בתשובה לאיציק ש., 22/03/09 5:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה לא חש שיש סתירה אירונית חריפה במיוחד בין הצהרה עקרונית על תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית לבין דרישה בפועל שבזמן שמעלים את גיל הפנסיה ל-67 בזמן שהיכולת של עובדים למצוא עבודה ירדה לגילאי 40-50, דוקא למורים יורידו את גיל הפנסיה ל-55? נכון שקשה לעבוד עם בני אדם (או עם ישראלים) ונכון שחינוך הוא קריטי, אבל מה עם עובדים סוציאליים, פקחי משרד הבריאות, שוטרים, משגיחי כשרות וסתם מניחי תפילין? האם לא עולה על הדעת ההשערה שמעמדם הירוד של המורים נובע פחות משכרם הירוד ויותר מן העובדה שארגוני המורים פעילים אך ורק בעניינים פרופסיונלים ואינם קיימים כלל בשום פעילות ציבורית שאינה נוגעת ישירות לשכרם של המורים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשאיגודים מקצועיים פעילים בענייני חברה ומדיניות אומרים להם: זה לא עניינכם, אתם לא שייכים לשדה הפוליטי אלא לשדה המקצועי, ואסור לכם להשפיע על החלטות פוליטיות כי אתם מייצגים רק חלק קטן מהבוחרים וכי הכוח שלכם הוא לא הוגן. כשאיגודים מקצועיים מתרכזים בעניינים פרופסיונאליים אומרים להם: אתם לא פעילים ציבורית מעבר לשדה המקצועי ולכן מעמד החברים שלכם ירוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איגוד פועלי הנמלים לא מתיימר לטעון שיש לו סמכות או אמירה מוסרית כלשהי. המורים, באופן מובהק, טוענים לייחוד בתור מקצוע שמלמד ומנחיל ידע וערכים. במצב הזה, לא פלא שדורשים מהם לעמוד לפחות בסטנדרטים אותם הם אמורים להנחיל. כפי שכבר ציינתי, האיגוד המקצועי של המורים נתפס כמוצלח הרבה יותר בדאגה למורים מאשר בדאגה לתלמידים, מה שהופך תמיד לחשודות את הצהרותיו על שיפור תנאי ההעסקה של המורים (אך לא הפיקוח) כמיועדות לשיפור מצב התלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין *האיגוד* לבין הידע והערכים? איגוד מקצועי אמור לעסוק בדאגה לחבריו ולא בדאגה לתלמידים. זה לא תפקידו. במחשבה שנייה, אני חושב שהסטנדרט הכפול ביחס לאיגוד המורים בארץ נובע מהמעבר המהיר מחברה שמבוססת על מודל סוציאליסטי אירופאי לחברה של קפיטליזם חובק כל אמריקאי. באירופה, איגודים מקצועיים הם חלק מהמערכת הפוליטית. הם מהווים (או לפחות היוו) את השידרה של מפלגות השמאל, "הפועלים". מיסי החבר תמכו במפלגות העבודה. ראשי האגודים היו שייכים לא פעם לשמאל הרדיקלי ואפילו לשמאל הקומוניסטי. היומרות של האיגוד המקצועי היו להשקפת-עולם ולא רק לדאגה פשוטה לאינטרסים של חבריו. לעומת זאת, המודל האמריקאי של איגוד מקצועי הוא של גוף שדואג לאינטרסים של האנשים שחברים בו. כל עמדה פוליטית מטעם האיגוד נתפסה כאיום על החירות האינדיבידואלית של חבריו. האמריקאים האמינו באינדיבידואל, לא במעמד. האיגודים המקצועיים בישראל נבנו לפי המודל האירופי, כמייצגים מעמד. הם עברו הרס מהיר בדרך למודל האמריקאי, אבל נותרו מהן תביעות "אירופאיות" באופיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבדוק ותיווכח, שלא פעם ארגוני המורים דיברו על *טובת התלמידים*. בנוסף, אי אפשר בתור מורה לטעון לסטטוס מיוחד מפני שאתה עסוק בחינוך, ואז בתור איגוד מורים לטעון שמושאי החינוך לא מעניינים אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכן אפשר - בשיטה האמריקאית - לטעון בתור איגוד מורים שאני לא עוסק בטובת התלמידים אלא בטובת המורים. אבל אולי הניכור השתלט גם עלי. ארגוני המורים דיברו על טובת התלמידים בגלל (א) הם עצמם לכודים בין שתי התפיסות הרעיוניות של מהו אגוד מקצועי, (ב) מניפולציה של השיח הציבורי, כמו שמבצע כל גוף שפעיל בשיח הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה למשל את פתיחת המאמר: "לשם שינוי, בואו נדבר על חינוך. חינוך, לא הוראה. השכלה היא חשובה, אבל היא אינה הנושא העומד על הפרק. אני רוצה לדבר על אותו דבר חמקמק שנקרא חינוך, ואולי אפילו להרחיק לכת ולומר – חינוך לערכים." בשם החינוך, חינוך לערכים - כלומר, טובת התלמידים - המחבר בא ומציע סדרת הצעות שחלק ניכר מהן עוסק בטובת המורים. כל מי שדורש משהו בתור איגוד מקצועי ממוצע עושה את זה בשמו של אמצעי לחץ כלשהו: או תיתן לי, או אשבית לך את המפעל. במקרה הזה, המאמר מתחיל בטובת התלמידים, ומסתיים ב"איך נחשב את שכר המורים". כלומר, אמצעי הלחץ הוא טובת התלמידים: רוצים תלמידים טובים? תשקיעו במורים. אבל כיוון שהנושא מלכתחילה הוא חינוך, אזי פעולות של הפעלת-לחץ שלא נראה שטובת התלמידים עומדת מאחוריהן, משדרות, אם נהיה פשטניים את המסר "רוצים תלמידים טובים? תשקיעו במורים שלא דואגים לטובת התלמידים", וממילא אתה מקבל את היחס הציבורי הממוצע לרן ארז. סביר מאוד שהסיבות הן כפי שציינת; התוצאה, בכל מקרה, היא סתירה פנימית רצינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא את מהלך המאמר אחרת. אבל מאחר שאני מניח שמחבר המאמר בסביבה, נראה לי מיותר שאשמש כפרשן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה נראה לי שכדאי שאבהיר: השתמשתי במאמר כדוגמה למהלך. אני לא חושב שמחבר המאמר הוא רן ארז או שהוא מתכוון להשתמש בחינוך כלחץ לתנאים כלכליים. השתמשתי בו כדוגמה לטיעון אופייני ש,כיוון שהוא בא בין השאר בשם טובת התלמיד, שולל את האפשרות של איגוד מורים לומר 'טובת המורים מעניינת אותנו ותו לא' ולקבל את זה במידה סבירה של לגיטימציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שארגוני המורים מאוסים. אני רק לא בטוח שזה למשנה לנושא עצמו: נראה לי שבנושא הזה טובת המורים וטובת התלמידים מתלכדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתך נכונה במידה רבה מאד ובפרט מעמידה את העניין במקומו הנכון: אין פסול בכך שארגונים מקצועיים עוסקים בעניינים פרופסיונליים. מרכיב המיאוס בארגוני המורים שעליו הצבעת נובע יותר מאישיותם של העומדים בראש הארגונים מאשר מתחומי עיסוקם. יש לא מעט מורים עם אג'נדה ציבורית וחברתית. העובדה שציבור המורים כקולקטיב בוחר לעמוד בראשו דוקא את ה"מאוסים" ולא את אלו עם ה"אג'נדה" היא המטרידה. דוקא הערתו של טוידלדי היא מדוייקת לחלוטין: יאיר רובין יצא בתחילת מאמרו לחפש את "תיקון העולם" במערכת החינוך. היכן הסתיים מסעו? חלק מרכזי בפתרון שלו הוא הורדת גיל הפנסיה למורים דוקא ושאר "צ'ופרים" פרופסיונליים. החזון הזה אינו מלהיב אותי יותר מהחזון של ש"ס לתקן את העולם ע"י קצבאות ילדים ומענקים סקטורליים הגובלים בגזל ממש. המציאות בחוץ היא שבשלטון נמצא אדם שהתמחה ב"הצלת כלכלת ישראל" ע"י שוד קרנות הפנסיה והביטוח הלאומי של האזרחים. כעת מר נתניהו שבוי בהבטחותיו להטבות סקטוריאליות נוספות ע"ח קופת הציבור ובאילוצים של משבר כלכלי בינלאומי, שיאלצו אותו לשלוח ידו פעם נוספת אל חסכונות הציבור ו/או אל תקציב הביטחון. במציאות כזו הצעה להוריד את גיל הפרישה דוקא למורים נשמעת רע בדיוק כאילו ש"ס הציעה להגביל את קצבאות הילדים לילד השישי ומעלה ואת הפרישה המוקדמת לבעלי זקן ממוצא מזרחי. עוד רציתי להעיר שמה שכתב יאיר בדבר "משכורות המורים במדינות מערביות מתוקנות" הן מטעות. לפחות בארה"ב יש מערכת חינוך פרטית ששם אולי המורים משתכרים יפה, אך משכורות המורים במערכת החינוך הציבורית ורמתם נמוכים באופן ידוע לשמצה (איך מערכת חינוך לעשירים יושבת עם הערכים של יאיר איני רוצה לנחש). יתכן שבמציאות של ימינו מעמדו של אדם קשור באופן בל ינתק לרמת הכנסותיו (כמו אצל ידוענים, עורכי דין, סוחרי סמים וראשי פשע (-:) ושיפור מעמד המורה עובר בהכרח דרך שיפור שכרו. השימוש בקלישאות לא מדוייקות אינו מסייע לטענה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוצא עניינים עקרוניים שבהם אני חולק עליך כאן, מצטער. בנוגע לקלישאה של שכר המורה, העניין הוא שהכל מתחיל (אף שאולי לא נגמר) בעניין הזה. אבל גם כאן כנראה אין לנו מחלוקת מיוחדת. מרגיז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהמורים טוענים ''ליחוד בתור מקצוע שמלמד ומנחיל ידע וערכים''. לדעתי הם פשוט טוענים שהמקצוע שלהם מאוד חשוב ומשפיע על כולנו, ולכן כדאי שנמלא את דרישותיהם, בטוב (כי אכפת לנו מעתידנו) או ברע (שביתה). לא שונה מעובדי חברת החשמל, מלבד החלק של ה''בטוב''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אין סתירה אירונית חריפה במיוחד אלא להיפך. יש נבזות לא אירונית בהעלאה גורפת של גיל הפנסיה ל-67 בזמן שהיכולת של העובדים למצוא עבודה ירדה לגילאי 40-50 ובהתחשב בשחיקה העצומה של מקצוע ההוראה ומקצועות נוספים. כמובן תוך כדי שחיקה מאסיבית של מדינת הרווחה. גם באירופה דיברו על העלאת גיל הפנסיה ל-67 אבל עם ההבדל הקטנטן שפיטורי אדם בגיל 50+ בסקנדינביה, גרמניה וצרפת, אינם משאירים אותו במצב של פיטורי עובד ישראלי בגיל הזה. האינטרס להוציא לפנסיה מורים בגיל מוקדם יותר הוא שלי (לא כמורה לשעבר) ,שלך, של הורים וכמובן של ילדים ונוער.יש מורים יחידי סגולה שיכולים לעבוד עד הפנסיה ואף מעבר לכך אך אלו לא הרוב. הסיפור של ארגוני המורים הוא סיפור עצוב ונובע בעיקר מההסטוריה של התפתחות האגודים המקצועיים בישראל. ההנחה המוקדמת בדבריך, שאולי לא התכוונת אליה, מקבלת את הרפורמה בפנסיה מעשי נתניהו תוך שבירת ההסתדרות (עם עזרה רבה מצידה) ושחיקה מאסיבית של מדינת הרווחה- כדבר נכון וצודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. היו לי בתיכון כמה וכמה מורים ש"לא נעים לפטר אותם בגיל כזה" אז היו זורקים אותם על כיתות ט' וי' שלא ניגשות לבגרות. התוצאה - התחלנו ללמוד באמת את החומר רק בשנה של הבגרות. את כיתה ט' סיימתי (בבית ספר אחר) עם הסכמי ורסאי. את כיתה י"א פתחנו עם הסכמי ורסאי. מה עשינו במשך שנה שלמה, כמה שעות בשבוע בשיעורי היסטוריה? אין לי שמץ של מושג. ולעניין ירידת יכולת מציאת העבודה של עובדים החל מגיל 40 - זו רעה חולה שיש לעקור מן השורש, ויפה שעה אחת קודם. איך? אני לא יודעת. שטיפת מוח בתקשורת? בונוסים מטעם המדינה למעסיקים שיעסיקו עובדים מבוגרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיעורי הסטוריה בכיתה י' (1998) למדתי על יוון, האימפריה ההלניסטית והעם היושב בציון בתקופתה ורומא. על אף אחד מאלה לא נבחנתי בבגרות, אבל אני מהמר שאני זוכר יותר מממה שלמדתי בכיתה באותה שנה מאשר בשנתיים שלאחריה. החומר שעליו נבחנים בבגרות בכל שנה הוא, למיטב הבנתי, חומר שנדרשת שנת לימודים אחת כדי ללמד אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ככה חבל. דווקא חומר מעניין ביותר. לא למדנו את זה. (כשאני אומרת שאין לי מושג מה למדנו - המורה היה מספר בדיחות על צ'אוצ'סקו. לא היינו אפילו קרובים ליוון, רומא והעם העברי היושב בציון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בעצם אתה אומר לי שצריך להוריד את גיל הפרישה לכולם. יורשה לי גם להציע שקצבאות הילדים יוכפלו וישולשו ויחולקו באופן שוויוני, כולל לאלו שאין להם ילדים בכלל. אני מקווה שברור לך שתשובתך מוליכה אותנו עמוק לתחום הדמיון והאוטופיה. ב. "פיטורי אדם בגיל 50+ בסקנדינביה, גרמניה וצרפת, אינם משאירים אותו במצב של פיטורי עובד ישראלי בגיל הזה" - המשפט נכון עובדתית אך לא באופן שהתכוונת אליו. אדם בן 50+ שאיבד את מקום עבודתו במדינות שהזכרת, הסיכוי שיחזור לשוק העבודה הוא אפסי. רק ששם התוכניות הנדיבות לפנסיה וביטוח מובטלים הן שאחראיות לכך. אני מעיר על כך משום ששוב ושוב אני נתקל בכך שאנשים הרוצים להלין על המצב בישראל משתמשים בהשוואות מטעות עם "מדינות המערב המתקדמות" כביכול. ג. "האינטרס להוציא לפנסיה מורים בגיל מוקדם יותר הוא שלי ... ,שלך, של הורים וכמובן של ילדים ונוער". חוששני שגם לכך איני מסכים. ישנו אמנם אלמנט של שחיקה אך נראה לי שיש תהליך חשוב ממנו: מורה שהתמיד במשרתו עד גיל 55 למשל, חזקה עליו שאינו מן הגרועים במקצוע. חוק פנסיה מוקדמת למורים עלול לגרום לאפקט הפוך מן הצפוי: פרישה דוקא של מורים שהיה רצוי להשאיר במערכת. ד. "ההנחה המוקדמת בדבריך, שאולי לא התכוונת אליה, מקבלת את הרפורמה בפנסיה מעשי נתניהו תוך שבירת ההסתדרות (עם עזרה רבה מצידה) ושחיקה מאסיבית של מדינת הרווחה- כדבר נכון וצודק" - אני לא מבין למה בדיוק כיוונו דבריך, אך נדמה לי ששבירת ההסתדרות התרחשה הרבה לפני תקופתו של נתניהו (וגם שחיקת מדינת הרווחה החלה לפניו). נכון וצודק? אני לא יודע. אני מקבל אותה כעובדת חיים. המציאות אומרת שמצבם של עובדים לא מאוגדים היום אינו בהכרח גרוע ממצבם של עובדים מאוגדים ורוב היתרונות שיש לעובדים מאוגדים נבנו על גבם של עובדים לא מאוגדים, מה שממילא מצמצם את מרווח התועלת של האיגודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני אומר בעצם את מה שאני אומר ולא את הפרשנות הנסחפת שלך. אם תראיין מורים אחרי גיל 40, תגלה שרבים מהם מתגלגלים לקראת הפנסיה ועדיף שיפרשו. נכון שיש לא מעטים שהם שחוקים כבר בשנות ה-30 שלהם, אבל כמובן שאי אפשר להחיל עליהם את הנהוג בצבא ובגיל הזה הם עדיין יכולים להסב מקצוע. ב. התכוונתי בדיוק למה שכתבת. ג.לא נכון. מורה בגיל 55 שאיננו שחוק והוא מעניין ומחנך בעל יכולת לא יפרוש בגלל הפנסיה. לעומת זאת הנזק ממורים שחוקים גדול לאין שיעור. ד.אני מסכים איתך ששבירת ההיסתדרות והפגיעה במדינת הרווחה החלה לפני נתניהו. ההיסתדרות לא היתה אף פעם לאחר קום המדינה איגוד מיקצועי טוב. השבירה שלה אכן אירעה בעזרתה האדיבה. ההשוואה בין מצב העובדים המאוגדים ללא מאוגדים איננה רלוונטית לכאן כי הדיון בזה דורש דיון במהותה של ההסתדרות כאגוד מקצועי וההסטוריה של ההתנהלות שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. אפרופו ההסתדרות, האם שמעת היום את נאומו של עופר עיני במרכז העבודה? ואם כן, מה דעתך עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי רעה עליו לא מהיום. ארגון האגודים המיקצועיים שהוא עומד בראשו הוא ארגון מנוון, לא דמוקרטי- אפילו אנטי דמוקרטי. האינטרס של הארגון הקיים דוחה את האינטרסים של העובדים. בזמן שביתת המורים הוא מאד כעס על שהמורים מהשטח העזו ללחוץ על ארז שלא להכנע בכבוד לממשלה. הוא איננו מתאמץ לתמוך בהתארגנויות ספונטניות של עובדים פן יערערו את המנגנון. עם חברים כאלו לא צריך אויבים. לא אתפלא אם הוא יראה מחובק עם אורי יוגב יועצו של נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. לא היכרתי אותו יותר מדי עד עכשיו, וההתרשמות שלי ממנו לא הייתה מוצלחת במיוחד. בכל אופן, איך הוא בהשוואה לפרץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחילה, אנחנו רואות בעופר עיני אדם טוב. טוב מאוד אפילו. לא בהקשרו כראש ארגון מקצועי הנשען על עשרות אלפי עובדים מועדפים כחברת החשמל, מקורות, בנקים, נמלים. שם הרוע פורח. והנפוטליזם. מדברת על ההבנה שלו כי המצב הכלכלי בישראל קריטי. מחייב הידברות והתכוננות רב-רבדית. הוא קורא לזה "שולחן ארבע רגלי". ממשלה, מעסיקים, הסתדרות, מימשקים פיננסיים וכלכליים + רגולציה. עופר עיני מבין היטב את הדילמה העכשווית, ולעתיד. אני חושבת שהוא סוג של מנהיג ראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפוטיזם, אאז"ן. למי הכוונה כשאת אומרת "אנחנו רואות"? (ראיתי את הפניה הזאת בעוד תגובות שלך וכבר לפני כמה זמן הסתקרנתי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפוטיזם, כמובן. לא יודעת מהיכן הקלדתי את ה"ל" באמצע המילה. 'אנחנו רואות' - כי אנו תאומות זהות (הברמנית המקורית יצאה ראשונה לאויר העולם. מוזר, למרות אותם הגנים, ובית גידול סביבתי כמעט דומה - היא ספורטיבית ואסרטיבית ואני יותר בטטת T.V) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שהוא יותר מפולפל מפרץ. שניהם עסקו בשימור כוחם וכוח המנגנון שבידם. העובדה היא שבזמנו של פרץ האגודים המיקצועיים המשיכו להיחלש למרות שמשבר תחילת שנות ה-2000 היה אופציה לבניית איגודים מסוג חדש והרחבה גדולה של מה שקרוי העבודה המאורגנת. גם עכשיו יש לעייני הזדמנות פז לזה אך הוא יפספס אותה, כי הוא רוצה רק עבודה מאורגנת ולא מתארגנת באופן ספונטני. ההסתדרות היא מה שנשאר ממכשיר ארגוני של שליטה פוליטית בעובדים. כמכשיר היא נחלשה אך פעיליה לא הבינו שהיותה מכשיר שליטה הוא שמחליש אותה. עייני והמנגנון שלו אינם מעוררים אמון ואינם מסוגלים להדליק את האנרגיות של עובדים שונים להתארגן. העובדים רואים את הועדים כבעלי פוטנציאל להיות נגועים בשחיתות, ככאלו שימכרו אותם תמורת טובות הנאה ואינטרסים שאינם האינטרסים שלהם. כל הנושא של הלנת שכר ברשויות המוניציפליות זכה להתייחסויות די מינוריות של ההיסתדרות- הן בימיו של פרץ והן אצל עייני. פעם אחת כשראה שאיננו מסתכן, הכריז על שביתה במשק בעניין הזה. בענייני מפעלי ים המלח, חיפה כימיקלים, מטרודן - לא במיוחד הרגישו את ההסתדרות. ראו שהיא לא רוצה לסכן אינטרסים שונים ולכן היו מאד אנמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה:) וסליחה על המשך השאלות (כשיימאס לך אתה יכול להפסיק לענות!): מהו משבר תחילת שנות ה-2000? ומה מחליש את האיגודים המקצועיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשבר בתחילת שנות ה-2000 הוא המשבר שנבע מהאינטיפדה והתפוצצות בועת ההייטק. את האיגודים המיקצועיים מחלישים בעיקר שני גורמים: האבטלה והם עצמם. לתפיסתי, אגוד מקצועי חזק -אינני מתכוון לחוזק של עובדי חברת החשמל ומקורות- הוא איגוד דמוקרטי ששואב את עוצמתו מלמטה. ההיסתדרות איננו איגוד דמוקרטי לכן אין בו את עוצמות המעמקים. היתה הבלחה של עוצמות כאלה בשביתת המורים אך עייני וארז הצליחו למרוח את העוצמות הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. עכשיו נזכרתי בעניין בועת ההיי טק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין מה הקשר. חיים רמון ריסק את ההסתדרות הרבה קודם, והעובדים בהיי-טק לא היו מאוגדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כשכתבתי שההיסתדרות תרמה הרבה לריסוק עצמה, התכוונתי גם לזה. ההסתדרות רוסקה כבר ב-1985. ב. 11% אבטלה שהיתה בתחילת שנות ה-2000 היתה של עובדי ההייטק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אז זה לא ממש קשור לנתניהו. ב. מן הסתם היא לא הייתה של עובדי ההיי-טק, אז מה הם בכלל קשורים להסתדרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין מה אתה רוצה מחיי. הרי התייחסתי לשאלה של האייל האלמוני לגבי שנת 2000 . אני מבין שאתה טוען שכל מה שקרה להיסתדרות ולשכירים כשנתניהו היה שר האוצר, אינו קשור אליו כלל. אין לי אלא לסיים את הויכוח באמירה שצדיק באמונתו יחיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין איך נתניהו אחראי לדברים שאירעו לפני כהונתו, ומה הקשר פיטורים בהיי-טק לכוחה של ההסתדרות, שלא הייתה רלוונטית בענף ההוא לא לפני ולא אחרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים "תחילת שנות ה-2000 " אני מתכוון למשבר של תחילת שנות ה-2000. לגבי חלקו של נתניהו-אני מתכוון כמובן לכהונתו כשר האוצר ודרך טיפולו במשבר מ-2003. כבודו של קודמו- סילוון שלום במקומו מונח. למזלו של נתניהו היה לו מזל- אם אפשר להשתמש במבנה האבסורדי הזה של המשפט- והוא קיבל רוח גבית בין לאומית של יציאה ממשבר ההיטק. את ההתנהלות של נתניהו אז הגדירו הרבה כלכלנים כאובר קילינג. סיכם אותה גם אורי יוגב, כמדומני יועצו הכלכלי עכשיו-"שברנו את העבודה המאורגנת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למזלו היה לו מזל", אינו אבסורד כלל. התכוונת "למזלו לא היה לו מזל" או "לחוסר מזלו היה לו מזל" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התכוון לומר, שהצלחה של נתניהו או כשלון מדיני של הפלסטינים לעולם אינם תלויים במעשיהם של בעלי הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשן כמוך חסר בספורט. הניסוח איננו אבסורדי בתוכן שלו אלא בצורה: העלאת המילה "מזל" בריבוע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |