלה, מן הסתם היו לי ספרים אחרים. ולא בהכרח הייתי טורחת למצוא דווקא את אלה. מאוד שמחתי כשקיבלתי בירושה מסבתו המנוחה של אחד מחברי את כל כתבי ז'בוטינסקי. לא הייתי טורחת לקנות אותם2. 1 ומדובר על הרבה מאוד "כל היתר": היסטוריה, מיתולוגיות, מד"ב, פנטזיה, ילדים ונוער, אנציקלופדיות מאויירות שנשמרות מטעמי סנטימנטים, ספרות מקצועית, ספרי שיטה, ספרי קריאה שאינם מד"ב ופנטזיה, ושונות. ספרי הקריאה עברו סינון וסלקציה בשנים האחרונות, ותכל'ס, רוב הספרים שאני קוראת היום נלקחים מהספריה. 2 ושמחתי לא פחות כשהצלחתי לגרום לאבא שלי לשים אותם בספריה שלו, כך שגם יש לי גישה אליהם וגם הם לא תופסים אצלי מקום יקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלמוד, משנה תורה והתנ"ך נמצאים כבר מזמן ברשת, קל לחפש, קל לבדוק מה שלא תרצי לבדוק (אם כי, אני חייב להודות, שאם הנכדים שלי ירצו לבדוק משהו בתלמוד אני אראה את זה ככשלון חינוכי שלי ושל ילדי). אני מנסה להבין את ה"כל ספר נייר חביב ונושן יוכל לשמש את נכדינו" אני לא חושב שזה נכון, רוב הספרים שהיו לסבא שלי לא יכולים לשמש אותי, רוב הספרים שיש לאבא שלי חסרי שימוש לילדים שלי, ואין לי שום סיבה להאמין שיש לי ספר אחד שיהיה בו שימוש לנכדים שלי, ושהם לא יוכלו לקנות (או אפילו למצוא בחינם) במשאבים נמוכים בהרבה מהמשאבים שאני צריך להשקיע על מנת לשמר אותו במשך שישים שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי התלמוד - לא כל כך. כלומר, כן, כמובן שהם ברשת מזמן. אבל אם אתה רוצה לבדוק משהו מהר בלי להתחיל לפענח את הטקסט-בארמית-בלי-ניקוד-בלי-פיסוק, בשביל זה עדיף שטיינזלץ. למה הספרים של סבא שלך לא יכולים לשמש אותך? ולגבי הלמצוא בחינם - חיי מדף של ספרים קצרים למדי בחנויות. יותר מדי ספרים שאני מחפשת ניתן להשיג רק בספריות או בחנויות יד שניה, וזה רק בגלל שהם יצאו בשנת 1995, נניח, שזה לפני המון זמן. עוד 70 שנה לא תמצא אותם בחנויות יד שניה, ואם תמצא - הם יעלו הון. ________________ שוב, מה זה "שימוש"? שימוש בספרים מוגבל בד"ך למילונים, אנציקלופדיות, קונקורדנציות למיניהן - כל זה באמת שיש במחשב בצורה עדיפה. וגם מדריכים - נסיעות, איך-לעשות-מה וכיו"ב. אחרת, בספרים "קוראים". לא משתמשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הספרים של סבא שלי לא יכולים לשמש אותי? כמו שאמרת, האנציקלופדיות ושאר ספרי הרפרנס בהן מסופר על מדינות דמיוניות כמו רודזיה או ברית המועצות כבר לא רלוונטיות ברובן (לכי תמצאי מאמר על היגס באנציקלופדיה העברית), והחלק הרלוונטי נמצא ברשת בשלל מקורות טובים יותר בדרך כלל בחינם או במחיר זניח. ספרי הקריאה המתורגמים לרוב מתורגמים לא טוב לשפה מיושנת, ועדיף לי כבר לקרוא במקור או בתרגום לאנגלית. רוב ספרי המקור נמצאים בכל ספריה או חנות יד שניה, ואלה שלא הם כנראה לא כל כך חסרי תחליף ואני לא רואה שום סיבה להעדיף אותם על פני ספרים אחרים שאמצא בחנות יד שניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, חלק ניכר מהספרים המתורגמים (מד"ב למשל) אזלו, ובחנויות ספרים יד שנייה הם עולים לא מעט. ולא הבנתי את הטיעון בקשר ל"חסרי תחליף". מה זה קשור למדיה בה הם שמורים? אני גם לא מסכים בקשר לתרגום המיושן, אבל שוב זה טיעון קצת ניטפוקי. לצורך הדיון בלי הגבלת כלליות כל ספרי הפרוזה שלי הם בשפת המקור. ולדעתי הסחת הדיון לאנציקלופדיות למיניהן היא סתם זריית מוץ. הבה נדון בסיפורת, ועבורה טיעון העברת המידע לדורות הבאים עדיין תקף. (ולמה להרחיק לדורות הבאים? לי יש לא מעט תקליטים מוקלטים על קסטות שיותר ויותר קשה להשיג ציוד להשמעתם. אני משוכנע שכל אמצעי אחסון ותצוגה לספרים אלקטרוניים ייעלם הרבה יותר מהר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה ספרי מדע בדיוני מתורגמים היו לסבא שלך והיום קשה למצוא? (כנראה שיש לך סבא מאד צעיר, אם אני זוכר נכון ספרי מדע בדיוני קלאסים כמו וולס וורן תורגמו רק בשנות השישים) חסרי תחליף לא קשור למדיה, הוא קשור במה שהנכד שלך יעשה בלי הספרים שתשמור לו (ומה אתה עושה בלי הספרים שסבא שלך שמר לך). ספרים שהם בעלי תחליף הם ספרים שלא היה טעם לשמור (בהגדרה), ולכן הם לא מעניינים אותנו. הבא נדון בסיפורת מקור: איזה ספרי מקור חשוב לך להעביר לנכדיך ואתה חושב שאם לא תשמור אותם על גבי עצים מתים יהיה סכנה שהם לא יצליחו להשיג עותק שלהם לכשיתבגרו. איזה ספרי מקור קיבלת מסבך ואלמלא היית מקבל אותם מסבך לא היית מצליח להשיג והיה נוצר חור בחייך אותו אי אפשר היה למלא בספר חלופי? (איזה תקליטים יש לך על גבי קסטות שאין ביוטיוב? אולי אמצעי האחסון יעלמו, אבל אמצעי האחסון לא באמת מעניינים, אם מחר גוגל יעבירו את כל המידע ביוטיוב ממדיה מגנטית למדיה אופטית אתה אפילו לא תרגיש בהבדל, ועל אחת כמה וכמה שאמצעי התצוגה לא מעניינים, מה שאני רואה כרגע מוצג על המסך שלי אתה תראה מוצג בעוד עשר דקות על המסך שלך, ולא בלתי סביר שמדובר בשני אמצעי תצוגה שונים במהותם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, הכרחת אותי אז אני אומר: כמו אנשים, אין ספרים שאין להם תחליף. אז מה, זה טיעון לא מעניין. וכנ"ל טיעון ה"סכנה" שלא יצליחו להשיג ספר מסוים. מה שאתה אומר הוא: הפונז טען שספר בפורמט A ישרוד יותר מפורמט B - אבל ממילא אין שום צורך לשמור כלום כי לכל דבר יש תחליף. זה קצת הופך את כל הדיון למיותר. ולגבי יוטיוב - ממתי יש שם אלבומים שלמים ולא שירים בודדים? וגם אלה ב-MP3, באאאא. אני בכלל לא מבין מה אתה מנסה לומר בכל הפתיל הזה. ממה שאני זוכר, סך הכל טענתי שתוחלת החיים של מידע בר פענוח (ספרים בדיון הזה) היא - בסבירות מאוד גבוהה - נמוכה בסדר גודל מזו של ספר מודפס. ולהבהרה - אני מדבר על ספר "שלי", שנמצא אצלי בבית ואני לא צריך לכתת את רגליי אחריו בספריה אמיתית או וירטואלית. ולצורך העניין אולי ראוי להבהיר כאן עוד משהו: לשיטתי, גם עותק אלקטרוני עולה כסף. זה שאתה יכול "להשיג" אותו חינם ברשת שקול לאמירה שאתה יכול לגנוב אותו חינם מספריה ציבורית (בהנחה כמובן שהוא עדיין כפוף לזכויות יוצרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נכון שממילא אין שום צורך לשמור כלום, סביר לשמור על דברים שאין להם תחליף, אם בגלל שיש להם ערך סנטימנטלי ו/או בגלל שיש להם ערך אמיתי (למשל, המונה ליזה היא חסרת תחליף ואם היא היתה ברשותי בהחלט הייתי שומר עליה). היום לרוב הספרים אין לא את זה ולא את זה. יש ביוטיוב אלבומים שלמים. חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות, כולם חוקיים לגמרי, וכולם באיכות טובה יותר מהקלטת שהיתה לך. אני לא מסכים איתך (שתוחלת החיים של מידע דיגיטלי בר פיענוח נמוכה משמעותית מזה של ספר) אבל לצורך העניין אני טוען שזה בכלל לא מעניין, אין לי באמת ספרים שהייתי רוצה להעביר לנכדים שלי וגם לספר הכי מוצלח יש תוחלת שימוש קטנה בהרבה מתוחלת החיים שלו (אם הוא מוחזק באופן דיגיטלי או על עץ מת). הזכויות על ספר ישן (כזה שעובר מסב לנכדיו) פגו מן הסתם, ואתה יכול להשיג אותו בחינם1 באופן אלקטרוני (כאן או כאן) או כעץ מת (עברתי את המגבלה של מספר הקישורים האפשריים, אז דמיין קישור לספריה המקומית וקישור לספריה האוניברסיטאית הקרובות לביתך) ואין בזה שום דמיון לגניבה. 1 טוב, למעשה במחיר כל כך נמוך שזה כמעט בחינם. הרי גם האינטרנט וגם הספריה עולות כסף (לך או למשלם המיסים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, דווקא עשיתי חיפוש ושלושת הספרים הראשונים שחיפשתי לא היו ב (כאן או כאן) שלך. ובמקום להיטפל לדימוי הסבא אפשר פשוט לדבר על ספרים בני 20-50 שנה. אבל נראה לי שאנחנו מנהלים פה שיח חרשים - "אני לא מסכים איתך (שתוחלת החיים של מידע דיגיטלי בר פיענוח נמוכה משמעותית מזה של ספר) אבל לצורך העניין אני טוען שזה בכלל לא מעניין" - אז זהו, שאותי זה כן מעניין. ולעומת זה כלל לא מעניין אותי (במסגרת הדיון הזה) לדון בערכם של ספרים או התחליפיות שלהם או למה יש חשיבות אם ילדי יקראו את שר הטבעות או יסתפקו בהארי פוטר כתחליף. הדיון באמנות ואיכותה הוא א. מאוד אופטופיקי ו -ב. כל כך רחב שממש חבל להיכנס אליו. אז נראה לי שבזאת מיציתי. גם ככה המקלדת האנגלית הזאת הורגת אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שלושה ספרים חיפשת? את דימוי הסבא אתה הבאת. אין טעם לחפש בגוטנברג ספרים שנכתבו לפני שבוע או עשור, לוקח זמן מרגע שהמחבר שלהם מת ועד שהזכויות עליהם פגות. זמן שמספיק לספרים מתקופתו של סבא ולא לספרים מתקופתו של אבא. אבל בו נדבר על ספרים בני 20 שנה. כל שנה יוצאים בעברית 60 ספרים טובים. אם נתעלם מהספרים שיצאו עד היום, ילד שנולד היום יהיה בגרעון של יותר מ-1,200 ספרים כשישתחרר מהצבא, תוסיף לזה עוד 200 ספרים קלאסיים ויצרת לו גרעון של 1,400 ספרים. אם הוא קורא מאד מהיר הוא יקרא ספר בשבוע, אז כל שנה בחייו הגרעון שלו גדל בעוד 10 ספרים (וזה בהנחה הלא נכונה בעליל שמספר הספרים הטובים לא יגדל במקביל לגידול באוכלוסיה והירידה במחיר הפקתם של ספרים, ובהנחה שאנחנו מוגבלים לספרות מקור בלבד). אולי כדאי שנשמור לנכדים שלנו קצת יותר מרחב ועצים? אם זה מעניין אותך... למה אתה חושב שעץ מת ודיו, מדיום שרגיש לאש, לשמש, ללחות, לגשם, לתולעים ולאוכל ישן (וזה רק מהנסיון שלי) עמיד יותר ממדיה דיגיטלית שכולל נוהל גיבוי מסודר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הטיעון שמודד ספרים לפי משקל אין שום מילה לומר. באותה מידה אפשר לדון בבוזון היגס מההיבט האסטטי של פונקצית הגל שלו (הגרף! לא התיאור המתימטי). למה אני חושב שעץ מת וגו'...: בתור פיזיקאי בהשכלתי (ואף נסיוני לעיתים) - אני נוטה לחשוב לא מעט, אבל להאמין למדידות. ברשותי לא מעט פרטי עץ מת ודיו, ואין לי שום ספק שאורך חייהם הממוצע גדול מ-40 שנה (מדוד) וסביר מאד יגיע ל-100 שנה (מוערך) לפחות. מדיה דיגיטלית מניסיוני היתה תקפה (ללא גיבוי) לכ 10-15 שנים בעבר, ולאחרונה ל-5 שנים בלבד. כמובן שטיעון הגיבוי המסודר, הענן של גוגל ושאר ירקות יכולים לשנות זאת. אבל הבה נפעיל את תערו החביב של אוקהם: (או וריאציה עליו) - ככל שהגיבוי מצריך תשומות גדולות יותר של זמן, אלגוריתמים, תוכנות וכדומה, הרי הוא פחות עמיד. בתור אב לילדים, אפילו לתוכן המקרר שלי לא תמיד יש לי זמן לגיבוי מסודר, אז עכשיו אני צריך לרדוף אחרי אסופת קבצים הולכת ומשתנה מדי שנים ספורות ולנהל אותה? ברור שזה אפשר, רק זה דורש זמן ואנרגיה , לא מבוטלים לאנשים לא מאד מסודרים כמוני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |