 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעיית הניסויים בבעלי חיים ניתנת לחלוקה לשתי שאלות: 1. האם לבעלי החיים יש זכויות שאסור לנו לפגוע בהן? 2. האם הניסויים יעילים מבחינה מדעית? לכאורה, השאלות אינן קשורות זו לזו, ולכן יתכנו ארבעה שילובים אפשריים: א. לבעלי החיים יש זכויות והניסויים יעילים. למרות זאת, אסור לנו לפגוע בבעלי החיים, ויש להפסיק את הניסויים. ב. לבעלי החיים יש זכויות והניסויים אינם יעילים. לכן אין כל הצדקה לקיומם. ג. לבעלי החיים אין זכויות והניסויים יעילים. לכן יש להמשיכם. ד. לבעלי החיים אין זכויות אך הניסויים אינם יעילים, לכן אין טעם לבצעם. מובן שיש וריאציות, בעיקר על א' (מותר לפגוע בזכויות בע"ח למען מטרה נעלה), אבל זה לא מה שרציתי להדגיש. אני מתרשם שאין אף אדם המחזיק בדעה ד'. כל מי שחושב שהניסויים אינם יעילים חושב גם שלבעלי החיים יש זכויות שצריך לשמר. מדוע שילוב ד' אינו קיים אצל אף אחד? האם משום שאדם המאמין שלבעלי חיים יש זכויות מקודשות אינו יכול להודות בכך שלפחות חלק מהניסויים הם יעילים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתפלא שזה בדרך כלל המצב. למי שאינו מחזיק בעמדה מוסרית לפיה ניסויים בבעלי-חיים הם דבר פסול, אין בדרך כלל מוטיבציה להשקיע זמן ומאמץ בבחינת יעילותם מן הבחינה המדעית, והוא יעדיף לאמץ את עמדת הממסד בנושא זה כברירת מחדל. כפי שהומחש במאמר ובדיון, אין בתעשיית הניסויים בבעלי-חיים שום שקיפות, והיא מונעת בין השאר ע"י אינטרסים כלכליים סמויים. למתנגדי הניסויים אין אפילו פרומיל אחד מהמשאבים שמפעילה תעשיית הניסויים בבעלי-חיים מדי יום כדי לשמור על מעמדה ולהרחיב את פעילותה עוד יותר, ובתנאים כאלה לא פלא שרוב האנשים נדרשים למאמץ לא קטן כדי להגיע לעובדות המטילות ספק ביעילותה של השיטה מבחינה מדעית. לשם דוגמא לדרך בה מעובד המידע לפני שהוא מגיע לציבור אספר כי בחודש שעבר החליטה המועצה לניסויים בבעלי-חיים להעסיק משרד יחסי ציבור בתשלום ("ביבי קומיוניקיישן", אחלה שם למשרד יחס"צ). השירות הראשון שמבצע משרד זה עבור המועצה הוא הכנת מהדורה מקוצרת, מצונזרת ומשופצת כדבעי של פרוטוקולי הישיבות שלהם, כך שיוכלו להציגם לציבור ולטעון שהנה, יש שקיפות גם בדיוני המועצה. למותר לציין שקריאת הפרוטוקול המקורי ממשיכה להיות משימה בלתי אפשרית למי שאינו חבר המועצה, ושוב נדרש הציבור לגבש את עמדותיו על בסיס מידע חלקי וחד-צדדי שנמסר לו ע"י בעלי עניין. עם זאת, ישנם לפחות שני ארגונים בינלאומיים (PCRM ו-DLRM) אשר עוסקים רבות בשאלת יעילות המתודה של ניסויים בבעלי-חיים מבלי לערב בכך שיקולי מוסר אלא במקרים קיצוניים ממש. חברי הארגונים הללו הם רופאים ומדענים (ובמקרה של DLRM גם עורכי-דין), ולא אתפלא אם חלק מהם לא משוכנע באופן אישי שיש בעיה מוסרית קשה בביצוע ניסויים בבעלי-חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה דוגמא נגדית: לפי מערכת המוסר שלי, לבעלי חיים לא מגיעות זכויות (פרט לאלו השייכים לבני אדם). למרות שאין לבעלי חיים זכויות אינהרנטיות, אני עדיין מתנגדת להתעללות. ולכן אני אוכלת בשר, אך לא כבד אווז. אם יוכח שאין תועלת בניסויים בבעלי חיים, אשמח אם הניסויים יאסרו. כל עוד נראה שלפחות במקרים מסויימים יש תועלת, אני תומכת בבחינת כל מקרה לגופו ובשקילת החלופות המתאימות. באם הוחלט שבניסוי מסוים יש צורך בשימוש במודל חייתי, יש לעשות מאמץ סביר למנוע סבל מהחיה הנבדקת. אשמח אם הממשלה תחליט להגן על החיות בכך שתממן מחקר בחלופות, או תקים קרן מיוחדת למענקים שיוענקו אך ורק לניסויים שנעשו באמצעות החלופות. מי אמר שמוסר זה דבר פשוט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי להתייחס לכל העניין מנקודת מבט תועלתנית בלבד, אך השאלה שניסיתי להעלות היתה עד כמה תתאמצי לברר וללמוד את הנושא כל עוד הוא מעניין אותך רק משיקולים אלה. אני מאמין שנושאים שמקוממים אותנו מבחינה מוסרית זוכים באופן טבעי לקבל יותר תשומת לב מאשר נושאים אחרים, וכך קורה שרוב אלה שמתנגדים לניסויים בבעלי-חיים מסיבות מעשיות ומדעיות החזיקו עוד קודם גם בעמדות מוסריות השוללות ניסויים אלה. כפי שהדגמתי למעלה, מי שלא ישקיע זמן רב ומאמץ ניכר בלימוד נושא הניסויים בבעלי-חיים, יצטרך לגבש את דעתו על סמך מידע חלקי ומגמתי המופץ ע"י בעלי עניין בתעשייה, ומן הסתם ישתכנע די מהר שכל ניסוי שמתבצע בבעלי-חיים מאושר רק לאחר שהוא נמצא מוצדק ולאחר שנשקלו כל האלטרנטיבות. מה החשיבות של "אני תומכת בבחינת כל מקרה לגופו" או של "שקילת החלופות המתאימות", כל עוד הגוף המרכזי הממונה על בחינת המקרים ועל החלופות לא פסל אף ניסוי בבעל-חיים ולא הכניס אפילו חלופה אחת לשימוש במשך כל שנות קיומו? כנראה שרק מי שהמוסר שלו מדרבן אותו לא לתת למחדל הזה להתקיים, באמת ילך ויעשה משהו בנדון כמו למשל ללמוד את נושא הניסויים בבעלי-חיים מהאספקטים המדעיים שלו ולשכנע את האנשים הנכונים שהניסויים שלהם מיותרים. ומי אמר שמוסר זה דבר פשוט? לא אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אנחנו, שאיננו מצדדים בקיומן של זכויות אינהרנטיות לבע"ח, נכונים לשמוע מדוע ויויסקציה אינה יעילה. לא הוכחתם כי ויויסקציה היא חסרת כל תועלת (יש כאן מישו שעוד סבור כך?), אך לפחות לגבי חלק מן הניסויים השתכנעתי מטיעוניכם. כך למשל בנוגע לניסויים הפסיכולוגיים בבע"ח בניסיון ללמוד על התנהגות אנלוגית באדם (ר' ציטוטים מהחוברת שמשולם מסר לי, לעיל). אני לא מרגיש צדיק גדול בהימנעותי מאכילת כבד אווז, עגלי חלב או לובסטרים המטוגנים חיים, אך גם בנכונות זו לאכול להנאתי חיות מתות ובלבד שיסבלו רק עד סף מסוים, יש מן העקביות המוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לובסטרים מבשלים חיים, לא מטגנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, העדר מוזמן לסעודת לובסטרים מבושלים ביום חמישי הקרוב בסביבות השעה 14:00. עלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שוויויסקציה היא חסרת כל תועלת היא טענה בעייתית גם בעיני, שכן אפילו מתנגדיה המושבעים ביותר יודו שיש בה לפחות את אותה תועלת שיש בשעון עומד (פעמיים ביום וגו') ושתועלת זו גדולה מאפס. האם התועלת גם גדולה מהנזק? על זה לא נראה לי שבאמת אפשר לתת תשובה מוחלטת לכאן או לכאן. חזרה לדיון שבשולי הדיון, לא עסקנו פה בכלל בניתוח העמדה המוסרית לגבי ניסויים בבעלי-חיים, אכילת לובסטרים וכיו"ב. ההתייחסות שלי היתה לשאלתו של יובל מדוע נראה שכל אלה אשר מטילים ספק בנחיצות הניסויים מבחינה מדעית מתנגדים אליהם בעצם גם מהסיבה המוסרית. ראיתי בשאלה הזאת רמיזה אפשרית לכך שכל הדיבורים על נזק למדע הם בעצם נסיון שקוף להכניס את העמדה המוסרית "בדלת האחורית" ע"י עטיפתה במלל מדעי. טענתי היא שאין הדבר כך, אלא שללא עמדה מוסרית מוצקה בנושא זה אין לרוב האנשים רצון להשקיע זמן בהבנת הנושא לעומק והם מגבשים את עמדתם בהתאם למידע המגמתי שניתן להם ע"י גורמים בעלי-עניין. רק מי שמתאמץ מגלה שהמציאות בנושא התועלת מניסויים בבעלי-חיים איננה בדיוק מה שהוא חשב, ולכן ניתן למצוא קורלציה בין התנגדות לניסויים בבעלי-חיים מסיבות מעשיות לבין עמדות מוסריות מקבילות. כמובן שיש לכלל הזה יוצאים מן הכלל, כמו למשל האנשים שהשקיעו שעות בקריאת הדברים שנכתבו בדיון זה ועכשיו גם הם מתנגדים לחלק מהניסויים בבעלי-חיים למרות שעמדותיהם המוסריות בנוגע להם לא השתנו כהוא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני מסכים איתך לחלוטין, אבל לשמו של הדיון) טוב, אני ארים את הכפפה. מוסר הוא לא עד כדי כך מסובך כמו שעושים ממנו. זהו סט של חוקי הגבלה לאדם המאפשרים את קיומה של חברה. מה לזה ולחיות? למה מגיע להם *אפילו* את הזכויות המגיעות לאנשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הגדרתך, כמובן שלא מגיעות לחיות כל זכויות. אך מכיוון שנראה שכחברה אנושית אנו סולדים מהמחשבה של התעללות חסרת תועלת בחיות (ללא קשר לזכויות החיות). לשיטתי, יש לשלב סלידה טבעית זו במערכת מוסרית שנבחר לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כך נשלב כל סלידה טבעית אל תוך המוסר? מה בקשר לסלידה מכיעור,סלידה מחולי,סלידה מהשונה ממך? ציווים מוסריים ?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיבוד האחר, גם אם הוא חולה, מכוער או סתם שונה, הוא אכן חלק מהקודקס המוסרי של כל חברה מתוקנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן: אנו סולדים מA, לכן ראוי שלא נרשה A. כרובי: אבל אם A="כיעור" נקבל סתירה. (אצל חן A="התעללות בבע"ח") אסף: גם אם אנו אכן סולדים מA אנו עדיין מרשים אותו. (לא בסתירה לכרובי, כן בסתירה לחן) (אני מתנצל, אין לי זמן לנסח תשובה ראוייה יותר מאשר השלד שהצגתי. אני כותב תגובה זו בכ"ז כי אני מאמין שאני חוסך כ5 אחרות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מערב התנהגות מוסרית עם התנהגות ידידותית. גם אדם רגזן,זעפן וצנון, עם דעות קדומות ופוביות מפה ועד הודעה חדשה, יכול להחשב ישר כסרגל ואדם מוסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להינצל מההתנגדויות שעלו כאן (יש לנו סלידות רבות שאיננו נוהגים להכניס למוסר), אני מציע שינוי קטן להצעה שלך. החליפי את "סולדים" ב"סולדים מוסרית". לכאורה יש כאן מעגליות, כי אנחנו מבססים מוסר על מוסר. אבל לא: הסלידה המוסרית שאני מסבר עליה אמורה להיות רגשית, אינטואיטיבית, אינסטינקטיבית. ואותה, על פי ההגיון של חן, יש מקום לשלב במשנה מוסרית סדורה ושכלתנית. ההנחה שלי כאן היא שאינטואיטיבית ואינסטינקטיבית יש לנו תחושה שונה של סלידה מכעיור וסירחון, לעומת סלידה מרוע ואי-צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אציע הבדלה אחרת: *פעולות וולונטריות* שאנחנו סולדים מהן, אסורות. היותו של אדם מכוער אינה פעולה. הפלצה בציבור אינה (בהכרח) פעולה וולונטרית. גם אם אנחנו סולדים משתי אלו - איננו יכולים להתנגד להן מוסרית. ביקורת: פדופילים יכולים לטעון שהם אינם יכולים לשלוט בעצמם כשהם מבצעים מעשים מגונים בילדים, ויטענו כי מדובר בפעולה לא וולונטרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי כדאי שפשוט לא נעמיס על כתפי המוסר יותר ממה שהוא נועד לסחוב. לפני שנבנה על המושג\\\\מוסד מוסר תילי תילים, כדאי לברר מה זה אומר ומה גבולותיו. גם אני *מרגיש* לא מוסרי לבעוט בכלב, אבל זה לא קשור למוסר אלא 1.לחינוך והשפעת הסביבה. 2.למגבלות השפה המטשטשים את גבולותיו של מה שאני תופש כמוסר. אולי זה לא בסדר לבעוט בכלב, מסיבה שאינה מתחום המוסר, אלא מתחום איסור אחר. ולכן, "כשאתה אומר מוסר - למה אתה מתכוון" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רע. ובכל זאת: המון אנשים חשים סלידה מיצירות אמנות אוונגרדיות (המזרקה של מרסל דושאן, המוזיקה האקראית של ג'ון קייג'); קייג' ודושאן בהחלט יכלו לא ליצור אותן (אם נתעלם מתפיסות רומנטיות של האמן, שאני מניח שזרות לשני אלו). ועדיין, רוב הסולדים לא יגידו שהיה זה לא מוסרי מצד האמנים ליצור אותן. (לכרובי: לא, בהחלט אין לי תשובה על מהו מוסר ומהם גבולותיו. אני די בספק אם מישהו יצליח לשכנע אותי במשהו קונסטרוקטיבי כאן. כל מה שניסיתי כאן היה ללכת עם הרעיון של חן, ולראות מה אפשר לעשות איתו. בכל זאת, הנסיון לבסס את בסיס המוסר על הרגש האינטואיטיבי הוא אחד הניסיונות הפחות בלתי-סבירים-בעליל שאני מכיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם סלדו מוסרית ממכשפות ומהומואים. רגשית, אינטואיטיבית ואיסטינקטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיון שהתפתח בעקבות ''אמנת כינרת'' הובעה דעתי כי אותן אשר מוגדרות על ידינו כ-''זכויות יסוד'' נידונו להתנגש זו בזו כשעלינו מוטלת המלאכה לקבוע עד היכן ראוי לתת זכות אחת על פני רעתה. לפי שיטה זו כל ניסיון לקבוע עמדה מוסרית כי ניסויים בבעלי חיים הם דבר פסול ללא בדיקת הזכויות שהם מקנים הינה בעייתית ביותר. ומאחר ובחר מאן דהוא בעמדה מוסרית כזו הרי שאין כל טעם שיצא ויחפש יעילות מדעית היות וזו בכל מקרה אינה מוסיפה זכויות כשלעצמה (אלא כפרקטיקה בלבד ואזי הבחינה לא צריכה להיות של יעילות מדעית אלא של יעילות רפואית וכיו''ב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הזו יותר מורכבת ממה שהיא נראית תחילה, אני חושש. איני מכיר איש המחזיק בדעה ד', וסביר להניח שדעה זו כה נדירה, מאחר והיא הדעה שקשה יותר מכל האחרות להגן עליה. מאידך, אני בטוח שרק מהסיבה הזו, יש כמה אנשים שאוחזים בה (מה שנקרא "דווקא"). אני חייב לציין שמרבית האנשים שאני מכיר, אשר בעיניהם זכויות בע"ח "מקודשות", דווקא כן סבורים שיש ערך כלשהו בניסויים בבע"ח; ביניהם לא מעט "יפי נפש קיצונים" כפי שמס' אנשים כאן יכנו אותם. אולם לדעתי חסרות מס' גישות ברשימה שהוצגה לעיל. גם אני איני סבור שאפשר לטעון "מעולם לא היתה תועלת באף ניסוי בבע"ח, ושכולם חסרי תועלת". כמובן שזו טענה שבלתי אפשרי לגונן עליה. אך תועלת מול נזק זו שאלה מורכבת שהולכת יד ביד עם שאלת התועלת, ושאלות חשובות נוספות הן השאלות הבאות: "האם זו הדרך היחידה? האם זו באמת הדרך הטובה ביותר?" ניקח לדוגמא את נושא הפקת הנוגדנים המונוקלונליים. עד כה (וגם במוסדות רבים היום, גם בארץ) היו מפיקים נוגדנים חד-שבטיים מהצפק של מכרסמים (שיטת Ascites). מלבד העובדה שהזרקת הנוגנים למכרסמים גורמת להם לגידולים סרטניים, נזקים פנימיים, זיהומים, בחילה, התייבשות, קשיי נשימה ואף מוות; נוגדנים שמופקים בשיטה זו מזוהמים בחלבונים מאותם המכרסמים (מה שלעיתים גרם לתגובות חיסוניות שליליות). ב- 1975 שיטת ההיברידומה התגלתה ע"י ג'ורג' קוהלר בקיימבריג', וב- 1990 קרן של ה-AAVS שכללה את השיטה הזו, כך שהיום אפשר להפיק נוגדנים מונוקלונליים ע"י הרבייה בתיק חדיר לאוויר ובו מצע. השיטה שמערבת בע"ח נאסרה בגרמניה (1989), שוויץ (1994), הולנד (1996) ואנגליה (1997). ב- 1999, לאחר שנתיים של מאבק משפטי מול ה- NIH, נחסכו חייהם של כמליון עכברים בשנה בארה"ב, בכך שנעשה מעבר גם שם, לשיטה החדשה. נכון, הפקת נוגדנים מבע"ח יכולה להציל את חייהם של אנשים. האם זו השיטה הטובה ביותר? לא. כנ"ל אפשר לומר על הפקת אינסולין מבע"ח. הדיון בנושא זה היה ארוך ומפרך ולמרות שלא הגיעה הסכמה בנושאים רבים בהיסטוריה של גילוי האינסולין, אין ויכוח על כך שהפקת אינסולין ע"י הינדוס של חיידקי E.Coli טובה ובטוחה בהרבה מהפקתם מבע"ח. כך שאפשר לגבש דעות מגוונות ביותר, שאינן דווקא מתאימות לאחת מ-4 האפשרויות שציינת, או לקווים האפורים שלהם. יש כמה דוגמאות חיות לכך, בדיון זה ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שהפקת נוגדנים מונוקלונליים בשיטות של הנדסה גנטית בטוחה ויעילה יותר מאשר הפקת נוגדנים ואנזימים שונים מבעלי חיים רב תאיים. אני גם מקבל את מה שאמרת, כלומר, שהחל משנת 1990 אין הצדקה עניינית להפיק אותם בדרך הישנה בעולם המתועש (אינני יודע מה המצב במדינות מתפתחות). אגב, לפני היות האנטיביוטיקה, כלל הטיפול בדלקת ריאות הפקת נוגדנים כנגד פנאומוקוקים בשיטה זו. זיהוי המזהם התבצע על ידי הזרקתו לחלל הצפק של עכבר, והטיפול עצמו היה הזרקת סרום של סוס (שבו הנוגדנים כנגד המזהם שזוהה) לחולה. נדמה לי שהדבר הפחית את התמותה מ-50% לסביבות 30%. למרות שהדיון הזה מעניין כשלעצמו, אינני רואה ממש את הקשר לשאלתי. נראה לי שכל אחת מהדעות שהתפרסמו בדיון הזה (וגם ב-692) נופלות באחת משלוש הקטגוריות הראשונות שציינתי. תקן אותי אם אני טועה, אך זו הפעם הראשונה שאתה אומר שיש תועלת בחלק מהניסויים בבעלי חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע אם זו הפעם הראשונה שאני אומר שיש תועלת בחלק מהניסויים בבע"ח או שלא. לעומת זאת, אני כן בטוח שלא אמרתי את ההפך (כלומר: שאין ומעולם לא הייתה שום תועלת באף ניסוי). איני חש שעלי להרתע מלומר שיש או שהיתה תועלת בניסוי X או Y בבע"ח (אם כי לדעתי יש מס' פרות קדושות שראוי בהחלט לנתץ). השאלות שאני שואל הם אחרות לגמרי: 1. תועלת מול נזק. 2. קיום שיטות חלופיות. 3. עיכוב הגיע דרכים אמינות ומהימנות יותר למחקר. 4. תקפות מדעית במקרים רבים, לנוכח הבדלים פיסיולוגיים, ציטולוגיים ומורפולוגיים. הסיבה שציינתי את הדוגמאות הללו היתה כדי להבהיר את קווי היסוד שעשוים להוביל גיבוש של דעה שונה מעט מאלו שהצגת. מהות כל ההודעה היתה להבהיר שאני חושב שהשאלה שנשאלה בסוף הודעתך התבססה על הנחת יסוד מוטעית ("משום שאדם המאמין שלבעלי חיים יש זכויות מקודשות אינו יכול להודות בכך שלפחות חלק מהניסויים הם יעילים"). וזאת מאחר ואני חושב שזו פשוט.. לא הנקודה. בהמשך לתת-הדיון המרתק: דוגמא מגוכחת ו- Up to date לנושא היא בדיקות הריון סטנדרטיות. מידע מאחות מוסמכת הגיע לאוזני, שעדיין מבצעים בדיקות הריון סטנדרטיות לחולות מתאשפזות, בבתי-חולים בארץ, בעזרת צפרדעים. היום, אחרי שיש לפחות 2 טכניקות בדיקת הריון אחרות (ולמרות שאיני בקיא, אני מניח שאמינות יותר מהמבדק על הצפרדע), עדיין נעזרים בצפרדעים - בשיטה שהייתה צריכה להקבר ולהעלות אבק רב מזמן, מסיבה כלכלית גרידא. תשאל אותי האם יש תועלת בניסוי זה בבע"ח, לא תיוותר לי ברירה אלא לומר "כן". האם זו הדרך הטובה ביותר? כמובן שלא. למען האמת, אני חושב שכדאי בהחלט לבצע בדיקה מעמיקה של נושא זה, מאחר ולפי סעיף 9 בחוק ניסויים בבע"ח, ייתכן ואף מדובר בעבירה על החוק ("לא ינתן היתר לעריכת ניסויים בבעל-חיים אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במלים אחרות, אפשר להתנגד לקיום ניסויים בבע"ח, מהסיבה המדעית, גם בלי לחשוב ש"כל הניסויים חסרי ערך ומעולם כך היה". הפן המדעי שמכווין דעה מסוג כזה, מגובה מעדויות רבות מספור של נזקים שנגרמו ונגרמים לבני-אדם (במקביל לתועלת שתיתכן בניסוי זה או אחר) עקב הסתמכות על המודל החייתי ב: 1. מדקי רעילות ויעילות; או דחייה ועיכוב של שימוש בחומרים בעלי פוטנציאל טיפולי לאדם, שנדחו או התעכבו מאחר שהם גרמו נזקים לבע"ח שאינם משתחזרים אצל בני-אדם (או שלא גילו יעילות במודל החייתי). 2. פגיעה בבני אדם לאחר ניסיון ליישם טכניקות טיפול שתורגלו על בע"ח, אך ההבדלים הפיסיולוגיים מנעו את אפשרות ההקבלה ונגמרו בנזק קריטי למטופלים הראשונים. 3. מה שנראה כבזבוז עצום של זמן וכסף בניסיון לשחזר תופעות ופגיעות שהן טבעיות לאדם, אצל בע"ח - אצלם תופעות אלו לא קיימות, בניסיון למצוא מרפא ודרכי טיפול. בעיקר בתחומי חקר האיידס, הסרטן, מחלות הניוון העצבי, מחלות קרדיו-וסקולריות (או בעצם כל גורמי המוות העיקריים, שכנראה הון העתק שמושקע במחקרם גורם לבזבזנות ופזרנות יתרה); במקום התמקדות במחקר מבוסס בני אדם, שאין ספק שנושא וישא יותר פרי. 4. הידבקות בשימוש בבע"ח לצורך תרגול, מבדק, מחקר והעדפתם על פני שיטות אחרות מסיבות כלכליות במקרים רבים. 5. קיום שיטות חלופיות במקרים רבים, אשר לרוב מהוות אופציה אמינה מאשר שימוש בבע"ח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע מהם "הנוגדנים המונוקלונליים". אני מניח שמדובר בתרופה או חיסון מסוג זה או אחר. אם כן, הרי שזה אינו *ניסוי* בבע"ח. מדובר בהפקת תרופה מבע"ח. שונה מהותית. הטיעון של אסף במאמר, למשל (הניסויים אכזריים ופוגעים ברגישות החברתית של הנסיינים, ושל החברה בכלל) לא תופס כאן: מדובר בתהליך אכזרי אשר *ללא ספק* מועיל לבני-אדם. הוא אינו שונה מהותית מחליבת פרות (להיפך - אפשר להסתדר בלי חלב פרות, אבל התרופה נדרשת להצלת חיים). ברור שברגע שקיימת דרך ייצור חלופית, משתנה התמונה, ויש מי שישאר עם שיקולי עלות בלבד לעומת מי שישתמש בטיעוני מוסר. אולם לפני היות האלטרנטיבה, גם אם (נניח) מקובל עלי שלבע"ח יש זכויות מסוימות, מדובר בפעולה מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתמשתי בדוגמא הזו לצורך המחשה, בדיוק מאחר ואין שום ספק שיש בהפקת החומר הזה תועלת. לא רציתי להכניס דוגמא שנויה במחלוקת, אחרת המסר שרציתי להעביר היה מתעכב על ויכוח על תקפות הדוגמא. בנוגע להערתך האחרונה, היא לא ממש מדויקת. הבעיה אינה רק עלות מול מוסר. יש עוד כמה בעיות מדעיות עם הפקת חומרים מבע"ח - 1. אי התאמה - או שהחומר שמייצר בע"ח שונה מהחומר שבן-אדם זקוק לו (דוגמא: אינסולין מבקר או חזירים) ואי ההתאמה יכולה לגרום לבעיות מגוונת, החל מתגובה אלרגית, דרך דחייה וכלה בסיבוכים נדירים ומוות. 2. סכנת הדבקה במחלות זונוטיות - כמעט בלתי אפשרי לשמור על בעל-חיים נקי מטפילים. זה בניגוד למצעים ותרביות. לראיה ניתן להסתכל על הדוחות התקופתיים של "הרלן" על בעלי-החיים שהם שומרים ב"מלאי". חלק מגורמי המחלה האלה יכולים לתקוף בני-אדם. כאשר אנו דנים בנושא של ניסויים בבע"ח, התועלת הרבה יותר מעורפלת (אם היא בכלל שם), וזה רק מחזק את כל מה שניסיתי לומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לשיקולי עלות, הם אינם מגובים בחוק. לפי סעיף 9 בחוק, כפי שציטטתי אותו, אם חלופה "סבירה" (היא לא צריכה להיות טובה הרבה יותר, יעילה פי כמה או שום דבר יותר מ"סבירה") חובה לפי החוק להעזר בה. הבעיתיות היא, כמובן, בהגדרת ה"סבירות", אבל החוק אינו מתייחס לשיקול הכלכלי בשום פנים ואופן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |